שוחד בוחן רכב במשרד הרישוי

קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שוחד בוחן רכב במשרד הרישוי: נאשם 1 הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בביצוע העבירות נשוא שני האישומים שבכתב האישום: שתי עבירות של קבלת שוחד, שתי עבירות של מרמה והפרת אמונים, שתי עבירות של מתן תעודה כוזבת, שתי עבירות של הסעה בכלי תחבורה מסוכן, ועבירה אחת של שידול לזיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות. נאשם 2 זוכה, מחמת הספק, לאחר שמיעת הראיות מהאישום הראשון שבכתב האישום אך הורשע בביצוע העבירות נשוא האישום השני. הרקע לעבירות: במועדים הרלוונטיים הופעלו על ידי המשטרה שני סוכנים סמויים: דורון פרץ (להלן: "האזרח"), שלדבריו עבד עם הנאשם 1 בעבר בתיווך בהעברת כלי רכב לא תקינים תמורת תשלום שוחד, ושוטר, וזאת במסגרת פעילות משטרתית במטרה להפליל עובדי מכוני רישוי לרכב, שעל פי החשד ביצעו במהלך תקופה ארוכה עבירות הקשורות לעבודתם. הנאשמים הוסמכו על ידי רשות הרישוי במשרד התחבורה לשמש בוחני רכב ולהעביר כלי רכב במבחן רישוי שנתי לאחר בדיקת תקינותם והם עבדו כבוחנים במכון היימן. במסגרת בדיקת הרישוי לרכב על הבוחן לבדוק כי ברכב נתקיימו כל התנאים שנקבעו ע"י רשות הרישוי, ורק אם הרכב עבר את הבדיקה בהצלחה, ינפיק לו הבוחן רישיון. בתאריכים 24.01.07 ו- 25.01.07 הכיר האזרח לנאשם 1 את השוטר אותו הציג כלקוח, וביקש ממנו שיעביר את רכב המאזדה שלו, למרות היותו בלתי תקין, וזאת בשיטה בה עבדו בעבר ותמורת תשלום שוחד של 200 ₪. בהתאם למוסכם ביניהם, הגיע למוסך היימן השוטר עם רכב מאזדה, שבוצעו בו מבעוד מועד תקלות וליקויים בטיחותיים אשר בגינם הרכב לא היה כשיר לעבור מבחן רישוי, כגון: בלם יד משוחרר, גומיית ציריה קרועה, הסרת נורת אור בלימה בפנס אחורי, הסרת גומיית דוושת הבלם, וזכוכית פנס קדמי ימני עכורה. לאחר שנאשם 1 ווידא כי מדובר באדם הנכון, השוטר העביר לו, באופן שסיכמו עליו, שוחד בסכום של 200 ₪ ובתמורה, למרות התקלות, נאשם 1 חתם על גבי טופס בדיקת הרכב כמאשר שתוצאות כל הבדיקות היו תקינות, ואף אמר לשוטר שבפעם הבאה הוא יכול לפנות אליו ישירות. בתאריך 28.01.07 טלפן האזרח שוב לנאשם 1 ותיאם עימו שליחת רכב רנו 5 עם מי שכבר עזר לו עם רכב המאזדה. בהתאם הגיע השוטר למכון עם רכב רנו בו ביצעו מבעוד מועד תקלות וליקויים בטיחותיים בגינם לא היה הרכב כשיר לעבור מבחן רישוי, וביניהם: בלם יד משוחרר, פנס איתות ימני קדמי לא עובד, גומיית ציריה קרועה, חתך בחגורת הבטיחות הקדמית, נורה הוסרה בפנס בלם אחורי שמאלי ושני החלונות בצד ימין לא נפתחו. נאשם 1 הבחין בשוטר וסימן לו להגיע למסלול הבדיקה שלו אולם במשרד המכון, נאמר לשוטר, שמכיוון שהרכב משנת ייצור 91' -נדרש אישור בלמים ממוסך מורשה. השוטר עזב את המכון ובמקביל הודיע למפעיל שביקש מהאזרח לשוב ולדבר עם נאשם 1, והלה סיכם עימו כי תמורת תשלום שוחד נוסף של 200 ₪ יעזור לו בהוצאת אישור בדיקה לבלם. בהתאם למוסכם, חזר השוטר למכון ומסר לו דמי שוחד בסך 200 ₪ ורישיון הרכב, והנאשם 1 אמר לשוטר כי יהיה עימו בקשר למחרת בבוקר. באותו יום הגיע נאשם 1 למוסך "אוטו רן" באשדוד, פנה לרונן ענקי , בחור שהבנתו חלשה והעובד במקום בעבודות ניקיון אשר איתו הייתה לו היכרות מוקדמת, וביקש ממנו להביא לו תעודה בדבר תקינות מערכת בלמים, עם מספר רכב הרנו ולחתום עליה בחותמת המוסך בחתימה הנחזית להיות חתימת המנהל המקצועי של המוסך. רונן ענקי נעתר לבקשה ומסר לו את התעודה המזויפת. נאשם 1 הודיע לאזרח כי השיג אישור בלמים ובהתאם למוסכם ביניהם, למחרת בבוקר, הגיע השוטר עם הרכב למכון ונאשם 1 מסר לו את התעודה המזויפת בה נרשם כאילו הרכב נבדק בתאריך 28.01.07 בשעה 12:00. על פי ההסכמה הראשונית שילם השוטר 200 ₪ לנאשם 1, שהורה לו להסדיר המסמכים במשרד ולהגיע אליו למסלול הבדיקה. השוטר נכנס עם הרכב למסלול הבדיקה והגיע לעמדת הבור בה הוצב נאשם 2. נאשם 2 הורה לשוטר "לשחק עם ההגה" ימינה ושמאלה ולמרות שיכול היה להבחין בליקויים נאשם 2 לא אמר דבר וחתם על גבי טופס הבדיקה שמאשר שהרכב נבדק ונמצא תקין, ונאשם 1 החזיר לשוטר טופס הבדיקה החתום כמאשר שהרכב נבדק ונמצא תקין, כל זאת כשבפועל הרכב כלל לא נבדק. על בסיס האישורים שניתנו על ידי הנאשמים כמפורט לעיל, אישר המכון כי הרכב עבר את מבחן הרישוי השנתי בהצלחה. הנאשמים, במעשיהם כמתואר לעיל, בצוותא, בהיותם עובדי ציבור, לקחו שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידם ועשו במילוי תפקידם מעשה מרמה והפרת אמונים הפוגע בציבור. כמו כן, בהיותם מוסמכים על פי דין ליתן תעודה העשויה להשפיע על זכויותיו של אדם, נתנו אותה בידעם שהיא כוזבת בפרט מהותי וביודעין גרמו להסעת אדם בכלי תחבורה כשיש חשש לבטיחותו של הנוסע מחמת מצבו. נאשם 1 אף שידל את רונן ענקי לזייף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות. התביעה עותרת להשית על הנאשמים עונש מאסר בפועל אשר ישקף את חומרת המעשים בהם הורשעו, מאסר על תנאי, התחייבות וכן קנס. לטענתה העבירות כשלעצמן, על רקע נסיבות ביצוען, הן מן החמורות, וכי הנאשמים כבוחני רכב רמסו ברגל גסה את האמון שניתן בהם, עבור בצע כסף, כאשר ברקע הדברים אפשרות ממשית לפגיעה פוטנציאלית בחיי אדם. ב"כ נאשם 2 טען כי הנאשם ניהל הליך מוצדק וכי הראיה לכך הינה זיכויו מהאישום הראשון וכי מדובר באירוע נקודתי, שכן הנאשם לא היה יעד מודיעיני, וחלקו במסגרת האישום השני אינו משמעותי. כמו כן טוען טענת הגנה מן הצדק על רקע העובדה שהמשטרה התעלמה ממעורבותם של הבוחנים האחרים וכי רק בשל הגשתו של האישום הראשון, ממנו כאמור זוכה הנאשם, הוגש גם האישום השני. הנאשם בשנות ה- 50 לחייו, אדם נורמטיבי, בעל משפחה וללא עבר פלילי, אשר שירת שירות צבאי מלא, בסדיר ובקבע, ואף במילואים עד גיל 44. עובד מזה כ - 28 שנים כבוחן רכב במכון הרישוי. הסנגור ציין כי אפקט ההליך הפלילי במקרה זה משמעותי, למד והפיק את לקחו. עוד ציין כי מאז האירוע נאסר על הנאשם לעסוק ברישום רכב, תעודתו הותלתה ולא עבד כשנה, ורק לאחר מכן הוחזר לעבודתו בתפקיד בוחן מכשור בלבד, כאשר שכרו נפגע בצורה משמעותית. בשל ההרשעה הנאשם יאלץ לסיים עבודתו במכון ולא יהיה זכאי לפיצויי פיטורין. המעצר היה טראומתי עבור הנאשם, שמאז סובל מקשיי שינה, חרדה ולחץ. אימו של הנאשם לקתה בסרטן, ואביו עבר לאחרונה ניתוח לב פתוח. העידו שני עדי אופי מטעם נאשם 2: מר משה אפרים, מנהל בית הספר מפתן באשדוד, שהעיד כי רעיית הנאשם עובדת עימו, וכי מכיר את הנאשם מזה כ- 15 שנה, וכי ליווה את המשפחה מקרוב מאז ההליך המשפטי. מסר כי הנאשם אדם אהוב ואוהב, בעל ערכים ותרבות, עוזר לבריות ולאנשים נזקקים. טען כי המשפחה התרסקה, ועוברת תקופה של עצבות, ואף ציין כי הוריו של הנאשם סובלים מבעיות בריאותיות קשות, מה שמקשה על המשפחה. בסיום דבריו, ציין כי הנאשם בוש, נכלם, ומתבייש להלך ברחוב מאז האירוע. רעייתו של הנאשם, הגב' לאה סרור, העידה כי הם נשואים מזה 26 שנה, כי באו ממשפחה מרובת ילדים, וכי גדלו במשפחות מעוטות יכולת. טענה כי התרומה לחברה הינה מסורת משפחתית. המשפחה שהייתה מאוד שמחה בעבר, מאז האירוע חייה הפכו לגהינום, וכי ישנן תקופות של דיכאון, הנאשם עצמו בחרדות, וכל המשפחה סובלת. עוד טענה כי מצבה הכלכלי של המשפחה התדרדר מאוד, וכי כל המשפחה, לרבות בנה וחמותה, התגייסו כדי להקל על המצוקה הכלכלית. ב"כ נאשם 1, הצטרף לטיעוניו של ב"כ נאשם 2, וטען כי עברו הפלילי של הנאשם נקי, למעט מס' עבירות שהתיישנו. עוד טען כי נסיבותיו האישיות של הנאשם קשות, ועל אף זאת הקים משפחה נורמטיבית. הוא דחה דברי התובע, לפיהם התביעה עשתה חסד עם הנאשמים בכך שלא העמידה אותם לדין בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. וטען כי על ביהמ"ש להביא במסגרת מכלול שיקולי הענישה את מחדלי החקירה, וכן טענת ההגנה מן הצדק. טען כי הסוכן המשטרתי הוא זה שלמעשה יזם את ביצוע העבירות הנטענות והדגיש כי לא הובאה כל ראיה שהמעשים נמשכו על פני תקופה, אלא מדובר בשני אירועים בודדים בלבד. הסנגור טען כי נאשם 1 מטפל בבתו אשר לה 120% נכות בשל מחלת אפילפסיה קשה, כי רעייתו נכה, וכי אף הנאשם מטופל ברגלו בביה"ח הדסה. עוד טען כי הטלת מאסר, שלא בדרך של עבודות שירות, תגרום לשבירת מטה לחמו של הנאשם ומשפחתו, וכי לא יהיה מי שיטפל ברעיית הנאשם ובבתו. ציין כי הנאשם שילם מחיר כבד, הן כלכלית והן חברתית, מאחר ופוטר מעבודתו, ללא זכאות לפיצויי פיטורין, וכי חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, ואי הסתבכות הנאשם בעבירה נוספת, מהווים נסיבה מקילה במכלול שיקולי הענישה. באשר לתסקיר שירות המבחן, שאין בו המלצה, טען כי עולים בו מספר סימני שאלה גדולים מאוד, בין היתר, בשל העובדה שהשירות מצוי בקונפליקט בלתי פתיר כאשר מתייצב בפניו נאשם שאינו מודה בתיק, ובמקרה דנן השירות הגדיל לעשות בכך שנקט עמדה לפיה לא ברורה הדינאמיקה שהובילה לביצוע העבירות. כאמור, נתקבלו תסקירי שירות המבחן: בעניינו של נאשם 1, צוין כי הוא בשנות ה - 50 לחייו, עלה ארצה בגיל צעיר מאוד, נשוי ואב לשלושה ילדים, ועובד מאז הארוע, מיולי 2007, כנהג באגד תעבורה. השירות התרשם כי בולט אצלו דפוס התנהגות של צמצום והמעטה בכל הקשור להתנהגות בעייתית ושלא עפ"י חוק. עוד התרשם כי אינו מגלה יכולת להתבוננות פנימית וביקורת עצמית, עדיין מתכחש למעשיו וטוען לחפותו, תוך העלאת נימוקים להסברת האישום, והשלכת האחריות על גורמים חיצוניים. מאחר והנאשם בחר לגונן על עצמו, תוך נקיטת טשטוש ערכי, לרבות גבולות המותר והאסור, כפי שטען הסנגור, לא עלה בידי השירות לברר הדינאמיקה שהובילה לביצוע העבירות. בנסיבות העניין, נמנעו ממתן המלצה בעניינו . מהתסקיר שהוגש בעניין נאשם 2 עולה כי הנאשם בשנות ה - 50, נשוי ואב לשלושה ילדים, עובד מאז האירוע באותו מכון רישוי אך שכרו נפגע משמעותית. הוא סובל לטענתו מקשיי שינה, חרדה ולחץ. השירות התרשם כי מדובר באדם מופנם, בעל תפקוד תקין בדרך כלל, ואשר חרד לבריאותם של הוריו תוך תחושת אשמה להידרדרות במצבם הרפואי בשל הסתבכותו הפלילית. אמו של הנאשם חלתה בלוקמיה לפני מספר חודשים, ואילו אביו הסובל מבעיות לב עבר לאחרונה ניתוח לב פתוח. השירות מסר כי הנאשם עדיין מתכחש למעשיו וטוען לחפותו אך למרות זאת, ובשונה מנאשם 1, בסופו של יום המליץ השירות על עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, כמו גם על ענישה מרתיעה צופה פני עתיד. באשר לטענה כי לא הועמדו לדין בוחנים נוספים שיש התייחסות אליהם בעדויות הסוכנים טענה שאושרה על ידי בהכרעת הדין, וכן הטענה כי נאשם 2 לא היה יעד, טענת ההגנה מהצדק-אליה התייחסו הסנגורים- הינה למעשה טענה לאכיפה בררנית enforcement ) (selective: כידוע, לא כל הבחנה בין העמדתם לדין של שני פרטים, יהא עניינם דומה ככל שיהיה, מהווה אכיפה בררנית. אמנם, על החלטתה של התביעה להעמיד אדם לדין לעמוד במבחנים המקובלים של כל החלטה מנהלית אחרת, כגון מבחנים של מטרה כשרה, שיקולים עניינים, סבירות ועוד, אך יחד עם זאת, יש לזכור כי על התביעה להעריך גם את יכולתה להוכיח אישומים כנגד חשוד, ואת העניין הציבורי שבהעמדתו לדין, ומשכך, עליה לשקול שיקולים רבים, ויתכן, כי בסופו של יום, שקילה עניינית של שני חשודים שענייניהם דומים, לא תניב החלטה זהה. אין בכך כדי לקבוע שהייתה אכיפה בררנית במקרה של אחד מהם. לאחרונה, שב בית המשפט העליון על הלכה זו בע"פ 37/07 פרג נ' מ"י, , מיום 10.3.08, מפי כב' השופטת חיות: "הכלל הוא שכל עוד לא הסתבר שאי העמדתם לדין של חלק מן המעורבים בפרשה פלונית נבעה מתוך שרירות או מתוך שיקולים פסולים, אין באכיפה חלקית כזו אף שהיא פוגעת בעיקרון השוויון כדי להצדיק ביקורת שיפוטית פולשנית בין בדרך של הוראה להעמיד לדין את יתר המעורבים ובין בדרך של השוואת מצבם של המעורבים שהועמדו לדין לאלה שלא הועמדו לדין". בע"פ 3215/07 פלוני נ' מ"י, , מיום 4.8.08, הבהיר בית המשפט העליון את שלבי הוכחת הטענה לאכיפה בררנית, וקבע כי על הנאשם יהיה להראות, בראש ובראשונה, כי מדובר בהבחנה בין מי שהדמיון ביניהם רלוונטי לעניין, במובן זה שהוא מצדיק התייחסות דומה בשאלת הגשתו של כתב אישום. בשלב השני יהא על הטוען להראות כי בבסיס ההבחנה ניצב מניע פסול, בין אם בדמות שרירותיות, התחשבות בשיקולים שאינם מן העניין, או חלילה שקילת שיקולים שאינם ראויים. עוד קבע בית המשפט העליון, כי מטבע הדברים, מדובר בשני שלבים השלובים זה בזה, ואשר רב המשותף להם. הנטל להוכיחם מוטל על כתפו של הנאשם, כאשר התביעה, ככל רשות מנהלית נהנית מהחזקה לפיה פעולותיה נעשות כדין. לא מצאתי כי במקרה שבפני נתמלא התנאי המצטבר השני, כאילו הפרקליטות או המשטרה נהגו ממניעים פסולים או זדוניים. מדובר במבצע מורכב שבמהלכו הופעלו סוכנים סמויים לאיסוף ראיות, כנגד יעדים רבים מוכרים ולא רק כנגד מוסך היימן ונאשם 1. לא תמיד ניתן לדעת מראש במבצע כזה איזה דג יעלה בחכה ולא תמיד מוכנים להיקף גדול של חשודים ומעורבים שנחשפים במהלך הפעילות, ולכן בלית ברירה ובשל מצוקה תקציבית מתמקדים בחשודים העיקריים. האזרח שהופעל כסוכן עבד בעבר כמתווך, והיה צורך לחתום עימו הסכם, שכן עבר אף הוא עבירות, אך כידוע בלית ברירה בבחינת הרע במיעוטו, על המשטרה להשתמש כסוכנים סמויים גם בעבריינים, ובמקרה זה דווקא משום שהאזרח עבד עימם בעבר היעדים סמכו עליו, ובעקבות אמונם בו, הצליחה המשטרה להפעיל את השוטר. בנסיבות אלה הטענה של סוכן מדיח ואכיפה בררנית אין לה מקום. בבואי לגזור דין הנאשמים, ניצבים על כפות מאזני הדין מהצד האחד חומרת העבירות בהן הורשעו, הצורך להגן על הציבור מפני מעשי שחיתות של עובדי ציבור, שבמעשיהם מפרים האמון שניתן בהם לצורך בצע כסף, תוך התעלמות מוחלטת מהתוצאות ההרסניות של מעשיהם, צרכי ההרתעה והגמול, המחייבים גינוי והוקעה של מעשים אלה ומהצד השני, נסיבותיהם האישיות הקשות של הנאשמים ומשפחותיהם, כפי שפורטו בהרחבה בתסקירים, בעדויות וע"י הסנגורים, וכן עברם הנקי, וכן חלוף הזמן ואי הסתבכותם בעבירות נוספות מאז האירוע. קשה מלאכת השיפוט. לעיתים מטים הכף שיקולים אלו ולעיתים השיקולים הנגדיים. אולם ישנם מצבים בהם השיקולים שבטובת הציבור הם הגוברים וכך במקרה שבפני, בו מצאתי ללא כל צל של ספק כי יש להעדיף האינטרס הציבורי על פני נסיבותיהם האישיות של הנאשמים. הנסיבות שבהן נעברו העבירות בפרשה זו הן חמורות ביותר, פגיעתה של עבירת השוחד רעה היא, קל וחומר כאשר מדובר בדיני נפשות ממש, מעשים המסכנים חיי אדם ופוגעים באמון הציבור. לטעמי ראוי בדרך כלל להטיל על עובדי ציבור המורשעים בלקיחת שוחד, עונש של מאסר בפועל, בשל הצורך להגן על טוהר המידות של עובדי הציבור, על מנת למזער את הפגיעה באמון בשירות הציבורי, ולהרתעת האחרים שלא יתפתו ללכת בדרכיהם הנלוזות . הנאשמים עבדו שנים ארוכות כעובדי ציבור, שהוסמכו על ידי הרשות על פי חוק, כדי לבחון תקינות כלי רכב אחת לשנה, על מנת להבטיח כי ימצאו ראויים וכשירים לשוב ולעלות על הכביש ולהסיע נוסעים. קיים אינטרס ציבורי ראשון במעלה שיוסמכו לתפקיד זה אנשים בעלי מיומנות גבוהה ובעיקר בעלי יושרה ואמות מוסר גבוהות- כדי שיבצעו המוטל עליהם, למרות הלחצים הרבים המופעלים עליהם על ידי בעלי כלי הרכב, שחלקם- מעוניינים אך ורק להימנע מתשלום עבור תיקון הליקויים- ואפילו במחיר העלול להיגבות בדם, שלהם, של בני משפחותיהם, ושל ציבור תמים. תאונות הדרכים בארצנו הקטנה גובות מחיר כבד מנשוא, וחלקן נגרמות בשל מצבם המכאני הקשה של כלי הרכב, שבשל העלות הגבוהה הכרוכה בכך, נמנעים בעליהם לתקנם, תוך עצימת עיניים מהתוצאה של מעשיהם. אל לעוסקים בעבודה זו לעבור לסדר היום ולהתעלם מליקויים, קטנים כגדולים, הדורשים תיקון -שכן חיי אדם תלויים בכך. מעשיהם של הנאשמים לא רק סיכנו הציבור אלא גם פגעו בתדמיתם של בוחני הרכב המסורים שעושים עבודתם נאמנה . בפסיקה הוכרו שלושה ערכים עיקריים שעליהם נועדו האיסורים הפליליים של קבלת שוחד להגן: א. טוהר המידות של פקידי הציבור, שנועד להבטיח כי אנשים שבידם מופקדים כוחות וסמכויות לפעול בשם הרשות ושחבים חובת נאמנות לציבור, יפעלו ביושר ובאמינות. ב. פעילותו התקינה של המינהל שעלולה להשתבש אם עובדי הציבור שהוענק להם שיקול דעת ישקלו שיקולים זרים בשל שוחד שניתן להם. ג. אמון הציבור במערכת השלטונית, פקטור חיוני לקיום חיים דמוקרטיים תקינים, שעלול להיפגע אם השירות הציבורי ייתפס בעיני הציבור כמושחת וכמי שעובדיו נוהגים לקבל שוחד (ראה דנ"פ 24/08, ברק כהן נ' מ"י (, 2.3.09 ), עמ' 2978). עוד נקבע שמעשה השוחד הינו מעשה חמור מאין כמוהו, ונוגס בתשתית המבנה החברתי, פוגע באמון הציבור במינהל, ולכן יש למגר את הנגע ולעקור אותו מן השורש כאשר תכלית החוק היא להרתיע עובדי ציבור לבל ייקחו חלק במעשים שריח של שוחד נודף מהם, כמו כן נועד להרתיע את האזרחים לבל ידיחו עובדי הציבור. ראוי על כן להחמיר בענישתם של אותם עובדי ציבור שמועלים באמון שניתן בהם ועושים לכיסם, תוך גילוי זלזול בוטה באינטרס הציבורי של השמירה על טוהר המידות ותוך פגיעה ממשית בדמותם של עובדי הציבור בעיני האזרחים. (ראו רע"פ 5905/98, אליהו רונן, נ' מד"'י, פ"ד נ"ג (1) 728). "על פי מדיניותו של בית משפט זה משכבר הימים, העונש ההולם עברייני שוחד הוא מאסר בפועל, כעונש מרתיע, שכן הסכנה לדמותו של השירות הציבורי ולאופייה של החברה בישראל היא כה גדולה, עד שאין להירתע מנקיטת אמצעי ענישה קשים ומורגשים היטב כלפי כל מי שעולה על דרך השוחד - אם כנותן, אם כלוקח אם כמבקש ואם כמתווך". (ע"פ 341/73, מ"י נ' ויטה, כפי שצוטט בע"פ מחוזי י-ם, 9121/05, יונה הכהן נ' מ"י, (, 16.06.05), עמ' 6410). קוים למדיניות הענישה הראויה כלפי עובדי ציבור שחטאו בשחיתות הועלו לאחרונה בע"פ 5083/08, הרב שלמה בניזרי נ' מדינת ישראל (, 24.06.09) בו נקבע: "עובדי הציבור מצווים לפעול בניקיון כפיים, בשוויון וללא הפלייה, כאשר לנגד עיניהם ניצב עניינו של הציבור בלבד, שהפקיד בידיהם סמכויות רבות ותקציבים נכבדים מתוך הקופה הכללית. ציווי פשוט ויסודי זה נהיר וידוע לכל, וחרף זאת אנו נתקלים פעם אחר פעם במי שמתקשים לכבוש את יצרם, כאשר בסמכויות שניתנו להם הם עושים לביתם או כדי להיטיב עם אלה שביקרם הם חפצים. זאת ועוד, לא רק שאין הם כובשים את יצרם, אלא רואים בתפקידם קרדום לחפור בו למען רווחתם האישית וקידום עניינים שבינם לבין תפקידם הציבורי אין ולא כלום". וכן בדברים שנאמרו בע"פ 6916/06 אטיאס נ' מדינת ישראל, (, 29.10.07), מפי כב' השופט ג'ובראן והובאו בפרשת בניזרי: "עובדי ציבור כשמם כן הם. הם משרתיו של הציבור. הם מראית פני הצדק. אמון הציבור נתון להם ואינטרס הציבור אמור לשמש נר לרגליהם. ברי, שעובדי הציבור הקובעים עבור הציבור נורמות התנהגות, כך למשל באכיפת החוק או בקבלת החלטות אופרטיביות, צריכים לנהוג הם עצמם בלא דופי ורבב. כשעובדי הציבור נגועים בניגוד עניינים, הרי שאמון הציבור בהם הולך ומתערער". אסיים בדברי השופט טירקל בפרשת ציון קורן:  "...חז"ל אמרו 'השוחד למה הוא דומה? לאבן - בכל מקום שנופלת שוברת' (מדרש תנחומא, פרשת תולדות, סימן ח'). דומה שבכך מתמצה הכול" (דברַי בע"פ 8573,8620,8710,8873,8901/96 מרקדו נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 481, 592). ונאמר: "עבירות השוחד הן כנגע שאותו ואת פיתוייו יש להרחיק מעובדי הציבור ומן המשחרים לפתחיהם על-ידי סייגים וגדרות" (דברַי ברע"פ 5905/98 רונן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 728, 742). דינם של עוברי עבירות שכאלה ענישה קשה ומכאיבה בלי היסוסים ובלי רחמים, המביעה את שאט הנפש של החברה ומרתיעה עבריינים בכוח". כאמור, מבלי להתעלם ממכלול טיעוני הסנגורים, מצאתי כי יש להעדיף האינטרס הציבורי להחמיר בענישה-על נסיבותיהם האישיות והמשפחתיות, קשות ככל שתהיינה. במקרה זה, כל עונש שיוטל, שלא יהיה בו רכיב של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, יחטיא המטרה העיקרית החשובה של המלחמה בנגע השוחד והשחיתות והצורך להגן על הציבור ולהשיב לו האימון בעובדי הציבור. עם זאת בשל נסיבותיהם המיוחדות של הנאשמים, ובעיקר של בני משפחותיהם, ובשל הדרישה כי על עונש להיות אינדיבידואלי - לא ימוצה עימם הדין כפי שראוי היה לעשות בגין מעשיהם החמורים. לכן, לאחר ששקלתי האינטרס הציבורי, נסיבות העבירות וחומרתן, למול עברם הנקי ונסיבותיהם האישיות של הנאשמים,אני מטילה על הנאשמים עונשים כדלקמן: לגבי נאשם 1: 1. קנס בסך 20,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתו במצטבר. מסכום זה ינוכה הסכום שנתפס עליו,למעט שטר השוחד המקופל, ולכן המשטרה תעביר הסכום על חשבון הקנס תוך 30 ימים. יתרת הקנס תשולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים מיום 10.03.10 ואם לא יעמוד בתשלום אחד התשלומים במועד יעמוד כל הקנס לפירעון מיידי. 2. 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל. 3. 12 חודשים מאסר מותנה למשך 3 שנים בר הפעלה בגין העבירות שבהן הורשע. 4. התחייבות בסך 30,000 ₪ להימנע במשך 3 שנים מלעבור העבירות שבהן הורשע. אם לא יחתום על ההתחייבות יאסר ל-90 יום במצטבר. לגבי נאשם 2: 1. קנס בסך 10,000 ₪, או 100 ימי מאסר תמורתו במצטבר. מסכום זה יקוזז הסכום שנתפס עליו על ידי המשטרה , למעט שטר השוחד המקופל שיועבר על חשבון הקנס על ידי המשטרה תוך 30 יום. 2. מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים. 3. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים תנאי שלא יעבור העבירות בהן הורשע. 4. יחתום על התחייבות בסך 15,000 ש"ח להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע במשך 3 שנים מהיום. אם לא יחתום על ההתחייבות, יאסר למשך 90 ימים במצטבר. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. משרד הרישוי / משרד התחבורהשוחדמשפט תעבורהרכב