ביטול כתב אישום בשל אכיפה בררנית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אכיפה בררנית ביטול כתב אישום / ביטול כתב אישום בשל אכיפה סלקטיבית: אני מזכה את הנאשם מן המיוחס לו. נגד הנאשם הוגשו שמונה כתבי אישום המייחסים לו עבירה של פתיחת חנות מעבר לשעות המותרות ללא היתר, עבירה על סעיף 3 לחוק עזר לתל-אביב - יפו (פתיחתן וסגירתן של חנויות), תש"ם - 1980 (להלן: "חוק העזר"). הנאשם הודה בכל העובדות המפורטות בכתבי האישום ובדוחו"ת שנרשמו בקשר אליהם. עם זאת, טען הנאשם כי עומדת לו טענת הגנה, המבוססת על אכיפה בררנית של הדין כלפי עסקו, והמנעות מאכיפת הדין כלפי עסקים סמוכים בעלי אותו אופי, שהיו פתוחים במועדי העבירות. לטענת הנאשם אכיפת הדין כלפיו על יסוד תלונה, ואי אכיפת הדין כלפי עסקים אחרים באותו מתחם, רק משום שלא התלוננו לגביהם, מהווה התנהלות פסולה הפוגעת בעקרונות הצדק, ומבססת טענת הגנה מן הצדק. לא נטענה מצד הנאשם טענה לרדיפה אישית מצד הרשות, אך הוא טען כי מוגשות נגד העסק תלונות רבות מאת שכן המתנכל לעסק באופן אישי. טענת הגנה מן הצדק - כללי טענת הגנה מן הצדק קבועה כיום בספר החוקים בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982. בהתאם להוראת החוק בית המשפט מוסמך לבטל את ההליך אם השתכנע כי יש בניהולו ובהגשת כתב האישום משום פגיעה ממשית בעקרונות של צדק והגינות. הוראת החוק האמורה אימצה באופן כללי את ההלכה הפסוקה הנוהגת (ע"פ 5672/05 טגר בע"מ נ' מדינת ישראל, ). טרם הוספת טענת ההגנה מן הצדק אל ספר החוקים יצאו הלכות מבית המשפט העליון באשר למהותה של טענה זו. בע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, הוגדרה התנהגות הרשות שיש בה כדי לבסס את הטענה, כהתנהגות בלתי נסבלת הפוגעת בחוש הצדק האוניברסלי ומזעזעת את המצפון, התנהגות שערורייתית המכוונת נגד הנאשם, שיש בה ביטוי להתעמרות בו. לאור אופיה של הטענה אופן הגדרתה והשלכותיה, נקבע גם כי הטענה תתקבל רק במקרים נדירים ובמשורה. בחלוף השנים בהלכת בורוביץ (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, ) מותנה במידת מה ההגדרה של טענת ההגנה מן הצדק, ונקבע כי היא עשויה לחול בכל מקום בו קיום ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שבית המשפט מגדיר מושגים אלה, וניתן להחילה במקרים המתאימים אף על יסוד פעולה בשרירות או ברשלנות היורדת לשורשו של עניין. לשם בחינת הטענה נקבע מבחן תלת שלבי: בשלב הראשון על בית המשפט לזהות את הפגמים ולעמוד על עוצמתם. בשלב השני, ואם אכן מזוהים פגמים בעלי עוצמה ממשית, על בית המשפט לבחון אם בקיום ההליך הפלילי חרף אותם פגמים יש פגיעה חריפה וממשית בתחושת הצדק וההגינות. רק אם שוכנע בית המשפט לאחר איזון בין האינטרסים השונים כי אכן יש בקיום ההליך הפלילי פגיעה ממשית בצדק, עליו לעבור לשלב השלישי של הבחינה, ולראות אם לא ניתן לרפא את הפגמים או להקהות מעוקצם על ידי אמצעים מתונים יותר מאשר ביטול ההליך הפלילי. אכיפה בררנית בהליך שלפניי טענת ההגנה מן הצדק מבוססת על אכיפה בררנית, שתמציתה אבחנה לא עניינית באכיפה, בכך שהאכיפה נעשית באופן שיטתי רק כלפי עסק שהוגשה לגביו תלונה, ולא מבוצעות במקביל פעולות אכיפה כלפי יתר העסקים הסמוכים במתחם, אשר להם אופי דומה, ופוטנציאל מטרדים דומה, העוברים את אותה עבירה. בבג"ץ 6396/96 זקין נ' ראש עיריית באר-שבע נדונה משמעותה של אכיפה בררנית, וכך הגדיר השופט זמיר אכיפה בררנית המבססת טענת אפלייה פסולה: "ללא יומרה להציע הגדרה ממצה, אפשר לומר, לצורך עתירה זאת, כי אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. דוגמה מובהקת לאכיפה בררנית היא, בדרך כלל, החלטה לאכוף חוק כנגד פלוני, ולא לאכוף את החוק כנגד פלמוני, על בסיס שיקולים של דת, לאום או מין, או מתוך יחס של עוינות אישית או יריבות פוליטית כנגד פלוני. די בכך ששיקול כזה, גם אם אינו שיקול יחיד, הוא השיקול המכריע (דומיננטי) בקבלת החלטה לאכוף את החוק. אכיפה כזאת נוגדת באופן חריף את העיקרון של שוויון בפני החוק במובן הבסיסי של עיקרון זה. היא הרסנית לשלטון החוק; היא מקוממת מבחינת הצדק; היא מסכנת את מערכת המשפט". ובהמשך: "הדעת נותנת כי רק במקרים נדירים ניתן יהיה להפריך את החזקה ולהוכיח אכיפה בררנית. ראשית, הדעת נותנת כי בדרך כלל רשות מינהלית, שיש לה סמכות לאכוף את החוק, תפעיל את הסמכות על יסוד שיקולים ענייניים לאור מטרת החוק. שנית, גם במקרה בו קיים חשד בדבר אכיפה בררנית, בדרך כלל קיים קושי להוכיח כי הרשות המינהלית הפעילה את הסמכות לאכוף את החוק על יסוד שיקול זר או להשגת מטרה פסולה. אולם, במקרה הנדיר, בו ניתן להוכיח אכיפה בררנית, מן הראוי שתהיה לכך נפקות משפטית". לאחרונה נדונה טענת אכיפה בררנית בסוגייה קרובה במהותה לעניין שלפניי, וטענת העותר באותו הליך התקבלה. בפסק דין שניתן ביום 16.3.09 במסגרת עתירה מנהלית בעת"מ (ת"א) 2111/08 דוקה נ' עת"א , עמד בית המשפט על המשמעות של המונח "שרירות גרידא", בהקשר של אכיפת חוקי העזר על עסק פלוני והמנעות מאכיפה כלפי עסק אלמוני סמוך שמאפייניו אינם שונים. בית המשפט המחוזי, לאחר שהובאו לפניו ראיות בנדון, קבע כי בהעדר הנמקה עניינית לאבחנה בין שני העסקים, פעולת האכיפה רק כלפי עסקו של העותר נעשתה מתוך שרירות גרידא. אשר לטענת הרשות כי פעולות האכיפה נעשו בשל מגבלות כוח אדם ומשאבים ציין בית המשפט המחוזי כי : "הטענה לפיה לאור משאבי אכיפה מוגבלים נעשית אכיפה בצד אחד של הרחוב, ולא בצידו השני, למרות שפקח מטעם המשיבים רואה בבירור כי גם בצידו השני של הרחוב נעשה אותו מעשה נשוא האכיפה, איננה טענה סבירה, ויש בה טעם לפגם". עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי לא הונחו לפניו כל נוהל, מסמך או הנחייה, המבססים מדיניות תעדוף המבוססת על מגבלות במשאבים, וקובעת עקרונות ברורים ובני ביקורת לסדרי העדיפות באכיפה, וכי אין בהצהרה כללית בנדון לבסס טעם ענייני. בחינת הראיות - אכיפה בררנית או אבחנה מותרת לבית המשפט הוגשו בהסכמה שמונה הדוחו"ת מזמן אמת - ת/1 - ת/2א - ז. כמו כן הוגשו לבית משפט מצד המאשימה רשומות המפרטות את האכיפה כלפי שישה עסקים אחרים ברחוב פלורנטין בסמוך לעסק הנאשם - ת/3 - ת/8. ראיות אלה הוגשו כדי לסתור טענה לאכיפה כלפי עסק הנאשם בלבד, והן הוגבלו לשנים הרלבנטיות. בנוסף הוצג סרט המתעד שני ארועים של עריכת דו"ח לעסק הנאשם, ואת מצב הרחוב והעסקים הסמוכים באותה עת - נ/4. מן הראיות שהוצגו לבית המשפט עולה בבירור כי מדובר במתחם קטן: פינת הרחובות פלורנטין וויטל, בו מצויים כשמונה עשר עסקים. חלק מהעסקים מצויים בצמידות לעסק הנאשם. אופי העסקים שהם בתי אוכל, או מקומות לממכר מזון, דומה לאופי עסק הנאשם, ומדובר בעסקים המושכים אליהם קהל, הצורך את דברי המאכל לאו דווקא בתוך חלל העסק אלא במקרים רבים גם בחזית העסק: ברחוב (נ/2א, אישור הפקח לוי באופן עקרוני את רשימת העסקים המפורטים בנ/2א, עדות הנאשם ועדי ההגנה מטעמו). מן הראיות שהוצגו עולה גם כי עסקים רבים בפינת הרחובות פלורנטין וויטל, הסמוכים לעסק הנאשם, פתוחים באופן קבוע בשעות שמעבר לשעות המותרות. לבית המשפט הוצג הסרט - נ/4 מיום 13.9.08 ו - 29.11.08 לאחר השעה 1:00. הפקחית יזדי והפקח לוי אישרו כי סרט זה משקף את מצב פתיחת העסקים במתחם בשעות שלאחר אחת בלילה באופן כללי (כמו כן הוצגה הרשימה נ/2א ובה שעות סגירת העסקים. לא נשמעו כל הסתייגויות ביחס למפורט בה). לאחר שצפיתי בסרט והבאתי בחשבון את אישור הפקחים כי הסרט משקף את המציאות בשעות הרלבנטיות, לא מצאתי מקום לפקפק בתמונת המצב שהוצגה לפניי, לפיה עסקים רבים במתחם פלורנטין פינת ויטל פתוחים באופן שגרתי מעבר לשעות המותרות. על רקע מציאות זו יש לבחון את התנהלות הרשות באכיפת הדין כלפי עסק הנאשם. התנהלות זו נלמדת הן מהעדויות, והן מנתוני האמת שהוצגו בנוגע לאכיפה כלפי עסקים אחרים במתחם במועדים הרלבנטים בשמונת האישומים. אלה גם אלה מאפשרים להשוות בין אכיפת הדין כלפי עסק הנאשם לבין אכיפת הדין כלפי עסקים נוספים סמוכים באותם מועדים. עיון בדוחו"ת נושא כתבי האישום שלפניי, שניתנו לעסק הנאשם, מעלה כי למעט אחד (ת/2א) יתר הדוחו"ת ניתנו לאחר השעה 1:00. עובדה זו היא בעלת משמעות, שכן כעולה מן הראיות לאחר שעה זו לא ניתנים היתרי לילה על ידי הרשות במתחם פלורנטין (עדות הפקח לוי). משכך, הלכה למעשה קיימת חזקה כי כל העסקים הפתוחים לאחר שעה 1:00, בין אם הם פועלים ברישיון ובין אם לאו, בין אם ניתן להם היתר לילה ובין אם לאו, עוברים לכאורה את העבירה הנדונה, ולא נדרשות כל פעולות בירור או בדיקה מצד הפקחים. השוואה בין המועדים הנקובים בדוחו"ת (ת/1 - ת/2א-ז) לבין הרשומות שהגישה המאשימה ביחס לששת העסקים הסמוכים (ת/3 - 8), מעלה כי הגם שמדובר בשמונה ארועי אכיפה, לא בוצעו כל פעולות אכיפה באף אחד משמונה המועדים בחמישה מבין ששת העסקים שבחרה המאשימה להציג. בעסק השישי הממוקם בפלורנטין 7 ניתנו שני דוחו"ת בלבד במהלך שמונת המועדים הרלבנטיים (ת/4 - ביום 17.11.07 וב - 10.5.08) וביתר שישה המועדים לא בוצעה אכיפה (למען שלמות התמונה יש לציין כי בחלק מהעסקים בוצעו פעולות אכיפה במועדים אחרים בתוך מסגרת הזמן של כתבי האישום שלפניי: 16.11.07 - 4.9.08). מנתוני האמת, אם כן, עולה כי האכיפה נעשית נגד עסק פלוני בלבד (בין אם עסקו של הנאשם ובין אם עסק אחר), ואינה נעשית בזמן נתון כנגד כלל העסקים במתחם, למרות צמידותם או למצער סמיכותם זה לזה והדמיון באופיים. והנה, בעוד שזוהי תמונת הדברים העולה מן הנתונים הסטטיסטיים, עדויות נציגי הרשות בנושא לא היו עקביות, ולא הציגו מדיניות או נוהל פעולה שיש להם הצדקה עניינית. בבית המשפט העידו שלושה פקחים: האחת, מטעם המאשימה, ושני האחרים במסגרת פרשת ההגנה. הפקחית שירה יזדי העידה כי היא פועלת לפי תלונה, ואף הבהירה בתחילת החקירה הנגדית כי בעת שהיא מגיעה למקום התלונה היא אוכפת את הדין רק ביחס לעסק נושא התלונה, ואף אם קיימים עסקים נוספים סמוכים פתוחים היא לא בודקת את עניינם. לאחר מכן, במענה לשאלת בית משפט שינתה העדה את תשובתה וציינה כי אם היא נתקלת בדרך לעסק נושא התלונה בעסקים אחרים פתוחים היא אוכפת את העבירה גם ביחס אליהם. העדה הוסיפה וציינה כי "אין איפה ואיפה. אין מצב שעסק אחד יקבל דו"ח והשני לא". העדה לא יכלה להתייחס לפעולות אכיפה שבוצעו בעסקים סמוכים במועד עריכת הדוחו"ת לעסק הנאשם, אך ציינה כי היא מאמינה שאם הייתה נתקלת בעסקים פתוחים הייתה עורכת להם דו"ח. לא ניתן בעדות הסבר מניח את הדעת לשינוי החזיתי בגרסת העדה ביחס לנוהג האכיפה על ידה, ואף לא ניתן הסבר לכך שלא נמצאו במועד עריכת הדוחו"ת לעסק הנאשם על ידי העדה (ת/1 - 19.12.07, ת/2ב - 26.11.07), פעולות אכיפה מצידה בעסקים סמוכים, וזאת למרות תשובתה שהובאה לעיל. הפקח אורון לוי העיד כי הוא פועל אחת לשבוע באזור ופעילותו היא לפי תלונות. לדבריו אם אין תלונות עד סביבות 00:30 -1:00 הוא יוצא לסיור ביקורת כללי, שכן לאחר השעה 1:00 אין היתרים. הפקח הבהיר כי אם הוא מגיע מכוח תלונה לעסק פלוני ורואה לידו עסק נוסף שפועל ללא היתר מעבר לשעות, הוא אוכף את העבירה גם כלפיו. הפקח הבהיר כי קודם הוא ניגש לעסקים שיש לגביהם תלונה. לדבריו גם בסיורי הביקורת הכלליים הוא אוכף את הדין ללא קשר לתלונה. הפקח אישר את רשימת העסקים המפורטת בנ/3. הפקח אישר את מצב הרחוב בשעה 1:00 כפי שנראה בסרט נ/4. למרות זאת כשנשאל כיצד לרוב העסקים אין דוחו"ת כלל או לפחות לא במועדים בהם ניתנו דוחו"ת לעסק הנאשם, השיב שכנראה אינם פתוחים בשעות אסורות. תשובות אלה אינן מתיישבות זו עם זו. כמו כן לא ניתן הסבר לכך שלא נמצאו במועד עריכת הדו"ח לעסק הנאשם, פעולות אכיפה מצידו בעסקים סמוכים (ת/2ו - 30.5.08). הפקחית רינה יבלונה ציינה כי היא עובדת לפי תלונה בלבד, ואינה אוכפת כלפי עסקים שלא התקבלה ביחס אליהם תלונה, גם אם הם סמוכים וגם אם הם בדרכה לבית העסק לגביו קיימת תלונה. משלוש העדויות מצטיירת תמונה לא ברורה ולא אחידה של התנהלות. שלושת הפקחים מדגישים כי הם מגיעים לאזור על סמך תלונה, אך בעוד שיבלונקה טוענת כי היא פועלת רק כלפי העסק לגביו הוגשה תלונה ומתעלמת מכל העסקים האחרים הצמודים אליו באותו מתחם, טוען לוי כי הוא מבצע אכיפה כללית גם כלפי העסקים האחרים, ויזדי מוסרת דבר והיפוכו. עדות שני הפקחים האחרונים אינה מתיישבת עם נתוני האמת שפורטו קודם לכן. ראיות ועדויות ההגנה מאששות את הנוהג שהוצג על ידי יבלונקה של אכיפה כלפי העסק לגביו הוגשה תלונה והוא בלבד, והתעלמות מיתר העסקים הפועלים באותו מתחם באותה עת ומבצעים את אותה עבירה. הנאשם הפנה לסרט - נ/4. הנאשם ציין כי בסרט רואים שהאכיפה מתנהלת נגד עסק הנאשם בלבד והפקח עוזב את המקום ברכב לאחר מסירת הדו"ח. הנאשם הדגיש את דברי הפקח באותו ארוע המבהיר כי אין לו שיקול דעת ביחס לאכיפה. עובדת בעסק, בשמת הראל, ציינה כי בשעה 02:00 ואף לאחר מכן פתוחים במרכז השכונה בפינה של תחילת רחוב פלורנטין עסקים רבים. לדבריה נכחה בארועים בהם נערכו לעסק דוחו"ת וכששאלה את הפקחים מדוע העסק שלהם מקבל דו"ח וחמישה עסקים אחרים סמוכים פתוחים לא מקבלים דו"ח, נענתה כי ביחס לעסקם הוגשה תלונה, ואף נאמר לה כי העסק סומן מגבוה. עובד נוסף שהוא גם דייר בשכונה, טלבי שי, ציין כי פינת הרחובות פלורנטין וויטל, היא מתחם שוקק והומה עד לפנות בוקר. לדבריו בכל הארועים שניתנו דוחו"ת לעסק של הנאשם הוא לא ראה את הפקחים נותנים דוחו"ת לעסקים האחרים הפתוחים בסמוך, אלא ראה את הפקחים נכנסים לרכב ועוזבים את המקום. כמו כן העיד שכן של העסק המתגורר בבניין שבו הוא מופעל, אברהם אלטמן. לדבריו כל המתחם פתוח כל לילה עד 2:00 - 3:00, הרחוב הומה והמכוניות מצפצפות. העד ציין כי מול עסק הנאשם פועל עסק אחר שבו מוצבים רמקולים כלפי הרחוב וגורמים הרבה רעש. העד ציין כי הוא לא ראה בשום מקרה עסקים אחרים מקבלים דו"ח בעת שניתן דו"ח לעסק הנאשם. כעולה מן המקובץ, ממכלול הראיות שהוצגו נוכחתי כי ככלל האכיפה במתחם מבוצעת על סמך תלונות, ונעשית רק כלפי העסק הקונקרטי לגביו נמסרה תלונה, בהתעלם מיתר העסקים הדומים הצמודים או סמוכים לאותו עסק, בהם מתבצעת באותה עת אותה עבירה ממש. נפקות הממצאים הראייתיים השאלה הניצבת לדיון והכרעה היא אם רשות מתנהלת כדין כשהיא אוכפת את החוק כלפי עסק אחד שעובר את העבירה, ואינה אוכפת את החוק כלפי עסק אחר שעובר את אותה עבירה ממש, במתחם קטן שבו עסקים רבים בעלי אותו אופי. בנוסף יש לבחון אם השיקול של אכיפת הדין באותו מתחם רק כלפי מי שהוגשה בעניינו תלונה הוא סביר, או שמא יש בהתנהלות האמורה פגיעה ממשית בעקרונות של שוויון וצדק. העניין הציבורי לאכיפת הדין מבוסס על תמהיל של שיקולים, ובין השיקולים הלגיטימיים מצויים גם שיקולים בדבר מידת ההפרעה של הפרת החוק לציבור, וקיומן של תלונות ביחס אליה. לפיכך, אם מונחת לפני בית המשפט תשתית ראייתית לפיה מחמת מגבלת כוח אדם, משאבים, או חלון זמנים צר, מוגבלת יכולת הטיפול באכיפה, ולפיכך קובעת הרשות מדיניות של טיפול בראש ובראשונה באזורים בהם קיים מטרד לפי תלונות הציבור, אין במדיניות זו כשלעצמה פגם או פסול. בהינתן מצב עובדתי כמתואר לעיל, אין בעצם העובדה שהאכיפה בעיקרה אינה בפעילות יזומה אלא בתגובה לתלונות כדי לשלול את סבירות אותה מדיניות. עם זאת, מסקנה זו עניינה בתיעדוף אזורי אכיפה, אך אין היא מצדיקה כשלעצמה ביצוע פעולות אכיפה בתוך אותו מתחם ממש רק כלפי עסק אחד, והתעלמות מופגנת מעסקים צמודים וסמוכים, דומים במהותם, המבצעים את אותה עבירה. התנהלות כזו, ללא טעם מוצדק ממשי ומשכנע מצד הרשות, היא התנהלות הפוגעת בשוויון, בצדק המהותי ובמראית פני הצדק. הפגיעה בשוויון ובצדק המהותי היא ממשית, משום שהדין נאכף כלפי פלוני ואינו נאכף כלפי אלמוני, הגם שמאפייניהם, אופיים ותנאיהם שווים, הם ניצבים זה לצד זה, והם עוברים את אותה עבירה. בהקשר זה יש לציין כי נוכחתי מן הסרט שהוצג לי ומעדויות הנאשם ועדי ההגנה, שהתגודדות הקהל ברחוב והפעילות הערה במקום, אינה קשורה בהכרח לעסק ספיציפי אחד שהוא המקור ליצירת המטרד, אלא היא פועל יוצא של פעילות המתחם כולו. בנסיבות אלה, עצם התלונה על עסק אחד קונקרטי, ועצם ביצוע פעולות האכיפה כלפי בית עסק אחד בלבד, אין בהם כדי להסיר את המטרד ולהגשים את זכויות ציבור הדיירים בשכונה לשקט בשעות אלה. הפגיעה היא גם במראית פני הצדק, כשציבור הנוכחים במתחם רואה את נציגי הרשות - הפקחים חולפים ליד בתי עסק פתוחים ואינם נוקטים כל צעדי אכיפה נגדם, וכן רואה אכיפה המבחינה בין עסקים צמודים דומים, שאין לה למראית עין כל הצדקה. לבית המשפט לא הוצגו כל טעמים ענייניים המצדיקים פגיעה זו בשוויון ובצדק, או מבהירים את טעמיה, וממילא לא הוצגו כל נהלים או ראיות בדבר מדיניות מושכלת מצד הרשות ועקרונותיה. בנסיבות אלה האכיפה הנקודתית נגד עסק הנאשם שנמסרה לגביו תלונה, תוך התעלמות מיתר העסקים הדומים הסמוכים אכן מהווה פעולה שרירותית ללא הצדקה עניינית. אציין בהקשר זה, כי נקיטת הליכים על בסיס תלונות בלבד עלולה להביא למצב שבו מתלונן יכול לאו דווקא מטעמים ענייניים להפעיל לחץ על בעל עסק בדרך של הגשת תלונות. בתיק שלפניי ציין הנאשם כי כל התלונות מקורן בשכן שבשמו נקב, המצוי עם הנאשם בסכסוך אישי, ומעדות השכן אלטמן ניתן אישוש לנטען. פניית הנאשם לרשות בבקשה לקבל מידע על זהות המתלונן סורבה מטעמים של פרטיות ולא ניתן היה לבדוק את הטענה. מכל מקום, בעוד שעצם הגעת רשויות האכיפה למקום על סמך תלונה אין בה פגם, להפך, אזי משהגיעו רשויות האכיפה למתחם, עליהן לבצע את פעולות האכיפה לפי עקרונות של מנהל תקין, על פי המצב בשטח ובהתאם להפרות החוק הנגלות לעיני הפקחים, כשעובדת קיומה של התלונה היא רק נתון אחד בכלל נתוני השטח. נקיטת הליכים נגד העסק שהתלונה נקבה בשמו בלבד, במתחם שבו כל העסקים פתוחים, וקשה להפריד בין העסקים השונים ולשייך את הקהל ברחוב לעסק מסויים, היא פעולה שאינה מתיישבת לכאורה עם עקרונות של מנהל תקין ואכיפה שוויונית. לפיכך, הגעתי למסקנה כי האכיפה כפי שנתגלתה מן הראיות בתיק שלפניי: אכיפה כלפי עסק פלוני אחד במתחם בשל קיומה של תלונה נגדו, והתעלמות מיתר העסקים הצמודים העוברים את אותה עבירה, נעשית בשרירות גרידא, ללא הצדקה עניינית ויש בה פגיעה ממשית בעקרונות הצדק. שקלתי אם ניתן לרפא פגם זה באמצעות הנחייה לפיה יש לנקוט הליכים כלפי כל העסקים במתחם, אך הגעתי למסקנה כי בנסיבות שהוצגו לי אין במתן הנחייה צופה פני עתיד כדי לרפא את הפגם המהותי שנפל בהתנהלות הרשות. למותר לציין כי לשיטתי להבא על הרשות לאכוף באופן שוויוני ואחיד את הדין כלפי בעלי עסקים באותו מתחם, העוברים את אותה עבירה באותן נסיבות, אלא אם האכיפה הלא שוויונית מבוססת על מדיניות מושכלת שעברה בחינה וביקורת, ויש בה נימוקים המצדיקים באופן מהותי אבחנה בין העסקים השונים. מדיניות כזו למותר לציין לא הוצגה לפניי. טרם סיום, אציין כי אני מודעת לכך שבהחלטתי לזכות את הנאשם נפגע האינטרס הציבורי שבאכיפת הדין כלפי מי שהודה בביצוע העבירה, אלא שישנן נסיבות בהן האינטרס הציבורי החשוב שבאכיפת החוק נאלץ לסגת לפני האינטרס הציבורי שבשמירה על השוויון הצדק וההגינות, וזהו לטעמי המקרה שלפניי. אין בהכרעתי כדי ליתן הכשר ולו במשתמע להפרת חוק העזר שעל חשיבותו עמדתי בהרחבה בעניין בר"מ 271048/06. אכיפה בררניתביטול כתב אישוםמשפט פלילי