ביטול חיוב במכס - חברה פלסטינית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול חיוב במכס: בפני עתירה להצהיר על בטלות הודעת חיוב שהוציאה הנתבעת לתובעת ועל ביטול חיובה של התובעת במכס עבור אחד מהרשימונים שבהודעת החיוב בשל היות הטובין פטורים ממכס. רקע עובדתי אלפלאח ללבלאט ולאדואת אל צחייה , התובעת (להלן: "התבועת") הינה חברה פלסטניית שמקום מושבה בשכם ובמועדים הרלבנטיים לתביעה היתה אחתמשתי היבואניות הגדולות שעסקו ביבוא אריחי קרמיקה לשוק הפלסטיני שבאזור יהודה ושומרון. בתקופה שבין חודש מאי 2001 לבין חודש מאי 2002 ייבאה התובעת אריחי קרמיקה מספרד, מ-11 ספקים שונים (להלן: "הטובין"). התבועת שחררה הטובין מפיקוח המכס במסגרת 21 רשימוני יבוא (נספחים ה1-ה21 לתצהיר עדות ראשית של מר יובל ענברי (להלן: "ענברי") מטעם הנתבעת). ביום 23.3.03 הוציאה הנתבעת הודעת חיוב מרוכזת (להלן: "הודעתהגרעון" (נספח א' לתצהיר עדותראשיתשלח מנהל התובעת) בה דרשה מהתובעת לשלם הפרש מיסי ייבוא בגין יבוא הטובין. בהודעתהגירעון נטען כי לפי ביקורת שערכה הנתבעת ובהתאם למסמכים שהתקבלו מהמכס הספרדי , ערך הטובין שהוצהר בעת היבוא אינו תואם את הגדרת "ערך עסיקה" בסעיפים 134א-129 לפקודת המכס. על פי הודעתהגירעון נדרשה התובעת לשלם גירעון במסי היבוא בסך 1,257,942 ₪. סכום הגירעון עמד על 1,693,084 ₪ נכון ליום 22.3.07 הכולל חובהמכס, מס קניה ומע"מ ,הפרשי הצמדה וריבית וקנס פיגורים עפ"י הודעת הנתבעתלביתהמשפט מיום 27.3.07 בדבר תיקון הודעתהגירעון, עקב טעותסופר שנפלה בה. לטענת התובעת מחירי הטובין עליהם הצהירה בעת יבוא הסחורה הם מחיריהם האמיתיים של הטובין. לטענת הנתבעת על פי הנתונים שבידיה מדובר בהצהרה על מחירים מונמכים של הטובין מתוך מטרה לחמוק מתשלום מלוא מיסי היבוא החלים על הטובין. דיון והכרעה הודעת הגירעון נטל ההוכחה הנתבעת העלתה טענותיה בענין זה בסיכומיה והתובעת בסיכומיה, הן בסיכומים העיקריים והן בסיכומי התשובה, לא התייחסה לענין זה. נושא זה גם נדון בת"א (חיפה) 634/02 כרמל תעשיות חלפים בע"מ נ' מדינת ישראל (אגף המכס ומע"מ), , שצורף לסיכומי התובעת (להלן: "פרשת כרמל") שם ייצג את התובעת עו"ד אביגדור דורות אשר מייצג גם את התובעת בתיק הנוכחי. בפרשה זו הוחלט שנטל השכנוע מוטל על התובעת כמי שטוענת ששילמה את המכס המגיע או שהגישה רשימון כדין או שהותרו טובין כדין כנקוב בסעיף 239א לפקודת המכס, כפי שטוענת הנתבעת בתיק הנוכחי ובדין. על כן נקודת המוצא היא שעל התובעת מוטל נטל השכנוע להוכיח כי הודעת הגירעון הוצאה שלא כדין ויש לבטלה. כלל הראיה המינהלית כפי שיובהר בהמשך, הויכוח בין הצדדים נסוב בעיקר על מידת הסתמכות הנתבעת על הראיה שהגיעה לידיה עובר להוצאת הודעת הגירעון ועל כן ראוי להתייחס להלכה בענין זה. בפרשת כרמל סיכם סגן הנשיא כב' השופט גינת את ההלכה בענין זה ולפיה: "דיני הראיות אינם מחייבים את הרשות המנהלית בבואה להכריע בעניין מסוים. רשות מנהלית רשאית להסתמך גם על ראיה שאינה קבילה בהליך משפטי רגיל, ובכלל זה גם על עדות שמיעה. זו הראיה מנהלית: ראיה אשר כל אדם סביר היה רואה אותה כבעלת ערך הוכחתי והיה סומך עליה במידה זו או אחרת (בג"צ 442/71 לנסקי נ' שר הפנים, פ"ד כו(2) 337, 357). כדברי פרופ' יצחק זמיר בספרו הסמכות המנהלית, כרך ב' (1996) עמ' 753: "(כלל הראיה המנהלית) בעיקרו אין הוא אלא מבחן של סבירות. הוא אומר כי הרשות המנהלית רשאית להסתמך לצורך קבלת החלטה מסוימת על כל ראיה שאדם סביר היה מסתמך עליה לצורך קבלת אותה החלטה. ראיה שאדם סביר לא היה מייחס לה שום משקל ... אף הרשות המנהלית חייבת להתעלם ממנה". מבחן הראיה המנהלית אינו מסתיים בשאלה האם אדם סביר היה מסתמך על ראיה זו. הוא ממשיך ושואל איזה משקל היה נותן האדם הסביר לאותה ראיה, והאם משקל זה הינו מספיק לשם קבלת ההחלטה. אם הרשות נתנה לראיה משקל שאינו עומד במבחן הסבירות, הרי שבית המשפט יתערב בהחלטתה, אשר התבססה על אותה ראיה (בג"צ 3615/98 נימושין נ' משרד הפנים - מנהל האוכלוסין, פ"ד נד(5) 784). המשקל הנדרש מהראיות תלוי במהות הזכות שעשויה להיפגע מההחלטה המנהלית ובעוצמת הפגיעה בה (י' זמיר, שם, 755). בסופו של דבר, כלל הראיה המנהלית הינו עניין שבשיקול דעת. ואולם, שיקול הדעת אינו מוחלט והרשות חייבת להפעילו באופן סביר. 42. בית המשפט יתערב בהחלטה המנהלית רק במקרים בהם חוסר הסבירות הינו בולט וצורם, ובכל מקרה לא ימיר בית המשפט את שיקול דעת הרשות המנהלית בשיקול דעתו שלו. כפי שצוטט ע"י ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כך נאמר בבג"צ 82/02 צבי קפלן ואח' נ' מ"י, פ"ד נח(5), 901: "...יימנע בית המשפט משים עצמו תחת הרשות המנהלית, ומהורות לה כיצד עליה ליישם סמכותה. בית המשפט אינו נדרש לבצע את שיקול הדעת במקום הרשות. אין לו את הכלים - אין זה מתפקידו - לקבוע מהו ההסדר הנכון והראוי ביותר בעניין מנהלי- מקצועי". 43. הלכה היא שהחלטה מנהלית צריכה להיות מבוססת על תשתית עובדתית. התהליך המוביל ליצירת תשתית של עובדות, כאמור בבג"צ 897/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד נ(3) 50, כולל ארבעה מבחנים: ראשית, איסוף הנתונים. בענייננו, רשות המכס אספה את הנתונים באמצעות חיקור הדין בגרמניה. שנית, השייכות לעניין - הרשות חייבת להבחין בין נתונים ששייכים לעניין ובין כאלה שאינם. המסמכים עליהם התבססה היו ענייניים וקשורים לנושא. שלישית, אמינות הנתונים - הכוונה כאן היא למבחן הראיה המנהלית. מבחן זה, כאמור, הוא גמיש, וכולל גם עדויות שמיעה, עם זאת אין להתבסס על כל שמועה פורחת. הרשות המנהלית רשאית לסמוך על נתונים הנוגעים לעניין שאדם סביר היה סומך עליהם. ורביעית, ראיות מהותיות - התשתית צריכה להיות מוצקה במידה מספקת כדי לתמוך בהחלטה. גם כאן מופעל מבחן של סבירות. הכוונה היא שבית המשפט יבחן האם כל הנתונים הרלוונטיים שנאספו יש בהם כדי להביא רשות סבירה לידי המסקנה שאותה קבעה הרשות המנהלית הלכה למעשה. זאת, גם בשעה שבית המשפט עצמו היה מגיע לממצא אחר על סמך אותה תשתית עובדתית. 44. הכללים אינם, איפא, נוקשים. הרשות המנהלית תפקידה, לאחר שכל הנתונים נאספו, הוא בעיקר להפעיל שיקול דעת. אחת ממטרות הרשות המנהלית היא לפעול באופן יעיל וגמיש, בהתחשב בסדרי העדיפויות שלה וכן בעומס העבודה המוטל עליה" מן הכלל אל הפרט. ענברי המשמש כחוקר במחלקת החקירות של אגף המכס בחיפה, אשר הוציאה את הודעת הגירעון, הצהיר בסעיף 3 לתצהירו כי מחלקת החקירות ניהלה חקירה כנגד התובעת בחשד להברחת משלוחים של הטובין לתחומי מדינת ישראל שעה שהיו מיועדים לשטחי הרשות הפלסטינית ותוך כך התעורר חשד נוסף כי מחירי הטובין שהוצהרו למכס על ידי התובעת ברשימוני היבוא היו מחירים מונמכים מתוך מטרה להתחמק מתשלום מלוא מיסי היבוא החלים על יבוא הטובין הנדונים. בעקבות חשד זה פנה מר אהרון בר סיני, מי שהיה אז ממונה מחלקת חקירות במכס חיפה אל מר דורון ארבלי , נציג המכס באיחוד האירופי הנמצא בבריסל במכתב מיום 3.7.02 (נספח א' לתצהירו של ענברי) ובו צויין החשד האמור וכן בקשה לבצע חקירה גלויה אצל 11 הספקים הספרדים ולקבל מהם את כל חשבונות הייצוא האמיתיים לישראל וכן פירוט כיצד מתבצע התשלום בעבור הסחורות. ביום 15.10.02 נשלחה למר דורון ארבלי , תשובה מאת מר לואיס הררה קסטיליון, מנהל הלשכה הלאומית למחקר ומידע של רשות המיסים הספרדית, אגף המכס ומיסים מיוחדים. במכתב זה דיווח נציג המכס הספרדי כי בבדיקת בסיס הנתונים שלהם נמצא כי קיימים הבדלים גבוהים בין המחירים עליהם הוצהר בעת היבוא לישראל לבין המחירים שתועדו בתעודת היצוא (ה- DUA) בעת היצוא מספרד.למכתב זה צורפו תעודות הייצוא והעתק האישור שהונפק על ידי רשויות המכס בספרד, בליווית טבלה לענין ההבדלים בין מחירים שהוצהרו בייצוא מספרד לבין המחירים שהוצהרו ביייבוא לישראל (נספחים ב' ו-ג' לתצהיר ענברי).על בסיס הנתונים שהתקבלו נערכה סימולציה לגבי כל רשימון ורשימון ואלה סוכמו על ידי מחלקת חקירות (נספח ו' לתצהיר ענברי). מחלקת החקירות ביקשה לחקור את מנהל התובעת ואת פקיד הרישוי אשר טיפל עבור התובעת בשחרור הטובין מהמכס, על פי רשימוני היבוא הנ"ל. ברם, בשל היות התובעת חברה הרשומה ברשות הפלסטינית, מקום מושבה בשטחה כאשר מנהל התובעת אף הוא תושב הרשות הפלסטינית נתקלה מחלקת החקירות בקושי לזמן את התובעת או מי מטעמה לחקירה במחלקה. נחקר רק פקיד הרישוי מר זאהי זהר ביום 20.11.02 , מסוכנות המכס "רמירז המזרח התיכון בע"מ" (נספח ד' לתצהיר ענברי). בפני פקיד הרישוי הוצגו רשימונים בהם טיפל וכן את מסמך היצוא המתאים ולא היה לו הסבר להפרשים הגדולים כטענתו מאחר והא עובד רק מול המסמכים שהוא מקבל היינו רשימוני היבוא. לאור ממצאי החקירה הועברה המלצה להוצאת הודעת גירעון לתובעת וכך נעשה כאמור ביום 23.3.03 (נספח א' לתצהירה של אדית הרוש , מעריכה ראשית בבית המכס בחיפה). מאחר ולא שולמו מיסי היבוא על פי הודעת הגירעון במועד שנקבע בהודעת הגירעון החל המנכס להפעיל הליכי גביה נגד התובעת. ביום 9.7.03 נשלחה דרישה ראשונה לתשלום על פי פקודת המיסים (גביה) (נספח ב/' לתצהיר הרוש) ודרישה שניה ביום 21.7.03 (נספח ג' לתצהיר הרוש) וביום 27.7.03 הופעל נגד התובעת הליך של עיכוב מטענים על פי סעיף 4 לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר),תשכ"ח-1968. אף אחד מן ההליכים שננקטו לא הניב כל תוצאה מאחר ומדובר בתובעת שאין לה כל רישום בישראל לא שלה ולא של פעילותה לרבות של מנהליה. לטענת התובעת התבססותה של הנתבעת על ראיה אחת בלבד , מסמכי המכס הספרדי, בהוצאת הודעת הגירעון אינה סבירה ולא עומדת במבחני הפסיקה לגבי סבירות ההחלטה המינהלית. לא היו בפני פקידי המכס עדויות של מי מהספקים הספרדים ולא ראיות הנוגעות להנהלת החשבונות של אותם ספקים, לא נערכה השוואה למחירי קניה של יבואנים אריחי קרמיקה מספרד אחרים הנמצאים בידי הנתבעת. ב"כ התובעת אף מפנה בסיכומיו לשני פסקי דין שעל פי העובדות שעלו שם נקטה הנתבעת בפעולות יותר ממשיות שלא התבצעו במקרה דנן. לטענת הנתבעת אין כל פסול בהתבססותה על מסמכי המכס הספרדי בלבד. לטענתה היא קבעה את "ערך עיסקה" בהתאם להוראות סעיף 132 לפקודת המכס הקובע ,כעיקרון כי "ערך העיסקה הוא המחיר ששולם או שיש לשלמו בעד הטובין, בעת ממכירתם לשם יצוא לישראל" - קרי על פי המחירים שתועדו בתעודות הייצוא למכס הספרדי, המעידים על ערך מכירת הטובין לייצוא, הגבוה מהערך שהוצהר על ידי התובעת ב-21 רשימוני היבוא נשוא התביעה. לטעמי אין מקום לקבל את טענות התובעת בענין זה. לטעמי החלטת המכס להוציא את הודעת הגירעון נעשתה כדין והינה סבירה. כפי שעולה מן העובדות שפורטו לעיל הרשות במקרה דנן פעלה בהתאם לארבעת המבחנים שצויינו לעיל דהיינו איסוף הנתונים, הרלוונטיות לענין, אמינות הנתונים וראיות מהותיות. אין לשכוח את ההלכה כי בית המשפט יתערב בהחלטת הרשות המינהלית רק במקרים נדירים, מקום בו יתגלה חוסר סבירות מהותי או קיצוני ואין בית המשפט בא להחליף את שיקול דעת הרשות. הנתבעת לא פנתה אל המכס הספרדי באופן לקוני שימציא את תעודות היצוא ותו לא אלא פורט החשד להנמכת מחירים וכן נתבקשו פרטים על אופן ביצוע התשלום בעבור הסחורות וכן צורפו המסמכים שבידיה בנוגע לעיסקאות השונות. רשות המכס הספרדי בחרה להמציא את תעודות היצוא תוך הדגשת ממצאיה בדבר הפרשים גדולים בין מחיר היבוא למחיר היצוא אולם לא מצאה לנכון לציין כי עלה חשד כלשהוא כלפי מי מהספקים המעורבים. קשה לי להלום מצב בו מדינה מתוקנת כמו ספרד שגם בידיה נתונים על עיסקאות יצוא אחרות של אזרחיה תתעלם מאפשרות של העלאת מחירי היצוא באופן גורף ע"י מספר ספקים לא קטן אלא אם תאמר שלא מצאה בנתונים אלה כל פסול. מנהל התובעת בתצהירו ציין כי שמע מספקים ספרדים שהם אינם משלמים מע"מ על טובין בייצוא ולכן הם מדווחים על מחירים גבוהים ביצוא. מדובר בעדות שמועה שלא ניתן לבסס עליה כל ממצא בענין זה . לא הובאה כל ראיה לתמיכה בטענה זו. מנגד, מאחר ולא הוגש כתב אישום כנגד התובעת לא רשאית היתה הנתבעת לבקש משלטונות ספרד לבצע חיקור דין של הספקים השונים. לטענת מנהל התובעת בסעיף 7 לתצהירו ספרי החברה שבבעלותו מלמדים כי חשבונות הספק שולמו במלואם,כפי שהוצהר למכס וכי אין דרישות של הספקים לתשלומים נוספים - בהקשר זה יצויין כי ספרי החברה לא צורפו והסברו של מנהל התובעת בעדותו, כי הוא שלא נתבקש לעשות כן, הינו תמוה למדי שכן משטרח ב"כ התובעת, עו"ד ותיק, לציין נושא זה בתצהיר מודע הוא לצורך בהצגתם לפי כלל הראיה הטובה ביותר . כפי הנראה מסמכים אלה לא תומכים בטענת מנהל התובעת. גם לא הוגש תצהיר עדות ראשית שלחשב התובעת , אשר משום מה נתברר בדיו כי הוא זה שתרגם את המאזן מערבית לאנגלית ללא ההכשרה המתאימה והוא זה שחתום על הדוחות הכספיים והעתק חתום בחותמת שלטונות המס הפלסטינים נמצא ברשותו (פרוטוקול מיום 29.1.07 ע' 6). כאשר לגבי החשב ולגבי ספרי החברה טוען מנהל התובעת כי אין בעיה להביאם. ידוע הכלל שבעל דין שלא ממציא ראיה החשובה לעניינו חזקה היא שלו הובאה ראיה זו היתה פועלת לרעתו. בהתעלם ממחדל זה אמשיך ואציין כי מעדותו עלה כי התובעת עסקה אך ורק ביבוא אריחי קרמיקה מספרד והספקים היחידים שלה היו הספקים הספרדים ( פרוטוקול מיום 29.1.07 ע' 9 ש' 3-4). על פי "מאזן" התובעת (נספח ב' לתצהיר מנהל התובעת) עולה כי לתובעת נותרו חובות בסכומים ניכרים לספקים שלה , דהיינו הספקים הספרדים. כך, לשנת 2001 היו לתובעת חובות לספקים בסך של 1,1172,650 ₪ ובשנת 2002 היו לתובעת חובות לספקים בסך של 402,602 ₪ (פרוטוקול מיום 29.1.07 ע' 9 ש' 10-24). אם כך, צודקת הנתבעת בטענתה כי בנסיבות אלה חשבונות המכר שצירפה התובעת לרשימוני היבוא אינם מכסים את מלוא התמורה שאמורה היתה להיות משולמת בגין הטובין נשוא התביעה. עולה מכך, כי סכומים במאות אלפי שקלים חדשים שלא שולמו לספקים לא דווחו כלל לרשות המכס כחלק משווי הטובין. טענת ב"כ התובעת בסעיף 6 לסיכומי התשובה לפיה חברה מסוג של התובעת מחוייבת בדיווח על בסיס מצטבר ולא על בסיס מזומן, דהיינו הדיווח הוא על פי התחייבויות וכי במקרה דנן המדובר היה בעיסקאות אשראי לא מתיישבת עם טענת מנהל התובעת בתצהירו לפיה שולמה מלוא התמורה. ויודגש כי מנהל התובעת לא מדבר על עיסקאות אשראי בתצהירו. התובעת צירפה חשבוניות המעידות לטענתה על מכירת הטובין לצרכנים השונים ברשות הפלסטינית והמעידים על כך שהמחיר בו נמכרו מתיישב עם המחיר שהוצהר עליו ברשימונים. באותן חשבוניות לא רשום כלל דגם המרצפות שנמכרו. מנהל התובעת נשאל בענין זה והשיב כי יש לו רשימה שבה רשום שם הלקוח והדגמים שלקח. רשימה זו לא צורפה לתצהיר גילוי מסמכים ולטעמו לא חשב שזה חיוני ומה שחשוב היה להראות זה המחירים. שוב ראוי היה שרשימה כזו תצורף כדי שניתן לקשור ישירות בין כל רשימון למכירת הטובין. בסעיף 11 לתצהירו מציין מנהל התובעת שמות של יבואנים נוספים אשר מייבאים קרמיקה לשטחי הרשות הפלסטינית מאותם ספקים שהתובעת ייבאה מהם ולכן יכלה הנתבעת לאתר את הרשימונים הרלבנטיים ולהיווכח שהמחירים דומים לאלה שהוצהרו ע"י התובעת. לנתבעת הותר להגיש תצהיר משלים לאחר שיבדקו שמות אלה שמסרה התובעת ומתצהירה המשלים של הרוש עולה כי אין מדובר בחברות שייבאו מרצפות. כפי שצויין לעיל רק בדיון נתברר כי המסמך שמתיימר להיות דו"ח כספי של התובעת לשנים 2001-2002 - נספח ב' לתצהיר מנהל התובעת אינו המקורי אלא לכאורה תרגום לאנגלית של הדו"ח בשפה הערבית שבוצע ע"י חשב התובעת . הדו"ח המקורי לא צורף. על כן אין ליתן למסמך זה משקל ממשי. בנוסף נתברר בדיון כי החשבוניות שצורפו כחלק מנספח ב' לתצהיר מנהל התובעת כלל לא גולו במסגרת הליך גילוי מסמכים אלא נמסרו מסמכים אחרים שצורפו למכתב ב"כ הנתבעת (נ/3). לאור כל האמור לעיל הנני סבור שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי שילמה את מלוא המיסים המגיעים בגין יבוא הטובין וכי ההחלטה על הוצאת הודעת הגירעון היתה סבירה בנסיבות הענין ולמצער אינה נגועה בחוסר סבירות מהותי או קיצוני המצדיק את ביטולה (בג"צ 441/97 צנוירט יוסף נ' ראש עירית ירושלים , פ"ד לד(1) 424). רשימון יבוא 210455820 בהודעת הגירעון מופיע גם חיוב במכס ביחס לטובין ששוחררו ברשימון מס' 210455820 . התובעת לא שילמה מכס בגין יבוא הטובין באף לא אחד מן הרשימונים האחרים וזאת בשל העובדה שהטובין מיוצרים בספרד ונהנים עקב כך מפטור ממכס מכח הסכם אירופאי - ים תיכוני (הסכם אזור הסחר החופשי בין ישראל לאיחוד האירופאי). התובעת מבקשת לבטל חיוב זה. אין חולק כי על פי ההסכם הנ"ל טובין זכאים לקבל מעמד מקור אירופאי , המקנה הנחה או פטור מתשלום מכס אך ורק בהתקיים 3 תנאים מצטברים: א. מקור הטובין, כמפורט בהסכם ב. יבוא טובין במישרין ג. הגשת מסמך העדפה לפי הקבוע בהסכם (תעודת EUR 1) בטרם שחרור הטובין מפיקוח המכס. ברשימון היבוא (נספח ה' 21 לתצהירו של ענברי) הצהירה התובעת כי היא חייבת בתשלום מכס בסך 12,859 ₪. בשאר הרשימונים או שלא הוצהר כלל על תשלום מכס או שצויין חיוב מזערי. התובעת לא הגישה את תעודת EUR 1 בטרם שחרור הטובין מפיקוח המכס ועל כן לטענת הנתבעת לא נתקיימו מלוא שלשת התנאים המצטברים כאמור לעיל המזכים בפטור ממכס. עוד מוסיפה הנתבעת ומציינת כי התובעת ברשימון שהגישה התובעת בעצמה ציינה את החיוב במכס ואף שילמה אותו. לטענת התובעת בסעיף 22 לסיכומיה התעודה הנ"ל לא הוצגה כאמור בשל טעות והיא צורפה כנספח ג' לתצהיר מנהל התובעת (נספח ג'). בסיכומיה הנתבעת התנגדה לטענה זו בהיותה הרחבת חזית אסורה שכן בתצהיר מנהל התובעת אין זכר לטענה זו. צודקת הנתבעת בטענתה זו. אכן טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומי התובעת ועל כן הינה בבחינת הרחבת חזית אסורה. התובעת מבקשת להסתמך על ההצגה המאוחרת של התעודה וזאת לאור פסק הדין בע"א 655/99 יורוקום תקשורת סלולרית בע"מ נ' מדינת ישראל -אגף המכס והמע"מ , פ"ד נה (5) 577. בפרשת יורוקום נדון מקרה בו חברת יורוקום ייבאה טלפונים סלולריים תוצרת נוקיה מארה"ב. הערכה כללה את הטלפון, מטען, סוללה עבה וסוללה דקה. בשל היבוא מארה"ב זכתה יורוקום לפטור ממכס כאשר גם הסוללה הדקה זכתה להימנות על הערכה. ברם, בשלב מאוחר יותר בעקבות ביקורת אצל יורוקום גילה המכס כי הסוללה הדקה נמכרת בנפרד לצרכנים ועל כן החליטה לחייב את יורוקום בגין ייבוא סוללות אלה. נתברר כי הסוללות מיוצרות בפינלנד שגם מוצריה פטורים ממכס בהתאם להסכם שפורט לעיל אך בשל העובדה שהערכה יובאה מארה"ב לא הוצגו למכס תעודות EUR 1 ועל כן דרש המכס תשלום מכס עבור הסוללות. בית המשפט העליון אליו התגלגלה הפרשה, בהחלטת ביניים, ביקש כי תיעשה פניה ליצרן בפינלנד בה יתבקש , אם יוכל, לאשר כי הוא היצרן של הסוללות מן הסוג הנדון ואכן אישור כזה ניתן ובית המשפט הסתפק בכך, גם ללא תצהיר כדין, כדי לקבוע לצורך הענין שארץ הייצור היא פינלנד ועל כן קיבלה יורוקום את הפטור ממכס. לטענת התובעת לאור פסק הדין הנ"ל ניתן מקל וחומר לקבל את תעודת EUR 1 שהמציאה אשר הוצאה בזמן אמת וערכה הראייתי עולה על אותו אישור של החברה מפינלנד. הנתבעת מצידה מבקשת לאבחן את נסיבות פרשת יורוקום מנסיבות הפרשה שבפני. סבור אני שיש לקבל את עמדת הנתבעת בענין זה. ראשית, משנדחתה טענת הטעות באי המצאת התעודה אין בידי התובעת עוד כל צידוק מדוע יש לקבל את התעודה שנים לאחר המועד , דהיינו בטרם שחרור הטובין מפיקוח המכס. שנית, נסיבות פרשת יורוקום שונות מאלה שבפני. שלא כמו בפרשת יורוקום התובעת ידעה היטב כי היא חייבת להמציא התעודה במועד שחרור הטובין מהמכס ולא עשתה כן ואף הודתה ושילמה את המכס, זאת להבדיל משאר הרשימונים בהם אין הצהרה על תשלום מכס מאחר וצורפו להם תעודות EUR 1 . בפרשת יורוקום נתקבלה אותה ראיה לאור טענת יורוקום כי לא צפתה את טענת המכס באשר לסיווג נפרד של הסוללות ועל כן לא יכלה להמציא התעודה עובר לשחרור הטובין ואף לא לאחר מכן שכן זו תעודה זו מוצאת רק לפני הייצוא . מורכבות הענין שנדון בפרשת יורוקום, אשר בית המשפט העליון אף מצא לנכון לעמוד עליו בפתיח של פסק הדין, יחד עם הנסיבות המיוחדות של חברת יורוקום הוא שהביא את בית המשפט העליון לאפשר קבלת הראיה החליפית בזמן כה רב לאחר קרות האירועים. בענינו כאמור אין לתובעת כל צידוק לאיחור הרב בהמצאת התעודה ובקשתה כעת מנוגדת למצג הפוזיטיבי שהציגה בזמן אמת. אשר על כן אני דוחה את טענת התובעת בענין זה. סיכום לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בצירוף מע"מ.מכספלסטינים