ערבות גבוהה מדי בהצעה למכרז

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערבות גבוהה מדי בהצעה למכרז: בשלהי שנת 2008 פרסם משרד הקליטה מכרז למתן שירותי ייעוץ, ליווי תכנון, פיתוח, ניהול ופיקוח על הסיוע שמעניק המשרד לקליטת עלייה בתחומי יזמות, תעסוקה ומדע (להלן: המכרז). המכרז הורכב למעשה משני תתי מכרזים, האחד לתחום היזמות העסקית והאחר לתחום התעסוקה והקליטה במדע. העותרת הגישה הצעה לתחום התעסוקה והקליטה במדע. למכרז נגשו מספר מציעים. המועד לפתיחת המעטפות נקבע מלכתחילה לחודש ינואר 2009, אלא שבמועד האמור טרם אושר חוק התקציב, והחשב הכללי הנחה שלא לפתוח את מעטפות המכרז כל זמן שחוק התקציב לא אושר. סופו של דבר, כונסה ועדת המכרזים (להלן: המשיבה) ביום 19.7.09. אחד מתנאי הסף שנקבעו במכרז התייחס לערבות. נאמר בו, כי "המציע יצרף להצעתו כתב ערבות בנקאי מקורי, ... על סך של 5% מערך הצעתו כולל מע"מ...". עוד נאמר בו, כי "תנאי זה יהווה תנאי סף להשתתפותו של המציע במכרז" (סעיף 0.5.3.1 למכרז, נספח 1 לעתירה). משנפתחו המעטפות, התברר למשיבה כי חלק גדול מההצעות, ובהן הצעת העותרת, לוקה בפגמים בכל הנוגע לסכומי הערבות הנדרשים. הצעת העותרת עמדה על 172,494 ₪ לחודש, ועל כן סכום הערבות הנדרש עומד על 8,624 ₪, ואילו כתב הערבות שצרפה העותרת להצעתה עומד על סכום של 12,000 ₪. הצעות אחרות הציגו כתבי ערבות לפיהם חושב הסכום של 5% מערך ההצעה לפי חישוב שנתי, בעוד שכוונת המשיבה הייתה להפקדת ערבות בגובה 5% מערך ההצעה לפי חישוב חודשי. רוצה לומר, בהצעות אלה היה גובה הערבות שצורפה פי 12 מן הערבות הנדרשת. משראתה כך המשיבה, נועצה ביועציה המשפטיים והחליטה להכיר באותן ערבויות שחושבו לפי שיעור של 5% מערך ההצעה על פי חישוב שנתי, ובלבד שלא נפל בהן פגם אחר המחייב פסילת הערבות על הסף. הטעם לעמדה זו נעוץ בכך שהמשיבה הגיעה למסקנה, כי תנאי הערבות, כפי שנוסח במכרז, לא היה ברור דיו, וניתן היה לפרשו באופן סביר גם כדרישה לערבות בגובה 5% מערך ההצעה לפי חישוב שנתי. אשר להצעתה של העותרת, הרי שזו נפסלה על הסף, שכן הפגם בה אינו נובע מן התקלה שבניסוח מסמכי המכרז. העותרת הציגה ערבות כנגזרת משיעור ההצעה לפי חישוב חודשי, אולם המדובר בערבות הגבוהה בכ- 3,300 ₪, או ב- 40%, מן הערבות שהיה עליה להציג, לפי נתוני הצעתה. מכאן העתירה שלפניי. עוד בטרם אבחן את הטענות לגופן, יש להקדים ולומר כי בהחלטתו מיום 9.9.09 הורה כב' השופט ד' חשין (סגן נשיא) למשיבה, בצו ארעי, להימנע מלהודיע לזוכה על זכייתה וכן להימנע מכל פעולה שיש בה לקדם את הליכי המכרז מעבר לקיום דיון והחלטה איזו הצעה זכתה במכרז. לנוכח בקשת המשיבה לבטל את הצו כולו, ובהסכמת העותרת, החליט כב' השופט חשין, בהחלטה מיום 23.9.09, לצמצם את הצו רק לאותו חלק במכרז אליו נגשה העותרת, היינו תחום התעסוקה והקליטה במדע. עוד הורה כב' השופט חשין באותה החלטה, כי העותרת תתקן את עתירתה ותצרף אליה כמשיבה את המציעה היחידה שנותרה, לאחר פסילת הצעות נוספות. העותרת מלאה אחר ההוראה הנ"ל, אולם החברה שצורפה כמשיבה 2, חברת "יישום - פתרונות אנושיים בע"מ", לא הגישה כתב תשובה לעתירה, ולא התייצבה לדיון שנקבע לפניי. ב"כ העותרת הצהיר בפניי כי מסר את מסמכי העתירה לידי משיבה 2, ואילו ב"כ המשיבה הודיע, כי שוחח עם מנהל משיבה 2 מספר שעות לפני הדיון והלה הודיע לו כי לא קיבל זימון לדיון, אולם אין לו עניין להתייצב ולהגיב לטענות העותרת לגופן ולפיכך לא יבקש את דחייתו. בנסיבות אלה החלטתי לקיים את הדיון בעתירה במועד שנקבע לכך. ועתה לעתירה לגופה. בפרוטוקול הישיבה שקיימה המשיבה עם פתיחת המעטפות, ואשר צורף כנספח 3 לעתירה, מתועדת החלטתה להכיר גם בערבויות שחושבו על פי 5% מגובה ההצעה לפי חישוב שנתי, ונאמר בו כי המשיבה החליטה "לאפשר למציעים שהגישו ערבות הצעה בתחשיב שנתי, להקטין את גובה ערבות ההצעה, ולהעמידה על 5% מערך הצעתם לחודש". כמו כן מתועדת בו החלטת המשיבה לפסול שלוש הצעות על הסף, בשל פגם שנפל בחישוב סכום הערבות. על פי הפירוט מתברר, כי בשלוש ההצעות הוצגו ערבויות מיטיבות. שתיים מהן התבססו על ערך ההצעה לשנה, והאחת, והיא העותרת, בססה את הערבות, הגבוהה מן הנדרש, על ערך הצעתה על פי חישוב חודשי. החלטה זו תורגמה למכתב, נספח 4 לעתירה, אשר נשלח לעותרת ביום 11.8.09. על פי תוכנו, ברור הוא כי נשלח גם ליתר המשתתפים במכרז. בסעיף 7 למכתב מודיעה המשיבה כי החליטה לאפשר למציעים שהגישו ערבות על פי תחשיב שנתי, להקטין את גובהה ולהעמידה על 5% מערך הצעתם לחודש. לעותרת הודיעה, בסעיף 8, כי "מכיוון שערבות ההצעה שהגשתם היא בסכום הגבוה מ- 5% מערך ההצעה לחודש הרי שאין היא מקיימת את דרישת הערבות במכרז, ועל כן החליטה ועדת המכרזים לפסול את הצעתכם על הסף". במהלך הטיעון בעל פה הוסיף ב"כ המשיבה, כי למיטב זכרונו, משיבה 2, שנותרה משתתפת יחידה בסופו של דבר (לאחר שהצעה נוספת נפסלה מאוחר יותר מטעמים אחרים), הייתה המציעה היחידה שהציגה ערבות תקינה לחלוטין, אולם לא היה מוכן להתחייב לכך. בנוסף הבהיר, כי אף לא אחת מן המציעות, שערבותה חרגה מן הנדרש בשל כך שחושבה על פי ערך שנתי, לא טרחה לתקן את הערבות. רוצה לומר, הדיון בוועדת המכרזים התקיים, בסופו של דבר, על יסוד הצעות שלפחות חלקן לא עמדו, בפועל, בתנאי הסף, ולא תוקנו, למרות שניתנה להן ההזדמנות לעשות כן. בעקבות המכתב נספח 4, החלה התכתבות בין העותרת לבין המשיבה והיועצת המשפטית למשרד הקליטה. במכתב מיום 31.8.09, נספח 5 לעתירה, הסביר ב"כ העותרת, כי מקור התקלה בחישוב שיעור הערבות, הוא בעובדה שמלכתחילה התכוונה העותרת להגיש הצעה גבוהה יותר. אולם, מנהלי העותרת נמלכו בדעתם סמוך מאוד ליום הגשת ההצעה, לאחר שכל מסמכי ההצעה, לרבות כתב הערבות, כבר הוכנו, והחליטו להוזיל את הצעתם. החלטה זו באה לאחר הערכה מחודשת של תנאי השוק ותנאי התחרות, ומבטאת את רצונה של העותרת לזכות במכרז, אף מעבר לתועלת הכלכלית הגלומה בו. בעל פה הוסיף והסביר, כי הפקידה האחראית בחברה הכינה את כתב הערבות על פי ההצעה הגבוהה, כפי שתוכנן להגיש מלכתחילה. משנתקבלה החלטה להוזיל את ההצעה, לא ניתנה הדעת על הצורך לתקן את גובה הערבות. הטעות התגלתה רק כאשר פנתה אליהם המשיבה במכתב נספח 4 לעיל. ואכן, במכתב האחרון בשרשרת ההתכתבויות בין העותרת לבין המשיבה, נספח 8 לעתירה, קובעת היועצת המשפטית של משרד הקליטה כי אין המשיבה חוששת שהתנהלות העותרת מקורה בחוסר תום לב או בכוונה פסולה, אולם "גם רשלנות בהגשת הערבות פוסלת את הערבות". נתון עובדתי נוסף שיש לציינו, בטרם אבחן את טענות הצדדים, הינו, כי אין חולק שהמשיבה עצמה לא קיימה דיון בהסבריה של העותרת לפגם שנפל בכתב הערבות, והסתפקה בהנחייתה של היועצת המשפטית לפיה יש לפסול את הצעתה על הסף, לנוכח ההלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון בעע"מ 8610/03 אמנון מסילות מעלות נ' המועצה המקומית מג'אר (פ"ד נח (6) 755, ולהלן: הלכת מסילות). לטענת העותרת, מפרשת המשיבה את הלכת מסילות שלא כהלכה. מדעת הרוב, שסברה כי גם ערבות מיטיבה היא ערבות פגומה, עולה, כי לשם פסילתה של ערבות הגבוהה מן הנדרש, צריכים להתקיים מספר תנאים. התנאי האחד הוא שתתקיים אפשרות השפעה בפועל על החלטת ועדת המכרזים, ואין די באפשרות תיאורטית. תנאי נוסף הוא העדר הסבר מצד המציעה לחריגה בגובה הערבות. מכאן, שעל ועדת המכרזים לבחון אם קיים הסבר לחריגה, והאם הוא סביר ומניח את הדעת. התנאי האחרון הוא שסכום הערבות עולה באופן משמעותי על הסכום הנדרש. בענייננו, כך טוענת העותרת, לא נתקיים ולו תנאי אחד מן התנאים המפורטים לעיל. חריגה העולה כדי מעט למעלה מ- 3,000 ₪, במכרז שהיקפו 12 מיליון ₪, אין בה כדי להעלות על הדעת חשש להשפעה בפועל על שיקול הדעת של המשיבה. גובה החריגה לא יכול היה להקנות לעותרת כל יתרון על פני מתחרותיה. העותרת הסבירה את מקור הטעות. המדובר בהסבר סביר ומתקבל על הדעת, והא ראיה, שהיועצת המשפטית לא העלתה על הדעת כי בהתנהלותה של העותרת יש משום חוסר תום לב או כוונה פסולה. כאמור, ההסבר לא נשקל ולא נבחן על ידי המשיבה, ודי בכך כדי לפסול את החלטתה. ואשר לגובה החריגה, הרי שאין לבחון אותה על פי יחסיות החריגה מסכום הערבות הנדרש, אלא על פי גובה הסכום החורג. עוד טענה העותרת, כי אין ללמוד מהלכת מסילות, כי דין ערבות מיטיבה כדין ערבות הנמוכה מן הנדרש. הטעם לכך פשוט: ערבות נמוכה מן הנדרש מעניקה למציע יתרון כלכלי ובכך נפגע עקרון השוויון. לעומת זאת, כאשר הערבות גבוהה מן הנדרש, השיקול של פגיעה בשוויון אינו נובע מאליו, ומתחייבת בחינה על פי הקריטריונים שהוצגו לעיל, שמא אכן יש בחריגה משום פגיעה בשוויון. לטענת העותרת, במספר פסקי דין שניתנו לאחר פסק הדין הנ"ל, ואשר עסקו בערבות גבוהה מן הנדרש, יושמה הלכת מסילות תוך בחינת החריגה על פי אותם קריטריונים. משמעות הדבר, כי אין מקום לפסילה על הסף של הצעה אליה צורפה ערבות הגבוהה מן הנדרש. לביסוס טענתה הפנתה העותרת לעת"מ (ת"א) 2443/08 אי.פי.אי. נ' עירית נתניה (להלן: פרשת אי.פי.אי.), ולעת"מ (י-ם) 8832/08 רולידר נ' קק"ל (להלן: פרשת רולידר). בנוסף עמד ב"כ העותרת על כך, שהקריטריונים במכרז נשוא העתירה לא כללו איתנות פיננסית, ולא ניתן על כך ניקוד. עובדה זו יש בה כדי ללמד שערבות גבוהה מן הנדרש לא היה בה כדי להשפיע על שיקול הדעת של המשיבה, שממילא לא ייחסה כל חשיבות לנתון זה. ניתן ללמוד על כך גם מהתנהלותה לאחר מעשה, משאפשרה למציעות האחרות להותיר על כנן ערבויות, הגבוהות פי 12 מן הנדרש. ב"כ המשיבה סבור, כי החלטת המשיבה עומדת במבחן הסבירות, ומשכך, אין עילה להתערבות בית המשפט. העקרון המנחה את ועדות המכרזים הוא עקרון השוויון, והפסיקה קובעת כי פגם בערבות מוביל לפסילת ההצעה כמעט באופן אוטומטי. בהקשר זה הפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בבר"מ 6990/09 האגודה לפניות הציבור נ' משרד החינוך ואח', , שניתן לפני ימים אחדים, ובו עמד כב' השופט א' רובינשטיין על החשיבות שבהקפדה על הדרישות הפורמאליות של תנאי הסף, כעניין שבמדינות שיפוטית. הקפדה זו, כך קבע, מחייבת נקיטת קו אחיד, אובייקטיבי, וכי, ככלל, אין לוועדת המכרזים או לבית המשפט הכלים לבחון אם נעשתה טעות בתום לב אם לאו. די בכך, לטעמו, כדי לדחות את העתירה, שכן המשיבה פעלה על פי עקרון השוויון והקו המנחה בפסיקה. עוד טען, כי הלכת מסילות מבטאת את עקרון השוויון, ונובע ממנה כי כל חריגה מתנאי הסף דינה פסילת ההצעה. לדבריו, אין ללמוד מפסק דין זה כי בכל מקרה של ערבות גבוהה, יש לבחון אם נתקיימו המבחנים שהוצבו בו כדי להסיק אם מתחייבת פסילה. אשר לפסקי הדין אליהם הפנתה העותרת, לטענת ב"כ המשיבה המדובר במקרים בהם נבחנה בדיעבד החלטת ועדת מכרזים שלא לפסול ערבות מיטיבה, ובית המשפט קבע כי ההחלטה סבירה. בעניננו, החליטה הוועדה לפסול על הסף את ההצעה הכוללת ערבות מיטיבה, ובקשת העותרת היא כי בית המשפט יקבע כי החלטה זו אינה סבירה באורח קיצוני. לטענתו, כפי שבית המשפט לא התערב באותן פרשות, כך אל לא להתערב בעניין שלפנינו, ובוודאי שאין ללמוד מאותם פסקי דין כי מתחייבת בחינה של ההסבר לפשר הערבות המיטיבה, לגופו. בנוסף, לדבריו, בכל המקרים בהם נתקבל הסבר המציעה לחריגה מיטיבה מן הערבות הנדרשת, היה זה בשל שילוב של אי בהירות במסמכי המכרז עם טעות של המציעה. דין העתירה להתקבל. אלה טעמי: המשיבה פנתה למשתתפים במכרז, ואפשרה לאלה מהם שערבותם חושבה כ- 5% מערך ההצעה לפי שיעור שנתי, לתקן את הצעתם, ולהתאימה לדרישת המכרז לערבות בגובה 5% מערך ההצעה לפי חישוב חודשי. כאמור, המדובר בערבות הגבוהה פי 12 מן הנדרש. נראה בעיני, כי משאפשרה המשיבה לחלק מן המציעות לתקן את כתב הערבות, וכאשר עולה, כי הפגם המשותף לכל הערבויות התבטא בהצגת ערבות הגבוהה מן הנדרש, היה עליה לאפשר תיקון הערבויות הגבוהות כולן, גם אם לגבי חלק מהן הניחה כי מקור הטעות הוא בניסוח הלקוי של המכרז. יתרה מזאת, כפי שהודה ב"כ המשיבה, אף לא אחת מן המציעות שניתנה להן ההזדמנות לתקן את הפגם לא עשתה כן, והמשיבה המשיכה לדון בהצעותיהן, על בסיס כתב ערבות בגובה פי 12 מן הנדרש. אם נפסלו בסופו של דבר, לא היה זה בשל הפגם בערבות. אכן, פסיקתו העקבית של בית המשפט העליון היא, כי פגם בערבות הינו, ככלל, פגם מהותי (עע"מ 10064/04 מרגלית ש.א. רכב בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה ואח', פ"ד נט(4), 495), המוביל לפסילת ההצעה. על אחת כמה וכמה כאשר המדובר בתנאי סף של המכרז (עע"מ 5085/02 רמט בע"מ נ' ועדת המכרזים של עירית תל-אביב - יפו, פ"ד נו(5), 941). בפרשת מרגלית הנ"ל אמרה כב' הנשיאה ביניש כי החשש הוא שפגם בערבות יקנה למציע יתרון שאינו שיוויוני, והחשש מפני הפגיעה בשיוויון והשמירה על האינטרס הציבורי של טוהר המידות במכרזים, הוא העקרון המנחה בבחינת פגמים בערבות, ולא תום הלב של מגיש הערבות הפגומה. זו נקודת המוצא. אשר לפגם הנדון, הלכת מסילות קובעת, כי אף ערבות גבוהה מן הנדרש פותחת פתח לפגיעה בשוויון בין המציעים. החשש, כפי שהוא מתואר בפסק הדין על ידי כב' השופטת ארבל, טמון בכך, שמציע המעמיד ערבות מיטיבה, קונה יתרון על פני חבריו, משום שהוועדה עלולה להיות מושפעת מן השיקול שתוכל לגבות ממנו סכום כסף גבוה יותר במקרה שתקום עילת שיפוי. כך גם מתבטא יתרונו בחשש להשפעה העקיפה, שיש לערבות המיטיבה על אופן הערכת חוסנו הכלכלי על ידי הוועדה, וממילא עלול להתעורר חשש לנסיון להשפיע על שיקול הדעת של הוועדה. לפיכך, ממשיך ואומר בית המשפט, בהיעדר נימוק או הסבר מטעם המציע לגובה הערבות, מתעורר חשש באשר למניעיו, וגם אם פעל בתום לב, החשש לפגיעה בשוויון בעינו עומד, כמו גם החשש למראית עין של חוסר תום לב. ובהמשך אומר בית המשפט כי יש לבחון כל מקרה לגופו: את סיבת הגשתה של הערבות בסכום העולה על הנדרש, את לשון הוראות המכרז ואת גובה ההפרש בין הסכום הנדרש לבין הסכום שהוגש. לכל אלה, כך נאמר, יש חשיבות לשם הקביעה האם נפל בערבות פגם, המקים חשש מפני פגיעה בשוויון. לכך יש להוסיף ולומר כי כב' השופט גרוניס, שהצטרף לתוצאת פסק הדין, העיר כי כשלעצמו הוא סבור שהחשש שמא תשפיע ערבות מיטיבה על שיקול הדעת של ועדת המכרזים שלא כדין "רחוק משהו", כלשונו, וכי אין זהות בין פגם המתבטא בהצגת ערבות נמוכה מן הנדרש לבין פגם המתבטא בהצגת ערבות גבוהה מן הנדרש, שהרי ברור כי מטרת הערבות מושגת מקום שהערבות גבוהה מן הנדרש. ואכן, ככל שהמדובר בערבות הנמוכה מן הנדרש, הפגיעה בעקרון השוויון נובעת מאליה. הצעה כזו מעניקה למציעה יתרון כלכלי מובן מאליו. פסילת ערבות כזו על הסף הינה תוצאה טבעית. כך, למשל, עמד בית המשפט העליון על השיקולים העומדים ביסוד הגישה הדווקנית ביחס לעמידה בתנאי הערבות, בעע"מ 10392/05 אחים אוזן חברה לבניה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' . בית המשפט הבהיר כי ייתכנו חריגים, אמנם נדירים, להכשרת הצעה שנפל פגם בערבות שצורפה לה, והכל כאשר ניתן לקבוע כי הפגם אינו מסכל את מטרת הערבות, ותיקונו אינו עומד בסתירה לעקרון השוויון. בדרך כלל, כך נאמר בפסק הדין הנ"ל, הבלגה על פגם בערבות עלולה לפגוע בעקרון השוויון, למשל כאשר הערבות נמוכה מן הנדרש או כאשר משך תוקפה קצר מן הנדרש. ובלשונו של בית המשפט העליון: "פשיטא, כי מציע אשר צירף ערבות נמוכה מן הנדרש, או בת תוקף קצר מן הנדרש, קנה לעצמו יתרון על פני המציעים האחרים שקיימו את תנאי הערבות במכרז כלשונו וכרוחו. הבלגה על פגם מסוג זה עלולה אף לפגוע במציעים פוטנציאליים, שאפשר שלא השתתפו במכרז מאחר שלא היה ביכולתם להמציא את הערבות הנדרשת על פי הוראות המכרז" (שם, פיסקה 44). הוא הדבר באשר לפגמים אחרים, אשר יש בהם כדי להקשות על מימוש הערבות, ולסבך את המעורבים בהתדיינויות משפטיות מיותרות (ראו למשל, עת"מ (תל-אביב - יפו) 2156/09 מוטק ניהול מים בע"מ נ' המועצה המקומית מזכרת בתיה ). אולם, כשהמדובר בערבות הגבוהה מן הנדרש, המגשימה ממילא את מטרת הערבות, מתחייבת בחינה האם נפגע עקרון השוויון, ולו מראית העין של עקרון זה, כעולה מהלכת מסילות. בענייננו, נשלל הרציונאל של הלכת מסילות לנוכח הנסיבות. רובן המכריע של המציעות הגישו כתבי ערבות גבוהים מן הנדרש. החשש להשגת יתרון של מתמודד אחד על פני חבריו, בשל הצגת ערבות גבוהה יותר, אינו מתקיים כאן. לפיכך, לא הייתה כל הצדקה לפסילת הצעת העותרת מן הטעם שהערבות שהציגה גבוהה מן הנדרש. והלא אין חולק, כי התנהלותה של העותרת הייתה בתום לב, והערבות שהציגה הפכה גבוהה מן הנדרש, לאחר שהצעתה תוקנה כלפי מטה. ההסבר הוא הסבר סביר, שכל בר דעת יכול לקבלו מבלי שיתעורר חשש שמא עומד מאחוריו שיקול אחר. האפשרות שהחריגה המדוברת יש בה כדי להשפיע על שיקול הדעת של הוועדה הינה אפשרות שאינה מתקיימת, לא בפועל ולא בכוח. ודאי לא כך, כאשר גם יתר הערבויות גבוהות מן הנדרש. יישומה של הלכת מסילות כפי שהתבטא בשני פסקי הדין אליהם הפנתה העותרת, מראה כי מתחייבת בחינה לגופו של עניין בכל מקרה ומקרה, לפי נסיבותיו. פרשת אי.פי.אי. דומה עד מאוד לענייננו. הזוכה במכרז הגישה ערבות הגבוהה ב- 50% מן הערבות הנדרשת, וטענה כי הדבר נבע מכך שפרק הזמן הנדרש לשם הוצאת ערבות בנקאית הוא שבוע עד שבועיים, והיא פעלה להנפקתה עוד בטרם גיבשה סופית את הצעתה. בית המשפט (כב' השופטת ד"ר אגמון-גונן) קבע, כי מאחר שבפועל לא השפיע גובה הערבות על בחירת הזוכה במכרז, ומחיר העבודה היווה השיקול המכריע, הרי שהזוכה לא קנתה כל יתרון על פני מתחרותיה בעצם הגשת ערבות גבוהה מן הנדרש, ועל כן לא הייתה פגיעה בשוויון. טענת ב"כ המשיבה, לפיה יש להבחין בין פרשת אי.פי.אי לבין ענייננו, בכך שבאותה פרשה השיקול המכריע היה מחיר העבודה ללא התחשבות בנתונים אחרים, בעוד שבענייננו, להצעת המחיר משקל של 40% בלבד בשיקלול הכולל, לאו טענה היא. על פי טבלת הניקוד, המשיבה לא ייחסה לעמידה בתנאי הסף כל משקל בבחינת ההצעות לגופן. כעולה ממסמכי המכרז, ניתן משקל של 60% לאיכות ההצעה, והיתרה לעלותה. עניינה של העותרת אף קל יותר מן המתואר בפרשת אי.פי.אי., שכן להבדיל מן הפרשה הנ"ל, העותרת אינה יוצאת דופן בהצגת ערבות מיטיבה, ורוב המתמודדות חטאו בהצגת ערבות כזו. אם הרציונאל העומד בבסיס הלכת מסילות אינו חל בפרשת אי. פי. אי., על אחת כמה וכמה אין הוא חל כאן. אשר לפרשת רולידר, הערבות המיטיבה שהציגה הזוכה במכרז נבעה, על פי קביעתו של בית המשפט (כב' השופטת צור, סגנית נשיא), מהניסוח המטעה של עורך המכרז. עם זאת, מדברי בית המשפט עולה בבירור, כי ההבדל שהוא מוצא בין הלכת מסילות לבין העניין שלפניו הוא, שבהלכת מסילות לא היה כל הסבר מצידה של המציעה להגשת ערבות גבוהה מן הנדרש. רוצה לומר, האבחנה נשענת על קיומו של הסבר סביר, השולל את החשש העומד ביסוד הלכת מסילות, ולא על ניסוח התנאי במכרז. בפרשת רולידר נמצא ההסבר בניסוח המטעה. אין בכך כדי לשלול הסברים אחרים, כפי שמראה פרשת אי.פי.אי. בנסיבות העניין, כאשר רוב המשתתפות הציגו כתבי ערבות גבוהים מן הנדרש, ולאחר שמצאתי כי בנסיבות אלה אין מתעורר חשש, ולו למראית עין, לפגיעה בעקרון השוויון, איני מוצאת טעם להחזיר למשיבה את עניינה של העותרת על מנת שתשוב ותשקול את פסילתה על הסף. אני מבטלת, אם כן, את החלטת המשיבה לפסול על הסף את הצעת העותרת, ומורה כי העותרת תוכל להמשיך ולהשתתף במכרז, והצעתה תיבחן לגופה. המשיבה תישא בהוצאות העותרת ובשכ"ט עורך דין בסכום כולל של 15,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסיקתם ועד ליום התשלום בפועל. ערבותמכרז