הרשעה על סמך ראיות נסיבתיות בלבד

בית המשפט פסק כי הצטברות משמעותית של ראיות, הגם שרובן ראיות נסיבתיות, די בה לשם הרשעה ברורה של הנאשם. דין הוא כי כשמצטברות בעניין מסוים ראיות נסיבתיות על בית המשפט לבחון את מכלול הראיות הנסיבתיות, ואת הסברי הנאשם, במבחני ההיגיון וניסיון החיים, ורק אם המסקנה המרשיעה, אשר מוסקת מן הבחינה הזאת, גוברת באופן ברור והחלטי על כל תיזה חלופית ואינה נותרת כל מסקנה סבירה אחרת, ניתן לומר, שאשמת הנאשם הוכחה מעל לספק סביר. קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרשעה על סמך ראיות נסיבתיות: כתב האישום 1. נגד הנאשם הוגש ביום 22.1.07 כתב אישום על עבירות גניבה בידי מורשה- עבירה לפי סעיף 393 (1) לחוק העונשין תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק") ורישום כוזב במסמכי תאגיד- עבירה לפי סעיף 423 לחוק. ביום 26.3.08 הוגש כתב אישום מתוקן, על פיו, בשנים 1997- 2003, בעת שעבד הנאשם כמנהל חשבונות בסוכנות התיירות "אוניברסל" בע"מ, גנב כספים ששולמו במזומן לסוכנות על ידי לקוחותיה. על פי כתב האישום המתוקן נהג הנאשם להפקיד בחשבונות הבנק של "אוניברסל" רק חלק מכספי הפדיון היומי ואת השאר גנב. על מנת להסוות גניבה זו רשם הנאשם רישומים כוזבים במערכות ניהול החשבונות של הסוכנות. כתב האישום המתוקן מפרט רישומים אלו. בישיבת ההקראה שנתקיימה ביום 4.2.08 כפר הנאשם באשמתו. טיעוני המאשימה 2. לעניין הראייתי של הרשומות המוסדיות: הדו"חות המופקים ממערכת ה"גלבוע" מהווים רשומות מוסדיות אותן יש לקבל כראיה לאמיתות תוכנן: מדובר בפלט מחשב אשר נערך על ידי עסק במהלך פעילותו הרגילה כמוגדר בפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 (להלן: "הפקודה"). המסמכים עונים על תנאי הקבילות הקבועים בפקודה כפי שניתן ללמוד מהעדויות עליהן הצביעה המאשימה בסיכומיה: הסוכנות נהגה לערוך את רישום הקבלה במערכת הגלבוע בסמוך למועד התשלום; דרך איסוף הנתונים האוטומטית מעידה על אמינות המסמך, המערכת אף מונעת המשך פעילות תקין באם נערך ניסיון להתערבות ידנית בפעילותה האוטומטית; לא נערכת פעולה אלגוריתמית כלשהי להפקת הרשומה, המידע נאגר ומיד מופק מסמך; הסוכנות שמרה באופן סדיר על אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר הממוחשב. מסמכים ממערכת "החשבשבת" המופעלת בסוכנות, מהווים גם הם רשומה מוסדית (אף שייתכן שאין הם נדרשים לעמוד בתנאים אלו, שכן השימוש בהם אינו לשם קבלת עדות על אמינות תוכנם, אלא כדי להציג את האופן בו הוכנס לתוכנה המידע בהוראת הנאשם). בדומה לפלטי הגלבוע, גם לגבי "החשבשבת" הוצגה עדות על פיה ההסתברות לטעות בתוכנה זניחה ולא ניתן לשנות את הנתונים בה בהעדר ידע נרחב במחשבים בכלל ובתוכנה בפרט. מסמכי הבנק מהווים רשומה מוסדית ועל פי סעיף 38 לפקודה אין צורך להעיד פקיד בנק לשם כך. 3. המאשימה טוענת כי כל הרשומות לעיל מבססות את התיזה על פיה נהג הנאשם לשלשל לכיסו חלק מכספי הסוכנות, אותו אמור היה להפקיד בבנק, ולהשמיד את טופס ההפקדה הנוגע לאותו סכום, המופק ממערכת המחשוב "גלבוע". בדו"חות במערכת ה"גלבוע" ניתן לזהות מקרים בהם התקבלו תקבולים בעבור שירותי הסוכנות מלקוחות שונים, בשעה שבחינת דפי ההפקדות בבנק בתאריכים הרלוונטיים מעלה כי תקבולים שכאלו, ששולמו במזומן, לא הופקדו ואילו תקבולים בהמחאות או באשראי מאותם תאריכים כן הופקדו. העובדה כי מדובר במאות מקרים מובילה למסקנה, כי לא מדובר במקריות וכי לא יכול להתעורר, במקרה זה, ספק סביר. 4. הנאשם ולימור גרגו (להלן: "גרגו") היו היחידים שהייתה להם נגישות לכספי ההפקדה, הכסף נגנב במאות מקרים בהם לא בוצעו ההפקדות בפועל, לכן רק לאחד משניהם הייתה האפשרות לבצע העבירה. מגוון ראיות נסיבתיות מצביעות על כך שהנאשם, ולא גרגו, הוא שביצע את הגניבות: מעל 70% מהגניבות נעשו בימי שישי לאורך השנים, יום בו גרגו לא עבדה ואילו הנאשם עבד באופן קבוע, כעולה מעדויות שניהם. הגניבות בימי שישי מצביעות, לכל הפחות, על מעורבות הנאשם בהן. חלק מהגניבות בימים אחרים התבצעו בתקופה בה עבד הנאשם בסוכנות גם בימי חול. המסקנה היחידה המתיישבת עם כל אלו הינה שהנאשם הוא שגנב את הכספים. הנאשם אף הודה בפני רואה החשבון של הסוכנות מני מזרחי (להלן: "מזרחי") בביצוע הגניבות. למזרחי, בן דודו של הנאשם, אין מניע לשקר בעניין וניתן היה להתרשם מאמינותו הרבה. הודאה זו עומדת בתנאים שמציבה הפקודה לקבילות עדות בדבר הודיית נאשם. נכונות הנאשם לשלם במסגרת הסכם פשרה עם אלי גרשפלד, בעל הסוכנות, (להלן: "גרשפלד") סכום משמעותי (כ-50,000$) מעידה על אשמתו. גרסתו כי קרוביו ניהלו מו"מ בשמו וללא ידיעתו אינה סבירה בעיקר כשמדובר בסכום משמעותי שכזה, מה גם שהנאשם לא העיד את אותם מקורבים שיאשרו גרסתו זו. כלל הוא, כי עד שלא הובא במקרה שכזה, סביר שהיה מעיד לרעת הנאשם. המסמך ת/27 שניסח עו"ד אוחיון, אשר ייצג באותה עת את הנאשם, מעיד כי הנאשם היה בסוד המשא ומתן ושותף לו. עדותו כי ידע על המסמך רק לאחר שנשלח הינה שקרית ובלתי סבירה מהטעם המנוי לעיל. אין גיבוי לטענת ההגנה כי עדויות בדבר המו"מ אינן קבילות בבית המשפט. 5. האירוע בשלו עלה החשד והתגלו כל מקרי הגניבה, קושר את הנאשם ישירות למעשים. המסמכים שהוגשו תואמים את עדות קרינה גרטל (להלן: "גרטל") וגרשפלד בעניין, משלל העדויות עולה כי היה זה מצב חריג ביותר בו כסף שנתקבל ביום חמישי מופקד רק ביום שלישי בבוקר. על טפסי ההפקדה מופיע שם הנאשם. גם אם אין בכך כדי להעיד בוודאות כי הוא זה שהוציא את הטופס, הדבר מהווה חיזוק לאשמתו, שכן הוא היחיד אשר ידע את קוד הכניסה שלו. טענת ההגנה כי במקרה זה תויק טופס ההפקדה המקורי של מערכת "הגלבוע", דבר שאינו תואם את שיטת הפעולה הנטענת על פיה מושמד טופס זה, אינה יכולה לעמוד, שכן ייתכן שהטופס נשמר על ידי הנאשם ותויק בהמשך. על פי העדויות, באותה תקופה דרש הבנק הצגת טופס ההפקדה של "הגלבוע" לשם הפקדת כספים. הנאשם מכחיש את עצם קיום השיחה עימו בדבר האירוע, על בית המשפט לקבוע האם עדותו זו אמינה יותר מעדותם של גרטל וגרשפלד המציגים גרסה הפוכה ומפורטת, שקשה להאמין שהמציאו את פרטיה המורכבים, מה גם שדבריהם מגובים במסמכים (שהומצאו לאחר שנגבו העדויות, ותאמו אותן). 6. מבצע הגניבות נאלץ לערוך רישומים כוזבים במערכת "החשבשבת". לכאורה משום שטפסי ההפקדה של "הגלבוע" כלל לא הוזנו ל"חשבשבת"- לא נדרשת הסוואת הגניבות בתוכנה, ואולם הנתונים בדבר הקבלות המופקות ב"הגלבוע" מוזנים ל"חשבשבת" כך שבמידה ולא הייתה נערכת התאמה בה, לא היו היתרות מאוזנות . אכן הובאו בעניין זה נתונים חשבונאיים רק לגבי שנת 2002, אולם ניתן להניח, כי מעשי הרמייה נעשו לאורך כל השנים הרלוונטיות, שכן גניבת הכספים לא נתגלתה באף אחת מהן. על כן, יש להרשיע את הנאשם ברישום כוזב במסמכי תאגיד גבי כל השנים הרלוונטיות. האדם שגנב את הכסף הוא זה אשר ביצע את הפעולות הכוזבות ב"חשבשבת". אין לפעולות אלו כל הגיון חשבונאי ומטרתן הסוואת הגניבה. אך ורק לנאשם הייתה הנגישות והיכולת לערוך פעולות אלו לאורך כל התקופה המדוברת: הוא היה עורך המאזנים, המורה לגרגו אילו נתונים להקליד. רק לנאשם, לגרגו, לגרטל ולג'ואל מדינה (להלן: "מדינה") הייתה המערכת נגישה. מדינה לא עבדה בימי שישי ועזבה את הסוכנות בשנת 2001, אולם הגניבות נמשכו בשנתיים לאחר מכן. לא סביר שהנאשם לא גילה את הרישומים המטעים, אם נעשו על ידי אחר, לא סביר שגילה ולא התריע לו היה חף מפשע. גרסת הנאשם כי ההתאמות נערכו בגין הפרשי שערים, מופרכת ומפלילה שכן מדובר בסכומים גבוהים מדי. ניסיונות הנאשם להצביע על מניעים של אחרים להפלילו הינם ניסיונות מופרכים. טיעוני הנאשם 7. לשיטתו של בא כוח הנאשם, תיזת המאשימה לא הוכחה ואין בה הגיון: מתיאורי המאשימה עולה כי הסכום שהיה חסר בסוף שנה, צריך היה להיות זהה לסכום שגנב הנאשם, ואולם הסכום במנות 85 ו- 77 שהוצגו בבית המשפט, גבוה משמעותית מסכום הגניבה המתוארת בכתב האישום ביחס לשנה זו. החקירה לא נעשתה בדרך פשוטה זו. על פי המומחה דיאמנט במקרה שאין ממשק בין "הגלבוע" ל"חשבשבת"- כפי שהיה בסוכנות, הרי שאין צורך בהמצאת מנות של פעולות רבות. בעובדה שהמומחה אמר כי הדברים לא הגיוניים במנות שהוצגו, אין כדי להצביע על אשמת הנאשם. לדידו של הסנגור, לא נערכה במקרה זה חקירת משטרה כראוי, לבית המשפט הוגשו קלסרי ראיות שלא הועברו דרך המשטרה, המסמכים הרלוונטיים כלל לא נחקרו על ידי המשטרה ועבודת החקירה נערכה על ידי אנשי הסוכנות (שהינם בעלי אינטרס בתיק), אשר הגיעו לבחינת המסמכים כשהם בטוחים באשמת הנאשם. לא ניתן לבחון מסמכים אלו, שרובם הודפסו בשנת 2006- זמן רב לאחר שנתקבלו גרסאות העדים בעניין, בהנחה שהם ממצאיה של חקירה ניטרלית הנהנית מחזקת תקינות של פעילות מינהל. לא ניתן להניח שבמקרה זה נבחנו גם מסמכים וכיוונים אחרים. המסמכים שהובאו נבחרו בפינצטה על ידי מי שיש להם דעה ברורה לגבי אשמת הנאשם. גם לשיטת דיאמנט יכולים להיות במקרה זה הסברים אחרים, לאו דווקא מרמה. עוד מוסיף הסנגור, כי לא נחקרו חשבונותיו הפרטיים של הנאשם למרות שגניבה בסדרי גודל כאלו צריכה לבוא לידי ביטוי בחשבונו הפרטי, באורח חייו. על פי העדויות נהג הנאשם במכונית משומשת, נהג לשלם בהוראות קבע ונעזר כלכלית במשפחתו, דבר בהתנהלותו לא מעיד על שימוש בסכומי מזומן גבוהים. הדבר כלל לא נחקר, למרות שעל פי עדות מזרחי אמר לו הנאשם כי השתמש בכסף. 8. למרות שהמאשימה טוענת למהימנות של גרטל וגרשפלד, טוען הסנגור, כי עלו סתירות בין גרסאותיהם: גרטל שינתה גרסתה בעניין טפסי ההפקדה באירוע בשלו נחשפה הפרשה- תחילה אמרה שראתה רק את טפסי ההפקדה בבנק, אולם משנתגלה כי גם טפסי ההפקדה של מערכת הגלבוע נמצאים- אמרה שהיא זוכרת גם אותם. מעבר לכך- אף היו נקודות בהן שיקרו לבית המשפט. לעומתם, עדות הנאשם הייתה מהימנה ביותר ודבריו לא נסתרו. בשונה מעמדת המאשימה- וודאי שעולות במקרה זה בעיות מס והתיזה על פיה ייתכן שהכסף נגנב על ידי אדם אחר, על מנת שהסוכנות לא תשלם עליו מיסים- הגיונית. ייתכן וגרשפלד הגיע למצב שכבר היה חייב להתלונן, לאחר שלאורך תקופה ארוכה ניסה לסחוט מהנאשם תשלום והדבר לא יצא לפועל- על כן התלונה המאוחרת כל כך במשטרה. יתכן שגרשפלד התלונן בשל לחץ של גרטל שלא ידעה על מעורבות אפשרית שלו, או שהתלונן כדי שיוכל להצביע על התלונה כראיה לכך שהוא עצמו אינו מעורב בגניבה. 9. המשטרה לא בדקה את כל סוכני הנסיעות ששמם מופיע על טפסי ההפקדה של "הגלבוע", שמות שברוב המקרים היו שונים משם הסוכן שהופיע על הקבלה הרלוונטית אשר קדמה לטופס ההפקדה. לא ניתן להסיק מהעובדה שהסוכנים לא עבדו בימי שישי, כי לא היה באפשרותם להגיע לסוכנות בשעה שהיא סגורה, לקחת כסף ולהפקידו ביום שישי. גם אם טענת גרטל כי לא כל אחד יכול להנפיק טופס הפקדה, נכונה היא ואכן נדרש לשם כך קוד, הרי שיש משמעות גדולה לשמות על הטפסים. אם לא נדרש קוד- הרי שכל אחד יכול להנפיק טופס הפקדה. המשטרה אף לא בדקה האם אכן הגניבות פסקו עם עזיבת הנאשם, כפי שטוענים אנשי הסוכנות, לא נבדקו טופסי ההפקדה בבנק לבחון מי חתום עליהם וכו'. היות שהרישום המדובר במסמכי תאגיד נעשה בסוף שנה ועבודת הנאשם הופסקה במהלך 2003- הרי שלא ניתן להאשים ברישום כוזב בשנה זו. לגבי השנים 1997- 2001 לא הובאו כל ראיות בדבר רישום כוזב או גניבה- לא ניתן להסיק מהנתונים שהוצגו בעניין שנת 2002 מסקנות לגבי השנים האחרות, בהן לא נעשתה כל פעולת הסתרה, משום שייתכן שלא היה מה להסתיר. על פי ההלכה, גם כאשר ישנן נסיבות המצביעות על אשמה, לא די בכך כדי להרשיע את הנאשם. על בית המשפט להשתכנע כי זוהי האפשרות היחידה, ואילו במקרה זה ישנן אפשרויות רבות. באשר לאירוע שעורר את החשד- הוצגו גרסאות רבות לאירוע, אף אחד מהעדים לא אמר שדובר בתשלום בשקלים- כפי שעולה מהמסמכים, מס' הימים שחלפו הינו הגיוני וכפי שהעידה גרגו - ייתכן שכסף יופקד מאוחר מהרגיל בשל סיבות טכניות. לא הגיוני שהמתלוננים לא הביאו מיד את טופסי ההפקדה הנוגעים לאירוע זה למשטרה והם נמצאו רק לשאלת הסנגור במהלך ההליך. 10. לעניין הודיית הנאשם: על פי הפסיקה על הודיית חוץ להיות ברורה. מעדות מזרחי לא ניתן היה ללמוד על הודאה ברורה, מפורטת, המכילה התייחסות לכלל המקרים בהם מואשם הנאשם, אלא להתנהגות כללית המשדרת מצוקה בשעה שהנאשם אמר שיש לו אחריות מסוימת- ומכך הסיק מזרחי כי הנאשם אשם בכל הגניבות. הראיות המשמעותיות בתיק מגיעות מאנשים בעלי אינטרס. העובדה שהנאשם הוא זה שהעלה את האפשרות שהוא יפוטר מעידה על כך שלא הוא הגנב- שכן הדבר הרחיק אותו מהקשר היומיומי עם מקור הגניבה. לחלופין, גם אם לקח הנאשם כסף מזומן, הרי שהיה זה סכום במזומן בגובה משכורתו. אמינות מערכות המחשב לא הוכחה דיה. כך גם הרשומות המוסדיות. על פי עדות דיאמנט במחזורים בגודל כזה ייתכנו הפרשי שער של מאות אלפי שקלים. הרישום בשנת 2002 אינו בהכרח מעיד על מרמה. דיון 11. בטרם אדון בגופם של דברים, אכריע בטענות המקדמיות בעניין קבלת המסמכים שהוגשו כרשומות מוסדיות. הגם שבמהלך הדיונים טען בא כוח הנאשם כנגד קבלת מסמכי "החשבשבת" ו"הגלבוע" כרשומות מוסדיות, בסיכומיו הסתפק בטענה כללית בעניין זה, שאין בה תשובה של ממש לטיעונים שהעלתה המאשימה בעניין, טיעונים המקובלים גם עליי. המסמכים אכן עונים לתנאי סעיף 36 לפקודת הראיות לקבילות רשומה מוסדית: הסוכנות נהגה לערוך רישום של קבלת והפקדת תשלומים בסמוך להתרחשותם (ר' עדות גרטל, עמ' 52, עדות גרגו, עמ' 134); דרך איסוף הנתונים מעידה על אמינותם ונשמרו אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה למחשבים באורח סדיר (ר' סעיף 6 לחוות דעת המומחה אליצור לבנוני- מייסד החברה שיצרה את תוכנת הגלבוע, ועדותו בעמודים 381, 382, 400, וכן עמ' 3 לחוות דעת המומחה אברהם מידן- מנכ"ל "חשבשבת" ומפתח התוכנה ועדותו בעמ' 410, 411). לאור האמור, אני דוחה את טענות הסף נגד קבילות המסמכים ומקבל את מסמכי "הגלבוע" ו"החשבשבת" כרשומה מוסדית. אציין, כי קבלת מסמכי "החשבשבת" מהווה ראיה לעובדה כי הנתונים המובאים בהם- הם אלו שהוקלדו לתוכנה ואין הם משמשים אותנו, במקרה זה, כראיה לנכונות אותם נתונים- כראיה לאמיתות תוכנם. 12. טענה מקדמית נוספת בה אכריע בטרם אדון בגופם של דברים, הינה התנגדות הסנגור לעדות מני מזרחי. במהלך הדיונים התנגד הסנגור לקבלת חלקים מעדותו של מזרחי בטענה שמדובר בעדות סברה שאינה קבילה, שכן אין הוא מעיד עדות מומחה בתיק זה, אלא עדות רגילה (ר' החלטה מיום 20.11.08- עמ' 315 לפרוטוקול על פיה יכריע בית המשפט בעניין זה במסגרת הכרעת הדין). ואולם, מששאל ב"כ הנאשם שאלות באותו הסגנון במסגרת החקירה הנגדית שערך, אין עוד טעם בדיון בהתנגדות לגופה. מעבר לנדרש אציין, כי עדות מזרחי בעניינים המקצועיים מהווה אך ורק תוספת לעדות המומחה דיאמנט, ואין היא משמשת כעדות מומחה יחיד, וכי ידיעותיו המקצועיות של העד רלוונטיות לחלקים מעדותו ואין הגיון בדחיית חלקים ממנה וקבלת אחרים. אציין, כי במהלך הדיון עלו התנגדויות רבות מצד שני הצדדים בדבר קבילות חלקים בעדויות שונות, המהוות לשיטת המתנגד עדות שמיעה או עדות סברה שאין לקבלן. בהתייחסי לעדויות השונות בתיק בחנתי כל התנגדות שכזו לגופה ובהכרעת הדין אתייחס אך ורק לחלקי העדויות העומדים במבחנים הראיתיים הנדרשים. שיטת העבודה בסוכנות 13. מכלל העדויות שהובאו לפניי עולה תמונה אחידה למדי של שיטת העבודה בסוכנות. אציג את נקודות ההסכמה בעניין היות שהדבר רלוונטי להבנת האישומים: מעדויות קרינה גרטל, לימור גרגו, אלי גרשפלד והנאשם (ר' עמ' 52, 134, 211, 502, בהתאמה), עולה תיאור דומה של אופן העבודה עם מערכות "הגלבוע" ו"החשבשבת" על פיו, מששילם הלקוח לסוכן, הופקה ללקוח קבלה ממערכת הגלבוע שעה שהתשלום הועבר לכספת. לשם ביצוע ההפקדה נלקח הכסף מהכספת, נבדק הסכום מול "הגלבוע", ומשנמצא כי הוא זהה, סומנה הקבלה בגלבוע- להפקדה. גרטל וגרגו הדגישו את העובדה כי נהגו לסמן סכום להפקדה ב"גלבוע" רק אם עמדו לקחת מיד לאחר מכן את הכסף להפקדה בבנק (ר' עמ' 52, 135, 156, 211). לאחר הפקדת הכסף בבנק היו המפקידים מתייקים את טופס ההפקדה של הבנק בקלסר. בערך אחת לחודש היו מזינים את נתוני ההפקדות בבנק- בהסתמך על טפסי הבנק שתויקו- ל"חשבשבת". על כן, כסף שהתקבל כתשלום, אולם לא הופקד בחשבון הבנק- מעולם לא נרשם ב"חשבשבת" כסכום שנתקבל (עמ' 171). כן עלה מכל העדויות, כי האנשים אשר נהגו להפקיד בפועל את הכסף בבנק היו הנאשם וגרגו, ובהעדרה של גרגו בשל חופשת לידה החליפה אותה גרטל. 14. כפי שחזר וציין בא כוח הנאשם, רובן המכריע של הראיות, במקרה שלפנינו, הינן ראיות נסיבתיות. על פי הפסיקה: "...בתהליך הסקת המסקנות מסוג זה יש לבחון האם מצירוף הראיות הנסיבתיות יחדיו עולה המסקנה המפלילה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו מעבר לכל ספק סביר. מסקנה זו משמעותה היא כי אין כל היפותזה חלופית סבירה היכולה להסביר את הראיות והנסיבות העולות מהן באופן המתיישב עם חפות הנאשם. הסקת המסקנות מראיות נסיבתיות נעשית בשלושה שלבים: בשלב הראשון נבחנת כל ראיה נסיבתית בפני עצמה כדי לקבוע אם ניתן להשתית עליה ממצא עובדתי; בשלב השני נבחנת מסכת הראיות כולה לצורך קביעה האם היא מערבת לכאורה את הנאשם בביצוע העבירה; ובשלב השלישי מועבר הנטל אל הנאשם להסביר את הנסיבות המפלילות שהוכחו לכאורה. הסברו של הנאשם יוכל לחלצו ממסקנה מרשיעה אם הוא סביר, מתקבל על הדעת וממשי, וזאת בשונה מהסבר כושל, מפוקפק או בלתי אמין." (עפ 1624/04 ג'לבוש נ' מדינת ישראל ). על כן, הדרך הנכונה ביותר לגשת לבחינתן של הראיות היא לבחון תחילה את הראיות המתייחסות לאשמת הנאשם, ובהמשך לבחון האם די בהן להרשעה, האם עולה ספק סביר במקרה שלפנינו, זאת על ידי דחיית או קבלת הסברים חליפיים. א. בחינת הראיות המצביעות על אשמת הנאשם - הגניבה 15. מהראיות שהוצגו בפני עולה בבירור כי נגנבו מהסוכנות סכומי כסף גבוהים לאורך שנים: מוצגים ת/4- ת/9 מכילים פלטי מערכת הגלבוע המציגים קבלת תשלום מלקוחות שלא ניתן למצוא הפקדה שלהם בדפי חשבון הבנק באותה התקופה, המצורפים בהתאמה, לכל אחד ממסמכי "הגלבוע". ניתן לראות בכל אחד מהפלטים דוגמאות לסכומים ששולמו והופקדו בבנק ולהבחין בהעדר הפקדה בבנק של סכום אחר ששולם והוצאה בשל כך קבלה. פעמים רבות מדובר בקבלות שהונפקו באותו היום- חלק מהסכומים מצאו דרכם לבנק, וחלקם לא. כך, למשל, בקובץ המסמכים המסומן בברקוד 37461 בתוך ת/4, מופיעות, בין היתר, 2 קבלות מיום 2.5.02, האחת על סך 4,000 ₪ והאחרת על סך 7,150 ₪. מבחינת דף החשבון השקלי מאותו החודש עולה, כי הסכום הראשון לא הופקד, זאת בשעה שהסכום השני (אשר שולם בהמחאה) הופקד ביום 3.5.02. דוגמא נוספת: בקובץ המסמכים המסומן בברקוד 1388 בתוך ת/5 מופיעות 2 קבלות מיום 30.9.07, האחת על סך 587$ והאחרת על סך 3,221$. מבחינת דף חשבון מטבע החוץ מאותו החודש עולה, כי הסכום הראשון לא הופקד, זאת בשעה שהסכום השני (ששולם במזומן ובהמחאות נוסעים) הופקד ביום 1.10.97. כל הראיות לעניין זה מוצגות בקלסרים ת/4- ת/9 ואינני מוצא לנכון לפרט בהכרעת הדין את כולן. 16. גם מן הנספחים לחוות דעת המומחה- שלום דיאמנט, ניתן לזהות את היעלמותם של כספים שהונפקה בגין תשלומם קבלה ממערכת "הגלבוע", אולם אינם מופיעים כתקבולים ברישומי "החשבשבת". דוגמאות לכך ניתן למצוא בת/10: מהשוואת עמודים 3-4, שהינם תדפיס חודש יוני 2002 במערכת "הגלבוע", עם עמ' 2 שהינו תדפיס "החשבשבת" מאותו החודש עולה, כי ההפקדות הבאות, המצויות במערכת "הגלבוע", אינן מוקלדות ב"חשבשבת": תנועה 11236- הפקדת מזומן בסך 596 ₪. תנועה 11198- הפקדת מזומן בסך 5441 ₪. היות שהנאשם, גרגו וגרטל העידו כי למערכת "החשבשבת" הוזנו טפסי ההפקדה שהנפיק הבנק על כל הפקדה בחשבון, טפסים אותם נהוג היה לתייק בסוכנות, אני סבור כי בכל המקרים בהם על פי הרישום "הגלבוע" הונפקה קבלה אולם ב"חשבשבת" לא מופיעה הכנסה באותו סכום, ברי כי לא הוקלדה ההכנסה. לו היה מדובר במספר מקרים מועט, ניתן היה, אולי, לטעון כי אין הדבר מעיד על כך שהכסף לא הופקד, אלא על כך שטפסי ההפקדה בבנק לא תויקו. אולם, משמדובר במספר רב של מקרים, בהם חסרות הכנסות באופן שיטתי, כשכל העדים מסכימים כי שיטת העבודה הייתה תיוק הטפסים באם נעשתה הפקדה, הרי ברור שיש בדברים ראיה נוספת לכך שנגנבו תשלומים מהסוכנות, אשר לא הופקדו בחשבון הבנק שלה. 17. מקובלת עלי טענת המאשימה כי מדובר במאות מקרים- דבר המעיד על כך שלא מדובר במקרה יוצא דופן בו, מסיבות שונות, לא ניתן לאתר הפקדה שבוצעה, או שבשוגג נעשתה טעות בעת ההפקדה, אלא בגניבה שיטתית וקבועה. למרות שלאורך ההליך לא נראה היה כי ישנה מחלוקת על עצם העובדה שנגנב כסף מהסוכנות, ואף עדות הנאשם עצמו התבססה בחלקה על ההנחה כי נגנב כסף, טען ב"כ הנאשם בפניי כי לא הוכחה גניבה (ראה עמ' 485) שכן לא הוצגו, לשיטתו, די ראיות לכך שהסכומים שנטען ששולמו לסוכנות - אכן שולמו לה. אינני יכול לקבל טענה זו. מרגע שקיבלתי את הטענות בדבר היותם של מסמכי "הגלבוע" רשומות מוסדיות, הרי שהם מהווים ראיה מהימנה לקביעה כי התשלומים אכן נתקבלו בסוכנות. 18. לאחר שבדקתי בדקדקנות את חומר הראיות, מקובלת עלי טענת המאשימה כי מדובר במאות מקרים בהם סכום שניתן לזהות ברישומי מערכת "הגלבוע" כתשלום ששולם לסוכנות והונפקה בגינו קבלה, אינו מופיע במסמכי הבנק כתשלום שהופקד בחשבון הסוכנות. אני סבור, אם כן, כי הובאו בפניי די ראיות כדי לקבוע שנגנבו מהסוכנות, במשך השנים הסכומים הבאים: 223,91 ₪; 171,336 דולרים אמריקאים; 3,550 פרנקים צרפתיים; 500 פרנקים שוויצרים; 1,470 אירו; 160 פאונדים בריטים ו- 350 מרקים גרמניים - כפי שהם מפורטים, על פי תאריכים, בסעיף 1 ובנספח א' לכתב האישום המתוקן. הרישומים במערכת הנהלת החשבונות 19. תחילה אציין כי אינני מוצא לנכון להתייחס לשאלת הממשק האוטומטי בין "הגלבוע" ל"חשבשבת". לדעתי, גם לו הוכחו הטענות שהועלו בעניין, אין בבחירה לוותר על ממשק שכזה כדי להעיד על אחד מיסודות העבירה. 20. על פי חוות דעתו של המומחה דיאמנט, מערכת הנהלת החשבונות של הסוכנות נוהלה באופן שאינו תקין ואינו מקובל. לדבריו נערכו בסיום תקופה רישומים בריכוז מהותי, אותם תיאר בעדותו כ"פעולות שאסור שייוולדו" (ר' עמ' 358, ש' 31). דיאמנט העיד, כי על הנתונים במערכות "הגלבוע" ו"החשבשבת" להיות זהים ומסונכרנים, ואילו בבדיקה שערך מצא לא מעט מקרי חוסר התאמה (שם). לדבריו, אין בפעולות החשבונאיות שנעשו ב"חשבשבת" הגיון מקצועי ובשלושים שנותיו במקצוע לא נתקל באיזון החשבונות בעזרת הפעולות בהן נקטו במקרה זה. (ר' עמ' 364). כן ציין דיאמנט, כי ייתכנו מקרים בהם יש צורך בתיקון טעויות, אולם הדבר בדרך כלל נעשה בפעולת תיקון קטנה, ולא בתיקון כמויות של פעולות כאלו במנות מרוכזות (ר' עמ' 361). 21. ב"כ הנאשם נתלה בדברי דיאמנט כי הסכומים הבלתי סבירים בכרטיס הקופה יהיו הגיוניים רק במצבים בהם יש גביית יתר או חסר של מספר שקלים, הפרשי שער וכו'. לשיטתו, מצביע בכך דיאמנט על אפשרות שהבעייתיות שנמצאה בהנהלת החשבונות של הסוכנות נובעת משגיאות מסוג זה ולא מניסיון הסוואת מעשי גניבה. ואולם, ברי מקריאת העדות כולה ברצף, כי כוונת דיאמנט אינה שהפעולות שנעשו הגיוניות הן, אלא, כי פעולות מעטות ניתן להסביר בצורה כזו. אך בראיה כוללת- הנהלת החשבונות בסוכנות נעשתה באופן שאין מאחוריה הגיון מקצועי או במילותיו הוא: "אין ספק שהניהול של הכרטיס קופה גבל בהפקרות מוחלטת עם סכומים בלתי סבירים" (ר' עמ' 366). אף מעדות מזרחי עולה, כי גם תיקונים שהגיוני שייעשו במערכת רגילה, נעשים בדרך כלל באופן שונה (ר' עמ' 321). כן הצביעו מזרחי ודיאמנט על אינדיקציות שונות לכך שמערכת הנהלת החשבונות לא נוהלה כנדרש, וישנן פעולות רבות שאין הם מצליחים לראות כל הגיון חשבונאי מאחוריהן. כך, למשל, הצביע מזרחי על העובדה כי ברוב הרשומות במנות 77 ו- 85 נעשה פיצול של חשבון זכות בלבד, או חשבון חובה בלבד, ואילו בדרך כלל מזינים בכל רשומה הן חשבון חובה, הן חשבון זכות. מזרחי העיד, כי פעולות כאלו עשויות להיעשות, אולם רק במקרים נדירים ובסכומים נמוכים הרבה יותר מהסכומים במקרה זה (ר' עמ' 310-315). דיאמנט הצביע על כך שלמרות ההכרח בזהות בין נתוני "הגלבוע" ו"החשבשבת"- לא הייתה בסוכנות זהות בין נתוני המערכות. כן הצביע על כמויות רבות של פעולות סדר הנסגרות במנות מרוכזות, רישום מנות (מנה היא סדרת פעולות במערכת "החשבשבת") שאין בהן הגיון חשבונאי, בסכומים גבוהים ובתאריכי ערך לא סבירים, על מנות המשתמשות בסכום אחד גדול כנגד סכומים קטנים רבים (מנות 77 ו- 85), על כרטיסים ללא שם, חיובים לא ברורים, כרטיס קופה שאין בו הפרדת סוגי תקבולים, כרטיס קופה המכיל הרבה דברים נוספים לנדרש, ועל אי הקפדה על רישום הפרשי שער (ר' עמ' 358, 361, 363-364, 370-371), כולן, לשיטתו, פעולות שאינן נהוגות בניהול חשבונות רגיל. הנאשם עצמו העיד, כי לסכומים הגבוהים המופיעים במנות 77 ו- 85 (אליהן התייחס דיאמנט בעדותו) צריך להיות הסבר שונה מההסבר לעניין הסכומים הפעוטים העשויים להיווצר מהפרשי שערי מט"ח, הסבר שניתן יהיה, לדבריו, לספקו עם בחינת הדוקטים (כרטיסי לקוחות) הרלוונטיים (עמ' 566), למרות זאת, לא עשה הנאשם את המאמץ המתבקש, להציג לבית המשפט את הדוקטים המדוברים ולהציג את הסברו לדברים. 22. מכל האמור לעיל, ניתן לקבוע בבירור שמערכת הנהלת החשבונות של הסוכנות נוהלה בצורה שאינה הולמת את ההיגיון החשבונאי המקצועי. וכי מדובר בהצטברות רבה כל כך של סוגי פעולות שונים שאינן נהוגות, עד שקשה לייחס תום לב למבצען. הן מזרחי, הן דיאמנט אישרו, כי ישנו סיכוי כלשהו כי מדובר בניהול חשבונות כושל ולא בהכרח בכוונה להסוות את הגניבה, אולם, כפי שציינתי, ברי מעדותם כי לשיטתם זוהי האפשרות הפחות סבירה. אף אני סבור שהסיכוי שזהו ההסבר לאופן הנהלת החשבונות בסוכנות- קלוש. אין זה הגיוני או אף סביר בעיני שצירוף העובדה שבפועל התרחשו מאות מעשי גניבה שלא התגלו, ובה בעת נערכו פעולות רבות כל כך, מסוגים שונים במערכת הנהלת החשבונות שאין להן הגיון חשבונאי, ובה בעת לא נתגלו הגניבות בזכות אותן פעולות, צירוף נסיבות אלו- אינו יכול להיות מקרי. 23. מקובלת עלי הטענה כי האחראי על הנהלת החשבונות בסוכנות היה הנאשם- אשר התמצא בתחום הרבה יותר משאר אנשי הסוכנות. כך עולה מעדויות גרטל וגרשפלד, (עמ' 43 ו- 209 בהתאמה). על פי עדותה של גרגו, הנאשם הוא שהדריך אותה בעבודה על "החשבשבת" ובתחילת דרכה הורה לה אילו נתונים להקליד לתוכנה (עמ' 145, 147), לה עצמה לא היה שיקול דעת עצמאי בתחום הזנת הנתונים ל"חשבשבת" (עמ' 163-164), והיא מאשרת כי הנאשם היה הממונה עליה, הבכיר ממנה (עמ' 176). כמו כן העידה גרגו כי הנאשם הוא האדם אשר היה סוגר את המאזנים בטרם הועברו לרואה החשבון- מזרחי. הנאשם עצמו העיד כי היה הוא אחראי על התאמות הבנקים בסוף שנה (ת/3 ש' 5). גם על פי עדות מזרחי- בעניינים מקצועיים נהג הוא לפנות לנאשם ולא לגרגו (עמ' 294), כן העיד כי כשנתקל בשאלה בענייני סגירת ספרים, קופות לא מאופסות וכו', נהג לפנות לנאשם (עמ' 305). הנאשם עצמו העיד כי גרגו עבדה תחתיו, וכי הוא זה אשר היה מורה לה אילו נתונים עליה להקליד ל"חשבשבת" (עמ' 498 ,549, 550). הקשר בין הגניבה והרישום במערכת ניהול החשבונות 24. בבסיס טענות המאשימה מונחת ההנחה - כי מי שגנב את הכספים, הוא גם זה אשר ערך רישומים במערכת הנהלת החשבונות של הסוכנות, אשר סייעו בהסוואת הגניבות. הנחה זו מקובלת עלי: כאמור, על פי עדות דיאמנט, אין בפעולות שנערכו ב"חשבשבת" הגיון מקצועי או סיבה חשבונאית. מנגד, טוען הנאשם, כי ההתאמות שנעשו במנות 77, 85 הינן תוצאה של חוסר המקצועיות שלו, ואין בהן ניסיון להסוות את הגניבות. אינני יכול לקבל טענה זו: ראשית, אציין כי האפשרות שלאורך 12 חודשי שנת 2002 נגנבו מהסוכנות סכומים המסתכמים בסך 70,541 ₪, 27,863 דולרים ו- 1,470 אירו, ובמקרה, באותה השנה, נעשו פעולות הנהלת חשבונות שמנעו את גילוין של אותן גניבות בשל חוסר מקצועיות, נראית לי בלתי אפשרית ובלתי סבירה בעליל. אין זו יד המקרה שהרישומים הסוו בדיוק את מקרי הגניבה ובדיוק את סכומיהם, עד כי אלו לא התגלו. שיטת הפעולה של הגונב- סימון הסכומים להפקדה ב"גלבוע" ואי הפקדתם מצביעה על היכרות עם המערכת. על הבנת המערכת לעומק ניתן ללמוד אף מהעובדה שנעשו התאמות גם ב"חשבשבת": מקובלים עלי טענת והסבר המאשימה כי הנתונים בדבר הקבלות שהונפקו במערכת "הגלבוע" הוזנו ל"חשבשבת"- עובדה שיצרה את הצורך באיפוס "החשבשבת". הדברים מודגמים היטב בדוגמא שצירף בא כוח המאשימה לסיכומיו בנספחים א-ב וההסבר להם בעמ' 13 לסיכומיו. דוגמא טובה לכך ניתן למצוא גם בקובץ המסמכים המסומן בברקוד 1388 בתוך ת/5, אותו הצגתי לעיל, בפסקה 15, כמוכיח דבר גניבת כסף מהסוכנות. כאמור שם, סכום של 587$ שולם לסוכנות אולם לא הופקד בחשבון הבנק. למרות זאת, בקובץ הראשון בקלסר ת/5, ניתן למצוא את מסמכי "החשבשבת" מאותה השנה, שם בעמ' 23, ניתן לראות כי הוזנו ל"חשבשבת" פרטי התשלום שהתקבל. רק מי שאחראי לשתי הפעולות- הגניבה ושינויי הרישום יוכל לסנכרן את השתיים כך שהעלמות הכסף לא תורגש. סבורני כי מקריות של צירוף הנהלת חשבונות כושלת אך חסרת קשר לגניבה ומקרי גניבה שמוסווים לחלוטין על ידה, הינה בלתי אפשרית. כמו כן, העובדות לעיל מצביעות על כך שהיה זה הכרחי שהאחראי לגניבה ולרישום היה אדם שהתמצא היטב במערכות הנהלת החשבונות. כל הנתונים שהצגתי לעיל מובילים אותי למסקנה הברורה כי הנאשם ידע יותר מכל אדם אחר בסוכנות כיצד פועלות מערכות הנהלת החשבונות, וכי הוא האדם היחיד שהבין את מערכת "החשבשבת" במידה מספקת על מנת להשתמש בה באופן שוטף בצורה שאינה זו הנהוגה בהנהלת חשבונות רגילה, ובה בעת להסוות שימוש "חורג" זה. הנאשם הוא האדם היחיד אשר עבד על תוכנת "החשבשבת" לכל אורך תקופת הגניבה, כל אחת מהעובדות האחרות עשו כן לתקופה קצרה בלבד: מדינה- עד שנת 2000 עת עזבה את הסוכנות, לימור החל משנת 2000, ואילו קרינה רק בשנת 2003, עת יצאה לימור לחופשת לידה. היות שתוכנת "החשבשבת" הייתה מותקנת רק במחשב של הנהלת החשבונות עליו עבדו הנאשם והעוזרת לו באותה עת- הרי שרק ארבעת המנויים לעיל הינם מבצעים אפשריים של המעשים. מהעדויות עולה בבירור, כי אף אחת משלוש העוזרות- מדינה, גרגו וגרטל, לא הכירה דיה את מערכת "החשבשבת" על מנת לבצע את מגוון הפעולות עליהן מצביעים מזרחי ודיאמנט בעדויות שהוצגו לעיל. כל אלו מצביעים על כך שרק לאדם אחד בסוכנות היו היכולות הנדרשות לביצוע הגניבה והרישום המסווה- הנאשם. גם לו נניח כי מדובר במספר מבצעים, הרי שאחד מהם מוכרח היה להיות הנאשם- שהינו היחיד המסוגל לנהל את הרישום "בחשבשבת" כפי שהתנהל. 25. הנאשם לא יוכל, לאחר שעסק בהנהלת חשבונות משך כ- 18 שנה לטעון לחוסר מקצועיות כזו המגיעה לכדי כאוס רישומי מסדר הגודל עליו מצביעות הראיות כמפורט לעיל. מנהל חשבונות תם לב, גם אם המפקחים עליו לא מעירים לו על בעייתיות בעבודתו, ישית ליבו בסופו של דבר לעובדה כי סכומים שאמורים להתאזן ברישומים לאפס- אינם מתאזנים, באופן קבוע. עוד אציין לעניין עבירת הרישום הכוזב במסמכי תאגיד, כי הראיות שהובאו בפני נוגעות אך ורק לשנת 2002, בשעה שבא כוח המאשימה מבקש להרשיע את הנאשם בעבירות רישום כוזב במשך השנים 1997-2003. אני סבור שבעוד שדי בכך שהובאו ראיות הנוגעות לשנה אחת בלבד כדי לקשור את הגניבה לרישום הכוזב, לא די בראיות הנוגעות לשנה אחת, על מנת להרשיע ברישום כוזב גם בשנים האחרות, אף שלכאורה, נראה הדבר הגיוני. אירוע הגילוי גרטל וגרשפלד העידו בהרחבה על האירוע שבשלו התעורר בהם חשד כי הנאשם גונב מכספי הסוכנות ושבעקבותיו חקרו וגילו את העלמות הכספים בעבר: גרטל העידה כי באחד מימי חמישי התקבל בסוכנות תשלום, אותו השאירה היא במשרד מבלי לסמנו להפקדה "הגלבוע" ולהפקידו בבנק. משהגיעה לסוכנות בשבוע שלאחר מכן לא מצאה את הכסף, ומשבדקה את חשבון הבנק התברר לה כי הסכום לא הופקד. על פי עדותה, תחילה המתינו ליום למחרת כדי לבדוק אם לא מדובר בעיכוב בבנק, ומשלא הופיעה אותה הפקדה גם אז- פנו לנאשם לבדוק האם ידוע לו מה עלה בגורל הכסף, למחרת אותה פניה, הופקד הכסף בבנק. גרשפלד סיפר גם הוא על הבירור מול הנאשם ועל העובדה שלאחר שנעשה, הופקד הכסף בחשבון. הנאשם, מצידו, מכחיש כל התרחשות שכזו. לטענתו, מעולם לא נערך עימו בירור שכזה ואירוע כמתואר לא התרחש. גרסאותיהם הדומות של גרשפלד וגרטל עדיפות בעיני על גרסת הנאשם. כמו שאר חלקי עדותם, מצאתי את דבריהם אמינים, אינני רואה מניע למי מהם לשקר בדבר המקרה, אשר אין בו משמעות רבה לעניין שלפנינו, שכן די בשלל הראיות האחרות בעניין. זאת בשעה שלו היה הנאשם מוסר גרסה אחרת- היה הדבר מסבך אותו. אינני פוסל גם את האפשרות שהשניים זוכרים את האירוע באופן חד משום שהיה הוא משמעותי ביותר מבחינתם- ההתרחשות הייתה יוצאת דופן מההתנהלות הרגילה בסוכנות והובילה לגילוי מסעיר. בה בעת שהנאשם, לא היה מודע לכך ששיחת הטלפון היומיומית שקיבל- פותחת, למעשה, השתלשלות ארוכה של חקירה ובדיקה ועל כן- אינו זוכר אותה. אציין, כי הסתירות לקיומן טוען בא כוח הנאשם אינן סתירות בעיני, אין בעובדה כי השניים לא זכרו במדויק באיזה סכום ובאיזה סוג מטבע מדובר כדי להעיד על חוסר אמינות, כך גם העובדה כי לא זכרו בדיוק באיזה מימי השבוע התרחשו הדברים. עיקר הדברים הנדרש לענייננו מופיע בדברי שניהם- הכסף שולם לסוכנות, נלקח מהמשרד אך לא הופקד בבנק. לאחר שביררו עם הנאשם את פשר הדבר- הופקד הכסף בבנק. זאת למרות שלא היה זה מקובל להוציא כסף מהמשרד שלא להפקדה ובדרך כלל הפקידו כספים מדי יום ביומו- ובאופן חריג- יומיים ואילו במקרה זה חלפו לפחות ארבעה ימים, שלושה מהם ימי עבודה. הודאת הנאשם 27. גרשפלד, מזרחי והנאשם סיפרו על פגישה משותפת לשלושתם (להלן: "הפגישה המשולשת") במהלכה האשים גרשפלד את הנאשם בגניבת הכסף מהסוכנות. השלושה סיפרו כי במהלך הפגישה יצא גרשפלד מהחדר. מזרחי, בעדותו, טען כי בעת שנשארו הוא והנאשם לבדם, הודה הנאשם בפניו כי הוא האדם שלקח את הכסף (עמ' 297, 339, 346). בחקירתו ציין מזרחי כי אינו זוכר בדיוק את המילים בהן השתמש הנאשם, אולם הוא משוכנע בבירור כי זה היה תוכן הדברים, באופן שלא ניתן לפרשו אחרת (עמ' 346). 28. עדות מזרחי אמינה בעיני: התרשמתי שהוא ענה בכנות על הדברים שידע, הקפיד לדייק בתשובותיו (ר' למשל, עמ' 325) ונמנע מלענות בהחלטיות כשלא היה בטוח בדבריו. העובדה שמדובר בקרוב משפחה של הנאשם, אשר שילם מחיר יקר של ניתוק מבן משפחה עימו הייתה לו בעבר מערכת יחסים טובה, בשל עדותו, מוסיפה להתרשמותי כי הוא דובר אמת, זאת חרף קיומו של אינטרס שלא לעשות כן ובכך לשמר את קשריו עם הנאשם. גם לו אכן היה מזרחי מעוניין להסיט את אש הביקורת ממנו עצמו (שכן מתוקף תפקידו אמור היה לזהות את הגניבות לאורך השנים) אינני מוצא סיבה לכך שיבחר באופן שרירותי להפנותה דווקא אל בן דודו, היה הגיוני הרבה יותר מצדו לבחור יעד אחר, מה גם שמזרחי אינו מסתיר את העובדה כי כשל מלזהות את הגניבה, כך שלא צומחת לו אף תועלת מהפניית האצבע המאשימה לאדם אחר. אינדיקציה נוספת לאמינות תיאורו את הפגישה ניתן למצוא בעדות גרשפלד, אשר העיד כי מיד לאחר שיצא הנאשם מהחדר סיפר לו מזרחי כי הנאשם התוודה על הגניבה בפניו, אמר שבזבז הכל והשתומם על גובה הסכום (עמ' 214, 255). משמע, אותם הפרטים עליהם העיד בבית המשפט נאמרו לאדם אחר מיד לאחר קרות המקרה. לעניין ההודאה עצמה: אני סבור כי אין למזרחי סיבה לשקר בעניין זה. גם לו רצה, כפי שטוען הנאשם, להרחיק עצמו מהבעיה ולהטיל אשמה על הנאשם- יכול היה לעשות כן מבלי לטעון שהנאשם התוודה בפניו. כל אלו בצירוף הפרטים שנתן אודות ההודאה: ההסבר בדבר היות הלחץ הכלכלי בו היה שרוי היה המניע לגניבה; הטענה כי הכסף שימש לצריכה שוטפת; תיאורו את הפתעת הנאשם מגובה הסכום - כל אלו הינם פרטים שאינני סבור שאדם הבודה מעשה מליבו יידע לתארם בטבעיות שכזו, שכן הם פריפריאליים להודיה ואף אינם מהווים ההסבר הראשוני שיבדה מי שרוצה לטפול אשמה על אחר. מתיאורו של מזרחי ניתן להתרשם כי אין כל חשש שההודאה לא ניתנה באופן חופשי ומרצון כנדרש בחוק. בשונה מטענת בא כוח הנאשם, מדובר במקרה זה בהודאה ברורה, למרות שלא פורטו בה כל אחד ואחד ממעשי הגניבה. מזרחי ידע לתאר בבירור את משמעות דברי הנאשם וגם אם לא ידע לצטט, ממרחק הזמן, את דבריו המדויקים מילה במילה, הרי שהיה ברור מעדותו כי מהות הדברים הייתה ברורה לו. משא ומתן להשבת כסף על ידי הנאשם 29. תחילה היו הצדדים חלוקים בשאלה האם ניתן להסתמך על ראיות בדבר קיומו של משא ומתן בין הנאשם לגרשפלד בדבר תשלום שיעביר הנאשם לגרשפלד מבלי שזה האחרון יתלונן על הגניבה במשטרה, אולם בסופו של דבר הסכים בא כוח הנאשם להגשת הראיה הנוגעות לעניין (ת/27: מכתבו של עו"ד אוחיון). מתוכנו של ת/27, ניתן ללמוד כי אכן התנהל משא ומתן בין עורכי הדין של הנאשם ושל גרשפלד בעניין תשלום שישלם הנאשם לגרשפלד. 30. הנאשם טוען, כי אכן נערך משא ומתן שכזה, אולם הדבר נעשה שלא בידיעתו. אינני יכול לקבל גרסה זו של הנאשם. משמעות גרסתו זו הינה כי הנאשם ערך פגישה עם עו"ד שייצגו בפרשה, לאחר מכן נפגש עו"ד זה בלעדיו עם בת זוגו וקרוב משפחה ולמרות זאת, לא היה הנאשם מודע לכך שערכו הם מו"מ להעברת תשלום ממנו לגרשפלד. גרסה זו אינה מתקבלת על הדעת ואינה אמינה בעיני. אין זה הגיוני כי אדם החרד למצבו עד כדי פניה לעו"ד, עוד בטרם הוגשו נגדו תלונה במשטרה או כתב אישום, יקשר בין עורך דינו לאנשים אחרים הקרובים לו מבלי שיהיה מודע ויסכים (לפחות) למטרת העניין, והרי גרסת הנאשם הינה כי התנגד בכל תוקף לעצם התשלום- לעצם קיום המשא ומתן שכן לא האמין שיש סיבה שישלם לגרשפלד. אם כן לא יוכל הנאשם לטעון כי ידע על הניסיון להגיע להסכם, לא הסכים לעצם קיום המשא ומתן, ובכל זאת אפשר קיומו. בהמשך מסביר הנאשם כי לו היו משלמים סכום כסף, היה הדבר נעשה בעזרת הלוואות שעמדו לקחת בני משפחתו (עמ' 536). הכיצד, אם כן, ידע כי מתנהל משא ומתן ולא התנגד לקיומו שעה שהתנגד לעצם רעיון התשלום, מדוע שכר עורך דין בשלב מוקדם זה, אם לא לשם ייצוגו במשא ומתן. לכל אלו מתווספת עדות מזרחי על פיה אמר לו הנאשם כי הוא שוקל לקחת הלוואה ולמשכן את ביתו על מנת להחזיר חלק מהכסף (עמ' 301,342). די בכל אלו כדי לבסס בבירור את הקביעה כי בין נציגי הנאשם (ובידיעתו!) לבין גרשפלד התנהל משא ומתן להעברת תשלום. 31. עצם נכונותו של נאשם לפצות את קורבן העבירה על הנזק שנגרם לו מהווה ראשית הודיה (י' קדמי על הראיות חלק ראשון עמ' 5, וראה גם ע"פ 216/74 כהן נ' מדינת ישראל פ"ד כט (1), 340 ,עמ' 346). על כן, לראיות נגד הנאשם במקרה שלפנינו מתווספת גם העובדה כי ניהל באמצעות אחרים משא ומתן בדבר השבת חלק מהכסף לגרשפלד. 32. ראיה אחרונה המצביעה על אשמו של הנאשם, אשר משקלה, לשיטתי, קטן ביותר, הינה העובדה כי רוב המקרים בהם נגנב כסף (מעל 70%) קרו בימי שישי, בהם היה הנאשם עובד באופן קבוע, בעוד שהיה זה היום החופשי של גרגו. כאמור, אין מדובר בראיה כבדת משקל, אולם יש בה כדי להוסיף למכלול הראיות. בכל מקרה די בשלל הראיות האחרות כדי להגיע לאותה התוצאה. ב. ספק סביר 33. כל האמור לעיל מוביל למסקנה, כי הנאשם הוא זה אשר גנב את הכסף והטה את רישומי הסוכנות כדי להסוות מעשי הגניבה. אולם יש לבחון האם מדובר במסקנה סופית שאין בה ספק סביר. האם הצליח הנאשם להעלות הסברים חליפיים אפשריים אשר יטעו ספק שכזה. 34. בפסיקה מוסבר מה יחשב ספק סביר: "הספק הינו פונקציה של הערכת מכלול הראיות ובחינה אם הוכיחה התביעה האשמה מעבר לספק סביר. כדברי השופט אשר בע"פ 528/76 (פ"ד ל"א (3) 707 ,701): 'יש ובית המשפט אינו מוכן להסיק מסקנה חד משמעית, לכאן או לכאן, מהנסיבות שהוכחו בפניו ואז עליו לזכות את הנאשם מחמת הספק; ויש והנסיבות יוצרות לדעתו, תמונה שלמה כל כך עד שבהעדר הסבר משכנע מצד הנאשם, מן הנמנע להגיע למסקנה אחרת זולת זו שאשמת הנאשם הוכחה'. לענין זה אין כללים מדריכים מוגדרים ואין 'מדריך בטוח להערכת הראיות במקרים כגון אלה מאשר השימוש בשכל הישר' (ע"פ 426/67 פ"ד כ"ב (477 (1)" (ע"פ 409/89 מדינת ישראל נ' רוימי פ"ד מד(3), עמ' 469). וגם: "ספק יכול להישאר כאשר מצליח נאשם להציג מסקנה חילופית, למסקנה עליה מצביעה מסכת הראיות, ואשר הסתברותה אינה אפסית אלא סובסטנטיבית" (שם,471). נדמה, כי עיקר המחלוקת בפרשה זו אינו האם נגנבו סכומי כסף מהסוכנות, אלא, מי הוא האדם האחראי לאותן גניבות. בא כוח הנאשם טוען, כי ישנן מספר תשובות אפשריות לשאלה זו- אבחן את האפשרויות שהעלה: 35. גניבה על ידי אחד העובדים האחרים: על פי עדות גרטל כל הסוכנים, פרט לברידג'יט, עזבו את הסוכנות בתקופה בה הגניבות הוסיפו להתרחש, כך שפרט לזו האחרונה, ניתן להניח, בוודאות, כי אף אחד מהסוכנים אינו אחראי לגניבה (עמ' 89). כפי שאראה בהמשך- ישנן אינדיקציות נוספות לכך שהגנב אינו אחד מן הסוכנים. גניבה שלא במהלך תהליך ההפקדה: ב"כ הנאשם הרחיב במהלך הדיונים בשאלות בדבר מיקומה של הכספת, נגישות כלל העובדים אליה ואל תשלומים ששולמו על ידי לקוחות. הבהרתי כבר בהרחבה כי אין אפשרות שאדם שאין לו כל נגיעה למערכת החשבונאית של המשרד הוא האחראי לגניבה. מספר המקרים הרב בהם נגנב כסף, בצירוף העובדה שהדבר התרחש לאורך שנים מובילים למסקנה כי הגניבה הייתה מתגלה בנקל אלמלא הוסוותה על ידי אדם בעל היכרות עם המערכת החשבונאית של הסוכנות ובעל נגישות אליה. משקבלתי את ההנחה בדבר הקשר בין הרישום הכוזב והגניבות, הרי שגם אם אכן, כפי שניסה לשכנע בא כוח הנאשם, לכל עובד היה מפתח לסוכנות ומגוון אפשרויות לגשת לכספת ולקחת ממנה כסף, ברי כי לאור אופן העבודה בסוכנות, היה הדבר מתגלה במהרה, שכן בעת שסומנו תשלומים להפקדה ב"גלבוע" נבדקו הם מול הכספת. לו היה הנאשם חף מפשע היה הוא הראשון שיבחין בגניבה מהכספת. לו דובר בגניבה מן הכספת בלבד, הייתה הפרשה נחשפת מיד. אם כן, נכון יהיה לקבוע כי נגישות לכספת הינה תנאי הכרחי לזיהוי הגונב, אך תנאי שאין די רק בו. 36. נגישות העובדים האחרים לפקודת ההפקדה: מחד, על פי עדות גרטל וגרשפלד, אך ורק לעוסקים בהנהלת חשבונות הייתה גישה לפקודת ההפקדה במערכת "הגלבוע", ואולם, על פי עדות לבנוני, טפסי ההפקדה נושאים את שם המשתמש שהוקלד למחשב, כן העיד לבנוני כי לפקודת ההפקדה ניתן להיכנס רק משם המשתמש שיש לו הרשאה לגשת לפקודה זו. מהעובדה שעל טפסי ההפקדה מופיעים שמות שונים עולה, כי ההנחה שרק לעוסקים בהנהלת חשבונות הייתה גישה לפעולה זו אינה, בהכרח, נכונה. אצא מנקודת הנחה כי יש לכל אדם בסוכנות אפשרות להגיע לפקודת ההפקדה ב"גלבוע", מסקנה הנתמכת גם בעדותה של גרגו (עמ' 164) הבקיאה יותר במערכת ההפקדות ב"גלבוע" מגרטל וגרשפלד. ואולם, אין להסיק מכך כי כל עובד בסוכנות השתמש בפונקציה זו, או היה לו הידע לעשות כן. כך, למשל, אפילו מדינה- אשר הייתה אחת מהעוסקים בהנהלת החשבונות במשרד, העידה כי מעולם לא עשתה הפקדות במערכת "הגלבוע" (עמ' 598). עדותה, בעניין זה, אמינה בעיני וכן משתלבת היטב עם דברי העדים האחרים על פיהם מי שהיה מסמן הפקדות במערכת הגלבוע היו רק לימור והנאשם, כך העידה גם גרטל בציינה כי בהעדרה של לימור בשל חופשת לידה- הייתה היא עצמה עושה הפקדות בגלבוע (עמ' 92,97). לסיכום- הידע וההיכרות עם תוכנת "הגלבוע" הנדרשים מהגנב, מתקיימים אך ורק אצל ארבעת העוסקים בהנהלת החשבונות. כך שאף אחד מסוכני הנסיעות בסוכנות אינו אחראי אפשרי לגניבה. כך גם לגבי עובדי ניקיון או עוברי אורח- אפשרויות שהעלה בא כוח הנאשם, שאינן סבירות כמודגם לעיל. אם כן, גם נגישות לתוכנת הגלבוע אין בה כדי להגדיל את מעגל החשודים האפשריים, כמו הנגישות לכספת, מהווה גם היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק לזיהוי האשם בגניבה, שכן, כפי שתואר לעיל בהרחבה, לשם הסוואת הגניבה נדרש גם ידע נרחב במערכת "החשבשבת" וניהול החשבונות בה כך שתוסווה העובדה כי ישנן קבלות של מערכת "הגלבוע" שהוקלדו למערכת- אולם הכסף עצמו לא הופקד. 37. לאף אחד מהסוכנים או העובדים האחרים שלא עסקו בהנהלת חשבונות לא הייתה כל הבנה, היכרות או נגיעה לתוכנת "החשבשבת", שהייתה מותקנת רק במחשב אחד (עדות יניב בנדלין שעבד בתחזוקת המחשבים בסוכנות בעמ' 475) בקומה נפרדת והשתמשו בה רק אנשים מסוימים- הנאשם, מדינה, גרגו וגרטל. מי שעבד עם "החשבשבת" נדרש לעבור קורס קצר של הכשרה על מנת שיוכל לתפעל אותה באופן הבסיסי ביותר. מהעדויות עולה כי רק הנאשם, גרגו וגרטל עברו קורס שכזה. גם בשל כך נראה כי לאף אחד מהסוכנים לא היו הכלים הדרושים, לגניבה והסוואתה. כפי שצוין לעיל- מדינה עזבה את הסוכנות בשנת 2000, ואילו מעשי הגניבה הוסיפו להתרחש עד שנת 2003. על כן, אין היא חשודה במעשה. מהעובדה כי סכומי כסף נגנבו באותה השיטה לאורך השנים 1997- 2003, משמע: עוד לפני שנת 2000- השנה בה החלה קרינה לעבוד בסוכנות, ניתן ללמוד כי אין היא אחראית על הגניבות. כך גם לגבי לימור- העובדה כי החלה לעבוד בתחומי הנהלת החשבונות בסוכנות רק בשנת 2000 (עמ' 132), כך שהכירה את "הגלבוע" ו"החשבשבת" רק אז, מעידות על כך שאין לה יד בגניבה. 38. על פי עדות הנאשם- עבד הוא ללא שכר משך שבעה חודשים- לשיטתו התחייב גרשפלד לפצותו בהמשך- אולם הנאשם לא דרש ממנו פיצוי על תקופה זו. בניגוד לטענת בא כוחו, אני סבור שאין הדבר מעיד על כך שאין הוא הגנב, שכן מוכן היה להתנתק מהסוכנות. ההפך הוא הנכון: נכונותו לעבוד בהתנדבות עשויה להוות אינדיקציה לכך שהיה לו אינטרס להוסיף ולעסוק בהנהלת החשבונות בסוכנות. כמו כן, מעיד הדבר על היחסים הטובים ששררו בינו לבין גרשפלד- שהרי עבודה בלא שכר (גם אם נקבל את גרסת הנאשם שמדובר בשכר שיתקבל בעתיד) מצריכה רמה גבוהה של חברות ואמון בין הצדדים. הנאשם לא הצליח להציג הסבר שהגיון מאחוריו, לשאלה מדוע, למרות קיומם של יחסים חמים שכאלו, יפנה אליו גרשפלד את הגב ויאשימו במכוון במעשה פלילי שלא ביצע. אולם, כפי שאסביר להלן, אין צורך להידרש לשאלה זו. 39. המסקנה המתבקשת מהראיות הינה כי לגרשפלד, בהעדר היכרות מספקת עם הגלבוע ו"החשבשבת" (כפי העולה מעדותו), לא הייתה היכולת לערוך את הרישומים המסווים את הגניבות, פעולה שהינה חלק בלתי נפרד מהגניבות עצמן. גם אם היה גרשפלד מבצע זאת, הנאשם היה אמור לגלותן. מעבר לנדרש אציין, כי אף אחד מהמניעים האפשריים שהציג בא כוח הנאשם לביצוע הגניבה על ידי גרשפלד אינו הגיוני בעיני, מקובלת עלי הטענה כי לו היה מעוניין בנקמה על בסיס אישי בנאשם (מה גם שאני סבור שהמניע המשוער לכך, לא הוכח דיו), לא היה עושה כן שלוש שנים לאחר שהגורם לכך הפך לא רלוונטי. כמו כן, לא די בטענה חסרת כל ביסוס ראייתי כי צמח לגרשפלד יתרון מסויי מגניבה כזו, כדי לבסס ספק בכך שהנאשם הוא האשם בגניבה. ואולם, כאמור, גם לו היו לגרשפלד המניעים, לא הייתה לו היכולת לבצע את הגניבה ולטפול את האשמה על הנאשם, על כן בחרתי שלא להרחיב בעניין העדויות וניתוח מניעים אפשריים אלו. 40. לעניין טענות הנאשם בדבר מחדלי חקירה: ב"כ הנאשם מלין על העובדה שהמשטרה לא בדקה את חשבונותיו ואורח חייו של הנאשם. מחד- מקובלת עלי הטענה כי זהו מהלך משמעותי ונדרש בעת שבוחנים סוג כזה של עבירה, וראוי היה, לשם ביסוס החקירה, לבחון האם מי מאנשי הסוכנות שינה אורחות חייו או שינה מצבו הכלכלי בצורה משמעותית בתקופה הרלוונטית, ואולם, גם אם אכן ראוי היה שתתבצע בדיקה שכזו, הרי שאין מדובר במחדל העולה כדי קיפוח הגנת הנאשם. מה גם שלו היה בפרטים אלו כדי לסייע להגנת הנאשם, לא מדובר בפרטים שיש למשטרה יתרון בהשגתם והנאשם עצמו יכול היה להציג ראיות אלו בפני בית המשפט. מהעובדה כי לא עשה כן, ניתן להסיק כי לא ראה בהם חשיבות רבה. השאלה הרלוונטית בעניין זה הינה - האם הצליח הנאשם להוכיח ולבסס טענה כי יש בנתונים הנוספים שניתן היה לאסוף כדי להעלות ספק סביר באשמתו. במצב הנתון, התשובה לכך שלילית. לו היה מתגלה שינוי בחשבון הבנק של הנאשם- הרי שהדבר היה מחזק את הראיות כנגדו, אולם בחשבון שאין בו שינוי לא היה כדי לבסס ספק סביר באשמתו, שכן יכול היה לעשות בכסף מגוון אינסופי של פעולות שלא יתבטאו בחשבון הבנק שלו. מאותה הסיבה גם מעדות יצחק כרמל (להלן: "כרמל"), שכנו וחברו של הנאשם, על פיה רמת החיים של הנאשם הייתה "ממוצעת ומטה" (עמ' 609), וכרמל עצמו סייע כלכלית לנאשם מספר פעמים, לא ניתן להסיק קיומו של ספק סביר באשמת הנאשם. 41. דיאמנט, בעדותו ציין, כי יתכן שהיו מספר מקרים בהם הפקדה שסומנה על ידו כחסרה, תמצא בשנה אחרת- שאת מסמכיה לא בדק. גם האפשרות הזו אינה מעלה ספק סביר. האפשרות (הקלושה) כי סכומי כסף שנחשבים כגנובים הופקדו בחשבון הבנק ולא נמצאו, תוכל, אולי, להסביר מספר מקרים מצומצם של הפקדות שלא אותרו. אולם, לא ניתן לטעון כי ישנה אפשרות שכל מקרי הגניבה שזוהו, הינם כאלו שניתן לאתר את סכומיהם בחשבון הבנק של הסוכנות, בשנים אחרות. נראה, אם כן, שההסברים החליפיים אותם ניסה להציג בא כוח הנאשם, אינם הגיוניים או אפשריים. אבחן עתה האם יוכל לעלות בענייננו ספק סביר באופן אחר: מחד, אישרו דיאמנט ומזרחי בעדויותיהם כי הרישומים יוצאי הדופן במערכת "החשבשבת" אינם מעידים בהכרח על מעילה. ייתכן כי הם משקפים רק טיפול רשלני וחסר מקצועיות בהנהלת החשבונות בסוכנות. לכך מתווספת העובדה כי ישנן פעולות חשבונאיות המופיעות ב"חשבשבת", אשר אינן מופיעות ב"גלבוע", זאת בשעה שעל פי עדות דיאמנט, על שתי המערכות להיות זהות לחלוטין. בעוד שיש הסבר הגיוני לרישום ב"גלבוע" שאינו מופיע ב"חשבשבת" (ניסיון הסוואת העובדה שכספים נגנבים), לתופעה הפוכה זו אין כל הסבר הגיוני- אלו פעולות שאינן מסייעות בהסוואת מעילה ויש בהן להעיד על חוסר מקצועיות בניהול כלל הרישומים, לא רק ברישומי "החשבשבת". ואולם, לא ניתן להסיק מכל אלו כי הנאשם חף מאשמה. כבר התייחסתי לעובדה שצירוף המעשים והנסיבות- שלל מעשי הגניבה; שלל בעיות הרישום; העובדה שהיה ברישום זה כדי להסוות את הגניבות; העובדה שהגניבות נעשו באותן שנים; הודאת הנאשם וראשית ההודיה בדמות עריכת המשא ומתן; ההתרחשויות באירוע הגילוי, צירוף כל אלו אינו מתערער נוכח האפשרות שפרט לגניבות נעשו גם רישומים מטעים, שאין בהם כדי לשרת את הסוואת הגניבות. אין לפרש את העובדה כי נמצא חוסר סדר חשבונאי אף מעבר לנדרש כדי להסוות את הגניבות, כמעידה על כך שלא הייתה כל מעילה, על אחת כמה וכמה כשמדובר ב"חוסר סדר" מדויק כל כך, עד שיש בו כדי להסוות כל חשיפה של מאות מקרי גניבה משך שנים. מה גם שייתכן שהיה בפעולות המיותרות כדי לסייע בטשטוש הגניבות. העובדה כי נמצאו פעולות שאינן מסודרות ומקצועיות, אין בה כדי להעלות ספק אמיתי במסקנה שהנאשם גנב כספים והסווה גניבות אלו. באותו אופן, אני סבור כי אין בעובדה שאין חפיפה מלאה בין הסכומים שנגנבו, לבין הסכומים שאוזנו במנות 77 ו- 85, כדי לטעון שאין הגיון בתזת המאשימה. 42. הצטברות משמעותית זו של ראיות, הגם שרובן ראיות נסיבתיות, די בה, לשיטתי, לשם הרשעה ברורה של הנאשם. דין הוא כי כשמצטברות בעניין מסוים ראיות נסיבתיות: "... על בית המשפט לבחון את מכלול הראיות הנסיבתיות, ואת הסברי הנאשם, במבחני ההיגיון וניסיון החיים, ורק אם המסקנה המרשיעה, אשר מוסקת מן הבחינה הזאת, גוברת באופן ברור והחלטי על כל תיזה חלופית ואינה נותרת כל מסקנה סבירה אחרת, ניתן לומר, שאשמת הנאשם הוכחה מעל לספק סביר" (ע"פ 4138 ,4086/91 מימון נ' מדינת ישראל פ"ד מו(2), 868 ,עמ' 873). כפי שהסברתי בפרוטרוט, הגעתי למסקנה כי במקרה זה, אכן, אין כל היפותזה חלופי סבירה לאשמת הנאשם ובהחלט הוכחה אשמתו מעל לספק סביר. סיכומם של דברים: לאור הצטברות הראיות כמפורט לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירות גניבה בידי מורשה- עבירה לפי סעיף 393 (1) לחוק במהלך השנים 1997-2003 וכן בעבירות רישום כוזב במסמכי תאגיד- עבירה לפי סעיף 423 לחוק במהלך שנת 2002. ראיותהרשעהמשפט פלילי