הנחה מארנונה מנהל נכה בחברה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הנחה מארנונה מנהל נכה בחברה: ההליכים כנגד הנתבעת 1, י. גיתן מסחר והשקעות (1993) בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") הוגשה תביעה בת.א. 741360/04 לתשלום חובות ארנונה בגין הנכס ברחוב ז'בוטינסקי 1, רמת גן, והרשום בספרי התובעת כמספר פיזי 870001511000 (להלן: "נכס 1000") לתקופה שבין 1.2.02 ועד ליום 31.8.04. כנגד הנתבע 2, מר גויטין יצחק (להלן: "גויטין") הוגשה תביעה בת.א. 741361/04 לתשלום חובות ארנונה בגין הנכס ברחוב ז'בוטינסקי 1, רמת גן, והרשום בספרי התובעת כמספר פיזי 870001524000 (להלן: "נכס 4000") לתקופה שבין 1.5.99 ועד ליום 31.8.04; ובגין נכס הרשום בספרי התובעת כמספר פיזי 870001507000 (להלן: "נכס 7000") לתקופה שבין 1.5.99 ועד ליום 31.8.04. כנגד הנתבעת 3, מפגש גשר רכבת הבורסה בע"מ (להלן: "הנתבעת 3") הוגשה תביעה בת.א. 45798/07 לתשלום חובות ארנונה בגין נכס 7000 כמחזיקה נוספת, לתקופה שבין 1.5.03 ועד ליום 30.4.07. שלוש התביעות אוחדו לפני כבוד השופטת פרוסט, ולימים הועבר הטיפול בתיק למותב זה. טענות ההגנה טענות ההגנה של הנתבעות, שהובאו בתצהיריו של גויטין בתיקים השונים בעיקרן הן כדלהלן: המחזיק בשלושת הנכסים הוא גויטין עצמו בלבד; כנכה זכאי גויטין להנחה בשיעור 2/3 מדמי הארנונה הנדרשים ממנו על פי חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), תשי"ג - 1953 (להלן: "חוק הפטור"), ומאחר והוא עומד בקריטריונים הקבועים בחוק הפטור הוא זכאי להנחה בשיעור של 2/3 בארנונה כללית (להלן: "סוגיית הפטור מארנונה"); הסתמכות על הסכם נחתם בין הצדדים, שניתן לו תוקף של פסק דין במסגרת הליך ה.פ. 176095/97 לפיו זיכתה התובעת אותו בהנחה בשיעור האמור ועל פי חוק הפטור (להלן: "הפשרה"); טענות שונות הנוגעות לסיווג הנכסים, הקלות, פטורים ומבצעים להם הם זכאים (להלן: "הטענות הארנונאיות"). מסגרת הדיון מסגרת הדיון לפניי הותוותה בהחלטת בית המשפט העליון מיום 12.12.07 לפיה משמונחת סוגיית הפטור מארנונה לפתחו של בית המשפט העליון ב-עע"מ 259/04 שי נ' עיריית נצרת, , ועל מנת להימנע מהכרעות סותרות, יעוכבו ההליכים באשר לרכיב זה של התביעה, ובאשר לטענות הצדדים לעניין יתרת סכום הארנונה שאינה שנויה במחלוקת, קרי שליש מגובה החוב הנטען, ובכל הטענות הנוספות שאינן נוגעות הליך התלוי ועומד בפני בית המשפט העליון, יימשך ההליך כסדרו (להלן: "החלטת העיכוב"). בטרם אכנס ואדרש לגופו של דיון, אציין כי הנתבעים בסיכומיהם סבורים שלאור החלטת העיכוב, אין לדון בכל הנוגע להיבטים המשפטיים בשל סוגיית עניין תלוי ועומד, וכתוצאה מכך אין לדון בשאלת הסתמכות הנתבעים על הפשרה, היונקת את הוראותיה מעצם הזכאות לפי חוק הפטור, וטוענים שיש לדון אך ורק בסוגיות הארנונאיות ; מנגד סבורה התובעת כי אין לבית המשפט סמכות לדון בחלק מהטענות הארנונאיות (סיווג נכסים, באשר הינן בסמכות ייחודית של בית המשפט לעניינים מנהליים). מאחר והחלטת העיכוב ברורה, הרי לא יתייחס פסק דין זה לעניין התלוי ועומד בבית המשפט העליון בקשר לזכאות נכי צה"ל לפטור מארנונה לנכסים עסקיים, אלא לתביעה בכללותה. ככל ותתקבל בבית המשפט העליון גישת הנתבעים - הרי בכל מקרה יהיה עליהם לשלם 1/3 מהחוב, זהו הסכום שאינו מעוכב, לגבי כל נכס בו ייקבע כי גויטין מחזיק בו. זהות המחזיקים בנכסים השונים - כללי התובעת טוענת כי בכל אחד מהנכסים נשוא תיקים אלו הוא מחזיק אחר: נכס 1000 - המחזיקה היא הנתבעת 1; נכס 4000 גויטין; ונכס 7000 - הנתבעת 3. מנגד, טוענים הנתבעים כי המחזיקים בנכסים הוא גויטין עצמו, בהתאם לפשרה. מעיון בהסכמה בפס"ד עולה שהיא באה במסגרת תביעה שהוגשה על ידי התובעת כנגד גויטין ומסחר והשקעות בלבד, והיא מסדירה את חיובי הארנונה בגין נכס 7000 לתקופת החוב שמיום 1.1.95 ועד ליום 30.4.99. עוד הוסכם כי גויטין יירשם בספרי התובעת כמחזיק בנכס 7000 החל מיום 1.4.97 ועד ליום בו יודיע גויטין בהודעה בכתב בדואר רשום, כי איננו מחזיק בנכס הנ"ל. כן הוסכם כי גויטין יקבל הנחה בתשלומי הארנונה בשיעור של 2/3 משיעור הארנונה הרגיל המשתלם בגין הנכס בהתאם לחוק הפטור. המחזיק בנכס 1000 נטען על ידי התובעת שהנתבעת 1 מחזיקה בנכס 1000 בתקופה שבין 1.2.02 ועד ליום 31.8.04. במסגרת התצהיר בתמיכה לבקשה לביטול פסק דין שהגיש גויטין בשם הנתבעת 1 טען כי גויטין הוא זה שמחזיק אישית בנכס 1000, ומכוח הפשרה הוא זכאי להנחה לפי חוק הפטור. גויטין אינו יכול להסתמך על הפשרה ביחס לנכס 1000, באשר היא מתייחסת מפורשות לנכס 7000 בלבד, וממילא לתקופה שבין 1.1.95 ועד ליום 30.4.99 בלבד. הפשרה אינה מדברת או מתייחסת לנכס אחר שאינו נכס 7000, וטענה אחרת אין לה על מה שתסמוך, ולכן היא נדחית. התובעת הוכיחה כי רישומיה הם הרישומים הנכונים והמדויקים באשר למחזיק הנכס. לפיכך אני קובע שהנתבעת 1 מחזיקה בנכס 1000 לתקופה הנתבעת כאמור. המחזיק בנכס 4000 גויטין רשום כמחזיק בנכס הן בהתאם להודעתו והן לאור הסכמתו להירשם ככזה, ואני מחייבו לשלם לתובעת את סכום התביעה ביחס לנכס זה. יחד עם זאת ולאור החלטת העיכוב, ישלם לעת הזו אך 1/3 מסכום החוב על הנכס, ובמידה ויתברר כי הוא זכאי להנחה בהתאם לחוק הפטור, לא ישלם את ההפרש ולהיפך. המחזיק בנכס 7000 התביעה הוגשה כנגד גויטין כמחזיק בנכס 7000 בין התאריכים 1.5.99 ועד ליום 31.8.04; וכנגד הנתבעת 3 כמחזיקה נוספת לתקופה שבין 1.5.03 ועד ליום 30.4.07. טוענת התובעת כי בחודש מאי 2003 נודע לה כי בנכס 7000 מנוהלת מסעדה על ידי הנתבעת 3, ומשכך שונה שם המחזיק בנכס לשמה של הנתבעת 3 היא המפעילה את המסעדה בנכס הנ"ל. בחקירתו הנגדית בבית המשפט אישר גויטין כי מתחילת 2003 פועלת המסעדה בנכס 7000 (ראה פרוטוקול הדיון מיום 11.9.08 עמוד 17 שורות 13-14), אולם בתצהירו ציין כי בהתאם להסכמה בפס"ד, לא הודיע לתובעת על כי הוא חדל מלהחזיק את הנכסים (ראה סעיף 8 לתצהירו). עצם העובדה שגויטין אישר כי המסעדה פועלת מתחילת שנת 2003, יש בה כדי לתמוך בטענת התובעת כי מי שמחזיק בפועל את נכס 7000 היא הנתבעת 3. נראה כי בנסיבות אלה, כדין תיקנה התובעת את רישומי המחזיק לשמה של הנתבעת 3, על מנת שעניין זה יתאים למצב העובדתי לאשורו. עצם העובדה שגויטין לא הודיע לתובעת כי אינו מחזיק, לא מעלה ולא מורידה לעניין: אם תתקבל שיטת גויטין הרי כל אימת שלא יודיע לתובעת על שינוי מחזיק לא תוכל היא לשנות את שם המחזיק לשמו של המחזיק בפועל. עקרון תום הלב מחייב להודיע על שינוי בהתאם ולא לאחוז בהסכמה. היה על גויטין להודיע לתובעת כי הנתבעת 3 מחזיקה בנכס 7000 מתחילת שנת 2003. זאת הוא לא עשה. החובה לשלם ארנונה מוטלת על המחזיק בנכס. אם מתברר כי פלוני אינו מחזיק בנכס, אלא אחר, חובה על העירייה לתקן את רישומיה, על מנת שלא תטיל על פלוני, כמי שאינו מחזיק, חבות מס בגין נכס שאינו בהחזקתו. היינו - משהתברר לתובעת שגויטין אינו מחזיק בנכס אלא הנתבעת 3 היה עליה לשנות את שם המחזיק לשם הנתבעת 3 על מנת שזו תשלם את הארנונה כמחזיקה. גם מקום שיש מחזיקים שונים, תחול חובת תשלום הארנונה על זה מביניהם שהוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. במקרה דנן, המדובר במסעדה שהנתבעת 3 מחזיקה ומנהלת; ברור שהיא זו המחזיקה בנכס ולבטח היא בעלת הזיקה הקרובה ביותר אליו. ולכן גם אם היתה החזקה משותפת של גויטין ושל הנתבעת 3, הרי לפי מבחן הזיקה הקרובה ביותר - החובה היא של הנתבעת 3. גויטין ידע כי הנתבעת 3 מחזיקה בנכס - זאת הוא אף הודה בחקירה אולם לא הודיע דבר. נראה שטעמים לא ענייניים הניעו אותו שלא לדווח לעירייה על שינוי שם המחזיק. יובהר ויודגש - תיקון רטרואקטיבי של שם המחזיק בנכס אינו מהווה חיוב רטרואקטיבי במס; התובעת רשאית לשנות רטרואקטיבית את רישומיה בדבר פרטי המחזיק בנכס. השאלה אם אדם החזיק בנכס וחייב בתשלום ארנונה לעירייה, יכולה להבחן על-ידי העירייה גם בדיעבד, וממילא אף לאחר תום תקופת ההחזקה. החבות המהותית בתשלום הארנונה בדין הוטלה, ללא כל התניה, על "המחזיק למעשה" ולא בעת הכנת הודעת החיוב. הוראת סעיף 325 לפקודת העיריות נועדה לאפשר לעירייה לחייב בארנונה גם את "המחזיק הקונסטרוקטיבי" שלא טרח להודיע במועד על השינוי בהחזקה בנכס, אך אינה חוסמת את דרכה של הרשות המקומית לחייב את "המחזיק למעשה" (ראו לעניין זהו: רוסטוביץ ואח', ארנונה עירונית, מהד' חמישית, אוריאן - תל-אביב, התשס"א-2001, ספר ראשון, עמ' 284-285). על כן, אין מניעה לשנות באופן רטרואקטיבי את רישומי התובעת בדבר פרטי המחזיק בנכס לכשבא לידיעתה המצב העובדתי לאשורו, כפי שאכן קרה במקרה דנן (ראו: רע"א 2987/91 ריינר נ' עיריית ירושלים, פ"ד מו (3) 661; ע"ש (חיפה) 199/00 חברת מ.א.ר בע"מ נ' מינהלת הארנונה בעיריית חיפה (ניתן ביום 18.10.01, ) ות.א. 10457/01 עיריית ירושלים נ' תורג'מן (ניתן ביום 19.4.04,).   משכך, אני קובע כעובדה שהנתבעת 3 מחזיקה בנכס 7000 החל מיום 1.5.03. מאחר והתביעה כנגד גויטין והנתבעת 3 חופפת לגבי התקופה שבין 1.5.03 ועד ליום 30.4.07. לאור זאת אני קובע שהמחזיקים בנכס 7000 הם כדלהלן: מיום 1.5.99 ועד ליום 30.4.03 מחזיק בנכס גויטין; החל מיום 1.5.03 ועד ליום 30.4.07 מחזיקה בנכס הנתבעת 3. התביעה שהוגשה כנגד גויטין ביחס לנכס הנ"ל לתקופה שבין יום 1.5.03 ועד ליום 31.8.04 נדחית, והמחזיקה היחידה היא הנתבעת 3, ויש להפחית סכום התביעה כנגדו לתקופה הנ"ל בסך 49,281 ש"ח. הנחת נכה לפי חוק הפטור שאלה נוספת שיש לבררה היא האם כל הנתבעים זכאים להנחה לפי חוק הפטור: סעיף 3 לחוק הפטור קובע, בין היתר, כי נכה הזכאי לתגמולים או למענק לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן:"חוק הנכים") יהיה זכאי לפטור מתשלום 2/3 מסכום הארנונה. חוק הנכים מגדיר 'נכה' ו- 'נכות' כדלהלן: "נכה" - חייל משוחרר או חייל בשירות קבע, שלקה בנכות; "נכות" - איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, בין גופנית ובין שכלית, או פחיתתו של כושר זה, שבאו לחייל משוחרר או לחייל בשירות קבע כתוצאה של אחת מאלה שאירעה בתקופת שירותו עקב שירותו..." הינה כי כן, המדובר בפטור אישי שניתן לחייל שאיבד את הכושר הגופני ו/או השכלי לפעול. אין חוק הפטור חל על כל ישות משפטית אחרת. גם אם נכה (כמשמעות המונח בחוק הנכים) הוא בעל שליטה - חלקית או מלאה - בתאגיד, אין הדבר מקנה לו את הזכות להנחה לפי חוק הפטור. תאגיד הוא אישיות משפטית עצמאית, והיות נכה בעל מניות ו/או מנהל בתאגיד אין בו כדי להקנות לתאגיד את הזכויות המוקנות ליחיד בדין או להטיל על תאגיד את החובות המוטלים על היחיד. המדובר בהנחה בארנונה הניתנת באופן אישי לחייל שלקה בתקופת שירותו או עקב שירותו הצבאי. המדובר בזכות אישית שאינה ניתנה להעברה או להמחאה לאחר, ולבטח לא לתאגיד. כל פרשנות אחרת יש בה כדי להיות בניגוד לתכלית החקיקה ולמהותה ויש לדחותה. לפיכך - הנתבעות 1 ו-3 אינן זכאיות לפטור על פי חוק הפטור ועליהן לשלם את חובן לתובעת במלואו. טענות בקשר לסיווג נכסים התובעת הוכיחה כי המדובר בנכסים עסקיים ולכן בדין החליטה לחייבם בארנונה לעסקים. אני מקבל את עמדת התובעת כי טענות הנתבעים באשר לסיווג הנכסים הוא בהליך של השגה, ערר וערעור מנהלי ולא במסגרת ההליך שלפני, והנתבעות מופנות להליכים אלו. בע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, 779 (להלן: "פס"ד ט.ט. טכנולוגיה"), נקבע לעניין זה כדלקמן: "פתיחת הערכאות השיפוטיות הרגילות בפני החייב בתשלום ארנונה נתונה כעת לשיקול-דעתו של בית-המשפט. כאשר מועלית בפניו טענה המנויה בסעיף 3 לחוק הערר, יש לשקול אם להתיר את העלתה. נראה כי בנושאים עובדתיים וטכניים תהיה הנטייה להגביל את האזרח להליכי ההשגה המנהלית. בירור עניינים אלה בקשר לחיובי ארנונה הוא פשוט ונוח יותר במסגרת הגופים המינהליים-מקצועיים... לעומת זאת בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית הרשות להעלות טענות מסוג זה בערכאות השיפוטיות הרגילות תינתן ביתר קלות". לפיכך, ולאור האמור בפס"ד ט. ט. טכנולוגיות, עסקינן בשאלה עובדתית, אשר מקומה בהליך של השגה. אמנם, בפס"ד ט. ט. טכנולוגיות מפורטים גם שיקולים נוספים בשאלה האם להתיר דיון בשאלה שמקומה להתברר בהליכי השגה, כך מצויין כי, יש לשקול גם את מידת מודעתו של האזרח להליכי ההשגה המינהליים ומידת הפגיעה ועיוות הדין שייגרמו לאזרח מחסימת דרכו לערכאות השיפוטיות הרגילות, וייתכן וחסימת טענות הנתבעים בהליך זה, תקשה עליהם לקבל סעד אצל מנהל הארנונה שכן איחרו בהגשת ההשגה למנהל הארנונה, אולם הנתבעים לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי מדובר בעניין מיוחד אשר מצדיק דיון במסגרת זו, ומה השוני בין עניינם שלהם לבין כל מקרה אחר שבו איחרו הנתבעים בהגשת השגה למנהל הארנונה. לפיכך ולאור האמור, לא מצאתי מקום להתיר למשיבים להעלות את טענותיהם בפניי ושלא במסגרת הליכי ההשגה והערר כדין. למען לא יהיה פסק הדין חסר, ולהסיר ספק, הרי גם לו היה עלי לבחון האם הנתבעים או מי מהם עמד בנטל להוכיח כי הנכסים אינם נכסים עסקיים, הרי הנתבעים לא עמדו כלל בנטל הרובץ לפתחם ודין טענותיהם לעניין זה להדחות. האם הנתבעים זכאים להנחת מבצע? הנתבעים טוענים כי הם זכאים להנחה על תשלום ארנונה בהתאם למבצע חובות עבר שיזם משרד הפנים. המבצע הסתיים זה מכבר (ואף ארכת המבצע הסתיימה כבר ביום 31.6.08) והנתבעים לא שילמו תשלום בגין חובם. משלא עמדו הנתבעים בתנאי המבצע הרי אינם זכאים להנחות ולתנאים המופיעים בו. משלא עמדו הנתבעים בתנאים ולא פעלו במועד , הרי אינם זכאים כיום לדרוש כי המבצע יחול עליהם בדיעבד. עצם פנייתם לתובעת להיכלל במבצע, תוך ציון כי הם זכאים לפטור של שני שליש אין בה כדי לסייע לנתבעים. לו היו משלמים 1/3 מהחובות - היינו את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, יתכן וניתן היה להניח לטובת הנתבעים כי התנהלו בתום לב מול התובעת, עת שילמו את הסכום שאינו שנוי במחלוקת ולגבי הסכום במחלוקת הם משאירים עד למתן הכרעה. מכתב עו"ד רוזנבלום טענותיהם הארנונאיות של הנתבעים שהובאו בתצהיר עדות ראשית של גויטין תוך הפנייה למכתבו של עו"ד רוזנבלום - ראשית, אין חולק על זכותו של בעל דין להשיג על חישובים הנראים לו לא נכונים. אין גם חולק כי רשאי הוא לשכור לו מומחה בתחום מסויים לסייע לו בהבאת טיעוניו. יחד עם זאת, עליו לעמוד בדרישות הדין לעניין זה, ואין לנתבעים להלין בסיכומי טענותיהם כי לא עשו כן. מכתבו של עו"ד רוזנבלום לא הובא בדרך שנקבעה בפקודת הראיות להגשת חוו"ד מומחה ראיות, וממילא אין המכתב עונה על הגדרת תצהיר (על המשתמע ממנו). אין בידי לקבל את מכתבו של עו"ד רוזנבלום ולא את עדותו, שבהגינותו הרבה הודה שלא ביקר בנכסים כולם ומכתבו ניתן על סמך מסמכים שנמסרו לו על ידי גויטין ולא לאחר שבדק המצב לאשורו, ולכן אין בידי לקבלם. סיכום לאור כל האמור: אני מקבל את התביעה בת.א. 741360/04 ומחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת את סכומה בסך 284,390 ש"ח, כשסכום זה נושא ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה ( 8.9.04) ועד לתשלום המלא בפועל; אני מקבל את בחלקה את התביעה בת.א. 741361/04 ומחייב את גויטין לשלם את הסכום של 189,513, בהפחתת סך של 49,281 ש"ח (נכון ליום 11.9.04) (ראה סעיף 27 לעיל). הסכום הנ"ל ישא ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה (8.9.04) ועד לתשלום המלא בפועל. תשומת הלב שלאור החלטת העיכוב, ישולם בשלב זה רק 1/3 מהסכום הנ"ל; אני מקבל את התביעה בת.א. 45798/07 ומחייב את הנתבעת 3 לשלם לתובעת את סכומה בסך 158,732 ₪, כשסכום זה ישא ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה (17.7.07) ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ + מע"מ כדין. סכומים אלו ישאו ריבית והצמדה החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. נכותארנונה