התאמת מבחן לשכת עורכי הדין לנכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התאמת מבחן לשכת עורכי הדין לנכים: עניינה של עתירה זו בניסיונותיה של העותרת, הסובלת מנכות כתוצאה מתסמין C.P ("שיתוק מוחין"), להתגבר על הקשיים והמכשלות מהם סבלה לאורך חייה, ולהתקבל כחברה בלשכת עורכי הדין בישראל, היא המשיבה בעתירה זו. עיקרי העובדות ההליכים וטענות הצדדים העותרת סובלת מלידה משיתוק מוחין, שבגינו הוכרה כנכה בשיעור של 76%. חרף הנכות האמורה, הצליחה העותרת, לאחר שהשקיעה בכך מאמצים אדירים, לעיתים בתמיכת החברה והרשויות, ולעיתים תוך שהיא נאלצת להיאבק על זכותה ליחס שווה, לסיים את בית הספר היסודי והתיכון כשהיא משולבת במערכת החינוך הרגילה. כמו כן הצליחה העותרת לסיים שירות צבאי מלא ואף זכתה לערכה רבה ממפקדיה. עם סיום שירותה הצבאי פנתה העותרת ללימודי משפטים, שגם אותם סיימה, חרף קשיים רבים שעמם נאלצה להתמודד, בהישגים נאים. לדברי העותרת, השלמת לימודי המשפטים וקבלתה כחברה בלשכת עורכי הדין יאפשרו לה להגשים חלום ולהשתלב כאישה עצמאית בחברה, שלא תמיד קיבלה אותה כשווה. לעניין זה ציינה העותרת כי המוסד לביטוח לאומי הסכים לממן את לימודי המשפטים שלה לאחר שהשתכנע כי המוטיבציה והרצון שהיא מפגינה יאפשרו לה לסיים את לימודיה ולהתקבל כחברה בשלכת עורכי הדין ובכך לרכוש עצמאות. כעת, לאחר שסיימה את לימודי המשפטים ואת תקופת ההתמחות כנדרש, כל שנותר לעותרת על מנת להגשים את חלומה האמור הוא הצורך לעמוד בבחינות ההסמכה של המשיבה. ביום 12.6.07 פנתה העותרת למשיבה וביקשה כי הבחינה בכתב במקצועות מעשיים, שבה היא נדרשת לעמוד בטרם תוכל לגשת לבחינה בעל פה ולהתקבל כחברה בלשכת עורכי הדין, תותאם למצבה, כך שתוענק לה תוספת זמן והיא תיבחן ליד שולחן ובכיתה קטנה המיועדת לאנשים עם מוגבלות. כמו כן ביקשה העותרת את פיצול הבחינה, כך שתיבחן במועד נפרד בכל אחד מנושאי הבחינה. המשיבה מצדה אישרה לעותרת את תוספת הזמן המבוקשת ואף אישרה לה להיבחן ליד שולחן בחדר נפרד בבית לשכת עורכי הדין בירושלים. כמו כן אישרה המשיבה לעותרת לקבל שאלון הכולל שאלות פתוחות, להבדיל משאלון רב ברירה. אשר לפיצול הבחינה, המשיבה אישרה לעותרת את פיצול הבחינה לפי פרקים, כך שהעותרת תוכל לפצל את הבחינה על פני מספר מועדים, ולבחור, לגבי כל אחד מהם, אם היא מעוניינת להיבחן בפרק אחד או בשני פרקים. עם זאת, המשיבה סירבה להיעתר לבקשת העותרת לפצל את הבחינה לפי נושאים (בשונה מפיצולה לפי פרקים). העותרת לא ניגשה לבחינה באותו מועד ושבה ופנתה למשיבה בבקשה כי תאשר לה להיבחן בעתיד תוך פיצול הבחינה לפי נושאים וכן בבקשה להתאמות נוספות. המשיבה מצדה הסכימה לאשר לעותרת את ההתאמות הנוספות שנתבקשו, אך סירבה לבקשתה לפיצול הבחינה לפי נושאים. העותרת לא השלימה עם החלטה זו והגישה את העתירה שלפניי. בעתירתה ביקשה העותרת כי בית המשפט יורה למשיבה לערוך עבורה את אותה התאמה בבחינה שעניינה פיצול הבחינה למספר מועדים, כשבכל מועד היא תיבחן בנושא אחד בלבד. העותרת ציינה כי היא מעריכה את העובדה שהמשיבה אישרה לה הקלות שונות בבחינה, אך הוסיפה, כי על מנת שתוכל לעמוד בבחינה ובכך להגשים את חלומה, גם התאמה זו דרושה לה. העותרת הסבירה, כי מחמת מצבה, תהליך הלמידה שלה הוא ארוך וקשה והיא מתקשה לשנן ולזכור לאורך זמן חומר לימוד במספר נושאים בת אחת, דבר שאינו מאפשר לה לעמוד בבחינה במתכונתה הנוכחית, שבה נדרשים הנבחנים להשיב לשאלות במגוון נושאים. העותרת הסבירה כי ההתאמה שהציעה המשיבה, לפיה היא תוכל להיבחן במספר מועדים, כשבכל מועד היא תיבחן בפרק אחד או בשני פרקים, לפי בחירתה, אינה פותרת את הקושי האמור. הסיבה לכך היא שחלק מפרקי הבחינה, ובמיוחד פרק ב' לבחינה, שבו נשאלים הנבחנים על "חקיקה ופסיקה חדשה", כוללים שאלות במספר נושאים. העותרת הדגישה כי היא אינה מעוניינת בהקלות בתוכן הבחינה, דוגמת שאלות קלות יותר, וכי היא תענה על אותן שאלות שנבחנים אחרים נדרשים לענות עליהן. כל מבוקשה הוא כי המשיבה תתחשב במצבה ותערוך את ההתאמות הדרשות לגבי מבנה הבחינה. לטענתה, המשיבה חייבת לעשות כן, וזאת מכוח החובה המוטלת על כל רשויות הציבור לכבד את זכותם של אנשים עם מוגבלות לכבוד ולשוויון ולפעול על מנת לשלבם בחברה, לרבות בדרך של העדפה מתקנת. המשיבה הגישה כתב תשובה לעתירה שבו הביעה הערכה רבה להישגי העותרת. לדבריה, היא אף ביקשה לסייע לעותרת ככל הניתן ואישרה לה הקלות בבחינה מעבר למה שאישרה לנבחנים אחרים בעלי מוגבלות ומעבר למה שאושר לעותרת במסגרת לימודי המשפטים. הסיבה, לדבריה, שסירבה לבקשת העותרת נשוא העתירה היא שהיענות לבקשה זו הנה, לשיטתה, בלתי אפשרית. לטענת המשיבה, בהתאם להוראות תקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל ובמקצועות מעשיים), תשכ"ג-1962 (להלן - תקנות הבחינות) היא אמנם מוסמכת, לפי תקנה 18ד לתקנות הבחינות, ליתן הקלות בבחינה לאנשים עם מוגבלות, אך זאת, לפי פרשנותה את תקנות הבחינות, רק כשאין בכך כדי להפלות לרעה נבחנים אחרים ורק ככל שדברים אמורים בהקלה שעניינה מתן אפשרות להיבחן בשאלון שאינו שאלון רב ברירה (סעיף 34 לכתב התשובה). לכן, לטענת המשיבה, אין זה בסמכותה לשנות את מבנה הבחינה כפי שביקשה העותרת, דבר שאף יעניק לעותרת יתרון בלתי הוגן על פני נבחנים אחרים. המשיבה הוסיפה וטענה כי בקשת העותרת אינה סבירה, שכן היענות לה תחייב את הועדה הבוחנת לחבר בחינה מיוחדת רק עבור העותרת, שבה תיבחן העותרת באחד עשר מועדים שונים, על פני תקופת זמן ארוכה, דבר שנוכח הדינמיות של מקצוע המשפטים, יביא לכך שחלק מהשאלות שנכללו מראש בבחינה לא יהיו רלוונטיות במועד שבו תיבחן עליהן העותרת. המשיבה אף הטילה ספק ביכולתה של העותרת לעמוד, לאחר שתעבור את הבחינה בכתב, בבחינה בעל-פה, שבה עשויים הנבחנים להישאל על מכלול הנושאים שנלמדו לקראת הבחינה בכתב. לבסוף טענה המשיבה כי טיעוני העותרת באשר לקשיים המונעים ממנה להיבחן במתכונת הקיימת, לא נתמכו באישורים הרפואיים שהציגה. במהלך הדין שהתקיים לפניי הוצע לצדדים, על מנת להתגבר על הקשיים המעשיים הגלומים בהיענות לבקשת העותרת, לשקול הצעה לפיה העותרת תיבחן בבחינה שתפוצל למספר חלקים, כשבכל חלק תישאל העותרת שאלות בנושא אחד מבין הנושאים העיקריים המנויים בתקנות הבחינות. העותרת הסכימה להצעה, ואילו המשיבה, בהודעתה מיום 2.11.09, דחתה אותה, וזאת בנימוקים דומים לאלה שהובאו בכתב התשובה מטעמה. המשיבה הוסיפה כי היא אינה מוסמכת לפטור נבחן עם מוגבלות מלימוד כל נושאי הבחינה שלדעתה על כלל הנבחנים ללמוד ולעמוד בהצלחה בבחינה הכוללת אותם. כמו כן טענה המשיבה כי אם תיעתר לבקשת העותרת או להצעת בית המשפט, היא תידרש לעשות כן מעתה ולהבא בכל מקרה שנסיבותיו דומות. עוד ציינה המשיבה כי מתן אפשרות לעותרת להיבחן רק בחלק מהנושאים המנויים בתקנה ייפגע בשוויון בין העותרת לבין נבחנים אחרים וכי מוגבלותה של העותרת אינה מצדיקה מתן פטור מלהיבחן בחלק מהנושאים, שכן גם כשתעבוד העותרת כעורכת דין היא לא תהיה פטורה מאחריות מקצועית בנושאים כאלו או אחרים. העותרת הגיבה לטענות אלו וטענה כי אין מניעה, על פי קריאה פשוטה של תקנות הבחינות, להיעתר לבקשתה או להצעת בית המשפט, וכי המשיבה ממילא אינה נוהגת לכלול בבחינה המתקיימת במועד מסוים את כל נושאי הבחינה, ומוותרת על חלק מהם, בהתאם לשיקול דעתה. לטענת העותרת, מתן פרשנות לתקנות הבחינות שמצמצמת את סמכות המשיבה בכל הנוגע לעריכת התאמות לטובת אדם עם מוגבלות אינה מתיישבת עם העיקרון לפיו יש לעשות ככל הניתן על מנת להעניק לאנשים אלה יחס שוויוני ולשלבם בחברה. עוד טענה העותרת כי אין לקבל גם את הטענה כי היענות לבקשתה או להצעת הפשרה תביא לפגיעה בשוויון, או תטיל על המשיבה נטל כבד יתר על המידה. לדברי העותרת, מתן יחס שווה לאדם עם מוגבלות מחייב לעיתים, וכך הדבר במקרה הנוכחי, נקיטה בדרך של העדפה מתקנת והקצאת משאבים מתאימה. לבסוף ציינה העותרת כי ככל שהמשיבה אינה מעוניינת לאמץ את הצעת בית המשפט, הרי שהיא מוכנה ומזומנה להיבחן בכל הנושאים המנויים בתקנות הבחינות, וכל מבוקשה הוא להיבחן בכל אחד מהם בנפרד. בסיום דבריה ציינה העותרת כי ביום 3.11.08 נגשה העותרת לבחינה ונבחנה, בהתאם להסכמה שהושגה בינה לבין המשיבה לעניין זה, בפרק א' לבחינה בלבד. לדברי העותרת היא ענתה תשובות נכונות לכל השאלות באותו פרק שעסקו בנושא של "סדר דין אזרחי" (חמש עשרה מתוך עשרים השאלות שבפרק), שהוא הנושא שאליו התכוננה לקראת הבחינה, דבר שמלמד על בקיאותה, רצינותה ויכולותיה, שאותן היא מצליחה להביא לידי ביטוי כשנעשות ההתאמות הדרושות לכך. דיון הזכות לשוויון ולכבוד, ובכלל זה זכותם של אנשים עם מוגבלות ליחס שווה ולשילובם בחברה, היא זכות מוכרת ורבת חשיבות בשיטת המשפט הישראלי. לפי הפסיקה אף מדובר בזכות שלאורה יש לפרש דברי חקיקה שונים. מול זכות זו עומדת חובת הרשות להתחשב בשוני של אנשים אלה ולפעול על מנת לשלבם בחברה, כך שיוכלו לתפקד בה, ככל האפשר, כאנשים שווים ועצמאיים. זאת, לרבות בדרך של "העדפה מתקנת" ועריכת ההתאמות הדרושות לשם כך. לעניין זה יש להפנות לדברי הנשיא ברק בבג"צ 7081/93 בוצר נ' מועצה מקומית "מכבים-רעות" (להלן - פסק דין בוצר): "ברמת ההפשטה העליונה ניתן לקבוע כי תכלית החקיקה היא לאפשר את שילובו של הנכה בחברה. מטרתה לאפשר לנכה להשתתף באופן מלא בחיי החברה בכל תחומי החיים. היא נועדה להגשים את הערך המרכזי של השיוויון בכל הנוגע לנכה. היא נועדה להעניק לנכה שיוויון של הזדמנות. היא באה לאפשר לנכה עצמאות ואי תלות. היא באה להגן על כבודו של הנכה וחירותו על ידי הבטחת שיוויון והשתתפות בחברה בכל תחומי החיים. אכן, בעבר שררה ההשקפה כי הנכה הוא שונה, ועל כן יש לטפל בו תוך הפרדה מהחברה ("SEARATE BUT EQUAL"). כיום שוררת ההשקפה כי יש לשלב את הנכה בתוך החברה, ולהבטיח לו שיוויון של הזדמנות ("INTEGRATED AND EQUAL"). אכן, הגישה המודרנית הינה כי הפרדה מעמיקה את חוסר השיוויון, ומנציחה הפליה. הנכה הוא אדם שווה זכויות. אין הוא מצוי מחוץ לחברה או בשוליה. הוא חבר רגיל בחברה בה הוא חי. מטרת ההסדרים, אינה להיטיב עימו בבדידותו, אלא לשלבו - תוך שימוש לעתים בהעדפה מתקנת - במירקם הרגיל של חיי החברה". כפי שצוין לעיל, המשיבה אינה חולקת על דברים אלה. המשיבה הביעה הערכה רבה להישגי העותרת בעבר וניסיונותיה להתקבל כחברה בלשכת עורכי הדין. המשיבה אף לא השיבה את פני העותרת ריקם והסכימה לערוך התאמות שונות בבחינה על מנת לאפשר לעותרת להיבחן, חרף מוגבלותה, בתנאים שווים ככל הניתן. גישה זו של המשיבה היא מבורכת. מן הראוי כי המשיבה - לאור תפקידיה ומעמדה הציבורי - תתייצב בחזית המאמצים לשילובם של אנשים עם מוגבלות בחברה. לדברי המשיבה, גם בכל הנוגע לבקשת העותרת נשוא העתירה הנוכחית, סירובה להיעתר לבקשת העותרת ולהצעת בית המשפט, אינו נובע משרירות ליבה, שכן היא דווקא חפצה לסייע לעותרת. טענת המשיבה היא כי היענות לבקשת העותרת אינה אפשרית, בראש ובראשונה, מכיוון שהיא אינה מוסמכת לאשר את ההתאמה שמבקשת העותרת. לעניין זה לא ראיתי לנכון לקבל את טענת המשיבה. לצורך הדיון בטענה האמורה נביא תחילה את נוסח התקנות הרלוונטיות מתקנות הבחינות: "18א. הבחינה במקצועות מעשיים תורכב מבחינה בכתב ומבחינה בעל-פה; לבחינה בעל-פה רשאי לגשת רק נבחן שעבר בהצלחה את הבחינה בכתב. 18ב. (א) הבחינה בכתב תיערך בדרך של שאלון רב-ברירה שתכין הוועדה הבוחנת (להלן - השאלון), ושבו יסמן הנבחן תשובה אחת מבין מספר אפשרויות שינתנו לו, כתשובה הנכונה. (ב) הוועדה הבוחנת תקבע את הנושאים או צירופי הנושאים שייכללו בשאלון מתוך הנושאים המפורטים בתקנה 18; השאלון יחולק לחלקים, שבכל אחד מהם רוכזו כל השאלות בנושא או בצירוף נושאים שאותו קבעה הוועדה כאמור. (ג) בנוסף לשאלון רשאית הוועדה הבוחנת לכלול בבחינה בכתב גם חלק של ניסוח מסמכים משפטיים; למסמכים משפטיים שינסח נבחן לא יינתן ציון במסגרת הבחינה בכתב. ... 18ד. (א) לענין הבחינה בכתב לפי תקנה 18ב, רשאית הועדה הבוחנת, לבקשת נבחן שהוא אדם עם מוגבלות כמשמעותו בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998, לקבוע בעבורו התאמות הנדרשות מחמת המוגבלות, ואשר יש בהן כדי להבטיח שייבחן בתנאים שווים ככל האפשר לשאר הנבחנים. (ב) התאמות שתקבע הועדה הבוחנת כאמור בתקנת משנה (א), יכול שיהיו קביעת מתכונת בחינה שלא כאמור בתקנה 18ב(א)". המשיבה אינה חולקת על כך שהעותרת היא "אדם עם מוגבלות כמשמעותו בחוק שוויון לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998". עם זאת, לטענתה, תקנה 18ד לתקנות הבחינות מסמיכה אותה לערוך אך ורק התאמות שעניינן מתכונת הבחינה כפי שהיא קבועה בתקנה 18ב(א), קרי, לערוך התאמות שעניינן מבנה הבחינה כבחינה הכוללת שאלון רב ברירה בלבד. מסקנה זו מסיקה המשיבה מכך שתקנה 18ד(ב) מתייחסת להתאמות בנושא זה ולא בנושאים אחרים. אין לקבל טענה זו. תקנה 18ד(א) קובעת, לעניין הבחינה בכתב לפי תקנה 18ב לתקנות הבחינות, כי הועדה הבוחנת של המשיבה רשאית לקבוע עבור אדם עם מוגבלות "התאמות הנדרשות מחמת המוגבלות, ואשר יש בהן כדי להבטיח שייבחן בתנאים שווים ככל האפשר לשאר הנבחנים". תקנה 18ב האמורה אכן מסדירה בס"ק (א) את מבנה הבחינה כבחינה הכוללת שאלון רב ברירה, אך בנוסף, היא גם מסמיכה את הועדה הבוחנת בס"ק (ב), לקבוע את הנושאים או צירופי הנושאים שייכללו בשאלון מבין אלו המנויים בתקנות ואת חלוקת השאלון לחלקים שבהם מרוכזות שאלות בנושא אחד או בצירוף של נושאים, לפי בחירת הועדה. מכאן מתבקשת המסקנה כי תקנה 18ד מסמיכה את המבקשת לערוך התאמות עבור אדם עם מוגבלות בנוגע למבנה הבחינה כשאלון רב ברירה, וכן באשר לקביעת הנושאים בבחינה ואופן חלוקתם. עיון בתקנה 18ד(ב) מלמד כי אין באמור בה כדי לשנות ממסקנה זו. תקנה זו לא באה אלא ולהבהיר ולפרט כי ההתאמות האמורות "יכול שיהיו" קביעת מתכונת בחינה שלא על דרך של שאלון רב ברירה. אילו ביקש מתקין התקנות להתיר רק את שינוי השאלון רב-ברירה הוא היה כולל זאת בתקנה 18ד(א) ולא רואה לנכון לפצל בין תקנה 18ד(א) ו- 18ד(ב). המסקנה האמורה מתבקשת גם מתכלית תקנה 18ד, שאותה יש לפרש, בדומה לאמור בפסק דין בוצר לעיל, כתקנה שנועדה לאפשר עריכת התאמות בבחינה בכתב לטובת אדם עם מוגבלות, על מנת שיוכל להיבחן בתנאים שווים ככל הניתן לנבחנים אחרים. תכלית זו שוללת מתן פרשנות מצומצמת לתקנה, ככל שזו אינה מתחייבת מלשונה. זאת ועוד, אין לכאורה היגיון להסמיך את הועדה לערוך התאמות דווקא בנושא מבנה הבחינה כשאלון רב ברירה, ולא בנושאים האחרים הנוגעים לבחינה בכתב המפורטים בתקנה 18ב. ודוק, לאדם פלוני עם מוגבלות עשויה להידרש בבחינה בכתב התאמה במבנה הבחינה כשאלון רב ברירה, ואילו לאדם אלמוני עם מוגבלות אחרת עשויה להידרש בבחינה בכתב התאמה מסוג אחר. בכל אחד משני המקרים יש לבחון אם ההתאמה אכן דרושה לאותו אדם מחמת מוגבלותו וכן יש להביא בחשבון שיקולים מקצועיים של המשיבה. ואולם, הן מבחינת הצרכים השונים שעשויים להיות לאנשים שונים עם מוגבלות, והן מבחינת שיקוליה המקצועיים של המשיבה, נראה כי אין כל טעם לאפשר רק התאמות בכל הנוגע למבנה הבחינה כשאלון רב ברירה בלבד ולא לאפשר זאת בעניינים האחרים המנויים בתקנה 18ב. מכאן שהמשיבה מוסמכת לאשר לעותרת, בהתאם לסמכותה לפי תקנות 18ב(ב) ו- 18ד לתקנות הבחינות, את ההתאמה שאותה ביקשה במסגרת עתירה זו. כמו כן, בהתאם להוראות התקנות האמורות, המשיבה מוסמכת לנהוג לפי הצעת בית המשפט האמורה. אשר לסבירות ההתאמה המבוקשת, העותרת, בהתאם לבקשתה, תיבחן בכל נושאי הבחינה, ותישאל את אותן שאלות שנשאלים כלל הנבחנים. כלומר, העותרת מבקשת לגשת לבחינה באותם מועדים שבהם נערכות הבחינות, ובכל מועד לפתור רק את השאלות הנוגעות לאחד מבין הנושאים המנויים בתקנות הבחינות. באופן כזה תיבחן העותרת בכל נושא בנפרד מבלי שהעותרת תיבחן על שאלות שכבר אינן רלוונטיות במועד הבחינה. אכן, כפי שציינה המשיבה, ניסיון לעמוד בבחינות ההסמכה באופן האמור יארך זמן רב, שכן העותרת תידרש לגשת לבחינה במספר רב של מועדים. ואולם, העותרת היא זו שתאלץ, בלית ברירה ומחמת מצבה, להתמודד עם קושי זה, ואין בו כדי לגרום לכך שבקשת העותרת תחשב לבלתי סבירה מבחינת המשיבה. קושי נוסף הוא שלא בכל מועד נשאלות שאלות בכל אחד מהנושאים המנויים בתקנות הבחינות, כך שיתכן מצב שבו העותרת תיגש להיבחן בנושא מסוים דווקא במועד שבו לא יישאלו שאלות באותו נושא. ואולם, ניתן להתמודד עם קושי זה על ידי כך שועדת הבחינות, אם אכן יהיה בכך צורך, תחבר עבור העותרת שאלות משלימות בנושא הרלוונטי. נקיטה בדרך זו אמנם עלולה לגרום לטרחה מסוימת לוועדה. ואולם, נוכח החשיבות הגלומה בשילובם של אנשים עם מוגבלויות בחברה, אין מדובר בטרחה שיש בה כדי לשלול מהעותרת התאמות הדרושות לה על מנת שתעמוד, ככל הניתן, במצב שווה לזה של נבחנים אחרים. יש לציין כי הצעת בית המשפט שפורטה לעיל נועדה להתגבר, ולו באופן חלקי, על הקשיים האמורים, זאת, על ידי כך שהעותרת תידרש להיבחן בכל מועד באחד מהנושאים שאותם רואה המשיבה כנושאים העיקריים בבחינה בלבד, ולא בכל הנושאים המנויים בתקנות. המשיבה סירבה להצעה זו, בין השאר מהטעם לפיו היא אינה סבורה כי ניתן, מהבחינה המקצועית, לקבל לשורותיה מועמד שלא למד לקראת הבחינה את כל הנושאים המנויים בתקנות. בהחלטה זו של המשיבה, שהיא החלטה מקצועית של הגורם המקצועי, אין מקום להתערב. עם זאת, אין חולק כי חלק מהנושאים המנויים בתקנה אכן נתפסים כמרכזיים יותר מאחרים והמשיבה עצמה בוחרת לעיתים שלא לשאול בבחינה שאלות בחלק מהנושאים. מטעם זה, ונוכח האמור לעיל לעניין סמכותה של המשיבה לפעול בהתאם להצעת בית המשפט, מוצע למשיבה לשקול הצעה זו פעם נוספת. המשיבה טענה גם כי היענות לבקשת העותרת תביא לפגיעה בשוויון. העותרת, כפי שצוין לעיל, סובלת מנכות קשה כתוצאה משיתוק מוחין. ההתאמות המבוקשות על ידה לא נועדו על מנת להעניק לה יתרון על פני נבחנים אחרים ולא יעניקו לה יתרון כזה. מטרת ההתאמות היא לצמצם, עד כמה שהדבר אפשרי, את הפער הקיים בינה לבין נבחנים אחרים ובכל להביא את העותרת, עד כמה שניתן, למצב שבו תיבחן בתנאים שווים לתנאים שבהם נבחנים מועמדים אחרים. גם טענת המשיבה לפיה היענות לבקשת העותרת תחייב אותה להיענות לבקשות של מועמדים אחרים שנסיבותיהם דומות לאלה של העותרת אין בה כדי להצדיק את עמדתה. אכן, ככל שמועמדים נוספים שנסיבותיהם דומות לנסיבותיה הבלתי רגילות של העותרת יפנו למשיבה ויבקשו התחשבות דומה במצבם, יהיה מקום להיעתר לבקשתם. מדובר, ככל הנראה, במקרים שאינם רבים, ושאין בהם, בשים לב לחשיבות שיש לייחס לשילובם של אנשים עם מוגבלות בחברה, ולנסיבותיה המיוחדות של העותרת, כדי להטיל נטל כבד יתר על המידה על כתפי המשיבה. המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא כי דין העתירה להתקבל. עם זאת, המשיבה צודקת בטענתה לפיה באישורים הרפואיים שהציגה העותרת לועדה ואשר צורפו לעתירתה, אין עיגון לקשיים הלימודיים הנטענים כתוצאה משיתוק המוחין ולא ברור מהו האופן המדויק שבו משליכים קשיים אלו על יכולותיה של העותרת הן לעניין הלימוד לבחינה והן לעניין מילוי תפקידה כעורכת דין. בהקשר זה מן הראוי לציין כי אין זה בלתי סביר שקשייה של העותרת קשורים ליכולת להתמודד עם מבחן פרטני ורב היקף כזה ואין להם השלכה על יכולתה להשתלט על חומר מגוון ורב היקף בתנאים רגילים שאינם במתכונת של מבחן יוצא דופן מהסוג הנדון. בנסיבות אלה, העתירה מתקבלת במובן זה שאם תפנה העותרת למשיבה בצירוף חוות דעת רפואית שיהא בה כדי לתמוך בטענותיה ולהבהיר את האמור לעיל, יהיה על המשיבה לאפשר לעותרת להיבחן תוך עריכת ההתאמות שפורטו לעיל. סוף דבר העתירה מתקבלת, כמפורט לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. לשכת עורכי הדיןבחינות לשכת עורכי הדיןנכותעורך דין