הגדרת עסק לפי חוק יישום ההתנתקות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגדרת עסק לפי חוק יישום ההתנתקות: 1. לפנינו ערעור על פי חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה - 2005 (להלן: "החוק") על החלטות המשיבה מיום 13.03.08 וכן מיום 23.06.08. הרקע העובדתי 2. על פי כתב הערעור, המערער מס' 2 (להלן: "המערער"), היה בעל נחלה בישוב המפונה גן אור, וניהל משק חקלאי החל בשנות ה- 80. עד סוף שנת 2002 ניהל המערער עסק לגידול ושיווק ירקות בשם "י.ק.מ." במתכונת עסקית של שותפות עם מר סבן אליהו (להלן: "השותפות"). על פי הסכם פירוק השותפות מיום 01.01.03 (להלן: "ההסכם"), העביר סבן את כל הזכויות והחובות בשותפות ובעסק למערער, חדל להיות שותף, והמערער קיבל על עצמו את ניהול העסק במצבו כפי שהיה ביום החתימה על ההסכם. במשך כחצי שנה המשיך המערער להפעיל את אותו העסק במתכונת של עוסק מורשה, ובאמצע שנת 2003, משיקולי מיסוי, איגד המערער את עסקו והקים בחודש יולי 2003 חברה בע"מ בבעלותו המלאה, היא המערערת מס' 1 (להלן: "החברה"). העסק כלל, בין השאר, בית אריזה, מלאי וציוד קבוע אשר מומנו בחלקם באמצעות מענקים. 3. לטענת המערער, במשך כל השלבים, מהקמת השותפות דרך פעילותו כעוסק מורשה, וכלה בהקמת החברה, עסקינן היה באותו עסק בכסות משפטית שונה. במשך כל התקופה היה מדובר בגידול ושיווק ירקות, באותם ספקים ולקוחות, באותו ציוד קבוע, ובאותם אישורי כשרות, תוך שימוש בלעדי בשם המסחרי "י.ק.מ." (להלן: "עסק הירקות"). 4. במקביל, החל בשנת 1988 ועד למועד הפינוי, ניהל המערער עסק נוסף של מתן שירותי מכירה ובניית חממות, כנציג מכירות אזורי בגוש קטיף של חברת עז-רום מפעלי מתכת בע"מ (להלן: "עסק החממות"). לטענת המערער, בדומה לעסק הירקות, גם עסק החממות התנהל בתחילה תחת עוסק מורשה של המערער, ומסיום שנת 2002 תחת החברה, כאשר ניהול הדו"חות הכספיים של עסק החממות נעשה באופן מאוחד עם דו"חות החברה, והכל באופן מבוקר על ידי רואה החשבון של החברה. 5. לאחר הפינוי הוגשו על ידי המערער תביעות למשיבה כדלקמן: תביעה בשם החברה (תיק ועדה מס' 2438/05) ותביעה בשם המערער ואשתו (תיק ועדה מס' 2439/05), שהדיון אצל המשיבה בשני התיקים אוחד וניתנה החלטה ביום 13.03.08 (להלן: "ההחלטה לגבי עסק הירקות"). יצויין, כי הערעור שלפנינו נסב רק על אותו חלק בהחלטה בעסק הירקות המתייחס לפיצוי עסק פעיל במסלול הפיצויים הנכסי. תביעה בשם עסק החממות (תיק ועדה מס' 5212/07) שהחלטה לגביה ניתנה ביום 23.06.08 (להלן: "ההחלטה לגבי עסק החממות"). הערעור שלפנינו מתייחס להחלטה זו במלואה. ההחלטה לגבי עסק הירקות 6. בסעיף 8 להחלטה לגבי עסק הירקות נאמר, כי ככלל הכירה ועדת הזכאות לעסקים ב"חיבור פעילויות" של עסקים שונים, לצורך יצירת רצף בתקופה הקובעת, מקום בו היתה זהות מוחלטת בין בעלי העסקים, וכן זהות מוחלטת בפעילויות העסקים עצמם ובנכסי העסקים. המשיבה קבעה, כי במקרה דנן אין זהות מוחלטת בין בעלי העסקים, וגם אין זהות בפעילויות העסקיות, הואיל והשותפות עסקה בגידול הירקות ואילו המערער שיווק את התוצרת, לאחר שרכש את חלקו של סבן בשותפות. עוד קבעה המשיבה, כי הנכסים ששימשו את פעילות השותפות שונים מהנכסים ששימשו את פעילותו של המערער, שהיקפם קטן משמעותית מהנכסים ששימשו את השותפות. 7. המשיבה קבעה, כי אין לחבר בין פעילות החברה לפעילויות שקדמו לה וכי יש להתייחס לפעילות החברה בלבד כפעילות עסקית לצרכי הפיצוי על פי החוק. משכך, ומאחר והחברה החלה בפעילות עסקית בחודש אוגוסט 2003, זכאית החברה לפיצוי במסלול הנכסי בלבד, ולא במסלול הפיננסי, וזאת לאור הוראות סעיף 64(ב) לחוק. 8. כתוצאה מכך, קבעה המשיבה, בהקשר לתביעת המערערים לפיצוי בשל מלאי (בסעיף 34 להחלטה), כי מאחר והחברה החלה לפעול במהלך 2003 והדו"ח הכספי בגין שנה זו נחתם בתאריך 03.01.05, לאחר היום הקובע (06.06.04) - לא ניתן לפצות את החברה בשל המלאי העסקי שהיה ברשותה, וזאת לאור הוראות סעיף 7 לתוספת השלישית לחוק הקובע, כי הפיצוי בשל מלאי יהיה 40% מערך המלאי הממוצע על פי שני הדו"חות הכספיים האחרונים שהגיש העסק לפקיד השומה לפני היום הקובע. בהקשר לתביעת המערערים לפיצוי בשל השקעות שנעשו בבית האריזה שבבעלות העסק, אשר נרשמו בטופס הי"א של העסק לשנים 1998 - 1999, קבעה המשיבה, לגבי רשימה של פריטי מבנה אשר לא נלקחו עם הפינוי, כי הם ייחשבו כפריטי "רכוש קבוע", וזאת בהעדר אסמכתאות לכך שחלק מסכום ההשקעות בבית האריזה מהווה הוצאה בגין "מבנה" כפי שטענה החברה. המשיבה קבעה (בסעיפים 27-31 להחלטה), כי פריטים כגון מאוורר לבית אריזה, מזגנים לבית אריזה, ומערכות קירור לא יכולים להיחשב כ"מבנה" וכך גם מכולת קירור ודוד שמש במחסן. המשיבה קיבלה את עמדת המערערים בהקשר לפריט "שיפוץ מחסן" שסווג כ"מבנה", אך דחתה את עמדתם לענין "שבילי בטון". המשיבה קבעה כי שבילי בטון הם בגדר "רכוש קבוע", והתייחסה אליהם כאל "פריט שווה ערך" כהגדרתו בסעיף 6 לתוספת השלישית לחוק. 9. במסגרת התביעה, דרשו המערערים גם פיצוי בשל מענקים אשר שימשו לרכישת רכוש אך נרשמו בטפסים בסכום הנטו שלהם, קרי ההפרש ששולם ללא המענק שניתן. המשיבה קבעה (בסעיף 32 להחלטה) שאין לפצות את המערערים על הפרש זה הואיל ולא הוצגו אסמכתאות ברורות כי הכספים שנרשמו אכן שימשו לרכישת הציוד. ההחלטה לגבי עסק החממות 10. המשיבה קבעה, כי מהדו"חות הכספיים שהוצגו על ידי המערער לשנים 2002 ו- 2003, הן במסגרת השותפות, הן כיחיד (עצמאי) והן כחברה, לא ניתן ללמוד על פעילות של מכירת והקמת חממות ולא כל שכן על הפקת הכנסות, בצורת עמלות או כל צורה אחרת. לפיכך, קבעה המשיבה, כי עסק החממות לא היה בגדר "עסק" לצרכי הפיצוי על פי החוק, וגם אם היה מדובר ב"עסק" כהגדרתו בחוק - הרי שמדובר ב"עסק שאינו פעיל ביום הקובע". גם כאן קבעה המשיבה, למעשה, כי לא ניתן לאחד את רצף הפעילות של עסק החממות, על אף שלטענת המערערים פעל העסק ללא הפסק במשך 15 שנים. המסגרת הנורמטיבית 11. פרק ה', סימן ד' וכן התוספת השלישית לחוק דנים בפיצוי בשל עסק. "עסק" מוגדר בסעיף 62 לחוק, לרבות עיסוק בעל צביון מסחרי. "בעל עסק" מוגדר, לגבי תאגיד, כבעל שליטה בתאגיד, ולגבי עסק שאינו תאגיד - מי שהוא בעל הזכויות במחצית לפחות מנכסי העסק. "עסק שהיה פעיל ביום הקובע" מוגדר כך: "עסק בשטח מפונה שהתקיימו לגביו כל אלה: (1) הוא העסיק כדין עובדים או שבעליו פעל בו כעצמאי, בשטח מפונה, בתקופה של 6 חודשים לפחות מתוך 12 החודשים שבתכוף לפני היום הקבוע; (2) היה העסק חייב בהגשת דוחות תקופתיים לפי חוק מע"מ - הוא הגיש דוחות תקופתיים לתקופה כאמור בפסקה (1);". 12. סעיף 64 (א) לחוק קובע, כי הפיצוי בשל עסק שהיה פעיל ביום הקובע (06.06.04), יהיה פיצוי לפי שווי הנכסים, כאמור בחלק א' לתוספת השלישית, או פיצוי לפי השווי הפיננסי, כאמור בחלק ב' לתוספת השלישית, לפי בחירת הזכאי. עם זאת, על פי סעיף 64 (ב) לחוק, לגבי עסק ש"התקופה הקובעת" כהגדרתה בסעיף 62 לחוק, היא שנה אחת בלבד, דהיינו שפעל לא יותר משנה לפני היום הקובע - לא ניתן לבחור בפיצוי לפי השווי הפיננסי, והפיצוי בשלו יחושב לפי שווי הנכסים. טענות המערערים 13. המערערים טוענים כי העובדה שעסק הירקות אוגד פעם כשותפות, פעם כעוסק מורשה ופעם כחברה אין לה ולא כלום עם קיום רצף הפעילות העסקית, והיה על המשיבה להכיר ברציפות פעילותו של העסק ולפצותו בהתאם לתחשיב הפיננסי, וזאת על מנת להגיע לפיצוי מיטבי עבור מלוא העסק, על כל פעילותו בשנים 2000 עד 2003, לרבות 100% מפעילות השותפות. 14. לענין הרכוש הקבוע טוענים המערערים, כי היו להם השקעות במבנה בית האריזה ופריטים נוספים אשר יש לסווגם כמבנים, אשר נרשמו בטופס י"א של העסק בשנים 1998 - 1999, בשעת אמת, תחת הכותרת "בית אריזה" בערך נומינלי של 314,244 ₪. השקעות אלה סווגו כמבנים ונרשמו למעלה מחמש שנים לפני היום הקובע, ואין כל סיבה להטיל דופי ברישומים אלה, במיוחד לאור העובדה כי קיימת הפרדה היסטורית בטופס י"א לגבי פריטים השייכים לבית אריזה. לטענת המערערים, הדעת איננה נותנת כי הם היו טורחים לסווג את בית האריזה בטופס הפחת, שצורף כנספח ו' לסיכומיהם, כ"מבנה" שנים לפי חקיקתו של החוק, והכל כדי ליצור מצג שווא לצורך קבלת פיצוי גדול יותר בעתיד, תוך פגיעה ישירה בכיסם לאור שיעור הפחת הנמוך של סיווג רכוש כ"מבנה". עוד נטען, כי בכל הנוגע לפיצוי בשל בית האריזה עצמו, קביעת המשיבה מנוגדת להוראות סעיף 6 (ד) לתוספת השלישית, המתייחס לפיצוי לפי השווי הנכסי, והמחריג בית אריזה ובית קירור מהגדרה של "רכוש קבוע" וקובע, כי לגבי רכיבים אלה אפשר לקבל פיצוי לפי סעיף 4 (מבנים), לכל הפחות למי שבוחר במסלול נכסי של עלות מתואמת לעומת פיצוי נורמטיבי לחממות. 15. לענין הפריטים שסווגו על ידי המשיבה כ"רכוש קבוע" ולא כ"מבנה", לרבות שבילי הבטון והתקנת גג, טוענים המערערים, כי הקו המפריד בין "מבנה" לבין "רכוש קבוע", לצורך מתן הפיצוי על פי החוק, הינו בין השקעות שבוצעו ברכוש שאינו ניתן לפירוק/ניתוק בעת הפינוי (מבנים) לבין כל רכוש אחר. לטענתם, הדרך הנכונה לסווג פריטי רכוש כ"מבנה" או "רכוש קבוע" הינה על פי הבחנה של מהות הרכוש ולאו דווקא מיקומו בטופס פחת. 16. לענין שבילי הבטון מוסיפים המערערים וטוענים, כי שגתה המשיבה עת קבעה כי אין לפצותם בגין שבילי הבטון, לאור ובהיקש מהסדר הפיצויים הנורמטיבי עבור חממות מכח סעיף 6 לתוספת השלישית לחוק. לטענתם, הם מבקשים פיצוי על פי סעיף 4 + 5 לתוספת השלישית, ולכן אין כל רלבנטיות האם בפיצוי הנורמטיבי נכלל החלק היחסי של שבילי הבטון אם לאו. העובדה שההשקעות בשבילי הבטון אבדו לחלוטין עם הפינוי צריכה להוביל למסקנה, שמן הראוי לסווגן כהשקעות במבנה, ולפצותם במלוא העלות המתואמת ולא להפחיתם מהפיצוי לפי סעיף 5 (ב) לתוספת השלישית לחוק. 17. לענין אי ניטרול המענקים טוענים המערערים, בסעיפים 71 - 77 לסיכומיהם, כי בהתאם לאישורים של מינהלת ההשקעות, שהעתקם צורף כנספח ז' לסיכומים, לא היה מקום לטענות המשיבה בענין זה בהחלטתה, וכי בחלוף תקופה כה ארוכה ממתן המענקים היה על המשיבה להעדיף את הפרשנות המקלה, ואשר פוגעת בקניינם באופן הנמוך ביותר, אם בכלל. 18. לענין עסק החממות, חוזרים המערערים על טענתם בדבר רצף הפעילות. בהקשר לטענת המשיבה בדבר אי ביצוע הפרדה בדו"חות בין ההכנסות שהתקבלו מעסק הירקות לבין ההכנסות מעסק החממות, טוענים המערערים, כי בדו"חות שהוכנו בזמן אמת על ידי ישות משפטית אחת ובאופן מבוקר על ידי רואה חשבון, לא חייבת הישות המשפטית לערוך הפרדה חשבונאית כזאת. עוד נטען, כי כאשר ניתן בפועל לבודד את הכנסות העסק ולהניח הנחות מושכלות לגבי העמסת הוצאות על עסק פשוט מסוג זה, אין כל סבירות והצדקה להותיר עסק זה, בו הושקעו 15 שנים של מאמצים, ללא כל פיצוי. המערערים טוענים, כי תוצאה לפיה לא יפוצו מאבדן רווחים מעסק נפרד, אשר נסגר כתוצאה ישירה מהפינוי, רק בגלל שהכנסות העסק (הניתנות בנקל לאיתור) לא נרשמו באופן שוטף בדו"חות רווח והפסד של העסק, הינה תוצאה בלתי סבירה ובוודאי אינה מהווה פיצוי ראוי והוגן, כנדרש על פי מטרות החוק שפורטו בסעיף 1 לחוק. טענות המשיבה 19. המשיבה טוענת טענה כללית לפיה טענותיהם של המערערים נובעות מחוסר ראייתי, שמקורו באי ניהול ספרים כראוי ובצורה שלא איפשרה לבחון את תביעתם. 20. לענין רצף הפעילות, חוזרת המשיבה על עמדתה וטוענת כי לצורך בחינת זהות העסק נערכה בדיקה מהותית ומעמיקה, ומסקנותיה העלו כי מדובר בעסק חדש, ובנסיבות אלה לא ניתן להכיר ברצף פעילות. לחילופין בלבד טוענת המשיבה, כי לכל היותר יכולה היתה החברה לבקש לצרף מחצית מפעילות השותפות, וזאת לאור העובדה שהשותפות פורקה וכל אחד מהשותפים המשיך בפעילות אותה ביצע במסגרת השותפות. 21. לענין סיווג פריטי "רכוש קבוע" כ"מבנה" טוענת המשיבה, כי המערערים לא הציגו אסמכתאות ולא ניהלו רישומים כנדרש, ועל כן אין להם להלין אלא על עצמם שלא הצליחו להוכיח את תביעתם. 22. לענין סיווג בית האריזה כ"מבנה" דוחה המשיבה את פרשנותם של המערערים לסעיף 6 (ד) לתוספת השלישית לחוק, וטוענת כי הסעיף לא רלבנטי כלפי המערערים הואיל והפיצוי שנתבקש על ידם הינו פיצוי מתואם לפי סעיף 5 לתוספת השלישית לחוק. 23. לענין שבילי הבטון, טוענת המשיבה כי לא ניתן לסווגם כ"מבנה" מאחר ואינם משמשים מבחינה פונקציונלית כמבנה. כמו כן, לא מדובר במערכות המשמשות חממה ולפיכך מהווים שבילי הבטון פריטי "רכוש קבוע". 24. לענין מערכות קירור והתקנת גג טוענת המשיבה, כי למערערים היו אתרים נוספים מחוץ לשטח המפונה, בין היתר בישוב בית גמליאל, ולא הוכח כי ההשקעות המבוקשות על ידי המערערים אכן הותקנו באתר בשטח המפונה. 25. לענין אי ניטרול המענקים, חוזרת המשיבה על טענתה כי המערערים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי יש הצדקה במקרה דנן לסטות מהאמור בטפסי הפחת, ולא הציגו ראיות חיצוניות התומכות בטענותיהם. לטענתה, המקור למחדליהם של המערערים הינו באי ניהול ספרים כראוי ובצורה המאפשרת לבחון את תביעתם. 26. לגבי טענות המערערים ביחס להחלטת המשיבה לגבי עסק החממות, טוענת המשיבה, כי תפקידה אינו להניח "הנחות מושכלות" כטענת המערערים בסיכומיהם, אלא לפסוק בהתאם לחוק, תוך הסתמכות על מסמכים חשבונאיים. משלא הוצגו מסמכים חשבונאיים, הרי שלא הוכחה התביעה, ואין מקום להניח הנחות כלשהן. עוד נטען, כי גם אם היה מוכח קיומו של עסק החממות הרי שמדובר בעסק שאינו פעיל ביום הקובע כהגדרתו בחוק, לאור דיווחי "אפס" במסגרת התיק העצמאי של המערער במשך החודשים בתכוף לפני היום הקובע. 27. המשיבה מציינת את סירובו של המערער להמציא דו"חות כספיים לשנים 1999 - 2001, כאשר הוא עצמו ביקש פיצוי לפי השווי הפיננסי בשנים אלה. לטענתה, המערערים דורשים ממנה לפעול בחריגה מהסמכות שניתנה לה מכח החוק, דבר שאיננו אפשרי מבחינתה. דיון 28. השאלה הראשונה שעלינו לדון בה היא - האם על אף השינויים במבנה העסק מבחינת האישיות המשפטית, הן בעסק הירקות והן בעסק החממות, היה בפועל רצף פעילות ולכן יש לקבוע למערערים פיצוי לפי השווי הפיננסי או שמא יש לקבל את החלטות המשיבה לפיהן לא היה רצף פעילות, עם כל המשתמע מכך. 29. אם נגיע למסקנה שהחלטות המשיבה נכונות, ולא היה רצף פעילות - יהא עלינו לבחון את השאלות הנוספות שמתעוררות במקרה דנן, לענין סיווג בית האריזה ופריטים נוספים כ"רכוש קבוע" ואי ניטרול המענקים. מאידך, אם נגיע למסקנה שהיה רצף פעילות והמערערים זכאים לחישוב הפיצוי לפי השווי הפיננסי - יהא מקום להחזרת התיק למשיבה, והדיון בשאלות האחרות יידחה עד לאחר חישוב מחודש שייערך על ידי המשיבה, אם עוד יהא צורך בכך. לגבי רצף פעילות 30. לאחר עיון בכל טענות הצדדים בהקשר זה, הגעתי למסקנה, כי אכן היה רצף פעילות בכל אחד מהעסקים, הן עסק הירקות והן עסק החממות, כפי שיפורט להלן. 31. מההגדרות של "עסק" ו"בעל עסק" בסעיף 62 לחוק עולה, כי מדובר בפעילות עסקית ללא כל נפקות למבנה המשפטי של העסק, וכי הפיצוי על פי החוק ניתן בשל הפעילות העסקית. 32. לענין עסק הירקות - אין מחלוקת כי גידול ושיווק ירקות התקיים הן בשלב השותפות, הן בשלב שבו ניהל המערער את העסק כעצמאי, והן בשלב הפיכתו לחברה, וכי בכל השלבים גודלו ושווקו ירקות, אם כי בהיקפים שונים. לענין זה, לא ראיתי לקבל את טענות המשיבה, כי לא היתה זהות מוחלטת לגבי בעל העסק וכי לא היתה זהות בפעילות העסק ובנכסיו, עקב קיומה של השותפות. לפחות לגבי המערער עצמו, להבדיל מהשותף סבן, היתה גם היתה זהות כאמור. לענין רצף הפעילות אין נפקא מינא אם בתקופות מסויימות היה שוני בין היקף הגידול לבין היקף השיווק. מדובר בעסק לגידולים חקלאיים, שמתאפיין בשונות בהיקף הגידולים לאורך זמן, ואין זה סביר לטעון כי שינוי בכמויות הגידולים והשיווק של העסק ייחשב כניתוק ברצף הפעילות העסקית. כך גם לענין הנכסים שלקח המערער במסגרת פירוק השותפות. נראה שאין משמעות לענין רצף הפעילות, מה היה היקף הנכסים לפני הפירוק ולאחריו. 33. על כן, אין לראות את החברה כאילו פעלה רק שנה לפני היום הקובע כאמור בסעיף 64 (ב) לחוק, אלא היה רצף פעילות, ולכן זכאית החברה, לפי בחירתה כאמור בסעיף 64 (א) לחוק, לפיצוי לפי החישוב הפיננסי. 34. עם זאת מובהר, כי הקביעה האמורה מתייחסת אך ורק לחלקו של המערער בשותפות (50%), וזאת, בין היתר, לאור התהיות שהועלו על ידי המשיבה בסעיף 13 להחלטה לגבי עסק הירקות בנוגע להבדלים בין עותק ההסכם לפירוק השותפות של המערער לבין זה של סבן. 35. לאור האמור, אני קובעת, כי לגבי עסק הירקות יש להחזיר את התיק למשיבה לצורך עריכת חישוב הפיצוי לפי השווי הפיננסי, תוך התחשבות בכך שיש לצרף רק מחצית מפעילות השותפות, ככל שהיא מתייחסת למערער, ולא לגבי הפעילות של סבן. 36. לענין עסק החממות - הקביעה האמורה בדבר רצף פעילות יפה גם לענין עסק החממות. בהחלטה לגבי עסק החממות פירטה המשיבה, בסעיף 5, את המסמכים שהוצגו בפניה מהם עולה, לכאורה, כי עסק החממות היה קיים, ודחתה את תביעת המערער רק כתוצאה מכך שלא היתה הפרדה בדו"חות הכספיים בין הפעילות החקלאית לבין הפעילות הקשורה בחממות, לענין הוצאות והכנסות כאחד. 37. נראה שמסקנת המשיבה לענין זה הינה מרחיקת לכת ובלתי מידתית. אכן, כפי שנאמר בסעיף 32 לסיכומי המשיבה, תפקידה של המשיבה אינו להניח הנחות מושכלות אלא לקבוע פיצוי על פי הוראות החוק תוך הסתמכות על ראיות. עם זאת, ניתן היה להטיל על המערערים להגיש מסמך, מאושר על ידי רואה חשבון, אשר בו, על סמך הנתונים של חברת עז-רום יבודדו ההכנסות מעסק החממות מתוך ההכנסות מעסק הירקות. המשיבה דרשה מסמך מסוג זה לגבי היחס שבין ההכנסות שהפיקה השותפות כתוצאה מפעילות של גידולים חקלאיים לבין ההכנסות של שיווק התוצרת החקלאית, לענין המלצה לועדה המיוחדת להגדלת פיצוי לפי סעיף 68 לחוק (ראה סעיף 18 להחלטה לגבי עסק הירקות). ניתן לדרוש מסמך דומה לענין "חילוץ" ההכנסות מעסק החממות מתוך ההכנסות מעסק הירקות, וזאת לצורך עריכת חישוב הפיצוי לפי השווי הפיננסי, המצוי בסמכות המשיבה, ולאו דווקא לצורך המלצה לועדה המיוחדת להגדלת הפיצוי, כמפורט בסעיפים 21-16 להחלטה לגבי עסק החממות. בהקשר זה יצויין עוד, כי המשיבה עצמה התלבטה בשאלה האם הראיות שהיו בפניה עשויות להצביע על קיום הכנסות מפעילות עסקית בתחום החממות מעבר לפעילות החקלאית (ראה סעיף 14 להחלטה לגבי עסק החממות). קיומה של ההתלבטות האמורה צריכה, בנסיבות הענין, לפעול לטובת המערערים. סוף דבר 38. לאור כל האמור, אני קובעת, כי התיק יוחזר למשיבה לצורך עריכת חישוב הפיצוי לפי שווי פיננסי, לגבי שני סוגי העסק, בכפוף להוראות אלה: (א) לגבי עסק הירקות - החישוב ייעשה תוך התחשבות בכך שיש לצרף לפעילות רק מחצית מפעילות השותפות ולא 100% מפעילותה כנדרש על ידי המערערים. (ב) לגבי עסק החממות - החישוב ייעשה רק לאחר שהמערערים ימציאו למשיבה מסמך מאושר על ידי רואה חשבון, בצירוף ניירות העבודה של רואה החשבון ובצירוף הסבר לממצאים, לגבי "בידוד" ההכנסות מעסק החממות מתוך ההכנסות מעסק הירקות, וכן לאחר שהמערערים ימציאו למשיבה דו"חות כספיים מהשנים 1999 - 2001, וכל מסמך אחר שהמשיבה תמצא לנכון. מובהר זאת, כי אם לא יומצאו המסמכים האמורים למשיבה במועד שייקבע על ידה - תישאר ההחלטה לגבי עסק החממות על כנה, והערעור לגביה יידחה. (ג) בנסיבות הענין אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. תוכנית ההתנתקות / מפוניםהגדרות משפטיות