קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רדיו ללא זיכיון: 1. כללי הכרעת דין בכתב אישום המייחס לנאשם מקבץ עבירות על חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו ועל פקודת הטלגרף האלחוטי, שעיקר עניינן בקיום שידורי רדיו ותחנת שידור ללא זיכיון; בתוך כך מואשם הנאשם גם בסיכון הטיס בשמי המדינה - ארבע עבירות בסך הכל, והכל כמפורט בהרחבה בכתב האישום. לא נמצא טעם להביא את כל האמור בכתב האישום, ואסתפק בתמצית הדברים. לטענת המאשימה, ניהל הנאשם בשנים 1991 - 2007 תחנת רדיו שנקראה "קול המזרח"; בנסיבות העניין מושם הדגש בעיקר על השנים 2006, 2007 (סעיף 9 לכתב האישום). ככלל, נחלק הדיון בפרשה דנן לשתי חטיבות עיקריות - שאלת מעשיו של הנאשם בפרשה שעל הפרק; והשאלה שתידון רק לאחר שתוכרע שאלת מעשיו, האם, אכן, היה בהם כדי לסכן כלי טיס. 2. עדות בן ציון קרני אבן הפינה לראיות התביעה בעדות בן ציון קרני, על פי הנטען, שותפו של הנאשם למעשים, עד שהוכרז במהרה כעד עוין, דבר שבעטיו גם הוגשו הודעותיו מחקירתו. בנסיבות העניין מצאתי לפתוח באמור בהודעותיו, ואך בהמשך אתייחס למשקל עדותו בכללותה, בין היתר על רקע הדברים שנאמרו בעדותו ובעדות הנאשם. א. כבר בהודעתו הראשונה סיפר קרני: "רק ישראל בונדק מנהל את התחנה" [ת/1א שורה 86]. בהתייחס לנושא מימון התחנה מפרסומות, נושא אליו ישוב בית המשפט בהרחבה בהמשך, הוסיף קרני וסיפר, שמתפרנסת התחנה מ"פרסומות של ישראל בונדק שמפרסמים אצלו בתחנת קול המזרח" [שם, שורה 89]. לעניין הפרסומות הוסיף קרני בשלהי חקירתו, כי: "ישראל היה אומר לי אל תשאל שאלות מיותרות..." [שם, שורות 182-183]. למחרת נחקר קרני בשנית ועתה כבר הרחיב בדבריו: "אני הייתי שדרן ועורך מוסיקאלי, ישראל בונדק הוא המנהל של התחנה מאז שנוסדה לפני 15-17 שנים בערך. הוא זה שקיבל אותי לתחנה ונתן לי לשדר בתחנה ולערוך לו את המוסיקה בתחנה..." [ת/2א שורות 7-8]. גם חקירתו השלישית, יש בה כדי לסבך את הנאשם, ואולם לאמור בה אתייחס בנפרד בפרשה שתכונה להלן "התקלה היזומה". ב. בבית המשפט סירב קרני להעיד נגד הנאשם, כי: "זה כמו להעיד נגד אבא שלי. ישראל היה בשבילי דמות אבהית. מעבר לזה אני לא רוצה לדבר" [עמוד 12 שורות 11-12 לפרוטוקול]. ללמדך, שאין המדובר בפליטת פה, חזר קרני על דבריו פעם אחר פעם: "... שהנאשם היה בשבילי כמו אבא ואני לא רוצה לדבר על זה" [עמוד 13 שורות 3-4 לפרוטוקול]. ואולם, יוטעם, שלמרות שהסתפק קרני בטענה שאינו רוצה להעיד כנגד הנאשם, נמנע מהתכחשות גורפת לדבריו: "... שוב, זה מילים שאמרתי בחקירה, שאמרתי שאני לא מכחיש ולא מאשר אותם" [עמוד 14 שורות 4-5 וראה גם בעמוד 15 שורה 6 לפרוטוקול]. עולה בבירור, שלא מבקש כלל קרני לסגת מדבריו וסירובו להעיד לא נובע, אלא מרצונו להימנע מפגיעה נוספת בנאשם. מעל לכל צורך יצוין, שער בית המשפט להבדל בין מצב בו טוען עד שלא אמר את שנכתב בהודעתו או שאמר את שאמר בעקבות לחץ כזה או אחר, היינו מקרים בהם על בית המשפט להיזהר יותר בקבלת האמור בהודעות, לבין מצב דברים כבפרשתנו, שבו לא מבקש כלל העד לסגת מדבריו ולמעשה נותן הוא ביטוי בעדותו לכך שניתן לייחס לדברים שאמר בחקירתו משקל של ממש, אלא שרצה להימנע מלחזור עליהם. קודם שאחתום פסקה זו אתן ביטוי גם לכך, שבהודעתו הראשונה כשנשאל ביחס לנאשם השיב כדלקמן: "אני יודע שהוא היה בעבר המנהל כיום אני לא יודע אם הוא מנהל את הרדיו ויותר מזה אני חושש לחיי" [ת/1א שורה 38]. שימת לב מיוחדת לקשר שיצר בתשובתו העד עצמו, בין גרסתו הראשונית, שכזכור חזר הוא ממנה בהמשך, כי אינו יודע מי מנהל את הרדיו, לבין חרדתו מהנאשם. ג. לגרסת הנאשם בכללותה ישוב בית המשפט בהמשך, ואולם ראוי כבר עתה ליתן ביטוי להתייחסות הנאשם לקרני זה. וכך העיד: "אני חייב לציין שההיכרות שלי עם קרני, לאו דווקא הייתה בנושא הרדיו, הוא היה חבר טוב מאוד של הבן שלי במשך שנים רבות. הוא היה מגיע אלינו לבית, הבן שלי גר אצלנו בבית, אצל ההורים, הוא היה מגיע אלינו לבית ויושב עם הבן שלי, היו יוצאים ביחד, לבלות" [עמוד 162 שורות 20 - 23 לפרוטוקול]. על עמדה זו חזר הנאשם פעם אחר פעם [ראה גם בעמ' 164 שורות 5- 6, בעמ' 168 שורות 1- 6 לפרוטוקול ובמקומות נוספים]. ואגב, לא רק כבן משפחה היה קרני זכור לטוב: "... יש הקלטות שאני כן אומר קרני ואני אומר תצדיעו לו, בזכותו יש לכם רדיו, אני מזכיר גם את קרני" [עמוד 190 שורות 4-5 לפרוטוקול]. לקרני, אפוא, "זכויות" ב"קול המזרח", היינו, סיבה טובה נוספת להחמיא לו. ד. עדות קרני - התמונה הכוללת. קרני בהודעותיו במשטרה מפליל את הנאשם. מדבריו בבית המשפט ניתן ללמוד על נקלה עוד שתי מסקנות חשובות. האחת, שלא ביקש כלל לסגת מהודעותיו, והשניה, שהסיבה שבעטייה נמנע ממתן עדות לא נבעה אלא מאי רצונו להפליל את הנאשם. חיזוק למסקנה המתבקשת ניתן ללמוד גם מעדות הנאשם עצמו, שסיפק הסבר מפני מה אכן ראה בו קרני בבחינת "דמות אב". חשוב מכך, הנאשם מעריך את קרני לחיוב, ומכל מקום, אין בדבריו כדי לייחס לקרני טעם קונקרטי שבגללו רוצה הוא להפליל את הנאשם לשווא. עם זאת, אין חולקין, שהמדובר בשותף מלא לעבירות שעל הפרק על כל המשתמע מכך, וטעונה עדותו סיוע גם אם נמסרה לאחר שנגזר דינו בהליך שהתנהל כלפיו באותה פרשה. כהערה מקדימה להמשך הדברים יצוין כבר עתה, שבפני בית המשפט לפחות שלושה מקבצי עדויות שכל אחד מהם מתבסס בעצמו על כמה עדים, ושיש בכל אחד מהמקבצים כשלעצמו משום סיוע לעילא ולעילא: בעלי עסקים שפרסמו בתחנת קול המזרח באמצעות הנאשם, עדויות המלמדות על מעורבות הנאשם בתיקון תקלה שביימו החוקרים במשדר כפעולת חקירה יזומה מטעמם, ולבסוף דברים שעלו מגרסת הנאשם עצמו - הן דברים שיש בהם כדי לסבכו, והן עדויות וראיות בזיקה לחפצים שנתפסו בביתו, בעיקר דיסקים והקלטות. 3. עדויות מפרסמים בבית המשפט התייצבו מי מבין לקוחותיו ומכריו של הנאשם שהעידו על כך שפורסם העסק שבניהולם ברדיו קול המזרח באמצעות הנאשם. א. יוסף הדר העיד כדלקמן: "הזמינו אותי לעדות… שפרסמתי חודש אצל ישראל, שילמתי לו 1,000 שקל כולל מע"מ זהו" [עמוד 18 שורות 10-11 לפרוטוקול]. המדובר באחד מחבריו של הנאשם, ולא מאתמול: "אנחנו חברים משנות השמונים היה לי סלון כלות וצילמתי לו אירועים" [עמוד 19 שורה 1 לפרוטוקול]. הנאשם הכחיש: "יוסי אמר את מה שהחוקרים רצו שהוא יאמר. זה שקר גס. הוא לא שילם לי וגם לא ביקשתי ממנו" [עמוד 169 שורות 14-15 לפרוטוקול]. ואולם, בהמשך דבריו אישר הנאשם, ששתק בעימות שנערך בינו לבין יוסי הדר, ובתשובה לשאלה מדוע שתק, השיב שעשה כך כיוון שגם יוסף שתק ובשל עצת בא כוחו דאז [שם, שורה 17]. בית המשפט לא זכה, אפוא, להסבר מפני מה לדעת הנאשם, יעיד חברו, יוסף הדר, שפרסם בתחנת הרדיו תמורת כסף, אם לא היה לכך בסיס. ב. זאב בנימין הינו בעל חנות הירקות בה קונה הנאשם מזה כעשרים שנה "ואנחנו חברים" [עמוד 79 שורות 19-20 לפרוטוקול]. אשר לפרסום, הייתה תשובתו כללית, וסיפר, כי: "אני חושב שאני פניתי לישראל או אשתי, לא זוכר בדיוק" [שם, שורה 22 לפרוטוקול]. את שהחסיר זאב השלים הנאשם, שגרס שהצטמצם תפקידו להפניית זאב למי שצריך: "אמרתי להם למי עליהם לפנות" [עמוד 194 שורות 19 - 20 לפרוטוקול]. עם זאת, אישר הנאשם מיד לאחר מכן בדברים שיש בהם כמעט משום מקצת הודאה: "אכן, הם רצו לקבל יחס שונה מאשר אם יפנו ישירות והם ידעו שאיכשהו, אני יש לי סנטימנט לתחנה… אז אם פונים דרכי, אז הם מקבלים יחס שונה מאשר מישהו אחר שהוא לא בדרכי" [עמוד 195 שורות 1 - 3 לפרוטוקול]. לנאשם, אפוא, 'סנטימנט' לתחנה, למרות שכבר אין לו קשר אליה, ויתירה מכך, אישר שאם פונים לפרסם דרכו זוכים ליחס מיוחד, ותמוה הדבר אם אכן ניתק הנאשם כבר את קשריו עם תחנת הרדיו, כגרסתו. ברורה יותר הייתה הגברת אילנה בנימין, שאינה אלא אשתו של זאב בנימין, הירקן הוותיק של הנאשם, המנהלת את מכון היופי "נקודת חן". בלי התחכמויות מיותרות, כך סיפרה: "עשיתי פרסום ברדיו קול המזרח ובגלל זה הוזמנתי לכאן… הנאשם הציע לי לעשות פרסום ועשיתי" [עמוד 76 שורה 20 לפרוטוקול עד עמוד 77 שורה 4 לפרוטוקול]. היא אף הוסיפה שהיה הנאשם משדר בימי ששי [עמ' 77 שורה 21 לפרוטוקול]. בעדותו אישר הנאשם את מרבית דבריה, אלא שגרס שלא פרסם את "נקודת חן" ברדיו בעצמו: "אמרתי לה שאני מכיר את האנשים ובהחלט אעזור לך להעביר את זה הלאה, כמובן, כמו את היתר" [עמוד 170 שורות 11-12 לפרוטוקול]. למותר להוסיף שגם ביחס אליה לא למד בית המשפט מפני מה תסבך את הנאשם, אלא אם כן היה בדברים ממש. ג. לעד התביעה איתן צדוק יש: "עסק של צילום וסלון כלות בירושלים" [עמוד 72 שורה 9 לפרוטוקול]. היכרותו עם הנאשם ממושכת: "… אני מכיר את הנאשם מזה הרבה שנים. אנחנו ידידים טובים" [שם, שורות 13-14 לפרוטוקול]. ומכאן, לסיפורו בדבר צילום זמרת שיוצגה על ידי הנאשם והחלטתו של זה האחרון "לפרגן" לו באמצעות פרסום עסקו ברדיו: "בתקופה שלפני בערך שנה, צילמתי תמונות לזמרת שהוא מייצג ובעקבות הצילום הזה ומה שנעשה, אז כנראה שהנאשם פירגן לעסק שלי. לא פרסמתי ולא שילמתי כסף. לא היה לי קשר פרסומי עם הנאשם… צילמתי לישראל לדיסק את הזמרת שלו. בעקבות זה פירגן לי וזהו" [שם, שורות 14 - 17 לפרוטוקול]. אין לבית המשפט עניין ממשי בשאלה אם פורסם עסקו של איתן צדוק תמורת כסף או רק "כפרגון". לעומת זאת יש לבית המשפט עניין במסקנה המתבקשת, כי מי שהעיד על עצמו שהינו מידידי הנאשם שנים רבות זכה לפרגון לעסקו באמצעות רדיו קול המזרח וזאת לאחר שצילם זמרת הקשורה בנאשם. בעדותו לנקודה זו לא מכחיש כלל הנאשם שצילם עבורו איתן צדוק, אם כי גרס, שהמדובר באירועים משפחתיים מהעבר [עמוד 169 שורה 20 לפרוטוקול]. יתר על כן, אף הפרסום אינו מוכחש, וכל שטען הנאשם הוא, כי: "אני לא פרסמתי את איתן בקול המזרח, אלא שידכתי אותו לבעלים של קול המזרח, כפי ששידכתי את כל היתר שפנו אלי" [עמוד 169 שורות 22-23 לפרוטוקול]. עולה, אפוא, שקשרי הידידות עם איתן צדוק לא הוכחשו, לאמור, כי גם לאחר גרסת הנאשם תקפה המסקנה שלא הייתה לחברו כל סיבה להפלילו לשווא. גם שאר חלקי גרסת איתן צדוק, אושרו למעשה, ולכל היותר, נותר לשאול מאיזו סיבה, לגרסת הנאשם, נכון היה רדיו קול המזרח לפרסם את איתן צדוק ללא תשלום, אם, אכן, ברקע צילומים שעשה זה האחרון לטובת הנאשם, כפי שאישר הנאשם (גם אם גרס שמדובר באירועים משפחתיים). ד. עד התביעה אהרון עפרוני סיפר כדלקמן: "אני עוסק בפולקלור של יהדות עיראק… נפגשתי באמצעות הזמר, יעקב נשאוי, בכיר ביהדות עיראק. הוא הכיר לי את הנאשם… הנאשם הוא האמרגן של נשאוי… ואמר לי אם אתה רוצה את יעקב נשאוי ואת אתי לוי, זה יהיה דרכי ובתנאי אחד, שאם אתה מביא את שניהם אתה לא תביא זמר אחר בשם בגדדי יוסף ואז אני גם אתן לך צ'ופר שאני אפרסם אותך ברדיו שלי…" [עמוד 66 שורה 8 עד עמוד 67 שורה 2 לפרוטוקול]. הנאשם מאשר את הקשר אך מכחיש שבמהלך המשא ומתן עם עפרוני נזכרה האפשרות לפרסום ברדיו [עמוד 170 שורות 14 עד 22 לפרוטוקול]. ועם זאת, ראוי לציין את תשובתו לשאלה כיצד מסביר הוא שנשמעו פרסומות לקראת האירוע של עפרוני בקול המזרח, כי לא הכחיש כלל את הדבר ואמר: "… קול המזרח, זה קורה גם בתחנות הרדיו הממלכתיות, שרואים פרסומים של אמנים מסוימים, שבמקרה אותו עורך שדר, יושב מול המיקרופון ומציג שיר חדש של אותו אמן שהוא יודע שמחר או מחרתיים הוא מופיע באותו מקום, הוא נוטה לומר, אם אתם רוצים לראות ולשמוע אותו, בתאריך כזה וכזה תוכלו לראותו אותו באולם או במקום בתאריך מסוים. זו השערתי" [עמוד 171 שורות 1 - 5 לפרוטוקול]. מובן, שכל הקשור במשא ומתן במישור האמרגני אינו רלוונטי לתיק זה. האירוע שתוכנן לא יצא אל הפועל, ובעקבות ביטול האירוע התפתח בין הצדדים דין ודברים אשר לאחריות לכך, וביחס לדמי הביטול. מכאן, למעשה, משתמעת טענת ההגנה, שהייתה לעפרוני סיבה לסבך את הנאשם. למרות זאת, ישאל השואל, הכיצד מר עפרוני שאינו תושב ירושלים כלל, ידע לחבר בין הנאשם כאמרגן, שהרי בהקשר זה פנה אליו, לבין תחנת קול המזרח, אם אכן, לא היה לנאשם כל קשר לתחנת רדיו זו. מכל מקום, בעובדה שפנה עפרוני לנאשם, גם אם בענייני האמרגנות, ובאי הכחשת הנאשם את הטענה ששודרו פרסומים לאירוע, כשברקע גרסת עפרוני שהציע לו הנאשם פרסום ברדיו, יש כדי ליתן משקל לגרסת עפרוני. מן המקובץ עולה, שבפני בית המשפט סדרה של עדויות של בעלי עסקים שונים, שפרסמו את עסקיהם ברדיו קול המזרח באמצעות הנאשם, והמדובר (אולי מלבד עפרוני) במכריו של הנאשם, לעיתים, שנים רבות. לא היה בפי הנאשם כל הסבר של ממש מדוע העידו את שהעידו, אם לא היה בדברים ממש. ודומה, שאף כי מתייחס בית המשפט לעדים אלה כחטיבה אחת, ייתכן שמגלמת כל אחת ואחת מהעדויות שעל הפרק משום סיוע העומד בפני עצמו ותומך בגרסת התביעה. 4. התקלה היזומה במסגרת החקירה, בוצעה ביום 1.11.07 תקלה מכוונת במשדר הרדיו, ויש בעדויות בדבר חלקו של הנאשם במאמצים לתיקון התקלה כדי להוסיף ולסבכו. א. קצין הבילוש אלון פרידמן סיפר בעניין זה כדלקמן: "ביום 1.11.07 קצין מ"ט ביצע תקלה יזומה באגריפס 111, שם מוקם המשדר על הגג של רדיו קול המזרח. המטרה של הפעילות הייתה לאתר את אותו טכנאי שאמור להגיע לתקן את התקלה. תיארנו לעצמנו שברגע שהשידור ייפול כעבור זמן אמור להגיע טכנאי לתקן. בשלב מסוים... רכב וולוו ואדם שירד ממנו זה ישראל בונדק, השם ידעתי, האדם ראיתי אותו אז לראשונה, הלכנו אחריו הוא נכנס לשוק מחנה יהודה, אני הלכתי אחריו גם כן, אחר כך הבחנו בקטנוע, שבשלב מאוחר יותר הבנתי שזה אותו אדם שבדקתי על הגג, לפני זה התצפית מזהה דמות על הגג, זה אחרי שהשידור נפל, במקביל אנו שומעים רעשים מוזרים בתדר, הבנו שיכול להיות שקורה משהו ויכול להיות שאנו הולכים לבצע בדיקה יזומה על הגג. עלינו אני והשוטר משה אריאלי לגג, השעה הייתה כבר שעת חשיכה, היה לנו פנס, כשהגענו לגג, שמעתי רעשים, הבחנתי בצללית, הארתי עליה, הזדהיתי כמשטרה, האדם שהיה על הגג אמר אני זוכר את זה עד היום, אני סתם שואף אוויר, יש עם זה בעיה? הוא זוהה לפי ת.ז. כקרני בן ציון שאני גם מכיר אותו מכל הפרשייה, שדרן וטכנאי של קול המזרח" [עמוד 118 שורות 1 - 14 לפרוטוקול]. ואם בכל הקשור לזיהוי הנאשם אין עדות זו לגמרי חד משמעית, יסיר הבלש הבא את הספק שנותר. ב. זיהויו המדויק של הנאשם ופרטי מעשיו נלמדים מגרסת הבלש משה אריאלי שהכיר את הנאשם: "אני בלש במשטרת ישראל בזרוע התשתיות... התמקמנו בפעילות כל שוטר בגזרה שלו, במהלך הפעילות זיהיתי את הנאשם שאני מכיר מעובדה קודמת, אני הכרתי אותו והוא לא הכיר אותי. ראיתי אותו מגיע לאזור רחוב אגריפס עם רכבו מסוג וולוו לבנה שמספר לוחית הזיהוי מופיע בדוח, הוא שהה ברחוב הלך מספר פעמים למעלה למטה ברחוב, במהלך הפעילות נפגש עם בחור נוסף קרני בן ציון שגם אותו אני מכיר מעבודה קודמת, שוחחו מספר פעמים באזור הכניסה של הבנין, אגריפס 111, שוחחו התפצלו ואחר כך שוב נפגשו, זו שיגרה שלהם, אבל זה מה שראיתי… בשעה 3:00 ראיתי את הנאשם באגריפס כשהוא לבוש חולצת טריקו, גינס, האקדח היה עליו, כיפה שחורה, בשעה 4:35 אחה"צ הנאשם נראה עולה לוולוו נסע על רחוב אגריפס לכיוון כי"ח ולא נראה ויצא לי מהתמונה. בשעה 5:24 ראיתי את הנאשם וקרני בן ציון עומדים על רחוב אגריפס סמוך לבנין 111, מדברים אחד עם השני ומשוחחים גם בסלולרי" [עמוד 127 שורה 8 עד 128 שורה 9 לפרוטוקול]. בפני בית המשפט גם ת/71, פלט שיחות מאלף, המלמד על שיחות טלפון רבות בין הנאשם לבין קרני בסמוך לאחר גילוי התקלה. משלב זה עובר הדיון לעדויות בדבר מקור הכסף לתיקון התקלה. יש בעדויות אלה, בכללן גם עדות הנאשם, כדי להוסיף נדבך ראייתי למסקנות הנדרשות מעדויות התצפיתנים, לבססן ולחזקן. ג. תקלה יזומה זו עמדה במוקד חקירתו השלישית של קרני. וכך סיפר קרני בחקירתו ביום 7.11.07 ביחס לדרך בה ביקש להשיג את הכסף הנחוץ לתיקון התקלה: "במהלך שעות העבודה בערך בשעות הבוקר המאוחרות דיברתי עם איציק עג'מי ואמרתי לו שידבר עם ישראל בונדק ויגיד לו שכאילו המשדר שנמצא אצלי בבית בתיקון ואז שיגיד לישראל שהתיקון עלה 1800 שקל וצריך לשלם לטכנאי ששמו ארז (סתם המצאנו שם). ביקשתי מאיציק עג'מי שידבר עם ישראל בונדק על הכסף כי איציק איש דתי וסביר להניח שישראל יאמין לו. אני הייתי אמור לקבל 1800 שקל ואיציק היה אמור לקבל בסביבות השלוש מאות שקל. כעבור שבוע ישראל בא אלי הביתה בשעות הערב ונתן לי תשע מאות שקל בתשע שטרות של מאה שקלים כל אחד. אני הייתי חייב לישראל מאה שקל ולכן הוא הביא לי רק תשע מאות שקלים. ישראל אמר לי שאני יעביר את הכסף ליצחק עג'מי כדי שיצחק יעביר את הכסף לארז הטכנאי. ישראל אמר לי שאת היתרה ע"ס שמונה מאות שקל הוא יעביר לי בעוד שבועיים שלוש. אני לא נראה לי שהבאתי לאיציק עג'מי את השלוש מאות שקל שסיכמנו שאני יעביר לו" [ת/3א שורות 4 - 13]. הנה כי כן, אליבא דקרני, שביחס למשקל הודעותיו במשטרה כבר אמר בית המשפט את דברו, שפנה קרני בבקשה למימון התיקון הנחוץ לנאשם, בכבודו ובעצמו, באמצעות דמות נוספת בפרשתנו, יצחק עג'מי שהתייצב אחר כבוד כאחד מבין עדי התביעה ותמך בדברי קרני. ד. את עדותו פתח עג'מי בדברים שדי בהם כשלעצמם כדי להפליל את הנאשם, שלדבריו ניהל את תחנת הרדיו - ראה, למשל, מתחילת עדותו ובפרט בעמוד 44 שורה 6 של הפרוטוקול. בין היתר אישר גם הוא את דברי התצפיתנים, שכבר כשנתגלתה התקלה "בהתחלה אני ראיתי את ישראל עומד שם. לאחר מכן, כמה דקות אחרי זה, ראיתי את קרני מגיע. אז בעצם ישראל אמר לקרני תעלה תבדוק מה התקלה" [עמ' 51 שורות 13 - 14 לפרוטוקול]. ומכאן למימון הפעילות. העיד עג'מי במפורש, שאת הציוד בתחנת הרדיו מימן הנאשם: "כמו שלי ידוע, ישראל בונדק בעצם הוא היה משלם" [עמוד 44 שורה 22 לפרוטוקול]. בהמשך דבריו הגיע עג'מי, אכן, לפרשת תיקון המשדר. לדבריו, שוחח בטלפון עם הנאשם על רקע פניית קרני אליו, בדיוק כגרסת קרני, ועוד הוסיף כדלקמן: "יצא לנו לדבר בעצם על עניין של כסף בעבר, שבעצם קרני היה צריך כסף וקרני שלח אותי לבקש מישראל כסף לגבי תיקון של משדר. חילופי חלקים. פחות או יותר… הוא ניסה לחמוק. אמר לי אם אפשר הוזלה במחיר. אמרתי לו שאין שום הוזלה בעצם. זה מה שצריך לשלם. אז היה לנו כמה שיחות טלפון בעצם מתי הוא ישלם וכמה ישלם. היה מדובר על סך 1,800 שקל. בעצם ישראל רצה לחלק אותם לתשלומים…" [עמוד 45 שורות 5 - 11 לפרוטוקול]. בסופו של תיווך ושל המשא ומתן: "ישראל אמר לי שהוא יעביר לקרני את האלף שקל. את השמונה מאות עוד שבועיים שלושה, נדבר על זה…" [שם, שורות 17-18 לפרוטוקול]. כללו של דבר, ראה עג'מי בנאשם כתובת - "בנוגע לכסף בעצם שצריך לתקן את המשדר שצריך כסף" [עמ' 46 שורה 19 לפרוטוקול]. תומך, אפוא, עג'מי בעדות קרני בדבר מעורבותו העמוקה של הנאשם במימון תיקון התקלה. עג'מי זה, בניגוד, למשל, לקרני, לא היה כלל עד עוין, ואת דבריו אמר לבית המשפט ברורות ומפורשות. ה. ומכאן לנאשם, שדבריו גובלים בהודאה, לפחות ביחס למימון התיקון: "איציק עג'מי התקשר אלי, וביקש ממני כסף כדי לתקן תקלה ברדיו" [עמוד 166 שורה 11 לפרוטוקול]. ברם, התירוץ בו נקט כדי להסביר מפני מה פנו אליו אם אין לו כבר קשר לתחנה, לא היה מן המשכנעים: "אני מתאר לעצמי שהוא נשלח על ידי קרני, שהיה חבר טוב מאוד של הבן שלי, נחום, ואני משער שהוא הבין את הסנטימנט שיש לי לאותה תחנת רדיו שמשדרת אך ורק מוסיקה מזרחית… והוא חשב כנראה לנגן על זה, גם כשאני מייסד התחנה, ולכן הוא שלח אותו. זו הערכתי" [עמוד 166 שורות 13 - 16 לפרוטוקול]. בהמשך הכחיש הנאשם שהעביר כסף לתיקון התקלה. ואולם, תמוהה גרסתו: וכי מדוע יפנו אליו אם אין לו קשר לתחנה?! יתר על כן, גרס הנאשם, שכמעט ולא היה לו קשר עם עג'מי [ראה עמוד 177 שורה 20 לפרוטוקול]. קשה לראות היגיון במצב בו יפנה עג'מי שכמעט לא היה לו קשר עם הנאשם, כך, לפחות, לגרסת הנאשם, כדי שזה האחרון יממן את תיקון התקלה, אם לא הייתה לנאשם זיקה של ממש לתחנת הרדיו. באשר כבר התייחסתי לעדות עג'מי אך אציין בנקודה זו שאישר גם הוא שראה את הנאשם משוחח עם קרני בסמוך לבניין ביום התקלה: "… בהתחלה אני ראיתי את ישראל עומד שם. לאחר מכן, כמה דקות אחרי זה, ראיתי את קרני מגיע. אז בעצם ישראל אמר לקרני תעלה תבדוק מה התקלה" [עמוד 51 שורות 13-14 לפרוטוקול, וראה את עג'מי חוזר בדבקות על גרסתו זו, בשנית, שם, בשורה 19 לפרוטוקול]. ו. להשלמת התמונה - באירוע זה, כמו גם באחרים, נתפס במקום ציוד שידור - משדר, די. וי. די., ואביזרים נוספים. מעורבות הנאשם בתיקון התקלה הייתה עמוקה ורבת פנים, גם אם ביקש הוא לעשות זאת מאחורי הקלעים. נצפה הוא בסמוך מאוד לבניין ברח' אגריפס 111 שעל גגו הותקן המשדר סמוך לאחר גילוי התקלה; ביצע הוא בתקופה הרלוונטית שיחות טלפון רבות, בין היתר, עם קרני, וחשוב מכל - בפני בית המשפט עדות לכך שהיה זה הנאשם שמימן את תיקון התקלה. עוד יצוין שמסקנות אלה אינן מתבססות אך על דבריו של עד אחד כזה או אחר. הבסיס לדברים במסכת המורכבת מעדויות רבות ומגוונות ובכללן עדויות הבלשים שצפו בנאשם מגיע למקום, עדות מפורשת של יצחק עג'מי, הודעת קרני בחקירתו שבנסיבות שפורטו ראוי לייחס לה משקל של ממש, ואחרון אחרון חביב - הנאשם עצמו, שאמנם אינו מודה בכל שיוחס לו בנקודה זו, אך לכל הפחות קושר את עצמו באשרו, שאכן פנה אליו עג'מי בבקשה לממן את תיקון התקלה. יש במסקנות המתבקשות חיזוק ראייתי ניכר ביותר לטענות התביעה. 5. גרסת הנאשם ועדויות ההגנה א. בתמצית הדברים, הכחיש הנאשם את המיוחס לו, בציינו, שהגם שניהל בעבר את התחנה, חדל מכך לאחר שנשפט בראשונה ובשניה: "מאז אין לי שום קשר לתחנה, ממתי שנשפטתי, בשנת 1999 שהתחיל המשפט ונגמר בשנת 2003, אין לי שום קשר לתחנה, קיבלתי המשך של תנאי, תנאי על תנאי לשנתיים עד 2005. לא ניהלתי את התחנה בשנים אלו, לא היה לי שום איזה החלטות מה ישודר בתחנה, מי ישודר בתחנה…" [עמוד 162 שורות 10-13 לפרוטוקול]. בגרסתו אף נכלל פירוט מנהלי התחנה מאז עזב אותה. ב. ואולם, למרות זאת, קושר הוא עצמו לתחנה בצורות רבות ושונות, בדברים שייתכן ויש בהם כדי להוביל למסקנה, שאף לשיטת הנאשם היה במעשיו מידה של סיוע, אם לא שותפות ממש. וכדלהלן: 1. אישר הנאשם שהוקלט על ידי קרני לשידור בתחנה זו: "לקרני היה את המכשור… ואכן הוא היה מקליט אותי… וכמו שהיה מקליט אחרים היה עורך את זה כמו שצריך ומוציא לשידור. זה היה נשמע כאילו אני לידו" [עמוד 172 שורות 16-19 לפרוטוקול]. יש מקום לשאלה, האם אין בנכונותו של מרואיין כי יוקלט בתחנת שידור בלתי חוקית גם משום עבירה, וכאמור נובעת שאלה זו מגרסת הנאשם עצמו. 2. אף אישר הנאשם שידור תכניות שהיו, לפחות לגרסתו, תוכניות ישנות שלו - ראה בדבריו המפורשים בעמוד 184 שורה 12 לפרוטוקול. גם ביחס לדברים אלה תקפה השאלה בדבר חוקיות הדבר. מעבר לכך יש בזה כדי להוביל לדיון בדיסקים/קלטות שנתפסו בביתו של הנאשם ושרשומים היו עליהם המועדים בהם שודרו בתקופה הרלוונטית לכתב אישום זה. 3. ת/117 הינו צילום דיסקים וקלטות רבים עליהם רשם הנאשם את מועד השידור. סיפר הנאשם על הקפדתו הרבה בשמירה, תיוק ועדכון דיסקים וקלטות שבבעלותו, ולרבות המועד בו שודרו. משום מה - גם ביחס לתקופה שהוא עצמו, לפחות לשיטתו, כבר היה מחוץ לתחנה: "… לאחר ששמעתי את השידור, אכן ידעתי במה מדובר. לא לכולם הייתי כותב שידור חוזר, אלא אם כן הייתי בסמוך, בבית, החומר היה לידי והייתי רושם שידור חוזר" [עמוד 175 שורות 4 - 7]. מכאן הודאה שבביתו של הנאשם נתפסו דיסקים וקלטות עליהם רשומים היו מועדי שידור רלוונטיים וכל שנותר לבית המשפט הוא לשאול עצמו עד כמה סביר שהנאשם, לאחר שניתק את הקשר מתחנת הרדיו, הוסיף והקפיד - לא רק על רישום הדיסקים עצמם - אלא גם על מועדי השידורים החוזרים. 4. ומסתבר שהנאשם גם עסק כקריין, למשל, של "ג'ינגלים". ראה בדבריו המפורשים בעמוד 187 שורה 9 לפרוטוקול, ואף בהמשך: "זה גי'נגל. מה זה? אני הקלטתי. זה קול שלי, קרני מקליט אותי" [עמוד 190 שורה 15 לפרוטוקול]. 5. ובכלל, דיבר הנאשם ברדיו גם על ענייני דיומא רלוונטיים לתקופה הנדונה. ולמשל: "זה שידור, אני מדבר פה על אברהם הירשזון. אני מקריא, כפי שאמרתי, התוכנית הייתה הומור, אני מקריא מהעיתון על מה מואשם הירשזון, מה הוא אכל" [עמוד 189 שורות 13-14 לפרוטוקול; גם סרקוזי נזכר בדבריו]. מדברי הנאשם גם למד בית המשפט את שיטת העבודה: "... כשזה יצא לשידור, אני הייתי מקליט את זה, מהבית" [עמ' 186 שורה 7 לפרוטוקול]. זאת, תוך ידיעה, ש"הבנתי שאני משודר בתחנה" [שם, שורה 9]. 6. לסוף עדותו, לימד הנאשם שידע את אי החוקיות שבמעשיו, ויוכיחו דבריו בהם פירט למי שעוד נזקק לכך, את אופן ההכנה: "היו מחשבים באולפן, מחשבים שנלקחו על ידי המשטרה, אבל רוב השדרנים, כולל אני, היינו לפעמים מקליטים בבתים ועושים העברה למחשב, כאשר במחשב הנוכחי שהקלטנו, נשאר עותק" [עמוד 198 שורה 22 עד עמוד 199 שורה 1 לפרוטוקול]. ואם נותר לקורא פסק הדין עוד ספק מפני מה טרח הנאשם והקליט את עצמו בבית, נפלטה תשובתו, ומדברים הדברים בעד עצמם: "לא תמיד רצו להגיע לאולפן מאויש מתוך פחד מפשיטות משטרתיות. לכן העדיפו להקליט במחשב בתוך בית ולעשות העברה למחשב, ישירות בתוך האולפן" [שם, שורות 1 - 3 לפרוטוקול]. בנקודה זו סבר התובע לסיים את חקירתו הנגדית של הנאשם באשר מלמדים הדברים בבירור על מודעות מלאה שלו לנסיבות העניין, וכך נעשה גם אנו. די בכך. ג. עדות הנאשם - ראשיתה הכחשה, אך סופה, כמעט הודאה אם לא מעבר לכך. מלמד הנאשם על מעורבות רבת פנים בתחנה: תוכניותיו, משודרות; קולו, נשמע, הן בג'ינגלים והן בענייני היום; הן כראיונות, אך לא רק; וכל זאת בידעו ידוע היטב את אי חוקיות עבודת התחנה, נושא אותו חווה על בשרו משני משפטים קודמים שנערכו לו. לא בכדי הוקלטו התוכניות בבתים פרטיים מפחד המשטרה. גם בכך יש חיזוק ניכר לעמדת התביעה. ד. ניתנה הדעת גם לשאר לעדויות ההגנה אך לא נמצא בהן הרבה ממש. ניתן לסמן בהן שני מוטיבים בולטים. האחד, הכפשת קרני ותיאור חלקו המרכזי בתחנה - נושא שלגביו ממילא אין המחלוקת ניכרת, באשר גם לדעת התביעה אין המדובר אלא בשותף מרכזי לעבירה, עד עויין, אדם שהורשע זה לא כבר והוא בדרכו לריצוי מאסרו; והשני שבנושאים עליהם נסבו עדויות ההגנה (הנאשם עצמו וראובן דניאל), עוסק בפירוט שרשרת מנהלי התחנה מאז הרשעתו הקודמת של הנאשם, אך המדובר בגרסה כבושה בעיקרה, שיש להתייחס אליה בהתאם. [עוד הובא לידיעתי שבשלב כלשהו ביקש הסניגור עוד חומר חקירה; אינני יודע את גורלה של בקשה זו ומה הוחלט בה, אם בכלל. מכל מקום, קודם שנקבע תיק זה להוכחות הוקצב להגנה מועד למיצוי בקשותיה, ולבקשות מאוחרות, ככל שהוגשו, אין להתייחס, ובודאי שאין לקחתן בחשבון]. 6. האישום בדבר הפרעות לתעבורה האווירית סעיף 8 לכתב האישום מייחס לנאשם, כי שידורי תחנת קול המזרח גרמו להפרעה לתדרי תקשורת המשמשים את נמל התעופה בן גוריון לצורך קשר עם כלי טיס. כמפורט בהרחבה להלן, הראיות בנושא זה כלליות ובלתי מספקות בעליל, שלא לומר שטחיות. לא עלה בידי המאשימה לבסס את טענותיה אלה ברמת הוודאות הנדרשת. א. כפתיח להמשך הדברים אציין, שהוכחת אישום מסוג זה, יכול שתתבצע בעיקר באחת משתי הדרכים הבאות, ורצוי, שתיהן גם יחד: דרך המלך הינה, חוות דעת מומחה שבדק את המשדר היטב, ומצא אמפירית, שאכן, כשמופעל המשדר, יש בו כדי להפריע לתדרים הספציפיים המשמשים את התעבורה האווירית. הדרך החלופית הינה באמצעות הצגת מסכת ראייתית מפורטת ומדויקת שתלמד, כי במועד מדויק רלוונטי הייתה הפרעה, בהמשך, בנקודת זמן מוגדרת נתפס המכשיר והופסקה ההפרעה, ולאחר זאת, עדות המלמדת, כי בנקודת זמן מוגדרת וסמוכה כבר היה התדר האווירי שקט. גם מסכת ראייתית מסוג זה, שהיא, אמנם, נסיבתית בטיבה, עשויה להיות סבירה ולגיטימית. ברם, לא עלה בידי התביעה לבסס דבר בכיוונים אלה. ב. לבית המשפט הוגשה חוות דעתו של ד"ר חיים מזר, למיטב ההערכה מומחה ראשון במעלה בתחומו. ואולם, למרות זאת, ויהא מי שיאמר, דווקא בגלל זה, מעוררת חוות דעתו השתאות - לא בשל מה שיש בה, אלא - בשל מה שאין בה. מומחה נכבד מאוד זה הסתפק בבדיקה של משדר אחד שהוצג לו, הא ותו לאו: "במוצגים דלעיל המשדר היחידי שבדקתי זה ת/110 שנתפס ביום 20.12.07. אני רוצה להוסיף. ראינו שהמשדרים דומים. לכן נלמד הכלל מתוך הפרט. כלומר המשדרים שתפסנו מהנאשם הם דומים מאוד ... ראיתי את המשדר הזה - ת/110, פלוס תמונות של המשדרים האחרים" [עמוד 154 שורות 5 - 9 לפרוטוקול]. ואם לא די בכך, הצטמצמה הבדיקה למבט שהעיף המומחה במכשיר. מלבד בדיקה ויזואלית לא עשה דבר: "הציוד עצמו נבדק ויזואלית. לא לקחנו אותו למעבדה. כששירתתי במודיעין ולקחנו מכמ"ים עשינו להם בדיקות. במקרה זה הספיקה לי הבדיקה הוויזואלית" [עמוד 155 שורות 19-20 לפרוטוקול]. השטחיות, אפוא, התעלתה על עצמה. ציפה בית המשפט כי לביסוס הנטען יפרט המומחה, פרט היטב, כי הפעיל את המשדר וגילה שיש בו כדי ליצור הפרעה לתדרים הספציפיים בהם נעשה שימוש בתעופה האווירית. למיטב ההערכה, אף אין מדובר בפעולה קשה לביצוע. הרי, לטענת המאשימה עצמה, עצם הפעלת המשדר עלולה לגרום להפרעה האמורה, והיה, אפוא, על המומחה רק להפעילו ולבדוק את ההשפעה על התדרים האחרים. סביר שאילו עשה כן ניתן היה להסתפק בכך. גם זאת, משום מה, לא עשה. חוות דעת חלולה זו כה הפתיעה את בית המשפט עד שנדרש למספר שאלות בעצמו ובפרט נשאל ד"ר מזר האם בדק אם המכשיר שהובא בפניו יוצר הפרעה או שיבוש בתדר 119.5 בו משדר נתב"ג. וכך השיב: "לא. וגם אחזק את השאלה. 92.5 לא הפריע לתעופה אווירית. ת/110 ספציפי זה לא הפריע בהכרח לתעופה האווירית. אני רוצה להסביר. מדובר על חורף. תפסנו אותו ביום 4.12. ואני מקודם הסברתי שבקיץ התופעה יותר חמורה בגלל התופעה של הקירור. אותו מכשיר בקיץ מפריע יותר. ישנה עוד נקודה. התדר הזה רחוק יחסית מתדרי תעבורה אווירית ולכן במקרה הזה 92.5 לא הפריע לתעבורה אווירית וגם כתבתי את זה". [עמוד 159 שורות 13 -17 לפרוטוקול; ההדגשות שלי - א. ר.]. וכי על בסיס זה ניתן לייחס לנאשם סיכון של התעבורה האווירית?! הרשעה יש לבסס על ממצאים פוזיטיביים בדוקים ברמת ודאות שמעבר לתחום הספק הסביר. הרשעה אינה דבר של מה בכך. בעדות זו, לפיכך, אין די. ג. כאמור בפתיח לפסקה זו, ייתכן ויכולה הייתה המאשימה לבסס את טענותיה גם על מסכת נסיבתית עקיפה, ובלבד שהייתה זו מלאה ומפורטת. בפשטות הדברים, במסכת שכזו צריכים היו להיכלל שלושה רכיבים עיקריים: עדות כי בתאריך ובשעה מדויקים ונקובים הופרעו תדרי נתב"ג, עדות כי דקות ספורות ביותר לאחר מכן נתפס משדר ונותק, ולבסוף עדות משלימה כי מייד לאחר מכן, ושוב בשעה מדויקת, חזר השקט לשרור בתדרים המופרעים. מסכת עדויות סדורה כזו - אין בנמצא. ויותר מכך. מלמדות העדויות במידה רבה את ההיפך: בימי התפיסה עצמם, המשיכו ההפרעות. התביעה התמקדה בשלושה תאריכים, ומה מספרים עדי התביעה עצמם ביחס להתרחשויות במועדים אלה? המועד הראשון לגביו הובאו ראיות היה ביום 6.6.07, ולהתרחשויות בו התייחסו עדים שונים מזוויות שונות. ועתה צא וראה מה סיפר ביחס למועד זה עד התביעה אורלב, ראש אגף בטיחות הטיסה ברשות שדות התעופה: "זה היה תאריך שהתאפיין בהפרעות קשר בהיקף מאוד מאוד גדול, שהפריעו גם למה שנקרא פיקוח תל אביב וגם למגדל נתב"ג, על כל התדרים" [עמוד 109 שורות 13-14 לפרוטוקול]. מעדי התביעה למדתי שנמסרה ללא דיחוי הודעה למשרד התקשורת שפנה למשטרה שעשתה ללא דיחוי להפסקת המפגע. ועתה, אם יסבור הקורא, שלאחר זאת הופסקו ההפרעות, נכונה לו אכזבה: "זה התחיל בשעות הבוקר, למעשה, כמו שאמרתי, זה נמשך בצורה כזו או אחרת, כל היום. הגל האחרון שאני זוכר היה בשעות הלילה, למיטב זכרוני בסביבות עשר פלוס" [עמוד 110 שורות 5 - 7 לפרוטוקול]. מכאן, שגם לאחר תפיסת המשדר והשבתתו, לא חזר השקט לשרור. אך במאמר מוסגר אזכיר בנקודה זאת את הדיון בתקלה היזומה שיזמה המשטרה, נושא שנדון על ידי בית המשפט קודם לכן, ואת הראיות המצביעות על כך שלקח לנאשם ולחבריו פרק זמן ממשי להחזיר את מערכת השידורים לפעולה תקינה. ספק רב אם מייד לאחר תפיסת המשדר, כשחשו המעורבים באותו יום ממש את נחת זרועה של המשטרה, כבר הספיקו להתקין משדר חלופי ולחזור לפעולה מלאה. ואם נותר עוד ספק, יבואו דברי עד התביעה יצחק חג'בי ממשרד התקשורת, וילמדו שכל טענות התביעה ביחס ליום 6.6.07 נעדרות כל אחיזה: בבדיקות שביצע חג'בי במועד הרלוונטי במשדר התחנה לא נמצאו הפרעות בתדרי נתב"ג [ - עמ' 101 שורה 11 לפרוטוקול]. כללו של דיון - המשיכו ההפרעות גם לאחר תפיסת המשדר של תחנת קול המזרח, ומכאן שיש ספק אם משדר זה גרם לתקלה. לא שונות היו הראיות גם ביחס להפרעות הקשות שפקדו את התדרים הנדונים ביום 17.8.06, מועד נוסף בו ביקשה התביעה להתמקד. בעדותו הראשית סיפר לעניין זה עד התביעה טל לנדאו, אחראי משמרת במגדל הפיקוח, כי לאחר שנסגרה תחנת רדיו באזור ירושלים: "לפי דיווחי טייסים התדרים היו שקטים וחזרנו לעבוד מלא" [שם, שורות 12-13 לפרוטוקול]. ברם, מחקירתו הנגדית למד בית המשפט, שייתכן ולא נתן עד זה ביטוי אלא למשאלות ליבו. לפחות לעדותו, שמע טל לנדאו שנסגרה תחנה באזור ירושלים "בשעות הצהריים" [עמוד 115 שורה 10 לפרוטוקול], אך במשטרה העיד ששמע הפרעות עד לשעה שלוש וחצי והמדובר, ככל הנראה, במועד מאוחר למועד בו שמע שנסגרה תחנה באזור ירושלים [עמוד 116 שורה 12 לפרוטוקול]. ניחא, אילו משעה זו ואילך נשמר השקט אולי ראוי היה לייחס לכך משקל ראייתי מסוים, ואולם עוד קודם שנסתיימה המשמרת של טל לנדאו הופרעו התדרים מחדש [שם, שורה 14 לפרוטוקול]. ד. בדרכים שונות ניסו אחדים מבין עדי התביעה לשכנע את בית המשפט, כי שמעו את תוכן השידורים המפריעים, ומכאן ידעו שהמדובר בתחנת קול המזרח. ברם, לוקות עדויות אלה בכלליות יתירה ואין בהן כדי לספק. 1. אין בפני בית המשפט, ולו גם עדות אחת ויחידה של עד כלשהו מבין אלה שביקשו להעיד על ההפרעות לטיס, המלמדת על כך ששמע "בתדר המופרע" תוכנית קונקרטית מסוימת שזוכר הוא את פרטיה (מה שודר, מי דיבר, ושאר פרטי זיהוי לתוכנית), ושלגביה הובאו ראיות שמקורן בתחנת קול המזרח. 2. יתר על כן, אף יש להסתפק בסבירותה של טענה זו בשים לב לתמונה הכללית העולה מהעדויות שהתייחסו לטיבה ואופייה של ההפרעה שהתבטאה בעיקר אצל המטוסים. סבלו במיוחד מההפרעה, בעיקר, מטוסים שמרביתם, הוטסו, כנראה, על ידי טייסים זרים, שמן הסתם לא יכלו לזהות את תחנת קול המזרח. לא בכדי נבעו התלונות מרשות שדות התעופה ולא מגורמים רבים אחרים שיכולים היו לסבול משידורים בלתי חוקיים. אישר מנהל משמרת במגדל הפיקוח, עד התביעה, יוסף שחם, שב 98 אחוז מהמקרים לא מסוגל הוא כלל לשמוע את ההפרעות, ומתבססים דבריו "אך ורק מדיווחי המטוסים" [עמ' 136 שורה 2 לפרוטוקול]. ברם, עדויות של טייסים, בין כאלה שזיהו את תחנת קול המזרח, ובין אחרים, לא הובאו כלל לבית המשפט. לשון אחר: כל העדויות מאנשי רשות שדות התעופה בדבר טיב השידורים, אינן אלא עדויות שמיעה מובהקות המתבססות בעיקר על דברי טייסים זרים, שספק מה שווה עדותם בדבר זיהי שידורי קול המזרח. ה. לחלופין ביקשה התביעה להתבסס על זיהוי אלקטרוני שלדבריה התבצע באמצעות מכשיר מיוחד שנועד לכך: "בעזרת מכשיר אלקטרוני שמיועד לגילוי כיוון של משדרים" [עדות לארי שניידר, עמוד 90 שורה 20 לפרוטוקול]. ברם, גם עדות זו כללית מאוד, ודומה, מאפיין הדבר את מכלול מסכת עדויות התביעה בסוגיה שעל הפרק. שניידר אף לא זכר הכל. מציין שניידר בתחילת חקירתו הנגדית, כי השתתף בעשרות או מאות של תפיסות דומות, לא זכר הוא באופן פרטני כל תפיסה, ומתבססת עדותו על הדברים שרשם [ראה עמוד 91 משורה 10 לפרוטוקול]. אשר לדברים שרשם שניידר, אלה הוגשו לבית המשפט [ת/18]. בית המשפט עיין בת/18, והלקוניות של המסקנות האמורות בו מאלפת. הסתפק לארי שניידר בכך שקבע בסעיף 4 של ת/18, כי: "בבדיקה נוספת נמצא שההפרעות הינן מרדיו קול המזרח בתדר 107.6 מה"צ". ואגב, מפתיע עוד יותר האמור בתחילת ת/18 כי דווקא נבדק המכשיר אך לא נשמעו בו הפרעות לתדר 119.5 מה"צ (!!), שלא לדבר על השאלה, כיצד עולים הדברים בקנה אחד עם רבות מעדויות התביעה שהדגישו דווקא את ההפרעות על תדר זה. ראה לדוגמא בדברי הפקח טל לנדאו, שסיפר שלקראת סיום המשמרת באחד המועדים בהם נתפס משדר, כי: "לקראת סיום המשמרת ההפרעות התחדשו על תדר 119.5" [עמוד 116 שורה 14 לפרוטוקול]. עדות הלוקה בכלליות יתר אפיינה, כאמור, עדי תביעה נוספים ובנקודה זו יצוין גם עד התביעה יצחק חג'בי. לעדותו ראה מעמוד 94 ואילך. עוד יוער, שבלט לבית המשפט, שאת אנשי משרד התקשורת ונמל התעופה, בניגוד לחוקרי המשטרה, לא עניין אלא להביא להפסקת המטרד, וכל הקשור בזיהוי האשם ואיסוף ראיות קבילות כלפיו, לא היה בראש מעייניהם. החוקרים מצידם לא היו כלל מודעים לצורך להדריכם לאיסוף ראיות מפלילות קונקרטיות. עדויות אלה, בכל הקשור לשאלת זיהוי הגורם המפריע, נעדרות ערך ראייתי. קודם שאחתום פסקה זו אציין, שגם עדי התביעה אישרו הפרעות מכיוונים נוספים כגון מרמאללה [עמ' 138 שורה 3 לפרוטוקול], ואפילו ירדן [עמ' 158 שורה 1 לפרוטוקול]. ו. ער אני לטענת התביעה שביקשה בנסיבות אלה להתבסס על נוסח סעיף 7א לפקודת הטלגרף האלחוטי, ממנו ניתן ללמוד, כי די בהפרעה לתחום התדרים המיועד לקשר עם כלי טיס כדי לבסס את טענתה, לפיה סיכן הנאשם את התעופה האווירית. ואולם, נוכח האמור, אין בטענה זו ולא כלום. ייתכן שאילו מוכחת הייתה הטענה בדבר הפרעה לתדרים אלה, די היה בכך להרשעת הנאשם בסיכון התעבורה האווירית, אך, כאמור, עצם ההפרעה לתדרים אלה אינו מוכח. כללו של דיון, לא עלה בידי המאשימה להוכיח שסיכן הנאשם את הטיס במדינת ישראל. 7. בערבו של יום. דומה, כמעט וניתן לומר שתחנת קול המזרח הייתה עבור הנאשם מעין מפעל חייו ולא רצה הוא או שלא היה לו הכוח להתנתק ממנה. אין זאת, אלא שלא השכיל הנאשם להסיק את המסקנות המתבקשות מהפעמים הקודמות בהן נדרש ליתן את הדין על מעשיו. המסקנות היחידות אותן הסיק הנאשם מהפעמים הקודמות בהן נתפס ונדון היו, כי עליו לעשות מאמץ ולנהל את תחנת הרדיו מאחורי הקלעים. למטרה זו נסתייע הנאשם בקרני שהועמד בחזית. ואולם, מאחורי קרני, לא היה זה אלא הנאשם עצמו שמשך בחוטים, בכל החוטים. הפעלת תחנת הרדיו על ידי הנאשם כמיוחס לו בכתב האישום מוכחת, אפוא, ברמת וודאות שמעבר לתחום הספק הסביר. בשים לב לטענות ההגנה, יוטעם שהוכח הדבר גם ביחס לשנת 2006 ושנת 2007, ולמיטב ההערכה כמעט ברצף לאחר שנדון הנאשם בפעם הקודמת. די אם אזכיר, שעיקר הראיות מתייחס לתקופה זו, כמו למשל, 'התקלה היזומה'. מעורבות הנאשם בניהול התחנה היתה כוללת ורב ממדית: הן בתחום התוכן, והן בהיבטים הלוגיסטיים (פרסום, מימון תקלות וכו'). זאת, גם אם פעל באמצעות קרני, ואפילו אצל מסמכויותיו לשותפו זה, לשעבר. למרות שנתפס פעם אחר פעם לא רצה הנאשם או לא הצליח לאבד את מפעל חייו גם לאחר שנתבקש ליתן את הדין על מעשיו. חזר הנאשם לסורו, והנה אנחנו כאן. 8. סוף דבר, מורשע בזה הנאשם בקיום שידורים ותחנות שידור ללא זיכיון - עבירה לפי סעיף 32(א) בשילוב סעיף 90(א) לחוק הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו; קיום תחנת טלגרף אלחוטי, הפעלת מכשיר טלגרף אלחוטי וקיום מכשיר לטלגרף אלחוטי, וכל זאת ללא רשיון - עבירה לפי סעיף 7(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי (נוסח חדש); ושימוש בתדרי רדיו שלא בהתאם להועדת התדרים והקצאתם - עבירה לפי סעיף 5ד בשילוב עם סעיף 10(ב) לפקודת הטלגרף האלחוטי (נוסח חדש). תחנת רדיוזיכיון