הפקעה לצורך בניית כביש לצורכי ציבור

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפקעה לצורך בניית כביש לצורכי ציבור: 1. עתירה לצוות על המשיבות 5-1 להסדיר דרך גישה למבנה באזור התעשיה של קרית עקרון המצוי על מגרש 8 בת.ב.ע זמ/1/33, הידוע גם כחלקה 203 בגוש 3797 (להלן:"המגרש"); לצוות על המשיבה 1 להסיר מחסומים שהציבה על כביש 40 המונעים גישה מכביש זה למגרש, עד שייפתח כביש שירות שיאפשר גישה למקום; לצוות על המשיבות 4-2 לפעול להשלמת סלילת כביש השירות; לצוות על המשיבות 3,2 ו-5 לפעול להריסה ופינוי של מבנים בלתי חוקיים בתוואי כביש השרות, המונעים את סלילתו. עיקרי העובדות וההליכים 2. עניינה של העתירה בהסדרת דרך גישה למבנה תעשייה הבנוי על המגרש המצוי באזור התעשייה בקריית עקרון שבשטחה של המשיבה 3 - המועצה המקומית עקרון (להלן: "המועצה"). צידו הצפוני של המגרש מצוי בסמוך לקטע כביש מספר 40 (מגדרה לצומת ביל"ו), בצידו המערבי מצוי ואדי, בצדו הצפוני גובל המגרש במגרש 7 וצידו הדרומי גובל במגרשים 9 ו-10 (נספח א' לעתירה). ביום 1.4.2003 נתנה המשיבה 2 - הוועדה המקומית לתכנון ובנייה-זמורה (להלן: "הוועדה") היתר בנייה (מס' 20020448) להקמת מבנה תעשייה בן שתי קומות וקומת מרתף על המגרש (נספח ב' לעתירה). ביום 2.3.2006 רכשה העותרת- חברת תל סאן בע"מ (להלן:"העותרת") את זכויות החכירה המהוונות במגרש מידי המשיבה 5-מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") והשלימה את בניית מבנה התעשייה עליו (נספח ג' לעתירה). 3. בהתאם לת.ב.ע זמ/1/33 החלה על המגרש (להלן:"התוכנית"), הגישה למגרש ולמגרשים הסמוכים לו אמורה להתבצע באמצעות כביש שירות המצוי בין המגרשים לבין כביש 40 (להלן:"כביש השירות"). חלקו של כביש השירות, המשרת את מגרשים 7-2 , סלול, ואילו המשכו, בקטע האמור לשרת את מגרשים 8-10, לא נסלל עקב המצאות מבנים של המשיב 6 -מר קובי יעקב (להלן: "מר יעקב") בתחומו. לאור האמור, הגישה היחידה למגרש מתאפשרת דרך כביש 40. 4. משהחלה המשיבה 1 -מע"צ-החברה הלאומית לדרכים בישראל (להלן:"מע"צ") לבצע עבודות הרחבה בכביש מס' 40, נוכחה בדרכים שנוצרו שלא כדין מהכביש למגרשים שבאזור התעשייה והציבה על הכביש מחסומי בטון אשר חסמו את הגישה מהכביש למגרש העותרת בטענה שכביש הגישה מסכן חיי אדם ומהווה מפגע בטיחותי. 5. בהיעדר גישה למבנה שלה, הגישה העותרת עתירה זו. בעתירתה טענה העותרת כי על הועדה והמועצה חלה החובה לסלול את כביש השירות ולאפשר גישה למגרש, בהתאם לתוכנית, תוך פינוי מבנים של מר יעקב המפריעים להמשך סלילתו. כמו כן טענה העותרת כי החלטת מע"צ לחסום את הגישה מכביש מס' 40 למגרש העותרת, בהיעדר כל דרך גישה חלופית, היא החלטה בלתי סבירה. בתשובתה לעתירה טענה מע"צ כי אינה צד לעניין מאחר ועל-פי התוכניות החלות על הכביש (תכנית מח/26 ותכנית מח/145 ג'), אין כל יציאה ו/או כניסה מהכביש למקרקעי העותרת. תשובת הוועדה התמקדה בטענה כי העותרת היתה מודעת למצב התכנוני והפיזי של המקרקעין ולקשיים שהתעוררו בסלילת כביש השירות כבר בעת שרכשה את המגרש ביום 2.3.2006 ולפיכך לטענתה, נטלה העותרת את הסיכון על עצמה במודע. בנוסף טענה כי לאור העובדה כי מר יעקב הוא חוכר מטעם המינהל, סברה הוועדה כי על המינהל חלה החובה לפנותו כך שתתאפשר המשך הסלילה. רק ביום 20.6.2006 משהתקבל פסק הדין בתביעת המינהל לסילוק יד בו נקבע כי לא הוכח שמר יעקב פלש לשטחים לא לו (ת.א. (ראשל"צ) 4975/03 להלן:"פסק הדין") ולפיכך המינהל אינו זכאי לפנותו, החלה הוועדה לקדם את הליך הפקעת הקרקע הדרושה לכביש השרות וקיבלה החלטה לפרסם הודעת הפקעה בהתאם. תשובת המועצה לעתירה היתה כי לה אין את היכולת ו/או סמכות לפעול להשלמת התוכנית שיזמה. לטענת המועצה, הוועדה היא זו שנתנה לעותרת היתר הבניה טרם השלמת כביש הגישה ובניגוד לתוכנית והיא גם זו שאמורה להשלים את הליך ההפקעה כך שהמשך הסלילה יתאפשר. עוד טענה כי היא, המועצה, בדיוק כמו העותרת, נפגעת מהמצב הקיים ובהיעדר גישה למגרשים, היא לא יכולה להשלים את התוכנית ולממש את שטחי התעשייה שבתחומה. המינהל טען כי סבר שכביש השירות לא נסלל עקב פלישה ובנייה לא חוקית של מר יעקב ולפיכך לא תהיה בעיה לפנותו. משקבע ביהמ"ש השלום בפסק דינו כי לא הוכחה פלישה הרי שעל הוועדה לפעול בהתאם לתוכנית ולהפקיע את השטחים המיועדים לצרכי ציבור. רק משיופקע השטח יוכל המינהל, באמצעות חברת מבני תעשייה בע"מ, להמשיך בסלילת הכביש. מר יעקב מצידו טען כי הוא מחזיק בגוש 3797 חלקה 76 באזור התעשייה קריית עקרון, הכולל את מגרש 7 על-פי ת.ב.ע זמ/1/33 לרבות במבנים המצויים בשטח כביש הגישה האמור להיסלל, כדין, ולראיה הציג את פסק הדין. לפיכך באם נדרש פינויו, יש לפצותו בהתאם. ביום 11.12.2006 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסדר ביניים לפיו מע"צ תסדיר נגישות זמנית למבנה העותרת עד לדיון בעתירה. לאור הודעה זו השתכנעתי כי בשלב זה של הדיון המשיבה 1- מע"צ אינה רלוונטית לעתירה והוריתי על מחיקתה בדיון מיום 1.5.2007. כמו כן, הוריתי לוועדה להגיש למשיב 4- משרד התחבורה את תשריט השטח בתוך 7 ימים על מנת לקבל את אישור המפקחת על התעבורה להסדר הביניים וכן להודיע לביהמ"ש בתוך 30 יום על קביעת לוח זמנים לביצוע הליכי ההפקעה, ללא התנאה של קבלת כתב שיפוי מהמועצה (שכן באותה עת המועצה לא הסכימה לכך). ביום 26.6.2007 הוריתי לוועדה לקדם את עניין ההפקעה וביחד עם המינהל לקדם את נושא סילוק היד ופינוי השטח. בדיון שנערך ביום 19.3.2008 הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן המינהל ישלם למר יעקב פיצוי בגובה מסוים לצורך פינויו מהשטח המיועד לסלילת הכביש, זאת לאחר ששמאי יעריך את סכום הפיצוי המגיע לו, וככל שזה יעלה על הסכום המוצע, תישא הועדה בהפרש. ביהמ"ש בירך על ההסכמות הצדדים ונתן להן תוקף של החלטה. ביום 31/3/2008 הודיע מר יעקב לבית המשפט כי אינו מקבל את הצעת הפיצוי שהוצעה לו וכי שמאי מטעמו קבע כי על הפיצוי לעמוד על סכום גבוה יותר. בכך באו לקיצם מאמצי הצדדים לסיים את המחלוקת בדרך של פשרה. ביום 22.9.2008 הודיעו ב"כ הצדדים כי למרות הנסיונות שנעשו, לא עלה בידם להגיע להסדר. הוריתי לצדדים להגיש השלמות טיעון. ולפיכך נדרשתי לפסק הדין. טיעוני העותרת 6. א. לטענת העותרת הגישה היחידה למגרש שבבעלותה היא באמצעות דרך העפר הזמנית אותה הסדירה מע"צ במסגרת הסדר הביניים עליו הסכימו הצדדים. על המגרש חלה התוכנית ת.ב.ע זמ/1/33. בהתאם לתשריט התוכנית מתוכננת ממערב למגרש דרך גישה אליו ברוחב 10 מטר. תקנון התוכנית קבע 5 שנים לביצועה ובפועל חלפו למעלה מ-28 שנים מיום אישור התוכנית ב-10.9.1980 וסלילת כביש הגישה טרם נסתיימה והכביש מאפשר גישה רק למגרשים 7-2. המשך הסלילה לא התבצע לנוכח העובדה כי השטח מוחזק על-ידי מר יעקב. רק ביום 26.12.2007 פירסמה הועדה הודעה על הפקעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 (להלן: "הפקודה") ובה ציינה : "כן נמסרת בזה הודעה כי הועדה מתכוונת לקנות מיד חזקה בקרקע האמורה, מפני שהיא דרושה באופן דחוף לצרכי ציבור שלמענם עומדים לרכשה, והועדה מורה בזאת שכל אדם המחזיק בקרקע האמורה ימסור מיד את החזקה בה". עד היום, למרות סעיף 8 לפקודה המקנה לוועדה את הסמכות לפנות לביהמ"ש בהליך קצר ויעיל לשם תפישת חזקה בשטח המיועד לצרכי ציבור, לא נקטה הועדה כל הליך לשם תפישת החזקה והפקעת השטח לצרכי ציבור. על המינהל, מחכיר המגרש, היה לוודא טרם שיווקו כי המגרש זמין לבנייה ואין כל מניעה למימוש הבנייה. משיש מניעה ויש מחזיק בקרקע, על המינהל לפעול לפינויו ולהבטיח את הגישה למגרש. המועצה חתמה הסכם עם המינהל לפיתוח השטח אך לא אכפה את ביצועו. המועצה היא זו המחויבת על-פי דין לסלול כבישים בתחומה. מר יעקב סירב להתפנות למרות הצעות הפיצוי שהוצעו לו. טיעוני המשיבה 2 - הוועדה 7. א. בהסכם הרכישה לפיו רכשה העותרת את המגרש ביום 2.3.2006 מצוין מפורשות כי העותרת בדקה את מצבם התכנוני של המקרקעין באמצעות אדריכל ומהנדס מטעמה לרבות בוועדה המקומית . בעת הרכישה היה ידוע לעותרת כי ישנם קשיים בסלילת כביש הגישה הפנימי לאור המבנים של מר יעקב המצויים עליו. העותרת לקחה סיכון מודע על עצמה בכך שרכשה את המגרש בהסתמכה על דרך גישה שאינה סטטוטורית מכביש מס' 40. התוכנית הינה תוכנית ביוזמת המועצה ובשיתוף המינהל. הסכם עבודות הפיתוח נחתם אף הוא בין המועצה והמינהל והועדה אינה צד להם. המינהל לא הבין נכון את זכויותיו של מר יעקב בקרקע כפי שאלה נקבעו על-ידי בית המשפט ולפיכך הטעה גם את הועדה וגם את ועדות התכנון ואלה סברו שניתן לפנות את מר יעקב. בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה נקבע כי פרסום הפקעה הוא צעד דרסטי הנעשה רק בהיעדר מוצא אחר. כאשר מדובר בקרקעות מינהל אזי אין צורך ו/או חובה לפרסם הפקעה אלא יש לפנות את הקרקע לייעודה החדש בהסכמת המינהל. רק משנודע לוועדה במסגרת עתירה זו על קיום פסק הדין בו נקבע כי מר יעקב אינו "פולש" ולפיכך לא ניתן לפנותו באמצעות המינהל, אזי היה על הועדה להידרש להליך של פרסום הפקעה. הועדה אינה אחראית על סלילת הדרך ואינה צד לביצוע עבודות הפיתוח לאור ההסכם שבין המינהל למועצה. טיעוני המשיבה 3 - המועצה א. לשם ביצוע התוכנית התקשרה המועצה עם המינהל באמצעות חברת "מבני תעשיה בע"מ" והתוכנית יצאה לדרך לרבות סלילת כביש הגישה עד למקרקעין של מר יעקב. המועצה עשתה כל שלאל ידה על מנת לאפשר נגישות לכלל המבנים שבאזור שיפוטה, לרבות מבנה העותרת. האחראים למצב נשוא העתירה הם העותרת, הוועדה, המינהל ומר יעקב. בסעיף 12 לתוכנית נקבע כי: "לא יינתנו היתרי בנייה בתחום התוכנית כל עוד לא תיסלל הדרך הפנימית". הוועדה נתנה היתר בנייה ביודעה כי טרם נסלל כביש הגישה ובניגוד להוראות התוכנית ולא על דעת המועצה. ד. המינהל סבר כי המקרקעין הדרושים להמשך סלילת כביש הגישה הם בבעלותו וכי מר יעקב הוא פולש, ולפיכך לא היה מקום לנקיטת הליכי הפקעה. משדחה ביהמ"ש את תביעת המינהל כנגד מר יעקב וקבע שלא הוכח שמר יעקב הוא פולש, על הועדה והמינהל היה להשלים את הליכי ההפקעה בהתאם לסעיף 11 לתוכנית. ה. מר יעקב סירב לסכומי פיצוי גבוהים שהוצעו לו והמו"מ מולו נכשל. המועצה ניזוקה קשה בהכנסותיה מהיעדר דרך הגישה מאחר ואין בנמצא מי שישקיע ויבנה מבני תעשייה במקום לא נגיש. לאור האמור, לא היה מקום לצרף את המועצה כמשיבה בעתירה זו. למועצה אין יכולת ו/או סמכות לפעול להשלמת התוכנית. טיעוני המשיבה 4 - משרד התחבורה 9. א. דרך מס' 40 הינה באחריות מע"צ. ביום 12.12.05 אישר משרד התחבורה בתוקף סמכותו את תוכניות הסדרי התנועה שהגישה לו מע"צ, להוספת נתיב שלישי בשני הכיוונים בכביש מס' 40 בקטע נשוא העתירה. התוכניות לא כללו דרכי שירות ולא סומנה בהן דרך גישה קיימת מכביש מס' 40 למגרש העותרת. בתוכנית סומן בחזית מגרש העותרת, מעקה בטון בגובה 107 ס"מ. ביום 3.9.06 דנה הועדה הבינמשרדית המשותפת למע"ץ, למשטרת ישראל ולמשרד התחבורה, בבקשתה של המועצה לחיבור בפניות ימינה מדרך 40 למתחם "עקרון 2000" הכולל, בין היתר, את מגרש העותרת , אך הבקשה נדחתה על-ידי הוועדה לאור העובדה שכביש מס' 40 הינו דרך ארצית ראשית עם תנועה במהירות גבוהה ויצירת נגישות מהכביש למתחם עלולה ליצור סיכון בטיחותי חמור למשתמשים בדרך (נספח א' לתשובת המשיבות 5-4). טיעוני המשיבה 5 - מינהל מקרקעי ישראל 10. המינהל, כמו המועצה, טוען כי : א. העותרת הצהירה בהסכם הרכישה כי בדקה את מצבם העובדתי והמשפטי של המקרקעין עובר לרכישה. משנפסק כי מר יעקב אינו פולש הרי שבאחריות הועדה לפעול בהתאם לתוכנית ולהפקיע את השטחים המיועדים לשטחי ציבור. כל עבודות התשתית, לרבות סלילת כביש השירות, תתבצענה רק לאחר הפקעת השטח. טיעוני המשיב 6 - מר יעקב 11. א. מר יעקב טוען כי לא היה מקום לצרפו כמשיב לעתירה ולראיה הסעדים שמבקש העותר אינם מופנים כלפיו. ב. לטענתו הוא מחזיק כדת וכדין בגוש 3797 חלקה 76 באזור התעשייה קריית עקרון, הכולל את מגרש 7 על-פי תב"ע זמ/1/33 ועל חלקו מפעל למוצרי בטון שאותו מנהל מר יעקב לפרנסתו מאז שנת 1958, מפעל שהוכר על-ידי משרד הביטחון לצרכי שיקומו. ג. כל עניין הפינוי ו/או הויתור על שטח אדמה משטחו של המגרש אותו חכר מהמינהל כדת וכדין, אינו רלוונטי לעתירה והא בינו לבין המינהל בלבד ואינו קשור לעותרת שאין לה כל זכויות במגרש. ד. מר יעקב אינו מתנגד להשלמת כביש השירות שאמור לשרת גם אותו ובתנאי שלא תיפגענה זכויותיו ויפוצה כראוי. דיון 12. על המגרש נשוא העתירה חלה תוכנית זמ/1/33 שיזמה המועצה המקומית קרית עקרון על שטחי מינהל מקרקעי ישראל (נספח א1 לעתירה). מטרת התוכנית, כפי שהוגדרה בסעיף 8 כוללת: " א. התוית דרכים וקביעת רוחבן כמסומן בתשריט. ב. שינוי יעוד משטח חקלאי לאזור תעשיה, בהתחשב במצב הקיים. ג. חלוקת השטח מחדש למגרשים. ד. הגדרת הוראות בניה ושימוש בקרקע". סעיף 11 לתוכנית דן בהפקעות לצרכי ציבור: " השטחים המיועדים לצרכי צבור, יופקעו בהתאם לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965, סעיף 188 ב' ". סעיף 12 לתוכנית דן בתקופת הבצוע המשוערת: "5 שנים מיום אישור התוכנית. לא ינתנו היתרי בניה בתחום התוכנית כל עוד לא תסלל הדרך הפנימית" התוכנית פורסמה למתן תוקף בי.פ. 2657 מיום 10.9.1980. איש מהצדדים לא טען כי הגיש התנגדויות לתוכנית ו/או לסלילת הכביש הפנימי. ביום 1.4.2003 נתנה הועדה המקומית לתכנון ובנייה "זמורה" היתר בנייה מספר 20020448 לבניית מבנה תעשיה 2 קומות לרבות חדר מדרגות מרתף וממ"ד על מגרש 8 בגוש 3797 חלקה 76 (נספח ב' לעתירה). ביום 6.3.06 רכשה העותרת את זכויות החכירה המהוונת במגרש, כשעליו מבנה שבנייתו טרם הסתיימה (נספח ג' לעתירה). אין עוררין כי היתר הבניה ניתן טרם הושלמה סלילת הדרך הפנימית שאמורה הייתה לאפשר גישה למגרשי פרוייקט "עקרון 2000" שבאזור התעשיה קרית עקרון. אין גם מחלוקת בין הצדדים לעניין נחיצות אותה דרך פנימית המהווה אופציית גישה יחידה לשטחי התעשייה בהיעדר אפשרות גישה מכביש מס' 40 המהווה "דרך ראשית" כהגדרתה בתמ"א 3 ובהיעדר כל דרך גישה חליפית אחרת. המועצה והמינהל החלו בסלילת הדרך הפנימית ואולם הסלילה נעצרה עקב סירובו של מר יעקב לפנות את המקרקעין הדרושים לסלילת המשך כביש הגישה. המינהל הגיש תביעה לסילוק יד של מר יעקב מהשטח בטענה שמר יעקב הרחיב את השטח שבחזקתו ללא כל זכות שבדין וללא רשות ולפיכך עליו לפנות את השטח הפלוש (ת.א. (ראשל"צ) 4975/03 -נספח ד' לתשובת המשיבות 5-4). בית המשפט קבע בהחלטתו כי " מכלל הראיות, כמו גם מהתרשמותי הבלתי אמצעית מהביקור במקום, שוכנעתי כי הנתבע מחזיק במגרש, בגבולותיו הנוכחיים, מזה שנים רבות ולפחות משנת 1964. לא הוכח בפני שהנתבע פלש, עם השנים, לשטחים החורגים מן השטח נשוא הסכם החכירה" (פסקה 18 לפסק הדין). לאור קביעת בית המשפט המשיך המינהל, בסיוע המועצה, בניהול מו"מ כספי מול מר יעקב, על מנת לפנותו מהשטח הדרוש לכביש הפנימי. לעניין הפיצוי נקבע לא אחת כי על-פי רוחו ותכליתו של חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו יש לצמצם ככל האפשר את הפגיעה בקניינו של אדם. הכלל הבסיסי בפיצוי על נזק הינו כי הפיצוי נועד להחזיר את המצב לקדמותו ולפיכך מטרת הפיצוי הינה להעמיד את הנפגע באותו מצב שבו היה נתון בעת הפגיעה לולא הפגיעה. ואולם לעיתים ישנם מצבים בהם העמדת הנפגע באותו מצב שבו היה נתון בעת הפגיעה היא בלתי אפשרית, למשל בענייני הפקעות, ובמצבים אלה יש להעמיד את הניזוק, במונחים כספיים, קרוב למצב שבו היה נתון טרם הפגיעה כך שיתאפשר לו לרכוש זכויות במקרקעין דומות לאלה שנלקחו ממנו להגשמת האינטרס ציבורי. "עקרון האב אותו עקרון הוא. המשפט יעשה כמיטבו להשיב מצב לקדמותו בעין; בהיעדר יכולת להשיב מצב לקדמותו בעין, יעשה המשפט להשבת מצב לקדמותו קרוב ככל הניתן להשבה בעין ובהיעדר יכולת לעשות אפילו כך, ישמש הסולבנט האוניברסלי-הכסף-תחליף להשבת המצב לקדמותו. כך היה מקדמת דנא; כך בימינו שלנו אף הם" (ע"פ 4466/98 ראמי דבש נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (3) 73, 99 (2002); דנ"א 133/02 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רעננה נ' יהודית הורוויץ, פ"ד נח(6) 289, 316 (2004); ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2) 800, 808 (1981)). הפקעה שלא מתלווה לה פיצוי אינה עומדת על-פי רוב בכללים החוקתיים לאור שאינה עומדת בפסקת ההגבלה וגורמת לפגיעה בקניין במידה העולה על הנדרש ואולם, למרות האמור אין ההפקעה מותנית בתשלום פיצויים. "אין הקבלה בתפישת החזקה במקרקעין המופקעים לבין תשלום הפיצויים. זכותו של שר האוצר לתפוש את החזקה במקרקעין המופקעים אינה מותנית בתשלום פיצויים. גם בית המשפט אינו מוסמך להתנות מתן צו למסירת החזקה בתשלום הפיצויים, כולם או מקצתם" (אריה קמר, דיני הפקעות מקרקעין (2008) כרך ראשון עמוד 6). אין זה המצב בענייננו. המינהל והמועצה הציעו למר יעקב פיצוי גבוה וקיימו מו"מ ממושך בניסיון לפעול באמצעי תכנוני שפגיעתו פחותה מזו של הפקעה על-פי חוק."רכישת בעלות בדרך ההפקעה היא אמצעי קיצוני ומרחיק לכת, ואין שוללים זכויותיו של אדם ברכוש דלא-ניידי, אלא אם כן ברור וגלוי כי זו הדרך הנכונה למימושו של הצורך הציבורי...הנה כי כן עולה מן האמור לעיל, כי רכישת הבעלות במקרקעים צריכה להיות מסקנה, המתגבשת בדעתו של מי שהוסמך לכך על-פי החוק, היינו שר האוצר, לפיה קיים צורך ציבורי, המצדיק את הפעלת סמכותו. מכאן ברור, כי על שר האוצר לשוות נגד עיניו את מהותו של הצורך הציבורי, את זיקתו של צורך ציבורי למקרקעים המסוימים המיועדים להפקעה ואת השאלה, אם יש צורך ברכישת הבעלות כדי לממש את הצורך הציבורי" (בג"צ 307/82 רוני לוביאניקר נ' שר האוצר, פ"ד לז(2) ,141 , 147-146 (1983)). לאור סירובו של מר יעקב להגיע להסכם פשרה מול המינהל והועדה בדבר גובה הפיצוי הכספי שיקבל בתמורה לפינוי השטח הדרוש להמשך סלילת כביש הגישה, ולאור היות הדרך הפנימית כביש ל"צרכי ציבור" כהגדרתו בסעיף 188(ב) חוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן:"החוק") והיות ההפקעה המקרקעין של מר יעקב נדרשת והכרחית להשלמת הדרך הפנימית, הוריתי לוועדה להתקדם בהליך ההפקעה, תשלום הפיצויים והפינוי, בהתאם לאמור בסעיף 11 לתוכנית ועל-פי המסלול הקבוע בפרק ח' לחוק ובפקודה. במקביל לסמכות הקבועה בפקודה להפקעת קרקע או להפקעת זכויות בה, מקדיש החוק פרק שלם להפקעות הנדרשות על-פי תוכניות תכנון ובניה וקובע הוראות ספציפיות לביצוע הפקעה ל"צרכי ציבור". בהקשר זה נאמר: "דיני התכנון והבניה הם דינים מאזנים. הם מאזנים, למשל, בין אינטרס הכלל המצדיק, לעיתים, הפקעות לצרכי ציבור, לבין אינטרס הפרט בקניינו...משמופקדת תוכנית, יש לציבור אפשרות להתנגד לה ולמתנגדים זכות להשמיע קולם, אך אין להם וטו. אם וועדות התכנון מאשרות תוכנית פוגעת, בידי הנפגע אפשרות לתבוע פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. ועדות התכנון הן המאזנות בין האינטרסים השונים והקובעות את תוכנה של התכנית" (עא 99 / 8797 חנן אנדרמן ואח' נ' ועדת הערר המחוזית פ"ד נו(2) 466, 480-479 (2001)). משקבעה הועדה את תוכנית "עקרון 2000" ומשקבעה מועדים לביצועה, יש להיצמד לתוכנית ולהוציאה אל הפועל, לרבות ביצוע ההפקעות שבסמכותה בהתאם לסעיף 188 (א) לחוק. ביום 26.12.2007 פרסמה הועדה הודעה על הפקעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה ואולם לא נקטה כל הליך בהתאם לסעיפים 7 ו-19 בפקודה לשם תפישת החזקה בפועל והקניית הזכות בשטח הכביש המוחזק בידי מר יעקב על מנת שתתאפשר השלמת סלילת הכביש הפנימי. כל אותו זמן במקביל, ניסו הצדדים להגיע לפשרה אך ללא הצלחה. המשיבים הלכה למעשה אינם מעלים טענות של ממש שיש בהם כדי לדחות את העתירה. אין בעובדה שהעותרת הצהירה כי בדקה את המצב התכנוני והיתה מודעת לבעיות הכרוכות בהמשך סלילת כביש השירות כדי לפטור את הועדה המועצה והמינהל מחובותיהם הסטטוטוריות לפעול לביצוע ולהשלמת התוכנית ולסלול את המשך כביש השירות כך שיהווה גישה למקרקעי העותרת. ככל שעולה מטיעוניהם, המשיבים מודעים היטב לחובותיהם אלו ואף ניסו ליישמם אך נתקלו בבעיה בהשלמת הסלילה ככל שזו נוגעת למקרקעי מר יעקב. בית המשפט ניסה לסייע לצדדים להגיע לפתרון מוסכם מהר ככל האפשר אלא שעל אף הניסיונות, הדבר היה מורכב ולא צלחה הדרך. לכן לאור האמור לעיל העתירה מתקבלת במובן שעל המשיבות 2, 3 ו-5 קרי הועדה המועצה והמינהל להמשיך בהליך ההפקעה ולסלול את המשך כביש הגישה במלואו במהירות האפשרית ותוך זמן סביר באופן שישרת את מגרשים 10-8, וזאת תוך פינוי המקרקעין של מר יעקב המפריעים להמשך הסלילה . במידה ויתקלו בהתנגדות בעל הקרקע-מר יעקב, עומדת בפניהם האפשרות לפנות לבית המשפט לקבלת צו המתיר לרשות לקנות חזקה במקרקעין והמורה למר יעקב לסלק ידו מהמקרקעין ולהימנע מלהפריע בתפישת החזקה, בהתאם לסעיף 8 לפקודה. עד ליום 30/4/2009 ימציאו הוועדה המועצה והמינהל לביהמ"ש, לוח זמנים ברור ומפורט לביצוע הפעולות כמפורט לעיל. לאור הנסיבות והשתלשלות האירועים, לא מצאתי לחייב בהוצאות. כבישהפקעהקרקעותבניה