הוכחת התפטרות בגלל מצב בריאותי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות בגלל מצב בריאותי: השופטת רונית רוזנפלד 1. המשיב, שעבד אצל המערער במשך תקופה בת כשמונה שנים, סיים עבודתו אצל המערער בנסיבות השנויות במחלוקת ביניהם. בית הדין האזורי בירושלים (השופטת יפה שטיין ונציג ציבור מר אליהו מחלב; עב' 1168/05) , קבע כי המשיב זכאי בנסיבות סיום העבודה לתשלום פיצויי פיטורים. קביעה זו של בית הדין האזורי היא מושא הערעור שבפנינו. 2. העובדות הרלוונטיות לפי העולה מפסק דינו של בית הדין האזורי ומכלל החומר שבתיק הן כדלקמן: המשיב (להלן: העובד) הועסק אצל המערער (להלן: המעסיק) כפועל לייצור חלונות, תריסים ודלתות אלומיניום, מאז חודש יוני 1996. בית הדין האזורי קבע כי העסקתו של העובד הסתיימה בסוף חודש פברואר 2004. אין מחלוקת בין הצדדים כי המעסיק החל להעסיק עובד מחליף עוד לפני שהסתיימה העסקת העובד. ב. במהלך חודשים אחדים לפני שהסתיימה העסקתו, התלונן העובד בפני המעסיק אודות כאבי גב ובעיות שמיעה שמהן הוא סובל. העובד אף הציג בפני המעסיק מסמכים רפואיים שונים. ג. לפני המעסיק הוצגו מסמכים רפואיים של העובד כמפורט להלן: (1) בבדיקת סי.טי שנערכה לעובד בחודש יוני 2003 נמצא כי לעובד "בקע דיסקלי קטן אחורי מרכזי". (2) במסמך מיום 5.9.03, חתום על ידי ד"ר ס. ג'אבר (מנתח אורטופד) נקבע כך: "הנ"ל מתקשה בתפקוד ובתנועות. מתקשה בעבודה פיזית. ממליץ להימנע מעבודה פיזית הדורשת הרמת משא כבד מעל 5 ק"ג, או כל עבודה הדורשת תנועות של כיפוף ואף יישור גב תחתון, לתקופה של 6 חודשים". (3) ביום 11.3.04 (לאחר סיום העסקת העובד) ניתן בידי העובד מכתב מד"ר שרצקי, רופא תעסוקתי, שלפיו, העובד כשיר לעבודתו, בכפוף למגבלות וההמלצות כדלקמן: "עליו להימנע מהרמת כל משא מעל 5 ק"ג. כמו כן עליו לחבוש אוזניות משך כל שעות היום בעבודה... במידה והגבלות אלו אינן מתאימות לעבודה שלו, על המעביד להחליט באם יש להפסיק את עבודתו. לדעתי המגבלה הזו תהיה קבועה לגביו". ד. ביום 29.1.04 כתב המעסיק בשם העובד, מכתב המופנה ל"מגדל חברה לביטוח". וזו לשון המכתב, שנכתב בכתב ידו של המעסיק ובחתימת העובד: "לכבוד מגדל חב' לביטוח אבקש לשחרר עבורי את סכום הפיצויים שהצטברו אצלכם בביטוח המנהלים, זאת עקב הפסקת עבודתי אצל תריסי עוזי." בפועל, משך המעסיק ביום 2.11.04 את הכספים שנצברו בביטוח מנהלים כפיצויי פיטורים. ה. במועד שאינו ברור, כתב העובד אל המעסיק מכתב בזו הלשון: "אני שוויקי עותמאן ... מבקש לחזור לעבודה לאחר שהפסקתי עבודה מתאריך 1.3.03 ולחזור על פי כל התנאים שהיו לי. אני מבקש שהפסקת עבודתי תיחשב לי חופשה ללא תשלום ולא תפגע בזכותי. אני מצהיר שאני כשיר לעבודה מלאה". ההליך בבית הדין האזורי 3. העובד הגיש תביעה לבית הדין האזורי, במסגרתה עתר לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי חופשה ודמי הבראה. באשר לנסיבות סיום העסקתו טען העובד, כי הוא סבל מכאבי גב ומבעיות שמיעה, שלא אפשרו לו להמשיך ולבצע את עבודתו במתכונתה הרגילה. לטענתו, הוא התריע בפני המעסיק כי עליו לשנות את מתכונת עבודתו בהתאם להוראות הרופאים, שאחרת ייאלץ לעזוב את עבודתו. העובד טען כי נוכח מצבו הרפואי, הגיע להסכמה עם המעסיק כי ימשיך לעבוד במשך תקופה בת שלושה חודשים, במהלכה יבצע חפיפה לעובד מחליף, וכי בתום התקופה יסיים את העבודה וישולמו לו פיצויי פיטורים. לטענתו, התקופה המוסכמת הוארכה על פי בקשת המעסיק בחודש נוסף. בסופו של יום סירב המעסיק לשלם לו את פיצויי הפיטורים ופיטר אותו מן העבודה. המעסיק טען מנגד, כי העובד עזב את העבודה מרצונו, מתוך כוונה לעבוד כנהג מונית. עוד טען, כי לאחר שהעובד הודיע לו על כוונתו לעזוב, החל העובד להתלונן על כאבי גב. לטענתו, העובד הופנה לבדיקת רופא, אולם עוד בטרם התקבלו תוצאותיה, החליט העובד לעזוב את העבודה. לטענתו, הוא אסר על העובד להרים משאות כבדים. עוד טען המעסיק, כי ביום 11.3.04, לאחר שסיים העובד את עבודתו, התקבלו תוצאות הבדיקה של הרופא התעסוקתי. 4. במסגרת דיון בפני הרשמת חופית גרשון, נרשמו הפלוגתאות שלהלן כמשקפות את גדר המחלוקת שבין הצדדים: "1. מה היו נסיבות סיום עבודתו של התובע. האם נכונה טענת התובע כי פוטר מעבודתו, על רקע מצבו הבריאותי, לאחר סיכום עם הנתבע, או שמא נכונה טענת הנתבעת כי התובע עזב מיוזמתו. כפועל יוצא, האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולפיצוי חלף הודעת מוקדמת ובאיזה שיעור. 2. האם זכאי התובע לפדיון חופשה שנתית ולדמי הבראה, כנתבע על ידו. 3. ככל שיפסק, כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, האם עומדת לו זכות להלנה בגינם, או שמא לנתבע טענת הגנה טובה." פסק דינו של בית הדין האזורי 5. בית הדין קבע, כי לא הוכח קיומו של אקט פיטורים, והיה זה המערער שהתפטר מן העבודה. לעניין זה הצביע בית הדין האזורי על כך שאף לפי גרסת העובד, הוא הסכים לעבוד בחפיפה עם עובד אחר עד לעזיבתו. באשר לנסיבות התפטרותו של העובד והאם הן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, מסקנתו של בית הדין האזורי הייתה כי העובד התלונן בפני המעסיק על כאבי גב במהלך עבודתו, וכי הוכח קיומה של בעיה בריאותית מסוימת בתקופת העבודה. בית הדין הפנה לעניין זה לתוצאות בדיקת סי.טי מחודש יוני 2003, למכתבו של הרופא האורטופד מיום 5.9.03 ולמכתבו של הרופא התעסוקתי מיום 11.3.04. לעניין המגבלות שקבעו הרופאים על המשך העסקת העובד, קבע בית הדין כי "הנתבע התחשב בתובע וביקש ממנו שלא ירים משאות כבדים, אלא שככל הנראה, בפועל, ובסוג עבודה כזה - לא ניתן לעמוד בתנאי כה נוקשה של אי הרמת משאות כבדים בגובה 5 ק"ג, כאשר מדובר במפעל שבו הרמת לוחות אלומיניום וזכוכיות במשקל גבוה יותר הינו דבר שבשגרה." בית הדין ציין כי הפגיעה בשמיעה של המערער, אינה מהווה סיבה מספקת להפסקת עבודתו של העובד בשל מצב בריאותי. באשר לפניה אל "מגדל חברה לביטוח", בעניין בקשה לשחרור כספי הפיצויים, מצא בית הדין האזורי כי ניסוח המכתב על ידי המעסיק, בצירוף העובדה כי בפועל, המשיך העובד לעבוד אצל המעסיק למשך חודש נוסף לפחות, מלמדים על הסכמת הצדדים באותה נקודת זמן לכך שהתובע יבצע חפיפה לעובד חדש, ולאחר מכן יפסיק עבודתו ויקבל פיצויי פיטורים. לעניין זה דחה בית הדין האזורי את טענת המעסיק, לפיה כוונתו בפניה אל חברת הביטוח הייתה לשחרור חלק התגמולים בלבד. בית הדין מצא כי קיים קושי במכתב המערער (ללא תאריך), בו הוא מצהיר כי הינו כשיר לעבודה, ומבקש לחזור לעבודה לאחר שהפסיק את עבודתו ביום 1.3.03. בקשר לכך קבע בית הדין כי ככל הנראה, כוונת העובד במכתב הינה להפסקת עבודה ביום 1.3.04. בית הדין העלה סימני שאלה בנוגע לנסיבות כתיבת המכתב, ובקשר לעדותו של המערער בנושא זה. חרף סימני השאלה מצא בית הדין כי העובד זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מכוח הסכמה שהסכים המעסיק לשלמם. לאור האמור, פסק בית הדין לזכות העובד פיצויי פיטורים בשיעור של 38,333 ש"ח. בנוסף נקבע כי העובד זכאי לתשלום דמי הבראה בסך של 945 ש"ח. תביעת העובד לתשלום דמי הודעה מוקדמת ולתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים נדחתה. הערעור 6. המעסיק הגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. בערעורו טוען המעסיק כי העובד העלה גרסאות סותרות באשר לנסיבות סיום ההעסקה, ועל כן היה על בית הדין האזורי לדחות את תביעתו. עוד טוען המעסיק, כי לא היה מקום להסיק על סמך המכתב לביטוח מנהלים, כי המעסיק הסכים לשלם לעובד פיצויי פיטורים. לטענת המעסיק, הוא סייע למשיב בתום לב לנסח מכתב שמטרתו להעביר לעובד את כספי התגמולים בלבד. לטענתו, מעולם לא נשלח מכתב שלו כמעסיק בעניין שחרור כספי פיצויים המופקדים בחברת הביטוח, כמתחייב לצורך שחרור כספים אלה. כן טוען הוא, כי לא הובאה ראיה פוזיטיבית או תימוכין לכך שהוא הסכים להעניק פיצויי פיטורים לעובד. עוד טען המעסיק, כי נדחתה טענת העובד כי פוטר או התפטר בשל מצב בריאותי, ולכן אין זה הגיוני כי המעסיק יסכים לשלם פיצויי פיטורים מקום שהחוק אינו מחייבו לעשות כן. המעסיק טוען כי בית הדין לא נתן את המשקל הראוי לסתירות בגרסתו של העובד, ולשאלות המתעוררות לאור מכתבו של העובד, בו הוא מבקש לחזור לעבודה. המעסיק טוען כי נפלה סתירה בפסק הדין, כאשר מחד נקבע כי לא היה אקט של פיטורים ומאידך נקבע כי העובד "זכאי לפיצויי פיטורין, מכוח אותה הסכמה שהייתה בין הצדדים, בטרם פוטר...". 7. העובד טוען מנגד, כי יש לדחות את הערעור ולהותיר את פסק דינו של בית הדין האזורי על כנו. לטענתו, הן בכתב ההגנה הראשון אשר הוגש בטרם יוצג על המעסיק על ידי עו"ד, והן בכתב ההגנה השני אשר הוגש לאחר שמונה עו"ד המייצג את המעסיק, לא הייתה כל התייחסות לטענת העובד בדבר הסכמת המעסיק לתשלום פיצויי פיטורים. עוד טוען העובד, כי המכתב לביטוח המנהלים מהווה הודאה בהתנהגות של המעסיק בדבר זכאותו לתשלום פיצויי פיטורים. לטענתו, הוא לא העלה טענות עובדתיות חלופיות וסותרות בגרסתו, כי אם טענות שלובות המתיישבות זו עם זו. עוד טוען העובד, כי בית הדין האזורי לא שלל את האפשרות כי הפיטורים באו על רקע מצבו הבריאותי של העובד. לטענת העובד, טענות המעסיק מכוונות כנגד קביעות עובדתיות ושיקול דעת של בית הדין, ובקביעות שכאלה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. דיון והכרעה 8. נקדים ונאמר כי לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות, ולא נמצא טעם משפטי המצדיק את התערבותנו בו. אי לכך הרינו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור נוסיף עוד הערות אחדות כמפורט להלן. 9. עיון בתיק בית הדין האזורי מעלה כי המערער טען מפורשות כי נוכח מצבו הרפואי, הגיע לכלל הסכמה עם המעסיק לפיה ימשיך בעבודתו במשך תקופה בת שלושה חודשים, שבמהלכם יבצע חפיפה לעובד חדש, וכי בתום התקופה ישולמו לו פיצויי פיטורים. טענה זו הועלתה בכתב התביעה, כמו גם במסגרת תצהירו של העובד. המעסיק מצידו לא מסר גרסה בנוגע לטענה זו של העובד, ואף ולא הכחיש אותה באופן מפורש, בין בכתב ההגנה הראשון, בין בכתב ההגנה המתוקן, ואף לא בתצהיר עדות ראשית שהגיש. לא רק שלא נמצא בכתבי הטענות גרסה הסותרת את גרסת העובד אלא שנמצא לגרסת העובד חיזוק במכתב הבקשה של העובד אל "מגדל חברה לביטוח", לשחרור כספי הפיצויים שנצברו על שמו. אין חולק כי המכתב נכתב על ידי המעסיק, בכתב ידו, ובחתימת התובע. על האמור עוד נוסיף כי העובד היה עקבי בגרסתו. לא רק בכתבי הטענות ובתצהיר נסמך על הסכמת המעסיק לשלם לו פיצויי פיטורים, אלא שגם חזר על גרסה זו בחקירה הנגדית, וכך בלשון העובד: "אני לא ביקשתי את זה, הוא עצמו אמר לי, אנחנו עובדים לא פועל ובעל בית, אנו עובדים בתור אחים, 8 שנים אתה נתת לי את הנשמה והיית אחראי על המפעל שלי, אתה תחכה כמה חודשים עד שאני אמצא מחליף ואני אתן לך את כל מה שמגיע לך". (עמ' 11 לפרוטוקול בית הדין האזורי מיום 6.11.08). אלא שבסופו של יום לא עמד המעסיק בדיבורו ולא הסכים לשלם לו את המגיע לו. אף שהמעסיק נמנע מלהתייחס בכתבי טענותיו ובתצהירו לטענה זו של העובד, נמצאנו למדים כי המעסיק אף אישר את גרסת העובד בחקירתו הנגדית. וכך נמצא בפרוטוקול הדיון מיום 31.1.07 מפי המעסיק בעניין זה: "ש. נכון שאחרי שהתובע עזב את מקום העבודה, אתה שינית את דעתך בכל הקשור לפיצויים אצל חב' הביטוח ודרשת את הכסף בעצמך? ת. נכון. " (עמ' 37 לפרוטוקול; ההדגשה שלי ר.ר) אשר על כן, ונוכח כל האמור, צדק בית הדין האזורי במסקנתו לפיה בין הצדדים התגבשה הסכמה כי העובד יעזוב את העבודה לאחר ביצוע חפיפה, וכי ישולמו לו פיצויי פיטורים. קביעה עובדתית זו של בית הדין מעוגנת היטב בחומר הראיות, ולא מצאנו כל הצדקה להתערב בה. 10. אף אין לקבל את טענת המעסיק כי ההסכמה לתשלום פיצויי פיטורים לא נזכרה ברשימת הפלוגתאות כפי שנוסחה על ידי בית הדין. עיון ברשימת הפלוגתאות מעלה כי הפלוגתא הראשונה ברשימת הפלוגתאות הינה: "מה היו נסיבות סיום עבודתו של התובע. האם נכונה טענת התובע כי פוטר מעבודתו, על רקע מצבו הבריאותי, לאחר סיכום עם הנתבע, או שמא נכונה טענת הנתבע כי התובע עזב מיוזמתו. כפועל יוצא, האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולפיצוי חלף הודעה מוקדמת ובאיזה שיעור." נמצא איפוא כי טענת העובד בדבר סיום העבודה בהסכמה על רקע מצבו הבריאותי באה לידי ביטוי ברשימת הפלוגתאות. למותר לציין כי טענה בדבר הסכמה על סיום עבודה בנסיבות כאמור, טומנת בחובה טענה בדבר הסכמה על תשלום פיצויי פיטורים. ויתרה מכך, כבר נקבע כי רשימת המוסכמות והפלוגתאות אינה רשימה סופית וסגורה, וכי קביעת גדר המחלוקת תעשה על פי מכלול הטענות והראיות שהובאו על ידי הצדדים להליך. הקובע הוא, בחשבון סופי, מה עמד לדיון למעשה: מה טען האחד בכתב התביעה, מה טען השני בכתב ההגנה, ועל מה סבו חומר הראיות ודברי העדים [דב"ע לז/ 44-3 זלפה לוי - הדסה נעורים המרכז הכפרי לחינוך, פד"ע ט 73,81; עע 1638/04 אברהם כליף - עיריית ירושלים (לא פורסם, , 6.11.08)]. וכבר עמדנו על כך כי טענת העובד בדבר הסכמת המעסיק לשלם לו פיצויי פיטורים נזכרה הן בכתב התביעה, הן בתצהיר מטעמו, והן בחקירתו בבית הדין. 11. אשר לטענת המעסיק כי משהעובד מסר גרסאות עובדתיות חלופיות, לא היה מקום לקבל את התביעה- עיון בכתבי הטענות ובחקירה הנגדית של העובד מעלה כי לכל היותר העלה העובד טענות משפטיות חלופיות בקשר לאותה מסכת עובדתית. בכתב התביעה ובתצהיר טוען העובד כי בשל התדרדרות במצבו הרפואי שבגינה לא התאפשר לו לבצע את העבודה במתכונתה הרגילה, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הוא יעזוב את העבודה לאחר שיבצע חפיפה לעובד חדש, וכי ישולמו לו פיצויי פיטורים. כשהגיעה העת, והסתיימה החפיפה, סרב המעסיק לקיים את הבטחתו, והורה לעובד לעזוב את מקום העבודה. אכן, העובד טען לעניין זה כי יש לראות את הנסיבות בהן הסתיימה העסקתו כפיטורים וגם כהתפטרות. עם זאת, בנסיבות העניין כפי שפורטו על ידי העובד, אין למצוא גרסאות עובדתיות חלופיות, כי אם מסקנות משפטיות חלופיות הנסמכות על גרסה עובדתית אחת. וכבר נקבע כי רשאי עובד לטעון על סמך מסכת עובדתית מסוימת כי הוא פוטר, ולחילופין, כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים [דב"ע מז/108-3 עבד אליאס אל דויק - עזבון חאג' ראשיד אל שוקי, פד"ע יט 382; עע 298/03 חי ישעיהו - סופיה קומיסרוב (לא פורסם, , 11.12.05)]. בית הדין האזורי מצא כי הנסיבות כפי שהתבררו לפניו מצביעות על כך שיש לראות את העובד כמי שהתפטר מן העבודה, וזכאותו לפיצויי פיטורים קמה לו מכוח הסכמת המעסיק. במסקנה זו של בית הדין האזורי אין טעות משפטית המחייבת התערבותנו. 12. נוסיף, כי בית הדין האזורי לא שלל את טענת העובד כי סבל מבעיות בריאותיות בגבו, אשר מנעו ממנו להמשיך ולבצע את עבודתו אצל המעסיק. בית הדין האזורי הפנה בעניין זה לבדיקת הסי.טי שעבר העובד, וקבע כי היא "מלמדת על קיומה של בעיה מסוימת, שנצפתה בבדיקה אובייקטיבית, וכי בשל הבעיה האורטופדית אף טופל במשככי כאבים". בית הדין אף הפנה למכתב של ד"ר ג'אבר מיום 5.9.03 ולמכתב הרופא התעסוקתי ד"ר שרצקי, מיום 11.3.04, אשר קבעו מגבלות על אופן המשך העסקת העובד, ובכללן הימנעות מהרמת משא מעל 5 ק"ג. בית הדין קבע כי המעסיק אמנם התחשב בעובד וביקש ממנו שלא להרים משאות כבדים, אולם הוא הוסיף וקבע כי בסוג זה של עבודה לא ניתן לעמוד בתנאי של אי הרמת משא במשקל מעל 5 ק"ג. מהאמור עולה כי בית הדין קיבל את גרסת העובד לפיה קדמו לסיום העסקתו בעיות רפואיות, וכי עבודתו לא התאימה למגבלות שקבעו הרופאים. אף מטעם זה, יש לאשר את פסק הדין, לפיו זכאי העובד לפיצויי פיטורים בנסיבות שבהן הסתיימה העסקתו. 13. המעסיק טען כי נמצאה סתירה בפסק הדין, כאשר מחד מצא בית הדין האזורי כי לא היה אקט של פיטורים ומאידך קבע כי העובד "זכאי לפיצויי פיטורין, מכוח אותה הסכמה שהייתה בין הצדדים, בטרם פוטר...". על פני הדברים, נראה כי מדובר בטעות קולמוס של בית הדין האזורי, וברי כי כוונת בית הדין הייתה כי העובד זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מכוח הסכמה שהייתה בין הצדדים בטרם סיום העסקתו של העובד. 14. אכן, מתעוררת שאלה בנוגע למכתב העובד בו הוא מבקש לחזור לעבודה. בית הדין האזורי קבע כי חרף התמיהות העולות לגבי מכתב זה, אין בו כדי לשלול את המסקנה כי הייתה הסכמה לתשלום פיצויי פיטורים. לא מצאנו להתערב בקביעה זו בית הדין האזורי. מה עוד שאפילו התחרט העובד וביקש לחזור לעבודה, אין בכך כדי לגרוע מזכויותיו על פי אותה הסכמה. אשר על כן ונוכח כל האמור, אנו קובעים דין הערעור להדחות. סוף דבר הערעור נדחה. המעסיק ישלם לעובד שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. ככל שסכום זה לא ישולם בתוך 30 ימים מהיום, הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. התפטרותרפואה