קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בדיקת זיוף חתימה ע''י גרפולוג:  מבוא התובעת הגישה לביצוע ללשכת ההוצל"פ שטר חוב אשר נחתם לכאורה על ידי הנתבעים במסגרת הסכם בין התובעת לנתבעים וחברת חברת ארמנדו מוצרי צריכה בע"מ. אלא שחוות דעת הגרפולוגית אשר מונה בתיק קבעה כי חתימת אחד הנתבעים מזויפת. מכאן המחלוקת בין הצדדים ועיקרה, -בהשלכתה של סוגיית הזיוף על זכותה של התובעת להיפרע מהנתבעים מכח חתימתם הנחזית על שטר החוב והכל על פי פקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה").   ראשית המחלוקת - בתיק הוצל"פ שפתחה התובעת נגד הנתבעת ונגד יעקב בן דוד וזאת בגין שטר חוב על סך 40,000 ₪ שהגישה התובעת להוצל"פ. המדובר בשטר חוב שעשו הנתבעים לכאורה ביום 20.9.2006 להבטחת התחייבויות מכח הסכם סליקה (להלן: "ההסכם") בין התובעת לבין חברת ארמנדו מוצרי צריכה בע"מ (להלן "החברה") ולמעשה התחייבות לתשלום הסך של 40,000 ₪ ביום 20.9.2006. ביום 29.4.2007 התקיים דיון בהתנגדות, בפני השופט שלמה פרידלנדר, במסגרתו ניתנה רשות להגן. טענתם העיקרית של הנתבעים במהלך הדיון, הייתה כי החתימות על שטר החוב המצורף להסכם מזויפות.   כבוד השופט פרידלנדר מינה מומחה מכריע בהסכמת הצדדים על מנת שיכריע בשאלת אמיתות החתימות. לאמור., רק אם יתברר כי הנתבעים אכן חתומים על השטר, אז יהיה מקום לדון בשאר טענותיהם.   ביום 1.10.2007 הגישה הגרפולוגית את חוות הדעת (להלן: "חוות דעת הגרפולוגית"), אשר קבעה כדלהלן: במידת בטחון גבוהה הנתבע 2 חתום על ההסכם ועל שטר החוב והחתימה אינה מזויפת. במידת בטחון טובה הנתבע 1 אינו חתום על ההסכם ועל שטר החוב וחתימתו הנחזית מזויפת.   טענות התובעת מטעם התובעת הצהיר מתן אבגוסט (להלן: "מר אבגוסט"), מנהל בתובעת, אשר הצהיר והעיד כי ביום 28.11.2005 החתים את הנתבעים על ההסכם ועל שטר החוב, וזאת לאחר שזיהה אותם באמצעות תעודות זהות.   לטענת התובעת חייבת לה החברה סך 32,000 ₪ בגין שוברי אשראי אשר בוטלו ע"י חברות האשראי מחמת ביטול עיסקאות, על כן מבקשת היא לפרוע את שטר החוב.   טענות הנתבע 1 ראשית טוען כי כלל לא חתם על שטר החוב או על ההסכם, וסומך ידו על חוות דעת הגרפולוגית אשר אישרה זאת.   שנית תומך את גרסתו של הנתבע 2, באשר לנסיבות העסקה מול התובעת, לאמור התובעת הפרה את ההסכם שכן היה עליה לדווח להם ולחברה על עסקאות שבוטלו ולהשיב לידי החברה את שוברי האשראי, ואולם התובעת כלל לא הודיעה על שוברים שבוטלו או לא כובדו על ידי חברות האשראי, וכמו כן - השוברים לא הושבו מעולם. לפיכך טוענים הם, אין התובעת עומדת בהסכם ואין רשאית במסגרת התביעה דנן, לבקש את פירעון החוב .   טענות הנתבע 2 ראשית טוען כי לא חתם על השטר, זאת למיטב זכרונו וחרף תוצאות הגרפולוגית.   שנית טוען כי התובעת הפרה את ההסכם שכן הייתה עליה החובה לדווח על עסקאות שבוטלו ולהשיב לידי החברה את שוברי האשראי.     דיון ההסכם נערך במושב בצרה ביום 28.11.2005 כך עולה מכותרתו. על גבי ההסכם חותמת החברה ושתי חתימות לכאורה של הנתבעים.   ברם, מעיון בשטר החוב אשר צורף להסכם, ולמעשה היווה פיזית חלק ממנו - בבחינת חלק מהעמוד האחרון להסכם - עולה כי נעשה לכאורה ביום 20.9.2006 , ומהווה התחייבות לתשלום הסך של 40,000 ₪ בו ביום.   שטר החוב נשוא ההתנגדות אינו כולל את תאריך עשייתו הנכון! אין חולק שלא נעשה בשנת 2006!. במילים אחרות, לא ייתכן כי הסכם נחתם ביום 28.11.2005 ואילו שטר החוב אשר נטען כי מצורף לו ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו, נערך כעבור קרוב לשנה -ביום 20.9.2006.   כמו כן סכום השטר , תאריך עשיית השטר והתאריך לתשלום - כל אלה הושלמו על ידי מאן דהו לא ידוע.   אשר לסכום השטר - כחבות - לא הוצגה כל אסמכתא, שכן החוב הנטען הינו בסך 32,000אלא שלא ברור כיצד חושב. בעניין זה יוער כי הנתבע 2 אישר אך ורק את הסכמתו ואישורו לביטול עסקה על סך 9000 ₪. אלא שכאמור הכחיש את חתימתו על שטר החוב להבטחת חובות החברה.   בדיון ביום 6.7.2009 העיד בפני מר אבגוסט, אשר טען כי בהתאם לנוהלי החברה, עליהם הוא מקפיד, הוא בדק את מסמכי החברה והחתים את הנתבעים יחדיו על ההסכם.עדות שעומד בסתירה לחוות דעת הגרפולוגית שקבעה כי הנתבע 1 כלל לא חתם כל ההסכם או על שטר החוב, על-כן אמינותו גרסתו ועדותו של מר אבגוסט ככל שהיא סותרת את ממצאי חוות דעת עומדת בספק.   כמו כן בדף השלישי של ההסכם, היכן שחתמו לכאורה הנתבעים על ההסכם, הושאר ריק אישור עורך הדין על חתימת הנתבעים. קרי מר אבגוסט הגם שלגרסתו הוא מאוד מקפיד על נהלים והגם שאינו עורך והגם שטופס ההסכם כולל אישור חתימה באמצעות עורך דין לא טרח לדאוג , כך על פי נוהלי החבר לאישור עורך דין אשר יאשר ת חתימת הנתבעים.   הנתבעים טענו כי בתקופת פעילותה של החברה לא דרכה כף רגלו של מר אבגוסט בעסקם, בנוסף טען הנתבע 1 כי מעולם לא פגש את מר אבגוסט. מי שעסק בכספים מבין שני מנהלי החברה היה הנתבע 2.   בתן אבגוסט העיד כי החתים את הנתבעים ולראיה צרף צילום תעודת זהות של החותמים בפניו. אלא  שאינני מאמינה לו כי צילום תעודות הזהות שצירף הוא אכן צילום שביצע מתעודת זהות מקורית, במעמד חתימת הנתבעים הנטענת על ההסכם. צילום זה מטושטש הוא, זאת להבדיל מצילום של תעודות זהות שצירפו הנתבעים להליך קודם. ויתרה מכך, בצילום תעודת הזהות שצירפו הנתבעים להתנגדות שהגישו עולים "סימנים" כגון חור של מחרר שאינם במקור - אלא ש"סימנים" אלה מופיעים גם על הצילומים שצירף מתן אבגוסט כראיה כאמור - מסקנתי היא כי מתן אבגוסט לא צילום את תעודות הזהות של הנתבעים בסמוך לחתימתם הנטענת על ההסכם אלא שצילם, צילום מצילום של תעודות זהות הנתבעים אשר צירפו הם להתנגדות - אשר על כן וגם בעניין זה לוקה עדותו של מתן אבגוסט בספק של ממש!   מר אבגוסט העיד כי במהלך תפקידו אצל הנתבעת החתים לקוחות על מאות חוזים. ברור שאינו זוכר את פרטי המקרה וכך גם העיד. למרות זאת לא הביא עימו תיק לקוח, פרטי כל מורשי חתימה, העתק מלא של ההסכם - העתק כזה ששטר החוב מהווה חלק בלתי נפרד מהעתק ההסכם המלא כולו-!- לחסר זה חשיבות נוכח העובדה כי שטר החוב, כך לטענת בא כח התובעת נגזר מתוך טופס ההסכם המלא לצורך הגשתו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל.   מאחר ומתן אבגוסט העיד כי להסכם כאמור מספר עותקים, יכול היה בנקל להוכיח באמצעות העתק מלא כי שטר החוב המדובר מהווה חלק מההסכם המלא. זאת לא עשה!   מר אבגוסט העיד כי לכל הסכם לקוח לפחות שני עותקים. במקרה דנן -הסכם החברה הוצג בהעתק אחד בלבד, כאשר שטר החוב נשוא התביעה מהווה לכאורה חלק ממנו, שנגזר, והודבק באמצעות נייר דבק שקוף. אלא מאי?., מעיון במסמך ניתן ללמוד כי שטר החוב נכתב בעט שונה מזו שבה נכתב ההסכם. על רקע העובדה כי מעיון בשטר לא ניתן ללמוד להבטחת חובות של איזו חברה נחתם, ולא כחלק מאיזה מסמך הוא מהווה וכחלק מאיזה מסמך נחתם, כך זאת על רקע טענת הנתבעים שהייתה ידועה לתובעת עוד בטרם הדיון בפני ,כי לא נחתם כחלק מעסקת ארמנדו -אלא שחלק מעיסקה קודמת שנחתמה בין הנתבעים כבעלי שליטה בחברה אחרת שלהם , לא נותר אלא להתפלא כי לא צורף העתק נוסף של הסכם ארמנדו באופן שיעיד אכן על תוכן וחתימות על ההסכם המלא כנטען!.   בנסיבות אלו, עדותו של מר אבגוסט בהחלט אינה אמינה!. מה גם שהשלמת השטר כפי שנעשתה - לא נעשתה על ידו! - כך על פי עדותו שלו. ומשהוכחש החוב - הרי שלא הומצאה כל ראיה לסכום החוב הנתבע המגיע לתובעת לגרסתה!. כן, לא הומצאה כל עדות או ראייה מטעם התובעת לעניין סכום החוב שחבה החברה לתובעת, ונערב בשטר החוב בחתימתם הנחזית של הנתבעים .(- כך כנטען על ידי התובעת)   באשר לשטר החוב, הרי שע"פ קביעת חוות דעת הגרפולוגית, חתימתו של הנתבע 1 ע"ג השטר זויפה, יוצא אפוא, כי הנתבע 1 אינו חב בעבור השטר, שכן חתימתו זויפה, כך שבפגם חפצי עסקינן, לעניין זה ראו סעיפים 22 ו-23 לפקודה: 22. (א) אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה.  ... 23. (א) חתימה על שטר שהיא מזויפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פירעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכול בכפוף להוראות פקודה זו.   ראו לעניין זה, שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה 7, שם בעמוד 367: "וגם אוחז כשורה לא יהא זכאי לתבוע את פירעונו מהאדם שחתימתו זויפה."   ראו גם, יואל זוסמן, דיני שטרות, מהדורה 6, שם בעמוד 251: "שטר שנגנב מהנפרע והגנב מזייף חתימת הנפרע ומסב את השטר, הנסב אינו קונה כל זכות בשטר אפילו נתן בתום לב ערך בעדו." בנסיבות המקרה דנן, זיוף חתימת הנתבע 1, מטיל צל כבד על עשיית שטר החוב כולה. שכן טענתו של מתן אבגוסט היא כי החתים את שני הנתבעים יחדיו באותו מעמד על ההסכם של חברת ארמנדו וערבות הנתבעים. קרי אם חתימתו של אחד זויפה, הרי שלא נכח במעמד החתימה הנטען, הרי שעדותו של מתן אבגוסט אינה אמינה, קרי שטענת התובעת באשר למעמד החתימה על הסכם ארמנדו ועל שטר החוב קורסת בשלמותה.   ומשקרסה כאמור, מקבלת את גרסת הנתבעים על פיה נחתם כנראה שטר החוב על ידי הנתבע 2 להבטחת התחייבות חברה אחרת - שלא נותרה חייבת כל סכום לתובעת - חברת של"ג בעניין זה מקבלת גרסת הנתבע שלמה שולמן בסעיף 8 לתצהירו.   סוף דבר מכל הנימוקים דלעיל, דוחה את טענת התובעת כי שטר החוב נשוא פסק דין זה נעשה ונחתם להבטחת חובות חברת ארמנדו בע"מ. בכפיפה אחת מקבלת את טענתם הנתבעים 1 ו-2 כי לא חתמו כערבים על שטח חוב להבטחת חובות ארמנדו בע"מ. הנתבע 2 חתם אומנם על שטר החוב - כך על פי חוות הדעת הגרפולוגית - אלא שכנראה חתם על שטר חוב זה להבטחת חובות חברת שלג - שאין מחלוקת כי לא נותרה חייבת כל סכום לתובעת. בנוסף, מסקנתי היא כי התובעת לא הוכיחה את החוב שנערב על ידי הנתבעים לטענתה- חוב חברת ארמנדו לתובעת. ההסכם נשוא התובענה פגום, שכן כולל חתימות מזייפות של שולמן - הנתבע 1 - כך על פי חוות הדעת הגרפולוגית. בנוסף לא אושר בפני עורך דין כפי שנדרש בעמוד 7 להסכם (לפחות מבחינת נוהל התובעת לפי ההסכם גופו). אשר לשטר החוב, זה פגום אף יותר, שכן נחתם במעמד חתימת הסכם לכאורה, אלא נושא תאריך של כשנה מאוחר יותר, ונרשם ונחתם בעט שונה מזה בו נחתם ההסכם. גם בו חתימת הנתבע 1 מזויפת ע"פ קביעת חוות דעת הגרפולוגית. חתימת הנתבע 2 כעושה השטר אומנם נחתמה על ידו, אלא שלא במסגרת עיסקת ארמנדו ולא להבטחת חובות חברת ארמנדו אלא במסגרת אחרת ושונה - שלא הוכחה בפני וכל שניתן הוא לשער כי נחתמה במסגרת עיסקת חברת שלג, ולהבטחת חובות חברת שלג לתובעת - חובות שאין חולק שאינם קיימים!.       לסיכום   התוצאה היא שדוחה התובענה. מורה על סגירת תיק ההוצל"פ 3-07-13755-01. מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעים ביחד ולחוד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל. גרפולוגיהמסמכיםזיוף חתימהזיוף