סמכות ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית: ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, דחתה תכנית מספר 4796/א שאושרה על-ידי הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה. העותרת מבקשת לבטל את החלטת ועדת העררים ולהותיר על כנה את החלטת הוועדה המחוזית על אישור התכנית. התכנית הוגשה לפני כחמש שנים בלשכת התכנון המחוזית בירושלים, עניינה בשטח בשולי שכונת הר-נוף אשר משיק ליער ירושלים, גוש 30256 חלקה 89, בגבולו המזרחי עובר רחוב חי טייב ובגבולו המערבי קצה תחום הבינוי של השכונה. על-פי התכנית, ביקשה העותרת לשנות את יעודו של השטח ממוסד למגורים ולאפשר בינוי של 120 יחידות דיור על פני 26,900 מ"ר. 3. כעשרים שנה קודם לכן אושרו שתי תכניות שמספרן 3288 ו-3325 ובמסגרתן שונה יעוד השטח משצ"פ למוסד. לתכנית 4796/א הנדונה קדמה תכנית מספר 4796 אשר ביקשה להקנות זכויות בנייה למגרש נשוא התכנית לשם הקמת בית אבות. תכנית זו אושרה על-ידי הוועדה המקומית בשנת 2001 במתכונת מצומצמת מזו שביקשו יזמיה. אֵלו הגישו עתירה מינהלית נגד החלטת הוועדה (עת"ם 348/01), העתירה נדחתה, היזמים החליטו שלא לקדם את התכנית למתן תוקף, לתכנית לא ניתן תוקף, ולפיכך לא מוקנות זכויות בנייה בשטחהּ. על-פי התכנית החלה, המגרש אכן מיועד לבנייה - מוסד - אך אין זכויות בנייה מאושרות. 4. ביום 19.5.05 החליטה הוועדה המחוזית להפקיד את תכנית 4796/א בתנאים ולאפשר את שינוי הייעוד של המגרש ממוסד למגורים. 5. ביום 16.3.06 וביום 29.6.06 דנה ועדת המשנה להתנגדויות בתכנית. טעמיהן העיקריים של ההתנגדויות היו כי התכנית פוגעת בתושבי שכונת הר-נוף בגלל מחסור בשטחים ציבוריים בשכונה; מכיוון שהתכנית פוגעת בטיילת אשר עתידה לקום מסביב לשכונה; מפני שגובה הבינוי על-פי התכנית, והצפיפות, עתידים לפגוע בתושבי השכונה הגרים בסמוך; ומשום שהתכנית פוגעת בממשק של שכונת הר-נוף עם יער ירושלים ובערכי הטבע והנוף. ועדת המשנה להתנגדויות שמעה את ההתנגדויות, את התשובות ואת התגובות, נתנה הנחיות, ביקשה מסמכים, ולבסוף החליטה לאשר את התכנית בשינויים ובתנאים. 6. על החלטת ועדת המשנה להתנגדויות הוגשו שתי בקשות לדיון חוזר, מליאת הוועדה המחוזית דנה בהן ביום 1.8.06, והחליטה לדחותן ולאשרר את החלטת ועדת המשנה להתנגדויות. שלושה מחברי הוועדה המחוזית הגישו ערר למועצה הארצית לתכנון ולבנייה, ולנוכח קיומו של ערר בזכות, נתנה יו"ר הוועדה המחוזית רשות ערר גם למשיבים 5 ו-6. ביום 5.8.07 החליטה ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לקבל את העררים ולדחות את התכנית, מכיוון שהקמת הבניינים נשוא התכנית אינה רצויה מבחינה מקרו-תכנונית ולא מבחינה מיקרו-תכנונית. בהחלטה נקבע כי הבניינים יפרו את ציר הממשק הטבעי שיוצר רחוב חי טייב בין שכונת הר-נוף לבין יער ירושלים, וייפגעו ברצף השטחים הפתוחים (למעשה). עוד ציינה ועדת המשנה לעררים בהחלטתה, כי בשנים האחרונות מתנהל מיזם להקמת טיילת סביב לשכונת הר-נוף וכי הקמת הבניינים תפגע בטיילת המתוכננת, שיש חשיבות רבה בהקמתה בשכונת הר-נוף שהיא דלה בשטחים ציבוריים פתוחים, וכמו כן תפגע ברציפות הירוקה הפנורמית הנשקפת ממנה. ועדת המשנה לעררים קבעה כי שוליה המערביים של שכונת הר-נוף אשר לאורכם עתידה הטיילת לקום, הם קו גבול טבעי בין הבנוי לפתוח, ובין פיתוח לשימור, וכי בהחלטת הוועדה המחוזית לא נמצאה הצדקה להפרת גבול טבעי זה. 7. יוזמי התכנית הגישו עתירה מינהלית נגד החלטה זו של ועדת המשנה לעררים (עת"ם 963/07) , ובמסגרתה טענו כי החלטת ועדת המשנה לעררים מורה למעשה על שינוי יעוד השטח ממוסד לשטח פתוח, וכי זו חריגה של הוועדה מסמכותה. 8. ביום 6.2.08 הודיעה ועדת המשנה לעררים לבית המשפט כי בכוונתה לחזור ולדון בתכנית על מנת לשקול את היחס שבין ייעוד המגרש הקיים למוסד, לבין ייעוד המגרש המוצע בתכנית למגורים. על יסוד הודעה זו נמחקה העתירה. 9. ביום 7.9.08 שבה ועדת המשנה לעררים לדון בעניינה של התכנית, וביום 12.10.08 החליטה להותיר את ההחלטה הקודמת על דחיית התכנית על כּנה. ועדת המשנה לעררים הבהירה כי בהחלטתה הקודמת לא הייתה כל קביעה שלפיה יוחזר ייעודו של השטח לייעודו הקודם להיות שטח פתוח, כפי שהיה בטרם יועד למוסד. לפי האמור בהחלטתה, לא נשמע לפני הוועדה כל טיעון והיא לא שוכנעה בדבר הצורך בתוספת שטח למגורים מחמת מחסור ביחידות דיור בשכונת הר-נוף, או כי יש בתכנית כדי לפתור את מצוקת הדיור בשכונה או בעיר ירושלים. הוועדה קבעה כי אכן קיימת מצוקת דיור בירושלים, ברם, אין די במצוקה זו כדי להצדיק את אישורה של כל תכנית מוצעת ובכל מחיר. הוועדה קבעה עוד, כי האוכלוסיה החרדית המתגוררת בהר-נוף זקוקה לשטחים פתוחים ככל אוכלוסיה אחרת, במיוחד כשמדובר בשכונה צפופה כהר-נוף שבה לא נותרו כמעט שטחים פתוחים, וכי לשטחהּ של התכנית יש משמעות רבה לסביבתו, מכיוון שמצויה בו הכניסה לטיילת המתוכננת. ועדת המשנה לעררים שוכנעה כי אל מול הצורך בהקמת דירות מגורים בירושלים, גובר הצורך בשמירה על רציפות הטיילת הסמוכה לשטח התכנית וכי ברי כי התכנית תפגע בחיבור הראוי בין קטע הטיילת שבתחום התכנית, לבין המשכהּ שמחוצה לה. ועדת המשנה לעררים ציינה עוד, כי הוצגה לפניה החלטת הוועדה המחוזית שטרם אושרה בעניין תבנית הבניה בעיר ובה נקבעה חובת שמירה על גובה בניה נמוך ביחס לשכונה עירונית ושמירת מעברים זמינים לשטח הסובב. הוועדה ציינה כי להוראה זו אין תוקף מחייב אך היא מייצגת עקרונות כלליים אשר מנחים את מוסד התכנון בבואו להכריע בדינה של תכנית. לפיכך מצאה הוועדה לנכון להידרש גם למידותיו של הפרוייקט ולעמידתו במדיניות התכנונית הרלוונטית, וקבעה כי התכנית אינה עולה בקנה אחד עם העקרונות הללו. 10. בעתירתה טוענת העותרת כי ועדת המשנה לעררים החליפה את שיקול דעתה של הוועדה המחוזית בשיקול דעתה-שלה מבלי שהובא לפניה מסד עובדתי ראוי, וכי נפלו בהחלטתה שגיאות עובדתיות ממשיות באופן שיש בו כדי להביא לבטלות ההחלטה. לטענת העותרת מאפשרת התכנית הנדונה את פיתוחה של הטיילת המתוכננת סביב הר-נוף, ולשם כך הפרישה כדונם וחצי מתוך שטח כולל של 5 דונם שעליו חלה התכנית, על מנת שישמש לטיילת ולצורך מעבר אליה. מהנדס העיר ומתכנן המחוז ליוו את התכנית בשלביה השונים כדי להבטיח את הנגישות לטיילת, את הממשק הנכון שבין יער ירושלים לבין השכונה, את ההיקף הראוי של הבינוי ואת האינטרסים של תושבי השכונה ובעלי נכסים אחרים. לטענת העותרת אין זה מתקבל על הדעת לפגוע בזכות הקניין שלה ולהעדיף את הטיילת שעדיין אין לה מעמד סטטוטורי כלשהו ושהיא בגדר רעיון תכנוני גרידא. עוד טוענת העותרת כי אין בהחלטת ועדת המשנה לעררים בחינה מעמיקה של היתרונות והחסרונות של כל אחד מן הייעודים המתחרים על אופטימום השימוש בקרקע. הצורך במוסד לא נבחן, כאשר השארת שימוש זה אינה מבטיחה את השטח הנדרש לטיילת. לטענת העותרת, חזרה למעשה ועדת המשנה לעררים על החלטתה הקודמת ותו לא. 11. העותרת טוענת על עוד מספר טעויות בהחלטת ועדת המשנה לעררים: בסעיף 6 להחלטה צויין כי התכנית כוללת רצועת שצ"פ בהיקף של דונם אחד כשבפועל השטח שהוקצה בתכנית לטיילת הוא כאחד וחצי דונם; השטח תואר כבעל יעוד פרטי פתוח ולא צויין בהחלטה כי השטח אמור לעבור לבעלות ציבורית לכשתוקם הטיילת; גובהם של הבניינים איננו 5 קומות מעל מפלס רחוב חי טייב כפי שציינה ועדת המשנה לעררים בהחלטתה, משום שהוועדה המחוזית קבעה בינוי מדורג ממזרח למערב על מנת 'לרכך' את המגע עם השכונה והיער, כאשר בניין אחד יהיה בעל קומה אחת בלבד מעל מפלס הרחוב, השני שלוש קומות ורק הקיצוני והמרוחק מן הרחוב יהיה בעל 5 קומות מעל מפלס הרחוב, כאשר בין לבין חוצצים שני בתי כנסת בגובה דומה; בניגוד לדברי ועדת המשנה לעררים בהחלטתה, כן הוצגה לפניה עמדת מוסדות התכנון על מחסור חמור בדירות למגורים לציבור החרדי, והוועדה התעלמה למעשה מן התועלת שבתכנית, להתגבר על המחסור בדירות בירושלים בכלל, ובשכונות החרדיות בפרט; ועדת המשנה לעררים טעתה בציינהּ את מטרת התכנית הנדונה להקמת בית אבות, באשר היא נועדה למגורים; השכונה אינה זקוקה לבתי אבות או למוסדות, אלא למגורים; לא נטען לפני ועדת המשנה לעררים על העדר צורך בשטחים פתוחים עבור הציבור החרדי, אלא שכמות השטחים הפתוחים בשכונת הר-נוף נבדקה על-ידי מוסדות התכנון ונמצאה תקנית ומספקת. 12. לטענת העותרת, כאמור, החלטת ועדת המשנה לעררים, על הטעויות שנפלו בה, משקפת כּשל מובנה בניסיונות הוועדה להחליף את שיקול דעת הוועדה המחוזית בשיקול דעתה-שלה בלא שיהיו לה הכלים והמשאבים הדרושים לשם כך. נקודת המבט הכלל ארצית של ועדת המשנה לעררים מעניקה לה יתרון יחסי בעניינים אחרים, אך בכגון דא, בעניין שבו נדרשת היכרות טובה עם היבטים תכנוניים, עם מגמות אורבניות, טיפול בתשריטים ובחתכים מפורטים, יש לוועדת המשנה לעררים חסרון ביחס לוועדה המחוזית, על כלל מערכת התכנון המקצועית העומדת לרשותה כמו גם לרשות הוועדה המקומית. לטענת העותרת, הפגמים שנפלו בהחלטת ועדת המשנה לעררים הם תוצאה אינהרנטית של מגבלות מוסד תכנון זה שנועד לעסוק בעיקר בשאלות מקרו תכנוניות ולא בתכנון נקודתי המחייב ירידה לפרטים שאינם במעטפת היכולת המובנית של ועדת המשנה לעררים. בתמצית: ועדת המשנה לעררים פלשה לתחום לא לה מבלי שאימצה לעצמה את היכולות הדרושות על מנת להחליף את שיקול דעת הוועדה המחוזית בזה שלה. 13. הוועדה המקומית לתכנון ובניה תומכת באישור התכנית. לשיטתה מדובר בתוכנית אשר עולה בקנה אחד עם צרכי האזור, ויש בה איזון ראוי בין הצורך בהוספת יחידות דיור בשכונת הר-נוף המאופיינת באוכלוסיה חרדית ובה קיים ביקוש לדיור ומחסור בשטחים זמינים לבניה, לבין האינטרס הציבורי שבשמירה על ערכי טבע ונוף ושטחים לשימוש ציבורי. הוועדה המקומית סבורה כי התכנית הנדונה מאפשרת להוציא לפועל את התכנון העתידי של הטיילת. 14. המועצה הארצית לתכנון ובניה, הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ומינהל מקרקעי ישראל מבקשים לדחות את העתירה. לשיטתם, בחינת החלטת ועדת המשנה לעררים מלמדת כי זו סברה שהבינוי המוצע על-פי התכנית אינו ראוי, וזאת לנוכח רגישותו הרבה של השטח שבו עוסקת התכנית, בהיותו משיק ליער ירושלים, בגבול הבינוי של השכונה ובשל הפגיעה בתכנון הטיילת אשר נמצא בשלבים מתקדמים ביותר. המועצה הארצית, הוועדה המחוזית ומינהל מקרקעי ישראל סבורים כי שיקולי ועדת המשנה לעררים הם ראויים ורלבנטיים וכי אין עילה לבטל את החלטתה. ועדת המשנה לעררים לא חרגה מסמכותה, ולא שינתה את יעוד השטח. את החלטתה יש לבחון כמכלול, וככל שנפלו בה טעויות עובדתיות, הרי שאלו הן טעויות סופר בלבד, ולא טעויות מהותיות. 15. עמותת "שומרה לסביבה טובה", אשר שמה לה למטרה לשפר את איכות הסביבה בשכונת הר-נוף, לעודד תושבים לנפוש ביער ירושלים ולפעול למען שימורו, וכן תושבים משכונת הר-נוף, מבקשים גם הם לדחות את העתירה. לטענתם, העותרת אינה מצביעה על פגם מנהלי המצדיק את ביטול החלטת ועדת המשנה לעררים, אשר נתקבלה פה אחד לאחר עיון מעמיק במיוחד בתכנית, שבמסגרתו התקיימו שני דיונים שבהם השתתפו כל הגורמים הנוגעים בדבר ושטחו את טיעוניהם, ולאחר שניתנו החלטות מנומקות ומושכלות, המבוססות על אדנים תכנוניים מוצקים. ככל שנפלו טעויות בהחלטה, הרי שאין להן נגיעה ממשית לנושא שעמד במרכז הדיון, קרי, ליחס שבין יעוד המגרש למוסד לבין היעוד המוצע למגורים, וממילא אין מדובר בטעויות מהותיות. כמו כן, ועדת המשנה לעררים שמעה במסגרת הדיון הראשון שקיימה טענות לגבי פרטי הבינוי הכלולים בתכנית, כגון, לגבי נפח הבניה וכדומה בעוד שהדיון השני התמקד בסוגיה הספציפית של היחס בין הייעוד הקיים למוסד לבין הייעוד המוצע למגורים, ומשום כך לא נשמעו בו טענות לגבי פרטי הבינוי, ולא נפרשו בו תשריטים, אך אין לומר שלא התקיים דיון ממצה. 16. עוד טוענת עמותת "שומרה לסביבה טובה" וטוענים תושבים משכונת הר-נוף, כי התכנית הנדונה נולדה בחטא, לא רק מבחינה תכנונית, אלא גם מבחינת דיני המכרזים. המגרש הוחכר מלכתחילה לגורם אחר שזכה במכרז לפיתוח השטח בייעוד למוסד ובאחוזי בניה בשיעור של 100%, אך הזכויות במגרש נמכרו לעותרת לאחר הארכה חוזרת ונשנית של חוזה הפיתוח, ותוך התחייבותהּ לבנות בשטח על-פי המצב התכנוני הקיים; קרי, על-פי הייעוד למוסד. הניסיון לשנות את יעוד המגרש למגורים חִייב למעשה את החזרת השטח למינהל מקרקעי ישראל, דבר שהתחייב גם מאי-העמידה במועדים שנקבעו לפיתוח המגרש, על מנת שיפורסם מכרז חדש לפי יעוד למגורים, אם היה זוכה יעוד שכזה לאישור כדין. על כל פנים, לפי הטענה, אין מוקנית לעותרת זכות לפיתוח המגרש בייעוד המוצע, השונה בעליל מן הייעוד אשר לפיו רכשה את המגרש. 17. בחנתי את החלטת ועדת המשנה לעררים ואת החלטת הוועדה המחוזית. נתתי דעתי על טיעוני ב"כ הצדדים, אֵלו שבכתב - בעתירה ובכתבי התשובה, ואֵלו שבעל פה - טענות שנטענו במהלך הדיון בעתירה. עיינתי בנספחים שצורפו, ובאסמכתאות שבהן תמכו ב"כ הצדדים את יתדותיהם. שקלתי את מכלול נסיבות העניין - העובדתיות והמשפטיות - ומצאתי כי החלטת ועדת המשנה לעררים, כמו גם החלטת הוועדה המחוזית, שתיהן מתקבלות על הדעת, סבירות וחוקיות. אכן זו סותרת את זו, זו דחתה את התכנית 4796/א וזו אישרה אותה, אם גם בתנאים. אף-על-פי-כן, אין עילה להתערב בהחלטת ועדת המשנה לעררים ולשנותהּ. כפי שטענה ב"כ המועצה הארצית לתכנון ובניה, הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ומינהל מקרקעי ישראל, עצם העובדה שהחלטת הוועדה המחוזית סבירה, אינה גורעת מסמכותה של ועדת המשנה לעררים לסבור אחרת וליתן החלטה שונה. זאת לזכור ולהזכיר, כי לא כִּכְללי ההתערבות הנוהגים בבתי המשפט לעניינים מינהליים בהעבירם תחת שבט הביקורת החלטות של מוסדות התכנון, כְּללֵי ההתערבות של ועדת המשנה לעררים. זו אינה מוגבלת להתערב בעילות של סבירוּת. ועדת המשנה לעררים רשאית לבוא בנעליה של הוועדה המחוזית ולשנות את החלטתה, כל אימת שהיא סבורה שההחלטה שגויה (עע"ם 402/03 עמותת העצמאים באילת (לשכת המסחר) נ' ועדת הערר לתכנון ובניה (ניתן ביום 12.2.2004) פיסקה 13). 18. נמצא אפוא כי בעוד ועדת המשנה לעררים אינה מוגבלת בהתערבותה ורשאית הייתה לשקול שיקולים תכנוניים ולשנות את החלטת הוועדה המחוזית, הרי שבית המשפט לעניינים מינהליים, בגדרי עתירה זו, אינו רשאי ליטול לידיו תפקיד של גוף תכנוני, ומרחב התערבותו מוגבל למצבים של אי-סבירות במעשה המינהלי, היורדים לשורשם של דברים (בג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה (ניתן ביום 23.6.1991) פיסקה 12, והאסמכתאות הנזכרות שם). 19. לדעתי אין פגם בהחלטתה של ועדת המשנה לעררים במובן זה שסברה כי הבינוי על-פי התכנית הנדונה אינו ראוי מחמת רגישותו של השטח המשיק, כאמור, ליער ירושלים, ופוגע בטיילת המתוכננת. ועדת המשנה לעררים נתנה דעתה על התועלת הצפויה מתוספת יחידות הדיור על-פי התכנית ועל חשיבות הדבר הזה מחמת מצוקת הדיור הקיימת, אך מצאה כי נזקהּ של התכנית - בשל הפגיעה בנוף, בחיבור הטבעי ליער ירושלים ובטיילת - עולה על תועלתהּ. חרף אי-בהירות מסויימת ברישא של סעיף 12 להחלטה, קבעה ועדת המשנה לעררים במפורש בסעיף 12 סיפא להחלטתה, כי "אכן, קיימת מצוקת דיור בירושלים המכתיבה את הצורך שבהוספת יחידות דיור בעיר. אולם אין די לה למצוקה זו כדי להצדיק אישורה של כל תוכנית מוצעת ובכל מחיר...". כך, למשל, עמדה ועדת המשנה לעררים בהחלטתה על הצורך של תושבי השכונה בשטחים ירוקים ופתוחים (פיסקה 13). 20. כזכור, ביום 7.9.08, בתחילת הדיון הנוסף לפני ועדת המשנה לעררים, לאחר מחיקת העתירה הקודמת, ציינה יו"ר הוועדה כי עניינו ביחס בין הייעוד הקיים למוסד, לבין הייעוד המוצע למגורים ולא בסוגיות אחרות (נספח ע/13 לעתירה, עמודים 6-7; סעיפים 4 ו-5 להחלטה, נספח ע/1). ועדת המשנה לעררים לא החליטה כביכול על שינוי יעוד ולא חרגה מסמכותה. הוועדה אכן העלתה שיקולים שעל סמכם ניתן להגיע למסקנה בדבר עדיפות הצורך בשימור שטחים פתוחים, אך בפועל לא שינתה את יעוד המגרש והשאירתו בייעודו כמוסד. למקרא החלטת ועדת המשנה לעררים נשוא העתירה, על רקע קודמתהּ, עולה כי הוועדה שקלה את השיקולים הרלבנטיים, לא החסירה מהם, נתנה לשיקולים השונים משקל הולם וקיבלה החלטה מאוזנת וסבירה. 21. את טענת העותרת על כך שאל לה לוועדת המשנה לעררים להתערב בפרטי התכניות אלא לעסוק רק בהיבטים העקרוניים, יש לדחות הן מן הטעם המשפטי והן מן הטעם העובדתי. ועדת המשנה לעררים, לפי סמכויותיה, לפי חבריה, לפי מעמדה בחוק התכנון והבניה, היא מוסד התכנון הבכיר והמקצועי, גבוה מעל הוועדה המחוזית. רשאית הייתה ועדת המשנה לעררים להחליף את שיקול דעתה התכנוני שלה בזה של הוועדה המחוזית, לא רק במקרו, אלא גם במיקרו. עמדה לפניה התשתית העובדתית הנחוצה במלואה, זו שהונחה בתחילה לפני הוועדה המחוזית וזו שנוספה לפני ועדת המשנה לעררים. על סמכה רשאית הייתה להחליט את אשר החליטה. כך או כך, בפועל, מבוססת החלטת ועדת המשנה לעררים על נימוקים עקרוניים - בהתחשב עם מיקומו המיוחד של המגרש מבחינה נופית וסביבתית, ועם פרוייקט הטיילת - ואינה מבוססת על פרטים תכנוניים שוליים, על "פּכִּים קטנים". 22. הפגיעה בטיילת בעטיה של התכנית הנדונה, חרף תיקונים שעליהם הורתה הוועדה המחוזית, איננה דבר של מה בכך, ולא בחטף הגיעה ועדת המשנה לעררים למסקנתה על הפגיעה הצפויה. מתכנן הטיילת, האדריכל רם אייזנברג, אמר את דברו בעניין זה לפני ועדת המשנה לעררים, על הפגיעה בטיילת וברציפותה. תושבים מן השכונה אמרו גם הם את דבריהם בנושא זה לפני ועדת המשנה לעררים, וכידוע, קמו מתנגדים נוספים לתכנית ובכללם גופים ציבוריים ואנשים פרטיים. אמת נכון הדבר, העותרת נאותה להפרשה של כדונם וחצי מתוך חמישה שעליהם משתרעת התכנית (ולא דונם אחד בלבד כפי שנכתב בטעות בסעיף 6 להחלטה), וזהו נתון חשוב; אך לא מכריע. בעת הדיון בתכנית, כבר קרם פרוייקט הטיילת עור וגידים במובן זה שכל תכנון חייב להתחשב בו. דומה כי אלמלא נאותה העותרת להקצות שטח בתכנית עבור הטיילת, לא הייתה זו עולה על הפרק. על המגרש נשוא התכנית עתידה לקום ככר מרכזית של הטיילת, מחמת מיקומו הייחודי והנוף הנשקף ממנו. ניסיונות תיאום בין מתכנן הטיילת לבין מתכנן התכנית הועילו אך במעט. על כל פנים, אין כיום הזה זכויות בניה על המגרש, וברור שלקראת בניה עתידית יהיה צורך בהכנת תכנית חדשה. בכל תכנית שכזו, יהיה על מוסדות התכנון להבטיח את האפשרות להקמת הטיילת. ככל שהייעוד יישאר למוסד, נראה כי אפשר יהיה כעקרון לבנותו עד לגובה מפלס הכביש ברחוב חי טייב, וגג המוסד יוכל לשמש ככיכר התצפית, או שיימצא פתרון אחר, אך אכמ"ל בגדרי עתירה זו. 23. צודקת העותרת בטענתה על טעות שנפלה בסעיף 12 להחלטה, שם נאמר כי התכנית הנדונה היא למוסד. אין עוררין על כך שהתכנית היא למגורים. אך למקרא ההחלטה כולה, ברי כי ועדת המשנה לעררים ידעה כי מדובר בתכנית למגורים וידיעתה זו הנחתה אותה בגיבוש החלטתה. לשם כך הובא הנושא לדיון נוסף לפני ועדת המשנה לעררים. כיוצא בזה לגבי נתון נוסף לא מדוייק שהובא בהחלטה. כאמור, רק אחד משלושת הבניינים בתכנית הוא בגובה של 5 קומות מעל מפלס הרחוב, ולא שלושתם כפי שנכתב בטעות בסעיף 7 להחלטה. אך גם בפעלוֹ של עניין זה אין להפריז, כי פרטי התכנית ידועים היו היטב לוועדת המשנה כעולה מן הפרוטוקול (בעמודים 8, 9, 17, 20, 28 ועוד בנספח ע/12 לעתירה) עוד מן הדיון הקודם שהתקיים לפניה, וכפי שנכתב במפורש בהחלטתה הראשונה (נספח ע/9 לעתירה, סעיפים 5 ו-12); מה גם שמדובר בשיקול אחד מני רבים ומשקלו אינו רב. 24. אשר לטענת העותרת, כי ועדת המשנה לעררים התייחסה אל החלטת הוועדה המחוזית בעניין תבנית הבניה בעיר כפי שהוצגה על-ידי נציגת הוועדה המחוזית וציינה כי זו "קובעת חובת שמירה על גובה בנייה נמוך ביחס לשכונה עירונית ושמירת מעברים זמינים לשטח הסובב" (סעיף 15 להחלטה), בצדק טוענת העותרת כי החלטת הוועדה המחוזית מתייחסת לשכונות חדשות בלבד ולא לשכונות קיימות. טעות זו נבעה כנראה מכך שהדיון בערר התקיים בטרם אושר פרוטוקול הוועדה המחוזית לגבי תבנית הבניה בעיר. מכל מקום, ועדת המשנה לעררים ציינה כי "להוראה זו אין תוקף מחייב" (שם) ולא העניקה לה משקל רב בהחלטתה, הגם שאין פּסוּל בדבר הזה, כי למרות שהחלטת הוועדה המחוזית התייחסה כאמור לשכונות חדשות בלבד, יש בה כדי ללמד על עקרונות תכנון ולא היה זה מן הנמנע להקיש מהתם להכא. 25. הנה כי כן, גם אם נפלו טעויות עובדתיות אחדות בהחלטת ועדת המשנה לעררים, הריהן שוליות לנושא הדיון השני שלפני הוועדה, ואין להן נגיעה לעיקר. עניינן איננו ביחס שבין יעוד המגרש למוסד לבין הייעוד המוצע למגורים, ואין להן נפקות ממשית לעצם העדרו של הסבר משכנע מדוע הצורך במגורים צריך לגבור בנסיבות העניין דנן שבו עסקינן בקרקע ייחודית וחשובה. 26. לא מצאתי אפוא פגם בהחלטת ועדת המשנה לעררים - כשהיא לעצמה ועל רקע קודמתה - לא בהליכי קבלת ההחלטה, ולא בתוכנה, אשר יצדיק להתערב בהחלטה ולשנותה. מסד הנתונים, בכללו זה שעמד לפני הוועדה המחוזית, היה מלא ואיכותי, השיקולים שנשקלו היו רלבנטיים וממצים, והאיזון שנעשה ביניהם הוא סביר. גם החלטת הוועדה המחוזית הייתה סבירה, יש האומרים כי הייתה טובה מזו של ועדת המשנה לעררים. אך אין די בכך על מנת לבטל את החלטת ועדת המשנה לעררים שניתנה בסמכות ותוך הפעלת שיקול דעת כדין. 27. העתירה נדחית. בהתחשב עם השתלשלות העניינים, ריבוי ההליכים וטיבם, וההחלטות השונות, החלטתי שכל צד יישא בהוצאותיו. עררתכנון ובניההמועצה הארצית לתכנון ובניהבניה