אחריות על שריפה בארון חשמל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות על שריפה בארון חשמל: 1. התובעות הגישו תביעת שיבוב כנגד הנתבעת בגין שריפה שאירעה ב 19/06/03 (להלן - השריפה), וגרמה נזק ללוחות חשמל ותשתיות אצל תובעת 2, אשר היתה מבוטחת על ידי תובעת 1 בפוליסת ביטוח, הכוללת בין היתר, כיסוי ביטוחי לסיכוני אש וסיכונים נלווים (להלן - הפוליסה). בגין נזק זה פיצתה תובעת 1 את תובעת 2 (להלן: תובעת 2 או יונידרס) בסך של 1,353,055 ₪ (כולל שכ"ט שמאי ושכ"ט חוקר שריפות) משוערך ליום הגשת התביעה. תובעת 2 טענה כי בנוסף לנזקים הישירים, נגרמו לה כתוצאה מהשריפה נזקים עקיפים בסך של 141,386 ₪ משוערך ליום הגשת התביעה. (כולל שכר עובדים שהושבתו מעבודתם, אבדן רווחים, ביטוח חסר והשתתפות עצמית). הנתבעת, חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: חברת החשמל או חח"י או הנתבעת) מייצרת ומספקת חשמל. 2. התובעות טוענות כי כשל אשר התחולל במערכת הזנת החשמל של הנתבעת, הוא אשר גרם לשריפה ולנזקים אצל תובעת 2. התובעות סומכת טענותיהן בעניין זה על חוות דעת מהנדס החשמל אשר סלוצקי מיום 24/06/03. בנוסף צירפו התובעות את חוות דעת השמאי אלכס זולדן, לצורך הערכת הנזקים שנגרמו לתובעות כתוצאה מהשריפה. בנוסף טוענת התובעות, כי יש להחיל בתביעתן את כלל "הדבר מעיד על עצמו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), ו/או את סעיף 39 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ועל כן יש להעביר את נטל השכנוע אל הנתבעת, להוכחת העדר התרשלות בנסיבות. 3. נוכח הפערים שנתגלו בחוות הדעת שהוגשו ע"י הצדדים הסכימו ב"כ הצדדים על זהותו של מומחה ניטרלי אשר ימונה כמומחה מטעם בית המשפט, לקביעת גובה הנזק ( בכפוף לזכות הצדדים לחקור את המומחים, החלטה מיום 08.03.06). מאוחר יותר הסכימו הצדדים כי המומחה שמונה, המהנדס -דן שרון (להלן: המומחה שרון או המהנדס) יחווה דעתו גם לגבי הסיבה לפרוץ השריפה (החלטה מיום 17.01.08) בסיכומי ב"כ התובעות נטען כי לאחר קבלת חוות דעתו של המהנדס שרון וחקירתו התברר כי הוא משמש כמומחה מטעם הנתבעת בתיק אחר, וכי הדבר מעלה חשש ממשי לניגוד עניינים ועל בית המשפט לתת לכך משקל בהתייחסותו לחוות הדעת. אילו סברו התובעות כי קיים חשש ממשי לניגוד עניינים והטיה היה עליהן להגיש בקשה לפסילת המומחה, משלא עשו כן דין טענתם זו להדחות. למעלה מן הצורך יצוין ויודגש כי שוכנעתי שחוות דעתו של המומחה שרון היתה מקצועית ואובייקטיבית ללא משוא פנים. נוכח חוות דעתו וחקירתו טוב היה אילו לא היתה מועלית הטענה הנזכרת על ידי ב"כ התובעות בסיכומיה. 4. ביום 29.12.08 הסכימו הצדדים שהמשך הדיון יהיה על דרך של סיכומים בכתב כאשר העובדה שעדי הנתבעת לא נחקרו, לא תמנע מב"כ התובעים לטעון כל טענה לענין התצהיר של אחד העדים וחוות הדעת של האחר. 5. לאחר שמיעת עדויות ועיון בטיעוני הצדדים, התצהירים, ובכל המסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות: 5.1. הסיבה לפרוץ השריפה חוות דעתו של המומחה שרון היתה כנזכר, אוביקטיבית מקצועית ומפורטת, לא נסתרה גם לאחר חקירתו ועל כן שוכנעתי להעדיף את חוות דעתו ולאמץ את קביעתו לפיה השריפה פרצה בארון המונים של הנתבעת והסיבה לפרוץ השריפה היתה החום שהתפתח במקום החיבור של כבלי ההזנה של חברת החשמל בארון המונים. עוד קבע המהנדס כי הגורמים להתחממות הם העמסת יתר של הכבלים והגדלת ההגנה מעבר לכושר ההעמסה של הכבלים ומגעים רופפים עקב אי חיזוק ברגים. 5.2. נטל הראיה אין מקום להחיל בענייננו את כלל "הדבר מעיד על עצמו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין: מבין שלושת התנאים המצטברים המפורטים בסעיף, לפחות התנאי השני, הדורש כי הנזק יגרם על ידי רכוש בשליטה מלאה של הנתבעת- לא התקיים. המקור לשריפה הוא לוח המונים של הנתבעת. בסעיף 5.2.3 לחוות דעתו, קובע המומחה שרון כי "במועד כלשהו בין הגדלת החיבור ע"י חח"י (30.07.93) לבין השריפה (19.06.03) הוחלף המפסק הראשי של יונידרס". בהמשך קובע המהנדס כי המפסק הוחלף ע"י תובעת 2 ללא מעורבות של הנתבעת. מן האמור לעיל עולה כי התובעת ביצעה פעולות שונות בלוח החשמל של הנתבעת וכי לנתבעת לא היתה שליטה מלאה בלוח. אשר לסעיף 39 לפקודת הנזיקין (נטל הראיה ברשלנות לגבי אש) -גם תנאי סעיף זה אינם מתקיימים. אחת מדרישות הסעיף לצורך העברת נטל הראיה, היא כי התובעת תוכיח ש"הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש". נוכח האמור לעיל, לעניין אי קיום התנאי השני בסע' 41 לפקודה הנזיקין, לא הוכח על ידי התובעת כי הנתבעת היא האחראית הבלעדית לפרוץ השריפה (ראה לעניין זה - ע"א 645/77 דוד גנור נ' מדינת ישראל, פ"ד לד (1) 766; ת"א (תל-אביב-יפו) 125280/00 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' א.א. אליהו יבוא ושיווק בעמ ואח', ). 5.3. אחריות הנתבעת כדי לקבוע כי הנתבעת התרשלה, יש לבחון בשלב הראשון האם הנתבעת חבה חובת זהירות לניזוק- "תשובה לשאלה זו מצויה במבחן הצפיות (סעיף 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]}. מבחן זה כולל בחובו שני היבטים. "ההיבט הראשון, הוא ההיבט העקרוני, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות. ההיבט השני, הוא ההיבט הספציפי, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של ארוע אלמוני, קיימת חובת זהירות"...ההיבט הראשון עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת זהירות מושגית, ואילו ההיבט השני, עניינו בקיומה או בהעדרה של חובת זהירות קונקרטית". (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח', פ"ד לז(1), 113). בשלב השני, יש לבחון האם הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה. בסיכומיה ביססה התובעת את טענת האחריות של הנתבעת על שתיים מקביעותיו של המומחה שרון- הראשונה אחד הגורמים להתחממות היה אי חיזוק ברגים ע"י הנתבעת . השניה- מקריאת המונה היה על הנתבעת לדעת כי צריכת החשמל גבוהה מכושר ההעמסה של הכבלים והיה עליה להפסיק את הספקת החשמל. התובעות הוסיפו וטענו כי עובדים מטעם הנתבעת הגיעו למקום ביום השריפה לאחר שזומנו ע"י תובעת 2 וכי היה עליהם לגלות את מקור התקלה ולתקנה. כן טענו התובעות כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה ועליה לשאת באחריות לפי סע' 63 לפקודת הנזיקין. הנתבעת טענה כי קביעת המומחה לעניין אי חיזוק הברגים מבוססת על השערה ועל כן יש להתעלם ממנה או לחילופין להטיל את האחריות על התרופפות הברגים על התובעת. באשר לטענה השניה טענה הנתבעת כי על מנת לגלות שצריכת החשמל גבוהה מכושר ההעמסה של הכבלים היה עליה לעבד את המידע ולנתחו ולא מוטלת עליה כל חובה לבצע פעולות מעין אלו. עוד טענה הנתבעת כי תובעת 2 התרשלה בכך שלא תחזקה את מערכת כיבוי האש האוטומטית שהיתה מותקנת בחדר החשמל ועל כן זו לא פעלה בעת האירוע. תקנות החשמל (התקנת לוחות במתח עד 100 וולט), תשנ"א -1991 (להלן : תקנות החשמל) קובעות: סעיף 32: "לוח יתוחזק במצב תקין ויעיל; ליקויים בלוח יתוקנו ללא דיחוי" סעיף 33: "חובה המוטלת לפי תקנות אלו יראו אותה כמוטלת על מתכנן המיתקן, על מתקינו, על בעלו או על מחזיקו או על מפעילו, הכל לפי הענין, והוא כאשר אין כוונה אחרת משתמעת." הנתבעת כספק החשמל וכבעלת לוח החשמל שהותקן אצל תובעת 2 חבה חובת זהירות מושגית כלפי תובעת 2 כצרכנית חשמל. אין מחלוקת כי לוח המונים הינו בבעלותה של הנתבעת, משכך היה עליה לבצע בדיקות תקופתיות ללוח וכן לתחזקו כראוי, על פי חובת זהירותה הקונקרטית המתבטאת גם במפורט בסיפא של סעיף זה. בסעיף 5.5.5 לחוות דעת המומחה שרון צוין כי לא נעשתה אחזקה מונעת, בדיקות תקופתיות וסריקות תרמוגרפיות. הנתבעת לא סתרה טענה זו ולא הציגה עדות ו/או כל ראיה טובה אחרת כי אכן נעשו בדיקות כאלו, פועל יוצא הוא כי הנתבעת התרשלה באחזקה ובבדיקות. אילו היו נעשות בדיקות תקופתיות ואחזקה ראויה יש להניח כי הנתבעת היתה מגלה את קיומם של מגעים רופפים וכן את החריגה בכושר ההעמסה שביצעה תובעת 2, וההתחממות ובעקבותיה השריפה, היו נמנעות. מצד אחר, בנסיבות הענין, משביצעה תובעת 2 שינויים בלוח החשמל הפכה למפעילתו ומחזיקתו בפועל ועל כן החובה לתחזק הלוח מכח סעיף 32 חלה גם עליה כפי שיפורט להלן. באשר לנתוני הצריכה וכושר ההעמסה של הכבלים, אלו נתונים המצויים בידי הנתבעת. היה עליה כבעלת לוח החשמל וכיצרנית וספקית החשמל לוודא שאכן תובעת 2 לא צורכת חשמל מעבר לכושר ההעמסה של הכבלים ואינה עושה שינויים אשר עלולים לגרום נזק לרכוש או לנפש, אף אם הדבר כרוך בניתוח נתונים כפי שטען ב"כ הנתבעת . מחוות דעת המומחה עולה כי אין מדובר בניתוח נתונים מורכב וסבוך וכי חישוב פשוט היה מביא למסקנה אליה הגיע המומחה. בנוסף, נסיבות הארוע כפי שיפורטו להלן הקימו לתובעת חובת זהירות קונקרטית כלפי תובעת 2- אין כל מחלוקת כי עובדי הנתבעת אכן היו במקום, ביום השריפה לאחר שזומנו ע"י תובעת 2 בטענה כי ישנו ריח של חריכה. עובדי הנתבעת לא מילאו דו"ח ביקור במקום, המפרט את הפעולות שבוצעו ואת ממצאי הבדיקה: אם מילאו דוח כזה הוא לא הוצג, כל שניתן ללמוד על הבדיקה מפורט בתצהיר עובד הנתבעת, תצהיר שניתן 4 שנים לאחר הארוע. הנתבעת טענה כי עובדי תובעת 2 לא הסכימו לנתק את החשמל על מנת שיוכלו לבצע בדיקות מעמיקות. העד מטעם התובעות חלק על טענה זו. אף אם אקבל טענה זו של הנתבעת, בנסיבות העניין, כאשר ישנה טענה על ריח של שריפה מטעם עובדי תובעת 2 (אשר מעלה חשד לתקלה בלוח, חשד אשר התממש בפועל) היה על הנתבעת או מי מטעמה לדרוש את ניתוק החשמל ולבצע בדיקות מעמיקות יותר, (כגון בדיקת צריכת החשמל, בדיקת הברגים וכו') ולא להסתפק בבדיקות החיצוניות שבוצעו. בסעיף 6 לתצהירו, מצהיר העד מטעם הנתבעת כי "איננו רואים כל סימן לתקלה ואולם מאחר ונטען בפנינו שלפני בואנו היה ריח חרוך, בקשנו לבצע בדיקה נוספת, אשר מחייבת לנתק את החשמל". כלומר גם עובדי הנתבעת סברו שבנסיבות העניין יש לבצע בדיקות מעמיקות יותר. בנסיבות אלו אם אכן נתקלו בהתנגדות לניתוק החשמל היה עליהם לפעול על פי סמכות הנתבעת הקבועה בתקנה 2 לתקנות משק החשמל (כללים תנאים ומקרים להפסקת אספקת חשמל), תשס"ג-2003 ולנתק בעצמם את החשמל. בנסיבות כפי שתוארו לעיל הנתבעת לא עשתה דבר מכל אלה הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה ואף וחרגה מסטנדרט התנהגות מקובל וראוי. נדחית טענת הנתבעת בדבר התרשלותה תובעת 2 בתחזוק מערכת הכיבוי האוטומטית. הנתבעת לא הניחה תשתית ראייתית לקיומה של חובה המוטלת על התובעת להתקין ולתחזק מערכת כיבוי כזו וממילא לא הוכח קשר סיבתי בין אי תחזוק מערכת הכיבוי לשריפה. 5.4. מן המקובץ, התובעות הצליחו להוכיח כי הנתבעת התרשלה וכי לה אחריות לפרוץ השריפה. 5.5. אשם תורם המומחה שרון קבע בחוות דעתו כי "במועד כלשהו בין הגדלת החיבור ע"י חח"י (30.07.93) לבין השריפה (19.06.03) הוחלף המפסק הראשי של "יונידרס" וכי "ניתן להסיק שההחלפה בוצעה ע"י יונידרס ללא מעורבות של חח"י". כמו כן קבע המומחה כי אחד הגורמים להתחממות היה "העמסת יתר של הכבלים ע"י יונידרס ושינוי (הגדלת) ההגנה מעבר לכושר ההעמסה של הכבלים". יצוין כי התובעות לא חלקו על קביעת המומחה בדבר השינויים שנעשו על ידם ולא הציגו כל ראיה שתסתור טענה זו. מקביעות המומחה עולה כי תובעת 2 ביצעה שינויים בלוח החשמל של הנתבעת ללא אישורה וללא מעורבותה. "התנהגותו של הניזוק תחשב כמחדל מנקיטת זהירות סבירה, מקום שהלה לא נהג כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות. כפי שראוי לחייב אדם לנהוג זהירות כלפי זולתו לבל יפגע בפלוני וישית לו נזק, כך ראוי גם לחייב אדם לנהוג זהירות כלפי עצמו, לטובת התועלת המצרפית והאינטרס הציבורי למזער עלויות" (ויסמן, הגנות בדיני נזיקין, 2007, 70). היקף ההגנה נקבע בכל מקרה על פי הנסיבות…. ההפחתה של מידת הפיצויים המוטלים על המזיק, עשויה להגיע במקרים מסוימים עד כדי מאה אחוז" (טדסקי, אנגלרד, ברק, חשין, דיני הנזיקין, תורת הנזיקין הכללית, תשל"ז, 236). בנסיבות העניין היה על תובעת 2 לתאם את החלפת המפסק והגדלת הצריכה עם הנתבעת ולוודא כי אכן השינויים בלוח החשמל נעשו בצורה בטיחותית ואינם מהווים סכנה לרכוש או לאדם. על תובעת 2 היה לדעת כי שינוים מהסוג שביצעה עלולים לסכנה ואל לה לבצעם ללא התייעצות עם הגורם המקצועי המוסמך, דהיינו הנתבעת. בנוסף היה על עובדי תובעת 2 לקיים גילוי נאות ולגלות לעובדי הנתבעת (אשר הגיעו בעקבות קריאה על תקלה) כי נעשו שינויים במערכת וכי המפסק הוחלף. תובעת 2 לא עשתה דבר מהאמור, היא לא פעלה כבעל עסק סביר בנסיבות העניין והתנהגותה היתה רשלנית ובלתי מקצועית. ועוד, ביצוע השינויים בלוח החשמל הפך למעשה את תובעת 2 למפעילתו של לוח החשמל כאמור בסעיף 33 לתקנות החשמל ועל כן היתה מוטלת גם עליה החובה לתחזקו במצב תקין כאמור בסעיף 32 לתקנות החשמל, אולם תובעת 2 לא ביצעה בדיקות ותחזוקה מתאימה ואף לא וידאה כי הנתבעת תעשה זאת. מחקירת העד מטעם התובעות עולה כי מוניה גולדשטיין מועסק כחשמלאי של יונידרס וכי הוא היה יחד עמו במקום ובזמן הארוע. עדות החשמלאי המועסק במקום היתה יכולה לשפוך אור על הסיבה האופן וזמן ביצוע השינויים שנעשו ע"י תובעת 2 כולל התרחשות האירועים ואופן הטיפול שלו כבעל מקצוע בתקלה. התובעת בחרה שלא להעידו ודבר זה פועל אף הוא לרעתה. על פי המכלול, שוכנעתי כי השינויים שבוצעו ע"י תובעת 2 ובעיקר העמסת יתר של הכבלים הם שגרמו להתחממות ולפרוץ השריפה. מצד אחר ניתן היה לגלות העומס וההתחממות קודם לפרוץ השריפה אם היתה הנתבעת מבצעת בדיקות תקופתיות של לוח החשמל, או פועלת בזהירות יתר שהתחייבה בעת שנקראה למיקום קודם לפרוץ השריפה. אשר על כן, שוכנעתי כי חלוקת האחריות כפי שנקבעה ע"י המומחה סבירה ומתאימה. אני קובע כי אשמה התורם של תובעת 2 מגיע לכדי 55%. 6. גובה הנזק התובעות טענו כי יש לפסוק להן פיצוי כמפורט בכתב התביעה מטעמן ובשערוך להיום 2,048,847 ₪ . לטענתן המומחה שרון קיפחן בחוות דעתו ויש לפסוק להן פיצוי כמפורט בחוות הדעת של השמאי מטעמן. הנתבעת טענה כי גובה הנזק הינו 434,293 ש"ח כאמור בחוות דעתו של המומחה שרון, כן טענה כי אין מקום לפסוק תשלום מע"מ שכן תובעת 2 הינו עוסק מורשה הרשאי לקזז את המע"מ. בתוספת לסיכומים מטעמן טענו התובעות כי יש לחייב את הנתבעת בעלות הנזק בפועל ולא בערכי שיפוי. הנתבעת מצידה טענה כי ניתן לחייבה רק במה שיכול היה המבוטח (תובעת 2) לתבוע ממנה ואין לחייבה לשלם מעבר לעלויות המוכחות שנדרשו בפועל לתיקון הנזקים. בחוות דעתו לענין הנזק קבע המומחה שרון כי מתקן החשמל לאחר שיקומו שונה מהמיתקן שנפגע בשריפה וכי המתקן שודרג. הכלל המנחה -על המזיק לפצות את הניזוק כך ש"מצבו של הניזוק ביחס לרכוש שנפגע יושווה במידת האפשר, למצב, בו היה נתון לפני מעשה העוולה, שיהיה מצבו לא גרוע מזה, אך גם לא עדיף מזה". (ראה ע"א 273/80, מדינה נ' כהן ואח' פ"ד לז(2) 29) לוח החשמל שנפגע יוצר בשנת 1973. על מנת להחזיר המצב לקדמותו היה צריך להשתמש ברכיבים חדשים הקיימים בשוק בזמן השיקום, שנת 2003. המומחה שרון אישר זאת בחקירתו (פרוטוקול בית משפט מיום 17.06.07). על כן על הנתבעת לפצות התובעות בעלות שיקום המתקן נכון למועד השיקום, עם זאת יש להפריד בין עלות השיקום לעלות השדרוג בו אין הנתבעת חבה. גם בענין הנזק, חוות הדעת של המומחה, היתה אובייקטיבית, מקצועית ולא נסתרה. ביום 17.06.07 נחקר המומחה על חוות דעתו- בחקירתו נותר המומחה איתן בדעתו והסביר היטב כיצד הפריד בין הסכומים ששולמו עבור השדרוג לבין הסכומים ששולמו עבור השיקום. עיון בחוות הדעת ובנספחיה מעלה כי המומחה אישר את המחירים הנקובים בחשבון שהוגש לנתבעת וכל שעשה היה לבודד את העבודות שנעשו בגין שיקום המתקן. דין טענת הנתבעת בדבר קיזוז המע"מ להדחות. טענה זו נטענה לראשונה בסיכומים ומכל מקום לא נתמכה בכל ראיה כי אכן קוזז המע"מ. ב"כ התובעות חקרה את המומחה לענין ניכויי הפחת וחוות דעתו לא נסתרה גם בענין זה. שוכנעתי כי יש לקבוע את סכום הנזק בניכוי פחת כאמור בחוות דעת המומחה שרון. מן המקובץ אני קובע כי גובה הנזק הינו כאמור בחוות דעתו של המומחה שרון מיום 16.10.06 בכפוף לתיקונים בחוות הדעת מיום 19.10.08 - 434,293 ₪ (לאחר ניכוי פחת) ולאחר הוספת מע"מ בשיעור 18% (שיעור המע"מ בשנת 2003 ) סה"כ 512,465₪ . תובעת 2 טענה כי עקב השריפה נגרמו לה נזקים בגובה 141,386 ₪ הכוללים שכר עבודת עובדים, שכר מנהל אחזקה, יתרת הפחתה בהוצאות נחסכות, אבדן רווחים, השתתפות עצמית ועוד. העד מטעם התובעת ציין בסעיף 10 לתצהירו כי ריכז את שמות העובדים שעבדו בעניינים הקשורים לשיקום ומעריך את עלות שכרם בסך 30,000 ₪ ועלות שכרו בסך 13,000 ₪ . בסעיף 15 הצהיר כי "ליונידרס היה אובדן רווחים שלא כוסה.. שאותו הערכתי ב-20,000 ₪ לפי מה שראיתי בהנה"ח" ו-"יונידרס שילמה השתתפות עצמית בסך 25,443 ₪". לתצהיר ולסיכומים לא צורף כל מסמך או ראיה טובה אחרת להוכחת הנזקים הנטענים (כמו כרטיסי עבודה, פירוט שעות עבודת עובדים ומנהל האחזקה, דו"ח הנ"ח על אבדן רווחים תצהיר עדות מטעם עובדי התובעת וכו'. יצוין כי גם בפני המומחה שרון לא הוצגו מסמכים כאלו-(ראה התייחסותו בחוות דעתו , עמ' 10-11, ובחקירתו עמ' 37 לפרוטוקול מיום 17.06.07), חזקה כי בידי תובעת 2 מסמכים רלוונטים. אי הצגתם פועלת לרעת טענותיה. בכל מקרה לא הניחה תובעת 2 תשתית ראייתית מספקת להוכחת נזקיה הנטענים וכימותם. על כן שוכנעתי כי יש לדחות את תביעתה זו. מן המקובץ נזקה של התובעת מסתכם בסך של 512,465 ₪ ולאחר ניכוי אשם תורם בשיעור 55% -230,609 ₪. 7. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1 סך של 230,609 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית בחוק מיום הגשת התביעה. כמו כן אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת סך של 10,000₪ כהוצאות משפט וסך של 60,000 ₪ כשכ"ט עו"ד כולל מע"מ. כל החיובים הנזכרים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן הסך של 230,609 ₪ ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, והסך של 70,000 ₪ ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. תביעת תובעת 2 נדחית. בהיותה תביעה נלווית כל צד ישא בענין זה בהוצאותיו.שריפהחשמל