צו סגירה לעסק בגלל הימורים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו סגירה לעסק בגלל הימורים: לפני עתירה שהגיש העותר (להלן - העותר) נגד משטרת ישראל (להלן - המשיבה), על החלטתו של מפקד מחוז ירושלים ,ניצב אהרון פרנקו, מיום 26/8/09 להוציא צו סגירה לעסקו של העותר עד ליום 01/09/2010. רקע עובדתי העותר הינו תושב ירושלים ומחזיק מזה עשרות שנים מבנה המשמש אותו לעסק - בית קפה - המצוי ברח' עמר בן אלעס הנמצא בתחום שיפוטה של עיריית ירושלים (להלן - בית הקפה). בעקבות מידע שהיה בידה של המשיבה לפיו הקומה השנייה בעסקו של העותר משמשת לצרכי הימורים אסורים נדרש העותר להתחייב כי הקומה השנייה איננה פעילה. ביום 03/01/2008 הגיש העותר עתירה מנהלית - ות"מ 1187/07 - לפי סעיף 7 ד (ב) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968 כנגד המשיבה ובה עתר לביטול התנאי הנ"ל . ביום 05/03/08 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה, העתירה המנהלית תמחק והתנאי לעניין חובת הבעלים להימנע משימוש בקומה השנייה - הוסר, להסכמה זו ניתן תוקף של פס"ד. ביום 09/12/2008 הוגשה עתירה מנהלית נוספת - עת"מ 9033/08 - כנגד החלטת מפקד מחוז ירושלים במשטרה להוציא צו סגירה לעסקו של העותר שתוקפו עד ליום 02/03/09 לפי סעיף 229 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 ( להלן - חוק העונשין). במהלך דיון בעתירה ביום 17/12/08 בפני כב' השופט סובל, ואשר במהלכו הוגש לעיונו של ביהמ"ש חומר מודיעיני וחומר חקירה אשר עמד בפני מפקד מחוז ירושלים בקבלו ההחלטה להוצאת צו הסגירה, חזר העותר מעתירתו זו - כך שנדחתה והצדדים הגיעו להסכמה לפיה: צו הסגירה יעמוד בתוקפו עד ליום 02/03/09. הובהר כי לעותר רישיון עסק תקף עד ליום 31/12/08 לקיום משחקי קלפים ושש בש במקום וכי המשטרה המליצה שלא לחדשו. לאחר תאריך זה - 02/03/09 - עסקו של העותר ייפתח והוא יהא רשאי להפעיל במקום עסק של קפה ותה בלבד בהתאם לרישיון העסק שלו שתוקפו 31/12/2010. במידה ותמצא במקום שוב פעילות של קיום משחקים אסורים ישקול מפקד המחוז להוציא לגביו שוב צו סגירה. כב' השופט סובל נתן להסכמה זו תוקף של פס"ד. לפי חומר מודיעיני שהיה בפני מפקד מחוז ירושלים, סמוך לאחר סיום תקופת הצו המנהלי ביום 02/03/09 חזר מקום עסקו של העותר לשמש כמקום להימורים אסורים. בעקבות מידע זה ביצעה המשיבה חיפושים בעסקו של העותר ביום 05/04/09 וביום 07/05/09 אשר העלו כי עסקו זה של העותר שב לשמש למשחקים אסורים. לפיכך, ביום 12/05/09 נשלחה לעותר התראה האומרת כי לאור החומר המונח בפני מפקד מחוז ירושלים הונחה המלצה הממליצה על סגירת עסקו. העותר השיג על התראה זו והגיש עתירה מנהלית נוספת - שלישית במספר - כנגד החלטת מפקד המחוז עוד בטרם נתקבלה תשובת המשיבה להשגתו זו. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה - העתירה תמחק בכפוף להמצאת התחייבות בכתב של העותר כי במקום לא יתקיימו עוד עבירות לפי סימן י"ב לפרק ח' לחוק העונשין, העותר חתם על , תצהיר המכיל את ההתחייבות בפני בא כוחו ביום 01/06/09 (נספח ג לתשובה). לאחר מסירת ההתחייבות הנ"ל ביום 05/07/09 - בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל במשטרה שבעסק העותר מתנהלים הימורים לא חוקים ומשחקים אסורים - בוצע חיפוש משטרתי עפ"י צו ביהמ"ש (להלן-החיפוש הראשון) שבו נתגלה כי במקום אכן מתבצעים הימורים אסורים. כמו גם, נתפסו סכומי כסף, קוביות ואף עוכבו מס' אנשים אשר הימרו במקום. בתחילתו של החיפוש ובעקבות ניסיון אזהרתו - "משטרה משטרה" - של בחור בשם מאהר סלימה את יושבי הקומה השנייה בבית עסקו של העותר, עלו השוטרים בריצה לקומה השנייה ובה נתגלה שולחן עגול אשר סביבו עומדים ויושבים אנשים. בה בעת מס' אנשים החלו רצים לכיוון החלון כאשר אחד מהם זרק דבר מה מן החלון. במהלך סריקת השוטרים , נתגלו שתי קוביות אשר היו זרוקות במקום. כאמור, במהלך חיפוש זה, נתפשו סכומי כסף וקוביות המלמדים על ההימורים המתנהלים במקום - על העותר נתפש סך של 2100 ש"ח, על מעוכב אחר נתפס סך של 900 ש"ח, מעוכב נוסף נתפס עם סך של 700 ש"ח, על מעוכב שלישי נתפס סך של 900$, ועוד 300 ש"ח, ועל המעוכב הרביעי נתפס סך של 2400 ₪. בפני ביהמ"ש הוצגה קבוצה של אמרות שנגבו ממבקרי בית הקפה בעקבות החיפוש הראשון תחת אזהרה שבהן הוחשדו ע"י החוקרים בהשתתפות בהשתתפות במשחקים אסורים, בכתב התשובה צוטטו קטעים מהודעות אלה כששמם של הנחקרים מופיע בראשי תיבות להצגת החומר בצורה זו ,כשבפני ביהמ"ש הוצגו האמרות המלאות במעמד צד אחד (בנוסף לדו"ח מודיעיני ולתצלומים שנערכו לפי הנטען במקום )בעוד שהחומר שגולה לעותר הצטמצם לציטוטים הנבחרים שהובאו בגוף כתב התשובה, אתייחס בהמשך אך לצורך הדיון העובדתי אביא מבחר מהציטוטים שנכללו בכתב התשובה של המשיבה.. בהודעתו של י.צ. מיום 06/07/0 נאמר : "שאלה: ואיך מעבירים שם את הלילה? תשובה: אתה מסתכל רואה הימורים, שותה קפה,משחק שש בש, משחק קלפים, מה שעושים שם אנשים." בהודעתו של ר.ט. מיום 06/07/09 נאמר : "שאלה: יש לך מושג למה משמש השולחן העגול? תשובה: משחקים עליו הימורים בקוביות." בהודעתו של א.א. מיום 8/7/09 נאמר: "שאלה: למה משמש המקום? תשובה :בית קפה וקלפים משחקים בינהם ולפי מה שראיתי ביום ראשון הם מהמרים בסכומי עתק ,ראיתי ביום ראשון אלפי דולרים" ביום 16/07/09 - בעקבות מידע מודיעיני נוסף שהתקבל במשטרה שעדיין בעסק העותר מתנהלים הימורים לא חוקים ומשחקים אסורים - בוצע חיפוש נוסף עפ"י צו ביהמ"ש (להלן -החיפוש השני) שבו נתגלה שוב כי במקום מתבצעים הימורים אסורים. במהלך החיפוש נתפסו סכומי כסף ועוכבו מס' אנשים. שיטת ההתנהלות הקודמת חזרה על עצמה גם כאן, בתחילתו של החיפוש ובעקבות ניסיון אזהרתו - "שורטה שורטה" ("משטרה משטרה") - של אדם בשם חרובי איסמעאיל את יושבי הקומה השנייה בבית עסקו של העותר, עלו השוטרים בריצה לקומה השנייה ובה נתגלה שולחן עגול אשר סביבו עומדים ויושבים אנשים, כאשר במהלך סריקת השוטרים נתגלו שתי קוביות אשר היו מוסתרות במקום. במהלך החיפוש הנ"ל נתפסו סכומי כסף שונים: על אחד המעוכבים נתפס סך של 400$ ועוד 400 ₪, לאחר מכן ובהסכמתו של המעוכב נעשה חיפוש בגופו ונתפש סך של 188$ ועוד 2300 ₪ אשר הוסתרו בתוך הנעל שלו, על מעוכב נוסף נתפס סך של 3800 ₪ ומעוכב נוסף נתפס עם סכום של 150$ ועוד 100 ₪. בעקבות אותו חיפוש נעצר העותר ושוחרר בתנאים מגבילים בהחלטת כב' ס. הנשיאה , השופטת ר' פרידמן-פרידמן, בביהמ"ש השלום בירושלים מיום 19/07/09 (נספח ד' לתשובה) . בהחלטתו (שלא צורפה לעתירה ) קבע בית משפט השלום כי "מחומר החקירה שהוצג בפני עולה כי יש חשד סביר נגד המשיב לגבי העבירות המיוחסות לו" בית המשפט התייחס לטענת ב"כ העותר בפניו כי כספי שנתפסו אצל באי בית הקפה בפשיטות קודמות הוחזרו להם מבלי שהוגשו כתבי אישום וציין כי הדברים "יפים לכאן ולכאן" .מחד, הכספים אמנם מוחזרים ואין מוגשים כתבי אישום אך מאידך עולה, כי "על אף שהמשיב (העותר-מ.ה.) נתפס פעם אחר פעם ,הוא ממשיך לעבור את אותה עבירה" בין התנאים שנקבעו לשחרור העותר הוטל עליו איסור להיכנס לכל מקום בו מתנהלים משחקי מזל אסורים למשך 180 יום, כמו גם הפקדה של 5,000 ₪, חתימה על ערבות עצמית בסך 10,000 ₪ וערבות צד ג' בסך 10,000 ₪. בפני מותב זה הוצגה גם קבוצת של אמרות שנגבו ממבקרי בית הקפה תחת אזהרה , בעקבות החיפוש השני ,שבהן הוחשדו ע"י החוקרים בהשתתפות במשחקים אסורים מהחיפוש האחרון שנערך.גם כאן הוצגו בפניי האמרות המלאות ,שלעותר לא אופשר לעיין בהן ,בעוד שבכתב התשובה הובאו ציטוטים נבחרים מתוך אותן אמרות. בהודעתו של א.ב.י. מיום 16/07/09 נאמר : "שאלה: מי מנהל את המשחקים במקום בו עוכבת ואילו משחקים מתנהלים שם? תשובה: המקום של קאזם לא יודיע שם מלא, הוא ערבי, בקומה התחתונה יש לו מועדון קלפים ולמעלה משחקי קובייה" בהודעתו של נ.מ. מיום 16/07/09 נאמר : שאלה: מי מנהל את המקום ואילו משחקי מזל מתנהלים שם? תשובה: מנהל המקום זה קאזם סליימה, המשחקים שיש שם שראיתי זה משחק קובייה" בהודעתו הנוספת של נ.מ. מיום 19/07/09 נאמר: שאלה: מה ראית בעת פשיטה במקום? תשובה: ...ראיתי משחקים במשחק קובייה בשולחן אחד, כאשר מסביב השולחן העגול עם בד ירוק ישבו איזה 10 שחקנים אשר הימרו... חרובי הזה היה למטה וכאשר ראה את השוטרים שמגיעים למקום, צעק "שורטה שורטה" ואז כולם קפצו מהשולחן, אציין שעל השולחן היו כסף של ההימור, והיה שם להערכתי איזה 9,000 ₪ -8,000 ₪, וכל שחקן תפס את הכסף שלו והכניס לכיסו... שאלה: מה הכוונה הנהג של המקום? אבו עבד מונית? תשובה: ... ואבו עבד מסיע שחקנים מביתם למקום של קאזם ובחזרה, שמעתי ששחקנים משלמים לו הרבה כסף על נסיעות אלו..." על סמך אמרות אלה ,דוחו"ת הפעולה של השוטרים שהשתתפו בחיפושים ותעדו אותם, הממצאים שנתפשו בחיפושים , כולל כספים שנתפסו על גוף הנוכחים וקוביות משחק ומידע מודיעיני הכולל 15 ידיעות על קיום משחקים אסורים בשנת 2009 , נשלחה אל האחרון ביום 13/08/09 התראה כי בפני מפקד מחוז משטרת ירושלים המלצה לסגור את עסקו של העותר. עוד באותו היום השיג ב"כ העותר עו"ד אוחנה על התראה זו. לאור האמור החליטה המשיבה ביום 26/08/09 לדחות את השגת העותר (נספח ה' לתשובה) ומפקד מחוז ירושלים הוציא צו סגירה מנהלי לעסקו של העותר עד ליום 01/09/2010 לפי סמכותו בסעיף 229 (א) לחוק העונשין. תמצית טיעוני העותר העותר תוקף את צו הסגירה שהוציא מפקד מחוז ירושלים ביום 26/08/09. העותר טוען כי כתוצאה מן הצו פרנסתו נגדעה וכי נגרמו לו נזקים כלכליים חמורים ובנוסף נפגעה זכותו החוקתית בהתאם לחוק יסוד חופש העיסוק. עוד טוען העותר כי החלטה זו של הרשות נגועה בשרירותיות,חריגה מסמכות, חוסר סבירות קיצוני והעדר תום לב וכי אורך הצו איננו מידתי. העותר טוען כי מחזיק במבנה המשמש כעסק מסוג בית קפה הפועל לפי רישיון עסק שהונפק לו. ומוסיף ואומר כי מעת לעת מתנהלים במקום משחקי שש בש - שאף השקיע כסף ברכישתם - שאינם בגדר הימור וכי מתקיימים לגבי העסק החריגים הקבועים בסעיף 230 לחוק העונשין. בין היתר משום שמדובר במעין 'מועדון חברים' שבו משתתפים קבועים ואילו התמורה החומרית הנלווית להם הינה שולית ואינה משמעותית ולפיכך אינה יוצרת ציפייה להתעשרות מהירה אשר מעודדת התמכרות. העותר טוען עוד כי בשעתו החזיק רישיון לניהול משחקי שש בש וקלפים שהרשות הנפיקה בהתאם לחוק רישוי עסקים ואילו כיום מחזיק ברישיון כדין להכנת תה וקפה אשר בתנאיו הוא עומד . הוא מוסיף ומדגיש כי עד היום למרות החיפושים וחקירת באי המועדון,כולל העותר עצמו לא הוגש כתב אישום נגדו או נגד מי מבאי המועדון. תמצית טיעוני המשיבה המשיבה טענות סף של חוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב מצד העותר ולפיכך מבקשת לדחות העתירה על הסף.תחת כותרת זו מציינת המשיבה כי העותר אינו מציין, כי בעקבות החיפוש השני נחקר העותר ביום 19/7/09 כחשוד בעבירות של החזקת מקום לניהול משחקי מזל וניהול משחקי מזל אסורים ושוחרר בערובה וכי בית המשפט ציין בהחלטתו שחומר החקירה מקים נגדו חשד סביר לביצוע העבירות . כמו כן נטען כי העותר נמנע מלציין ולצרף את חתימתו על התחייבות מיום 01/06/09 לפיה יימנע מביצוע מכל עבירה לפי סימן י"ב לפרק ח' לחוק העונשין ,התחייבות שאותה הפר . העותר גם נמנע מלציין כי במהלך החיפושים שנערכו בעסקו נתפשו חפצים הקשורים לעבירות האמורות כגון כספים וקוביות, כמו גם העובדה כי חלק גדול מן האנשים שישבו בבית העסק של העותר עוכבו לחקירה וקשרו אותו להפעלת בית העסק כמקום הימורים. עוד נטען במסגרת טענות הסף כי רישיון העסק של העותר פקע ביום 31.12.08 ועצם ניהולו של העסק ללא רישיון נגוע בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים המצדיקים דחייה על הסף. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי אין כל מקום להתערב בצו הסגירה מאחר שלא נפל בהוצאת הצו כל פגם מן הפגמים שבהתקיימם רשאי בית משפט זה, כבית משפט לעניינים מנהליים , להתערב בשיקול דעתו של מפקד המחוז המשיבה טוענת, כי על פי התשתית הראייתית המוצקה שהונחה בפני מפקד המחוז , עסקו של העותר משמש תקופה ממושכת כמקום הימורים בלתי חוקיים בין היתר באמצעות משחקי קובייה, כאשר גם הקומה התחתונה משמשת למשחקי קלפים ושש בש החורגים מן המותר על פי רישיון העסק של המקום (שכאמור פקע ,בכל מקרה, בעת הוצאת הצו נשוא העתירה) . ראיה נוספת לעיסוק האסור היא לשיטתה העובדה שהעותר מחזיק "מודיע" שתפקידו להתריע על הגעת אנשי המשטרה כמו גם מחזיק בנהג אשר "...מסיע שחקנים מביתם למקום של קאזם ובחזרה..." עבור תשלום. המשיבה גם מציינת את שורת ההזדמנויות שניתנו לעותר עד כה לעותר לחזור למוטב ,כולל סגירה זמנית של העסק לשלושה חודשים בלבד ולאחריה החתמה על התחייבות להימנע מהעיסוק האסור ומשלא עמד בהם, כך לטענתה , מוצדק היה להוציא צו סגירה לתקופה ממושכת ובכך התמלא גם תנאי המידתיות שבהפעלת הסמכות . עוד מוסיפה המשיבה כי עצם הפגיעה בחופש העיסוק של העותר הינה מידתית וזאת בהתאם להלכה הפסוקה. לעניין אי הגשתו של כתב האישום טוען ב"כ המשיבה כי בשל הצורך להעביר את החומר הלוך ושוב בין לשכת מפקד המחוז לבין הפרקליטות לצורך ההתייחסות לעתירה,התעכב הטיפול בעניין עד הלום. דיון והכרעה דין העתירה להידחות הן משום קיומן של עילות סף לדחייה והן לגופה. כאמור העותר לא גילה בעתירתו חלקי מידע רלבנטיים לעתירה,כולל מעצרו ושחרורו בערובה בבית משפט השלום בירושלים ב-19/7/09 בעקבות החיפוש השני , פרוטוקול נספח ד' לכתב התשובה. כמו כן הסתיר העותר את העובדה , שבעקבות הסכמת מפקד המחוז מיום 25.5.09 לבטל התראה קודמת להוצאת צו סגירה תמורת התחייבות בכתב של העותר ,שלא לאפשר במקום עסקו משחקים אסורים,אכן חתם העותר על התצהיר מיום 1.6.09,נספח ג' לכתב התשובה ,שבו התחייב להימנע מעיסוקו האסור ,התחייבות שכאמור הופרה על ידו זמן לא רב לאחר שניתנה . כמו כן נמנע העותר מלציין שבשני החיפושים נתפשו בעסקו קוביות משחק וכי על גופם של באי המקום נתפסו סכומי כסף לא מבוטלים. העותר גם ציין במפורש בסעיף 1 לעתירה, שאותה תמך בתצהיר,כי "הוא מחזיק ברישיון עסק כדין ,להכנת תה וקפה במקום-רישיון שהנפיקה לו רשות הרישוי בהתאם לחוק רישוי עסקים".זאת , בשעה שאין חולק כיום , כי טענה זו איננה נכונה משום שרישיון העסק של העותר פג עוד ב- 31/12/08 ,זמן רב לפני התקיימות ההליכים נשוא עתירה זו ,ולא חודש עד היום . טעמים אלה כשלעצמם די בהם לדחות את העתירה על הסף. נא לראות עת"מ (חי) 640/08 מוצגברשווילי נ' עירית נהריה , פסקה 17 של פסק הדין וכן עת"מ (חי) 681/08 אבו כליב נ' ראש עירית חיפה , פסקה 16 של פסק הדין והאסמכתאות שם. באשר לנטען בגוף העתירה ,לאחר שעיינתי בעתירה ,בתשובת המשיבה ובחומר שהוצג לי במעמד צד אחד, לא מצאתי פגם או פסול כלשהם בהחלטת מפקד המחוז. על פני החומר הראייתי , ברור שמקום עיסקו של העותר שימש לעריכת משחקים אסורים .זאת גם מבלי מבלי להידרש לחזקות הראייתיות האמורות בסעיף 233 לחוק העונשין. די בעובדה שנחה דעתו של מפקד המחוז כי המדובר "במקום משחקים אסורים או מקום לעריכת הגרלות או הימורים" לפי האמור סעיף 229 (1) לחוק העונשין כדי שיוסמך לאשר את הוצאת הצו. גם בקביעה הנוספת הכלולה בצו כי "המשך קיומו עלול לפגוע בשלום הציבור או בטובת תושבי הסביבה או להביא לעבריינות,לרבות לעריכת משחק אסור" לפי האמור בסעיף 229(2) לחוק האמור אין כל עילה שיפוטית מבוררת להתערב. יש לזכור כי הצו נשוא עתירה לא היה המהלך הראשון אלא האחרון שבו נקטה המשיבה בעניין עסקו של העותר וקדמה לו השתלשלות האירועים המפורטת בהרחבה בפרק הרקע העובדתי שלעיל וכן בהרחבת יתר בסעיפים 9- 52 לכתב התשובה ,אירועים ועובדות שלמעשה לא היה עליהם חולק. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי העותר לא הוזהר ושב והוזהר בטרם ננקט המהלך הסופי של הוצאת הצו נשוא העתירה וברור ששום אמצעי מידתי יותר ופוגעני פחות לא הועיל כלפיו. אין גם בסיס לטענת העותר בדבר תחולת החריגים הקבועים בסעיף 230 לחוק העונשין על עניינו. חריגים אלה נותחו בהרחבה על ידי בית המשפט העליון בעע"מ 4436/02 תשעים הכדורים נ. עירית חיפה . לצורך עמידה בפטור נדרשת הצטברותם של שלושה תנאים הנוגעים לעריכת המשחקים : עריכתם מכוונת לחוג אנשים מסוים אינם חורגים מגדר שעשוע או בידור אינם נערכים במקום משחקים אסורים או במקום לעריכת הגרלות או הימורים. בנסיבות עניינו ברור ,על פני הדברים, שהתנאי השלישי אינו מתקיים. זאת ,משום שלפי חזקות הקבועות בסעיף 233 ובהסתמך על שני החיפושים שנערכו במקום טרם הוצאת הצו וממצאיהם , החקירות של העותר ושל באי המקום בעקבות אותם חיפושים והחומר המודיעיני הנוסף שהוצג לי , אין ספק שמתקיימות בו החזקות הכלולה בסעיפים (3)(א) ו-(3)(ב) של סעיף החזקות וההופכות אותו ,באין ראיה לסתור, ל"מקום משחקים אסורים". לפי אותם סעיפים, די בקיום משחק אסור באותו מקום פעמיים בתוך ששה חודשים לפני מועד ביצוע העבירה וכאשר מדובר במקום המשמש גם למשחקי קלפים ,כמו בענייננו , פעם אחת בתוך אותה תקופה , כדי להגדיר את המקום כ"מקום משחקים אסורים" . מאחר שלפי הראיות שהוצגו לי, התנהלו במקום עסקו של העותר משחקים מסוג זה במספר רב בהרבה של מועדים , בששת החודשים שקדמו להוצאת הצו,קמה חזקה שלא נסתרה שמדובר ב"מקום משחקים אסורים".לפיכך אין העותר יכול ליהנות, ולו מטעם זה בלבד, מהגנת סעיף 230. לא זו אף זו, טענת העותר שמדובר ב"מועדון חברים" ,העונה על התנאי הראשון של סעיף 230 , גם היא אינה יכולה לעמוד.עיסקו של העותר הוא בית קפה ,שעל פניו פתוח לכל לקוח .מתוך פירוט המוצא הלאומי ,מגוון כתובות המגורים ברחבי העיר והארץ ,מהות העיסוקים ותיאור סיבות הימצאותם במקום של אותם מבקרים, ששהו במקום בעת החיפושים ונחקרו במשטרה ,ניתן להסיק שלא מדובר ,על דרך הכלל, באוכלוסיה הומוגנית וקבועה של מבקרים. זאת גם מבלי להתייחס לצופה שהוצב במקום ונועד להזהיר מפני בואה של המשטרה , דבר שאינו מתיישב עם היות המקום בית עסק נורמטיבי . אין ספק שאם לגבי מועדון הבינגו שהתנהל בעניין של "תשעים הכדורים" ונשא,לכאורה, סממנים מובהקים של מועדון חברים (תקנון, כרטיסי חבר,וועדת קבלה ותקופת השהיה עד לתחילת החברות) נפסק שהוא אינו יכול להיות מוכר כ"חוג אנשים מסוים " לצורך סעיף הפטור, מקל וחומר שאין העותר יכול לטעון זאת לגבי עיסקו הנטול סממנים כאלה. אין צורך בנסיבות העניין להידרש בפירוט לתנאי הפטור השלישי שלפיו המשחקים "אינם חורגים משעשוע או בידור".זאת משום שדי בכך שאחד מתנאי סעיף הפטור אינו מתקיים כדי לשלול את הגנת סעיף 230 .עם זאת , בהתייחס לטענת העותר בהודעתו במשטרה מ-6/7/09 , שבעסקו מתנהלים משחקי קובייה בסכומים קטנים כי "אין לאנשים כסף, הם מהשטחים ,הם תפרנים",טענה שאינה מתיישבת לכאורה עם שאר הראיות שהוצגו לפני , הרי דווקא כשמדובר במשחק אסור , שבו מהמרים משתתפים ,שהם מחוסרי אמצעים, על כסף מועט שאין להם או שנדרש להם לצורכי קיום בסיסיים ,מתחזקות התכליות החברתיות שביסוד האיסור הפלילי לקיים משחקי מזל מסוג זה שיש בהם יסוד של הימור ,תכליות שפורטו בעניין "תשעים הכדורים" ומבחינתם אין המדובר בשעשוע או בידור גרידא. מכאן שתנאי הפטור שבסעיף 230 לא התקיימו בעניינו של העותר. העובדה שבעניינו של העותר טרם הוגש כתב אישום אמנם מתמיהה אך אין בה כדי להשליך ישירות על סמכותו של מפקד המחוז להוציא לעסקו של העותר צו סגירה. אין בסיס גם לטענת העותר לגבי אי החוקתיות שבצו הסגירה בשל פגיעתה של חופש העיסוק של העותר .חוקתיותה של הסמכות לסגור מקום המשמש לעריכת משחקים אסורים באספקלריה של חוק יסוד:חופש העיסוק נבחנה אף היא בהרחבה בפסק דין "תשעים הכדורים" ונפסק ,לאחר ניתוח מקיף, שהיא עומדת בתנאי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד:חופש העיסוק. מכל האמור לעיל דין העתירה להידחות עם זאת ראיתי להוסיף ,ללא קשר לתוצאת העתירה הספציפית שבפניי ,כמה הערות לגבי צורתו של ההליך נשוא העתירה והפגיעה הפוטנציאלית הגלומה בזכויותיו הדיוניות של הנפגע ממנו. רגליו של ההליך האמור בסעיף 229 נטועות בחוק העונשין ועובדה זו מקרינה על מהותה של הסמכות הכלולה בסעיף ומקנה לה גוון ברור של סנקציה פלילית. לא זו אף זו , למפקד המחוז ניתנה בחוק סמכות ייחודית וחריגה להוציא ,על סמך ראיות מנהליות, צו סגירה בלתי תחום בזמן הפוגע בזכויות אדם חוקתיות מוכרות ,הן בזכות היסוד לחופש עיסוק לפי חוק יסוד:חופש העיסוק והן בזכות היסוד לקניין לפי סעיף 2 לחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו.זאת שעה שסמכות כזו לא ניתנה לבית משפט המרשיע אדם בעבירה של איסור החזקה או הנהלה של מקום משחקים אסורים לפי סעיף 228 לחוק העונשין והעונשים היחידים שרשאי בית המשפט לגזור עליו הם מאסר וקנס כספי. יצוין כי לגבי עבירות פליליות אחרות ,הגוף היחיד הרשאי לתת צו פוגעני כזה מבחינת זכויות האדם ,שלא בעקבות הרשעה בהליך פלילי ,למשל בהליך של "חילוט אזרחי" ,הוא בית המשפט לבקשת פרקליט מחוז וגם זאת רק על סמך תשתית ראייתית שעצמתה היא לפחות ברמת ההוכחה הנדרשת בעניין אזרחי .ראה פרק ד' לחוק מאבק בארגוני פשיעה ,התשס"ג-2003 ,סעיפים 14-17 ;פרק ו' לחוק לאיסור הלבנת הון ,התש"ס-2000 סעיפים 22-23;פרק ה' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] ,התשל"ג-1973 ,סעיפים 36ב-36ה; סעיפים 21-24 לחוק איסור מימון טרור,התשס"ה -2005. בכל אותם חיקוקים, מעבר לעובדה שסמכות ההחלטה נתונה רק לבית המשפט ולא לגוף מנהלי , רשאי הנפגע מההחלטה לערער בזכות על ההחלטה לערכאת הערעור הרלבנטית. בענייננו כאמור הסמכות ניתנת לגוף שהוא גוף מנהלי ולא שיפוטי , על אף סממניו הייחודיים . גוף מנהלי זה,קרי מפקד המחוז, רשאי לקבל החלטתו על סמך ראיות מנהליות שברובן אינן גלויות לנפגע מן ההחלטה וכשרף ההוכחה העובדתית הנדרש להחלטה כזו הוא משתנה ותלוי נסיבות (ראה י' זמיר. ההליך המנהלי ,עמ' 761-768 ). זאת ועוד, על החלטה מסוג זה ניתנה לנפגע זכות רק לביקורת שיפוטית מצומצמת על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים. מתחם התערבותו של בית המשפט המנהלי בהחלטה מוגבל לקיומה של חריגה מסמכות או של פגם מהותי בשיקול הדעת המנהלי ובית המשפט אינו רשאי לשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות. דומני כי כדי לאזן סמכות חריגה זו שנקבעה בחוק העונשין ,ראוי להרחיב את זכותו של הנפגע במקרה זה לעיין בתשתית הראיות ששימשה בסיס להחלטת הרשות כבר בשלב השימוע (המוגדר בעניינו כהשגה) ובהתבסס על העיון באותה תשתית להציג בפני המשיבה ראיות לסתור מטעמו. למשל, בענייננו, נמנע מן העותר, עובר לשימוע , לעיין בהודעות, בדוחו"ת הפעולה ,וכן בראיות החפציות שנתפסו וצולמו בחיפושים או בתיעודן, שאינם בגדר מידע מודיעיני . כל שנמסר לו במכתב ההתראה שהוצא ע"י מפקד המחוז הוא קביעה עובדתית לאקונית שבעסקו מתנהלים משחקים אסורים מבלי לפרט את מקור המידע. רק בשלב כתב התשובה שלאחר הגשת העתירה הוצגו בפניו, לראשונה, ציטוטים סלקטיביים ואנונימיים מתוך אותו חומר ראיות.בנסיבות אלו לא יכול היה העותר להתגונן באפן קונקרטי ופרטני נגד התשתית הראייתית להחלטה ולנסות ולהפריך אותה. זכות העיון האמורה נגזרת לטעמי גם מזכותו של הנפגע מהחלטת מפקד המחוז להליך הוגן,במיוחד כאשר עסקינו בסמכות בעלת אופי של סנקציה פלילית והמעוגנת בחוק העונשין . על הקשר ההדוק בין זכות העיון וההעתקה לזכות להליך הוגן ראה בש"פ 8706/07 מ"י נ' פלוני זאת ועוד ,אין חולק ,כי אילו הועמד העותר לדין לפי סעיף 228 לחוק העונשין על סמך אותן ראיות עצמן, הוא היה רשאי היה לעיין בהן ולהעתיקן ,בכפוף לסמכות המשיבה לבקש מהשר לביטחון פנים תעודת חיסיון לגביהן , סמכות שגם היא ניתנת לתקיפה במסגרת ההליך הפלילי.אכן קיים חשש מסוים כי מתן זכות עיון מוקדם מסוג זה עלולה לפתוח פתח לשיבוש הליכים והעלמת ראיות או להדחת או הטרדת עדים וזאת בטרם הוגש כתב אישום ,אך חשש זה אינו שונה ממצבים שבהם ניתנת לנאשם זכות שימוע בטרם הגשת כתב אישום ,שהרי בענייננו מדובר בעבירה מסוג פשע שבה זכאי הנאשם לבקש שימוע אצל רשות התביעה הרלבנטית .על פי נוהג שהפך לדין, במסגרתו הליך של שימוע בטרם הגשת כתב אישום, מאפשרים לנאשם הפוטנציאלי לעיין בחומר הראיות או למצער , בעיקרו. ראה הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.3001 שבה נאמר בסעיף 7 : "לפי סעיף 74 לחסד"פ, זכות העיון בחומר הראיות שבידי התביעה מוקנית לחשוד רק מעת שהוגש נגדו כתב אישום. בהתאם לסעיף 60א(ו), שנוסחו הובא לעיל, אין בהוראות סעיף 60א 'כדי לשנות מהוראות סעיף 74.יחד עם זאת, לעיתים לא ניתן לממש באופן סביר את זכות הטיעון ללא קבלת עיקרי חומר הראיות שבידי התביעה. לפיכך, יתאפשר עיון החשוד או בא-כוחו בעיקר חומר הראיות שבידי התביעה לקראת השימוע; זאת בכפוף לשיקול דעת התביעה, ככל שזו תסבור כי הדבר אינו עלול לפגוע בעניינם של מעורבים אחרים, להפריע להכנות למשפט, או לגרום נזק אחר (ראו לעניין זה בג"ץ 47/91 און ניימן נ' פרקליטות המדינה, פ"ד מה(2) 872, 876 - 877)". (ההדגשות אינן במקור - מ.ה.). ואכן בעקבות אותה הנחייה נפסק ע"י בג"ץ כי: "אכן, הליך השימוע אינו "משפט זוטא". הוא מצריך ראיית התמונה הכוללת של האישום בקווים כלליים. עם-זאת יש לשקול, כמובן, בכל מקרה ומקרה מהו היישום הנכון של ההנחיה ולמסור למבקש השימוע את עיקרי חומר הראיות. לעיתים מחייב הדבר היקף רחב יותר של גילוי ולעיתים היקף צר יותר... כך אין הצדקה לדרוש כי מבקש השימוע יקבל לרשותו חומר ראיות שנראה שתתבקש לגביו תעודת חיסיון באם יוגש כתב אישום. בדומה - אין מקום למסור חומר שמסירתו עלולה לפגוע בהמשך החקירה, ככל שצפוי המשך לחקירה, נגד מבקש השימוע או נגד אחרים. בענייננו, חומר ראיות שלא נמסר אומנם בעת הגשת העתירה הועבר כאמור לעותר לאחר סיום החקירה, בעוד עתירה זו תלויה ועומדת." בג"צ 2678/07 - נשיא המדינה, מר משה קצב נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' . (הדגש שלי-מ.ה.) אינני סבור כי הדברים שונים לגבי הליך של שימוע (או השגה ) בטרם החלטה של מפקד המחוז על סגירת מקום משחקים אסורים לפי סעיף 229 לחוק העונשין. בעניינו לא נטען כי החקירה טרם הסתיימה בעת הוצאת האזהרה על הכוונה להוציא את צו הסגירה.לכן לא ברור ,למשל, מדוע לא הוצגו לעותר ההודעה שמסר הוא עצמו וכן הודעות האנשים שעוכבו לחקירה במקום עסקו ונגבו מהם הודעות .כאמור לעיל, רק בגוף כתב התשובה שנמסר לעותר , לאחר הגשת העתירה, נכלל ציטוט סלקטיבי וחלקי מתוך אותן אמרות מבלי שלעותר גלויה זהות המוסרים. ניתן להלום ,למשל, מצבים ,השונים מהמקרה שבפנינו, שבהם החלטת מפקד המחוז תסתמך על חומר שאינו נובע בעיקרו מחיפושי פתע משטרתיים ,שבהם מתגלה על ידי המשטרה עצמה ,על אתר, פעילות של משחקים אסורים או ניסיונות גלויים להסתירה, אלא רק או בעיקר על מידע שמסרו משתתפים לכאורה במשחקים כאלה נגד מי שנטען שערך או ניהל אותם. במצבים כאלה מתחדד הצורך בזכות העיון כדי שהנפגע יוכל להתמודד עם אותו מידע בצורה ראויה כבר בשלב השימוע . באשר לאורכה שניתנה בענייננו להגשת ההשגה והניתנת ,כנראה, באופן כללי עובר להחלטות מסוג זה - 48 שעות - יש להניח כי במצבים רגילים שבהם מבקש הנפגע מההחלטה להשיג עליה לאחר עיון בעיקר חומר הראיות ששימש כתשתית עובדתית להחלטה ,בפרק זמן זה לא יהיה די. ייתכן שבמקרים כאלה ניתן יהיה לעצב הסדר שבמסגרתו ,אם יעמוד הנפגע על זכות העיון בטרם הגשת ההשגה וכדי לא לפגוע באינטרס הציבורי ,יוצא צו זמני מותנה לימים ספורים שבמסגרתם יוכל הנפגע מההחלטה לעיין בחומר שיימסר לו ולערוך באופן מסודר את השגתו ורק לאחר שתיבחן ההשגה לעומקה תינתן החלטה סופית לכאן ולכאן. העותר אמנם ניסה לטעון בהליך שבפניי ,כי מוסרי ההודעות נגדו עשו זאת בשל האיום שלא יוחזר להם הכסף שנתפס על גופם וכן מסיבות אחרות , אך סירב להצעה שאותם מוסרי הודעות ייפנו שוב למשטרה כדי למסור גרסה שתאשש את טענתו.מאחר שהדברים נשארו בגדר טענה בעלמא לא מצאתי לנכון לייחס להם משקל. מכל מקום ,משלא הועלתה על ידי העותר עצמו טענה לגבי פגיעה בזכות השימוע ובזכות העיון בראיות, שלשיטתי נגזרת ממנה, לא מצאתי לנכון לעוררה בעצמי אלא ציינתי אותה בבחינת למעלה מן הצורך וכתמרור הוראה לעתיד לבוא. אשר על כן וכאמור לעיל העתירה נדחית. העותר ישא בהוצאות המשיבה בסך 7,500 ₪.צוויםצו סגירההימורים