זיהום אוויר ליד בית ספר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בית ספר בסביבה מזוהמת / זיהום ליד בית ספר: מאז תחילת שנת הלימודים התשס"ח-2008 פועל בית-ספר שועפט ג' במבנה "כאלותי". העותרים טוענים כי הפעילות בו מסוכנת לתלמידים, בשל קירבתו למפעל "אחים קורדייה בע"מ", מפעל ליציקת מתכות, שהתנור הפועל בו פולט עשן מזהם; ומכאן עתירתם. 1. בעבר היו ילדי מחנה פליטים שועפט, שכונת ראס ח'מיס (שהעותרת 2 היא עמותת ועד תושביה), שכונת השלום (שהעותר 3 הוא ראש ועד תושביה) וראס שח'אדה, לומדים בבתי ספר שונים מחוץ לאזור מגוריהם. לשם כך היה עליהם להרחיק לכת, ולעבור מדי יום דרך המחסום שבגדר ההפרדה, בלכתם אל בית-הספר ובשובם ממנו. במהלך השנים ביקשו תושבי השכונות הללו מן המשיבה 1 להקים בית-ספר באזור השכונות הללו עצמן. לאחר הקמת הגדר התעצם הצורך הזה. נציגיהם, ובהם העותרים 1-3, הציעו במהלך שנת 2006 את המבנה השייך למשפחת כאלותי (להלן - מבנה כאלותי). בעברו שימש המבנה הזה כמחסנים לצאן ולבקר. המשיבה 1, היא עיריית ירושלים, אימצה את הרעיון ופתחה במשא ומתן עם בעלי המבנה כדי להופכו ראוי לשמש בית-ספר. בשנת 2007 נכרת הסכם בין העירייה לבין הבעלים לשכירת המבנה. העירייה הכשירה אותו לשמש בית-ספר תוך השקעה של כמיליון וחצי ₪. 2. כאמור, בראשית הדרך היו אלה העותרים 1-3 ונציגי התושבים והורי התלמידים אשר הציעו את המבנה הזה לעירייה; אולם כשקרם הרעיון עור וגידים שינו טעמם. הם החלו לחשוש מהפיכת המקום לבית-הספר בשל קירבתו למפעל המתכת של האחים קורדייה, המזהם, לטענתם, את האוויר בסביבה. כמו-כן חששו גם מקירבתו לתחנה ידועה לממכר סמים, מאי-התאמתו הפיזית של המבנה לשמש בית-ספר, ומליקויים בטיחותיים שונים שמצאו בו. בשלהי שנת 2007 פנתה העותרת 2 במכתב בעניין הזה למבקר המדינה. היא הפנתה העתק מן המכתב גם לגורמים שונים בעירייה, וגייסה את העותרת 5, האגודה לזכויות האזרח, לסייע לה בעניין. בתשובה מיום 6.4.08 הודיעה לעותרים נציבות תלונות הציבור שבמשרד מבקר המדינה כי על פי הבירור שעשתה "במבנה מתבצעות עבודות שיפוץ מקיפות כדי להתאימו לכיתות לימוד", וכי "נעשים מאמצים לפתור את בעיית המפעל הנמצא בסביבה ונעשות פעולות על-מנת להעבירו מהאזור". עוד צויין שם כי "נציגכם... הבהיר כי ההורים אינם נגד ההחלטה להקים בית ספר במבנה, אלא רוצים שמצב המבנה יהיה סביר". העותרים טוענים כי פעמים אחדות בראשית שנת 2008 הובטח להם על ידי מנהלת מנח"י (מנהלת חינוך ירושלים) למגזר הערבי כי מפעל המתכת יועתק למקום אחר. 3. מכתב נוסף בעניין הזה שלחו העותרים ביום 19.6.08 לסגנית מנהל מנח"י למגזר הערבי. הוא לא נענה. לטענת העותרים, רק בדרך מקרה נודע להם ביום 25.8.08, בסמוך לפתיחת שנת הלימודים, כי אמנם בית-הספר יפעל במבנה כאלותי. נאמר אז לעותרים מטעם העירייה כי נעשו בדיקות סביבתיות ונמצא כי המבנה כשיר לשמש בית-ספר. כעבור יומיים הועברו תוצאות הבדיקות הללו לעיונו של העותר 1, ראש ועד ההורים של בית-הספר, על פי בקשתו. לטענת העותרים, מייד עם תחילת הלימודים התחוור להם כי לא ניתן לקיים לימודים במקום בשל העשן הנפלט מן המפעל הסמוך. חרף זאת מסרו להם גורמי העירייה כי הלימודים יוסיפו להתקיים במקום מחוסר ברירה, שכן המבנים ששימשו בית-ספר לילדים בשנה הקודמת אינם יכולים עוד לשמש לכך. במכתב מיום 16.9.2008 פירט מנהל מנח"י לב"כ העותרת 5 את מצב העבודות שבבית-הספר - אלו שנעשו ואלו שיש עוד להשלים. בנוגע למפעל המתכת כתב כי "ההחלטה בדבר פתיחת בית הספר במבנה כאלותי מתבססת על המלצת המח' לאיכות הסביבה שנגזרה מממצאי בדיקות שנעשו בשטח. עם זאת, גם אנו רואים חשיבות בגיבוש הסדר מחייב עם בעלי המפעל להשבתת העבודות במפעל בשעות הלימודים, ונבחן דרכי פעולה, בשיתוף נציגי התושבים, לקידום נושא חשוב זה. בו בזמן נחזור ונדגיש, כי עיריית ירושלים הביעה את נכונותה לשכירת מבנים נוספים באזור מ.פ. שועפט והכשרתם לשמש את צרכי החינוך של האוכלוסיה". לדברי העותרים, הם ניסו אמנם להגיע להסכם עם בעל המפעל, המשיב השלישי, כי יפעיל את המכונות רק לאחר שעות הלימודים. הסכמה כזו הושגה, אולם כעבור ימים אחדים חזר בו בעל המפעל מהסכמתו. בעקבות זאת הושבתו הלימודים לתקופת מה; ואז הוגשה העתירה דנן. 4. וזו היסטוריית הבדיקות שנעשו לשם בדיקת התאמת המקום לבית-ספר מבחינת זיהום האוויר: את הדו"ח הראשון חיבר מר נמרוד לוי, מנהל תחום חומרים מסוכנים ומשאבי אוויר במחלקה לאיכות הסביבה של עיריית ירושלים, ביום 19.3.08, על סמך סיור שעשה במקום. הסיור הזה נעשה על רקע "הכוונה לאכלס בית-ספר חדש בסמוך למפעל ואולם גם על רקע העובדה כי המפעל נושק לבתיהם של תושבים רבים בשכונה", ומשום שבניגוד להתחייבותו הקודמת החל בעל המפעל להפעיל את המכונות עוד בטרם נעשתה בדיקה סביבתית וניתן אישור כנדרש. הדו"ח נעשה ללא שימש בציוד הבדיקה הנדרש, ולפיכך "הממצאים שנאספו הם אינדיקטיביים בלבד". בדו"ח הזה מצויין, בין היתר, כי חלל העבודה אינו אטום ולפיכך עשן רב אינו מנוקז אל מערכת הסינון ונפלט מצידי המבנה. מצויין בו גם כי מערכת ספיחת העשן נותנת מענה סביר מבחינת פליטת חלקיקים, אולם מדידות גזים על גג המפעל מצביעות על פליטת גזים רעילים ביותר, וכי הדבר מחייב עשיית מדידה בשיטות תקניות, וביצוע ניטור בידי מעבדה מורשית. המסקנה מן הדו"ח הזה היא כי עוצמת הזיהום עשויה להיות גדולה אף יותר, שכן המפעל הופעל בהיקפים קטנים בלבד לצרכי הבדיקה, וכי "ככל הנראה כעת, הפעילות המתוכננת בבית-הספר אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם המשך פעילות הייצור במפעל", כל עוד לא נעשתה בדיקה על ידי מעבדה. 5. ביום 26.5.08 ניתן מטעם המשרד להגנת הסביבה נספח "תנאים נוספים ברישיון עסק", המתנה את רישיון העסק של המפעל בכמה וכמה תנאים בתחום הטיפול בשפכים, איכות האוויר וחומרים מסוכנים. במבוא לנספח הזה מצויין, בין היתר, כי "בסמוך למפעל נמצא מבנה שיועד לבית-הספר. פתיחת בית-הספר צפויה בספטמבר 2008. לאור סמיכותו הרבה של המפעל לבתי מגורים, הכינה חברת... אפיון סביבתי. בדו"ח נבחנו ההשלכות הסביבתיות מהמפעל לצורך בחינת השלכות הקמת מפעל חדש במקום חלופי. בין היתר הומלץ בדו"ח להבטיח חגורת חיץ ברוחב 150 מטר מגבולות המפעל". מר נמרוד לוי ציין בתצהיר שנתן כי כמה מן התנאים שנקבעו על ידי המשרד להגנת הסביבה מקלים לעומת התנאים שהוא המליץ לקבוע, במסגרת חוות דעת שחיבר בעניין בפברואר 2008, בעוד כמה תנאים מחמירים יותר. 6. בעקבות הדו"ח הנ"ל שהכין מר נמרוד לוי הזמין בעל המפעל בדיקה ממעבדה מורשית. הבדיקה נעשתה על ידה ביום 1.6.08. היא כללה דיגום סביבתי לאבק מרחף ומתכות בשתי נקודות שונות, וכן דיגום הארובה לחלקיקים, מתכות, וחומרים אורגניים, ועל פי תוצאותיה לא התגלו חריגות מהתקנים ומערכי הייחוס (ערכים שנקבעו כיעד מדיניות של המשרד לאיכות הסביבה לגבי מזהמים שאין לגביהם תקנים מחייבים). 7. העירייה לא הסתפקה בתוצאות הבדיקה הזו, שנעשתה כאמור בהזמנת בעל המפעל, והזמינה בדיקה נוספת מטעמה, מחברה אחרת. זו נעשתה ביום 22.7.08, וכללה אף היא את בדיקת הארובה ובדיקת הסביבה. מר לוי עצמו נכח במקום בעת ביצוע הבדיקה. לשיטת העירייה, תוצאות הבדיקה הזו הראו אף הן כי המפעל עומד בתקנים הנדרשים לעניין זיהום האוויר. הבדיקות והממצאים הללו לא הניחו כאמור את דעתם של העותרים. הם עומדים על טענתם כי סכנה בריאותית חמורה נשקפת לתלמידים מן ההחשפות הממושכת לעשן הנפלט מארובת המפעל. לביסוס הטענה הזו הם צירפו את חוות דעתו של ד"ר ונגר, מומחה למדעי הסביבה - כימיה אטמוספרית, העובד בעמותת אדם טבע ודין, היא העותרת 4. 8. ד"ר ונגר הקדים והבהיר בחוות דעתו כי גם עמידה בתקנים אין משמעותה העדר זיהום, וכן כי פליטת הזיהומים השונים נעשית לעיתים לאו דווקא מן הארובה (פליטה בלתי מוקדית). בהמשך פירט ליקויים שמצא בתחזוקת המפעל והמבנה שלו ואשר עשויים להשליך על הזיהום הנפלט מן המפעל. עיקרה של חוות הדעת הוא הליקויים שישנם, לדעתו, בבדיקות שעליהן מסתמכת העירייה. הוא תמה על כך שלא נבדקו מזהמי אוויר האופייניים לשריפת דלקים ולא נבדקו חומרים מקבוצת הדיאוקסינים, ומצביע על טעויות בטכניקת המדידה בשל אי-מדידת אחוז החמצן, על התעלמות מפליטה בלתי-מוקדית, ועל אי-בדיקת רמת השחרה. כמו כן הוא מציין כי תוצאות מדידת האבק המרחף מצביעות על חריגה מתקן הסביבה בתקנות למניעת מפגעים, ומזהמים נוספים עומדים ברמות גבוהות ואף משיקות לתקן. ד"ר ונגר הוסיף וטען כי עשיית הבדיקות בקיץ אינה מלמדת על מצב הזיהום בימות החורף, שאז, לעיתים, תנאי הפיזור גרועים יותר. סיכומו של דבר, הדגיש ד"ר ונגר כי אוכלוסיית התלמידים הצעירים רגישה יותר לסיכונים הנובעים מזיהום אוויר, והביע דעתו הנחרצת כי "פגיעה בריאותית בתלמידים היא וודאית, גם ללא נתון מספרי שקובע את המידה המדויקת של הפגיעה והסיכון". 9. ד"ר ונגר הוסיף ופירט ומנה את הסיכונים הבריאותיים הטמונים בהחשפות לחומרים השונים הנפלטים מעשן המפעל. בין התחלואים שציין בולטות מחלות דרכי נשימה, סיכון גבוה לסרטן, גירויים ופגיעה בעור ובעיניים ועוד כהנה מדווים ופגעים ל"ע. בהסתמך על הדו"ח הזה הוגשה העתירה, בבקשה להסדיר את לימודיהם של ילדי בית-הספר בדרך של העברת בית-הספר למבנה אחר, או החזרתם אל בתי-הספר שבהם למדו התלמידים קודם לכן. כמו כן ביקשו העותרים להשלים את חומר הלימודים אשר הפסידו התלמידים בשל השבתת הלימודים, ולהורות למשיבים לשאת בעלות לימודיהם במוסדות חינוך אחרים אם יתברר שאין אפשרות להבטיח את לימודי התלמידים במבנה בטיחותי. את עתירתם סומכים העותרים על הזכות לחינוך, לחינוך חינם וחינוך בסביבה בריאה, זכויות המעוגנות בחוק ובפסיקה. הם טוענים כי החלטת המשיבים לקיים את הלימודים במבנה "כאלותי" נוגדת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כי היא פסולה בכך שהסתמכה על תשתית עובדתית לקויה, כי היא מהווה הפרה של חובות מפורשות של המשיבים מכח כמה הוראות חוק ספציפיות והפרה של חובותיהם כנאמני הציבור, וכי היא פוגעת בשוויון. 10. למן תחילת הדרך סברתי כי יש לעשות כל מאמץ כדי ליישב את המחלוקת בדרך של הסכמה. בדיון שהתקיים ביום 27.10.2008 הוסכם כי נציגי הצדדים ייפגשו כדי לדון בהצעות שהיו באמתחת העותרים למבנים אחרים בשועפט. כן הוסכם כי העירייה תקפיד על אכיפת תנאי רישיון העסק, וכי מומחי הצדדים יעשו סיור במפעל. ביום 11.11.2008 נעניתי לבקשת הצדדים לצרף את מפעל "האחים קורדייה" כמשיב, בשל נגיעתו לעניין. ביום 17.12.2008 נמסרה הודעת עידכון מטעם העירייה. נמסר בה כי סיור במפעל התקיים ביום 11.11.08, והשתתפו בו נציגי המשרד להגנת הסביבה ונציג העירייה מר נמרוד לוי. דו"ח הסיור הזה מעלה כי המפעל עומד בתנאים המיוחדים שנקבעו לרישיון העסק, למעט סקר פליטות שלא בוצע, ונקבע כי יש להשלימו עד 1.2.2009. כן נקבע כי יש להגביה את הארובה בארבעה מטרים עד ראשית 2009, ולאטום את אזורי החיבור שבין הקירות לגג. 11. עוד נמסר בהודעה הזו כי כל החלופות שהוצעו על ידי העותרים למבנים אחרים לבית-הספר נדונו בישיבה משותפת של הצדדים. לאחר מכן התקיימו שני סיורים שבהם נבדקו המבנים. התברר כי אין אפשרות לעשות שימוש אף לא באחד מן המבנים שהוצעו, אם משום מניעוֹת הקשורות במעמדם החוקי של המבנים ואם בשל אי-התאמה פונקציונאלית. לבד מבדיקת החלופות, נפגשו נציגי העירייה גם עם בעל המפעל, מתוך מטרה לבחון את האפשרות לשכור את שטח המפעל לטובת בית-הספר, אולם בשל שיעור דמי שכירות מופרז שדרש בעל המפעל לא הושגה הסכמה. כן נמסר בהודעה כי הליך הכשרת המבנה והמתקנים הסתיים. 12. גם העותרים מסרו הודעה מטעמם, ביום המחרת, ובה פרטו חמישה מקרים של תלמידי בית-הספר שמצבם הבריאותי הידרדר, לטענת העותרים, בשל החשיפה לאוויר מזוהם. הם טענו כי הדרך היחידה להמשיך ולהפעיל את בית-הספר במקום הוא השבתת המפעל במשך כל שעות הלימודים, בהסדר שיחייב את בעל המפעל. כמו כן, העלו העותרים טענות על דבר אי-השלמת הטיפול בליקויים הבטיחותיים והתברואתיים בשטח בית-הספר. 13. שבתי וכינסתי את הצדדים לדיון ביום 21.12.08. בסופו של הדיון נתתי ארכה בת 10 ימים, כדי ליתן לעירייה ולבעל המפעל הזדמנות נוספת להגיע להסכמה שתסדיר את הסוגיה. ביום 11.1.2009 הודיעה העירייה כי הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה, חרף מאמצים כנים שעשתה העירייה ופגישות אחדות שקיימו הצדדים, ולפיכך לא תוכל לשכור את הנכס בתנאים שמציע בעל המפעל. נדמה היה אז כי לא נותר עוד מנוס ממתן פסק דין. הצדדים התבקשו להגיש את סיכומיהם. משבוששו לבוא הסיכומים מטעם המשיב השלישי, שבתי וכינסתי את הצדדים בשלישית ביום 21.4.2009, בתקווה שאולי הפעם יימצא פתרון הולם. הוסכם אז על המשך המאמצים להגעה להסכמה בין העירייה לבין בעלי המפעל. או-אז הוזמנה חוות דעת של שמאים, להערכת שוויו של מבנה המפעל, אולם גם המהלך הזה לא צלח ולא הביא לידי הסכמה, ולא נותר עוד טעם להמשך קיומו של משא ומתן. 14. הסעד המבוקש כעת על ידי העותרים הוא זה: להעביר את בית-הספר למבנה אחר, אשר בו לא ייחשפו התלמידים לסיכונים בריאותיים, וכל עוד נמשכים הלימודים במבנה הנוכחי להורות על השבתת המפעל בשעות הלימודים. הם מבקשים כי אורה למשיבים 1 ו-2 להגיע באופן מיידי להסכם מחייב עם המפעל על דבר הפעלתו לאחר שעות הלימודים בלבד והתקנת אמצעי המניעה הנדרשים; כי אורה לתקן את כל הליקויים הבטיחותיים שבמבנה; ובמקביל כי יימצא מבנה חלופי אשר ישמש בית-ספר. 15. מושכל ראשון הוא חובתם של המשיבים לדאוג לצרכי החינוך של ילדי בית-הספר, ובכלל זה לדאוג למבנה הולם מבחינה פונקציונאלית ומבחינה בטיחותית ובריאותית. חובה זו עומדת כלפי כלל ילדי בית-הספר, והיא אינה תלויה, כעיקרון, במעשיהם או במחדליהם של העותרים אשר מתיימרים לייצגם. אין לייחס אפוא חשיבות לעובדה שהעותרים 1-3 הם אלו אשר הציעו בתחילה את מבנה "כאלותי" לשמש בית-ספר לתלמידים. חובתם של המשיבים 1 ו-2 לספק מקום הולם ללימודים בעינה עומדת. 16. ברם, בעתירה מינהלית עסקינן, ועל בית המשפט להעביר תחת שבט ביקורתו את החלטת הרשות ואת תיפקודה בהתאם לעילות המינהליות המוכרות בדין. כידוע, אין בית המשפט שם עצמו תחת הרשות. לבית המשפט אין הכלים המקצועיים לבחון ולהעריך את התאמתו של מקום לשימוש ציבורי. עליו לבחון אם הפעולות שהרשות נקטה בתהליך הבחינה הן סבירות בנסיבות העניין, ואם לא דבק בפעולותיה רבב של אי-חוקיות, אי-שוויון, או פגמים מנהליים אחרים. הכלים שבאמצעותם בחנה העירייה את התאמתו של מבנה כאלותי לשמש בית-ספר, לעניין זיהום האוויר, הם התנאים שקבע המשרד להגנת הסביבה כנספח לרישיון העסק של המפעל. התנאים הללו לא נקבעו כלאחר-יד. ניסחו אותם הגורמים המקצועיים האמונים על התחום הזה, והם הותאמו והוחמרו בהתחשב בכוונה להפעיל בית-ספר בסמיכות למפעל. הבדיקות המקצועיות שנעשו - בהתאם לתנאים הללו נעשו, והן הראו כי המפעל עומד בהם. מר לוי בתצהירו השיב לתהיותיו וטענותיו של ד"ר ונגר תשובות המניחות את הדעת. הוא הבהיר כי אף שחלק מן הפרמטרים הקבועים במסמך התנאים של המשרד להגנת הסביבה טרם נבדקו, "הבדיקות שבוצעו והפרמטרים שנמדדו היו בהיקף מניח את הדעת וכיסו את מרבית הדרישה לניטור". הוא הסביר מדוע חשיבותה של בדיקת תוצרי הבעירה מעטה מחשיבותה של בדיקת תוצרי ההתכה, ואת הקושי המעשי שישנו בבדיקת הדיאוקסינים. גם בנוגע לטעויות בחישוב הממצאים בשל ההתעלמות מאחוז החמצן, דחה מר לוי את טענותיו של ד"ר ונגר, והבהיר היטב מדוע אין לנרמל את אחוז החמצן בתנור להתכת מתכת. לבסוף, באשר לסטיות מן הרמה שנקבעה בבדיקת החומר החלקיקי באוויר, הסביר מר לוי כי אין להתעלם מרמת האבק המצוי ממילא ברקע באזור זה. קריאת תצהירו של מר לוי מלמדת כי עמל, מחשבה ועבודה הושקעו בקביעת התנאים, כפי שתשומת-לב רבה ניתנה לאכיפתם ולניתוח הבדיקות. בנסיבות הללו השתכנעתי כי החלטתו של מר גיל רייכמן, מנהל המחלקה לאיכות הסביבה של עיריית ירושלים, כי ניתן לאכלס את בית הספר, והחלטתם של המשיבים להסתמך על ההחלטה הזו - החלטות סבירות הן. 17. אין לכחד: אי-נחת רבה מעוררת המחשבה כי מאות ילדים צעירים ורכים יבלו שעות אחדות מן היממה באזור שבו קיים זיהום. זהו מצב שאין להשלים עמו. יש טעם רב בטענת העותרים - בהסתמך על דברי ד"ר ונגר - כי עמידה בתקן אין משמעה העדר זיהום. עמידה בתקן משמעה כי קיים זיהום, רק שאין הוא חורג מן התקן שנקבע. אף-על-פי-כן, יש לזכור כי זיהום ברמה כזו או אחרת קיים בכל מקום. המדד היחידי שלאורו יש לבחון האם קיום הלימודים בסביבה כזו חורג מן הסביר - באופן שמחייב התערבות מיידית של בית משפט ופסילת החלטתה של הרשות המינהלית - הוא הסטנדרט אשר קובעת הרשות המוסמכת, כל עוד לא הוכח כי הוא בלתי סביר או כי נקבע בדרך פסולה. 18. יתר על כן: לעת הזאת אין הפער בין עמדות הצדדים כה גדול. העותרים מבקשים, כזכור, כי יימצא מקום אחר להפעלת בית-הספר, וכי עד אז תגיע העירייה לידי הסכמה עם המשיבה הפורמאלית על הפעלת התנור במפעל בשעות שלאחר הלימודים בלבד. העירייה, באופן עקרוני, מסכימה כי כך יש לעשות. היא עשתה מאמצים כנים, תוך הידברות ממושכת עם העותרים, לאיתור מקומות חלופיים. היא ניהלה משא ומתן ממושך עם המשיב השלישי בניסיון לשכור את המבנה ולהעתיק את המפעל לאתר אחר. כמסתבר, תבע בעל המפעל סכום מופרז עבור השכירות. העירייה טוענת כי בעלי מפעלים סמוכים הציעו אף הם להשכיר את נכסיהם לעירייה, במחירים נמוכים בשיעור ניכר. גם הדאגה לכספי הציבור צריכה לעמוד לנגד עיניה של העירייה, ואם אמנם הסכום הנתבע מופרז הוא, כדין נהגה כשנמנעה מן השכירות בתנאים הללו. כך או כך, עדיין פתוחה הדרך להגיע להסכמות בעניין הזה. 19. אילו קפאה העירייה על שמריה והשלימה עם המצב, ייתכן כי הדבר היה עולה כדי החלטה בלתי סבירה, אשר היתה מצדיקה את התערבותי. לא זה המצב. מראשית הדרך עשתה העירייה כל מאמץ כדי לפתור את הבעיות - אם על ידי תחימת שעות פעילות המכונות, ואם על ידי ניסיונות להעתיק את המפעל בדרך של שכירת המבנה. הניסיונות הללו לא צלחו עד כה, אולם העירייה הודיעה ושנתה ושילשה כי היא מוסיפה לתור אחר מבנים אחרים להפעלת בית הספר מחד, ולנסות לשכור את מבנה המפעל מאידך. רשמתי לפניי את ההצהרות הללו, והתרשמתי כי הן ניתנות בכנות ומתוך כוונה מלאה לקיימן. רשמתי לפניי גם את הודעת ב"כ העירייה בדיון ביום 21.12.2008, ולפיה "אם יש תלמיד בעל רגישות וקשה לו שם נבדוק את העניין הה ונמצא לו חלופה אחרת, נמצא מנגנון ונפתור את העניין הספציפי". כמו כן, עומדת על כנה הסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 27.10.2008, ולפיה "עד למציאת מבנה חלופי תקפיד העירייה על אכיפה מינהלית, בכלל זה צווים, שימוע וכל הליך אחר ככל שיהיה בו צורך, כדי לוודא שבעל המפעל עומד בתקני הגנת הסביבה, רישוי עסקים ושאר התקנים שהוא חייב בהם על-פי הדין". התרשמתי לאורך כל הדרך כי העירייה מודעת היטב לחשיבות באכיפת הבדיקות והתקנים על המפעל, בייחוד לאור החשש לשלומם ולבריאותם של התלמידים הצעירים, וחזקה עליה שתעשה כל שביכולתה בעניין הזה. מוטב היה אילו היו הניסיונות למציאת הפתרון מצליחים לפני תחילת שנת הלימודים הנוכחית. אולם מעת שלא עלו יפה, ובהתחשב בכך שהמדידות מראות עמידה בתנאים כאמור לעיל, וכן בהצהרות העירייה על אי-השלמתה עם המצב ועל כוונתה למצוא פתרון ראוי וקבוע לסוגיה, אין מקום להתערב בהחלטת העירייה ולכפות עליה את הסעד המבוקש. 20. העותרים הוסיפו בסיכומיהם סעד נוסף, הנוגע להיבטים בטיחותיים ותחזוקתיים נוספים במבנה. דומני כי מדובר בהרחבת חזית, שכן העניין לא צויין בין הסעדים שנתבקשו בעתירה, ואף כי הנושא עלה אגב הדיונים בבית המשפט ובהודעת העותרים מיום 18.12.2008 אני סבור כי אין מקום ליתן סעד בגינו. כמה מן העניינים שהוזכרו שם עוסקים בתחזוקה שוטפת של המבנה, ודומני כי אין המשיבים 1 ו-2 מופקדים עליהם; אחרים אינם בסמכותם של המשיבים הללו; ואחדים טופלו במהלך המשפט, תוך השקעת סכומי כסף נכבדים (הודעת העירייה מיום 17.12.08). סוף דבר, בכפוף להסכמות שבין הצדדים, להצהרות העירייה ולהתחייבויותיה, העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.בית ספרזיהום אווירדיני חינוך