העתקת כתבי טענות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העתקת כתבי טענות: השאלות נשוא תביעה זו שבפניי, הן, האם הועתקה עתירה אשר אותה הגיש עו"ד סגל לבג"צ, מעתירה אשר הוגשה שנתיים קודם לכן, על ידי עו"ד גולדהמר, ואם כן, האם העתקת עתירה אשר הוגשה לבג"צ על ידי עותר אחר, מהווה הפרה של זכויות היוצרים, והפרה של חוק עשיית עושר שלא במשפט, חוק עוולות מסחריות, פקודת הנזיקין, ובמידה ואכן כך, מה הוא שיעור הפיצוי המגיע בגין הפרות אלו. רקע עובדתי: משרדו של התובע אשר ייצג מספר רשויות מקומיות הגיש ביום 25.08.04 עתירה לבג"צ אשר מספרה בג"צ 7805/04. עיקרה של העתירה היה מכוון כנגד שר הפנים, וועדת חקירה לגבולות שיפוט חיפה, קריית אתא, נשר והשטחים חסרי מעמד מוניציפלי, הכלואים ביניהם, ורשויות מקומיות אחרות. העתירה הוגשה בשם עירית קרית מוצקין, עיריית קרית ביאליק ועירית קרית ים, כאשר הרקע הוא קביעות של הועדה לעניין מתחם בתי הזיקוק במפרץ חיפה, והשלכות קביעות הוועדה על רשויות אילו. ביום 19.3.06 הנתבעת מס' 2 באמצעות הנתבע 1 הגישה עתירה באותו עניין, ממש כנגד אותם גורמים ועל רקע החלטות אותה וועדה, מספרה בג"צ 2461/06. למען הנוחיות, תקרא העתירה הראשונה - עתירת גולדהמר והעתירה השנייה עתירת סגל. לטענת התובע, העתירה השניה הועתקה כמעט מילה במילה מתוך העתירה אותה הגיש כשנתיים לפני כן. העתקה זו, מהווה הפרת זכויות יוצרים מחד. מאידך, באמצעותה התהדר הנתבע, זכה לפרסום, וכל זאת שלא כדין, ללא קבלת רשות או היתר ומבלי לציין, כי מדובר בהעתקת העתירה המקורית. בנוסף אף גרף ממון בגין כך והתעשר שלא כדין. כתב הגנה הוגש בשם שני הנתבעים אם כי יש לציין כבר עתה, כי בשלב מאוחר יותר הנתבע 2 והתובע הגיעו להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין. לטענת הנתבעים בכתב ההגנה, התובע לא גילה כל עילת תביעה נגדם. המסכת העובדתית בשתי העתירות היא זהה, ומטבע הדברים גם הנימוקים המשפטיים. לתובע אין כל זכות יוצרים במסמכי בי-דין בכלל ובעתירה לבג"צ בפרט. אין מדובר ביצירה ספרותית הזכאית להגנה. מדובר במסמך משפטי סטנדרטי רגיל ולכן לא נוצרות בו שום זכויות יוצרים. אין בו שום מאפיין אישי, מדובר במסמך הפתוח לעיון הציבור וכל אחד החפץ לצטט ממנו או להעתיק רשאי לעשות כן, וכך אין הפרה של זכיות יוצרים. עוד טענו הנתבעים, כי גם אם מלכתחילה היו זכויות יוצרים, הרי מרגע שהוגש המסמך לבית המשפט, התובע ויתר עליהן. הנתבעים סוברים, כי לא היה כל מקום שיבקשו רשות לביצוע ההעתקה, חלק או חלקים מהעתירה, ובנוסף לכך, התובע לא הראה כי אי קבלת ההסכמה גרמה לו נזק כלשהו. על כן גם אין מקום לכל שאר הטענות והעוולות הנטענות כלפי הנתבעים, ויש לדחות התביעה על הסף. נסיון גישור בין הצדדים לא עלה יפה למרבה הצער. וכך גם לא היתה הסכמה להגשת סיכומי טענות. ועל כן היה צורך לשמוע ראיות. התובע והנתבע הם אלו אשר העידו, וכל אחד מהם צירף לתצהיר העדות הראשית את העתירות על נספחיהן ומסמכים נוספים. סיכומי התובע: התובע סוקר את הרקע העובדתי להגשת העתירה, וכן את שלושת פסקי הדין הדנים בהעתקת כתבי טענות של עו"ד, והם: ת"א 7417/05 (מחוזי- י-ם) משרד עו"ד סורוקר - אגמון נגד עו"ד ארטמן, , פסק הדין ניתן על ידי כבוד השופטת שידלובסקי אור, ת"א 72672/04 (שלום ת"א) עו"ד עזגד נ. משרד עו"ד שפיגמן ושות', , ת"א 38116/65 (שלום ת"א) עו"ד קלדרון נ. עו"ד גולן, , שני פסקי הדין ניתנו על ידי כבוד השופטת דליה מארק-הורנצ'יק. לדעת התובע, המסקנה העולה מכל אחד מפסקי הדין הנ"ל היא, כי כתב טענות המוגש לבית המשפט מהווה יצירה ספרותית המוגנת על פי חוק זכויות יוצרים, ובעניינינו, חל הדין הקודם לחקיקת חוק זכויות יוצרים תשס"ח -2007. התנאים הנדרשים הם תנאי הכתב והמקוריות, ובכך עמדה העתירה אותה הגיש התובע. נפסק, כי עו"ד זכאי לזכות יוצרים בכתב בי דין אשר הגיש, ואין זה משנה אם מדובר בהליך רגיל או בעתירה לבג"צ, ואין תנאי העדר פומביות רלוונטי לעניין. לעניין דרישת המקוריות מדובר בדרישה מינימלית של זמן, מאמץ או כשרון, והיות ואין ספק כי התובע עיבד וגיבש את חומר הגלם הנחוץ להכנת העתירה, תוך השקעת הידע, העמל, המאמץ והיצירתיות. עתירת גולדהמר, על כן, זכאית להגנה של חוק זכויות יוצרים. העובדה כי גם עו"ד נתי פולינגר חתום על כתב העתירה, מלמדת כי גם הוא וכן עובדים אחרים במשרד התובע, חברו ליצירת העתירה. עובדה זו אינה מעלה ואינה מורידה, ושלא כטענת הנתבע, הזכות הקניינית והמוסרית שייכת למעביד - למשרד עו"ד גולדהמר ואינה אישית של עו"ד פולינגר. ברור כי לצורך העתירה, תוך הכנתה, היה צורך באיסוף מידע, מחקר היסטורי, מגורמים שונים ובכלל זה מבקר המדינה, איגודי ערים, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וגורמים אחרים, השקעת זמן, משאבים, ידע וכתיבת העתירה עצמה. עו"ד גולדהמר מפנה בסיכומים לסעיפים הספציפיים אשר גיבשו את איסוף החומר, ועל סמך חומר זה את הטענות המשפטיות, כמו סעיפים 31,32,33,34. אין ספק, כי מדובר בעובדות ומידע שהיה צורך בהשקעה נכרת של זמן ומאמץ. מובן מאליו, כי מאמץ זה "נחסך" מהנתבע אשר העתיק מעתירת התובע גם את המידע הזה. אין מדובר בעובדות הידועות לכל כטענת עו"ד סגל. אכן, כאשר מדובר בהעתקה של סעיפים בודדים המתייחסים לניסוח עילה, כפי שהיה בפרשת סורוקר-אגמון, מובנת דחיית התביעה, אך גם שם נאמר, כי, לכתבי בי דין אחרים יש להתייחס באופן שונה ויש לדרוש שעורכי הדין לא יעתיקו אחד מן השני. התובע מפנה ל - בש"א 6341/08 (מחוזי חיפה) עו"ד יוסף אדם נ. פלסטו שק בע"מ ואח' וכן מאבחן את ת.א. 10015/00 (שלום ת"א) שיא רד בע"מ נ. חכון, , אשר עסק בהעתקת מסמכים, מסמכים סטנדרטיים כמו תקנון, טופס שאלון וכד', שאין להם דבר עם נשוא תביעה זו ולא מסמכים משפטיים. הסעדים הנדרשים הם כדלקמן: פיצוי בגין הפרת זכות היוצרים החומרית על פי סעיף 6 (1) ו - 7 לחוק זכויות יוצרים 1911. ועפ"י סעיף 3 לפקודת זכויות יוצרים - 1924, פיצוי ללא הוכחת נזק אשר ינוע בין 10,000 ל - 20,000 ₪. בנסיבות העניין יש לפסוק את הסכום המקסימלי ובמיוחד לאור היקף ההעתקה, השיטתיות, סירובו של הנתבע להתנצל, או לתקן את העתירה או למשוך אותה, וכן בהתחשב בכך, כי על פי סעיף 56 בחוק החדש מ - 2007, נקבע סכום של עד 100,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק. לדעתו של התובע יש לפסוק בגין כל סעיף שהועתק, את הפיצוי המקסימלי ולחילופין בגין כל פרק, עד ל 180,000 ₪ ורק לחילופי חילופין בגין העתקת כל העתירה. פיצוי בגין הפרת הזכות המוסרית, לפי סעיף 4 (א) לפקודת זכות יוצרים מ- 1924, כאן לא נקבע פיצוי סטטוטורי אך לאור מה שנקבע בע"א 2790/93 - (פרשת קימרון), פ"ד נ"ד (3), עמוד 817. והפרה זו היא גם עוולה אזרחית, כאשר הנתבע הגיש את עתירתו, המפירה מבלי לבקש ומבלי לקבל את רשותו של התובע, ותוך השמטת שמו, יש לפסוק כפי שנפסק בפרשת קימרון, 80,000 ₪ או לחילופין 30,000 ₪ כפי שנפסק בפרשת עזגד. בגין עשיית עושר שלא במשפט - מתבקש סעד של פסיקת פיצוי בשיעור 50,000 ₪, שיהווה את השבת הסכום ששולם לעו"ד סגל ע"י המועצה המקומית קרית טבעון, בגין מאמציו של עו"ד גולדהמר, וכן אומדן העושר שהפיק הנתבע ע"י פרסומו באמצעי התקשורת בגין העתירה, אותה למעשה יצר התובע. בגין עוולת הרשלנות - אותה ביצע הנתבע כלפי התובע, כמדובר בפרשת קלדרון, מתבקש בית המשפט לפסוק 30,000 ₪. בגין הפרת חובה חקוקה, דהיינו על פי סעיפים 53, 61 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961, סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1986 (שמירה על הגינות וכבוד המקצוע): הרי הנתבע הפר את חובתו עפ"י החוק, וגם כאן מתבקש בית המשפט לפסוק 30,000 ₪. התובע מאבחן את הפרשה כאן לעומת פסקי הדין בפרשות קלדרון, ועזגד, ששם המעתיקים הודו בהעתקה, בשעה שכאן, עו"ד סגל לא זו בלבד שלא הודה בהעתקה ולא הצטער ולא התחרט על כך, ממשיך לטעון, כי אין מדובר בהעתקה ואין לו על מה להצטער. יש בכך חוסר תום לב מובהק. בנוסף יש להטיל על עו"ד סגל, הוצאות מוגברות ושכ"ט עו"ד היות וגרם להמשכות ההליכים שלא לצורך, על ידי סירובו להסכים להגשת סיכומים בכתב. סיכומי הנתבע: הנתבע סבור, כי מדובר בתביעה סתמית, קנטרנית וטורדנית. התובע לא פירט מהי עילת התביעה, מה הנזקים שנגרמו לו, על סמך מה הוא תובע 180,000 ₪ ויש לדחות את התביעה על הסף. לדעתו של הנתבע, גם אם ייקבע כי העתירה הועתקה, אין לתובע כל עילה, אין מדובר בזכויות יוצרים כלשהם ולתובע לא נגרם כל נזק. לדעת הנתבע, בדיקת שתי העתירות מלמד, כי אין מדובר כלל במעשה העתקה, והיות ומדובר על תשתית עובדתית זהה, אין מנוס מכך שהעתירות תגלנה זהות מסויימת. בנוסף, גם אם ישנה זהות, הרי אין לתובע זכויות יוצרים על התשתית העובדתית. הנתבע מפנה לסעיפים שונים בעתירתו, אשר אינם מופיעים בעתירת גולדהמר, כמו סעיפים 17-20 בעמוד 5 לעתירה. היות וגם הסעדים המתבקשים זהים, הרי אין מנוס מכתיבת אותם דברים שהם ניסוחים משפטיים, וכפי שנפסק בפרשת סורוקר-אגמון - אין כאן העתקה ופגיעה בזכויות יוצרים. יתר על כן, למעשה מי שכתב את העתירה הוא עו"ד נתי פולינגר ולא התובע, ואין לקבל את הטענה כי מכיוון שהוא עובד במשרדו, הרי העתירה שייכת לתובע ולא לעו"ד פולינגר, כך גם נפסק בפרשת קלדרון אליה הפנה התובע. טענה אחרת בפי הנתבע היא, כי מרגע שהעתירה הוגשה לבג"צ, הפכה להיות נחלת הכלל, ואין כל זכות יוצרים בה, מותר לכל אחד לעשות בה שימוש כרצונו. מדובר בעתירה שמעלה על הכתב עובדות יבשות הידועות לכל, ואין צירוף אותן עובדות בכדי ליצור מהן יצירה המוגנת ע"י חוק זכויות יוצרים. הנתבע מפרט ארוכות את פסק הדין בעניין סורוקר-אגמון שהוא מאוחר יותר לפסקי הדין בפרשות עזגד וקלדרון, ומסיק מפסקי דין אלה, כי בית המשפט המחוזי סבור שכתבי טענות מושפעים מהפונקציה אותם הם אמורים לגלם, מוכתבים ע"י תקנות ועקרונות, אינם יכולים להיות יצירות מוגנות, גם אם ישנם סעיפים המועתקים מכתב טענות אחד למשנהו. כאשר מדובר בטענות משפטיות המנוסחות בצורה שבלונית באופן שגרתי, ומציגות את עילת התביעה והעובדות, אין מדובר בהעתקת יצירה מקורית. הנתבע טוען, כי מסמכים משפטיים אינם זכאים להגנת זכות יוצרים. עתירה לבג"צ אינה מהווה יצירה ולכן יש לדחות את התביעה. לעניין הנזק טוען הנתבע, כי לאור העובדה שהתובע קיבל כספים עבור העתירה, הרי לא נגרם לו כל נזק. יתר על כן, הסכום הנדרש בסך 180,000 ₪ הינו מוגזם, מופרך וללא יסוד. דיון עיון השוואתי של מילה במילה, בין שתי העתירות, מלמד כי אכן היתה העתקה כמעט מושלמת של עתירת גולדהמר לעתירת סגל. העתירה אותה הגיש עו"ד גולדהמר היתה בשם שלוש עותרות, ואילו העתירה אותה הגיש עו"ד סגל היתה בשם עותרת אחת. בשינוי המחוייב הזה הוגשה עתירתה של עירית קרית טבעון. השוואת שתי העתירות מלמדת, כי ההעתקה נעשתה במתכוון ובמודע תוך כדי שינויים המחוייבים בלבד, כמו, עותרת במקום עותרות או הוספת 2-3 סעיפים אשר רלוונטים רק לקרית טבעון או להיפך. מעתיק העתירה, בין אם עו"ד סגל עצמו, בין אם מי ממשרדו, עיין בה היטב לפני העתקתה, שכן ידע להשמיט מה שאינו שייך. עתירת גולדהמר השתרעה על 24 דפים, בהם 9 חלקים ובהם 61 סעיפים. עתירת סגל השתרעה על 15 דפים מחולקת ל 9 חלקים ואף בה 61 סעיפים (צורות וגודל גופן שונים). חלק ה' בעתירות שונה, וזאת מבחינת העניין שבו. כך גם חלק מסעיף 35 בעתירת סגל שונה מאותו סעיף בעתירת גולדהמר, שכן מדובר בנושא ארנונה ונתונים מספריים אחרים אשר באופן טבעי שונים בין שתי העתירות. כך גם המשפט הראשון בסעיף 43 בעתירת גולדהמר. והמשפט הלפני אחרון בסעיף 47 שבעתירת גולדהמר אינו מופיע בעתירת סגל, שכן עניינו התפתחות עיר הקריות, נושא שאינו שייך לעתירת סגל. כל שאר סעיפי העתירות זהים לחלוטין ובכלל זה ציטוטים והפניות לפסקי דין וההדגשות בתוכם. הדבר נכון הן לגבי תיאורים עובדתיים, הן לגבי טיעונים משפטיים והן לגבי מלל אחר. במילים אחרות, הטענה להעתקה היא נכונה, עתירת סגל הועתקה כמעט בשלמותה מעתירת גולדהמר. זכויות יוצרים כתב תביעה, הגנה, בקשה או עתירה לבג"צ מהווים יצירה ספרותית כהגדרתה בחוק זכות יוצרים 1911. כל מקרה לגופו ונכון בעיני להתייחס קודם כל לעתירה אשר הוגשה לבג"צ ע"י התובע, הועתקה כמעט כולה והוגשה אף היא לבג"צ. (במאמר מוסגר יש לתמוה מדוע מבחינה עניינית, לא עשה הנתבע את הדבר המתבקש מאליו - להצטרף לעתירה הקיימת כבר בפני הבג"צ, וזאת בכדי שהנושא ילובן וידון במקשה אחת בפני אותו הרכב וכו'). מעבר להגדרה בחוק והפרשנות בפסיקה, העתקה ללא רשות היא כפשוטה מעשה שאינו הגון. אין מחלוקת שהנתבע לא ביקש היתר או רשות להעתיק. הנתבע פעל כאן שלא בהגינות, ובחוסר תום לב. אין מדובר בניסוחים משפטיים "שאי אפשר אחרת", הוראות חוק אשר כמובן זהות או ציטוטים מפסקי דין, אשר כמובן כאשר מדובר באותה מטרה, אין מנוס מכתיבה זהה. מדובר ביצירה שלמה שהועתקה, בכוונה תחילה. אין אפשרות לקבל אף אחת מטענות הנתבע. עתירה לבג"צ אינה שונה במובן זה, מכל כתב טענות אחר והיא יצירה ספרותית, גם אם אין בה "ספרות גדולה", לא אמורה להיות. כך נקבע בפסיקה ובכלל זה בת.א - (י-ם) 7417/05 סורוקר אגמון, קניין רוחני נ. רמי ארטמן, עו"ד, , עליו הסתמך הנתבע. גם אם מדובר בלקט עובדות ונתונים "ידועים לכל", כטענת הנתבע, הרי גם יצירות לקט יש והן מוגנות. העתקת רשימות ממדריך לימודפון נמצאה כהפרת זכויות יוצרים: ת.א. (ראשון לציון) 5327/01 גד הפקות בע"מ ואח' נ. הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח', , מפי כבוד השופט אורנשטיין, הספרות והפסיקה שם. ואם העתקת רשימות מהווה הפרת זכויות יוצרים, כתב טענות ועתירות, על אחת כמה וכמה. כבוד השופט אורנשטיין מצטט מספרה של ד"ר שרה פריצנטי זכויות יוצרים כרך א' ומפנה לע"א 3616/92 דקל שירותי מחשב להנדסה בע"מ נ. חשב היחידה הבין - קיבוצית לשרותי ניהול אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, אליו הפנה גם התובע. הדרישה למאמץ כשרון והשקעה הם במידה צנועה, כפי שמצויין בת.א. 5327/01 הנ"ל המפנה ל-ע"א 23/81 הרשקו נ. אורבוך פ"ד מ"ב(3) 757 ול-ע"א 513/89 פרשת אינטרלגו בע"מ והוזכר גם כת.א. 7417/05 הנ"ל וכן בע"א 360/83 סטרוסקי נ. ויטמן, פ"ד מ(3) 340 בעמוד 364, אף אליו מפנה ת.א. 7417/05 הנ"ל. הדרישה היא במובן של עבודה - work . אין ספק שבכתיבת ויצירת עתירת התובע הושקעו לימוד, ישום הידע המשפטי, מאמץ באיסוף הנתונים הדרושים לתקוף את החלטות שר הפנים והוועדה, עצם כתיבת הטיעונים, התיאור העובדתי, ההשלכות הצפויות כתוצאה וכו'. אותה עבודה ניכרת ורבה, חסך לעצמו הנתבע, הוא בא אל המוכן והעתיק. ובכך הפר את זכויותיו של התובע ביצירתו, הזכות החומרית והזכות המוסרית. הנתבע לא זו בלבד שלא ביקש רשות, אלא עמד על דעתו, כי נהג כשורה, כי רשאי היה להעתיק, (אם יקבע שהעתיק), כי אין מקום להתנצל, ובכך הגדיל את חוסר תום לבו בפרשה. גם כבוד השופטת שידלובסקי - אור (על פסק דינה נסמך הנתבע), קבעה בפרשת סורקר כי יכול וכתב התביעה הוא יצירה ספרותית כהגדרתה בחוק זכות יוצרים ומוגנת. שם היא דחתה את התביעה, שכן מצאה כי את הסעיפים המועתקים אי אפשר היה לכתוב אחרת, שכן הם תיארו סעיפי חוק ונכתבו בלשון המשפטית היבשה. עוד הוכח, כי לא היתה העתקה מבנית של כתב התביעה, נימוק נוסף שהביא שם לדחיית העתירה. לא כך הוא המקרה כאן. לבד מתוכן ענייני שהועתק ללא קשר להוראות חוק, הועתק כל מבנה העתירה ובכלל זה החלוקה לפרקים, לסעיפים, הדגשים והצורה, הלשון, השפה, הסגנון. כאשר מועתקת כך כל העתירה, אין מדובר ב"עובדות יבשות" וניסוחים משפטיים מקובלים. רק כדוגמא, חלק ב', סעיף 30,43,47,48 בעתירת גולדהמר אשר הועתקו בשלמותם. איני מקבלת את הטענה, כי היות ועו"ד נתי פולינגר הוא כותב העתירה, יש לדחות את עתירת התובע. אכן משרד עורכי הדין, כמו האוניברסיטה, כמו כל גוף אחר, אשר עובדיו - שכיריו, יוצרים במסגרתו, הוא בעל הזכויות. שניהם כאחד בעלי זכויות היוצרים ובודאי שבכך אין סיבה לדחות את התביעה. הנזק - הפיצוי בע"א 3616/92 הנ"ל כתב כבוד השופט טירקל: כמצוטט בת.א. 5327/01 הנ"ל: "... בתוך הגבולות הצרים למדי שקבע לו המחוקק, סבורני שיש להחמיר עם המפרים... ראוי לפסוק את הסכום המירבי, או סכום קרוב לזה. זאת, בעיקר, משיקולים של התרעה, שמשקלם גדל והולך ככל שהאפשרויות לפגוע בקניינו הרוחנית של הזולת גדלות והולכות עם השתכללותם של אמצעי ההעתקה והשכפול". וכך גם בפסקי דין אחרים אליהם הפנה התובע - קלות ההפרה והשימוש הגובר בה, מצדיקים פסיקת סכום מירבי. התובע סבור, כי יש לפסוק את הסכום המירבי בגין כל סעיף וסעיף שהועתק. הסכום המירבי הקבוע בחוק הוא 20,000 ₪. לא מצאתי בפסיקה, כי פסקו את הסכום המירבי בגין כל סעיף מועתק, ונראה לי נכון להתייחס במקשה אחת לכל העתירה שהועתקה. זאת גם על פי לשונו של החוק החדש, סעיף 56(ג), אם כי אמנם היום עומד סכום זה על 100,000 ₪. עם זאת, ולאור עמדתו הנחרצת של הנתבע לפיה אינו מבין כלל מה רוצים ממנו, איני מוצאת כי יש להפחית דבר מהפיצוי הקבוע במועד הרלוונטי, דהיינו 20,000 ₪. על כן הנני פוסקת כי הנתבע ישלם לתובע בגין הפרת הזכות החומרית - 20,000 ₪. הפרת הזכות המוסרית, פגיעה במוניטין ועוגמת נפש כל אלו אכן מתקיימים כאן. לא קשה לנחש את עוגמת הנפש, של התובע כאשר הוא מגלה כי שנתיים לאחר הגשת העתירה על-ידו, מוגשת העתירה, אותה כתב, באותו נושא, כנגד אותם גורמים, רק עם עותרת אחרת. "עבודתו" של עו"ד סגל כביכול היא זו הזוכה לפרסום ולא עבודתו של התובע. יתר על כן, לא תמיד הציבור הרחב שם לב למועדים ועלול חלילה להיווצר מצב לפיו עוד יהיה מי שיחשוב כי עו"ד גולדהמר הוא אשר העתיק מעו"ד סגל!!! הפגיעה ברורה. לעניין הפיצוי בעניין עוגמת הנפש, יש להתחשב בהתנהגות הנתבע, אשר לא התנצל לא התחרט, וסבור עדיין כי פעל כשורה. הפיצוי המגיע בגין כך הוא 15,000 ₪. עשיית עושר שלא במשפט, עוולות על פי פקודת הנזיקין כל אלו אכן מתקיימים כאן. הטענה כי גם אם היה עו"ד סגל כותב עתירה אחרת, היה מקבל שכ"ט אינה ממין העניין. הוא קיבל שכ"ט עבור הכנת והגשת העתירה אותה העתיק מעו"ד גולדהמר. זו המציאות. הוא השתכר בגין מעשה שעשה שלא כדין. אינני סבורה שיש כאן רשלנות - הרי הדבר נעשה במתכוון ובכוונה תחילה - עם זאת ישנה עוולה של הפרת חובה חקוקה כנטען. הפיצוי המגיע בגין ראש נזק זה הוא 15,000 ₪. סכומו של דבר הנני מקבלת את התביעה. עתירת סגל היא לטעמי מעשה לא הגון שלא ייעשה. העתקה שלא כדין של עתירת גולדהמר, מהווה הפרת זכויות יוצרים ופגיעה בו, עשיית עושר שלא במשפט והפרת חובה חקוקה. הנתבע ישלם לתובע בגין כך סך 50,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.6.09 ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף ישא הנתבע בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד באופן כולל בסך 25,000 ₪ + מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.כתבי טענות / כתבי בי דיןזכויות יוצרים (הפרת)מסמכים