סילוק התביעה על הסף עקב כתב ויתור

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סילוק התביעה על הסף עקב כתב ויתור: 1. בפני בקשה מטעם הנתבעת - (להלן- המבקשת) לסילוק התביעה על הסף מחמת מספר טעמים וביניהם- היות התביעה מנוגדת להסכם הפשרה הכולל סעיף מיצוי טענות וויתור הדדי על תביעות; מחמת היעדר סמכות עניינית באופן כללי ובאופן פרטני בעילות של "כפיה כלכלית" ו "הפרת הוראות חוק החברות". 2. התובעות וול ארט ואיריס וייס (להלן- המשיבות ו/או המשיבה 1 והמשיבה 2 בהתאמה) מתנגדות לבקשה. 3. טעמי הבקשה בתמצית - א. בשלב מסוים ובנסיבות המתוארות בכתבי הטענות החליטו המשיבה 2 והמבקשת על פירוק שותפות ביניהן. לאורך כל המגעים לפירוק השותפות היו הן המשיבה והן המבקשת מיוצגות על ידי עורכי דין אשר ניהלו את המגעים מטעמן; ב. בתום המו"מ חתמו המבקשת והמשיבות על שני הסכמים: הסכם מכר מניות מיום 20.9.07 (להלן- הסכם מכר המניות) והסכם סיום יחסי עובד - מעביד בין המבקשת למשיבה 1; ג. במסגרת הסכם מכר המניות הוסכם כי המבקשת תמכור את כל מניות המשיבה 1 אשר היו ברשותה למשיבה 2, כי המבקשת תסיים את העסקתה במשיבה 1 וכי המבקשת תיטול על עצמה התחייבות מוגבלת לאי תחרות בכל הנוגע לזיכיונות בהן החזיקה המשיבה 1 נכון למועד חתימת ההסכם. כן הוסכם כי ההסכמים אשר נחתמו בין הצדדים יסיימו באופן סופי וממצא את כל המחלוקות בין הצדדים; ד. משההסכמים אשר נחתמו בין הצדדים כוללים סעיף מיצוי טענות וויתור הדדי על תביעות הרי שהמשיבות מושתקות מלהעלות כל טענה בהקשר זה ויש לדחות על הסף את תביעתן המנוגדת להסכם פשרה עליו חתמו; ה. הגם שהמשיבות הצהירו והתחייבו בחתימתן על הסכם מכר מניות כי הן מוותרות על כל טענה, דרישה או תביעה שעשויה להיות להן כלפי המבקשת, פנו המשיבות בתביעה לבית הדין תוך שהן מתכחשות באופן מוחלט להתחייבויותיהן ולהצהרותיהן. משכך, יש לדחות על הסף את טענות המשיבות במלואן מחמת מניעות השתק וויתור; ו. כן יש לדחות את תביעת המשיבות מחמת העדר סמכות עניינית. אין חולק כי בין המשיבה 2 למבקשת כלל לא נתקיימו יחסי עובד מעביד ועל כן דין תביעתה של המשיבה 2 להידחות על הסף; ז. תביעות המשיבות בכל הנוגע לעילה של "כפיה כלכלית" נסמכות ומופנות כולם כלפי המבקשת בכובעה כבעלת מניות בחברה. המבקשת הפעילה על המשיבה 2 לחץ בלתי חוקי לפרק את השותפות ביניהן ואיימה עליה כי תפנה לספקים ותעצור הזמנות עבודה של המשיבה 1. תביעות המשיבות בהקשר זה אינן תביעות שעילתן ביחסי עובד מעביד כי אם תביעות מסחריות עסקיות גרידא ומשכך בית הדין נעדר סמכות לדון בהן; ח. יש לדחות את התביעה בעילה של "הפרת הוראות חוק החברות" בהעדר סמכות עניינית. המשיבות טוענות כי המבקשת הפרה את חובות האמונים והזהירות החלות עליה מתוקף היותה בעלת מניות לשעבר במשיבה 1. עילה זו אשר אינה נעוצה ביחסי עובד מעביד כלל לא נמצאת בגדרי סמכותו של בית הדין; ט. כמו כן יש לדחות על הסף את תביעת המשיבה בעילה של "הפרת חובה חקוקה" בהעדר סמכות עניינית לבית הדין.המשיבות טוענות בתביעתן כי המבקשת חבה כלפיהן בנזיקין בעילה של הפרת חובה חקוקה , אלא שעילות תביעה אלה כלל אינן נמצאות בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. סעיף 24(א)(1ב) לחוק קובע כי לבית הדין סמכות עניינית לדון רק בתובענה שעילתה בסעיפים 29,31,62,63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וזאת בקשר לסכסוך עבודה. אין חולק כי המשיבות אינן מבססות תביעתן על העוולות שלעיל ומשכך בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בעילות תביעה אלו; י. הלכה היא כי מסגרת הסמכות של בתי הדין לעבודה תפורש באופן דווקני. כך, על בית הדין לנהוג צמצום וריסון בקביעת סמכותו , בהיותה גורעת מסמכות בתי משפט אחרים. 4. מנגד טענו המשיבות - א. ההסכם עליו חתמו המשיבות כפוף לעמידה בתנאי החוק , בשים לב ללחץ הפסול תוך שימוש בשיטות הגובלות בסחיטה שהפעילה המבקשת על המשיבות ולמעשיה לאחר חתימת ההסכם, אין בחתימת המשיבות כדי להוות מחסום ו/או מניעות כלפי המבקשת; ב. המבקשת גזלה מהמשיבה 2 את הרעיון לקבלת הזיכיון של דיסני, ניכסה אותו לעצמה ויחד עם שותפים אחרים הקימה חברה מתחרה על בסיס רעיונותיה של המבקשת ובכלל זה מידע עסקי בעל ערך, גרפיקה ושרטוטים של הדמויות , שיטות עבודה, שיטות ייצור, תמחור ושיווק. המבקשת פעלה בערמה תוך ניצול האמון שניתן בה כעובדת בכירה במשיבה 1 והקימה מאחורי גבן של המשיבות ערוץ חשאי עם השותפים העתידיים לקבלת הזיכיון; ג. במסגרת ערוץ זה דחקה המבקשת את רגליהן של המשיבות, תוך מידורה של המשיבה 2 ממידע חיוני ותוך שהיא עושה שימוש לרעה בכוחה ובמעמדה. חשיפת חלק מהתנהגותה של המבקשת ובין היתר הערוץ החשאי שהקימה מאחורי גבן של המשיבות היא שגרמה לסכסוך ביחסי עבודה ; ד. לאור זאת הודיעה המבקשת במפתיע למשיבות כי היא מבקשת לסיים את עבודתה עימן, תוך הפעלת איומים כי היה והמשיבות לא תעתרנה לדרישותיה היא תסב להם נזקים חמורים ובלתי הפיכים. כל אלה גרמו למשיבות לחתום על החוזה אשר היה גרוע מבחינתן; ה. במסגרת ההליך העיקרי יש לדון בנסיבות החמורות שאפפו את חתימת ההסכם. טענות אלה של המבקשת הן טענות שההכרעה בהן טעונה שמיעת ראיות ומשכך דינה להתברר בהליך העיקרי ולא במסגרת בקשה מקדמית לסילוק התביעה על הסף; ו. כלל מושרש הוא בבתי הדין ליתן משקל מועט יחסית לכתבי ויתור שנחתמו בנסיבות בהם צד לחוזה נמצא בעמדת מיקוח חלשה מול האחר; ז. הסמכות העניינית של בית הדין אינה נקבעת על פי פירוש מילולי ודווקני של הוראות החוק או על פי זהות הצדדים להליך אלא על פי מבחנים מהותיים: מהות העניין הנדון או מהות העילה, והאם על פי תכלית חוק בית הדין לעבודה מן הראוי שבית הדין לעבודה ידון באותו עניין; ח. תביעות המשיבות כלפי המבקשת מופנות כלפיה בכובעה כעובדת וכאורגן של החברה אשר עשתה שימוש לרעה בתפקידה ובמעמדה בחברה והשתמשה באמצעים פסולים כדי להכתיב למשיבות את תנאי ההסכם; ט. סמכותו העניינית של בית הדין נקבעת על פי מבחן העילה במובנה הרחב, במסגרתו על בית הדין לבחון האם מהותו של הסכסוך שנתגלע בין הצדדים ו/או עיקרו אחוז ביחסי עבודה; י. תביעת המשיבות בעילה של הפרת חובה חקוקה וכן בהפרת הוראות חוק החברות נובעת מיחסי עבודה בין הצדדים ומהיחסים החוזיים הנמצאים בגדרי סמכותו של בית הדין; יא. סעיף 24(א)(1ב) לחוק קובע כי לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתובענות שעילתם בסעיפים 29, 31, 62 ו-63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה. מכאן שסעיף 63 לפקודת הנזיקין שעניינו "הפרת חובה חקוקה" והקשור בסכסוך העבודה נמצא בגדרי סמכותו העניינית של בית הדין; יב. כבר נקבע כי סמכות השיפוט בתביעה של חברה נגד הדירקטור שלה שהיה עובד של החברה, בעילה של גרם הפרת חוזה, נתונה לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. המבקשת כעובדת וכאורגן של החברה סטתה סטייה חמורה מנורמת ההתנהגות של עובדים, הפרה חובות המוטלים עליה מהדין ומהיחסים החוזיים שבינה ובין המשיבות , עשתה שימוש לרעה בכוחה ובמעמדה בחברה להפקת רווחים אישיים וניצלה את האמון האישי שנתנו בה המשיבות; יג. סעד של מחיקה על הסף מופעל על ידי בתי המשפט ביד קמוצה ובמשורה ובבתי הדין קצרה המשורה עוד יותר; יד. באשר לטענות המבקשת בעניין העדר סמכות עניינית בנושא "כפיה כלכלית" - הניסיון לבצע הפרדה מלאכותית בין תפקידה כעובדת בכירה בחברה לבין היותה בעלת מניות נועד כדי להתחמק מבירור ודיון של מעשיה כעובדת. המבקשת כמי שבמסגרת תפקידה בחברה טוותה קשרים עם ספקים, יצרנים, משווקים ואנשי מקצוע אחרים ורכזה בידה את סמכויות הניהול , ניצלה לרעה כוחה זה עת החליטה לפרוש מהחברה והכתיבה את תנאי פרישתה למשיבות באמצעים פסולים. 5. בתשובה לתגובה טענה המבקשת עוד את אלה - א. המשיבות בתגובתן מתעלמות מההלכה הברורה והמפורשת לפיה משום היות בתי הדין לעבודה ערכאה בעלת סמכות ייחודית- יש לפרש את גדרי סמכותה באופן מצומצם ודווקני. לא אחת נקבע כי על בית הדין לנהוג בצמצום ובריסון בקביעת סמכותו, בהיותה גורעת מבתי משפט אחרים; ב. בית הדין הארצי בעניין דוידזון קבע כי לאור העובדה שבתי הדין לעבודה הינם ערכאה מקצועית המרכזת בידיה סמכויות הנוגעות לתחום יחסי העבודה, הרי שבכך מפקיעה ערכאה זו את סמכויותיהם של בתי המשפט האזרחיים ועל כן מסגרת סמכותה מפורשת באופן מצומצם; ג. המשיבות טוענות כי סמכותו של בית הדין נקבעת על פי מבחן העילה במובנה הרחב אלא שהמשיבות לא מציינות כי מבחן העילה צועד ביחד עם מבחן זהות הצדדים ועל מנת שבית הדין יקנה סמכות יש צורך בהתקיימותם של שני המבחנים יחד; ד. כן נפסק כי ככל שעסקינן בתובענה שעניינה בסעיף 24(א)(1) לחוק הרי שיש צורך במבחן כפול על מנת להקנות סמכות לבית הדין לעבודה; ה. אף הטענה כי סעד של סילוק על הסף יינתן במשורה נטענה בעלמא ומבלי שהמשיבות טרחו להתייחס למקרה המובא להכרעתו של בית הדין . הגם שבתי הדין אינם נחפזים בבואם ליתן סעד של סילוק על הסף, ברור כי מקום בו הוגשה תובענה אשר כלל אינה נמצאת בגדרי סמכותו של בית הדין- יש להורות על סילוקה; ו. כללי הפרוצדורה ותקנות סדרי הדין נועדו על מנת ליצור מסגרת דיונית קוהרנטית ומוסדרת לניהול הליכים. לא ניתן להקל ראש במסגרות אלו ויש להקפיד על קיומן, בייחוד מקום בו צד לא הביא נימוקים לגופו של עניין להתנגדותו לסילוק; ז. באשר לטענה כי יש למחוק על הסף את התביעה כנגד המבקשת מחמת מניעות השתק וויתור- לאורך כל המגעים בין המשיבות לבין המבקשת היו המשיבות מיוצגות על ידי עורך דין ועל כן יש לדחות את ניסיונן לרמוז כאילו הן חתמו על ההסכם מתוך עושק או כפיה; ח. אף הטענה כאילו לאחר החתימה על ההסכם נודעו להן עובדות חדשות אשר מאיינות את חתימתן על החוזה הינן טענות הזרות לדיני חוזים ולכלל כי חוזים יש לקיים; ט. באשר לטענה של העדר סמכות עניינית בשל העדר יחסי עובד מעביד- ראשית- ניסיונות המשיבות להקל ראש ב"הוראות החוק" אינן במקומן; שנית- טענות המשיבות מנוגדות לחלוטין ללשונו הברורה של החוק הקובע כי לבית הדין סמכות לדון בתביעות בין צדדים ליחסי עבודה (למעט מקרים חריגים, עליהם מקרה זה לא נמנה) . משכלל לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין המבקשת למשיבה 2 יש להורות על סילוק תביעתה, יהיו טענותיה אשר יהיו; י. באשר לטענה של העדר סמכות בשל טענות של כפיה כלכלית- אף מהתיאור העובדתי של המשיבות עצמן ניתן להיווכח כי לא מערך יחסי העבודה בין המבקשת והמשיבה 2 לבין המשיבה 1 הוא זה אשר היווה את הציר המרכזי במערך ההתקשרויות מושא התביעה, כי אם ההתקשרות העסקית בין המבקשת למשיבה 2 והחלטתן המשותפת לייסד את המשיבה 1; יא. באשר לטענה של דחית התביעה בעילה של "הפרת חובה חקוקה" בהעדר סמכות עניינית לבית הדין- המשיבות טוענות כי המבקשת הפרה את חובות האמונים והזהירות החלות עליה מתוקף היותה בעלת מניות לשעבר במשיבה 1. מאליו ברור כי עילה זו אשר אינה נעוצה ביחסי עובד מעביד איננה נמצאת בגדרי סמכותו של בית דין זה; יב. באשר לטענה של דחית התביעה בעילה של "הפרת חובה חקוקה" בהעדר סמכות עניינית לבית הדין- עילות התביעה אליהן מפנות המשיבות מתבססות על פעולותיה (המוכחשות) של המבקשת כבעלת מניות ולא כעובדת ועל כן אינן נמצאות בגדר סמכותו העניינית של בית הדין; יג. בתגובתן טענו המשיבות כי עילת התביעה "הפרת חובה חקוקה" נמצאת בגדרי סמכותו של בית הדין לעבודה ובאמצעותה קונה בית הדין סמכות לדון בכל עילת תביעה אחרת. יש לדחות טענה זו הן לאור חוסר ההיגיון האינהרנטי הגלום בה והן נוכח ההלכות הברורות לפיהן יש לפרש בצמצום את סמכותו של בית הדין לעבודה. 6. בתשובה לתגובה הוסיפו המשיבות עוד, טענות אלה (תשובה שהוגשה ללא מתן רשות מביה"ד להגישה) - א. לא ברור מדוע אצה למבקשת הדרך. אדרבא, ככל שהמבקשת סבורה כי טענות המשיבות "חסרות אחיזה במציאות" תתכבד ותגיש את ראיותיה בהליך העיקרי ; ב. עיון מעמיק בבקשה ובכתב ההגנה מעלה כי כל מטרתה של המבקשת היא להתחמק ממעשיה החמורים כלפיי המשיבות. מדובר באסטרטגיה שתכליתה להימנע מבירור העובדות לאשורן; ג. אין בעובדה שהמשיבות נעזרו בעו"ד טרם חתימתן על ההסכמים כדי לאיין את טענתן בדבר כפייה. כמו כן, בתי המשפט לא נרתעו מביטול הסכמים הגם שהצדדים היו מיוצגים; לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובתשובות להן כמו גם בכתבי הטענות שבתיק הנני מורה כלהלן - 7. טענות בדבר דחיה על הסף נוכח חתימה על הסכם פשרה - א. הלכה היא בבית הדין לעבודה כי סעד של סילוק על הסף ינתן במשורה ובמקרים חריגים וכי בית הדין יעדיף בירור התובענה לגופא על פני מחיקתה על הסף. "בית הדין לעבודה אינו נוטה למחוק תביעה על הסף ונטייתו תהיה לאפשר לתובע לבסס את תביעתו". (דב"ע נב/217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' נ' הבנק הבינלאומי ואח' פד"ע כז' 3, 14; דב"ע נא/31-3 חיפה כימיקלים בע"מ ואח' נ' אברהם רמי כלפון, פד"ע כב 518). מדיניות זו של בתי הדין, להשתמש בסעד של מחיקה על הסף "ביד קמוצה ובמשורה". צריכה להיות מופעלת ביתר שאת ביחס לסעד של דחיה על הסף, בהתחשב בעובדה שדחיה על הסף תהיה בד"כ בחינת "מעשה בית הדין". (ראה י' לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה, הוצאת ניצן מהדורה 2004, פרק 4). ב. בדב"ע 98/ 10-2 אלדד קנטי נ' דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ, עבודה ארצי לב(3) 161, כתב הנשיא אדלר כי "המדיניות הכללית של בית הדין לעבודה היא ליתן תוקף לכתבי ויתור רק בנסיבות חריגות ולאחר בדיקה קפדנית של תוקפם". נוכח ההלכה הכללית באשר למחיקת כתבי טענות וכן נוכח ההלכה הספציפית באשר לכתבי ויתור ותנאי הסף הנדרשים לבחינת תוקפם, לא מצאתי מקום, בשלב מקדמי זה, נוכח טענות המשיבות שהובאו הן בכתב התביעה והן בתשובה ובין היתר טענות בדבר הפעלת איומים כי היה והמשיבות לא ייעתרו לדרישות המבקשת תסב להם נזקים חמורים ובלתי הפיכים , וזה מה שגרם למשיבות לחתום על החוזה אשר היה גרוע מבחינת המשיבות - הרי שמדובר בטענות שההכרעה בהן טעונה שמיעת ראיות ומשכך דינה להתברר בהליך העיקרי ולא במסגרת בקשה מקדמית לדחית התביעה על הסף. ג. גם טענת המבקשת לפיה לאורך כל המגעים בין המשיבות למבקשת היו המשיבות מיוצגות על ידי עורך דין ועל כן יש לדחות את ניסיונן לרמוז כאילו הן חתמו על ההסכם מתוך עושק או כפיה יש למצער לברר. 6. באשר לטענות לפיהן יש לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית - בע"ע 259/05 חטיפי העמק בע"מ- עפיף בן סלים נפסק, בין היתר, כלהלן ע"י סגנית הנשיא השופטת אלישבע ברק- אוסיסקין בקשר לסמכות העניינית של בתי הדין לעבודה - "אחד המבחנים לקביעת סמכות עניינית הוא מבחן העילה במובנה הרחב. עמדתי על כך בעניין הפניקס (ע"ע 1008/02 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ - דוד מורנו הלוי (טרם פורסם) בצייני:   "גם אלמלא היתה לבית הדין סמכות עניינית מכוח החוק, הרי משהעילה הנדונה היא ביטוח בריאות משלים, יש לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה כנגד הפניקס. יש לזכור כי פרשנותה של סמכות בצורה צרה אינה מקובלת עוד. סמכות יש לפרש פירוש על פי תכליתו של החוק הנדון. מספר קריטריונים נקבעו על מנת לבחון קיום סמכות עניינית לערכאה שיפוטית. האחד הוא בחינת הסמכות על פי הסעד המבוקש. הגישה במשך תקופה ארוכה היתה שאם הסעד הוא בסמכותה של ערכאה מסויימת הרי שיש לאותה ערכאה סמכות עניינית. ד"ר יואל זוסמן מציין באשר לסמכות בית המשפט הגבוה לצדק כי:נמצאנו למדים, כי לא מהות העניין לבדה קובעת את סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק, אלא גם סוג התרופה המבוקשת, ... ובאמת מוסמך בית משפט גבוה לצדק לדון גם בעניין אזרחי מובהק .... ((ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר שלמה לוין, ירושלים, 1995, עמוד 30, סעיף 26).   עם השנים התבסס דווקא הפן השני, הקריטריון השני, הוא זה הקובע סמכות על פי העילה, המהות, כקנה מידה עיקרי. בעיני קריטריון זה הוא החשוב מבין השניים. במקום אחר ציינתי (ס"ק 5/03; בש"א 323/03 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואחרים - התאחדות התעשיינים בישראל (משיבה בבקשת המחיקה) ומדינת ישראל - משרד האוצר (המבקשת בבקשת המחיקה): "ברי שאין מקום שערכאה תדון בעניין, כאשר אמנם התרופה המבוקשת נתונה לסמכותה, אך מדובר בעילה שאינה כלל בסמכותה, במטריה שלא היא דנה בה. זהו המבחן העיקרי הקובע האם לערכאה מסויימת יש סמכות עניינית. היה והעילה במובנה הרחב היא בסמכות אותה ערכאה יש לבחון כמובן אם התרופה המבוקשת אף היא נתונה לסמכותה. עילת תביעה אינה זהה לכל מטרה. עמד על כך השופט Cardozo: A "cause of action" may mean one thing for one purpose and something different for another (U.S. v. Memphos Cotton Oil Co. 228 U.S. 62, 68)”.   והשופט שלמה לוין ציין: "עילת תובענה" היא מונח מסגרת, שתוכנו משתנה על פי המטרה שלשמה נזקקים להגדרתם (ע"א 767/77 גבי בן חיים נגד יוסף כהן, פ"ד לד(1) 564, 573).   ודוק. עילת התביעה אינה רק מהות הטענות. עילת התביעה כוללת גם את הצדדים הקשורים לטענות אלו. כאשר צדדים כלשהם הם חלק מהעילה, חלק מעובדות המקרה הבונה תביעה, הרי שעליהם להיות צד לדיון. על כן לא רק העובדות המהותיות הן חלק מהעילה אלא גם הצדדים הקשורים להן. עומד על כך משה קשת (מ. קשת "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מהדורה 13, 2002, כרך ראשון, בעמוד 323): "הצדדים, הקשורים להתרחשותה של עילה כלשהי, הם חלק ממנה, וזהותם היא המאפשרת את הכללתן של עובדות כלשהן למסגרת של קבוצה, אשר יהא בה כדי ליצור עילת תביעה". ... "הנה כי כן המבחן העיקרי בעיני הוא מבחן העילה. מבחן זה כולל בחובו את סיפור המעשה הרלוונטי ואת הצדדים". גם אילו סברנו כי עילות התביעה אינן ראויות לבחינה בבית הדין האזורי כנגד המשיב 1 בהעדר יריבות ישירה ובהעדר תחולה של עילות התביעה גם באופן עקיף, גם אז היה מקום לצרף את המשיב 1 כצד חיוני לברור מקיף וממצה של הסכסוך. (ראה עניין דוד מורנו הלוי לעיל): הוספתי בעניין מרכז השלטון המקומי (דב"ע יז/16-4 מרכז השלטון המקומי בישראל ואחרים נ' הסתדרות העובדים החדשה פד"ע לב 1): .... גם כאשר צד אינו צד ישיר ונכון ליחסי העבודה והסכסוך, יש מקום וראוי לצרפו כאשר הדבר נחוץ על מנת לברר את הסכסוך בשלמותו. כך הדבר בעניין אבו סנאן (בג"ץ 399/92 המועצה המקומית אבו סנאן נ' שר החינוך ואח', פ"ד מז(3) 234) ובעניין צוקר (בג"ץ 1086/94, 1294 צוקר נ' ראש תל אביב יפו ואח' פ"ד מט(1) 139). כך צרף בית הדין לעבודה את מעבידו החדש של עובד שנתבע על תחרות שלא כדין עם מעבידו הקודם" ..... כך הנני סבורה כי יש לנהוג אף בענייננו. הגם שקיימות טענות בדבר העדר יריבות ישירה בין המשיבה 2 למבקשת יש לדון בתביעה ולצרף לה את המשיבה 2 כצד חיוני , לברור מקיף וממצה של הסכסוך. נוכח האמור לא מצאתי מקום להורות על דחית התביעה על הסף בהעדר סמכות עניינית. 7. נוכח ההלכות שלעיל הנני סבורה כי בית הדין מוסמך לדון אף בטענות המשיבות בדבר "הפרת חוק החברות" ו"כפיה כלכלית" תביעות שהינן במסגרת סמכותו של בית הדין במובנה הרחב של העילה כמפורט בהרחבה לעיל. 8. כפועל יוצא, גם את הטענות כי יש להורות על דחיה על הסף של הסעד "הפרת חובה חקוקה" לא מצאתי, בנסיבות שלעיל, לקבל. 9. נוכח כל האמור הבקשה לדחית התביעה על הסף נדחית. 10. המבקשת תישא, בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו, בהוצאות המשיבות, ביחד ולחוד, בסך 500 ₪ (סה"כ) ובנוסף סך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק כשכ"ט עו"ד. לא ישולם הסך הנ"ל במועד ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת ההחלטה ועד לתשלום המלא בפועל.כתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעותמסמכיםסילוק על הסף