הלכת מרגוליס - ניכוי מצב רפואי קודם

אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף" (דב"ע נג 1-46 יצחק מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי דב"ע כו(1) 364; להלן: הלכת מרגוליס). על פי הלכת מרגוליס, נדרש כי הוועדה תצביע על מסמכים המעידים על ממצאים קליניים ברורים בדבר ליקוי שמיעה שהיה קיים אצל המבקש עובר לתאונה, אשר בגינו יש לנכות מצב קודם. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הלכת מרגוליס מצב רפואי קודם: 1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת עידית איצקוביץ; בל 1381/09), בו התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 20.1.09 (להלן: הוועדה). רקע: 2. המבקש עבר תאונת דרכים בשנת 1992, אשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן: התאונה משנת 1992 ו/או התאונה). לתאונה זו קדמו שתי תאונות נוספות שעבר המבקש - תאונת דרכים שאירעה בשנת 1970 בה נחבל המבקש בראשו, ותאונה נוספת שאירעה בשנת 1974 בה נפגע ביד ימין. 3. וועדה רפואית לעררים שבחנה את דרגת נכותו של המבקש עקב התאונה משנת 1992, קבעה בהחלטה קודמת מיום 25.1.05, כי למבקש 30% נכות בגין ליקוי שמיעה לפי סעיף 72(1)(ו)(8), ומהם יש לנכות 25% בגין מצב קודם. כן קבעה כי למבקש 10% נכות בגין טנטון. באותה החלטה דחתה הוועדה את טענות המבקש בדבר נכויות בתחום הפסיכיאטרי ובתחום האורטופדי שהם תוצאה של התאונה משנת 1992. 4. המבקש ערער על החלטת הוועדה מיום 25.1.05. בפסק דין מיום 29.6.05 (ב"ל 1346/05; , להלן: פסק הדין הקודם) קבע בית הדין האזורי כי עניינו של המבקש יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתתייחס באופן מפורט ומנומק לארבע חוות דעת שניתנו בעניינו של המבקש, וכן תבחן את טענותיו לעניין אי כושרו לעבוד, כדלקמן: "הועדה תבדוק שוב את המערער, תשמע תלונותיו ותפעל כמפורט להלן:   א. תעיין בחוות הדעת של פרופ' בנטל מיום 21/3/96 וד"ר עמיקם רשף מיום 08/10/96 ומיום 14/10/97. לתשומת לבה של הועדה כי אמנם נכון שבחוות הדעת הללו נאמר כי המערער סבל מנוירוזה לאחר שנפגע בתאונת דרכים בשנת 1970 בה נחבל בראשו וביד ימין (פרופ' בנטל) וגם בתאונה נוספת בשנת 1974 (ד"ר רשף), כי בשל מצבו הנפשי שוחרר משרות מילואים עם פרופיל 21 ונקרא שוב לשרות מילואים במלחמת יום הכיפורים אך שוחרר משרות זה עקב משבר עצבים שגרם לאשפוזו באילת (פרופ' בנטל) אך מאידך גם נאמר כי התאונה הנוספת הנדונה מיום 14/5/02 גרמה להחמרת המצב מטראומה נפשית. לפיכך נקבעה בשלושת חוות הדעת נכות רפואית של 50% לפי פריט 34 ה' בניכוי של 30% בשל "מצב קודם". על הועדה להתייחס במנומק לאמור לעיל.   ב. תעיין בחוות דעתו של ד"ר מיכאל טנצמן מיום 4/5/93.   לתשומת ליבה של הועדה הממצאים המתוארים בחוות דעת זו, במיוחד הגבלה בינונית בתנועות ע"ש מותני בכפוף לפנים, לסג 70 מעלות דו צדדי והגבלה קלה בטווח תנועה של ע"ש צווארי בעיקר בסיבוב לצדדים והגבלות בדורסיפלקסיה ופלמרפלקסיה בשורש יד שמאל. לפיכך מוצע ע"י ד"ר טנצמן לקבוע למערער 10% בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש צווארי לפי פריט 37 (5) א', 20% בגין הגבלה בינונית בתנועות ע"ש מתני לפי פריט 37 (7) ב' ו-5% בגין הגבלת התנועות בפרק שורש כף יד שמאל לפי פריט 41 (10) ה' ובניכוי 50% עקב היות הממצאים ב-CT ישנים.   על הועדה להתייחס במנומק לאמור לעיל.   ג. תעיין בחוות הדעת של ד"ר גבריאל רוזן מיום 8/2/97 ומיום 9/12/97.   לתשומת לבה של הועדה לכך שלדעתו של ד"ר רוזן התאונה משנת 1970 לא גרמה לפגיעה במערכת האוזניים וכי בבדיקות השמיעה שהיו בפניו צורת העקומה וחומרתה אינן מתאימות לירידת השמיעה עקב גיל. כמו כן, לדעתו של ד"ר רוזן יש עדות לפגיעה וסטיבולרית בבדיקת ENG מיום 13/11/97 "שם מצויין שקיים ניד עצמוני". לפיכך, עפ"י ד"ר רוזן, יש לקבוע למערער 15% נכות רפואית בגין ירידה בשמיעה לפי פריט 72 (1) 4-ד' ו-10% נכות רפואית בגין סחרחורת לפי פריט 72 (4) ב' I.   בהתייחסותה לחוות הדעת על הועדה להצביע על מסמך ממנו עולה כי המערער היה חשוף לרעש במסגרת הצבא ועל מסמך ממנו עולה כי בתאונה משנת 1970 נגרמה חבלה העלולה לפגוע במערכת השמיעה. הועדה תזמין את תיק נכות מעבודה הקשור לתאונה משנת 1970 - אם ישנו.   על הועדה להתייחס במנומק לאמור לעיל.   בנוסף תתייחס הועדה בהחלטתה גם לטענות המערער לעניין אי כושרו לעבוד מאז התרחשות התאונה." 5. בהחלטתה שניתנה לאחר פסק הדין הקודם, קבעה הוועדה כי עקב התאונה משנת 1992, סובל המבקש מנכות זמנית בשיעור 30% החל מיום 13.11.92 ועד ליום 31.12.96, ונכות זמנית בשיעור 40% החל מיום 1.1.97 ועד ליום 31.12.05. נקבע כי למבקש נכות צמיתה החל מיום 1.1.06, כדלקמן: 5% נכות בגין ליקוי בשורש כף היד לפי סעיף 41(10)(ה); 10% נכות בגין ליקוי בעמוד שידרה צווארי בצורה קלה לפי סעיף 37(5)(א), מהם יש לנכות 5% בגין מצב קודם; 35% נכות בגין ליקוי שמיעה לפי סעיף 72(1)(ט-9), מהם יש לנכות 25% בגין מצב קודם; 10% נכות בגין טנטון לפי סעיף 72(1)(ב-6). הוועדה נותרה איתנה בדעתה כי למבקש נותרה נכות בשיעור 0% בתחום הנפשי, וכי אינו סובל מנכות בעמוד שידרה מותני ועקב התאונה. הוועדה קבעה כי אין מקום להפעלת תקנה 15, בהסתמך על דו"ח וועדת רשות שביקשה. המבקש ערער על החלטה זו של הוועדה לבית הדין האזורי. 6. בפסק הדין מושא הבקשה שלפני קבע בית הדין האזורי, כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין הקודם, למעט בשני עניינים אשר בגינם יש להחזיר את עניינו של המבקש אל הוועדה באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן: "א. תתייחס במפורש לחוות דעת של ד"ר רשף... ותשקול האם יש מקום לשינוי מסקנותיה באשר למגבלה הנוירולוגית של המערער. ב. תשקול האם נכויות המערער השליכו על מסוגלותו לחזור לעבודתו או לעיסוקו לאחר התאונה הנדונה ובהתאם לכך, אם קיימת הצדקה להפעלת תקנה 15." 7. עיקר טענות המבקש הוא כי הוועדה חרגה מסמכותה, ולא מילאה אחר הוראות הדין וההוראות שנקבעו בפסק הדין הקודם. עוד טוען המבקש, כי הוועדה התכנסה באיחור של שלוש שנים ממתן פסק הדין הקודם. לטענת המבקש, בית הדין האזורי התעלם בפסק דינו מחוות דעת ומסמכים רפואיים נוספים בתיק, קבע פרטים לא מדויקים והחסיר פרטים עיקריים. בנוסף טוען המבקש כי לא נקבעה לו נכות בתחום א.א.ג ואורטופדיה עבור התקופה שמשנת 1992 ועד לשנת 2006. 8. לאחר שעיינתי בבקשה שלפני, בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בחלקה. בעניינים אחרים, וקודם למתן החלטה לגבי אותם עניינים, תתבקש עמדת המשיב (להלן: המוסד), והכל מטעמים כפי שיפורטו להלן. 9. עיון בפרוטוקולי הוועדה ובהחלטותיה מעלה כי הוועדה התייחסה באופן מנומק ומפורט לאמור בחוות הדעת של ד"ר בנטל, והסבירה מדוע אינה מקבלת את מסקנתו בדבר הנכות הנפשית של המבקש. גם באשר לחוות דעתו של דר' טנצמן עולה כי הוועדה התייחסה אליה, קיבלה את עיקר מסקנותיו לגבי הנכות בעמוד השדרה והנכות ביד שמאל, ודחתה את מסקנותיו באשר לקיומה של נכות בעמוד השדרה המותני תוך שנימקה החלטתה באופן מנומק ומפורט. הנה כי כן, הוועדה מילאה לחלוטין אחר הוראות פסק הדין הקודם בכל הקשור לחוות הדעת של דר' בנטל וחוות הדעת של דר' טנצמן. לפיכך, לא מצאנו כי נפלה טעות משפטית בכל הנוגע להתייחסותה של הוועדה לחוות דעת אלו. על כן, דין נימוקי הבקשה בכל הנוגע להתייחסות הוועדה לחוות דעת אלו - להידחות. 10. באשר לטענות המבקש הנוגעות לחוות דעת רפואיות נוספות וכן מסמכים רפואיים נוספים המצויים בתיק, אשר לא הוזכרו בפסק הדין הקודם - דינן להידחות. על פי פסק הדין הקודם נדרשה הוועדה להתייחס לארבע חוות דעת בלבד. בנסיבות אלה, כל שנדרש לבחון הוא האם הוועדה פעלה על פי הוראות פסק הדין הקודם. לפיכך, אין להידרש לטענות באשר להתעלמות הוועדה ממסמכים נוספים, אשר לא נדרשה התייחסות אליהם על ידי הוועדה, על פי פסק הדין הקודם. 11. באשר לעניינים הבאים, מצאנו כי נדרשת התייחסות המשיב כמפורט להלן: א. באשר לחוות דעתו של דר' רוזן לגבי נכות בתחום השמיעה - הוועדה התייחסה לחוות הדעת, וקבעה כי אינה מקבלת את קביעותיו בדבר קיומה של נכות עקב תלונות על סחרחורת, תוך שנימקה החלטתה באופן מפורט. בנוסף קבעה הוועדה, כי אינה מקבלת את עמדתו של דר' רוזן כי התאונה משנת 1970 לא גרמה לפגיעה במערכת האוזניים. בקשר לכך הפנתה הוועדה להודעת המבקש, לפיה בתאונה משנת 1970 הוא נפגע באופן קשה תוך אבוד הכרה, חבלת ראש, קרע בעור ותפרים, והושבת מעבודתו לזמן רב. לאור האמור קבעה הוועדה כי "אין ספק שמקור הליקוי בשמיעה הוא בעיקר בתאונה זו 1970", וכי יש לראות בתאונה מ 1992 כהחמרה של מצב קודם. בכל הנוגע להתייחסות הוועדה לחוות דעתו של דר' רוזן, מתבקשת תגובת המוסד לשאלה מדוע לא תשוב הוועדה ותיזקק לשאלה האם יש מקום לנכות "מצב קודם" מאחוזי הנכות מהם סובל המבקש בשמיעתו. הוועדה תתבקש לקבוע האם קיימים ממצאים קליניים מוכחים המצביעים על ליקוי שמיעה שהיה קיים במבקש עובר לתאונה משנת 1992, הנובע מהתאונה משנת 1970, ואשר בגינו יש לנכות "מצב קודם". אם סבורה הוועדה כי קיימים ממצאים קליניים כאור, תפרטם בהחלטתה. עמדת המוסד נדרשת לעניין זה לאור העובדה שעוד בפסק הדין הקודם היא התבקשה להצביע על מסמך ממנו עולה כי המערער היה חשוף לרעש במסגרת הצבא ועל מסמך ממנו עולה כי בתאונה משנת 1970 נגרמה חבלה העלולה לפגוע במערכת השמיעה. על אף שהתבקשה כאמור, לא הצביעה הוועדה על מסמך היכול להעיד על קיומם של ממצאים קליניים קודמים המצביעים על כך שלמבקש נגרמה חבלה בשמיעה בעקבות התאונה משנת 1970. המסמך היחיד עליו התבססה הוועדה בקביעת קיומו של מצב קודם בעניין זה, הוא הודעת המבקש אשר ממנה עולה כי בתאונה משנת 1970 הוא נחבל בראשו באופן קשה תוך אבוד הכרה, קרע בעור ותפרים, והושבת מעבודתו לזמן רב. לכאורה, אין בממצאים אלה די על מנת לקבוע כי המבקש סבל מליקוי בשמיעה עובר לתאונה משנת 1996. לעניין זה מופנה המוסד להלכה הפסוקה לפיה "אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף" (דב"ע נג 1-46 יצחק מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי דב"ע כו(1) 364; להלן: הלכת מרגוליס). על פי הלכת מרגוליס, נדרש כי הוועדה תצביע על מסמכים המעידים על ממצאים קליניים ברורים בדבר ליקוי שמיעה שהיה קיים אצל המבקש עובר לתאונה, אשר בגינו יש לנכות מצב קודם. ב. עוד מתבקשת התייחסות המשיב לשאלה מדוע לא תבהיר הוועדה מהם סעיפי הליקוי אשר בגינם נקבעה למבקש נכות זמנית, ומהו המועד אשר ממנו ואילך סובל המבקש מנכות צמיתה בגין הליקויים השונים שנקבעו לו. הוועדה תנמק החלטתה. עמדת המשיב בעניין זה מתבקשת בשים לב לכך שהוועדה קבעה בהחלטתה מיום 20.1.09 כי למבקש נכות זמנית בשיעור 30% מיום 13.11.92 ועד ליום 31.12.96, ובשיעור 40% מיום 1.1.97 ועד ליום 31.12.05. עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי היא לא הבהירה בגין אילו סעיפי ליקוי נקבעה הנכות הזמנית. בהמשך לאמור ובקשר אליו, לא ניתן להבין מדוע קבעה הוועדה למבקש נכות צמיתה עבור הליקויים בשורש כף יד שמאל, בצוואר, ובשמיעה (לרבות טנטון), רק משנת 2006 ואילך. הוועדה לא נימקה כלל מדוע נכותו הצמיתה של המבקש בגין סעיפים אלה הינה החל משנת 2006, ולא החל ממועד התאונה. תשומת לב המשיב לכך שבהחלטת הוועדה מיום 25.1.05, אשר קדמה לפסק הדין הקודם, נקבעה נכות צמיתה בגין סעיפי הליקוי השונים החל ממועד התאונה, קרי שנת 1992, מבלי שנקבעה נכות זמנית כלשהי. 12. באשר לבקשת המבקש כי הוועדה תתכנס באזור מגוריו - משמוחזר העניין לוועדה באותו הרכב, לא ניתן להיעתר לבקשה זו של המבקש. 13. יצוין, כי לכאורה צודק המבקש בביקורת המועלית על ידו בקשר להתכנסות הוועדה לדיון בעניינו בעקבות פסק הדין הראשון, כשלוש שנים לאחר מתן פסק הדין. המוסד מתבקש לבדוק את טענת המבקש לעניין העיכוב הבלתי סביר בטיפול בעניינו. 14. סיכומם של דברים: א. בקשר לחוות דעתו של דר' רוזן - מתבקשת תגובת המוסד לשאלה בדבר החזרת עניינו של המבקש אל הוועדה על מנת שתשוב ותבחן האם קיימים ממצאים קליניים מוכחים המצדיקים ניכוי מצב קודם בגין הליקוי ממנו סובל המבקש בשמיעתו. בהתאמה לכך, תשוב הוועדה ותבחן את אחוזי הנכות של המבקש בגין הליקוי ממנו הוא סובל בשמיעתו בקשר לתאונה משנת 1992. ב. מתבקשת עמדת המוסד בקשר לשאלה מדוע לא תבהיר הוועדה מהם סעיפי הליקוי אשר בגינם נקבעה למבקש נכות זמנית, וכן תבהיר באופן מנומק מהו המועד אשר ממנו ואילך סובל המבקש מנכות צמיתה בקשר לנכויות השונות שנקבעו לו בשורש כף היד, בצוואר ובשמיעה. כל זאת בנוסף לעניינים האחרים שבגינם החזיר בית הדין האזורי את עניינו של המבקש אל הוועדה, כמפורט בסעיף 6 לעיל. ג. יתר נימוקי הבקשה, לרבות אלה הנוגעים לחוות דעתו של דר' בנטל וחוות דעתו של דר' טנצמן, נדחים, באשר לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטות הוועדה ובפסק הדין האזורי בנוגע ליתר טענותיו של המבקש. 15. תגובת המוסד כאמור בסעיפים 14 (א) ו- 14(ב) תוגש עד ליום 12.10.09. רפואהמצב רפואי קודםהלכות משפטיות