הטבות בדיעבד להורים שכולים - זכויות משפחה שכולה

תכליתו של חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י -1950, כולו כפי שהיא מופיעה בדברי ההסבר לחוק היא לעזור בין היתר, לשאיריו לרבות הוריו של חייל צבא ההגנה לישראל שנותרו לבדם לאחר שיקירם נהרג. לפיכך יש לפרש את חוק המשפחות בדרך אשר תאפשר את קיום מטרות החוק. יש להעדיף פרשנות המקלה עם יקיריו של המנוח, משום שהיא מטיבה להגשים את תכלית החוק. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הטבות בדיעבד להורים שכולים / זכויות משפחה שכולה: בעתירה זו מבקשים העותרים כדלקמן: א. מדוע לא ישולמו לעותרים, כיורשיו של חלל צה"ל, מלוא התשלומים וההטבות בגין התקופה בה היה זכאי חלל צה"ל להכרה כנכה צה"ל, והכרה זו נמנעה ממנו ע"י המשיב; ב. מדוע לא ישולמו הפרשי ריבית והצמדה בגין התשלומים האמורים לעיל, אשר חוק הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד-1984 איננו חל עליהם. העובדות: 1. א. גלעד שוורץ ז"ל (להלן: "המנוח") נולד ביום 9.8.75. בשנת 1993 התגייס המנוח לשירות סדיר בצה"ל, בפרופיל 97, ושירת כלוחם ביחידת הנדסה קרבית עד שחרורו בשנת 1996. ב. העותרים הם הוריו של המנוח ויורשיו. 2. ביום 28.10.97 גוייס המנוח לשירות מילואים וביום 29.10.97, במהלך שירות המילואים, נחבל בראשו, פונה לחדר מיון בבית חולים ושוחרר למחרת. 3. לאחר כ- 3 חודשים התפרצה אצל המנוח מחלת האפילפסיה. ביום 21.1.98 הוא נפל במקלחת ביתו, הובא לחדר מיון בבית חולים איכילוב ומאז ואילך סבל מהתקפים נוספים אשר אובחנו, בדיעבד, כהתקפים אפילפטיים כשהמנוח אובחן כסובל ממחלת האפילספיה. 4. ביולי 1999 הגיש המנוח בקשה למשיב להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים"). ביום 13.12.99 נדחתה הבקשה, בהסתמך על חוות דעת רפואית של פרופ' מנחם שדה, כדלקמן: "בהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצויינים בחוו"ד הרפואית מתאריך 29.11.99 המצ"ב, הגעתי למסקנה כי המדובר במחלת אפילפסיה אדיופתית ללא קשר לחבלה בשמ"פ מ- 29.10.97, כמשמעותו בסעיף מלא 1 לחוק" (נספח עת/3 לעתירה). 5. המנוח הגיש ערעור לועדת הערעורים אשר דחתה את בקשתו (עת/4) ועל החלטה זו הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א (ע"א 3011/03) . 6. כשנה וחצי לאחר הגשת הערעור, ובמהלך הדיונים בערעור, נפטר המנוח, למרבה הצער. המוות נגרם כתוצאה ממכה שקיבל המנוח בראשו, לאחר שנפל בעת ששהה לבדו בדירה. 7. ביום 27.11.06 התקבל ערעורו של המנוח בביהמ"ש המחוזי בת"א, שם נפסק, בין היתר, בסעיף 6 לפסה"ד, כדלקמן: "הערעור מתקבל, ונקבע בזאת שמחלת האפילפסיה שבה חלה המנוח נגרמה תוך כדי ועקב השירות". 8. בעקבות פסה"ד פנה ב"כ העותרים אל המשיב בבקשה להכיר מיידית במנוח כחלל צה"ל, להעניק למשפחה מעמד וזכויות של משפחה שכולה. בהמשך, הוחלפו מכתבים בין ב"כ העותרים למשיב, כשפניותיהם של העותרים נדחו ע"י המשיב. 9. אי לכך, ולאחר הליכים נוספים שהתקיימו בעניינם של העותרים, הוגשה העתירה הנוכחית, נשוא פס"ד זה. טענות העותרים: 10. העותרים מבקשים לשלם להם את מלוא ההטבות המגיעות, ושהיו מגיעות, למנוח לו פעל המשיב כחובתו, והכיר במנוח כנכה צה"ל שנפגע תוך כדי ועקב השירות הצבאי עוד בחייו. 11. לטענתם, חלה חובה על המשיב להשיב את המצב לקדמותו, בעקבות פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי אשר הכיר במנוח כנכה צה"ל. ההטבות אותם מבקשים העותרים לשלם להם הן ההטבות שהגיעו למנוח, כאשר מצבו הבריאותי הקשה חייב אותו להוציא הוצאות מיוחדות, ובאלה נשאו הוריו, הזכאים לקבל את השבתן. 12. עוד טוענים העותרים כי עמדת המשיב נוגדת את גישת בתי המשפט כפי שפסקו בעת"מ 1034/06, פלוני נ' משרד הבטחון, אגף השיקום ובעת"מ 1173/07, יוסף שטאובר ואח' נ' קצין תגמולים למשפחות שכולות - משרד הבטחון (להלן: "פס"ד שטאובר"). העותרים טוענים גם כי פסה"ד בבג"צ 292/84 צבי בודיק נ' ראש אגף שיקום, משרד הבטחון (לא פורסם) (להלן: "פס"ד בודיק"), עליו מרבה המשיב להסתמך, לא קבע מסמרות כי אין לשלם תשלומים בדיעבד, ויש גם טעם רב לבחון אותו מחדש, לאחר שעברו למעלה מ- 20 שנה מיום פרסומו. 13. העותרים מוסיפים לטעון כי על פי דיני השיקום אין מגבלה תקציבית על תשלומן של הטבות. לטענתם, עמדת המשיב בענייננו היא בלתי סבירה באורח קיצוני, גורפת ואיננה מתחשבת בנסיבות מיוחדות כפי שהיו בעניינו של המנוח, כשהמנוח לא יכול היה לבקש תשלום עבור הטבות משום שבאותה עת עדיין לא הוכר כנכה צה"ל. עמדת המשיב גם פוגעת בזכויות היסוד של העותרים והמנוח, המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שכן פגיעה בזכויות אלה אפשרית רק אם היא עומדת בפסקת ההגבלה. לטענת העותרים, אין הדבר כך בענייננו. 14. בסיכומיהם מתייחסים העותרים, בהרחבה נוספת, למדיניות המשיבה המעוגנת בהוראות אגף השיקום וטוענים, גם בעקבות פס"ד שטאובר, כי מדובר במצב בלתי שוויוני לפיו במצב אחד, יזכו הורים שכולים מן ההטבות "כמעט מיד", ואילו הורים שכולים אחרים, במקרה אחר, יאלצו לעבור בירור משפטי ממושך והכרה מאוחרת בסיום אותו הליך. 15. לטענת העותרים, ההחלטה שלא לשלם את ההטבות למפרע נעשתה עקב שגיאה של המשיב עצמו, החלטה שאיננה עומדת במתחם הסבירות ואיננה יכולה להיחשב ליישום סביר של החוק. 16. עוד מבקשים העותרים להורות כי הם זכאים לתשלום הפרשי הצמדה וריבית בגין תשלומים שחוק הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום) אינו חל עליהם. טענות המשיב: 17. המשיב מפנה להוראות אגף השיקום מס' 80.23 (להלן: "הוראה 80.23") המתייחסת למועד תחילת תשלומן של הטבות. המשיב טוען כי הטבות אלה, אותם מבקשים העותרים, מתייחסות להטבות מכוח הוראות נוהל פנימיות, היא הוראה 80.23, וזו קובעת כי, ככל שהדבר נוגע למשפחות שכולות, ההטבות יינתנו מיום מתן ההחלטה להכרה. המשיב מבקש להדגיש את האבחנה בין ההטבות, הניתנות מכוח הוראה 80.23, לבין תגמולים וזכויות הניתנים על פי החוק. ההטבות, להן טוענים העותרים, אינן מכוח החוק אלא מכוח הוראות אגף השיקום - הוראה 80.23. 18. המשיב טוען כי הוראות אגף השיקום חלות על כלל הנכים כמו על כלל משפחות החיילים, באופן שווה ולפי אמות מידה אחידות. הטבות אלה משולמות, בנוסף לקבוע בדין, ולכן זכאי המשיב לקבוע את גבולות ההטבות וגדריהם בהתאם לאילוצי התקציב בהם הוא מצוי. סוגיות אלה נבחנו ע"י ביהמ"ש העליון ובתי משפט אחרים ונמצא כי אין מקום להתערב בהם. 19. המשיב מפנה לפס"ד בודיק וכן לפסקי דין נוספים שהוגשו, על ידו ביום 21.4.09: בג"צ 9569/05 עמוס קלוש נ' מדינת ישראל - שר הבטחון ואח', , פס"ד מיום 8.4.09 (להלן: "פס"ד קלוש") וכן לפס"ד אשר אישר הסדר פשרה בין הצדדים בעע"מ 7421/07 קצין התגמולים - משרד הבטחון נ' יוסף שטאובר ואח', פס"ד מיום 10.12.08 (להלן: "פס"ד שטאובר בערעור"), והוא מבקש לדחות את העתירה גם מכוח פסקי דין אלה. 20. המשיב טוען כי ההטבות הניתנות לחלל צה"ל ולמשפחות השכולות היא מכוח דיני השיקום והחקיקה הסוציאלית, בהבדל מחקיקה נזיקית, וככזו, אין מקום להעתר לעתירה. 21. המשיב מוסיף וטוען כי לא נמצא "אשם" של קצין התגמולים בניהול ההליכים ומשום כך אין לקבל את טענת העותרים לפיה התמשכות ההליכים נבעה בגלל "אשם" של קצין התגמולים. דיון: 22. אין קץ לצערם של העותרים, כהורים שכולים, על אובדן בנם המנוח. העתירה והסיכומים מעידים על סבל וכאב רב של העותרים, אשר אינו מרפה מהם. לא ניתן להתעלם מסבלם של הורים שכולים ולהישאר אדיש לכאבם ולטענותיהם. יחד עם זה, על בית המשפט לפסוק על פי הדין ועל פי ההלכה, תוך התייחסות לטענות המשיב, הן לטענות הענייניות לגופו של עניין, הן לטענות ביחס לשיוויון בין העותרים למשפחות שכולות אחרות, וכן להשלכות הרוחב של החלטה בענייננו, כפי שצויין ע"י המשיב בתגובתו ובסיכומיו. 23. לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובה, בסיכומי הצדדים ובטיעוני הצדדים, ועל אף ההבנה לכאבם ולסבלם הרב של העותרים, לא מצאתי אפשרות לקבל את העתירה. 24. אין חולק כי העתירה בענייננו מתייחסת להטבות מכוח הוראות אגף השיקום ולא לתגמולים וזכויות הניתנים מכוח החוק. הוראה 80.23 קובעת במפורש כי ההטבות אותן משלם המשיב למשפחות השכולות יינתנו ממועד מתן ההחלטה להכרה. בדנ"א 10/85 צבי בודיק נ' ראש אגף השיקום משרד הבטחון (לא פורסם), נפסק כדלקמן: "מדובר בהטבות לצריכה שוטפת שהרשות מעניקה לפנים משורת הדין ולגבי אלו אין פסול בקביעת מועד התשלום שאינו מתמשך על תקופה שכבר חלפה. אין גם מקום לגלות פסול בהחלטתו של קצין התגמולים. הלה היה רשאי להחליט כפי שהחליט בגדר סמכות והעובדה שערכאת ערעור שינתה החלטתו אין בה כשלעצמה כדי להפוך החלטתו הקודמת לשרירותית או למעשה זדון." מהאמור לעיל עולה כי ההחלטה שלא לשלם הטבות באופן רטרואקטיבי איננה פסולה. עוד עולה כי גם אם ערכאת הערעור שינתה את החלטת קצין התגמולים, אין בכך כדי להפוך את החלטת קצין התגמולים לשרירותית או למעשה זדון. היינו, העובדה שבענייננו נדחתה בקשת המנוח בעבר, וההחלטה שונתה ע"י ערכאת הערעור, איננה מהווה, כשלעצמה, הוכחה למחדל המשיב ו/או להתנהלות בלתי סבירה, אשר יש בה לתמוך בבקשת העותרים לקבלת הטבות בדיעבד. ר' גם בג"צ 546/83 יסקולקה שלמה נ' שר הבטחון ואח' (לא פורסם) וכן בג"צ 5931/97 יעקב לבקוביץ נ' משרד הבטחון אגף השיקום . 25. העותרים מתייחסים בעתירתם, בהרחבה, לפסק דין בעניין שטאובר, פס"ד שניתן ע"י כב' השופט ע' מודריק מביהמ"ש המחוזי בת"א, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. כאמור לעיל, ביום 10.12.08 ניתן ע"י ביהמ"ש העליון פסק-דין בעניין שטאובר, המאשר הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים. על פי הסכם פשרה זה בוטל פסק דין שטאובר, שניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי בת"א. על פי ההסכם בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של פס"ד, הוסכם, כי אין בפשרה כדי להשליך על מקרים אחרים, אין בה כדי לשנות מהמדיניות הנוהגת של המשיב (כאן) בהתאם להוראה 80.23 "בדבר אי תשלום ההטבות למפרע, אשר לטענת המערער אושרה ונמצאה סבירה ע"י בי"מ עליון במס' פסקי דין בעבר...". אי לכך, ולאחר שבוטל פסק הדין בעניין שטאובר של ביהמ"ש המחוזי, ולאחר שניתן פס"ד ע"י ביהמ"ש העליון, כמפורט לעיל, אין מקום עוד להתבסס על פס"ד שטאובר כפי שניתן בביהמ"ש המחוזי בת"א. 26. המשיבים צירפו פס"ד נוסף מיום 8.4.09 - בג"צ 9569/05 עמוס קלוש נ' מדינת ישראל - שר הבטחון ואח', , אשר בו נקבע, בין היתר, בסעיף 16 לפסה"ד, כדלקמן: "ככל שמדובר בהטבות הניתנות לפנים משורת הדין אשר אין בהן כשלעצמן כדי להפלות בין נכה לנכה, נחה דעתי כי ההוראה האמורה של משיב 2 (הוראה 80.23 - ש.ג) בכל הנוגע לתחילת מועד הזכאות להטבות אינה בלתי סבירה". 27. אי לכך ולאור כל האמור לעיל מצאתי כי החלטת המשיב, המבוססת על הוראה 80.23, לדחות את בקשת העותרים לשלם להם הטבות למפרע, היא סבירה ואין מקום לבטלה. 28. די באמור לעיל כדי לדחות את טענות העותרים לתשלום ההטבות בדיעבד. יחד עם זה, ראוי להפנות לטיעוני המשיב, המתייחסים לאבחנה בין חקיקה סוציאלית בהשוואה לחקיקה נזיקית. המשיב טוען, ובצדק, כי יש להבחין בין דיני הנזיקין לבין דיני הרווחה, בהיותם ענפים משפטיים שונים. תכלית דיני הנזיקין, בהיותם ענף של המשפט הפרטי, היא לפצות ניזוק על הפגיעה בקניינו הקיים ולהשיב, במידת האפשר, את הגלגל אחורנית ולהעמיד את הניזוק במקום בו היה עומד אילולא הפגיעה הנזיקית. אי לכך, זכותו של אדם לפיצוי נזיקי, מרגע שהוכרה כדין, קיימת למפרע, מרגע קרות הנזק, והפיצוי צריך להיות שווה לנזק שנגרם בפועל. לעומת זאת, דיני הרווחה, המהווים ענף של המשפט הציבורי, בהם נכללת הוראה 80.23, ובהם דיני השיקום, נועדו לסייע בידי הניזוק להתקיים ולשרוד כלכלית. מטרת דיני הרווחה היא מטרה סוציאלית של סיוע לחלש בקיומו השוטף ובסיפוק הצרכים היום יומיים. תכליות דיני הרווחה, בכללם דיני השיקום, שונות, אם כן, מתכליות דיני הנזיקין. בעוד דיני הנזיקין מעניקים פיצוי, שהוא בד"כ חד פעמי, ואמור לכסות את הנזק שנגרם בפועל, דיני הרווחה מעניקים לזכאים מכוחם תגמול, גמלה או קצבה, שהם תשלום חוזר ונשנה, המשתנה בהתאם לצרכיו ומצבו הרפואי של המשוקם, ומשולם כל עוד נמשכת הנזקקות המתאימה את הזכאות. הוראה 80.23 נקבעה על רקע העובדה שמדובר בהטבות לצריכה שוטפת, מטרתן להקל על המשוקם בהתנהלות כלכלית שוטפת, כשהטבות אלו ניתנות בנוסף לתגמולים הניתנים מכוח דין. "אין מטרתן של ההטבות לשמש פיצוי 'נזיקי', ולכן אין הן משתלמות למפרע, אלא הן צופות פני עתיד - אך לא פני עבר" (סעיף 10 לסיכומי המשיב). "ככל שבמועד ההכרה מתקיימים התנאים לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין השרות, כנדרש על פי החוק, זכאים הפונים לקבלת כל הזכויות הנובעות מהחוק, ובנוסף משולמות להם הטבות שמעבר לקבוע בדין לצרכים קיומיים שוטפים וצרכים סוציאליים ואולם, בכל מקרה, אין כל מקום לתשלום רטרואקטיבי של ההטבות, שמחריג אותן מדיני הרווחה ונותן להן משמעות של פיצויים נזיקיים, בניגוד למתחייב ולמקובל בענף דיני הרווחה". (סעיף 12 לסיכומי המשיב, ההדגשות במקור - ש.ג.) 29. העותרים טוענים כי המשיב "משך" את ההליכים המשפטיים ומשום כך הסתיימו ההליכים לאחר שנים רבות, ולמרבה הצער, לאחר פטירתו של המנוח. במצב דברים זה, טוענים העותרים, ולאור מחדליו של המשיב בדחיית ההליכים המשפטיים, הם נפגעו מעיכובים אלה, נאלצו לממן מכיסם הפרטי את כל ההוצאות בגין נכותו של בנם המנוח, והם זכאים להטבות באופן רטרואקטיבי. 30. לא מצאתי לקבל טיעונים אלה של העותרים ואין הם מגלים התנהלות בלתי תקינה של המשיב. המשיב דחה את בקשת המנוח על בסיס חוות דעת רפואית וזכותו היתה לעשות כן. כבר נפסק, כאמור לעיל, כי העובדה לפיה החלטת המשיב בוטלה ע"י ערכאת הערעור איננה מעידה כי החלטת המשיב המקורית היתה שלא כדין. 31. המנוח הגיש, כאמור, ערעור לביהמ"ש המחוזי בת"א (ע"א 3011/03). בפרוטוקול הדיון מיום 23.1.06, בע"א 3011/03, ביקשו שני הצדדים להמתין בדיון עד שתוגש חוות דעת של מומחים, אשר ישבה באותה עת בנושא אפילפסיה, וכך הודיעו: "אנו מבינים כי בשלב זה יושבת על המדוכה ועדת מומחים בנושא אפילפסיה. נראה לנו כי ראוי להמתין עד שתתקבל חוות דעתה. מקובל עלינו, כי לאחר מתן חוות הדעת היא תוגש לתיק ביהמ"ש, העתק ממנה יועבר לב"כ המערער והתיק יימשך להמשך דיון." ביום 10.9.06 הוגשה לביהמ"ש המחוזי חוות הדעת שהוכנה ע"י "הפאנל הרפואי בדבר קשר אפשרי בין תנאי השירות הצבאי ובין אפילפסיה" וביום 27.11.06 ניתן פסה"ד המכיר בכך כי מחלת האפילפסיה, שבה חלה המנוח, נגרמה תוך כדי ועקב שירותו. 32. לא מצאתי בטענות העותרים עובדות המבססות את הטענה על "משיכת" ההליכים ע"י המשיב או על התנהלות בלתי תקינה מצידו, אשר יש בה כדי לתמוך בעתירה. אי לכך אני דוחה גם טענה זו של העותרים. 33. העותרים מבקשים גם לחייב את המשיב בריבית והפרשי הצמדה בגין הטבות אשר הם יהיו זכאים להן, אם תתקבל עתירתם. בפסק דין זה נקבע כי העותרים אינם זכאים להטבות באופן רטרואקטיבי מכוח הוראה 80.23 ומשום כך אין הם גם זכאים לריבית והפרשי הצמדה. כך או כך - בענייננו חלות הוראות חוק הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד-1984 ולא ניתן כל נימוק מדוע יחרוג המשיב מהוראות חוק זה. 34. אשר על כן ולסיכום העתירה נדחית. 35. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. צבאאלמנות / יתומי צה"ל / משפחות שכולות