קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול השתתפות בקורס: מבוא 13 תובעים השתתפו בשני קורסים שונים שנועדו לשם הכשרתם כמלווי קבוצות בחו"ל, הקורסים התקיימו בקרית חיים ובתל אביב והם נוהלו ע"י הנתבעת מס' 2 (להלן-"הנתבעת"). כל קורס כלל חלק עיוני וחלק בו נסעו חברי הקורס לחו"ל לשם התמחות מעשית, בנוסף כלל הקורס השתלמות מקצועית שהתקיימה בערד. כל תובע התקשר בחוזה נפרד עם הנתבעת וכל תובע שילם את דמי הלימוד ודמי ההשתתפות בטיולי ההתמחות בנפרד. התובעים בחרו לחבר עילותיהם במשותף ולהגיש תביעה כספית מאוחדת בסכום של 1,300,000 ש"ח. התביעה הוגשה נגד הנתבעת, מנהלה-הנתבע מס' 1 (להלן-"הנתבע") ומנהל מחלקת ההדרכה הנתבע מס' 3 (שיכונה להלן "מר קומפני"). לאחר הגשת התביעה נפטר התובע מס' 4, דן שמר ז"ל והוא הוחלף ביורשיו. הקורסים בגינם הוגשה התביעה החלו בחודש אוקטובר 2001, נסיעת ההתמחות היתה בחודש מרץ 2002, הקורס הסתיים בחודש יוני 2002 ובחודש יולי 2002 חולקו תעודות לחברי הקורס. עילת התביעה מבוססת על תרמית והפרת חוזה, הטענה המרכזית של התובעים נגד הנתבעים הינה כי הוצג בפניהם מצג לפיו יקבלו רשיון מהמדינה למקצוע מלווי קבוצות בחו"ל והעיקר כי יועסקו ע"י הנתבעת לאחר סיום הקורס בתפקיד זה. כל אחד מהתובעים תבע החזר ההוצאות ששילם עבור הלימודים, פיצוי בגין הפסד הכנסותיו בתקופה בה למד, פיצוי בגין הפסד הכנסות עתידיות כמלווה קבוצות ופיצוי בגין עוגמת נפש. משיקולי אגרה העמיד כל תובע את סכום תביעתו על 100,000 ש"ח. מטעם התובעים העידו, התובעים תרז שמר, אלדד שמר, יורם דניאלי, אלי גרין, איתן שומרון, מאיר שלח, עידו איתן, בן דרור, מיכל עובדיה, זהבית צרפתי, קאי דוראל, נירית זיגדון, ציפי שמולביץ, דוד אדמון ובנוסף העיד מר בנימין כנען. מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 1 ו-2 בעצמם ו-18 עדים: אלכס שחר, בועז וקסמן, יואל לוינשטין, רונן ניר, רונן שחף, אברהם סמנון, יעקב בן מוחה, שאול רוזנצוויג, צבי בלומנשטיק, משה כהן, יצחק פלד, מרדכי בן בסט, כרמי ינקוביץ מנחם, אלדד זיו, יונית בוקס, חנוך ברקוביץ, יגאל נגב וסימה אבן. לאחר שניסיון לסיים ההליכים לאחר שמיעת הראיות בדרכי פשרה לא צלח, הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב. סיכומיהם כשמם, נועדו לסכם את הקיים ולסייע לבית המשפט בדרך של מיקוד הטענות לאחר שמיעת כל העדויות, לא כך מבין ב"כ התובעים את מהותם של סיכומים, הוא בחר להעלות בסיכומיו טעונים בהסתמך על ראיות שלא היו חלק מהראיות במשפט, כאילו מדובר בשלב של העלאת הגיגים ורעיונות ולא בשלב בו נותר לסכם את הקיים, לעיתים מתקבל הרושם כי ב"כ התובעים ניצל את "במת הסיכומים" למתן עדות מפיו, דרך שפגמה קשות בתוכן הסיכומים. ב"כ הנתבעים הגישו סיכומים ענינים ולא נגררו לדרך הפסולה לפיה פעלו התובעים. מיותר לציין כי אם סבר ב"כ התובעים כי בסיכומים המשתרעים על 87 עמודים הוא מסייע לבית המשפט, אבהיר כי במקום למקד הטענות, גדל מספר "העצים" עד כדי הסתרת "היער". המלאכה להבין את תוכן סיכומי התובעים והפרדת הראיות האמיתיות מתוכם, היתה קשה יותר מלנתח ישירות את הראיות הרלבנטיות. מיותר לציין כי אתעלם מכל המסמכים, העדויות, הדעות שלא הוגשו כראיה במהלך הדיון ולא עמדו במבחן החקירה הנגדית. במאמר מוסגר אציין כי אם לב"כ התובעים טענות בדבר שיבוש הליכי משפט כנטען בעמ' 5 לסיכומיו, יתכבד ויפנה תלונותיו למשטרה, תלונות שאינן רלבנטיות לשם בירור הנושאים הרלבנטיים שבמחלוקת, להבדיל ממטענים אישיים ורגשיים שליוו את ההליך כולו ללא כל הצדקה. השאלות שבמחלוקת בשאלת החבות השאלה המרכזית היא האם רומו התובעים, שאלה המחייבת ניתוח ספציפי של המצג שהוצג לכל אחד מהתובעים, תוך התייחסות לתוכן החוזה שנקשר בין הצדדים וכיצד מומש בפועל לאחר מכן. בנושא זה יש לברר משמעות העובדה כי התובעים לא ביטלו את ההסכם בהודעה מפורשת וגם לא שלחו מכתב מחאה או תלונה. במידה ותקבע חבות, יש לבחון האם מדובר גם בחבות אישית של הנתבעים מס' 1 (מר בן מנחם) והנתבע 3 (מר קומפני) ומה גובה הנזק שהוכח ע"י כל תובע ותובע, בשאלת הנזק יש לבחון האם ניתן בו זמנית כעמדת התובעים לתבוע פיצויי קיום ולראות בהסכם כבטל. דיון אקדמת מילין-האם תקדים מחייב בטרם נצא לדרך מן הראוי להבהיר שאלה העולה מסיכומי התובעים באשר למשקלם של פסקי דין שניתנו בהליכים אחרים בין צדדים אחרים או במילותיו של ב"כ התובעים האם מדובר בתקדים מחייב. משתתפים אחרים בקורסים אחרים שארגנו הנתבעים נהלו משפט נגד הנתבעים בבית משפט השלום בראשון לציון, בא כוח אותם תובעים הינו גם בא כוחם של התובעים בתיק שבפניי. פגם בולט בדרך ניתוח ראיות התביעה ע"י התובעים, הינו המסקנות שמבקש ב"כ התובעים להסיק מפסק הדין שניתן בבית המשפט השלום בראשון לציון, כשהוא מאמץ חלק מאותן קביעות, בטענה כי מדובר בתקדים מחייב ומבקש להתעלם מחלק מהקביעות בטענה כי לא מדובר בתקדים מחייב, (ר' למשל סיכומי התובעים עמ' 2 פיסקה ראשונה) ובדרכו זו הוא גם מנסה לאמץ בשאלת גובה הנזק, פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה בין צדדים אחרים (בנושא אחר), בהסתמך על עקרון "התקדים המחייב", דרך זו שגוייה ובלתי אפשרית. אזכיר מושכלות יסוד שנקבעו בסעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה. פסק דין יכול להחשב כתקדים מחייב רק כשמדובר בפסק דינו של בית המשפט העליון או כלשון סעיף 20(ב) "הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון". בכל מקרה אחר לכל היותר מדובר רק בהלכה מנחה אך חשוב לזכור כי ההלכה בה מדובר הינה באשר לקביעה משפטית, דהיינו הגדרת המצב המשפטי בנסיבות עובדתיות מסוימות. אין תקדים מחייב בשאלות עובדתיות, דעתה של כב' הש' סורוקר מבית משפט השלום בראשון לציון לגבי עדות זו אחרת, תהא דעה מכובדת ככל שתהא אינה קבילה כראיה בהליך שבפניי ואזכיר כי "הכלל הוא שפס"ד אינו מהווה ראיה במשפט אחר- פלילי או אזרחי- אלא אם כן נקבע בחוק מפורש אחרת..." (השופט י' קדמי, עמ' 1373 ואפנה לפסק דינה של כב' הש' נאור בע"א 9817/02 נחום וינשטיין נ' ד"ר דוד ברגמן תק-על 2005(2), 4450 "עיינתי בפסק הדין ובהחלטה ואולם דעתי היא כי לא ניתן באמצעות פסקי דין שניתנו בין צדדים אחרים להוכיח עובדות בהליך שבפנינו. ...ואולם פסקי הדין לא הובאו כדי לבסס באמצעותם טיעון משפטי אלא כדי להוכיח עובדות ... וכזאת לא ניתן לעשות. פסק דין בענין אחד הוא עדות סברה לגבי ענין אחר. לעולם על השופט להכריע בדין על סמך הראיות המובאות בפניו. בע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים ממינהל נ' פולק, פ"ד כז (1), 768 הסביר השופט מ' לנדוי כי "במשפט השני ... רשאים הצדדים לפסק בו ייחתך הדין על-סמך המסקנות אליהן הגיע אותו שופט שבפניו התברר המשפט, ומסקנות אלה צריך שתהיינה מושתתות על עדויות שגבה אותו שופט עצמו". לאחר שהסרנו משולחן הדיונים את הציטוטים מפסקי דין שניתנו בהליכים אחרים מן הראוי להבהיר נקודה נוספת שהינה נקודה המשתמעת מטיעוני הצדדים לכאורה והיא באשר לתוכן הסכם ההתקשרות. מאחר ומדובר היה בקורס שמחייב לימודים והישגים, כשקיים פער זמן בין מועד ההתקשרות לבין המועד בו ניתן ליישם את תוצאות הלימוד בפועל, ניתן לקבוע כי התחיבות מי מהנתבעים יוצרת הסכם השתדלות, להבדיל מהתחייבות לתוצאה-שהרי אם לא כן במועד ההתקשרות כבר היה נקבע מועד הטיול בו ישכרו הנתבעים את שרותי הנרשם לקורס ומקובלים עליי בנושא זה דבריו של מר קומפני כמתואר בעמ' 110 "אכן, החברה תבחר את המועמדים שלה אחרי שמישהו התנסה בטיול בחו"ל. דיבר, פעל, ניהל, ואז יבוא השלב שהחברה מתוך אלה יתמיינו. אז שלא יהיה הרושם שאם 90 אנשים היו בקורס, יש עכשיו 90 מתמודדים. יש אנשים שמחליטים לא להשמיש את זה. יש אנשים שלומדים לטובת קרן השתלמות, יש אנשים שעושים את זה במסגרת השתלמויות שהם השתחררו מהצבא, ומשרד הביטחון נותן להם להתאקלם. מנסים. יש כל מיני עופות בשוק", התובעים לא טוענים אחרת ועל פי העדויות השונות, לא כל בוגר קורס ביקש להתחיל לעבוד מיד עם תום הקורס, בלי קשר לטיב התעודה שקיבל. האם הוכחה מרמה והאם די בטענת מרמה בכלליות התובעים התקבצו יחדיו להגשת תביעה אחת המאגדת את כל העילות ומשום מה הם בחרו לנסח את כתב התביעה בעמימות ובכלליות. מעיון בסעיפים 6-7 לכתב התביעה עולה כי מצגי השווא לכאורה המהווים הבסיס לתביעה הוצגו בראיון שנערך בין כל אחד מהתובעים לבין מר קומפני, עוד טוענים התובעים כי חלק מהם זומנו לפגישת תדרוך עם מר קומפני, פגישת טרם ראיון. באמירות כלליות אלו סיימו התובעים לתאר את הפרק המרכזי המהווה את התשתית לתביעה. הם לא מצאו לנכון לתאר מתי נערך הראיון, היכן נערך, מה נאמר והוצג לכל תובע ותובע ומי מבין התובעים נכח באותה פגישת תדרוך, מה היתה מטרתה ומה נאמר בה לכל תובע. אין מחלוקת כי כל תובע התקשר בהסכם כתוב וקבל מסמכים שונים כחלק מההתקשרות, גם בענין זה בחרו התובעים שלא להציג את המסמכים הספציפיים שניתנו לכל אחד ואחד מהם. טעות בסיסית עולה מסעיף 6 לסיכומי התובעים אשר סבורים כי לבית משפט ידיעה שפוטית בנושא תרמית, ידיעתו השיפוטית של בית משפט מצטמצמת בנושא זה לידיעה כי גם תובע בעילת תרמית צריך להוכיח את תביעתו לפרטי פרטיה, שלב הסיכומים ותוכנם אינו תחליף לראיות. מאחר ולאחר שמיעת הראיות ניתן לקבוע כי אין מחלוקת כי לטענת התובעים המצגים נשוא המחלוקת, נעשו בע"פ, בשיחה אישית בין מי מהתובעים לבין מר קומפני, הדרך היחידה לבחינת טענות המרמה היא דרך של בחינת עדותו של כל תובע ותובע בנפרד. על מנת ללמוד על הקשר הישיר וההכרחי בין התובע-"המוטעה" לבין המצג אפנה לסעיף 56 לפקודת הנזיקין המתאר את יסודות עוולת התרמית "תרמית היא הצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון". זה השלב להבהיר כי התובעים הביאו לעדות את מר בנימין כנען, עד מונע מרגשות נקמה, אשר לא היה צד להתקשרויות הרלבנטיות שהביאו להתקשרות לגבי קורסי 10/01. מצגים שהציגו בפני מר כנען באופן אישי, אינם רלבנטיים לתיק שבפניי, גם אם רומה מר כנען (ואיני קובע זאת) אין לכך כל משקל לעובדות התיק שבפניי. הבסיס לעדותו של מר כנען היה שיחה מוקלטת שקיים ביום 27.8.02, לאחר התרחשות האירועים נשוא התביעה ומבלי שהיתה לו כוונה להתקשר בהסכם עם הנתבעת. הוא פשוט נשלח ע"י ב"כ התובעים להקליט את מר קומפני. על מנת להמחיש עד כמה השיחה האישית -ובה נעשו המצגים- היתה שיחה שונה מתובע לתובע, אפנה לעדותו של מר קומפני ת/18 שהוגשה בהסכמה "....כל שיחה מתפתחת לכיוון אחר, לפעמים כמו במקרה של ...לא התקיימה שיחה כלל", גם אם ייתכן ובשיחות שונות נאמרו דברים דומים, עדיין על כל תובע להתכבד ולהוכיח מהו המצג הספציפי שהוצג בפניו. במאמר מוסגר אוסיף כי לעדותו של מר כנען אין לתת משקל גם בשל הסתרת המסמכים שקיבל במהלך השיחות עם מר קומפני. על פי עמ' 3 לתמליל שצורף לתצהירו של מר כנען הוא קיבל ידיעון, מסמך שלא הוצג כראיה. על פי עמ' 20 לתמליל מר כנען קיבל טופס שלא הוצג כראיה. לטענת התובעים בסיכומיהם כי הקורסים משמשים מקור הכנסה לנתבעים, אין שום משקל ואין היא מעידה לכשעצמה על כוונת מרמה ולכך אוסיף כי העובדה שכל תובע בחר לכנות את התנהגות הנתבעים כמרמה אינה הופכת את אותה התנהגות כמרמה וגם חזרה על אותה אמירה מספר פעמים אינה הופכת אותה לנכונה (ולכן התמיכה שמוצא ב"כ התובעים בעמ' 6 לסיכומיו בציטוט דעותיהם של התובעים עצמם לאו תמיכה היא). הדרך הנכונה כאמור הינה ניתוח עדותו של כל תובע אל מול גרסת הנתבעים ואקדים מאוחר למוקדם ואבהיר כי בנושא טענות המרמה, שוכנעתי כי הנתבעים חברו יחדיו להטעות את התובעים ועדות כל אחד מהתובעים עדיפה בעיניי על עדות מר קומפני שהיה "המוציא והמביא" מטעמם של הנתבעים ולא בשל הכמות אלא בשל העדר האיכות בגרסת מר קומפני או ליתר דיוק חוסר המהימנות של מר קומפני. בטרם אנתח כל עדות בנפרד וככל שמדובר בהתייחסות כללית לראיות ולעדויות אבהיר כי אין מחלוקת כי הנתבעים פרסמו מודעה בעיתון שהביאה את מי מהתובעים להתענין בקורס. על פי המודעה (נספח ד' לת/4), הודיעו הנתבעים כי "בוגרי הקורס שימלאו את כל חובותיהם יקבלו רישיון כמדריכי קבוצות מטעם רימון טיולים". השימוש במילה רישיון יוצר מצג שמשמעו אחד, קבלת רישיון מהגוף המוסמך לתת רשיון או במילים אחרות, המודעה יוצרת מצג לפיו הנתבעים פועלים בשם או מטעם הרשויות (קרי-משרד התיירות) שרק הוא מוסמך להנפיק רישיונות. אין מחלוקת כי מצג זה היה מצג שווא ולנתבעים אין סמכות לתת מסמך בעל ערך המכונה "רישיון" ואפנה בענין זה לעדות הנתבע כמתואר בעמ' 53: "עו"ד מאייר:...לרימון לא היתה רשות להעניק רישיונות בשנת 2001. העד: לא, רישיונות של משרד התיירות? ש: של משרד התיירות. רישיון ממשלתי. ת: לא, זה בוטל ב-98, 99". תובע שפעל בהסתמך על אותה מודעה ועל אותו מצג הוטעה ע"י הנתבעים. ניתוח המצגים שהוצגו בפני כל תובע ותובע בשאלת המרמה התובע מר אלי ברוך גרין, יליד 1948, בוגר קורס מורי דרך של משרד התיירות, משמש כמדריך תיירים בישראל. עשה רושם של אדם רציני ועד מהימן. על פי עדותו הוא החליט להתקשר בהסכם עם הנתבעים לאור המצג שהוצג במודעה ובין השאר משום שמר קומפני הוצג בפניו כדר' קומפני (עמ' 68) מצג שקרי ושוכנעתי מהסבריו כי הוא נפל קורבן למעשה המרמה. התובע מר יורם דניאלי, יליד 1951, בעל תארים אקדמיים שונים, קצין משטרה בדרגת סנ"צ. אדם מכובד, תמים וישר דרך שתאר היטב את טווית רשת המרמה ע"י מר קומפני ולשם המחשת הדברים אצטט מספר קטעים, בתחילה בעמ' 43 "כל עוד לא שמעתי מאבי קומפני בצורה מאוד ברורה, שכמו שנאמר פה קודם, שאתה נורא מתאים, אתה בדיוק הפרופיל של המדריך שלנו, אתה בוודאות תקבל אצלנו להוביל קבוצות וכל הדברים האלה- כל החבילה הזאת שמטרתה כדי שאני אעשה את הקורס, לא הייתי נרשם". בעמ' 44: "כלומר, בדיעבד, אם היית יודע שהמצגים האלה לא נכונים, לא היית נרשם לקורס של 'רימון'? העד: לא הייתי פה היום, תובע". על הגינותו של העד ניתן ללמוד מהתשובה הבאה: "השופט:...בוא נניח שהיית יודע שהטענות שאתה טוען, שהמצגים לא הולכים להתממש, אתה עדיין היית נרשם לקורס? העד: לא, הייתי שוקל אם להירשם. מה שהכריע את הכף שאני ארשם לקורס, זה מה שאבי קומפני הציג בפניי, כאופציה בסיום הקורס לעסוק לליווי טיולים". בעמ' 46: "ת. אבי קומפני אמר לי. מה, עזוב את המודעה. אבי קומפני אמר לי בפירוש 'אתה תקבל רישיון מטעם משרד התיירות'. ובעמ' 53: "...אבי קומפני יש לו יכולת לשכנע, מה אני אגיד לך, פיל שהוא זבוב. אני פגשתי את אבי קומפני במרכז- בקניון באלונים לפני כמה שנים, באיזה טיול של מורים, אמר לי 'יורם, אני עכשיו בדיזנהאוס, רק תפנה. רק תפנה' עוד פעם, יש את העניין של האכזבה שלא קיבלת, ויש את העניין של- של- מה אני אגיד לך, אבל אבי קומפני יכול לשכנע אותך בכל דבר". ואכן מר קומפני בכישוריו הפיל בפח גם את מי שכיהן כסגן ניצב במשטרה והמשיך לתאר בפניו את "הזבוב" כ"פיל" גם לאחר שהסתיים הקורס. מר איתן עידו, יליד 1942, גמלאי צה"ל (בדרגת סא"ל) פנסיונר, אדם מאוד מסודר, הוא שמר את כל המסמכים בתיק מיוחד והוא זה ששמר את המודעה המטעה שפורסמה בעתון ומסרה לב"כ התובעים. לעיתים הוא נסחף בעדותו שהיתה מונעת מרגשות, אך עדותו בבסיסה אמינה עליי והיא תואמת את עדותו של קורבן מרמה. בעדותו הובהר היטב מצג המרמה בענין הרישיון המובטח, הבטחה חסרת בסיס ואפנה לדבריו כמתואר בעמ' 117: ת. ....שלפחות 100 פעמים במשך הקורס הזה, הרים מי מהמדריכים שהגיע לקורס, את הרישיון של משרד התיירות, עם הזוג שהולך עם האשכול ענבים, אמרו לנו "זאת התעודה שאתם תקבלו". נא לראות. ושם רואים שזה משרד התיירות, בן-אדם עיוור היה רואה את זה, וזה צויין במיוחד. אבי קומפני הלך עם זה כמו שאני הולך עם שלט. ש. אבל זה היה אחרי זה, אחרי שהתחיל הקורס, נכון? ת. זה היה בראיון הראשון וזה היה אחרי זה. כן". דן שמר ז"ל, יליד 1950, חבר קיבוץ, שימש כמורה. הוא נפטר לאחר הגשת התביעה ובטרם נחתם תצהירו ולכן לא הובאו מטעמו ראיות בשאלת המרמה ודין תביעת 6 יורשיו להדחות. אבהיר כי אמרת נפטר המבקש פיצוי כספי (להבדיל מאמירה בניגוד לאינטרס שלו), אינה יכולה לשמש כעדות קבילה ועדות יורשיו הינה עדות מפי השמועה שאף היא אינה עדות קבילה. לא במקרה לא יכולה היתה אשתו בחקירה הנגדית להשיב לשאלות המהותיות שנשאלה. טענת ב"כ התובעים בעמ' 35 לסיכומיו כי יש לקבוע כי היתה מרמה גם כלפי מר דן שמר ז"ל מכח העקרון של שיטה ומעשים דומים, אינה מקובלת עליי. כלל זה שבעיקרו נועד לסוגיות ספציפיות במשפט הפלילי, אינו יכול להועיל למי שלא התייצב להעיד ולספר מה הוצג בפניו. בפועל הסתבר כי לכל תובע יש גרסה משלו ותאור שאינו בהכרח דומה לתאור של האחר, לא יועילו גם ציטוטים שמצטט ב"כ התובעים (עמ' 63 לסיכומיו) מ"תצהירו" של מר שמר ז"ל, שלא עמד במבחן החקירה הנגדית. מר בן דרור צבי, קבוצניק יליד 48 חבר הנהלת ער"ן. מסר עדות האמינה עליי. הוא תאר את המרמה בסעיף 6 לתצהירו ת/9 ובעדותו כמתואר בעמ' 149 "...אני רציתי ללכת לקורס מדריכי טיולים. ראיתי את המודעה, התרשמתי, הוזמנתי לראיון. במסגרת הראיון, הובטח לי שנאמר לי שאני צריך רישיון מטעם משרד התיירות. שהם מספקים, שהם מוסמכים מטעם משרד התיירות לתת רישיון". ובעמ' 157: "הכוונה שלי היתה, שאם הייתי מגיע ל'רימון טיולים' ואומרים לי שם: אתה עושה קורס בשביל העשרה, כי אנחנו לא ניתן לך את הרישיון. אנחנו לא ניתן לך עבודה - אז הייתי מנסה בחברה אחרת, מתוך ידיעה שצריך רישיון וצריך עבודה. ואם בחברה אחרת היו אומרים לי גם אותו דבר, אז גם אצלם לא הייתי עושה. אבל היות ואבי קומפני אמר לי שאצלם כן מקבלים אישור וכן מקבלים עבודה, זה סיפק אותי ונשארתי ב'רימון'". גב' זיגדון נורית, ילידת 1975, בוגרת תדמור במגמת ניהול בתי מלון, עדה מלאת אנרגיות שתארה בעדותה כי הובטח לה רישיון, הבטחה שלא קוימה, (עמ' 217) והיא המחישה את דרכו של מר קומפני בענין הצעות עבודה בחו"ל כמתואר בעמ' 218: "עו"ד בורשטיין: סעיף 20 לתצהיר שלך, את אומרת שעד היום את מחכה לאותו ראיון, איזה ראיון, ... בארה"ב? העדה:אבי, כביכול, הבטיח לי- הבטיח- חלק מהדברים שנאמרו על-ידיו, הוא אמר מכיוון שאני טובה ואני נחמדה ויש לי ציונים טובים ובלה בלה, כל השאר שאנחנו כבר שמענו היום, כי זה משהו שחזר על עצמו. לכולם הוא אמר את אותו דבר, במסתבר. בגלל זה האמנו לו - אז זהו, הוא הבטיח לי ש- גם אחותי גרה בארה"ב, והוא הבטיח לי שהוא יעזור לי למצוא עבודה בארה"ב ואני אחזור אליו, ואני אברר, והוא יעשה כמה טלפונים ו- ש. נו, ואת אומרת שעד היום את מחכה לראיון הזה? ת. אני מחכה לראיון. הוא הבטיח לי, אמר לי שיש לי כאלה כישורים מצויינים". מר מאיר שלח, יליד 1941, מורה לביולוגיה ומדעי הסביבה, גמלאי, עשה רושם של אדם מכובד, איש עמל שרומה ע"י הנתבעים תוך נצול תמימותו. דר' קאי דוראל, יליד 1946 רופא שיניים. אדם רציני ועניני שתיאר כיצד גם הוא נפל בפח שטמנו לו הנתבעים ואפנה לעדותו כמתואר בעמ' 193-194: "...ובהסתמך על המודעה הזאת, קבענו פגישה במשרדי 'רימון טיולים' ולמעשה את הפרטים קיבלתי מאבי קומפני. ושם קיבלתי הבטחה לרישיון ממשרד התיירות...אחרי זה קיבלנו מצג שהתברר לנו בטיול סטאז' שאת הרישיון יקבלו אך ורק אלה שיצאו לטיולים". מר איתן שומרון, יליד 1947 משמש כמורה דרך בישראל, בוגר קורס מורי דרך מטעם משרד התיירות, תאר את מצגי המרמה בסעיפים 6-7 לתצהירו ת/6, בעדותו האמינה עליי, הוא המחיש כיצד הובטחו לו הבטחות שווא ואפנה לדבריו כמתואר בעמ' 86: "ש. אמרו לך או ידעת, שישנן חברות אחרות, חברות תיירות שלא עורכות את הקורסים שלהם והם משתמשים במדריכים שסיימו קורסים בחברות אחרות שלהן? ת. אם הייתי יודע את זה לפני הקורס, לא הייתי מצטרף לקורס. באתי לפגישה עם אבי קומפני, וזה מה שהבנתי ממנו: צריך להשתתף, תקבל רישיון, כמו כל אלה שקדמו לי - הוא בדרך שבה הוא טוב כל כך - נתן לי הרבה מחמאות ו'אין ספק, יש לך את הכישורים זה איזשהו שלב שאתה חייב לעבור ותהיה לך עבודה'. ובעמ' 88: "ת. ושנית, אבי אישית אמר לי, בסדר, אז כנראה שהקטע של הרישיון שם, לא צריך רישיון אבל עבודה הוא הבטיח לי, וזה חשוב. למדתי, היו בקורס כמה קטעים שבכל זאת למדנו משהו, ובסוף הקורס יש עבודה - הבטחה של אבי". מר שומרון שעוסק בתיירות פנים, היה נכון לקבל עבודה כמובטח ובפועל הסתבר כי הוא הונע במצגי שווא להתקשר עם הנתבעים בהסכם שהופר. גב' מיכל עובדיה, ילידת 1964 מורה ומחנכת, המחישה בעדותה את דרכי המרמה ואת כשרונו הרב של מר קומפני בהונאת אנשים תמימים, עד כדי כך שלמרות שנפלה קרבן למעשי המרמה, (ר' תיאורה בדבר הבטחה לקבלת רישיון כמתואר בעמ' 175), ביום 10.4.02 שלחה מכתב תודה והערכה למר קומפני נ/3. המכתב נשלח לבקשת מר קומפני שבעזות מצח שיכנע את קורבן המרמה להדרו ולשבחו. במועד כתיבת המכתב האמינה גב' עובדיה כי תוכנו נכון ואפנה לעדותה כמתואר בעמ' 170-171: העדה:(מעיינת) להסביר לכב' השופט: אני רק בקריאה מרפרפת עברתי כאן על המכתב ואני זוכרת את מה שכתבתי. אני התכוונתי לכל מילה שכתבתי כאן. אני לא שיקרתי, אני לא ייפיתי דבר. אם לא נתבקשתי ממנו להנפיק איזשהו מכתב, להוציא מכתב - אולי לא הייתי עושה את זה. אבל כל מה שכתבתי, היה נכון במאה אחוז. אני באופן אישי הערצתי את אבי קומפני...נכון לתאריך הזה, היה אמיתי. לא פיברקתי ואף אחד לא הכתיב לי מילה במילה. אלה המילים שלי. ... העדה:או.קיי. אז תוכנו של המכתב מאפיין אדם בתקופה מסויימת, שנפגשתי והכרתי אותו, ולמדתי ממנו ונתן לי תחושה של שייכות. לכאורה, מסתבר שהוא רימה אותי, הוא רימה אותי בצורה עקבית מאוד והוא הוליך אותי שולל. ואני מרגישה, שהוא נקט בעמדה של הפרד ומשול. הוא הלך איתי לאורך כל הדרך, נתן לי את הטיפים שלו, ביקש ממני ליצור איזושהי קבוצה לאפריקה - כי אמרתי לו שאני מאוד אוהבת וזה הכיוון שלי - והוא השלה אותי ברמאות". ובעמ' 173: " ...זה שהתקבלתי לקורס והבטיחו לי בע"פ שאני מוציאה בקרוב קבוצה ועכשיו יש אינתיפאדה ואי אפשר להוציא, ותחכי ותתעזרי בסבלנות. ושוב סבלנות, ובינתיים נרקמה מערכת חברית כזו שלא העליתי על הדעת שהוא מושך אותי בשקרים ובטריקים שלו. ש. ומתי גילית את השקרים והטריקים? ת. אז אני מסבירה לך, בחנוכה כשאני חיכיתי לטיול הזה, כי הוא יודע שאני יוצא- סליחה, שכחתי להגיד משהו מאוד חשוב: בגלל ההבטחות שלו, הבלתי פוסקות, אני לקחתי שנת חופשה ללא תשלום ממשרד החינוך". מר דוד אדמון, ילד 1955, איש צבא קבע. לא שוכנעתי מעדותו כי נפל קורבן למעשה מרמה וכי התכוון להפוך הקורס כדרך למציאת עבודה אפשרית בעתיד ולכן דין תביעתו להדחות. גב' צילה שמולביץ ילידת 1958, מורה ומחנכת, עשתה עליי רושם של אשה ישרה ועדה אמינה, היא תארה את מצגי השווא בסעיפים 5 ו-6 לתצהירה ת/14. גב' צרפתי זהבית, ילידת 1977, מזכירה וחשבת שכר, תארה את תוכן שיחתה עם מר קומפני בסעיף 7 לתצהירה ת/11, תאור שלא נסתר ויש בו בדי להצביע על מצגי שווא שנעשו מתוך כוונה לרמות את גב' צרפתי. זה השלב לעבור ולבחון את עדויות הנתבעים בשאלת המרמה. לצערי הרב מר קומפני עשה עליי רושם רע ביותר והוא תאם להפליא את הדרך בה תואר ע"י העדים. במבט ראשוני כשהוא התיישב באולם בית משפט הוא עשה רושם מעורר רחמים, הוא גם התנהג כך במהלך עדותו, אלא שמהר התגלה כי מדובר באדם רציני, שולט ברזי השפה, מדבר ברהיטות, אבל בלשון חלקלקה ולעיתים התקבל הרושם כי העד מנסה להפעיל גם על בית משפט את משחק המניפולציות, (כך הוא סיים עדותו בתום החקירה החוזרת, בבקשה הפונה אל הרגש תוך התעלמות מהאמת שהוכחה). עד כמה אדיש מר קומפני לאמירת האמת ניתן היה ללמוד מדבריו כמתואר בעמ' 120: "ש: אבל מי שקיבל אותו לראיון זה אתה, ואתה אומר לו: בשנה שעברה היו לי 90 לומדים. למה אם היו 90, כשאני אומר לך שיש כיתה של 30. היו לי 30 פה, היו לי 30 בחיפה. היו לי בעוד שני סניפים 15 באשקלון, 15 בצפת. בסה"כ במדינת ישראל היו 90 לומדים, אחוז מהם הכנסתי השנה לעבודה. ת: אז אני אומר. אז יכול להיות שהיו 15 מועמדים באשקלון ולא נפתח, אבל עובדה שבצפת כן נפתח. כב' השופט:אני אגיד לך משהו. בהנחה שיש פה תמליל אמיתי של שיחה אתך, אתה מנסה להסביר לאדון כנען שהיו 15 תלמידים באשקלון. שואל אותך העו"ד איך יכול להיות אשקלון. אז אתה מסביר היום: אשקלון לא נפתח. אז אומר לך העו"ד: אז למה אתה לא אומר לאדון כנען, 15 באשקלון, אבל לא נפתח. כי כשאומרים 15 באשקלון, הרושם הוא, בהנחה שזה נאמר, ובהנחה שעכשיו אתה אומר לנו את האמת, שאחד לא מתיישב עם השני. העד: אני אומר לך שאני גם לא, גם קודם יכול להיות שאמרתי אמת. אני לא זוכר עד לרגע זה אם נפתח או לא. אני זוכר בוודאות, אני אומר, עד כמה שאני זוכר, כב' השופט: אתה לא זוכר אם נפתח באשקלון או לא? העד: לא. כב' השופט: הרגע אמרת שלא. העד: אני אומר, אז לכן אני אומר שאני לא זוכר. אני יודע לומר בוודאות לבית המשפט שבצפת נפתח. כב' השופט: אותי מעניין אשקלון. אתה אמרת, לפחות שמעתי ואולי היתה לי בעיית שמיעה, אמרת שבאשקלון לא נפתח. אז שואלים אותך, אז למה אתה אומר שכן נפתח? אז אתה אומר, אני לא זוכר אם נפתח או לא. העד: לא נפתח. כב' השופט: בסה"כ לוגית יש עוד תשובה אחת, ששני הפתרונות לא נכונים. העד: נכון. אז אני אומר, עד כמה שאני זוכר לא נפתח באשקלון. לא אמרתי לבני כנען, נכון. כב' השופט: אמרת ההפך". השוואת התמליל ת/1 למיגוון התשובות שמסר מר קומפני בעדותו למרות שהוזהר להגיד את האמת, מראה כי מבחינתו אמירת אמת הוא מושג גמיש ונזיל, (ר' למשל עדותו כמתואר בעמ' 106). מחקירתו הנגדית של מר קומפני התקבל הרושם כי הוא לא מהסס שלא לומר את האמת, יהא המניע לכך אשר יהיה ואפנה לעדותו כמתואר בעמ' 103: "עו"ד מאייר: כשאמרת לבני כנען בראיון שאתה דוקטור שמלמד בבר אילן ובת"א שיקרת, נכון? העד: אמרתי שאני ד"ר מתוך יוהרה ושחצנות. לא הייתי דוקטור. אני מתחרט על כך. ... ש: כשאמרת לכנען שרימון אושר ע"י משרד התיירות כמוסד שעושה קורס תור מנג'ר, גם שיקרת. ת: לא. אמרתי לבני כנען שזה מגובה. הכוונה היא שמשרד התיירות ידע שרימון טיולים ממשיך לעשות קורסים גם אחרי שוועדת הכלכלה ביטלה את הרישיון. ... ש: שיקרת כשאמרת לכנען שרימון טיולים הקורסים הרישיון מגובה ע"י משרד התיירות. ת: הסברתי לפני רגע את המילה מגובה מבחינתי. מגובה, רימון טיולים ממשיכה לעשות אותו באותה מתכונת. וזה גם כתוב, ש: אבל אין רישיון ממשרד התיירות. ת: כל המילה רישיון פה היא איזה שהוא ניסיון להגדיר אותו כן בכפיה או לא בכפיה, כמו ששמעתי בתחילת הדיון. לא הרישיון הופיע במשרד התיירות. רימון טיולים אימצה את העניין. יכול להיות שלא ירדו לעומק העניין. כל הרעיון היה לתת הסמכה מטעם רימון טיולים על מנת שהאדם שסיים ללמוד מוכשר כמדריך". על דרך פעולתו של מר קומפני ניתן היה ללמוד מעדותה של גב' צילה שמולביץ כמתואר בעמ' 240 "...אבי קומפני הוא אדם מאוד כריזמטי ויכול לשכנע אנשים למכור קרח לאסקימוסים. הוא יכול לשבת איתך, הוא אדם שיודע לדבר, יודע להתבטא, ובאמת אני ישבתי פה ותהיתי, איך יכול להיות שחבורה של אנשים אינטליגנטים מאוד, יושבת וכאילו אדם אחד מוליך אותה באף ואף אחד לא מרגיש. אני רוצה להגיד לך, אנחנו ממש היינו באמת- הוא מאוד השרה עלינו ואנחנו היינו ממש כמו גרופיס שלו וזה באמת מצחיק שאנשים מבוגרים יושבים פה ו- אנשים יכולים להוליך אותם שולל עם כזה- כל אחד עם סיפור חייו". אין המחשה טובה יותר מעדות מיכל עובדיה והשבחים שהעתירה על מר קומפני בנ/3, כדי להראות עד כמה גדול כוחו בשכנוע, כשהיא מתארת בסעיף 20 לתצהירה ובעמ' 218 לעדותה, כיצד מחמאות ונצול מידע הביאוה להענות לבקשתו ולשבחו בכתב. כך גם התרשמתי מעדותו בבית המשפט, מר קומפני הוא אדם כריזמטי שיכול להשיג ולשבות לב בלשונו ובו זמנית הוא יכול להיראות כמסכן הזקוק לעזרה. מר קומפני הוצג על ידי מי מהתובעים כמי שיכול למכור קרח לאסקימוסים. אסקימוסים לא היו באולם המשפט, אלא תובעים שנשבו בקסמיו של מר קומפני ותמימותם והגינותם נוצלה על ידו לשם קבלת כספים כשהנתבעים (ומר קומפני בראשם) יודעים היטב כי אין הם מתכוונים או יכולים לקיים את המובטח. חלקלקות לשונו של מר קופמני בלטה דווקא לאור אישיותם של התובעים, אנשי חנוך, קצינים בכירים בצה"ל ובמשטרה נפלו בקסמיו והאמינו לסיפוריו של מר קומפני, אומן הלשון, שידע לנתח בצורה מושלמת את חולשות קורבנותיו גם אם מדובר באנשים בעלי מעמד ואינטלגנציה גבוהה. לאור האמור לעיל שוכנעתי כי מר קומפני אחראי אישית לנזקי התובעים בשל הדרכים הפסולות בהן פעל. זה השלב להבהיר כי הנתבעים בדרך ניהול הגנתם, כפי שקיבלה ביטוי גם בסיכומיהם, לעיתים "מפקירים" את מר קומפני כאילו הוא גוף זר עצמאי, (ר' למשל סעיף 60 או סעיף 67 לסיכומי הנתבעים), למרות שלאורך כל הדרך נוהלה ההגנה במשותף ועל ידי אותו עורך דין. הדבר בלט כשהגיע לעדות הנתבע מר יעקב בן מנחם שלא התמודד כלל עם הטענה כי הנתבעים הטעו את התובעים והוא למעשה לא הכחיש טענות חמורות אלו. הנני סבור כי בשל מודעתו למתרחש או בשל עצימת העיניים, יש לראותו כאחראי ביחד ולחוד עם יתר הנתבעים לנזקים שנגרמו לתובעים. לכך אוסיף כי באופן תמוה בחרו הנתבעים כמעין משקל נגד כמותי ל-13 תובעים להביא מצעד עדי הגנה לפי כמות ולא לפי איכות. לא הצלחתי להבין לשם מה נערך מצעד זה. אמנם לנתבעת מומחיות בארגון טיולים, טיול לבית המשפט לחיפה של 18 עדי הגנה מוטב היה לו היה מתנהל באתרי התיירות ולא באולם בית משפט, למעט הנתבעים אישית לאף אחד מעדי ההגנה לא היה מה לתרום לשאלות שבמחלוקת. אמנם התייצבות כל המנכ"לים שטרחו והגיעו לחיפה (ואף חתמו לפני כן על תצהירים בנוסח זהה), מעידה על סולדיריות ושתוף פעולה עסקי מסחרי עם הנתבעים או מי מהם, אך אין בעדותם לתרום להבנת השאלות שבמחלוקת. אף אחד מאותם מנכ"לים (רון שחף, בועז וקסמן, יואל לוינשטיין, ראובן ניר ואברהם סמנון), לא היה צד להסכם ההתקשרות, הוא לא ידע ממקור ראשון מה הוסכם בין הצדדים ומה קויים, לכל אחד מאותם עדים היו דעות ומסקנות משפטיות שאותם יש לדעתם צריך להסיק, אך דעותיהם של אנשים מכובדים ככל שיהיו, הנרשמות בתצהיר, אינן בעלות משקל כל שהוא במשפט וצר לי על הזמן הרב שבוזבז בהבאת העדים לעדות כמו גם בחקירה הנגדית המיותרת. תמוהה לא פחות העובדה כי הנתבעים הביאו לעדות עדים שנטלו בקורסים בתקופות לא רלבנטיות. מה מועילה עדותו של מר אלכסנדר שחר, שהיה חניך בקורס בשנת 87/88, 5 שנים לפני ההתקשרות עם התובעים. האם קיום הסכם לכאורה עם משתתף בקורס בשנת 87 מעיד על התקשרות עם אדם אחר בשנת 2001, עדות העד היתה מיותרת, אך הדבר לא מנע מב"כ התובעים להגדיל את בזבוז הזמן ולחקרו בחקירה נגדית. מה מועילה עדותם של מר שאול רוזנצוויג שעשה קורס בשנים 2002-2003, מר צבי בלומנשטיק שעשה קורס בשנת 99, מר יצחק פלד-שעשה קורס בשנת 95, מר בן בסט קורס משנת 2006, גב' יונת בוקס קורס משנת 2006, חנוך ברקוביץ קורס משנת 2003, מר יגאל נגב קורס משנת 2005 וסימן אבן קורס משנת 98. לא מדובר בפגישת מחזור אלא בעדות בבית משפט. נקודת המבחן היא מועד ההתקשרות עם התובעים ותוכנה ולנושאים אלו עדות אף אחד מעדי ההגנה-למעט הנתבעים לא מועילה, (לא מצאתי דבר בעל ערך למשפט גם בעדויות מר רמי ינקוביץ, מר זיו אלדד ומר משה כהן). לסיכום- למעט תביעת יורשי מר דן שמר ז"ל ותביעת מר דוד אדמון שלא הוכחו שוכנעתי כי כל אחד משאר התובעים רומה ע"י הנתבעים אשר יצרו בפני כל אחד מאותם תובעים מצג שווא ולפיו בוגר הקורס יקבל רשיון ממשרד התיירות כמלווה קבוצות בחו"ל וגם יוכל למצוא עבודה במקצוע זה אצל הנתבעת או בעזרתה. למען הסדר אבהיר כי התובעים לא היו חייבים להודיע על ביטול ההסכם, שכן עמדה להם האפשרות לדרוש אכיפת ההסכם כל עוד האמינו כי הדבר אפשרי וביום בו הוגשה תביעתם לקבלת פיצוי כספי יש לראותה כהודעה על ביטול ההסכם. דרך זו אינה פוגמת בזכות התובעים לקבלת פיצוי, התובעים מצאו עצמם נסחפים למלכודת שתמיד "רופדה" בהבטחות גם במפגשים מאוחרים, ר' למשל עדות מר דניאלי בעמ' 53 ולכן השיהוי לא פועל לחובתם למרות שיכולה להיות לו משמעות בעת ניתוח גובה הנזק. גובה הנזק לאחר ניתוח הראיות מסתבר כי התובעים כשלו כשלון חרוץ בהוכחת הנזק ולעיתים נתקבל הרושם כי החלק היחידי שהיה רלבנטי מבחינתם (או מבחינת בא כוחם) היה הטחת האשמות בנתבעים כשלהוכחת הנזקים הם לא ייחסו חשיבות. (הדבר בלט בנספחי תצהירי התובעים שהקשר בינם לבין זהותו של המצהיר נראה ברב הפעמים מקרי ולא פחות בסיכומי התובעים שכללו מלל רב מיותר וכשהגיעו לעמ' 66 לסיכומים, נזכרו לתאר בכלליות ובשטחיות את שאלת הנזק). בראש ובראשונה אבהיר כי כפי שראובן לא יכול לזכות בתביעה משום שרימו את שמעון, לא יכול שמעון שרומה לקבל פיצוי בשל נזק שהוכח כי נגרם ללוי. כל מי שרוצה לקבל פיצוי חייב להוכיח את נזקיו. רק תובע שיוכיח נזק ספציפי שנגרם לו יזכה בפיצוי ומיותר לציין כי נזק שכבר ארע כגון הוצאה שהוצאה, חייב התובע להוכיחה בראיות ולא בסיפורים. התובעים התקבצו לקורס מכיוונים שונים וממניעים שונים, לא כולם ראו בקורס אמצעי ישיר למציאת עבודה, חלקם הגיעו לבלות, להנות ולהעשיר ידיעות או לקבל טובות הנאה כמו גמול השתלמות (ר' עדות מיכל עובדיה בעמ' 160-161). אין נזקו של מי שבחר ללמוד קורס כתחביב, כנזקו של מי שבחר לרכוש מקצוע לפרנסתו ויש לבחון מה הנזק הספציפי של כל תובע ותובע. זה השלב להבהיר כי התובעים בחרו במנגנון חישוב שגוי מבחינה משפטית באשר להפסדי שכר בעבר, התובעים מחשבים את זמן שהייתם בקורס לפי שעות וטוענים כי באותן שעות כל תובע היה יכול להשתכר לו עבד בעבודה אחרת. טענה סתמית ובלתי מוכחת, בראש ובראשונה משום שכל תובע שטוען כי היה משתכר באותן שעות, חייב היה להוכיח באופן אישי היכן היה עובד, מה היה שכרו וכי היה נוהג לעבוד בימי שישי, הימים בהם התקיימו הלימודים. ב"כ התובעים מפנה בסיכומיו לפסק דין בתיק אחר של בעלי דין אחרים שנדון בפני כב' הש' פיזם. אלא שלא מדובר בהלכה משפטית מחייבת או מנחה, לקביעה ספציפית בתיק אחר אין לו כל משקל לצורך המחלוקת בתיק שבפניי. (לכך אוסיף כי באותו תיק אחת הסיבות לחישוב הגלובלי שנעשה ע"י בית משפט היתה הסכמת הנתבעים, הסכמה שלא קיימת בתיק זה והערעור לבית המשפט העליון הוכרע על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, עמ' 84 לסיכומי התובעים, מנגנון שבוודאי לא יכול לשמש כפסק דין מנחה או מחייב). בטרם אנתח העדויות באופן ספציפי אבהיר כי כל תובע שרומה זכאי לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון (הן על פי חוק החוזים תרופות והן על פי דיני הנזיקין) והנני סבור בהתחשב בנסיבות כולן כי יש להעמיד את גובה הפיצוי בגין מרכיב זה על 35,000 ש"ח נכון להיום, בנוסף הנני סבור כי התובעים זכאים להשבת מלוא דמי ההשתתפות בקורס- סכום של 3,300 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה, (התובעים בחרו משום מה להגיש קבלות ששילמה גב' בשם מיכל זיו (ת/16,ת/17) שאינה בעלת דין אך הם העידו כי שילמו סכום זהה ועדותם אמינה עליי). מחיר הקורס ששילם כל תובע-3,300 ש"ח אינו שנוי במחלוקת גם לגרסת הנתבעים (ר' סעיף 4 לסיכומיהם). איני סבור כי התובעים זכאים להחזר כספי טיול ההתמחות מאחר ובטיול זה היה מרכיב של טיול והנאה (כגון הוצאות טיסה, שהייה בבתי מלון וארוחות) אותם קבלו התובעים והם חייבים בתשלום תמורתם, בהעדר נתונים באשר לעלות כל מרכיב ומרכיב, לא הורה על השבה חלקית של הסכומים. גם באשר להפסדי השתכרות בעתיד, התובעים כשלו בהוכחות גובה הנזק. לא די בהתלהמות כפי שבאה לידי ביטוי במהלך הדיונים. נתון זה לא מוכיחים בסיפורים או בהתאם לתקוות של התובעים שהם בעלי דין נוגעים בדבר, נתון זה של פוטנציאל השתכרות, מוכיחים בראיות כגון עדות מומחה או עדות מלווי קבוצות בפועל ואף זאת תוך התיחסות ספציפית לכל תובע ותובע, שכן כפי עולה מהעדויות הרצון לעבוד במקצוע זה והפוטנציאל להצליח במקצוע זה שונים מתובע לתובע ובהעדר הוכחה ספציפית, לא ייפסק פיצוי. חשוב להדגיש כי אב נזק זה כרוך גם בחובתם של התובעים להקטין הנזק ומרבית התובעים לא ניסו לעבוד או לחפש עבודה אצל חברות אחרות. בנוסף, בנושא זה לנתבעים טענה משפטית נכונה (סעיף 29 ואילך) ולפיה ביטול ההסכם והשבת דמי הלימוד שוללים קבלת "פיצויי קיום" בדבר אובדן הכנסות וראה בענין זה את פסק דינו של כב' הש' דנציגר ע"א 1564/06 בן זאב נגד בן עמי "אין חולק כי לא ניתן לפסוק סעד של פיצויי קיום בד בבד עם הסעד של ביטול והשבה, באופן אשר יעמיד את הנפגע במצב של כפל פיצוי", בפועל כפי שיפורט להלן, גם אם לא היה מדובר בכפל פיצוי, אף אחד מהתובעים לא הוכיח את גובה "פיצוי הקיום" כגון הפסדי שכר בעתיד. ואעבור לבחינת הנזקים של כל תובע ותובע: התובע מר אלי ברוך גרין, יליד 1948, בוגר קורס מורי דרך של משרד התיירות, לא הוכיח נזקים המכונים כנזק מיוחד שנגרמו לו. הוא לא צרף לתצהירו ראיות כגון תלושי שכר וקבלות. גם בעדותו אישר מר גרין כמתואר בעמ' 74 כי אין לו ראיות להוצאות ספציפיות או כדבריו: "ש. אתה יכול להראות לי, איפה בתצהיר שלך קבלות על חניות, נסיעות? אם יש כאלה? ת. אין כאלה". מר גרין לא הציג ראיות להפסדי שכר ולגובה שכר. המסמך בנושא חישוב שכר יומי למורי דרך שצורף לתצהירו התקבל לא לאמיתות תוכן ולכן אין לו משקל ואפנה לעדותו כמתואר בעמ' 75: "עו"ד בורשטיין: מדובר לא במה שאתה מקבל, אלא מדובר בדוגמא לחישוב שכר יומי. יש לך הסבר, למה לא צירפת לנו את הדו"חות ההכנסות שלך? פרטי ההשתכרות שלך, מסמכים כלשהם לגבי הכנסות שלך? שהסיבה שלא צירפת, זה בגלל שאתה בהפסדים כמו שכאן כתוב? העד:אני גם בהפסדים, נכון. ש. גם בהפסדים. יש סיבה למה לא צירפת את המסמכים? ת. לא". לאור האמור לעיל זכאי מר גרין לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון-35,000 ש"ח ולהשבת 3,300 ש"ח בלבד. התובע מר דניאלי יורם- יליד 1951, קצין משטרה בדרגת סנ"צ, גם הוא לא צרף ראיות כגון קבלות להוכחת הוצאות ספציפיות. משום מה לתצהירו ת/4 צורפו נספחי גב' זיגדון וגם לו לא היתה תשובה בנושא זה בחקירה הנגדית ואפנה לעדותו בעמ' 44: "ש. אתה יכול להראות לי, איפה בנספחי התצהיר שלך, יש קבלות עבור חניה בלימודים בקורס? ת. לא. ש. אתה יכול להראות לי, איפה בנספחי התצהיר שלך, יש קבלות על נסיעות ללימודים בקורס? ת. לא, לא יכול להראות לך. לא אספתי קבלות באותה תקופה". מר דניאלי גם לא זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר, בהעדר ראיות ולאור תשובתו כמתואר בעמ' 57: "ש. עכשיו תראה, אני אומר לך שבמהלך הקורס, כשהשתתפת בו פעם בשבוע, ביום ששי בבוקר, ת. אהמ, ש. לא הורידו לך אגורה אחת מהמשכורת, נכון? ת. מה זאת אומרת לא הורידו לי אגורה? זה היה בתוך הפנאי שלי. זה היה בתוך- שבוע העובדה שלי, יום ששי הוא יום שלא עובדים בו. לא תמיד. יש ימים שכן עובדים, אבל לא, לא הורידו לי. ש. לא הורידו לך? ת. לא. למעט הנסיעה לחו"ל שחתמתי על חופשה שנתית, הייתי בא ביום ששי". לכך אוסיף כי דרישת התובעים להשבת הוצאות מזון וכלכלה שהוציאו בחו"ל תמוהה, ר' עדותו של מר דניאל בעמ' 58: "ש. נכון. עכשיו, שאלתי אותך על האוכל והשתיה - אתה תובע פיצוי על האוכל ושתיה ששתית במהלך ה- כלכלה חו"ל..., ת. כן, כל מה שכתוב פה אני תובע. ש. מ'רימון' - לא תקשיב - על אוכל ושתיה ששתית בחו"ל? ת. למה לא? ש. לא למה לא. אני שואל אם זה הכוונה שלך במושג 'כלכלה'? ת. כן". גם תובע שרומה לא זכאי לארוחות חינם וצר לי שהתובעים לא השכילו למקד טענותיהם אלא להיפך הם אפילו תבעו החזר מתנה בסכום של 70 ש"ח שקנו בתום הקורס למר קומפני. מר דניאלי לא הוכיח כי הוא זכאי להפסדי הכנסות בעתיד והוא העיד כי אפילו לא היתה לו כוונה או יכולת לעבוד בעתיד כמתואר בעמ' 37: "ש. בין 2002 ל-2007 היית שוטר מן המניין, כך כתוב בתלוש השכר שלך? ת. אמת". על מנת לעבוד כמלווה קבוצות כמתואר בסעיף 8 לתצהירו הוא חייב היה לקבל אישור מיוחד מהמשטרה לעיסוק נוסף, (ר' סעיף 7 לפקודות המטה הארצי נ/1) אישור כזה או אישור על היכולת לקבלו לא הוצג כראיה. לאור האמור לעיל זכאי מר דניאלי לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון-35,000 ש"ח ולהשבת 3,300 ש"ח בלבד. התובע מר איתן עידו, יליד 1942, גמלאי צה"ל (בדרגת סא"ל) פנסיונר, אינו זכאי כלל להפסדי שכר שכן בהגינותו הוא אישר כי במהלך הקורס הוא הבין כי עבודה זו אינה לטעמו, בלי קשר למי מהנתבעים ולכן ממילא הוא לא היה עוסק במקצוע זה, (ר' עדותו כמתואר בעמ' 121 ובעמ' 126-127: ת. ...אחת הסיבות שאני לא עובד עד היום בתור מדריך טיולים בחו"ל, זה שאחרי שגמרתי את הקורס ולמדתי באמת מה זה מדריך טיולים ואיך הדבר הזה עובד, קצת בא לי בחילה וקצת הרגשתי שאני בסוג עבודה כזאת, לא כל כך אוכל לעבוד. זה הוריד לי גם קצת את החשק, מלהמשיך לעבוד בעבודות כאלה". לאור האמור לעיל זכאי מר איתן עידו לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון-35,000 ש"ח ולהשבת 3,300 ש"ח בלבד. תביעת יורשי מר דן שמר ז"ל נדחתה כאמור לעיל. למעלה מן הצורך אציין כי לא הוכחה יריבות באשר לנזקים הנתבעים לבין מר שמר ז"ל שהיה חבר קיבוץ ומעדות אשתו גב' תרז הסתבר כי הנזק הכספי לא נגרם לה או לבעלה המנוח אלא לקיבוץ שהיה זה שהוציא הכספים- אך לא הוא היה זה שהגיש את התביעה. בסעיף 3 לתצהירה ת/2 היא מבהירה כי מדובר "בתביעה עקרונית" שכן הכספים מיועדים לקופת הקבוץ. ר' דבריה בעמ' 22: "אני רוצה כסף. כן, אני רוצה להחזיר לקיבוץ את הכסף שיצא". תביעת מר שמר ז"ל נדחתה בשל העדר הוכחה, אך גם לו היתה מוכחת התביעה, לו הוכח כי מר שמר ז"ל או יורשיו הוסמכו לתבוע בשם הקבוץ את הנזקים שנגרמו לכאורה לקבוץ ואשר אף הם לא הוכחו. במקרה של הוכחת התביעה, היו זכאים יורשי מר שמר ז"ל רק לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון. התובע מר בן דרור צבי, קבוצניק יליד 48 חבר הנהלת ער"ן, לא הביא ראיות באשר להוצאות מיוחדות שנגרמו לו וגם בענינו לא הוכחה זכותו לתבוע הפסדי שכר בשם קיבוצו שבפועל נגרם לו הנזק כמתואר מפיו בעמ' 148: "ש. אני מבין שאתה לא משתכר מאום, וכל הכנסה שאמורה להתקבל ממשלוח ידך, מועברת לקיבוץ, נכון? ת. זה במידה ואני עובד מטעם הקיבוץ כעובד חוץ. כן. ש. עובד חוץ, מה הכוונה? ת. אם הייתי עובד- אם הייתי מקבל את העבודה ב'רימון' להדרכת טיולים, המשכורת היתה עוברת דרכי לקיבוץ. ש. יש לך הסבר למה הקיבוץ מקבל? ת. בוודאי. אני עשיתי את הקורס על חשבוני, על התחייבות שלי - בהוצאות הכספיות, כל העלויות היו מכיסי וגם ימי העבודה התחייבתי כלפי הקיבוץ, שאני אחזיר אותם בעבודה (כי זה מה שהובטח לי), ועד אז אני מחוייב. אני מחוייב, ברשימות אצלנו, אני מחוייב על הימי עבודה האלו. ש. אבל הנקודה היא גם אובדן הכנסה בעתיד, ת. כן, כי לא- ש. זה לא ההוצאות של העבר, אני שואל אותך על הוצאות בעתיד? ת. גם הוצאות בעתיד. ש. כי כל ההכנסה שלך עוברת לקיבוץ ואתה תובע בכל זאת הכנסות לעתיד, שלך? ת. זה הכיוון. כן". מעדותו של מר בן דרור ניתן לראות עד כמה החישוב הגלובלי בו בחרו התובעים לנהל תביעתם אינו חישוב ראוי, שכן גם אם היו מוכחים הפסדי שכר, גובהם במקרה של מר בן דרור הינו נמוך כי הוא מנצל הזמן לעבוד כמלווה קבוצות ומיותר לציין כי אין הוא יכול לעבוד בו זמנית כמלווה בשני טיולים שונים ואפנה לעדותו בעמ' 155: "ש. הבנתי. ואחרי שנתיים, אני מניח שאתה הולך ומחפש עבודה בחברות אחרות, כדי לראות אם יש עבודה בתחום שאתה כל כך רצית לעסוק בו? ת. אחרי שנתיים אני עובד עצמאי מפעם לפעם. ש. בתור מה? ת. מדריך טיולים. ש. איפה? ת. עצמאי, מלווה קבוצות באופן עצמאי פעם בתקופה. לא ע"י חברת טיולים..". גם מר בן דרור לא הציג ראיות להוצאות, ר' עדותו בעמ' 159: "ש. יש לך פה אישור מהתשלומים ששילמת מכיסך. יש לך אישורים שאתה שילמת- ת. לא. אני לא שמרתי קבלות. ש. לא שמרת קבלות. ת. אני מניח שזה מופיע בספרים של 'רימון'" לאור האמור לעיל זכאי מר בן דרור לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון-35,000 ש"ח ולהשבת 3,300 ש"ח בלבד. התובעת גב' זיגדון נורית המחישה בעדותה עד כמה הערכת הנזק לכל תובע חייבת להיות סובייקטיבית. כפי ששוכנעתי מעדותה הוצגו בפניה מצגי שווא. בפועל מעדותה הסתבר כי מהר מאוד בחרה גב' זיגדון לנטוש את תוכניות העבודה במקצוע זה (עמ' 213) ולכן גם אם היה מוכח השווי הכספי של פוטנציאל ההשתכרות, היא לא זכאית לפיצוי בגין הפסדי שכר בעתיד, או כהגדרתה "מיציתי ולהתראות, נפרדו דרכנו". גם באשר להפסדי עבר, היא לא הציגה ראיות, (עמ' 232). גב' זיגדון זכאית להשבת דמי הלימוד (3,300 ש"ח) מאחר ולא קוימה התחייבות הנתבעים באשר לקבלת רישיון, היא זכאית לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון, (35,000 ש"ח) מאחר ורומתה. התובע מר שלח מאיר גימלאי, יליד 1941, מורה לביולוגיה ומדעי הסביבה, לא עשה את טיול ההתמחות. הוא עשה רושם אמין ושוכנעתי כי רומה, גם מעדותו ניתן ללמוד כי גובה הנזק הינו אינדיבידואלי לכל תובע. מר שלח לא יכול היה לעבוד במקצוע זה אין בשל מגבלות בריאות (ר' עדותו בעמ' 109) ואין בשל מגבלות שהוטלו עליו בשל עבודה אחרת שעבד ואפנה לעדותו כמתואר בעמ' 106 "בדרך כלל גם ב'רימון' וגם בחברה הגיאוגרפית ואני התעניינתי בחברות אחרות למרות שזה לא מוזכר כאן, דיברו על השיבוץ שלי בקיץ. עכשיו, אני בקיץ בודק בחינות בגרות. אני בודק בחינות בגרות, בודק בקיץ בחינות בגרות ולא נראה לי שאני אוכל לצאת לטיולים ל- ללוות טיולים בקיץ". בנסיבות אלו לא רק שלא הוכחו הפסדי שכר, הרי שאין כל קשר סיבתי בין הפסדים כאלו לו היו לבין מי מהנתבעים. מר שלח לא הוכיח הפסדים או הוצאות והוא זכאי לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון, (35,000 ש"ח) ולהשבת דמי הלימוד (3,300 ש"ח). דר' קאי דוראל, יליד 1946 רופא שיניים, עשה רושם של אדם רציני ואמין, אך בניגוד ליתר התובעים, הוא עשה שימוש בידע שרכש בקורס ובעובדה כי השתתף בקורס, בהסתמך על כך ליווה דר' דוראל קבוצות לחו"ל, ר' עדותו בעמ' 199, 202. הוא אישר כי ארגון הקבוצות לחו"ל נעשה במשותף עם התובעת, שמילוביץ צילה. בנסיבות אלו לא הוכח כי נגרם נזק לדר' דוראל ולכך אוסיף כי התחשיב לפיו חישב דר' דוראל את הפסדיו פגום, כאשר רוצים להצביע על אובדן הכנסה בעתיד בהשוואה להכנסה אחרת, לא די בהצגת מחזור הכנסות אלא יש להציג את הרווח הצפוי, לדר' דוראל לא היו תשובות בנושא זה, ר' עדותו בעמ' 206. מאחר ודר' דוראל רומה, הוא זכאי לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון בשיעור של 35,000 ש"ח, מאחר ועשה שימוש בפועל בעצם השתתפותו בקורס, אין הוא זכאי להשבת דמי הלימוד. מר איתן שומרון, יליד 1947 משמש כמורה דרך בישראל, כמו כל יתר התובעים כשל בהוכחת הפסדי השכר, למרות שעשה רושם כי הוא אדם רציני בעל פוטנציאל השתכרות בתחום התיירות. לשם הוכחת הכנסותיו הוא התכוון להסתמך על נספח ו' לתצהירו, אלא שלאור התנגדות הנתבעים, לא ניתן להסתמך על תוכן מסמכים אלו ללא עדות רו"ח שלא הובא להעיד. גם הוא בחר לערוך חישובי ההפסדים באופן פגום, כשהוא תובע את ההכנסות הצפויות מבלי להתייחס להוצאות ההכרחיות לשם הפקתן, או במילים אחרות מבלי לתבוע את הרווח, בהגינותו הוא אישר זאת כמתואר בעמ' 101: "מבחינה מוסרית אני צריך לקבל רק על הרווח ולא על הכנסה. אבל יש מקום לבדוק את ההוצאות, או.קיי? אבל בוא אני אעצור בזה". לתובע מר שומרון גם לא היו ראיות על הוצאות (ר' עדותו בעמ' 101) ולכן הוא זכאי לפיצוי רק בגין נזק שאינו נזק ממון (35,000 ש"ח) והשבת דמי הלימוד (3,300 ש"ח). התובעת, עובדיה מיכל, לא הציגה ראיות על הפסדי שכר או הוצאות, שוכנעתי כי היא נפלה קורבן למעשה המרמה ולכן היא זכאית לפיצוי רק בגין נזק שאינו נזק ממון (35,000 ש"ח) והשבת דמי הלימוד (3,300 ש"ח). בענינו של התובע מר אדמון דוד יליד 1955, איש צבא קבע, לא הוכחה חבות. למעלה מן הצורך אציין כי גם לא הוכח נזק שכן לא הוכחה יכולתו לעבוד בעתיד ואפנה לעדותו כמתואר בעמ' 250: "עו"ד בורשטיין:...האם יכולת לעבוד במקביל לשירות שלך בצה"ל? העד: מי אמר שבמקביל לשירות? עמדתי לקראת פרישה, רציתי אחרי הפרישה להתחיל לעבוד. לא במקביל. אני הייתי לקראת פרישה. ש. מתי פרשת? ת. כשהתברר לי שבעצם לא יצא לי כלום מהקורס, אני חתמתי הלאה ופרשתי ב-2005. אבל אני נכנסתי לקורס במטרה לעבוד אחרי הפרישה. ש. בגלל הקורס, הארכת את הפרישה שלך? ת. לא בגלל הקורס. מה קשור לקורס? ש. לא יודע. אתה אמרת לי עכשיו- ת. אחרי שהתברר לי שמהקורס הזה לא יוצא לי כלום, קיבלתי הצעה דרך הצבא להמשיך, המשכתי. זה הכל. ש. האם בתקופה שמ-2002 עד 2008 עבדת בצבא, בתקופה הזאת לא יכולת לעבוד כמלווה קבוצות, נכון? ת. נכון" לא במקרה הסתבר כי מר אדמון לא פנה כלל לנתבעים לשם מציאת עבודה ואפנה לעדותו כמתואר בעמ' 251: "ש. אני מבין שלא פנית ל'רימון' בבקשה לשיבוץ בתוך 20%? ת. לא. ש. וגם לא לחברת תיירות אחרת? ת. לא. אני הסברתי לך, אני המשכתי בכיף. ש. וב-2005? ת. אחרי 2005 כבר היו הצעות אחרות, כבר לא היה רלוונטי. ש. כבר לא היה רלוונטי? ת. לא, ש. נושא של ליווי קבוצות? ת. נכון". לכך אוסיף כי אם נגרם לכאורה הפסד שכר הוא לא נגרם לתובע מר אדמון אלא לצבא , (ר' עדותו עמ' 251, 257). גם לאור האמור בשאלת הנזק, דין תביעתו של מר אדמון להדחות. התובעת גב' שמילוביץ צילה, אירגנה קבוצות לחו"ל עם דר' דוראל. לא הוכח כי נגרמו לה הפסדי שכר, ר' לענין אי הפסדי השתכרות נ/4, נ/5, נ/6 ואפנה לעדותה כמתואר בעמ' 235: "....ב-11.9.2008 יצאתי עם קאי בקבוצה קטנה, בחסות עדני כשהקבוצה הקטנה מאוד, שילמה לעדני את כל הטיול עצמו. ובאמת בחברת עדני אנחנו אמרנו שעברנו קורס מלווי טיולים לחו"ל ואני לא מכחישה את זה, גם בעדות שלי וגם בהצהרה שלי". למרות שהנני מאמין לעדותה של גב' שמולביץ באשר למרמה, היא הצליחה להפיק תועלת מעצם השתתפותה בקורס ואפנה לדבריה כמתואר בעמ' 238: "אני לא אמרתי שאני מוסמכת לארגון טיול. אני ספרתי לו שאני בוגרת קורס- הוא ידע שאני לומדת קורס מלווי טיולים. גם עכשיו אני לא מכחישה את זה, המעמד שלי פה, הוא לא בהכחשה שאני בוגרת קורס מלווי טיולים". גב' שמולביץ לא הוכיחה הפסדי שכר בעבר, (ר' עדותה בעמ' 247,249) ולא הוכיחה הפסדי שכר בעתיד. בשל המרמה היא זכאית לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון, (35,000 ש"ח), בשל השימוש שעשתה בעצם השתתפותה בקורס, אין היא זכאית להשבת דמי הלימוד. התובעת זהבית צרפתי ילידת 1977, מזכירה וחשבת שכר, לא הוכיחה הפסדי שכר לעבר או לעתיד, על פי עדותה כמתואר בעמ' 183, היא לא ניסתה לבדוק אפשרויות עבודה בחברות אחרות ולא הוכיחה גם גובה הוצאות שהוציאה. לאור כל האמור לעיל היא זכאית לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון, (35,000 ש"ח) ולהשבת דמי הלמוד (3,300 ש"ח). סיכום לאור האמור לעיל הנני מורה על דחיית תביעתם של יורשי מר דן שמר ז"ל ושל מר דוד אדמון, תובעים מס' 4 ו-11. הנני מחייב את הנתבעים לשלם ביחד ולחוד לכל אחד מהתובעים האחרים, תובעים מס' 1-3, 5-10, 12-13 : יורם דניאלי, אלי גרין, איתן שומרון, מאיר שלח, עידו איתן, צבי בן דרור, מיכל עובדיה, זהבית צרפתי, קאי דוראל, נירית זיגדון וציפי שמולביץ, סכום של 35,000 ש"ח בגין נזק שאינו נזק ממון בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הנני מחייב את הנתבעים לשלם ביחד ולחוד לכל אחד מהתובעים שמספריהם 1-3, 5-7, 9-10, 13: יורם דניאלי, אלי גרין, איתן שומרון, מאיר שלח, עידו איתן, צבי בן דרור, מיכל עובדיה, זהבית צרפתי ונירית זיגדון סכום של 3,300 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה- 11.12.06 ועד ליום התשלום בפועל. לא מצאתי לנכון לפסוק החזר הוצאות או שכר טרחה למי מהצדדים בשל תוצאת ההליך ובעיקר בשל דרך ניהולו ע"י שני הצדדים ואבהיר כי כבר משלב הגשת כתבי הטענות ועד לשלב הסיכומים לרבות במהלך שמיעת 35 העדים בתיק, בלטה בעיה קשה של שני הצדדים שלא ידעו למקד טענותיהם ולהתמקד רק בטענות רלבנטיות. לא מצאתי גם בסיס משפטי לדרך בלתי ראויה בה בחר ב"כ התובעים להעלות בסיכומיו טענות בנושאים שלא היו כלל חלק מהראיות במשפט, (הייתכן כי בשלב הסיכומים יגלוש ב"כ התובעים באתר האוניברסיטה הפתוחה ויעלה טענות עובדתיות, ר' למשל סעיף 5 לסיכומיו שכל כולו, השערות והערכות. הייתכן כי ב"כ התובעים יצטט טענות עובדתיות מכתב הגנה בתיק אחר, ר' עמ' 2 פיסקה עליונה, השימוש הלא ראוי בנושאים לא קבילים היא כה רב שקצרה היריעה מלפרט מעבר לכך), תמוה לא פחות הכיצד מבקש ב"כ התובעים סכום גבוה מסכום התביעה בגינו שולמה אגרה, (עמ' 87 לסיכומיו). בנסיבות אלו ובהתחשב בתוצאה הנני סבור כי כל צד ישא בהוצאותיו. ביטול קורס / החזר שכר לימודתרמית