הקטנת קרן חוב לנושה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקטנת קרן חוב לנושה: א. מבוא 1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של רשם ההוצאה לפועל הנכבד, כב' הרשם רט עמיעד מיום 16.9.09, בתיק הוצאה לפועל 01-80342-08-04 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), בה דחה הרשם בקשה להקטנת קרן חוב שהגישו המבקשים. יצוין כי ביום 11.10.09 דחה הרשם גם את בקשת המבקשים לעיון מחדש. 2. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות המפורטים שהוגשו ע"י הצדדים החלטתי לדון בבקשה כבערעור עצמו. 3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי ובמסמכים שהוגשו ובחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל. ב. שטרות החוב שהגיש המשיב לביצוע בתיק ההוצל"פ 4. עניינו של תיק ההוצל"פ בשני שטרות חוב שהגיש המשיב 1 (להלן: "המשיב") לביצוע, כנגד חברת מוסך אמיל חולון בע"מ (להלן: "החברה"), וכנגד המבקשים 1-3 (להלן: "המבקשים") אשר הינם ערבים לשטרות החוב. 5. שטרות החוב נמשכו ע"י החברה להבטחת התחייבויותיה על פי הסכמי שכירות שחתמה החברה עם המשיב. שטר חוב אחד ע"ס 90,000 ₪, ניתן להבטחת התחייבויות החברה עפ"י הסכם השכירות שנחתם עם מוסך "דיזל פרטס", ושטר חוב שני ע"ס 150,000 ₪ ניתן להבטחת התחייבויות החברה עפ"י הסכם השכירות שנחתם עם "מוסך זלמן" (להלן: "שטרות החוב"). 6. שטרות החוב הוגשו ללשכת ההוצאה לפועל לגביית חוב בגין דמי השכירות ולגביית חובות נוספים בגין נזקים שלטענתו נגרמו במושכר ע"י החברה. 7. בבר"ע טוענים המבקשים כי התנגדותם לביצוע שטרות החוב נדחתה עקב אי הפקדת ערובה כפי שנקבע ע"י ביהמ"ש שדן בהתנגדות, וכי בעניין זה תלוי ועומד ערעור בביהמ"ש המחוזי בת"א. ג. הסכום ששולם ע"ח החוב בגין דמי השכירות מקופת הכינוס בתיק הפש"ר 8. לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ נקלעה החברה לקשיים כלכליים ומונה לה כונס נכסים קבוע- עו"ד מיכאל רוהר, הוא המשיב 2 דכאן (להלן: "הכונס"). 9. המשיב הגיש לכונס תביעת חוב בגין חובות שלטענתו חבה כלפיו החברה, בסך כולל של כ-1.5 מיליון ₪, מתוכם כמיליון ₪ בגין דמי שכירות (כולל מע"מ). 10. ביום 13.5.09 הגיש הכונס בקשה למתן הוראות לביהמ"ש המחוזי (בש"א 9762/09 בתיק פש"ר 2787/08), בה ביקש להתיר לו להעביר לידי המשיב סך של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ ע"ח דמי השכירות, שכן בגין דמי השכירות המשיב הינו נושה בדין קדימה. בתגובה שהגיש המבקש 1, בעל השליטה בחברה, ביום 16.6.09, טען כי הוא מסכים להעברת הכספים, ואולם הסכמתו מותנית בכך שכנגד כל סכום שיועבר לידי המשיב מקופת הכינוס תבוצע הקטנת קרן בתיק ההוצל"פ. בתגובת המשיב מיום 16.6.09, טען המשיב כי הוא מתנגד להקטנת הקרן בתיק ההוצל"פ, בעיקר משום ששטרי החוב נשוא תיק ההוצל"פ מכסים רק חלק קטן מהחוב הכולל כלפי הזוכה, כאשר החוב בגין דמי השכירות לבדו עומד על סך של כמיליון ₪. ביהמ"ש המחוזי, בהחלטתו בבש"א מיום 23.6.09, מפי כב' השופטת קרת (להלן: "החלטת ביהמ"ש המחוזי"), הורה על ביצוע התשלום המבוקש, וקבע כי "אין מקום להסדרים במסגרת תיק הכינוס בעניין היחסים שבין המשכיר לבעל השליטה". 11. ביום 25.6.09 העביר כונס הנכסים לידי המשיב סך של 115,500 ₪ בהתאם להחלטת ביהמ"ש המחוזי. ד. הבקשה להקטנת הקרן בתיק ההוצל"פ 12. בעקבות ביצוע התשלום הנ"ל מתוך קופת הכינוס, הגישו המבקשים לתיק ההוצל"פ בקשה לביצוע הקטנת קרן החוב בסכום שהועבר לידי המשיב, בה ניתנה ההחלטה נשוא הבר"ע שלפניי. 13. בבקשה שהגישו לתיק ההוצל"פ, טענו המבקשים כי בהחלטתו במסגרת תיק הפש"ר לא הכריע ביהמ"ש המחוזי בבקשת המבקש 1 להקטנת קרן החוב בתיק ההוצל"פ בגובה הסכום ששולם מקופת הכינוס ע"ח דמי השכירות, וכי משמעות החלטתו היא שהדבר אינו בסמכותו, ועל כן הוגשה הבקשה להקטנת קרן החוב לתיק ההוצל"פ. המבקשים טענו כי היה על המשיב לדווח ללשכת ההוצל"פ על התקבול שקיבל ע"ח החוב ולהורות על הקטנת קרן החוב על פי תקנה 17 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצל"פ"), וכן הפנו המבקשים לסעיף 5(א) לחוק הערבות, תשכ"ז- 1967, לעניין הקטנת החיוב הנערב. כן טענו המבקשים, כי חובתו של זוכה לדווח על כספים שקיבל על חשבון החוב נגזרת גם מהעיקרון הכללי של תום הלב, החלה גם בהליכי הוצאה לפועל, מכוח סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים"). 14. בתגובתו לבקשה לביצוע הקטנת הקרן טען הזוכה כי דין הבקשה להידחות על הסף בשל השתק פלוגתא בגין ההחלטה שניתנה ע"י ביהמ"ש המחוזי במסגרת תיק הפש"ר, בה נדחתה בקשת החייבים להקטנת קרן החוב בתיק ההוצל"פ בגין התשלום שבוצע מקופת הכינוס. עוד טען הזוכה כי הן על פי סעיף 50 לחוק החוזים והן על פי ההלכה הפסוקה, משהחייב לא זקף את התשלום ששילם על חיוב מסוים, רשאי הנושה לעשות כן. על כן זקף המשיב את התשלום ע"ח תביעת החוב שהוגשה לתיק הפש"ר, ובהתאמה קטנה התביעה לסך של כ- 1.4 מיליון ₪. כן טען הזוכה כי בקשת החייב לא נתמכה בתצהיר כנדרש. 15. בהחלטה נשוא הבר"ע מיום 16.9.09, קבע הרשם כי הוא דוחה את הבקשה לביצוע הקטנת הקרן על יסוד הנימוקים המפורטים בתגובת ב"כ הזוכה. כן ציין הרשם בהחלטתו כי בקשת החייב לא נתמכה בתצהיר, הגם שהוכרעה ע"י ביהמ"ש המחוזי, והחייב לא טרח לציין עניין זה בבקשתו. ה. טענות הצדדים בבקשת הערעור 16. בבר"ע טענו המבקשים כי שגה הרשם כאשר קבע כי בית המשפט המחוזי הכריע בסוגיית הקטנת קרן החוב בהחלטתו בבש"א שהוגשה במסגרת תיק הפש"ר, כאשר לשון ההחלטה ברורה וממנה עולה כי בית המשפט של פש"ר כלל לא דן בסוגיה זו וקבע כי הנושא אינו בסמכותו, וכן כאשר קבע כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, כנדרש. כן טענו המבקשים כי בעקבות החלטת הרשם הגישו בקשה לעיון חוזר, ובה טענו כי שגה הרשם בהחלטתו לפיה בקשתם להקטנת הקרן הוכרעה ע"י ביהמ"ש המחוזי, וכן טענו כי לא היה צורך לצרף תצהיר לבקשה (המקורית) להקטנת הקרן, שכן זו נסמכה על טענות עובדתיות אשר נסמכו על מסמכים שצורפו לבקשה שבחלקם צורפו ע"י המשיב עצמו. אולם למען הזהירות צרפו לבקשתם לעיון חוזר תצהיר של המבקש 1. 17. בתגובת המשיב 1 לבר"ע טען המשיב כי דינה של הבר"ע להידחות על הסף, מאחר שהמועד להגשתה חלף, שכן בקשה לעיון חוזר נחשבת לניסיון ל"הארכת מועד פיקטיבית", שמטרתו להכשיר איחור בהגשת ערעור וככזו אין להתירה. לגופו של עניין, חזר וטען המשיב על טענותיו לעניין השתק פלוגתא, וסעיף 50 לחוק החוזים לעניין זקיפת תשלומים. כן טען המשיב, כי בדין דחה הרשם את הבקשה להקטנת הקרן, מקום שהחוב שחבה החברה כלפי המשיב, גבוה באופן משמעותי מגובה החוב בתיק ההוצל"פ, שהמבקשים ערבים לו, המוגבל לסכום המשוערך של שטרי החוב, הנאמד בסך של כ-300,000 ₪ (נכון ליום 13.8.09 עפ"י חוות דעת של רואה חשבון חיצוני שנתבקש לבצע שיערוך ע"י הרשם). 18. המשיב 2- הכונס, הגיש בקשה למחיקה על סף של הבר"ע שהוגשה נגדו. לטענתו, הוא אינו בעל דין בתיק ההוצל"פ ועל כן היה על המבקשים לבקש מביהמ"ש להוסיפו כמשיב לערעור. לעניין זה מפנה הכונס לתקנות 424, 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, ולתקנה 120(ד) לתקנות ההוצל"פ. המבקשים טענו בתגובתם כי נדרש צירופו של הכונס כצד בתיק, שכן ביכולתו לאשש כי אכן בוצע התשלום ע"ח דמי השכירות המהווים חלק מן החוב בתיק ההוצל"פ, וכן כי הכונס היה צד להליך בביהמ"ש המחוזי, ועל כן עמדתו ותגובתו נחוצות ודרושות לצורך הכרעה בהליך הנוכחי. לעניין זה הפנו המבקשים לתקנה 120(ד) לתקנות ההוצל"פ הקובעת כי ביהמ"ש רשאי להורות על צירופו של כל אדם אחר, גם אם לא היה בעל דין בהחלטה נשוא הערעור, כמשיב. ו. דיון והכרעה 19. מאחר שאין מחלוקת לעניין תשלום הסכום שבגינו הוגשה הבקשה להקטנת קרן החוב, ומאחר שהכונס אינו צד בתיק ההוצל"פ, איני רואה כל טעם בצירופו כמשיב לבר"ע נשוא החלטת הרשם בתיק ההוצל"פ. לאור תקנה 120(ד) לתקנות ההוצל"פ, משמעות קביעה זו היא שלא היה מקום להוסיף את הכונס כצד לתיק מלכתחילה. 20. לגבי טענת המשיב בדבר איחור בהגשת הבר"ע, החלטת הרשם ניתנה ביום 16.9.09. הבר"ע אמנם הוגשה כחודש ימים לאחר מתן ההחלטה המקורית, ביום 14.10.09. אולם ביום 1.10.09 ניתנה החלטת הרשם בבקשה לעיון מחדש שהוגשה באותו יום. בספרו של דוד בר אופיר, הוצאה לפועל, הליכים והלכות, אליו מפנה המשיב בעניין זה, נקבע כי בעל דין שהחמיץ מועד להגשת ערעור או בר"ע אינו יכול להביא להארכת מועד פיקטיבית ע"י הגשת בקשה לעיון חוזר בהחלטה עליה לא ערער. במועד בו הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר לא חלף עדיין המועד להגשת בר"ע, והיה עליהם להגיש את הבר"ע ולא בקשה לעיון חוזר, ולמצער, לבקש באותו מועד הארכת מועד להגשת בר"ע עד לאחר שתינתן החלטה בבקשה לעיון חוזר. התנהלות המבקשים איננה ראויה מהבחינה הדיונית, ואולם לא ניתן לראותם כמי שהחמיצו את המועד להגשת הבר"ע, ומבקשים לקבל הזדמנות נוספת באופן פקטיבי ע"י הגשת בקשה לעיון חוזר. בנסיבות אלה אני סבור כי אין לדחות את הבר"ע על הסף וכי יש לדון בה לגופה. 21. לעניין טענת המשיב בדבר השתק פלוגתא לאור מה שנקבע בהחלטת ביהמ"ש המחוזי, איני מקבל טענה זו. בבקשת הכונס למתן הוראות שהוגשה במסגרת תיק הפש"ר ביום 13.5.09, בעניין העברת התשלום נשוא הבקשה להקטנת קרן החוב (נספח 3 לבר"ע), ציין הכונס כי הואיל ובין המשכיר לבין בעל השליטה החברה, המבקש 1 דכאן, "מתנהל הליך מקביל בעניין חוב דמי השכירות (הליך אשר כב' בית המשפט הורה על העמדת ההליכים בו נגד החברה), במסגרתו טוען בעל השליטה בחברה כי אין למשכיר זכות כלשהי לכספים ואו כי החוב נמוך מהנטען, הוא מצורף כמשיב בבקשה זו" (סעיף 7 לבקשה). ואכן, ביהמ"ש של פירוק הורה לבעל השליטה להשיב לבקשת הכונס למתן הוראות, ובתגובתו של בעל השליטה, ציין כי "הסכמת בעל השליטה בחברה מותנית בכך שכנגד כל סכום שישולם על ידי כונס הנכסים לאגבר תבוצע הקטנת קרן בתיק ההוצאה לפועל שמנהל מר אגבר נגד החברה, בעל השליטה בחברה ושני בניו... אשר נפתח על ידי אגבר לביצוע שטרות חוב אשר נמסרו על ידי החברה במסגרת הסכמי שכירות ולהבטחת תשלום דמי השכירות." (ההדגשה במקור). בהחלטתו קבע ביהמ"ש המחוזי כדלקמן: "אני מורה על ביצוע התשלום המבוקש. אין אכן מקום להסדרים במסגרת תיק הכינוס בעניין היחסים שבין המשכיר לבעל השליטה". מהחלטת ביהמ"ש המחוזי עולה, כי ביהמ"ש המחוזי אישר את ביצוע התשלום המבוקש, מבלי להכריע בשאלת הקטנת הקרן בתיק ההוצל"פ. על כן התנאים לגיבושה של טענה בדבר "השתק פלוגתא" כלל אינם יכולים להתקיים כאן. 22. בנוסף, מפנה המשיב לסעיף 50 לחוק החוזים, הקובע כדלהלן: "סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום; לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן". כן מפנה המשיב להלכה הפסוקה בעניין זה, הקובעת כי "הכוח לייחס את התשלום מוקנה לחייב. לא הפעיל החייב כוח זה, הוא עובר לנושה. הפעלת הכוח לייחס את התשלום מהווה פעולה משפטית חד-צדדית." (רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג (4), 804). המשיב טוען כי מאחר שכונס הנכסים לא ביקש לייחס את התשלום האמור כתשלום ע"ח החוב בתיק ההוצל"פ, הבהיר כי יש לייחס תשלום זה להקטנת תביעת החוב כנגד החברה או לכל הפחות לא הפעיל את הכוח לייחס את התשלום לחוב מסוים, ומשכך עבר הכוח לידי המשיב, הנושה, שזקף את התשלום לטובת החוב שבתביעת החוב נגד החברה. בענייננו מתעוררות שתי שאלות בעניין סעיף 50 לחוק החוזים שהובא לעיל. ראשית, האם יש להחיל את סעיף 50 לחוק החוזים בענייננו, על אף שמדובר בחיוב אחד, בגין דמי שכירות, שנתבע הן במסגרת תביעת החוב בתיק הפש"ר והן במסגרת התביעה השטרית נשוא תיק ההוצל"פ, ושנית, במידה והתשובה לשאלה הראשונה חיובית, האם ניתן לראות במה שנכתב בתגובתו של בעל השליטה- המבקש 1 דכאן לבקשת הכונס למתן הוראות שהוגשה בתיק הפש"ר, כהודעת החייבת- החברה על זקיפת התשלום לטובת החיוב בתיק ההוצל"פ. האם יש להחיל את סעיף 50 לחוק החוזים על אף שמדובר בחיוב אחד? סעיף 49 לחוק החוזים, המסדיר את זקיפת התשלומים שבין ההוצאות, הריבית והקרן, אינו חל בענייננו, שכן הוא אינו מסדיר את זקיפת התשלומים כאשר מדובר בחיוב אחד, אשר חלקו מובטח בערבות וחלקו אינו מובטח. לכאורה, גם סעיף 50 אינו חל, שכן סעיף זה דן בחיובים אחדים. יחד עם זאת, אני סבור כי יש להחיל את סעיף 50 גם על חוב אחד, שהחייב שילם חלק ממנו, ומתעוררת השאלה, לאיזה חלק של החוב ייזקף התשלום. בספר דיני חיובים- חלק כללי, בעריכתו של פרופ' דניאל פרידמן (תשנ"ד-1994), בפרק 7 שעניינו "זקיפת תשלומים", כתב ד"ר אריאל פורת בעניין זה כדלהלן: "בעיני קשה למצוא הבדל הרלבנטי לתחולת הטעם שבבסיסו של סעיף 50, בין מקרה של זקיפת תשלומים בחיובים אחדים, לבין מקרה של זקיפת תשלומים בתוך חיוב אחד, שאינו כזה הנכלל בגידרו של סעיף 49. מכאן, שגם במקרה של זקיפת תשלומים בחיוב אחד, שאינו נכנס בגדרו של סעיף 49, יחול ההסדר הקבוע בסעיף 50 לחוק מכוח היקש. החייב, על כן, יהיה בעל הכוח הראשוני לזקוף את התשלומים כרצונו." (עמ' 625-626, שם). מכאן שסעיף 50 חל גם בענייננו, כאשר מדובר בחיוב אחד, אשר חלקו מובטח בערבות וחלקו אינו מובטח, ועל כן רשאי החייב לציין את החיוב שעל חשבונו ייזקף התשלום. האם ניתן לראות בהודעת בעל השליטה בחברה, כהודעת החברה-החייבת, על זקיפת התשלום לטובת החוב בתיק ההוצל"פ, או להכיר בזקיפה מכללא מצד החייבת? הקושי בענייננו מתעורר כיוון שבעל השליטה בחברה, הערב לשטרות, הוא שביקש לזקוף את התשלום לטובת החיוב בתיק ההוצל"פ, ולא החברה- החייבת העיקרית החתומה על השטרות. בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, כאשר ההליכים נגד החברה בתיק ההוצל"פ הושהו, אני סבור כי יש לראות בהודעתו של המבקש 1, בעל השליטה בחברה, במסגרת תגובתו לבקשת הכונס לבקשת הוראות בדבר התשלום ע"ח דמי השכירות, כהודעת החייבת על זקיפת התשלום לטובת החיוב בתיק ההוצל"פ. אף אלמלא ניתן היה לראות בהודעת המבקש 1 בעל השליטה כהודעת החברה-החייבת, אני סבור כי המקרה דנן נופל בגדר המקרים שבהם ראוי להכיר בזקיפה מכללא מצד החייב. לעניין זה נכתב בספר הנ"ל בעניין דיני חיובים כדלהלן: "מקובל על הכל, שיהיו מקרים בהם אופן זקיפת התשלומים ילמד מהנסיבות. אז נאמר, שזקיפת התשלומים על ידי החייב נלמדה מכללא.. מהם אותם המקרים שבהם ראוי, בשל טיב החובות שחב החייב, להכיר בזקיפה מכללא מצד החייב? מתי ניתן לקבוע שהעדפתו של החייב לפרוע (או לא לפרוע) חוב מסויים היא כה ברורה, עד שניתן לומר שכל נושה סביר היה רואה זאת? להלן אציג שורה של מקרים אופייניים שבהם ניתן, לעיתים, להסיק זקיפה מכללא.. חוב מובטח (בשעבוד או בערבות) וחוב שאינו מובטח- כאשר אחד החובות מובטח והשני לא, יעדיף בדרך כלל הנושה לזקוף את התשלומים לחשבון החוב שאינו מובטח.. היותו של אחד החובות מובטח הינו נתון שיש להתחשב בו. במקרים רבים הבטחת החוב, בערבות או בשעבוד, עולה לחייב בממון רב, או מכבידה עליו בדרך אחרת.. חוב שבפרעונו יש עניין לצד שלישי וחוב שבפרעונו אין עניין לצד השלישי- בתת הפרק הקודם נדונה השאלה, אם יכול חייב לזקוף תשלומים באופן הנוגד זכויות של צד שלישי. יהיה הפיתרון לשאלה זו כאשר יהיה, נראה שסביר מצידו של נושה, הידוע על התחייבותו של החייב כלפי הצד השלישי או על כך שמקור הכספים שהועברו לו אצל הצד השלישי, להסיק כוונה של החייב, בהעדר אמירה מפורשת נוגדת, לכבד את התחייבותו כלפי הצד השלישי.. רשימה זו אינה רשימה סגורה. בכל מקרה שבו ניתן להסיק חד משמעית מה היה עושה החייב לו נדרש מפורשות לשאלת הזקיפה עובר לתשלום, יש להכיר בזקיפה מכללא." (עמ' 597-604, שם). לאור האמור, סעיף 50 לחוק החוזים חל בענייננו, ויש לזקוף את התשלום שהעביר הכונס למשיב לטובת החיוב בתיק ההוצל"פ, וכתוצאה מכך להורות על הקטנת קרן החוב בהתאם. ז. סיכום 23. לאור כל האמור לעיל, הערעור נגד המשיב 1 מתקבל. קרן החוב בתיק ההוצל"פ תופחת בגובה הסכום ששולם לזוכה מקופת הכינוס, דהיינו 115,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום קבלת הכסף ע"י הזוכה ביום 25.6.09 ועד למועד ביצוע הקטנת הקרן בפועל. המשיב 1 ישא בהוצאות הערעור בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. באשר למשיב 2- הכונס, כפי שכבר ציינתי, לא היה מקום לצרפו כמשיב לבר"ע מלכתחילה, והמבקשים אף לא ביקשו מביהמ"ש אישור לצרפו. על כן ישאו המבקשים בהוצאותיו של המשיב 2 בסך של 750 ₪ בצירוף מע"מ. נושהחוב