זכות הערב לדעת את זהות בעל הערבות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות הערב לדעת את זהות בעל הערבות: א. מבוא וטענות הצדדים 1. שלושת התובעות הינן חברות בנות של חברת האם פתאל ניהול מלונות בע"מ, וזאת כפי שעולה מסעיף 1 לכתב התביעה. עפ"י האמור באותו סעיף, התובעת 1 מנהלת את מלון מג'יק נירוונה קלאב (להלן: "מלון נירוונה"), התובעת 2 מנהלת את מלון מרידיאן אילת (להלן: "מלון מרידיאן"), התובעת 3 מנהלת את מלון מג'יק פלאס (להלן: מלון מגי'ק"). 2. הנתבעים 1 ו-2 היו נושאי משרה ו/או בעלים בחברת פליי פור לס בע"מ אשר בזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה עסקה במכירת מוצרי תיירות וחבילות נופש, שיווקם והפצתם, וכיום נמצאת בהליכי פירוק זמני (להלן: "החברה"). 3. הנתבעים חתמו על מסמך שכותרתו כתב ערבות/שטר חוב, אשר צורף לכתב התביעה וסומן כנספח א' (להלן ייקרא: "שטר חוב" או "נספח א'"). לגרסת התובעות, הנתבעים ערבו בנספח א' לחובות החברה, ובסיום היחסים העסקיים שבין הצדדים נותרה החברה חייבת לתובעות סכום כולל של 190,998 ₪ עפ"י הפירוט כמפורט לסעיף 10 לכתב התביעה. מאחר והחברה כאמור נמצאת בהליך של פירוק זמני הוגשה תביעה זו כנגד הנתבעים. 4. הנתבעים מיוצגים בנפרד ולכל אחד טענות משותפות ונפרדות. שני הנתבעים טוענים להעדר יריבות, שכן אף לא אחת מהתובעות מצויה כמוטבת או כנפרעת בשטר החוב. כמו כן, טוענים הנתבעים כי שטר חוב שונה בפרטים מהותיים שלא בהרשאה, התאריך לגביו שונה מ-2001 ל-2002 , וסכום השטר מולא בחריגה בהרשאה שכן סוכם כי האשראי לא יעלה על 60,000 ₪ כמפורט במכתב שהוציאו התובעות ביום 20.9.01 (להלן: "המכתב"). כמו כן, טוענים הנתבעים כי במועד הגשת השטר לביצוע לא נותר חוב למלונות המאוזכרים בכתב התביעה עפ"י כרטסת הנהח"ש, וכספים שהופנו למלונות מרידיאן ומגי'ק הופנו בכוונה תחילה למלון נירוונה אשר איננו מצוי בשטר החוב. 5. נתבע 1 טוען להטעיה ולהעדר כל יריבות מפאת העובדה כי לא עסק כלל בעסקי תיירות, ולמעשה זמן קצר לאחר חתימת נספח א' עזב את הארץ ולא היה לו כל עניין וכל מעורבות ביחסים העסקיים שבין הצדדים. ערבותו ניתנה אך ורק לצורך שותפותו עם נתבע 2, ולאחר שהובטח לו בנוכחות נציגי התובעות כי האשראי לא יעלה על 60,000 ₪. נתבע 2 תומך בגרסת נתבע 1 בכל הקשור לסכום האשראי, וחוזר על כל הטענות המקדמיות בדבר היעדר יריבות. 6. לא ניתן לסיים פרק זה מבלי לאזכר את העובדה כי התובענה שבפניי הינה "גלגול שלישי" בניסיון לגבות את החוב מהחברה. יש להצטער על כך, שעובדות אלה לא הובאו בכתב התביעה, וביהמ"ש למד אותם רק מכתבי ההגנה ומטענות באי כח הנתבעים בבקשה למחיקה על הסף. גלגולה הראשון של תביעה זו היה שעה ששטר החוב נספח א' הוגש לביצוע בהוצל"פ. בקשת הביצוע הוגשה בשם חברת פתאל ניהול מלונות אילת בע"מ, החייבים הגישו התנגדות לביצוע שטר מחמת העדר יריבות והתנגדותם התקבלה. עובדה זו גרמה לכך שהוגש כתב תביעה מתוקן לביהמ"ש השלום בת"א בת.א. 36696/03 התביעה הוגשה בשם חברת פתאל ניהול מלונות בע"מ, תביעה זו נמחקה עוד בטרם נתבררה ביום 2.5.05. למעלה משנה לאחר מכן הוגשה תובענה זו לביהמ"ש השלום בירושלים ועברה לביהמ"ש זה. 7. הגם שכתב התביעה מוכתר כתביעה חוזית כספית ושטרית, יש לברר על מה מסתמך כתב התביעה. אין מחלוקת, כי כתב התביעה מסתמך על נספח א', ואין זה משנה כיצד הוא מוגדר בכתב התביעה, יש לבדוק את מהותו על פי נוסחו ועל פי כוונת הצדדים. ראשית דבר, יש לבדוק האם מדובר בכתב ערבות או בשטר חוב שתפקידו לערוב לחובות החברה. אין מדובר בהבדל סמנטי בלבד, שכן יש חשיבות לעובדה אם מדובר בשטר חוב אם לאו, ואם מדובר בעילה שטרית וזאת לצורך נטלי הראיה. ב. מהותו של נספח א' 1. כאמור לעיל, נספח א' מוגדר בכותרתו "כתב ערבות/שטר חוב", ואולם מעיון בתוכנו עולה בעליל כי הצדדים התייחסו אל מסמך זה כאל שטר חוב לכל דבר ועניין. בשורה רביעית באותו מסמך, צוין לא אחת כי מדובר בשטר ולא בכתב ערבות כדלקמן: "וזאת החל ממועד משיכת השטר ועד למועד פירעונו בפועל". "למלא את סכום שטר חוב זה ומועד פירעונו". "אנו פוטרים את המחזיק/ים בשטר זה מכל חובת הצגה". "ולראיה באנו עושה השטר". "אנו הח"מ ערב/ים בזה, ביחד ולחוד, בערבות אוואל מוחלטת". "לפירעון שטר חוב זה". 2. עינינו הרואות, כי מגוף המסמך עצמו וכפי שנוסח לא עולה צל צילו של ספק כי הצדדים התכוונו לחתום על שטר חוב אשר בא לערוב לחובות החברה. אין מדובר בכתב ערבות נפרד, אלא במושכת שטר שהיא החברה, וערבים על גבי השטר שהם הנתבעים. מעתה אמור, כי עסקינן בתביעה שטרית על כל המשתמע מכך. על הנתבעים הנטל לשכנע את ביהמ"ש כי התובענה השטרית דינה להידחות. ג. טענת העדר יריבות 1. אחת הטענות המקדמיות הראשונות שהעלו הנתבעים בצדק, היא טענת העדר יריבות. בעניין זה אף הוגשה בקשה למחיקה על הסף, ובהחלטתי מיום 2.12.07 על אף שמצאתי כי מדובר באישיות משפטית נפרדת סברתי כי ניתן לראות בשמות המלונות כשמות מסחריים, ומכל מקום סברתי אז כפי שאני סבורה אף היום כי נושא זה צריך להיות מוכרע בתום פרשת העדויות ולא כטענה מקדמית. ובמה דברים אמורים? - שטר החוב מפרט את שמות המוטבים בשטר כדלקמן: "אני מתחייב/ים לשלם לפקודת פתאל ניהול מלונות בע"מו/או מלון מרידיאן באילת ו/או מלון פרדייז באילת ו/או מלון מגי'ק פאלאס באילת ו/או מלון מג'יק סאנרייז באילת ו/או מלון פרדייז קלאב ו/או מלון פרדייז גרדנס ו/או פרדייז נגב ו/או מרידיאן חיפה (כולם ביחד ולחוד, להלן: "פתאל"), סך של......." מניסוח זה עולה, כי הגדרת המונח "פתאל" מתייחסת לחברה אחת בע"מ ולשמונה שמות מלונות ביחד ולחוד. דא עקא, מעיון בכתב התביעה עולה כי אף לא אחת משלושת התובעות מצויה בפירוט המוגדר "פתאל". אכן, סעיף 6 (א') לפקודת השטרות קובע כי שטר שאינו בר פירעון למוכ"ז צריך שהנפרע יהיה נקוב בו בבהירות סבירה אם בשמו ואם בדרך אחרת. כשמדובר בשם של חברה בע"מ שהינה אישיות משפטית נפרדת, אין מקום לטעויות ויש מקום לציין את שמה המלא כפי שנרשם ברשם החברות. על פניו, חברת פתאל ניהול מלונות בע"מ נחזית כשם של חברה בע"מ, ואין לבלבל אותה עם שם של חברה אחרת, ואף לא עם אף שם של מי מהתובעות הגם שקיים דמיון ביניהם. באשר לשמות בתי המלון - לעיתים בשעה שעוסקים ביחסים עסקיים עם חברות, קורה לא אחת כי הצדדים משתמשים בקיצור בשם המסחרי ולא בשם החברה. מעדותה של עדת התביעה הגב' עדי דדון שהינה מנהלת האשראי בחברת פתאל ניהול מלונות בע"מ, עולה כי קיים הבדל ברור בין הבעלים של המלונות לבין החברה שניהלה אותו. על פי האמור בתצהירה, כל אחת מהתובעות מנהלת מלון אחר. החוב הנתבע בכתב התביעה מתייחס לחוב של שלושת המלונות כמפורט בסעיף 10 לכתב התביעה למלון נירוונה , מלון מרידיאן , ומלון מגי'ק פאלאס. 2. מעיון בשטר החוב, רק מלון מרידיאן אילת ומלון מגי'ק פאלאס מאוזכרים בו, למלון נירוונה אין כל זכר בשטר החוב, לא למלון זה ולא לחברה המנהלת אותו היא התובעת 1. טענת התובעת כי אין זה אלא כי מדובר בהשמטה מקרית, והצדדים התכוונו לערוב לחובות כלפי כל המלונות המצויים ברשת "פתאל". אינני יכולה לקבל טענה זו, גם אם לא היה מדובר בערבות שטרית ובשטר חוב בו יש לפרט את המוטבים פירוט ברור אשר לא מתיר ספקות, אלא גם אם היה מדובר בכתב ערבות שאיננו ערוך כשטר גם אז יש להבהיר מיהו הנערב. לא בכדי פורטו שמות בתי המלון בשטר החוב. אם אכן טענת התביעה נכונה וכי כוונת הצדדים היתה לערוב לכל המלונות ברשת פתאל, מה יותר קל מלנסח זאת באופן כזה שכתב הערבות מופנה כלפי כל המלונות שברשת. לא בכדי פורטו שמותיהם של שמונת המלונות אשר מולם עבדה החברה. אין החברה יכולה לערוב לחובות של מלון אחר שאולי מצוי ברשת אך איננו עובד עם החברה. כמו כן, אין החברה יכולה לערוב למלונות שיצטרפו בעתיד כפי שארע בפועל. בעוד שטר החוב מאזכר שמונה שמות בלבד של מלונות, העידה הגב' דדון כי רשת המלונות פתאל מנהלת כיום 14 מלונות בכל הארץ, וכיצד יכול לערוב ערב לגוף שעדיין לא נוצר ושעדיין מהותו לא ברורה. ערבות צריכה להיות ספציפית הן בסכומה והן כלפי נערב ספציפי. 3. אני מוכנה לקבל את הטענה כי הצדדים השתמשו בשמות המסחריים של מלון מגי'ק פאלאס ומלון מרידיאן, וכי מאחר ושם מסחרי איננו מצביע על אישיות משפטית אין מנוס אלא מלהגיש את התביעה בשם החברה המנהלת את אותו מלון כפי שהצטרפו נתבעות 2 ו-3. לא כך באשר לתובעת 1, אשר מנהלת את מלון נירוונה שכאמור לא מצוי בשטר החוב. כבר בשלב זה צריכה התביעה להידחות על הסף בכל הקשור לחוב של מלון נירוונה. עצם ציון ופירוט של שמונת המלונות הספציפיים המפורטים בשטר החוב, מצביע על כוונת הצדדים כי רצונם היה לערוב אך ורק לחובות כלפי מלונות אלה ולא לכל מלון אחר אשר יצטרף מאוחר יותר. זאת ועוד, מעדותה של הגב' דדון עולה כי מלון נירוונה הועבר לרשת מלונות פתאל רק בנוב' 2001 (ראה עדותה של הגב' דדון בעמ' 22 לפרו' מול השורה 14) בעוד ששטר החוב נחתם בספט' 2001. לפיכך, לא יכולים הנתבעים לערוב לחברה שעדיין לא הצטרפה לרשת פתאל במועד חתימת השטר, גם אם אקבל את טענת התביעה כי הצדדים הסכימו לערוב לכל מלון ברשת. כאמור, אינני מקבלת טענה זו שיש לערוב לכל מלון ברשת, אלא אך ורק כלפי מלון המאוזכר בשטר החוב. כל חוב אם כן השייך למלון נירוונה וכמפורט בכתב התביעה חוב זה מסתכם בכ- 67,000 ₪ דינו להידחות. 4. באשר למלון מגי'ק ומלון מרידיאן, הגם שהגב' דדון בתצהירה מצהירה בסעיף 3 כי התובעות 2 ו-3 מנהלות מלונות אלה וזכאיות לתבוע בשם המלון את החוב הנטען, הרי בעדותה הסתבכה הגב' דדון ולא ידעה לפרט האם התובעות 2 ו-3 הינן חלק מהבעלים או המנהלים בפועל שעבדו מול הנתבעים. מעדותה עולה לא אחת, כי מי שמנהל את המלונות היא חברת פתאל שמשנה את שמה מידי פעם ללא כל הסבר, וכך מעידה הגב' דדון בעמ' 10 לפרו' מול שורות 17-22: "ש. אני אומר לך, שאני בדקת ברשם החברות ואין חברה כזאת בכלל, פתאל ניהול מלונות בע"מ, יש חברה בשם דומה, פתאל ניהול מלונות אילת בע"מ? ת. אז יכול להיות שזה נשמט לעו"ד, אבל כמעט כל שנה נפתחת לנו חברה בחברת המלונות שלנו, כרגע למשל היום זה מלונות פתאל בע"מ, יצא שלאחר מספר מלונות היום אנחנו 14 מלונות, אני יודעת שלפני כשנה וחצי שינו את זה למלונות פתאל בע"מ, לא יודעת את הסיבה המדויקת. ש. את יודעת לאשר לי שאין חברה כזאת, ואף פעם לא היתה חברה כזאת בשם פתאל ניהול מלונות בע"מ? ת. אין לי מושג". כך או כך, גם אם הסתבכה הגב' דדון בעדותה ולא ידעה להבהיר האם מדובר בתובעות שמנהלות את המלונות או האם מדובר בתובעות שהן חלק מהבעלים, הרי עדותה כי יש לשייך את התובעות 2 ו-3 עם מלונות מרידיאן ומג'יק לא נסתרה. התובעת העידה בעמ' 15 לפרו' מול השורות 18-21 כי התובעת 2 היא חברה בבעלותו של יולי עופר, ואשר מבנה המלון שייך לאותה חברה. רשת פתאל נותנת את שירותי הניהול גם למלון זה. כך אף העידה העדה בעמ' 16 מול השורות 14-18 לפרו', כי באופן דומה התובעת 3 היא הבעלים של מבנה המלון מגי'ק פאלאס מקבלת את שירותי הניהול מחברה אחרת שברשת פתאל. אני סבורה, כי גם אם מדובר בבעלים ולא בחברות ניהול הן זכאיות לתבוע את החוב שנותר כלפי המלון גם אם בשטר החוב מאוזכר רק השם המסחרי והוא שם המלון. לסיום פרק זה, אני קובעת כי בשאלת היריבות אין כל יריבות בין הנתבעים לבין תובעת 1 המייצגת את מלון נירוונה אשר איננו מאוזכר בשטר החוב, והיריבות היחידה היא בין הנתבעים לתובעות 2 ו-3 המייצגות את מלונות מגי'ק ומרידיאן המופיעים בשטר החוב. ד. הסכום הנערב 1. בין הצדדים קיימת מחלוקת מהותית נוספת והיא באשר לגובה הערבות. כל הצדדים מסכימים, כי שטר החוב נמשך ללא סכום, וכי הסכום מולא ע"י מאן דהוא מטעמן של התובעות. שני הנתבעים גורסים כי מדובר בערבות שמוגבלת לסכום של 60,000 ₪ בלבד. הגב' דדון הוציאה מכתב בסמוך לאחר חתימת שטר החוב המופנה אל החברה, מכתב זה הוצא ביום 20.9.01 וכותרתו "אשראי ברשת פתאל". בסעיף 1 לאותו מכתב, כותבת הגב' דדון כדלקמן: "לרשותך עומדת מסגרת אשראי ע"ס 60,000 ₪, בכפוף לשטר חוב שהופקד לטובת פתאל ניהול מלונות" (הדגשה שלי א.מ.ג.). אין ולא יכולה להיות מחלוקת איפוא, כי האשראי ניתן כפוף לחתימת שטר החוב נשוא התביעה, ומסגרת האשראי נקבעה לסך של 60,000 ₪. על כך אין מחלוקת בין הצדדים, והגב' דדון אף מעידה כי כך אכן סוכם, אלא שלגרסת התובעות כפי שהובאה מפיה של גב' דדון הובהר כי סכום זה יכול להשתנות כפי שהוסף בסעיף 5 לאותו מכתב אשר קובע כדלקמן: "רשת פתאל שומרת לעצמה את הזכות להפסיק את מתן האשראי או לשנות את סכום האשראי". מכאן, מבקשת הגב' דדון ללמדנו כי אכן היה הסכם אשראי על סך של 60,000 ₪, אך הפסקת אשראי זה או שינוי גובה האשראי תלוי בשיקול דעתה של רשת פתאל. שינוי גובה האשראי משמעותו עפ"י גרסת הגב' דדון גם הגדלת האשראי, ולפיכך אין מדובר בחריגה מהרשאה. 2. אינני יכולה לקבל את טענת התובעות. ברור כי יש לקרוא את שטר החוב יחד עם המכתב שהוצא ע"י הגב' דדון. את שני המסמכים יש לקרוא כמקשה אחת. שכן גם מהמכתב עצמו שהוצא ע"י הגב' דדון עולה כי האשראי ניתן בכפוף לחתימת שטר החוב שבא לערוב לאותו אשראי. עפ"י סעיף 5 (ב') לחוק הערבות, גם אם הוגדל החיוב הנערב אין בכך כדי לשנות את חיובו של הערב, ולא בכדי. ערב כאמור לעיל צריך שידע בעת חתימת הערבות מי הנערב, מהו סכום הערבות, ומהו מועד הפירעון. אם ערב מסכים לערוב לסכום שאיננו מוגבל, יש לרשום זאת באופן ברור בתנאי הערבות. סכום הערבות בשטר החוב נותר ריק, מן הסתם בשל העובדה כי לצדדים לא היה ידוע סכום החוב בעת הצגת פירעון השטר. יחד עם זאת, מאחר ויש לקרוא את שטר החוב כמקשה אחת יחד עם המכתב הנלווה לו, ברור מאליו כי הצדדים הסכימו על הסכם מסגרת אשראי המוגבלת ל-60,000 ₪. אין כל היגיון בפרשנות הגב' דדון מטעם התובעות לסעיף 5 למכתבה, שכן אם עפ"י שיקול דעתה הבלעדי היא רשאית להגדיל את סכום האשראי בכל עת, לצורך מה יש לציין את מסגרת האשראי בסך 60,000 ₪? אם נעשית פעולה חד צדדית, הגדלה זו תיעשה מן הסתם לבקשת החברה ולא עפ"י שיקול דעתה של התובעת שהיא בעלת החוב. אין זאת אלא, שכוונת הסעיף היתה כי הרשת שומרת לעצמה את הזכות להפסיק בכל עת את מתן האשראי או להקטין את גובה האשראי עפ"י הסיכונים מעת לעת, שאחרת אין כל היגיון באמור בסעיף 5. אם אכן הנושה מפסיק את מתן האשראי או מקטין אותו באופן חד צדדי, אין הדבר פוגע בערבים עפ"י השטר, שכן בכל מקרה הם הסכימו לערוב עד סך של 60,000 ₪. לא כך שעה שהסכום הנערב מוגדל באופן חד צדדי, כי אז על הערבים לקבל הודעה ולתת את הסכמתם להגדלת הסכום הנערב. אין מחלוקת, כי דבר מן האמור לעיל לא נעשה, הודעה על הגדלת האשראי לא נמסרה לאף אחד מהנתבעים, ואף לא נתבקשה הסכמתם לערוב לסכום הגבוה מ-60,000 ₪. לטעמה של הגב' דדון, די היה לה בסעיף 5 על מנת לאפשר לה על פי שיקול דעתה להקטין או להגדיל את סכום האשראי. 3. אינני מקבלת איפוא את פרשנותה של הגב' דדון לגבי הסכמת הצדדים להגדלת סכום האשראי, יש לקרוא את סעיף 5 במכתב כמאפשר לרשת פתאל להפסיק את מסגרת האשראי או לשנות את סכומו באופן שיוקטן אבל לא יוגדל, שאחרת אין כל היגיון בסעיף 5 ובסעיף 1 הדרים בכפיפה אחת באותו מכתב. מחד - נקבעת מסגרת אשראי ומצוין בה סכום תקרה, ומאידך- מתאפשרת הגדלת אותה תקרה. במקרה כזה, היה מקום להשאיר את שטר החוב ואת מסגרת האשראי פתוחה ומשתנה מעת לעת, ולא כך הוא. הצדדים התכוונו לקבוע "תקרה" של מסגרת אשראי כאשר שיקול הדעת של רשת פתאל היא לנוע מאותה תקרה ומטה עפ"י שיקול דעתה. 4. בקוראי אם כן את שני המסמכים כמקשה אחת, את שטר החוב ואת המכתב הנלווה לו, עולה כי הצדדים הסכימו כי הסכום הנערב לא יעלה מעל מסגרת האשראי שאושרה, והיא 60,000 ₪. ה. סכום החוב 1. הגב' דדון הודתה בעדותה שכפי הנראה שטר החוב נחתם במהלך חודש ספט' שנת 2001 (עמ' 9 שורה 10 לפרו'). מעיון בשטר החוב המקורי, עולה בעליל כי נעשה תיקון בספרות ומשנת 2001 תוקן המספר לשנת 2002. יד נעלמה תיקנה שנה זו מבלי שהיתה לגב' דדון כל הסבר לכך. כך או כך, צודק ב"כ נתבע 1 בסיכומיו כי על גבי השטר לא נרשם תאריך עשייתו , וכי כנראה מחמת טעות תאריך עשייתו נרשם כתאריך פירעונו. משביקש מי מהתובעות להגיש את השטר לביצוע בשנת 2002, היה צורך בתיקון התאריך שאחרת לא ניתן היה להגיש את השטר לביצוע. התאריך תוקן לשנת 2002, וליתר דיוק במועד 6.9.02. 2. ככל העולה משטר החוב לאחר שפרטי סכומו הושלמו בידי התובעות, עולה כי ביום 6.9.02 סכום החוב של שלושת המלונות כמפורט בכתב התביעה עולה לכדי סך של 224,520 ₪. מה תמוה, כי בכתב התביעה בסעיף 10 שבו מפורט סכום החוב של שלושת החברות המסתכם על לא יותר מ-190,998 ₪. לגב' דדון לא היה כל הסבר המניח את הדעת באשר להבדלי הסכומים. וכך מעידה הגב' דדון בעמ' 11 לפרו' מול השורות 7-13: "ש. הסכום הזה שמולא בנספח א' של 224,520 ₪, מאיפה עוה"ד לקח את הסכום הזה? ת. אני משערת שהוא לקח את זה מסך התביעה מ- 191 אלף ₪ שהיה החוב הבסיסי, והצמיד את זה, כל האירוחים היו עד ספט' 2002. ש. ז"א שלא היה להם מה להצמיד, כי שטר החוב הוא מספט' 2002? ת. את זה תשאל את העו"ד, אני לא יודעת. זה הנוהל אנחנו מתחשבים במשרד העו"ד שייצג אותנו". יש להצטער על כך, כי סכום שטר החוב מולא ע"י מאן דהוא באופן פזיז ורשלני מבלי לפרט כיצד נוצר סכום החוב. גם אם הגב' דדון לא ידעה להשיב כיצד נערך החישוב של סכום החוב, היה מקום להעיד את האיש הנכון מהנהח"ש או ממשרד עורכי הדין שהגיש את השטר לביצוע אשר יבהיר את הסכום שנרשם בשטר החוב. ואולם בכך לא די. 3. מעיון בכרטסת הנהח"ש, עולה בעליל כי ביום 6.9.02 הוא המועד הנקוב בשטר החוב, היתה החברה ביתרת זכות של כ- 15,000 ₪ בכרטסת מלון מרידיאן, וביתרת זכות של כ- 17,000 ₪ בכרטסת מלון מגי'ק וזאת כתוצאה ממקדמות ששילמה החברה בעבור עסקה שהיתה אמורה להתקיים במהלך יום הכיפורים אותה שנה שחל באותה שנה ב- 19.9.02. הגב' דדון העידה כי הכרטסת לא משקפת את החוב האמיתי, שכן לאחר שהאורחים עוזבים את המלון יש מספר סטאטוסים שבו החשבון נמצא. בסטאטוס של קבלה, סטאטוס של הנהח"ש, ורק לאחר מספר ימים מונפקות החשבוניות ועולה סכום החוב הנכון. גם באשר להסבר זה, אינני יכולה לומר כי נחה דעתי באשר לעילה השטרית. אין מדובר בכתב ערבות עצמאי לכל חובות החברה עפ"י כרטסת הנהח"ש, אלא בשטר חוב שמועד פירעונו הנקוב בו, הוא המועד שמצביע על סכום החוב שנתגבש עד לאותו מועד. אין כל דרך לדעת את סכום החוב במועד הפירעון, אלא מתוך כרטסת הנהח"ש של התובעות עצמן. וראה זה פלא, במועד הפירעון כרטסות הנהח"ש מצביעות על יתרת זכות. ייתכן ועפ"י הסברה של גב' דדון, יתרת זכות זו היא זמנית בלבד עד אשר תתממש העסקה כולה ולאחריה יתגבש החוב. אם כך, היה מקום לשנות את מועד הפירעון, אלא שמתוך טעות כאמור לעיל מועד עשיית השטר לא נרשם אלא במקום של מועד הפירעון. על מנת שלא לבצע שינויים ניכרים לעין במועד זה, טרחה יד נעלמת לתקן אך ורק את השנה מ-2001 ל-2002 מבלי שהיום והחודש שונו. אין לתובעות להלין על התנהלות קלוקלת זו אלא על עצמן. היה מקום לכתוב בראש המסמך את מועד תאריך עשיית השטר, כאשר מועד הפירעון היה צריך להיות פתוח באופן שמאפשר לתובעות לרשום את מועד הפירעון ביום התגבשות החוב. אינני סבורה שניתן לכפר על התנהלות קלוקלת זו. אין ביהמ"ש יכול להעלים עין מתקלות ברישום מועד הפירעון אשר איננו תואם לסכום החוב הנערב במועד הפירעון. אין מדובר בכתב ערבות כאמור שהינו עצמאי לכל חובות החברה, אלא מדובר בשטר חוב שנוסח כשטר חוב שבא לערוב לחובות החברה. התובעות הן שבחרו את הדרך להחתים את הנתבעים על הערבות בצורתה זו. חתימת ערבות על שטר חוב יש בה יתרונות באופן שקל להגישה לביצוע בהוצל"פ, ואין צורך להגישה כתביעה כספית, יחד עם זאת כרוכים בה חסרונות של עמידה בכל תנאי השטר כפי שפקודת השטרות מחייבת. אין התובעות יכולות ליהנות משני העולמות ולהחתים את הנתבעים על שטר חוב, ומשלא צלחה בידם העילה השטרית בהוצל"פ להגיש שטר חוב זה בתובענה כספית, בטענה כי מדובר בכתב ערבות נפרד אשר איננו חייב להתאים לפקודת השטרות. העילה עפ"י נספח א' היתה ונשארה עילה שטרית, חבות הנתבעים היא מכוח ערבותם על גבי השטר כשהחברה חתומה כעושת השטר, ואין זה משנה לעניין זה אם השטר הוגש לביצוע בהוצל"פ או הוגש כתביעה אזרחית כספית לביהמ"ש. 4. זאת ועוד, הנתבעים צרפו נספחים ג' 1, ג' 2 לתצהיריהם שהינם אישורי התובעות על קבלת מקדמות בסך של 28,000 ₪ ובסך של 48,000 ₪. מקדמות אלה שולמו בסוף חודש אוג' 2002 בגין העסקה האחרונה שכונתה בין הצדדים "עסקת יום כיפור". סכומים אלה הם בסכום כולל של 76,000 ₪, ואשר כוונו ספציפית למלונות מגי'ק ומרידיאן. על אף זאת, זיכו התובעות בכספים אלה את מלון נירוונה אשר איננו כזכור מצוין בשטר החוב, והערבים אינם ערבים לו. מעשה זה נעשה בניגוד לדין. סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כי סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב בעת התשלום לציין את החוב שלחשבונו ייזקף הסכום. לא בכדי ציינו הנתבעים במקרה דנן את מלונות מגי'ק ומרידיאן, הם אלה המלונות המצויים בשטר החוב ולהם ערבו הנתבעים, אלא שהתובעות עשו דין לעצמם ובניגוד לדין על אף שמות המלונות המצוינים מפורשות בנספחים ג' 1 ו-ג' 2, זיכו את כרטסת מלון נירוונה שכאמור איננו נערב בשטר החוב. במעשה זה גרמו התובעות להגדלת יתרת החובה במלונות הנערבים והקטנת יתרת החובה במלון שאיננו נערב וזאת מבלי ידיעת הנתבעים ומבלי קבלת רשותם. אם כך, הסכום שהועבר עבור מלונות מג'יק ומרידיאן ע"י הנתבעים עולה על הסכום הנערב שהוא 60,000 ₪ נכון ליום מועד פירעון השטר. ו. הרמת מסך 1. בתובענה זו בניגוד לשתי התובענות המוקדמות יותר שהוגשו ע"י מי מהתובעות ואשר בסופן נמחקו, הוספה עילה חדשה של הרמת מסך. עילה זו נטענה בקול ענות חלושות בכתב התביעה ולא הובאה ולו ראשית ראיה על מנת לבסס טענה זו. ראשית, ייאמר כי באשר לנתבע 1 אין לטענה זו ידיים ורגליים. נתבע 1 לא יכול לנהוג בחוסר תום לב כלפי מי מהתובעות, שכן בסמוך מאוד לאחר חתימתו עזב את הארץ והעביר את מניותיו בחברה ולא היה לו כל קשר ישיר או עקיף עם מי מהתובעות. הנתבע לא הזמין מהתובעות דבר ואף לא חתם על שיקים מטעם החברה. הגב' דדון אף מאשרת כי לא היה לה כל קשר עם נתבע זה, ולפיכך הטענה כי הנתבע היה חסר תום לב בהתנהלותו מול התובעות היא טענה מופרכת שאין לה כל ביסוס בראיות. באשר לנתבע 2 אשר הוא זה שניהל את החברה בפועל, משך את השיקים והיה בקשר מול התובעות, לא הובאה כל ראיה מדוע יש להרים את המסך ולקבוע כי הנתבע עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות. הגב' דדון העדה היחידה מטעם התובעות מציינת בסעיף 23 לתצהירה, כי הנתבעים לא גילו לתובעות אודות הקשיים עליהם נקלעה החברה, והבטיחו כי יעמדו בהעברת התשלומים ויסדירו את החוב. עיקר טענתן של התובעות מסתמכת על העובדה, כי ניתן צו פירוק זמני כנגד החברה כבר בתחילת אוק' 2002 בעוד שהעסקה האחרונה בוצעה בין הצדדים במהלך חודש אוגוסט. אינני סבורה, כי מודעות המנהלים לקשיים כלכליים של החברה מעמידה אותם כחסרי תום לב וכמי שמסתתרים מאחורי פרגוד מסך ההתאגדות שלא כדין. מנהלים רשאים להניח, כי החברה שנקלעה לקשיים תצא מקשיים אלה ותצליח לעלות על דרך הישר. לא הובאה בפניי כל ראיה, כי בעת משיכת השיקים במהלך אוג' 2002 ידע הנתבע 2 מבעוד מועד כי שיקים אלה לא ייפרעו. עצם סמיכות הזמנים בין הודעת הפירוק לבין משיכת השיקים אין בה כדי להעיד באופן וודאי על חוסר תום לב, תרמית או הטעיה. כל טענותיו של ב"כ התובעות באשר על דרך הקמתה של החברה אינן רלבנטיות, ואין בהם כדי להשליך על טענת הרמת המסך. סו ף ד ב ר: יש מקום איפוא לדחות את התביעה, וכך אני עושה. הנתבעים הרימו את הנטל לשכנע את ביהמ"ש כי דין התביעה בגין העילה השטרית להידחות. קיים העדר יריבות בין התובעת 1 לנתבעים. באשר לתובעות 2 ו-3 - הרי הסכום הנערב בשטר החוב הוגבל לסך של 60,000 ₪, סכום זה לא היה קיים במועד הפירעון הנקוב בשטר החוב, וסכומים שהחברה שילמה בגובה הסכום הנערב עבור המלונות הנערבים הועברו לזכות מלון נירוונה שאיננו נערב בשטר החוב. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה בעילה השטרית. התובעות ישאו בהוצאות הנתבעים בסכום של 15,000 ₪ + מע"מ לכל נתבע.ערבותערבים (ערבות)