הפרדת יחיד במעצר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרדה במעצר / הפרדת יחיד במעצר: המשיב סיים לא מכבר לרצות עונש מאסר בן 21 חודש שנגזר עליו בגין החזקת נשק ותחמושת, קשר לביצוע פשע והחזקת נכס חשוד כגנוב. מאז יום 15/8/2007 הוא הוחזק בתנאי הפרדת יחיד וזאת מכח החלטות של הרשויות המתאימות במסגרת שב"ס ובהמשך מכח החלטות ערכאה זו. המאסר עליו דיברנו עד כה יקרא להלן "תקופת המאסר". סמוך לסיומה של תקופת המאסר, הוגש נגדו כתב אישום חדש לבית משפט השלום בנצרת. עם הגשתו של כתב האישום ביקשה המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בקשה זו עדיין תלויה ועומדת בבית משפט קמא ולפי שעה הוארך מעצרו עד למתן החלטה בבקשה. המבקשת עותרת לבית משפט זה ומבקשת להאריך את החזקתו של המשיב גם במהלך מעצרו בתנאי הפרדת יחיד למשך 6 חודשים נוספים. המשיב מתנגד לבקשה. בדיון שקיימתי העלו ב"כ בעלי הדין את טיעוניהם בפני, זה בכה וזה בכה. גם מסמכים לרוב הוגשו. משכל אלה בפני אני בא למסור החלטתי. בראשית הדברים אקדים ואפרט כמה נתונים אודות המשיב. על אף גילו הצעיר הוא מוחזק בידי המשטרה כראש ארגון פשיעה ומקום מושבו בעיר נהריה. המשטרה אסרה מלחמת חורמה על המשיב וארגונו לנוכח מעלליהם. בין היתר מייחסת המשטרה למשיב ולחבורתו נסיונות פגיעה באמצעות נשק חם ואמל"ח באנשי ומתקני משטרה. על רקע זה, ביקשו כמה אנשי משטרה לנקום במשיב או להרתיעו, והם ניסו באופן פרטיזני לפגוע פיזית במשיב ואולי גם במשפחתו באמצעות הנחת מטענים. הם נתפסו ועומדים לדין. כאמור המשיב הוחזק משך תקופת המאסר בהפרדת יחיד כאשר באותן פעמים שהענין הובא לשולחני, נקבע כי עלה בידי המבקשת לשכנע כי קיימות בידיה ראיות, בעלות איכות מתאימה להליך בעל אופי מינהלי, המצביעות על כך ששהייתו של המשיב בחברת אסירים אחרים עשויה לסכן חלק מהם ובד בבד מהווה גם סיכון לחיי המשיב עצמו. ברי שהחלטות מעין אלה וזו המתבקשת היום, יפות לזמנן וכל אימת שמוגשת בקשה דומה להמשך החזקתו של אסיר בתנאי הפרדה, היא טעונה בדיקה מחודשת נוכח הנתונים העדכניים המובאים בפני בית המשפט ויפים לאותו זמן. נושא החזקתו של אסיר בתנאי הפרדה, מוסדר בסימן ב'1 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב - 1971. סעיף 19ב לפקודה מורה אותנו כדלהלן: " ניתן להחזיק אסיר בהפרדה אם ההפרדה נדרשת לאחד מאלה, והכל כשלא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת- (1) ביטחון המדינה. (2) ביטחון בית הסוהר. (3) שלומם על שלומם או בריאותם של האסיר או של אסירים אחרים. (4) מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר. (5) מניעת עבירת אלימות, עבירה לפי סימן ב' לחוק מאבק באירגוני פשיעה, התשס"ג - 2003, או עבירה של עסקת סמים לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973. הוראת החוק שצוטטה לעיל תיקרא להלן "הוראת החוק". ברי איפוא כי מטרת ההפרדה אינה עונשית. אין מדובר בהטלת סנקציה על האסיר בשל מעשים או התנהגויות במהלך המאסר שהם נחלת העבר, גם אם קרוב הוא. בשל אלה ניתן לנקוט נגד האסיר באמצעי ענישה מאלה המפורטים בסימן ח' לפקודה. מטרת ההפרדה הינה מניעתית וצופה פני עתיד והשימוש בה מוגבל רק לאותם מקרים בהם לא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת. כך גם רואה זאת המבקשת אשר בבקשתה הנוכחית תולה את בקשתה בעילות השלישית והחמישית להוראת החוק דהיינו, הבטחת שלומם של המשיב ואסירים אחרים ומניעת עבירת אלימות או עבירה לפי סימן ב' לחוק המאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג - 2003. כאמור לולי הוגש כתב האישום החדש היה המשיב כבר בן חורין ורק הגשתו של זה בצירוף בקשת המעצר, הם אלה אשר בעטים הוא נותר כלוא. אשר לעילה הראשונה לה נדרשת המבקשת, דהיינו זו המפורטת בס"ק (3) להוראת החוק. לא מצאתי בחומר שהונח בפני, גם לא בדוחות ומזכרי שב"ס, כל אינדיקציה ממשית לכך שהפרדתו דרושה כדי לשמור על שלומו של המשיב או של אחרים מפניו. ממילא גם לא שוכנעתי שלא ניתן להשיג מטרה זו על ידי השמת היריבים, אם אכן קיימים כאלה או המשיב עצמו, במתקני כליאה נפרדים. לא נעלם מעיני כי בתצהיר שצורף לבקשה מצהיר קצין המודיעין במחוז צפון של שב"ס על קיומה של העילה המוגדרת בס"ק (3) להוראת החוק, אך לבד מהצהרה סתמית זו לא הובאה בפני כל ראיה ממשית לביסוס טענה זו, (המצב היה שונה בעתירות דומות אחרות שנדונו על ידי בעניינו של המשיב). העילה הזו לא יכולה איפוא לשמש בסיס להחלטת הפרדה במקרה הנוכחי ולעת הזו. אשר לעילה האחרת אליה נדרשת המבקשת, לאמור זו הקבועה בס"ק (5) להוראת החוק. במהלך הדיון בפני הציגה המבקשת חומר רב אודות המשיב. לאחר בחינת החומר האמור ניתן לומר כי הוא מורכב, בין היתר, מידיעות שונות שנאספו בידי המשטרה מפי מקורות שונים ומאינפורמציה שהגיעה לידי המשטרה במהלך האזנות סתר שקיימה לשיחות טלפוניות שערך המשיב מבית הכלא ואשר תוצריהן עומדים בבסיסו של כתב האישום החדש. במה דברים אמורים? כתב האישום שהוגש עתה כנגד המשיב אוחז 37 פרטי אישום ומשתרע על פני כ - 100 עמודים. מסתבר כי החל מיום 12/7/2008, במהלך שהותו של המשיב בהפרדת יחיד, ועד למועד הגשתו של כתב האישום ובעת שהותו בבית מעצר קישון ובכלא שיטה, האזינה משטרת ישראל, תחת היתרי האזנת סתר שקיבלה, לשיחותיו הטלפוניות של המשיב שבוצעו על ידו באמצעות טלפונים ציבוריים וזאת מתוך התאים בהם הוחזק בהפרדה. המדובר, על פי חוות דעת מאת ימ"ר גליל מיום 18/3/2009, באלפי שיחות. לטענת המבקשת, בכתב האישום עצמו, המשיב היה מודע כל העת לעובדה שאנשי המשטרה מאזינים לשיחותיו. את השיחות קיים המשיב עם חבריו השוהים מחוץ לכלא, עם בני משפחתו וגם עם כלואים שמוחזקים במקומות אחרים. התכנים העולים מתוך השיחות המואזנות והמוקלטות הם אלה שעומדים בבסיסו של כתב האישום. גם מידעים נוספים שהוגשו לי כוללים בחלקם התייחסות לחלק מאותן שיחות טלפון הכלולות בפרטי האישום השונים ואינפורמציה דומה להן. בעיקרו של דבר המדובר בעשרות שיחות טלפוניות שמקיים המשיב עם חבריו ולשיטת המבקשת גם "חייליו", ובהן הוא משמיע דברי בלע כלפי אנשי משטרה שונים, מקלל אותם ולעיתים מלגלג עליהם. לעתים מתובלים הדברים בדברי רהב על חששם של השוטרים מפניו ועל גורלם בעתיד, אך זאת יש להדגיש, אין בדבריו דברי איום ספציפיים וגם לא מדובר בתכנון מעשים כאלה. כזכור המאשימה היא זו שטוענת בכתב האישום כי המשיב ידע כל העת שהמשטרה מאזינה לשיחותיו ועוקבת אחריהן ולא יעלה על הדעת כי הוא ישתמש בטלפון בשיחות מעין אלה למטרות "אופרטיביות". יצוין כי גם כנגד שופטים שונים משמיע המשיב קללות ונאצות. לשיטת המבקשת הקפיד המשיב באותן שיחות לאזכר שמותיהם של אנשי משטרה שונים ביודעו ששיחותיו נתונות תחת האזנה ועל מנת שתוכנן של השיחות יגיע לאוזני השוטרים הנוגעים בדבר ומתוך כוונה להטיל מורא בלבבם. כאמור אין בשיחות הללו איום בעשיית מעשים בעלי אופי פלילי אך המשיב מפליג בתיאורים בדבר פחדם של אנשי המשטרה מפניו ומעצם נוכחותו ושובו לעירו, נהריה, לאחר סיום מאסרו. המשיב מקפיד בשיחותיו לציין כי אין בדעתו לבצע מעשים בעלי אופי פלילי וכי היושב במרומים הוא שיעניש את אנשי המשטרה על מעשיהם והתנכלותם לו ועל אשר העמידו בסכנת חיים את בני משפחתו. המבקשת, המודעת לאמירות אלה, מסבירה וטוענת בסעיף 10 לכתב האישום, כי המשיב השמיע אמירות אלה, מן השפה ולחוץ, כמס שפתים ובסוברו כי בכך פוטר הוא עצמו מאחריות פלילית. עדיין לשיטת המבקשת, כוונתו של המשיב היתה, מתוך ידיעה ששיחותיו מואזנות ומוקלטות וכי תוכנן יועבר על ידי המשטרה לנוגעים בדבר, להטיל פחד ומורא בלב השוטרים המאוימים, השופטים המאוימים וקולטי האיומים האחרים ולהקניטם, כך בסעיף 10 לכתב האישום. לא לנו בהליך זה לדון ולקבוע אם יש בניהול השיחות הללו משום ביצוע עבירות סחיטה והשמעת דברי איום מאת המשיב כנגד הכתובות שכלפיהן הוא מפנה את דבריו, לכשאלה יגיעו לאזניהן, כאמור בכתב האישום. ההגנה חולקת על כך ומן הסתם שאלה זו תעמוד במוקד הדיון בבית המשפט אליו הוגש כתב האישום. לא למותר יהיה לציין כאן, כבדרך אגב, כי מתוך החומר שהוצג בפני עולה כי גם בקרב גורמי התביעה התעוררה מחלוקת בשאלת פליליותן של אותן אמירות שנשמעות מפי המשיב. מכל מקום אנו עוסקים כאן בשאלה אחת ויחידה דהיינו, אם קיימות ראיות ראויות ולו להליך מנהלי, כי נתקיימה במשיב אחת העילות המצדיקות המשך החזקתו בתנאי הפרדת יחיד. לאחר שבחנתי ושקלתי בדבר וגם אם אקבל את עמדת המבקשת כי יש לראות בדבריו במהלך השיחות המוקלטות משום הפניית דברי איום כלפי אנשי המשטרה, עדיין לא נראה שיש הצדקה או בסיס ראוי בגינם של אלה להמשך החזקתו של המשיב בתנאי הפרדה על פי העילה הנוספת. בסופו של דבר אלה נעשו לשיטת המבקשת באמצעות מכשירי הטלפון שהועמדו לרשותו על ידי שלטונות הכלא. כפי שצוין ההאזנה למשיב נמשכה חודשים רבים והכל כשהוא יודע ומודע לכך. אם חפצו אנשי המשטרה ושב"ס לקטוע מעשים כאלה, מה קל יותר היה מאשר למנוע את השימוש של המשיב בטלפון? שימוש בטלפון הינו בגדר פריבילגיה הניתנת לאסיר והרשויות רשאיות לשלול ממנו זאת כאמצעי משמעת וענישה בהתקיים הנסיבות לכך. אם מעשים אלה מצדיקים החזקתו בתנאי הפרדת יחיד, ועוד תקופה כה ממושכת, וודאי שמצדיקים הם קודם לכן שלילת זכותו לקיים שיחות טלפון. לכך גם לא נזקקים רשויות הכלא לצו שיפוטי. הרשויות לא נקטו בצעד פשוט זה, כפי הנראה, מתוך רצון להשאיר את המשיב "מחובר" לעולם החיצון ולשם מעקב אחריו, גם במחיר מתן אפשרות למשיב להעביר דברי איום. המעשים שנעשו בנסיבות אלה, נעשו למעשה "בחסותה" של המשטרה. משעשו המשטרה ושב"ס בחירה זו, ואין בפי ביקורת על כך, הם הוכיחו כי הם מעדיפים שיקול אחר על פני מניעת השמעת האיומים. עינינו גם רואות שלא החזקתו של המשיב בתנאי הפרדה היא זו שמנעה מהמשיב לעבור לכאורה את העבירות המיוחסות לו לשיטתה שהרי אלה בוצעו בהיותו מוחזק בתנאי הפרדה. ניתן להעלות על הדעת כי החזקתו בתנאי הפרדה ובידוד תקופה כה ארוכה, אולי אף גרמה למשיב צורך נפשי להרבות בשיחות עם חבריו מחוץ לכלא ולקלל ולחרף את אנשי המשטרה שלדידו רודפים אותו ומתנכלים לו. ניתן לומר אם כן כי עצם החזקתו של המשיב בתנאי הפרדה לא מנעה וממילא לא תמנע ממנו מלבצע מעשי העבירה הללו וכבר אמרנו שהאמצעי של החזקת אסיר בתנאי ההפרדה נועד לתכלית מניעתית. יתרה מזו. גם ראינו שבידי הרשויות אמצעי אחר, פחות דרסטי, להשיג את מטרת ההפרדה, כפי שמצווה לנהוג הוראת החוק. נדבך ראייתי אחר עליו מנסה המבקשת לבסס בקשתה הוא ידיעות שלוקטו בידי גורמי מודיעין ואיסוף משטרתיים ממקורות חיים בהם נעזרת המשטרה. ידיעות אלה מתייחסות למערכת היחסים בתוך ארגונו של המשיב וליחסים בין אנשיה לאחרים. מוזכרים בידיעות אלה התרחשויות פליליות שארעו בעבר, עדויות על הלכי רוח השוררים בקרב אלה שמוחזקים כאנשיו של המשיב אך בכל אלה לא מצאתי אינדיקציה מוחשית לכך כי הולכת ומתרגשת עבירת אלימות או כי החזקתו של המשיב בתנאי הפרדה עשויה למנוע עבירת אלימות, כדרישת הרישא לס"ק (5) להוראת החוק. לא למותר יהיה לציין כי במשמורת שב"ס מצויים עוד אנשים מארגונו של המשיב, כגון שמואל הרוש המוחזק על ידי המבקשת כיד ימינו, אך הוא מוחזק באגף רגיל. ס"ק (5) להוראת החוק, מפנה גם להוראת סימן ב' לחוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג - 2003, ומאפשר כליאתו של אסיר בתנאי הפרדה, אם מתקיימים בו התנאים הכלולים שם. מוכן אני לקבל לצורך הליך זה את הקביעה כי המשיב עומד בראש ארגון פשיעה אלא שלא הובאו בפני ראיות ולוּ במידה הדרושה בהליך מינהלי, כי המשיב מבצע במהלך שהותו במאסר פעילויות של ארגון, ניהול או מימון פעילותו של ארגונו וודאי לא שוכנעתי כי החזקתו בתנאי הפרדה היא שתשבש פעילויות מעין אלה וכי לא ניתן להשיג זאת בדרך אחרת. לא למותר לציין כי הידיעות שהוצגו בפנינו נאספו בתקופת היותו של המשיב מוחזק בהפרדה. לדידי ככל שתקופת ההפרדה ארוכה יותר כך צריך לבקש ראיות ממשיות יותר להוכחת קיומן של "עילות הפרדה" ולכך שלא ניתן להשיג את תכליות ההפרדה הספציפיות באמצעים פחות חמורים. כפי שכבר צוין המשיב מוחזק בהפרדה מוחלטת ורצופה מאז 15/7/2007. נראה לי, וזאת בניגוד לבקשות הקודמות באותו ענין, כי הפעם הזו לא עלה בידי המבקשת להוכיח קיומה של "עילת הפרדה" ראויה והמסקנה העולה מכך הינה כי יש לדחות את בקשת המבקשת וכך אני עושה. יחד עם זאת ועל מנת לאפשר לשירות בתי הסוהר להתארגן לקראת הוצאתו של המשיב מהפרדת יחיד והעברתו לאגף אחר, מַעֲבָר שאולי כרוך גם בהעברתו למתקן כליאה אחר, אני מאריך את החזקתו בתנאי הפרדת יחיד לימים מספר וזאת עד ליום 20/4/2009 (ועד בכלל) וזאת כאמור כדי לאפשר לאנשי שירות בתי הסוהר להתארגן ולהערך לצורך מימוש פסק דין זה.מעצרהפרדת אסירים