הסדרת חובות דיירים קודמים לפני קניית דירה מכונס נכסים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסדרת חובות דיירים קודמים לפני קניית דירה מכונס נכסים: מבוא. 1. ביום 19.7.00 רכש התובע דירת מגורים ברח' הגאולים 731/5 בחצור הגלילית, מעו"ד א. ליבוביץ, אשר שימש ככונס נכסים על הדירה. הזכויות בדירה רשומות במינהל מקרקעי ישראל ובחברה המשכנת "עמידר", ונמכרה לתובע עפ"י הוראות סעיף 34א. לחוק המכר, התשכ"ח-1968. ביום 24.7.00 אושרה המכירה ע"י ראש ההוצל"פ. תמורת הדירה שילם התובע 45,000$. טענות התובע. 2. לטענת התובע (בכתב התביעה המתוקן), הואיל והדירה נמסרה לו כשהיא אינה ראויה למגורים, שיפץ אותה בעלות כוללת של 27,000$. בעקבות השיפוץ עלה ערכה ב-40,000$. לאחר השלמת השיפוץ פרסם אותה למכירה. ביום 8.11.01 פנו אל התובע בני הזוג ליאון וביקשו לרכוש את הדירה. הוסכם כי הדירה תמכר להם תמורת 80,000$. התובע והקונים, פנו לעו"ד גור כדי לערוך הסכם מכר. לצורך שכלול העסקה, פנה התובע למשרדי הנתבעת, כדי לקבל תעודה לפי סעיף 324 לפקודת העיריות (להלן "התעודה" או "אישור לטאבו"), לפיה כל החובות המגיעים לנתבעת מהתובע שולמו במלואם. פקידי הנתבעת אמרו לתובע, כי מתן התעודה מותנה בפירעון חובותיהם של בעלי הזכויות הקודמים של הדירה. בעקבות העיכוב במסירת התעודה, חזרו בהם הקונים מרכישת הדירה. התובע פנה אל כונס הנכסים בדרישה להסדיר את תשלום חובם של בעלי הזכויות הקודמים של הדירה. ביום 15.11.01 שיגר כונס הנכסים מכתב ליועץ המשפטי של הנתבעת, עו"ד דני זמיר, והבהיר לו כי הדירה נמכרה לתובע בהתאם לסעיף 34א. לחוק המכר, והזכויות נרשמו על שמו במינהל ובעמידר. לפיכך, רשאית הנתבעת להתנות מתן התעודה רק בתשלום חובותיו של התובע לעיריה החל מיום 19.7.00, ולא בתשלום חובותיהם של בעלי הזכויות הקודמים של הדירה. פניה זו אל הנתבעת לא נשאה פרי. ביום 9.5.03 פנה התובע באמצעות ב"כ למחלקת המים. הנתבעת השיבה, כי על הדירה רובצים חובות בגין צריכת מים של בעלי הזכויות הקודמים. כונס הנכסים נדרש לסלק חובות אלה ולהמציא מסמך לפיו לא נותרו כספים בקופת הכינוס. במשך שנתיים לא היתה הדירה מחוברת למים. רק ביום 2.3.04 אישרה הנתבעת, כי התובע יקבל את התעודה, אם יסדיר חובותיו בגין הדירה ממועד העברתה לחזקתו ביום 19.7.00. התובע טוען, כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה לפי פקודת הנזיקין, ופעלה בניגוד להוראות סעיף 34.א לחוק המכר, תשכ"ח- 1968(להלן "חוק המכר"), לפיו הועברו הזכויות בדירה כשהן נקיות מכל חוב. בנוסף, התנהגות הנתבעת היתה בניגוד לכללי מינהל תקין ורשלנית, ובכך אחראית לנזקי התובע. הנזקים הנטענים הם ירידת ערך הדירה בשיעור 45,000$ וכן הפסד בשל העדר יכולת להשכיר את הדירה בתקופה שבין 19.7.00 ועד ליום 27.10.02, המועד בו הדירה חוברה למים, בסך 37,800 ₪. כמו כן, עותר התובע לחייב הנתבעת להשיב לו סך 6,519 ₪, המהווים תשלומי ארנונה מיום 19.7.00 ועד 1.1.03. התובע מעמיד את תביעתו ע"ס 242,319 ₪. טענות הנתבעת. 3. הנתבעת טוענת (בכתב הגנתה המתוקן), כי התובע פנה לחברת מ.ג.ע.ר מרכז גביה ממוחשבת בע"מ (להלן "החברה"), המפעילה את מחלקת המיסים של הנתבעת, וביקש שני אישורים: אישור שאין חובות על הדירה וכן אישור להעברת הזכויות בטאבו. עובדת החברה, הגב' זעפרני הודיעה לתובע, כי אין בידה למסור לו אישור על העדר חובות על הדירה, בקיומם של חובות, אך אין מניעה למסור לו אישור להעברת הזכויות בדירה, בכפוף לתשלום חובו, ממועד קבלת החזקה בדירה ביום 19.7.00. כאשר דירה נמכרת בכינוס נכסים, על הכונס לשלם את המיסים המוניציפלים החלים על הדירה, אלא אם הגיש חשבון מאושר ע"י יו"ר ההוצל"פ, לפיו התמורה ששולמה בגין הדירה לא כיסתה את חוב המשכנתא, בעקבותיו ניתן צו הכינוס. חובה זו חלה עד למועד מכירתה לתובע. הנתבעת נקטה בהליכי גביה נגד התובע, לאחר שלא נענה לדרישות תשלום המיסים מיום קבלת החזקה בה ביום 19.7.00. באותה עת, עמד חובו ע"ס 7,298 ₪. אספקת המים לדירה נותקה ביום 6.12.99 בשל חובותיו של הדייר הקודם. ביום 24.10.02 פנה התובע בבקשה לחבר את הדירה לרשת המים, ולאחר ששילם דמי חיבור בסך 462 ₪, חובר מיידית לרשת המים. לא היתה כל דרישה כלפיו, לשלם חובות המים של הדייר הקודם. לטענת הנתבעת, פעולותיה בוצעו כדין. הנזקים הנטענים מוכחשים וכן נטען, כי התובע לא פעל להקטנת נזקו. התובע יכל היה לשלם הסכומים שנדרש לשלם תחת מחאה, ולהגיש תביעה להשבת הסכום, ולא להסתכן בביטול העסקה. דיון. 4. בחקירתו הנגדית אישר הנתבע, כי בהגיעו למשרדי הנתבעת נאמר לו ע"י זעפרני, כי הדירה רשומה אצל הנתבעת ע"ש יצחק קדוש וכן אישר, כי ביקש לקבל שני אישורים: אישור לטאבו ואישור שני, לפיו אין חובות של הבעלים הקודמים על הדירה. עפ"י עדותו, זעפרני אמרה לו כי אינה יכולה לספק לו אישור שאין חובות על הדירה, הואיל וקיימים חובות על הדירה של הבעלים הקודמים (ע. 3 ש.4-7). 5. אין מחלוקת בין הצדדים, כי לצורך העברת הזכויות בדירה ע"ש התובע, לא נדרש אישור הרשות המקומית, וכי הדירה נרשמה ע"ש התובע בעמידר ביום 7.11.01 (ע.1 לפרוטוקול מיום 26.12.07). כפועל יוצא, העברת הזכויות ע"ש התובע, לא נרשמה באותה עת אצל הנתבעת, וכאשר פנה אליה התובע לראשונה, היתה הדירה רשומה ע"ש הבעלים הקודמים. 6. עפ"י תצהירה של זעפרני, התובע פנה אליה בסוף שנת 2001 כדי לקבל אישור שאין חובות על הדירה. בדיקתה העלתה, כי הדירה רשומה ע"ש יצחק וגילה קדוש. לפיכך, דרשה תחילה לקבל מסמכים המוכיחים כי הדירה הועברה על שמו. כאשר מסר לה התובע, כי רכש את הדירה מכונס נכסים, ביקשה לקבל חוזה, החלטות יו"ר ההוצל"פ וכן חשבון הכונס, כי לא נותרה בידו יתרה כלשהי. רק אז תוכל לדבריה, לרשום את הדירה על שמו, וליתן לו חשבון מסודר (סעיפים 3-5 ב-נ/1). 7. דרישתה של זעפרני, לאחר שנודע לה שהתובע רכש את הדירה מכונס נכסים, לקבל חוזה והחלטות ראש ההוצל"פ, היתה סבירה והגיונית. ואולם, לא היה בסיס לדרישתה, לקבל את חשבון הכונס, כי לא נותרה בידו יתרה כלשהי, כתנאי לרשום הדירה אצל הנתבעת על שמו, לאור סעיף 34.א. לחוק המכר. 8. מתצהירה של זעפרני עולה, כי מאוחר יותר נודע לה כי התובע אינו זקוק לאישור לטאבו להעברת הזכויות בדירה על שמו, מאחר וזו בוצעה עפ"י החלטה של יו"ר ההוצל"פ. לא היתה לה ידיעה על כך, בעת שהתובע פנה אליה. על כך גם מסרה בעדותה "לא ידעתי שאפשר להעביר את הזכויות מבלי לסלק את החובות החלים על הנכס, כאשר המכירה מתבצעת באמצעות כונס נכסים."(ע.6.ש.6-7) הסבר זה כאמור, סביר והגיוני, במועד פנייתו הראשונה של התובע, לפני שהיו בפניה המסמכים הרלוונטים, ולפני שכונס הנכסים פנה ליועץ המשפטי של הנתבעת, בהסבר מפורט ביום 15.11.01. אין בו כדי להסביר את תוכן מכתבה של זעפרני מיום 27.5.03 (נספח ב.3 ל-ת/1), אל ב"כ התובע. מכתב זה הינו תשובה למכתבו של ב"כ התובע מיום 9.5.03 בו ביקש בשם התובע, לקבל חשבון חובותיו של התובע בגין ארנונה וביוב, כדי לסלקם. כ-3 שנים לאחר שהתובע קיבל את החזקה בדירה, וכשנה ומחצה לאחר שהתובע הגיע אל הנתבעת לראשונה וביקש לקבל שני אישורים, האחד לטאבו והשני על העדר חובות על הנכס, כותבת זעפרני את הדברים הבאים: "בתשובה למכתבך: בנכס הנ"ל קיימים יתרות חוב מבעלים קודמים והובהר למרשך כי כונס הנכסים אמור לכסות חובות אלו כפי שמצויין בחוק על מנת לנקות את חובות העבר ולהעביר נכס זה נקי מחובות. כמו כן נדרש כונס הנכסים בזמנו להמציא מסמך מבית המשפט כי לא נשאר כל סכום בקופת כינוס הנכסים, בקשה זו לא נענתה. לצערי הרב למרשך לא ינתנו המסמכים להעברת נכס זה בטאבו וכן לא ינתן מסמך כי הנכס נקי מחובות. 3. למרשך מר דוד צדוק ישנו חוב מצטבר של ארנונה (מים) בנכס זה מתאריך 19.7.00. 4. מצ"ב מסמכים על יתרת חובות העבר של דיירים קדומים וכן של מר דוד צדוק." (ההדגשה אינה במקור - ב.ס.). למכתב זה, צורף פירוט חשבון הן של התובע והן של הדיירים הקודמים. הואיל וב"כ התובע ביקש לקבל פירוט חובותיו של התובע, לא היתה כל רלוונטיות לחובותיהם של הדיירים הקודמים, ולא היה כל צורך בסילוק החובות הקודמים. בשלב זה, היה על הנתבעת למסור לב"כ התובע את חובותיו שלו בלבד, ממועד קבלת החזקה בדירה על ידו. מסמך זה, סותר את גירסתה של זעפרני, לפיה לא היתה כל מניעה ליתן לתובע מסמך לטאבו, בכפוף לסילוק חובותיו מיום קבלת החזקה בדירה, ומוכיח את טענת התובע, כי הנתבעת שלא כדין, כרכה את קבלת אישור לטאבו בהסדרת חובותיו של הבעלים הקודמים של הדירה, גם לאחר שקיבלה את כל המסמכים המוכיחים, כי התובע רכש את הדירה מכונס נכסים עפ"י החלטת יו"ר ההוצל"פ. דרישתה זו היתה משוללת כל בסיס חוקי. מחובתה של הנתבעת, כרשות מנהלית, היה לרשום את הדירה על שם התובע, ולספק לתובע אישור להעברת הזכויות בנכס, בכפוף לתשלום חובותיו בלבד, ללא קשר לחובות הדיירים הקודמים. היא סרבה לעשות כן, שלא כדין. 9. התובע טוען, כי התקשר עם קונים לרכישת הדירה בסכום של 80,000$, וכתוצאה מהעיכוב במתן התעודה, חזרו בהם הקונים מרכישתה. עובדות אלה, לא הוכחו במידה הדרושה. מלבד עדותו של התובע, שהינה עדות יחידה של בעל דין, לא הובאה כל ראיה נוספת שיש בה כדי לתמוך בעדותו. לא הובאו הזוג ליאון כדי למסור עדותם, הן ביחס לנכונותם לרכוש את הדירה ובסכום הנטען, והן ביחס לביטול הצעתם זו, וסיבת הביטול. גם עו"ד גור לא זומן ע"י התובע למסירת עדותו, אף שלכאורה, הארועים המתוארים על ידי התובע היו צריכים להיות בידיעתו. להמנעות התובע מלהעיד עדים אלה לא ניתן על ידו כל הסבר. המנעותו זו, מלהביא את עדויותיהם מקימה חזקה, לפיה אילו היו מוסרים את עדותם, זו היתה פועלת לרעת התובע. ההסבר שמסר ב"כ התובע בתגובתו לסיכומי הנתבעת, נעדר כל משקל ראייתי, שכן לא היה עד במשפט וסיכומיו במישור העובדתי, יכולים להתבסס אך על ראיות שהוצגו במשפט. אין הוא רשאי להציג עובדות חדשות, שלא בא זכרן בראיות שהוצגו. לא די בעדותו של התובע, כדי להוכיח טענות עובדתיות אלה. 10. גם להוכחת ירידת הערך הנטענת של הדירה, לא הובאו ראיות מספיקות. התובע טוען, כי במועד בו פנה אל הנתבעת לקבל אישור להעברת זכויות, ערכה היה 80,000$ ובמועד הגשת התביעה (המתוקנת), עמד ערכה על 40,000$ בלבד. לא הוגשה חוות דעת שמאי להוכחת ערכה, לא במועד הצעתה למכירה, ולא במועד הגשת התביעה. מדובר בענין שבמומחיות. על נתונים אלה העיד התובע, אך לא די בה כדי להוכיח את שווי הדירה בשני המועדים. 11. לסיכומיו, צירף התובע לראשונה חוות דעת שמאי, כדי להוכיח את שוויה ביום 15.2.06 בסך 40,000$. צירוף ראיה זו לסיכומים לוקה בשניים: ראשית, אין לצרף לסיכומים ראיות שלא הוצגו במהלך המשפט, ללא נטילת רשות מבית המשפט ושנית, חוות הדעת אינה מתייחסת לדירה של התובע, אלא מהווה צילום של חוות דעת שמאי מהליך אחר, ביחס לדירה אחרת, תוך מחיקת שם בעל הדירה. זהו מעשה שלא יעשה. ברי, כי הצגת ראיה חדשה בשלב הסיכומים, ללא נטילת רשות, פוגעת פגיעה דיונית ממשית בצד שכנגד, בהעדר יכולת לתקוף ראיה זו ו/או להציג ראיה נגדית. לפיכך, אין מקום להזקק לראיה זו. 12. התובע טוען עוד, כי הדירה חוברה לרשת המים רק ביום 27.10.02 ונמנעה ממנו האפשרות להשכיר אותה מיום 19.7.00, ובכך נגרם לו הפסד דמי שכירות בסך 27,800 ₪ לפי 1,400 ₪ לחודש. יאמר כבר עתה, כי טענה זו סותרת את טענתו, לפיה בעת רכישתה, הדירה לא היתה ראויה למגורים. רק לאחר סיום השיפוץ, הציע אותה למכירה. מן הסתם, יכל היה להשכירה, רק ממועד זה. 13. אין מחלוקת, כי אספקת המים לדירה נותקה לפני רכישת הדירה ע"י התובע. לטענתו, פנה אל הנתבעת מספר פעמים לצורך חידוש אספקת המים, אך הנתבעת דחתה את בקשתו. 14. עפ"י תצהירו של התובע, הנתבעת סרבה לחדש את אספקת המים לדירה בשל חובותיו של הבעלים הקודמים (סעיף 19 ל-ת/1), אך אינו מציין, מתי פנה אל הנתבעת בענין זה. בחקירתו הנגדית אמר, כי הגיע למועצה בסוף שנת 2001 (ע.2 ש.14-15), וכי פנה אל הנתבעת בענין המים מספר פעמים בע"פ. לאחר שבוטל החיוב של קדוש בסך 6,000 ₪, והוא שילם ביום 24.10.02 סך 462 ₪ אגרת חיבור מים, הדירה חוברה למערכת המים (ע.2 לפרוטוקול). 15. בתצהירה של זעפרני נאמר, כי היה על התובע לשלם 462 ₪ כדי לחדש את אספקת המים לדירה, וסכום זה שולם על ידו ביום 24.10.02. באותו יום חוברה הדירה לרשת המים (סעיף 15 ל-נ/1). בחקירתה הנגדית העידה, כי זמן מה אחרי ששוחחה עם הפקידה של כונס הנכסים, ביקש התובע אישור על העדר חובות של הנכס, וכן ביקש להתקין מד מים (ע.4 ש.27-29). היא השיבה, שאין בעיה להתקין מד מים תמורת תשלום דמי ההתקנה. לגרסתה, לא דרשה מהתובע לשלם חוב מים שאינו שלו, שכן חוב המים הינו אישי, והנתבעת אינה דורשת תשלום חובות העבר אלא של בעל הנכס (ע.5 ש.1-4). 16. בפני שתי גירסאות סותרות, ואין בידי לקבוע כי יש להעדיף את גירסת התובע על פני גירסתה של זעפרני. בנוסף, התובע לא הניח תשתית ראייתית מספקת, מתי פנה אל הנתבעת בבקשה לחבר את הדירה לרשת המים, מתי סרבה לעשות כן, וכמה זמן חלף עד שבוצע החיבור תמורת דמי התקנה. כך גם ביחס לטענתו, כי הנתבעת התנתה את חיבור המים לדירה, בסילוק חובותיו של הדייר הקודם. בנסיבות אלה, דינה של טענה זו להדחות. כפועל יוצא, נדחים הנזקים הנטענים בגין אי חיבור הדירה לרשת המים ע"י הנתבעת. 17. התובע עותר גם, להשיב לו כל סכום ששילם בגין חובות העבר, ובפרט תשלומי ארנונה מיום 19.7.00 ועד 1.1.03 בסך 6,519 ₪. לטענתו, הואיל והדירה לא היתה מחוברת למים כשנתיים, אשר לוי, מנהל המים במועצה, הורה לחייב את התובע בארנונה החל מיום 1.1.03, אך הנתבעת לא פעלה בהתאם להוראה זו. ביום 1.3.04 נאלץ התובע לחתום על הוראה לחיוב חשבונו כדי לבטל עיקול שהוטל בגין חובות הדירה מיום 19.7.00 ועד שנת 2004 (סעיפים 2.17-2.18 לכתב התביעה). התובע צירף לתצהירו מסמך (נספח ג' ל-ת/1) ובו כיתוב בכתב יד "נא להתחיל חיוב ארנונה החל מ-1.1.03. חובות עבר מטופלים ע"י בית משפט כונס נכסים - בברכה (-)". 18. בתצהירה של זעפרני נאמר בענין זה, כי כבר בפנייתו הראשונה של התובע אל הנתבעת, החזיק בדירה 16 חודשים מאז רכישתה, ועל כך היה חייב מיסי ארנונה (סעיף 8 ל-נ/1), ובהמשך - "נאמר לו כי אם הוא ישלם את חובות הארנונה מיום קניית הדירה עד לאותו מועד, הוא יקבל אישור שאין לו חובות על הדירה, הוא בחר להתעלם ולא לשלם את חובו האישי מיום 19.7.00" (סעיף 16 ל-נ/1). לענין האישור של אשר לוי נאמר, כי היה חבר מועצה שעסק בנושא הגביה. הנחה בארנונה רשאית לתת רק ועדת ההנחות שהוקמה עפ"י חוק, ואין לחבר מועצה ואף לא לראש מועצה, סמכות לוותר על ארנונה או ליתן הנחות. הואיל והתובע לא נענה לדרישות התשלום שנשלחו אליו, הוטל עיקול על חשבונו לגביית חוב ע"ס 7,298.40 ₪, הנובע מחובו מיולי 2000. סכום זה נפרש ל-20 תשלומים ללא ריבית. 19. מקובלת עלי טענת הנתבעת, לפיה חבר מועצה אינו מוסמך ליתן לתושב הנחה מארנונה. סעיף 13(א)(1) לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) התשנ"ג-1993 קובע, כי מועצה רשאית לקבוע הנחה למחזיק של בניין, שאין משתמשים בו משך תקופה מצטברת של עד 6 חודשים - עד 100%. התובע אמנם לא טען, כי הגיש בקשה לקבלת הנחה מארנונה נוכח העובדה, שדירתו לא היתה מאוכלסת במשך כשנתיים. ואולם, ברי, כי הנתבעת ידעה שהדירה לא היתה מחוברת לרשת המים עד ליום 27.10.02, וממילא נכנסה לגדר התקנה, המקנה לתובע פטור מתשלום ארנונה למשך 6 חודשים. 20. נפסק לא אחת, כי על רשות ציבורית לנהוג ביושר ובהגינות, חובה הנשאבת מהמשפט הציבורי, ואף יותר מזו הנדרשת מאדם פרטי (ע"א 6518/98 הוד אביב בע"מ נ. מינהל מקרקעי ישראל נה(4) 28, 44). בענין אחר אמר בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ: "חובתה של הרשות המינהלית לנהוג בתום לב בהתקשרויותיה החוזיות, נגזרת הן מן המשפט האזרחי המטיל חובת תום לב על כל מתקשר, והן מן המשפט הציבורי המחייב רשות ציבורית לנהוג בהגינות וביושר כלפי אזרחיה בכל מגעיה עמם. ואולם חובת ההגינות המינהלית - שיסודה במעמדה של הרשות כנאמנה כלפי הציבור - מחמירה יותר מחובת תום הלב הנדרשת מן הפרט. עמידה המחמירה חלה בין אם פועלת הרשות בתחום המשפט האזרחי, ובין אם פועלת היא בתחום המשפטי הציבורי." (בג"ץ 4422/92 שלמה עופרן נ. מינהל מקרקעי ישראל מז(3) 853). 21. ההגינות המתחייבת מן הנתבעת במקרה זה, היתה להבהיר לתובע, לא רק מהם חובותיו לשלם ארנונה ממועד קבלת החזקה בדירה, אלא גם את זכותו על פי דין, להגיש בקשה לקבלת הנחה מארנונה, ביחס לתקופה בה הדירה היתה ריקה. משלא עשתה כן, אף שידעה שהדירה לא היתה מחוברת לרשת המים, הפרה חובתה זו כלפי התובע. 22. בכתב התביעה טוען התובע, כי חוייב בתשלומי ארנונה מיום 19.7.00 ועד ל-1.1.03 בסכום כולל של 6,519 ₪, וסכום זה הוא מבקש להשיב לו בצירוף החזרי ריבית, הצמדה וקנסות בהם חוייב התובע. הואיל והתובע איננו מפרט בטענתו זו, את תשלומי הקרן, הריבית והקנסות ששולמו על ידו, אין בידי אלא להתייחס לסכום זה כבסיס, לגובה ההחזר לו זכאי התובע, בגין ארנונה לתקופה של 6 חודשים, בה הדירה היתה ריקה ולא ראויה למגורים. 23. בנסיבות אלה, אני מחייבת את הנתבעת, להשיב לתובע תשלומי הארנונה ששולמו על ידו, ככל ששולמו, בששת החודשים האחרונים עד למועד מתן פסק הדין, ואם לא שולמו, לזכותו מחיוביו בתקופה זו. יהיה בכך משום פיצוי סמלי על תלאותיו של התובע במשך תקופה לא מבוטלת, בפנייתו לנתבעת לקבל את מה שהיה זכאי לקבל, אישור להעברת הזכויות בדירה, בכפוף לתשלום הארנונה ממועד קבלת הדירה מכונס הנכסים. אף שמרבית טענותיו של התובע נדחו, בשל אי הבאת ראיות מספיקות להוכחת הנזק, נוכח התנהלותה של הנתבעת כמפורט דלעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. קניית דירהחובכינוס נכסיםמקרקעין