הגדרת עסק בשטח מפונה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגדרת עסק בשטח מפונה: 1. לפנינו ערעור, שהוגש ביום 23.4.08, על החלטת המשיבה מס' 3136/2006 שניתנה ביום 17.2.08 והומצאה למערערים ביום 3.3.08 (להלן - ההחלטה). 2. הרקע המערערים, בני זוג, פונו מביתם ומעסקיהם שבמושב נצר חזני במסגרת יישום תוכנית ההתנתקות במהלך חודש אוגוסט 2005. כנטען בכתב הערעור, למערערים היה עסק של חממות, וכן עסק למתן שירותים אשר כלל הדרכה, ארגון וסיוע לחקלאים, מתן עובדים לחקלאים , הובלות, הדרכה מקצועית, מכירת חומרי הדברה ודשנים, ציוד חקלאי, ייעוץ חקלאי ועוד (להלן - עסק השירותים). עסק השירותים נוהל על ידי המערערים מתחום הנחלה החקלאית ובית מגוריהם בישוב המפונה נצר חזני. העסק העסיק בממוצע כ- 3 עובדים ולעיתים אף למעלה מזה. בהתאם לצורכי העבודה הועסקו לעיתים עובדים פלשתינאים ולעיתים אחרים. העובדים נשלחו לעבוד במסגרת עסק השירותים בהתאם לבקשות החקלאים ומיקומם. 3. בתצהיר שהוגש מטעם המערערים למשיבה ביום 29.3.06, במסגרת תביעתם לקבל פיצוי על פי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה - 2005 (להלן - החוק) ובמהלך שימוע שנערך להם ביום 11.11.07 (להלן - השימוע), הסביר המערער כי הוא שימש גם כקבלן של עובדים וסיפק עובדים לחקלאים לצורך ביצוע עבודות כיסוי חממות וכן עבודות קטיף. המערער ציין, כי בנוסף שימש גם כסוכן מכירות של חומרי הדברה מהחברות כלבו לחקלאי ודשנים, וכן עסק בשירותי עיבוד לפרדסים של קיבוצים כמו בארי וגברעם שהם מחוץ לשטח המפונה. 4. יצויין, כי התביעה שהוגשה על ידי המערערים למשיבה הייתה לקבלת פיצוי על פי החוק הן בשל עסק החממות והן בשל עסק השירותים, אך הואיל והתביעה בשל עסק החממות התקבלה - מתייחס הערעור דנן לעסק השירותים בלבד, שלגביו נדחתה תביעת המערערים. המסגרת הנורמטיבית 5. על פי סעיף 63 (א) לחוק, ישולם פיצוי בשל עסק בשטח מפונה ובשל סניף. "עסק" מוגדר בסעיף 62 לחוק לרבות עיסוק בעל צביון מסחרי. "עסק בשטח מפונה " מוגדר כדלקמן : "עסק שעיקר פעילותו במועד כלשהו לפני היום הקובע, היה בשטח מפונה, ושביום הקובע התקיימו לגביו שני אלה : בעל העסק היה ישראלי; לעסק, לבעל העסק או לתאגיד בשליטת מי מהם הייתה זכות במקרקעין בשטח מפונה, ששימשו לצרכי העסק". 6. הואיל ובמקרה דנן אין מחלוקת שעסק השירותים של המערערים ביישוב נצר חזני הוא "עסק" כהגדרתו בחוק, שפעל ב"שטח מפונה" לפני "היום הקובע", דהיינו לפני 6.6.04 - נשאלת השאלה האם העסק עונה להגדרת "עסק בשטח מפונה", הזכאי לפיצוי לפי סעיף 63 (א) לחוק, ובמילים אחרות - האם מדובר בעסק שעיקר פעילותו לפני היום הקובע היה ב"שטח מפונה". החלטת המשיבה נשוא הערעור 7. בסעיפים 4-3 להחלטת המשיבה נאמר, כי המשיבה ביקשה מהמערערים להמציא לה אסמכתאות ובהן מידע לגבי פילוח ההכנסות מעסק השירותים, תצהיר המסביר את גידול היקף הפעילות בשנים 2000-2001, וכן חשבוניות מס לשנים 2001-2002. המשיבה דנה בתביעה על פי הראיות שהוגשו לה בכתב, לרבות חוות דעת מטעם עורכי הדין יועצי המנהלה מיום 25.5.06 (להלן - חוו"ד עוה"ד( , סקירת ממצאים לעסק מיום 4.3.07 מטעם רואה חשבון (להלן - הסקירה), תחשיב פיצוי סופי מוצע מיום 7.3.07 (להלן - התחשיב), וכן בהתאם לשימוע. 8. על פי חוו"ד עוה"ד, הסקירה, התחשיב והשימוע, הגיעה המשיבה למסקנה שבמקרה דנן רב הנסתר על הגלוי, כדבריה בעמ' 5 להחלטה, ואין באפשרותה לקבוע כי עיקר פעילותו של עסק השירותים היה בשטח מפונה כנדרש בהגדרת "עסק בשטח מפונה" שבסעיף 62 לחוק, ולכן דחתה את תביעת המערערים לגבי עסק השירותים. טענות המערערים 9. המערערים חולקים על קביעת המשיבה בהחלטה לפיה עסק השירותים לא היה "עסק בשטח מפונה" כהגדרתו בחוק. לטענתם, שגתה המשיבה בקביעתה כי עיקר פעילות עסק השירותים לא היתה בשטח מפונה, בהתבסס על העובדה שחלק מלקוחות העסק לא שכנו בשטח מפונה, ובהתבסס על הטענה כי בעסק של מתן שירותים מיקומם של לקוחות העסק הוא העיקר. המערערים טוענים, כי לצורך למידה על עיקר פעילות העסק, מונח שאינו מוגדר בחוק, יש לבחון מספר רב של דברים, לרבות מקום ניהול העסק, מקום קבלת ההזמנות, מקום אחסון ציוד ומלאי, מקום מגורי העובדים, וגם מקום מתן השירותים. 10. המערערים מציינים כי לאחר הפינוי לא עסקו בעסק השירותים הואיל והעסק התבסס רובו ככולו על עובדים זמינים מגוש קטיף ו/או לקוחות רבים מגוש קטיף אשר נזקקו לשירותי העסק, ולאחר הפינוי לא היה ניתן להמשיך את קיום העסק ופעילותו הסתיימה. לטענתם, אילו היו מתבססים בעיקר על כוחות שוק שמחוץ לגוש קטיף, ניתן היה ללא כל קושי להמשיך את פעילות העסק, אך לא כך הם פני הדברים ופרשנותה של המשיבה יש בה כדי לפגוע במערערים. 11. המערערים מודים כי העניקו גם שירותים מחוץ לגוש קטיף וטוענים, אין זה פוגע במעמדו של עסק השירותים כעסק בשטח מפונה. המערערים מנסים להיבנות מדוגמא של חנות מחשבים הממוקמת בנצר חזני ומוכרת מחשבים בכל חלקי הארץ, כשעיקר מכירותיה מחוץ לגוש קטיף, וטוענים כי במקרה כזה לא הייתה עולה כלל השאלה האם מדובר בעסק בשטח מפונה. לטענתם, מיעוט מצומצם בלבד מתוך העסקים בגוש קטיף התפרנסו מתושבי הגוש בלבד (בעיקר בעלי מכולות וחנויות מקומויות), ועל כן שגתה המשיבה כאשר דרשה כתנאי למתן פיצוי לעסק כי רוב לקוחות העסק יהיו תושבי השטח המפונה. 12. עוד טוענים המערערים, כי החוק מתייחס באופן מפורש לחקלאים המייצאים את תוצרתם לחו"ל, בסעיף 62(4) לחוק, ומסיקים מכך שאם המחוקק לא היה מתכוון לשלם פיצויים לעסקים שלקוחותיהם אינם בשטח המפונה, לא היה טורח לציין במפורש את הדרך לחישוב הפיצוי לחקלאים - יצואנים. טענות המשיבה 13. לטענת המשיבה בסיכומיה, יש להבחין בין עסק יצרני לבין עסק של מתן שירותים. כאשר העסק הוא יצרני והייצור מתבצע בשטח המפונה, הרי שהזיקה של העסק היא לשטח המפונה. לעומת זאת, אצל נותני השירותים השאלה המרכזית היא מקום ביצוע השירותים בפועל ולא המקום שבו נמצאת הנהלת העסק. כאשר שירותי העסק ניתנים בעיקר מחוץ לשטח המפונה, אזי עיקר הפעילות איננה בשטח מפונה. 14. עוד טוענת המשיבה, כי הטענה לפיה העסק הפסיק פעילות לאחר הפינוי אינה רלוונטית להוראות החוק שכן גם כשעסק הועתק משטח מפונה לא מנע הדבר פיצוי, אם ביום הקובע ענה העסק על ההגדרה של "עסק בשטח מפונה". דיון 15. עסקם של המערערים הוא, לפי הגדרתם הם, עסק למתן שירותים כגון הדרכה, ייעוץ, הספקת כוח אדם וכדומה. "שירות" הוא עשייה למען הזולת. זוהי מהותו של שירות, ולכן השירות מתבצע במקום הימצאו של מקבל השירות, או במקום הימצאו של הנכס שלגביו ניתן השירות. לעניין זה, אין נפקא מינא היכן נמצאת הנהלתו של העסק והיכן מתקבלות ההזמנות לקבלת השירות. מה שקובע הוא מקום ביצוע השירות בפועל. הואיל ופעילותו של העסק נשוא הערעור היא, כאמור, מתן שירותים - מכאן שהפעילות מתבצעת במקום הימצאו של מקבל השירות, הלקוח, או במקום שבו בוצע השירות עבור הלקוח. 16. עתה עלינו להכריע בשאלה האם במקרה דנן עיקר הפעילות התבצעה בשטח מפונה או מחוצה לו. אכן המלים "עסק שעיקר פעילותו" בהגדרת "עסק בשטח מפונה" לא זכו להגדרה ספיציפית בחוק, וזאת הועיל והמילה "עיקר", בהקשר לפעילות של עסק, הינה ברורה ולא צריכה הגדרה. על פי "המילון החדש" של אבן שושן, המילה "עיקר" מוגדרת כך: "יסוד, בסיס, להבדיל מן "טפל", "נספח", "תולדה", "עמד על עיקר הדבר..." מכאן, שכאשר נוקט המחוקק במילים "עסק שעיקר פעילותו" - הכוונה לעסק שרוב פעילותו בשטח מפונה, והפעילות מחוץ לשטח המפונה הינה טפלה בלבד. 17. על המערערים מוטל נטל הראיה כי מבחינה עובדתית רוב פעילותם הייתה בשטח מפונה, וכפי שעולה מהחלטת המשיבה - על פי החומר שהיה בפניה, המערערים לא הרימו נטל זה, ועל כן דין הערעור להידחות. 18. למעלה מן הנדרש ייאמר, לעניין הדוגמא שהובאה על ידי המערערים, שספק בעיני אם עסק למכירת מחשבים, שאינם מיוצרים בשטח מפונה ואינם נמכרים בשטח מפונה אלא רק מובאים אליו, מאוחסנים בו וההזמנות לגביהם מתקבלות בשטח מפונה ייחשב ל"עסק בשטח מפונה". הואיל ואין הדבר דורש הכרעה במקרה דנן - ניתן להשאירו בצריך עיון. 19. עוד ייאמר, שהפניית המערערים לסעיף 62 (4) לחוק, לעניין יצוא חקלאי אינה מסייעת להם, אלא להפך. בהקשר לייצוא תוצרת חקלאית מדובר בפירוש בעסק יצרני שהזיקה המרכזית של העסק היא למקרקעין המעובדים המצויים בשטח המפונה, ויש הצדקה לפצות את החקלאי על אובדן ההכנסות מייצוא עקב הפינוי, שלא כמו בעסק השירותים של המערערים, שאין לו כל זיקה למקרקעין המצויים בשטח המפונה אלא למקום ביצוע השירות בפועל. דווקא הסדר הספיציפי לגבי יצוא חקלאי , דהיינו עסק שעיקר תוצרתו נמכרת מחוץ לשטח מפונה, מצביע על כך שהיה צורך בהתייחסות מפורשת, אשר בלעדיה יכלה להתעורר טענה שעסק מסוג זה אינו "עסק בשטח מפונה" כהגדרתו בחוק. הואיל וגם נושא זה אינו מענייננו בערעור דנן - ניתן להשאיר גם אותו בצריך עיון. סוף דבר 20. לאור האמור, הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיבה, תוך 30 ימים, הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים על פי סעיף 18 לחוק .