אי ספיקת לב בעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי ספיקת לב בעבודה: השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופטת יעל אנגלברג-שהם ונציגי הציבור מר לוי יוסף ומר משה עזרא; בל 3021/00) , בו נדחתה תביעתו של המנוח ז"ל להכיר במחלת לב בה לקה כפגיעה בעבודה על דרך של מיקרוטראומה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. להלן עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי: 2. המנוח, יליד 1934, עבד כמסיק דודי קיטור במפעל "טית בית" באשדוד משנת 1991 עד לחודש נובמבר 1997. תפקידו של המנוח כלל תחזוקה וטיפול בתקלות של דודי קיטור, ועבודתו התבצעה במשמרות בנות כ-12 שעות. במהלך עבודתו נחשף המנוח לחומרים קרדיוטוקסים - חד תחמוצת הפחמן ו-Hydrocoarbons למיניהם. ביום 2.1.97, במהלך עבודתו, חש המנוח ברע, ולאחר שהגיע לביתו פונה לביה"ח ברזילי באשקלון ואושפז. המנוח אובחן כסובל מאי ספיקת לב. 3. תביעתו למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה (בה טען לאירוע חריג מיום 2.1.97) נדחתה בהודעת פקיד התביעות מיום 12.1.98 מהטעם כי מחלתו אינה מחלת מקצוע, ולא הוכח קיום אירוע תאונתי במהלך העבודה שהביא להתפתחות המחלה. מכאן תביעתו לבית הדין האזורי. לאחר שהוגשה התביעה בבית הדין האזורי, ובהסכמת המוסד לביטוח לאומי, הורחבה התביעה גם לטענה בעילה של מיקרוטראומה. גם תביעה זו נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין מחלתו. ביום 26.5.06 ניתנה החלטה בבית הדין האזורי לפיה משהוכח כי המנוח נחשף לחומרים קרדיוטוקסים בעבודתו, הוא עמד בנטל ההוכחה הדרוש לשם מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין לשם בירור הקשר הסיבתי בין מחלתו לבין חשיפתו לחומרים בעבודתו. 4. הצדדים הגישו חוות דעת מנוגדות בדבר קיומו של הקשר הסיבתי. חוות הדעת שהגיש המערער היתה מטעם ד"ר ביצ'אצ'י, מומחה לרפואה תעסוקתית. בית הדין האזורי מינה שני מומחים מטעמו על מנת שיחוו דעתם בדבר קיומו של הקשר הסיבתי האמור: האחר, ד"ר אילן מיטס, מומחה לקרדיולוגיה (להלן גם ד"ר מיטס), והשני הוא פרופ' יונה אמיתי, מומחה לטוקסיקולוגיה (להלן גם פרופ' אמיתי) שמונה בעקבות המלצתו של ד"ר מיטס על מינוי מומחה בתחום הטוקסיקולוגיה. 5. ד"ר מיטס קבע בחוות דעתו כי למנוח היו גורמי סיכון מובהקים למחלת לב טרשתית (עישון יתר, לחץ דם, סוכרת) ולדעתו משקל החשיפה לגורמים הטוקסיים ותרומתם למחלתו של המנוח נראים "בשוליים" לאור מחלתו הטרשתית המוכחת וגורמי הסיכון לחשיפה לאלכוהול. לדבריו, האירוע בגינו אושפז המנוח הינו ביטוי טבעי של מחלה קיימת. המומחה התייחס לחוות דעתו של ד"ר ביצ'אצ'י שהוגשה מטעם המנוח, ואמר כי היא "נתנה משקל יתר לחומרים הטוקסים וזה תוך התעלמות מיתר הגורמים הידועים אצל התובע", והמליץ להפנותו למומחה טוקסיקולוג. ד"ר מיטס הגדיר את הסבירות לקשר סיבתי בין העבודה למחלה כ"נמוכה מאוד", ונראה לו שמחלת המנוח נגרמה על ידי גורמים אחרים. ד"ר מיטס מסר כי "מרכיב התהליך התחלואתי הטבעי הוא הדומיננטי במחלת התובע והשפעת התנאים בעבודה היא שולית, אם בכלל, בהשוואה למחלתו וגורמי הסיכון הידועים והטבעיים אצל התובע". 6. פרופ' אמיתי כתב חוות דעת ארוכה ומפורטת (מצוטטת בפסק דינו של בית הדין האזורי) אשר עיקריה הם: א. אין בסיס למסקנתו של ד"ר ביצ'אצ'י, המומחה מטעם המנוח, לפיה חשיפה לחומרים הכימיים בעבודתו גרמה למחלתו. הגורם היחיד בסביבת עבודתו של המנוח אשר עלול להגדיל את הסיכון לקרדיומיופתיה הוא חום סביבתי. ב. מציע לראות במחלתו שילוב של שני גורמים: שתיית אלכוהול וחשיפה לחום סביבתי מוגזם, אולי בסיוע גורמים נוספים כגון עישון בעבר, עישון פסיבי ועבודה מאומצת. גם מחלת כלי הדם הכליליים בה לקה עשויה להיות גורם מסייע לגורמים הנ"ל. בהמשך מסר, כי האפשרות לייחס את מחלתו לחשיפה לחום סביבתי מוגזם או לאלכוהוליזם היא קלושה. להערכתו, שתיית האלכוהול המופרזת בעבר יצרה מחלת רקע או תשתית שעל בסיסה החום המופרז בעבודה ושאר תנאי העבודה הביאו להופעת המחלה. סביר להניח שהמחלה לא היתה מופיעה ללא הרקע של האלכוהוליזם. ג. קיימת אפשרות לראות בהופעת המחלה כ"מחלה טבעית", אך הוא נוטה יותר להסבר של שילוב שני הגורמים העיקריים (אלכוהוליזם וחום סביבתי) עם הגורמים המסייעים הנוספים. ד. מדובר במקרה מורכב וקשה להעריך איזה גורם שוקל יותר. הוא נוטה לייחס מחצית מהגורמים לאלכוהוליזם ולמצב בריאותי קודם (כולל עישון בעבר ומחלת כלי דם כליליים) ומחצית לתנאי העבודה. מאשר שניתן לקבוע כי תנאי עבודתו החמירו עם מחלתו. מאשר כי התבסס על מאמר יחיד בקביעה בדבר הקשר בין חום סביבתי למחלתו של המנוח. ה. מאחר ולא ראה במסמכים הרפואיים עדות מדויקת באשר לכמויות האלכוהול בשנים שקדמו לאבחון מחלתו, קשה לבסס את הקשר בין אלכוהוליזם לקרדיומיופתיה אצלו כקשר חד משמעי וכסיבה עיקרית להופעת מחלתו. ו. אין קשר בין עישון מופרז ומחלת ריאה חסימתית כרונית לבין קרדיומיופתיה. 7. בית הדין האזורי סקר את חוות הדעת של המומחים, ודחה את טענת המנוח כי יש להסתמך על חוות דעתו של ד"ר ביצ'אצ'י, משום שחוות הדעת אינה מתייחסת לנתוני החשיפה ולעובדה שהחומרים הספציפיים אליהם נחשף המנוח אינם גורמים למחלה בה לקה. בהסתמך על חוות הדעת, קבע בית הדין האזורי כי לא הוכחה חשיפה מזיקה לחומרים מזהמים שונים אשר עלולה לגרום למחלתו של המנוח. לצד זאת, לא קיבל בית הדין האזורי את קביעתו של פרופ' אמיתי בדבר השפעת החום הסביבתי על מחלתו של המנוח, וזאת מהטעמים הבאים: א. בעובדות שהוצגו בפני פרופ' אמיתי לא צוין כי המנוח עבד בתנאי חום סביבתיים קשים ומזיקים במשך שעות ארוכות. התובע לא טען לכך ועובדה זו לא עלתה מהעדויות. המנוח לא היה חשוף לחום סביבתי ברמה שיש בה כדי להזיק ולכן אין יסוד לקשר בין חום סביבתי למחלתו. ב. הבסיס הרפואי עליו מסתמך פרופ' אמיתי (מחקר אחד שנערך ביפן וכלל 135 נבדקים) אין בו די כדי לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין חום סביבתי למחלת המנוח. ג. אין בקביעה לפיה היתה ירידה בצריכת האלכוהול כדי לנתק את השפעת צריכת האלכוהול על מחלת המנוח. לדברי פרופ' אמיתי, צריכת האלכוהול יצרה רקע או תשתית. לפי המסמכים הרפואיים אין יסוד לטענה שהמנוח הפסיק לצרוך אלכוהול שנים לפני האירוע, אלא בסמוך לאשפוזו בשנת 1997 הוא המשיך לצרוך אלכוהול. לפיכך, לאור חוות הדעת לפיהן המנוח לא נחשף לחומרים טוקסיים מזיקים ברמה שיכולה לגרום למחלתו, לאור השפעת צריכת האלכוהול על המחלה, ודחיית הטענות בדבר חשיפה לחום סביבתי במשך כל שעות המשמרת, נדחתה תביעתו של המנוח. מכאן הערעור שבפנינו. 8. הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב. במהלכם של ההליכים שניהל המנוח נגד המוסד לביטוח לאומי הוא נפטר ועזבונו הוא המערער בפנינו. עיקר טענות הצדדים בערעור: 9. המערער טוען בפנינו את הטענות הבאות: א. על פי חוות הדעת של המומחים מטעם בית הדין ושל המומחה מטעם המערער נקבע כי קיימת השפעה משמעותית של תנאי העבודה על מחלתו של המנוח. מתבסס בעיקר על חוות דעתו של פרופ' אמיתי, בה הוכח באופן "חד משמעי", לטענתו, הקשר הסיבתי במידה מספקת. ב. על פי עובדות המקרה, המנוח לקה במחלה לאחר קיומו של מאמץ חריג בעבודתו ומתקיים בעניינו מבחן האירוע החריג. בעת האירוע המנוח היה נתון למאמץ חריג שכלל משמרת לילה ארוכה וטיפול בשלוש תקלות קשות. ג. על פי חוות דעת המומחה, החשיפה לחום סביבתי מופרז והחשיפה לחומרים רעילים יחד עם עבודה מאומצת ולחוצה גרמו למחלתו של המנוח גם בדרך של מיקרוטראומה. ד. תקנות הביטוח הלאומי הינן פסולות משום שהן מפלות בין נפגעי עבודה לבין נכי צה"ל ופוגעות בזכויות יסוד ובעקרון השוויון. על כן, יש להצהיר על בטלותן של התקנות או לחילופין לקבוע כי המנוח זכאי לזכויות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959. כמו כן, שלילת הכרה בו כנפגע עבודה פוגעת בזכות לכבוד ובחופש העיסוק. 10. המשיב, מנגד, טוען כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. להלן עיקר טענות המשיב: א. בדין קבע בית הדין האזורי כי לא אירע למנוח אירוע חריג בעבודה, וזאת על סמך הראיות שהובאו בפניו. ב. ד"ר מיטס שלל קיומו של קשר סיבתי באופן חד משמעי, ורק בשל ספק ספיקא המליץ להפנות למומחה טוקסיקולוג, בעניין תרומת החשיפה לחומרים טוקסיים למחלתו של המנוח. פרופ' אמיתי קבע כי החשיפה לחומרים הכימיים בעבודה לא גרמה למחלת המערער, והתייחס להשפעת החום הסביבתי. אולם, בהחלטת בית הדין האזורי מיום 22.6.05 לא נקבע כי המנוח היה חשוף לחום סביבתי בעבודתו. ג. גם אם נחשף המנוח לחום סביבתי, קביעתו של פרופ' אמיתי מתבססת על מאמר אחד ויחיד שנעשה ביפן ונבדקו במסגרתו 135 חולים בלבד. כמו כן, פרופ' אמיתי טעה בקביעתו כי היתה ירידה בצריכת האלכוהול של המנוח סמוך למועד מחלתו. לא ניתן לבסס קביעה בדבר קשר סיבתי על הנחות עובדתיות באשר להרגלי השתיה של המנוח, הנחות שלא הוכחו. דיון והכרעה: 11. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית, לחוות הדעת השונות שהוגשו בתיק, ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו. ראשית, באשר לטענת המערער בדבר קיומו של אירוע חריג בעבודה - דין טענות אלה להידחות. בית הדין האזורי דן בטענה זו וקבע בהחלטתו מיום 26.5.05, לאחר ששמע עדויות ועיין בראיות, כי לא אירע כל אירוע חריג בעבודתו של המנוח בלילה שקדם לפינויו לבית החולים. המערער לא הציג בפנינו כל טעם משפטי לחרוג מקביעה עובדתית זו, ולפיכך נותר לבחון את הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה למחלה לפי הלכת המיקרוטראומה. 12. מעיון בחוות הדעת השונות שהוגשו בתיק כמכלול, וברקע העובדתי אשר נקבע על ידי בית הדין האזורי, מסכימים אנו למסקנה כי המערער לא עמד בנטל להוכחת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין מחלתו. טרם מינוי המומחים הרפואיים, הכריע בית הדין האזורי בשאלה העובדתית, האם המנוח נחשף לחומרים קרדיוטוקסים בעבודתו. בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר ביצ'אצ'י ועל עדותו של המנוח, קבע בית הדין האזורי כי המערער עמד בנטל להוכיח כי נחשף לחומרים הקרדיוטוקסים, ולכן מונה מומחה רפואי "לשם בירור הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי לבין חשיפתו לחומרים שהוזכרו בבדיקתו של ד"ר ביצ'צו" (סעיף 23 להחלטה מיום 26.5.05). אלו הם למעשה גדרי המחלוקת בין הצדדים בבית הדין האזורי. על כן, מונה ד"ר מיטס כמומחה מטעם בית הדין. במסגרת הרקע העובדתי שהוצג בפני המומחה (בהחלטה מיום 22.6.05) לא נאמר דבר אודות חשיפה לחום סביבתי גבוה של המנוח בעבודתו, אלא צוין תפקידו, העובדה כי עבודתו אופיינה במשמרות לילה ארוכות בנות כ-12 שעות, וכי הוא נחשף לחומרים קרדיוטוקסים כמפורט במכתבו של ד"ר ביצ'אצ'י. על סמך רקע עובדתי זה, והמסמכים הרפואיים שהוגשו לו, חיווה ד"ר מיטס את דעתו באופן חד משמעי ומנומק כי קיימת סבירות נמוכה מאוד לקיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה למחלה. ד"ר מיטס ייחס את מחלתו של המומחה לגורמים אחרים כמו סוכרת, טרשת עורקים ואלכוהוליזם. בתשובה לשאלה בדבר האפשרות להחמרת מצבו של המנוח בשל תנאי עבודתו, הציע ד"ר מיטס להפנות את השאלה למומחה לרפואה תעשייתית או טוקסיקולוג. על כן מונה כמומחה רפואי נוסף מטעם בית הדין פרופ' אמיתי, מומחה בתחום הטוקסיקולוגיה. 13. בפני פרופ' אמיתי הוצגה אותה מסכת עובדתית כפי שהוצגה בפני ד"ר מיטס (החלטה מיום 7.1.07). בחוות דעתו, שלל פרופ' אמיתי את הטענה כי חשיפה לחומרים הכימיים בעבודה גרמה למחלתו של המנוח, וייחס את המחלה לשילוב בין שני גורמים עיקריים: שילוב בין שתיית אלכוהול לבין חשיפה לחום סביבתי מוגזם, ואולי גם לעישון בעבר, עישון פסיבי ועבודה מאומצת. בחוות דעתו של פרופ' אמיתי לא מצוין הבסיס העובדתי לקיומו של חום סביבתי מוגזם בעבודתו של המנוח. אין לקבל קביעה עובדתית מעין זו של מומחה רפואי, אשר לא הונחה בפניו על ידי בית הדין האזורי. טענה בדבר קיומו של חום סביבתי בעבודה הינה טענה עובדתית אשר ראויה היתה להידון בבית הדין האזורי. משלא נקבע כי המנוח היה חשוף לחום סביבתי, מסכימים אנו לקביעת בית הדין האזורי כי אין לקבל את מסקנות חוות דעתו של פרופ' אמיתי בעניין. יתר על כן, בית הדין האזורי מציין בפסק דינו כי על פי תצהירו של המנוח ועדותו של מר טל דניאל, המנוח לא נחשף לחום סביבתי ברמה שיש בה כדי להזיק. כן מקובלים עלינו יתר נימוקיו של בית הדין האזורי בדחיית מסקנותיו של פרופ' אמיתי בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה. 14. כמו כן, דין טענותיו של המערער ב"מישור החוקתי" - דינן להידחות. באשר להבחנה בין הזכאים לקצבת נכות מעבודה על פי חוק הביטוח הלאומי לבין הזכאים לתגמולים על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט-1959 (וחוקים נוספים אחרים), ראו פסק דינו של בית המשפט העליון בו נקבע כי קיים שוני רלוונטי בין הקבוצות אשר יש בו כדי להצדיק הבחנה בין הקצבאות: בג"ץ 5304/02 ארגון נפגעי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(2) 135 (2004). אין בסיס בדין לבקשתו של המערער מבית הדין לקבוע כי הוא זכאי לקצבאות על פי חוק הנכים, בשל הפליה פסולה. לפיכך, מכל הנימוקים לעיל, דין הערעור - להידחות. 15. סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות.הכרה בהתקף לב כתאונת עבודההתקף לב / אוטם שריר הלב