קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה ייצוגית בנושא גביית יתר בתחנת דלק במסלול שירות עצמי : א. מבוא 1. בפני תביעה יצוגית שאושרה ככזו בעקבות בקשתו של התובע הייצוגי (להלן:"מר חי חנוך") בהחלטתה של כב' השופטת תמר נתנאל שרון מיום 2.1.07. 2. מר חי חנוך טען כי הנתבעת (להלן: "החברה"), חברה המפעילה תחנות דלק, הפרה צו הפיקוח על מחירים ושירותים (מחירים מירביים בתחנות התדלוק) התשס"ב- 2002 (להלן: "הצו"). זאת בכך שלא התקינה בתחנותיה משאבות לשירות עצמי מוזל על פי הוראת הצו. עוד נטען כי למרות הוראות הצו גבתה החברה מלקוחותיה בתקופה שבין 2.7.06-2.4.06 (להלן: "התקופה הרלוונטית") תשלום נוסף המותר לגביה על פי הוראות הצו הנ"ל בעת מכירת בנזין הנמכר בשירות מלא. 3. אין מחלוקת כי מדובר בגביית יתר של 0.11 אגורות לכל ליטר ובסך הכל גביית יתר של מספר שקלים בודדים בכל תדלוק בתקופה הרלוונטית. 4. כאמור, ביום 2.1.07 נתנה בתיק זה החלטת כב' השופטת תמר נתנאל-שרון ובה אושרה התובענה שהוגשה על ידי מר חי חנוך כתובענה ייצוגית. כן הוגדרה בהחלטה הנ"ל קבוצת האנשים אשר בשמה תנוהל התביעה. הקבוצה כללה על פי ההגדרה את כל מי שרכש בנזין מסוג אוקטן 96 ו/או מסוג אוקטן 95 באחת מתחנות הדלק של החברה בתקופה הרלוונטית. מר חי חנוך הוגדר כתובע מייצג והוגדרו עילות התובענה והסעד הנתבע. 5. ביום 30.1.07 נתנה כב' השופטת נתנאל-שרון החלטה המורה על פרסום ההחלטה המאשרת התובענה הייצוגית בשני עיתונים יומיים, אחד מהם עיתון הנפוץ בשפה הערבית. 6. בעקבות מינויה של כב' השופטת תמר נתנאל-שרון לרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה, הועבר המשך הטיפול בתובענה אלי. 7. ביום 5.11.07 התקיים דיון בבקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט שהוגשה על ידי מר חי חנוך. מר חי חנוך טען כי החברה לא ביצעה המוטל עליה על פי החלטות השופטת נתנאל-שרון שתוארו לעיל. 8. במהלך הדיון הושגה הסכמה בין הצדדים, נקבעו מועדים לביצוע החלטותיה של כב' השופטת נתנאל-שרון ואופן בירור טענות הצדדים לעניין הסעד הנתבע בתובענה. הוסכם כי שאלת הוצאות הבקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט תדון ביחד עם פסק דין סופי. לאחר ביצוע הפרסום לא הוגשה כל הודעה לתיק בית המשפט מטעם מאן דהוא. 9. ביום 6.11.07 הוגשה הודעת מר חי חנוך לפיה כל תצהיריו אשר הוגשו בחלק מהליכי הביניים יהוו חלק מתצהירי עדות ראשית מטעמו. בנוסף, ביום 2.12.07 הוגש על ידי מר חי חנוך מכתב מטעם בתי זיקוק לנפט בע"מ (להלן: "בז"ן") המסכם לטענתו כמויות הדלק שסופקו לחברה בתקופה הרלוונטית. על פי המכתב, נמשכו על ידי החברה בתוקפה הרלוונטית- 1,797 קוב בנזין מסוג אוקטן 95, ו- 5,611 קוב מסוג אוקטן 96. 10. ביום 7.1.08 הודיעה החברה כי כל תצהיריה בהליכי הביניים יהוו חלק מראיותיה בתובענה. כן התבקש בית המשפט ליתן צו לצורך קבלת נתונים סטטיסטיים על אורחות הרגלי רכישת דלקים באזורים בהם הפעילה החברה תחנות דלק. בבקשה התבקש בית המשפט ליתן צו המופנה לחברות סונול בע"מ, פז בע"מ, דור אלון בע"מ ו-גל בע"מ. בהעדר התנגדות, ניתנו הצווים כנדרש. 11. ביום 11.2.08 הושגה הסכמה בין הצדדים על מתן פסק דין בתובענה על פי כל החומר המצוי בתיק וזה שיומצא בעקבות הצווים שניתנו לבקשת החברה ועל פי סיכומי טענות הצדדים. בדיון נוסף ביום 21.1.09 הוסכם כי אין מחלוקת שהחברה רכשה כמויות הדלק מבז"ן כאמור במכתב בז"ן שתואר לעיל. החברה טענה כי בפועל מכרה בתחנותיה בתקופה הרלוונטית כמויות אחרות ופחותות יותר. 12. ביום 1.2.09 הומצאה הודעת החברה על המצאת המידע. בהודעה צוינה כמות הליטרים שנמכרו בתחנת הדלק סונול בשפרעם בשירות עצמי מתוך סך הכמות שנמכרה באותה תקופה. התקופה הרלוונטית לנתונים הנ"ל הייתה חודשים 4/06-6/06. 13. ביום 5.2.09 המציאה הנתבעת תצהיר המפרט כמויות הדלק שנמכרו בפועל בתקופה הרלוונטית בתחנות הדלק של החברה. על פי האמור בתצהיר, כמויות הדלק היו 1,395,185 ליטר דלק מסוג אוקטן 95 ו- 386,069 ליטר מסוג אוקטן 96. 14. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי בתקופה הרלוונטית לא הותקנו בכל תחנות התדלוק שהופעלו על ידי החברה משאבות לתדלוק עצמי. לא הייתה גם מחלוקת כי בתקופה הרלוונטית נגבה תשלום נוסף בשיעור 0.11 אגורות לליטר בגין תדלוק בשירות מלא. 15. ביום 5.2.09 המציאה החברה תצהיר מטעם מר צבי קורמן- יו"ר ארגון סוכני ובעלי תחנות הדלק בישראל. בתצהיר נטען כי שיטת התדלוק העצמי בתחנות בשנת 2006 הייתה עוד בחיתוליה והיקף הרכישות בתדלוק עצמי לא עלה על 5% מכלל המכירות בשנה זו בקרב אוכלוסייה עירונית. בפרברים, לדעת מר קורמן, ובקרב אוכלוסייה כפרית, לא הגיע היקף רכישת דלק בתדלוק עצמי ל-5%. 16. בד בבד הגישה החברה בקשה לעיכוב שמיעת הראיות ומתן פסק דין בתובענה דנן עד מתן ההכרעה בעתירה שהגיש הארגון כנגד שר התשתיות ושר האוצר לביטול הסעיפים בצו הפיקוח המחייב בעלי תחנות תדלוק להעמיד בתחנותיהם עמדות לתדלוק בשירות עצמי (בג"צ 4668/08). הבקשה נדחתה בהחלטתי מיום 16.3.09. עד מועד כתיבת פסק הדין לא הובא לידיעתי מידע כלשהו באשר לתוצאת העתירה הנ"ל. 17. ביום 6.5.09 משויתרו הצדדים על הצורך בזימון מר קורמן לחקירה, ניתן צו להגשת סיכומים ולאחר הגשתם ניתן פסק דין זה. ב. המחלוקת עיון בסיכומי הצדדים מלמד כי המחלוקות בין הצדדים הינן כדלקמן: I. מי היא הקבוצה הרלוונטית לצורך חישוב הסעד הנתבע. האם יש לחשב הסעד הנתבע בהתחשב בכמות כל הרוכשים בנזין מסוג אוקטן 95 או 96 בתחנות החברה במועדים הרלוונטיים, כטענת מר חי חנוך, או רק בהתחשב באלו אשר התכוונו מלכתחילה לעשות שימוש במשאבות לתדלוק עצמי אשר לא הותקנו, כנדרש בצו, בתחנות החברה כטענת החברה. לצורך ביסוס טענתה, מפנה החברה לנתונים סטטיסטיים בדבר הרגלי רגישת דלק בשירות עצמי בתקופה הרלוונטית. II. מה הם כמויות רכישת הדלק בתחנות החברה בתקופה הרלוונטית. האם נתוני בז"ן בדבר משיכת כמויות דלק ממפעלה על ידי החברה הם הרלוונטיים, כטענת מר חי חנוך, או נתוני מכירה בפועל בתחנות על פי טענת החברה. III. מהו מנגנון קביעת הסעד הנכון בהתחשב בהוראות חוק תובענות ייצוגיות תשס"ו- 2006, (להלן: "החוק") בכלל וסעיף 20 לחוק זה בפרט. כיצד יש לחשבו ומה סכומו. מהו התגמול הראוי המגיע, אם בכלל, למר חי חנוך התובע המייצג ולעורך דינו, הכל על פי סעיפים 22 ו-23 לחוק. ג. המסקנה עיון בכל החומר הרלוונטי שהועבר לעיוני במסגרת ההליכים בתיק זה, מביא אותי למסקנה כי: I. הוכחה במקרה דנן הזכאות לסעד ולתשלום כספי. זאת בהתחשב מחד בהוראת צו הפיקוח ומנגד לאור העובדה כי אין מחלוקת שבתקופה הרלוונטית לא הותקנו משאבות לתדלוק עצמי כלל בתחנות הדלק שהופעלו על ידי החברה. זאת גם בהתחשב בעובדה כי בתקופה הרלוונטית כן גבתה החברה תוספת בגין תדלוק מלא. II. צודק ב"כ התובע בטיעונו כי את הסעד הראוי יש לקבוע בהתחשב בכלל מכירות הדלק בתחנות הדלק ואין להתייחס כלל לנתונים הסטטיסטיים בדבר הרגלי רכישת דלק בשיטת תדלוק עצמי בתקופה הרלוונטית. לטעמי, לאור הוראות סעיף 3(ג) לצו הפיקוח, אסור היה לגבות כלל תוספת בגין תדלוק בשירות מלא מקום בו לא הותקנו מס' מינימלי של משאבות לתדלוק עצמי על פי האמור בצו. קל וחומר, מקום בו כמו במקרה דנן, בו כלל לא הותקנו משאבות לתדלוק עצמי כלל. הוראות סעיף 3(ג) לצו הנ"ל מחייבות איפוא לטעמי, מניעת האפשרות לגבות תשלום בגין תדלוק בשירות מלא מכלל הרוכשים בתחנה מבלי להתייחס לשאלה כלל האם אלו התכוונו מלכתחילה לתדלק בשירות מלא או לאו. III. כמויות רכישת הדלק בתקופה הרלוונטית יחושבו על פי הנתונים האמורים בתצהירי ובהודעות הנתבעת. לעניין זה "ברי ושמא ברי עדיף". בפניי נתונים מדויקים שלא נסתרו, שהומצאו על ידי החברה בנוגע למכירות דלקים בפועל בתקופה הרלוונטית. נתונים אלו עדיפים על נתוני בז"ן בדבר כמות הדלקים שנמשכה על ידי החברה ממפעלה. נתון זה אין די בו כדי ללמד על כמות הדלקים שנמכרה בפועל בתחנות החברה בתקופה הרלוונטית. IV. מנגנון הפיצוי הנכון בהתחשב בקושי לאתר חברי הקבוצה אשר הוגדרה לצורך התביעה דנן, והקשיים האובייקטיבים שיעמדו בפניהם בבואם להוכיח רכישה בפועל של דלקים בתקופה הרלוונטית, הינו המנגנון כאמור בסעיף 20 ג' לחוק. V. הן התובע המייצג והן בא כוחו ראויים לתגמול בגין הגשת התובענה וניהולה, כאמור בסעיפים 22 ו-23 לחוק, ולצורך כך יש מקום לקבל תביעתם. לטעמי, יש להתחשב גם בהתנהלות החברה בתחילת ההליכים בפני ובהתמהמהותה בפרסום הנדרש ממנה על פי החלטת כב' השופטת נתנאל מיום 2.1.07. לטעמי, בשוקלי כל הנתונים הרלוונטיים, תגמול ראוי לתובע המייצג יהיה סך של 15,000 ₪ ותגמול ראוי לבא כוחו יהיה סך של 40,000 ₪ ובצירוף מע"מ. ד. הדיון I. הקבוצה הרלוונטית 1. בשאלה זו לא מצאתי ממש בטענות ב"כ החברה. יש לזכור כי כבר בסעיף 7 להחלטתה מיום 2.1.07 הגדירה כב' השופטת נתנאל-שרון, ובצדק, את קבוצת האנשים בשמה תנוהל התובענה הייצוגית הכוללת את כל מי שרכש בנזין בתחנות החברה מסוג אוקטן 95 או 96. לא נעשתה כל הפרדה בין הרוכשים אשר התכוננו לרכוש דלק בשירות מלא ואלו שהתכוונו לרכוש דלק בשירות עצמי והדבר נמנע מהם בשל העדר מתקנים לשירות עצמי בתחנות החברה. 2. לטענת ב"כ החברה בסיכומיו המתבססת על נתונים סטטיסטיים, תצהיר הערכה מטעם מר קורמן ונתוני מכירה מתחנת דלק אחת אחרת בשפרעם, אין כל רלוונטיות לענייננו. הוראות הצו הרלוונטיות צפו אפשרות בה לא יותקן בתחנה מסוימת מס' מינימלי של עמדות תדלוק בשירות עצמי וקבעו במפורש כי במקרה כזה אסור באופן גורף לגבות תשלום בגין מתן שירות מלא. זאת ללא כל קשר לרצון הציבור לרכוש דלק בעמדות תדלוק עצמי, הרגליו ונוהגיו. זו הייתה מטרת מחוקק המשנה ואותה יש לאכוף גם תוך שימוש בתובענה ייצוגית. קביעה אחרת תהווה סיכול השגת כוונת מחוקק המשנה ומתן רוח גבית לגורמים אשר מבקשים בדרך של נקיטת דין עצמי לפעול שלא כנדרש בחוק. לטעמי, הוראת החוק הברורה, נועדה לסייע להטמעת המנהג הרצוי של חינוך הציבור לתדלוק עצמי בתחנות דלק והיה מקום שלא לאפשר התעלמות מדרישת החוק בדרך של אי התקנת משאבות לתדלוק עצמי כלל מחד וגביית תשלום יתר מנגד. 3. לאור האמור לעיל, אין כל רלוונטיות לנתונים שביקשה להציג החברה באשר לנוהגי הצרכנים באזורים בהם מוקמו תחנות דלק של החברה בתקופה הרלוונטית. יש צורך עוד להבהיר כי גם הנתונים שהוצגו מתבססים על השערות לא מדעיות ולא מבוססות שאין די בהן כדי להצביע על נוהגיהם של רוכשי דלק בתחנות החברה בתקופה הרלוונטית. אשר על כן, אני דוחה טענות ב"כ החברה וקובעת כי חישוב הסעד הכספי והפיצוי ייעשה בהתחשב בכלל רוכשי הדלק בתחנות החברה בתקופה הרלוונטית, מבלי להתייחס לפוטנציאל רוכשי הדלק בשיטת התדלוק העצמי. הכל בהתאם להוראות מפורשות של הצו. II. כמויות הדלק 1. שני נתונים שונים הוצגו לי לצורך חישוב הסעד המגיע והפיצוי הכספי בנסיבות המקרה דנן. מר חי חנוך, תלה יהבו במכתב בז"ן אשר הוגש לתיק בית המשפט ביום 7.12.07 ואשר פירט כמויות שנמשכו על ידי החברה בשער בתי הזיקוק בחיפה בתקופה הרלוונטית. החברה ביקשה לסמוך על נתוני מכירה בפועל שנאספו מכל תחנותיה במועדים הרלוונטיים כאמור בהודעת החברה לחוק בית המשפט ביום 5.2.09. 2. אלו ואלו נתונים אשר לא נסתרו. לטעמי, הנתונים הרלוונטיים לענייננו הנם הנתונים שסופקו על ידי החברה. הנתון הרלוונטי היחיד לענייננו הינו כמות הדלק אשר בפועל נמכרה בתחנות. זאת משום שרק לגבי כמות זו נגבה תשלום יתר שהשבתו נתבעת בתובענה שבפני. 3. לנתונים בדבר כמויות אשר נמשכו ע"י החברה בשער בתי הזיקוק לנפט אין כל רלוונטיות לעניינו והם אינם שופכים אור על השאלה מהי הכמות שנמכרה בפועל בתחנות החברה ובגין מכירתה נגבה תשלום יתר. 4. בהתאמה, אחשב הסעד הכספי המגיע בהנחה כי בתקופה הרלוונטית נמכרו 1,395,185 ליטר דלק מסוג אוקטן 95 ו- 386,069 ליטר דלק מסוג אוקטן 96. בהתאמה, בהתחשב בעובדה אשר אין מחלוקת לגביה כי בגין כל מכירה נגבה ביתר סך של 11 אגורות לליטר, גבתה החברה ביתר סך של 154,470 ₪ בגין מכירת דלק מסוג אוקטן 95 וסך של 42,467.59 ₪ ביתר מכירת דלק מסוג אוקטן 96. III. קביעת הסעד 1. מר חי חנוך עותר בתביעתו לחייב החברה ליתן לו ולחברי הקבוצה סעד כספי בגין התנהלותה. מדובר בסעד הנפוץ ביותר. דרכי חישובו, אופן הענקתו והשיקולים בבחירת הדרך היאה על פי נסיבות כל מקרה ומקרה לקבעו מפורטים בסעיף 20 לחוק. 2. בבואי לבחור הדרך הנכונה לקבוע הסעד המתאים בנסיבות העניין, ביססתי שיקולי בראש ובראשונה על העובדה שהוכחה בפני כי במקרה דנן קיים קושי באיתור חברי הקבוצה. הדבר ניכר גם מן העובדה שלאחר קביעת חברי הקבוצה ופרסום דבר קיומה של התובענה בעיתונים נפוצים, לא הוגשה כל הודעה על ידי מי מחברי הקבוצה. רוכשי דלק בתחנות דלק הינם גם לקוחות מזדמנים. מדובר בלקוחות שמקום רכישת המוצר נקבע בדרך כלל על פי מיקום מכונית הלקוח ומצב מיכל הדלק במכוניתו במועד נתון. במקרה זה אין לומר כי קיימת קבוצת לקוחות קבועה שניתן לאתרה. סוג המוצר הנמכר הינו כזה שגם לקוחות שאינם שייכים לאוכלוסייה הגרה דרך קבע במקומות בהם ממוקמות תחנות הדלק יכולים להיות לקוחות אשר רכשו המוצר בתקופה הרלוונטית לענייננו. 3 זאת ועוד, אמצעי התשלום המגוונים בהם יכול לקוח לרכוש דלק בתחנות החברה, מזומן , אשראי, תלושים, דלקן , כל אלו מקשים עוד יותר על אפשרות איתורם של הרוכשים בפועל אשר רכשו דלק בתחנות החברה במועדים הרלוונטיים. לעניין זה הצעת ב"כ מר חי חנוך בסיכומיו להטיל על החברה איתור אותם לקוחות שרכשו דלק בתקופה הרלוונטית בכרטיסי אשראי אינה מעשית. זאת גם משום שקיים חשש כי בתקופה שחלפה ממועד הרכישה ועד מועד פסק הדין, לא השתמרו הנתונים הנדרשים לצורך האיתור על פי כרטיסי אשראי ושוברי תשלום. 4. עוד אציין כי גם הוכחת השתייכותו של לקוח מסוים לקבוצה נשוא ההתדיינות דנן תהא קשה. זאת משום שסביר להניח כי לקוח כזה לא שומר בהכרח, תקופה כה ארוכה, קבלה על רכישת דלק שאינה בסכום גדול. כמו כן קביעת מנגנון להוכחת ההשתייכות לקבוצה מחייב קביעת מנגנון מסורבל של הוכחת הרכישה וקביעת אמצעים חלופיים להוכחה בהעדר קבלה. עניין זה לא יעיל בנסיבות העניין ולא יהיה ישים. עלויות ההוכחה יהיו גבוהות בהרבה מהתועלת שתקום לחבר קבוצה לו הסעד שיקבע, יהיה סעד של השבת עלות גביית היתר בגין כל רכישה. 5. עוד אבהיר כי האמור לעיל, לעניין סוג הלקוחות הפוטנציאלי של תחנות הדלק של החברה, מחייב אף הוא קביעת מנגנון פיצוי אחר מאשר השבה בפועל רק לאותם לקוחות שיוכח כי רכשו דלק בתקופה הרלוונטית. דווקא במקרה זה, בהכירי סוג הלקוחות הפוטנציאליים, יש מקום לקביעת מנגנון צופה פני עתיד המחייב מתן הטבה עתידית לרוכשי דלק באותם תחנות לאחר פסק הדין. סביר להניח שבמרבית המקרים, תהא חפיפה בין הרוכשים הפוטנציאליים העתידיים ואלו שרכשו בפועל בתקופה הרלוונטית הדלק. לפיכך, לטעמי דווקא קביעת דרך אשר תייתר לגמרי הצורך באיתור חברי הקבוצה ובחישוב נזקו האישי היא הנכונה במקרה דנן. דרך זו נכונה גם בהתחשב בגובה המזערי של ההפסד שנגרם לכל אחד מהרוכשים בפועל בתקופה הרלוונטית. אכן נכון כי בחירת דרך זו אינה דרך המלך ואולם לטעמי נסיבותיו החריגות של המקרה דנן כפי שפורטו לעיל, ויפורטו להלן, מחייבות בחירה בדרך של קביעת נזק על פי אומדנא. 6. יש לזכור כי במקרה דנן הוכח כי מתן הודעה בדרך של פרסום לחברי הקבוצה אינה יעילה הן מבחינת הגעת הידיעה לידיהם והן מבחינת הבנתה. יש לזכור כי מדובר בתובענה שהנזק האישי קטן ואינו מהווה תמריץ להצטרפות ולפיכך חברים רבים בקבוצה כלל לא יתבעו והחברה תצא נשכרת. יש לזכור עוד כי מנגנון בדיקה אישית של קביעת כל חבר בקבוצה, תיצור עומס לא דרוש ומיותר על בית המשפט. בשל כל אלו, נחה דעתי כי במקרה דנן יש לבחור בפתרון האמור בסעיף 20 (ג) לחוק. ראה לעניין זה ההסדרים שאומצו בהסכמי פשרה במקרים דומים, כמו: ת.א. 1398/06, גרינבאום יעקב נ' סונול ישראל בע"מ ואח', החלטת כב' השופטת רות רונן מיום 30.3.09- לא פורסם, . ת.א. 1360/07, בש"א 5770/07, עמיר שולמית ואח' נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, החלטת כב' השופט ד"ר בנימיני מיום 23.7.08- לא פורסם, . ראה במיוחד סיכום הסוגיה מפורט ומאלף של כב' השופט ד"ר עמרם בנימיני בפסה"ד: ת.א. (ת"א) 1372/95, יורשי המנוח תופיק ואבו ז"ל נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, , החלטה מיום 7.10.08 סעיף 91 ואילך להחלטה (להלן: "פס"ד תנובה"). 7. קביעתי הנ"ל תואמת אפוא האמור בפסק דינו של כב' השופט ד"ר בנימיני, קרי - את המטרה השלישית והנוספת של התובענות הייצוגיות לצד מטרות הפיצוי וההרתעה והיא נטילת הרווחים הלא חוקיים מידיו של הנתבע ומניעת התעשרותו שלא כדין. במקרה דנן, רק קביעת מנגנון פיצוי ומתן סעד שאינו סעד לכל רוכש אינדיבידואלי שרכש בפועל דלק בתקופה הרלוונטית תשרת מטרה זו. 8. עוד יש לקבוע הסעד עצמו כנדרש בסעיף 20 לחוק. מדובר בתביעה אשר הוגשה כנגד גוף פרטי שאינו מנוי על הגופים האמורים בסעיף 20 (ג) (1) לחוק. על פי הוראות סעיף 20 ניתנה לבית המשפט סמכות ליתן סעד יצירתי, מקום שסעד כספי אינו צודק או מעשי, כאשר בקביעתו רשאי בית המשפט לסטות מסדרי הדין הרגילים, לרבות ובמיוחד אלו שנועדו לקבוע דרכי הוכחת נזק. זאת ועוד, בסעיף 20 (ג) לחוק המתאים, כאמור לענייננו, משום שמדובר במכירת מוצר זול ובסיסי, נתנה סמכות לפסוק סעד כללי ולא אינדיבידואלי בהתחשב בנזק האישי שנגרם לכל לקוח. ראה: ת.א. (ת"א) 1372/95 הנ"ל בסעיף 104 להחלטה. 9. בהתאמה יהיה זה נכון בנסיבות המקרה דנן לקבוע סעד לטובת הקבוצה כולה כאשר באופן קביעתי זו ניתן להתחשב גם בסכום הכולל של גביית היתר שנעשתה על ידי החברה כאמור לעיל. ראה לעניין זה: ת.א. (ת"א) 1372/95 הנ"ל בסעיף 106 להחלטה. 10. עוד יהיה זה נכון בנסיבות העניין לקבוע הסעד בדרך מעורבת של הורדת מחיר רכישת הדלק בתחנות החברה לתקופה קצובה והעברת סכום פיצוי לקרן אשר תייטיב עם הקבוצה בדרך עקיפה, קרי בדרך של הקמת נקודות נוספות לתדלוק בשיטת תדלוק עצמי ומציאת דרכים נוחות לביצוע תדלוק כזה או מציאת שיטות לעודד שימוש בדרך תדלוק זו. ראה לעניין זה: ת.א. (ת"א) 1372/95 הנ"ל סעיף 113 להחלטה. 11. בקביעת הסעד כאמור לעיל, עליי לקבוע סכום הפיצוי הכולל האמור לשקף במידת האפשר סוג הפיצוי הכספי שהיה מושב לחברי הקבוצה לו היה ניתן לבחור בהענקת סעד שלא על פי סעיף 20 (ג) לחוק. סעד זה הנו ניתן לחישוב במקרה דנן והינו כאמור בסעיף ד (II) (4) לפסק הדין, סך של 195,937.59 ₪ (להלן: "סכום הסעד"). לסכומים יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית ממועד 20.5.06 ועד מועד ביצוע האמור להלן לעניין הסעד. פסיקת סעד בסכום זה גם ימנע מהחברה עשיית רווחים מגביית יתר בלתי חוקית שנעשתה על ידם בתקופה הרלוונטית. 12. סכום הסעד הנ"ל צריך שישמש לטובת הקבוצה וטובת הציבור באופן שבו תינתן הטבה בדרך של הוזלת המוצר ובדרך של סיוע להחדרת אפשרות תדלוק בשיטה זולה של תדלוק עצמי, זאת על ידי הקצאת משאבים לבניית עמדות לתדלוק עצמי בכל תחנות החברה . 13. בהתאמה אני מורה כי סך של 100,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור לעיל מהסכום הנ"ל ישמש למתן הנחות בשיעור של 0.11 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור לעיל לכל ליטר בנזין אוקטן 95 או אוקטן 96 אשר ימכר בתחנות החברה בתקופה שתתחיל בתוך 30 יום ממועד פסק דין. הסכום יחולק באופן פרופורציונאלי בין התחנות עפ"י ממוצע מכירותיהם כמו כן, סך של 95,937.59 ₪ ישמש לבניית עמדת תדלוק עצמי בכל תחנות החברה, גם זאת באופן פרופורציונאלי למספר העמדות לתדלוק עצמי שכבר קיימות בכל תחנות ולמספר העמדות הכולל בכל תחנה. ד. גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוחו 1. לעניין זה התחשבתי בכל הגורמים הרלוונטיים כאמור בפסיקה אליה הופניתי על ידי ב"כ מר חי חנוך בסיכומיו וכאמור בסעיף 136 ואילך להחלטת כב' השופט דר בנימיני ב- ת.א. 1372/95 הנ"ל ובהוראות החוק הרלוונטיות לעניין זה. כך התחשבתי בשווי הסעד הנפסק במידת ההשקעה הכספית אשר היתה כרוכה בניהול ההתדיינות בהסדרים הדיונים שהוגשו מחד ובצורך בהגשת בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט מנגד. התחשבתי ביעילות ניהול ההליכים, בהתנהלות הצדדים לפני ובמידת הסיכון בניהול ההליכים בפניי לאחר מתן החלטת כב' השופטת נתנאל-שרון ובעובדה שגם שם נפסק גמול כלשהו. 2. שקלתי גם העובדה כי היה צורך לנהל ההליכים בפניי עד תום וכי מדובר בסוגיה חשובה שהצגתה על ידי הגשת התביעה הביאה לפתרונה. בשוקלי כל אלו ובהכירי ההלכות לפיהן אין לפסוק גמול לתובע מייצג ולבא כוחו על פי אחוז מסכום הפיצוי הנפסק, יש לפסוק גמול גלובלי. 3. לאור כל אלו אני פוסקת כי החברה תשלם בנוסף לסכום הסעד, סך של 15,000 ₪ לתובע המייצג וסך של 40,000 ₪ ובצירוף מע"מ לבא כוחו. 4. כן תשיב החברה אגרה אם זו שולמה בצירוף הפרשי הצמדה ממועד תשלומה ועד התשלום בפועל וכן תשיב הוצאות שהוצאו אם הוצאו על ידי התובע לצורך ביצוע המצאות וזימון עדות על פי שומת ההוצאות. סכומים שהופקדו בקופת בית המשפט לרבות ערבות ע"י התובע, יושבו לידיו. סכומים שהופקדו בקופת בית המשפט על ידי החברה לרבות ערבות, יועברו לידי התובע לכיסוי חוב החברה, אליו ולבא כוחו. ה. סיכום 1. לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת החברה בתשלום סך של כ- 195,937.59 ₪ כאמור לעיל. סכום זה יועבר לקרן אשר תפעל על פי החלוקה שנקבעה לעיל באופן אשר יוסכם על ידי באי כוח שני הצדדים, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה והודעה על השגת הסכמה תועבר לאישורי. היה ולא יעשה כן, יקבע הסדר בהחלטה נפרדת שתינתן לבקשת מי מן הצדדים אשר תפרט ההליכים שנוהלו ביניהם לאחר מתן פסק הדין להסדרת פעולות החברה לפיו. 2. בנוסף, תשלם החברה סך של 15,000 ₪ לתובע המיוצג וסך של 40,000 ₪ בצירוף מע"מ לבא כוחו וכן תשיב סכומי אגרות והוצאות כאמור לעיל, וזאת בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל. גביית יתרתחנת דלקדלק