חובת גילוי מוכר רכב משומש

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת גילוי מוכר רכב משומש על תאונות ועל שיפוץ מנוע: מונחת בפני תביעה כספית על סך 68,511 ₪ שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובעת עקב הטעיה ו/או רשלנות מצד הנתבעות וכן נזקים נוספים של הפסדי הכנסה. במסגרת התביעה אדון בקיומה של הפרה לחובת הגילוי ,ואם קיימת כזו הפרה, אדון בשאלת הקשר הסיבתי בין הנזקים הנתבעים לבין ההפרה ומידת הנזק שהוכח שנגרם כתוצאה מההפרה. העובדות הצריכות לעניין:- התובעת שהינה חברה ליצור ושיווק ארוחות, התקשרה עם נתבעת מס' 1 ביום 21/3/04 בהסכם לרכישת משאית קירור מסוג ניסן דגם קאבסטאר מ.ר. 73-639-15 (להלן ולשם קיצור "המשאית"). התובעת ונתבעת מס' 1, סיכמו שהמשאית תימכר בתמורה מוסכמת של 85,000 ₪ כולל מע"מ. כעבור מספר חודשים לאחר רכישת המשאית ,לערך בחודש 11/04 , הושבת מנוע הרכב ולאחר שנבדק במוסך מורשה של נתבעת מס' 2 בעכו, התברר כי יש צורך בהחלפת בלוק מנוע חדש. הבלוק נרכש מאת נתבעת מס' 2 וניתנה לגביו אחריות למשך שנה מיום רכישתו ושילמה עבור התיקון כעולה מנספח "ג" ו- "ד" לכתב התביעה סך 29,392 ₪. לאחר חזרת המשאית לפעילות וביום 6/2/05 או בסמוך לכך, נגרם כשל במנוע והמנוע הושבת. המשאית הובאה למוסך מורשה של נתבעת מס' 2 , והובהר כי הכשל נבע מהתחממות יתר של המנוע. חברת ניסאן סירבה לתקן את בלוק המנוע במסגרת האחריות, עקב מעשי רשלנות של נהג המשאית. התובעת תיקנה את המנוע ,בפעם השנייה, על חשבונה בעלות כוללת של 16,719 ₪. ביום 3/2/2009 ניתן פסק דין הדוחה את התביעה נגד נתבעת מס' 2. טיעוני התובעת: התובעת טוענת לאחר ביצוע התיקון הובהר לה כי נתבעת מס' 1 ביצעה שיפוץ מנוע "אוברול" ולא גילתה לתובעת לפני רכישת הרכב וכל שגילתה לה הוא החלפת ראש מנוע בלבד. התובעת טוענת כי לו ידעה כי הרכב עבר שיפוץ מנוע הייתה בוחרת ברכב אחר מבין הרכבים שעמדו למכירה על ידי הנתבעת. התובעת ממשיכה וטוענת כי במהלך התיקון גילתה כי חברת ניסאן הודיעה לכל מוסכי הרשות והלקוחות שרכשו משאית מהדגם בק-סטאר להוסיף על ביצועי מערכת ההתראה הרגילה הקיימת במשאית זמזמם התראה ונורית אזהרה וזאת בנוסף לשעון חום המנוע בעלות של 320 ₪. התובעת טוענת כי נתבעת מס' 1 קיבלה את ההודעה מחברת ניסן ולא טרחה לגלות לתובעת כי קיבלה לידיה מכתב ההתראה הדורש התקנת המערכת וכי היא התרשלה בכך שלא יידעה את התובעת בדבר קיום המכתב ובכך גרמה לה שלא להתקין את מערכת האזהרה הנוספת. עוד טוענת התובעת שהנתבעת מס' 1 לא נהגה כמוכר סביר היודע על קיומה של תקלה ואשר קיבל התראה מהיצרן על דבר קיומה של התראה זו. התובעת טוענת כי כתוצאה מאי ידועה בעניין מערכת ההתראה נגרם לה נזק בסכום התיקון בעלות כוללת של 46,111 ₪ וכתוצאה מהשבתת המנוע למשך 28 ימים נגרם לה הפסד הכנסה של 800 ₪ עבור כל יום, ובסך הכל 68,511 ₪, שעה שהחלק המיוחס לנתבעת מס' 1 ( ע"פ הנטען בכתב התביעה ) עומד על סך 40,592 ₪ בלבד. טיעוני הנתבעת מס' 1:- הנתבעת מכחישה את כל טענות התובעת וטוענת כי הציגה בפני התובעת את תיק הרכב ופירוט הטיפולים ואפשרה לתובעת לבצע בדיקה נוספת לרכב, בטרם תחליט על רכישתו, וכי אין לה כל חבות כלפי התובעת. הנתבעת ממשיכה וטוענת כי לא ניסתה להטעות את התובעת ולא הסתירה כל מידע מהתובעת. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לא ידעה אודות הפגם במערכת ההתראה ולא יכלה לדעת על הפגם ולא קיבלה כל מכתב מהיבואן בעניין זה ואין כל ראיה הקושרת אותה למכתב ההתראה והיא לא הסתירה כל פרט מעיני התובעת. ראיות הצדדים והכרעה:- התובעת מייחסת לנתבעת מחד אי גילוי לעובדה שהמנוע עבר שיפוץ ( אוברול) ומאידך אי גילוי למכתב ההתראה שנשלח על ידי היבואן, כתוצאה מאי הגילוי נגרם לתובעת את הנזק שנתבע על ידה במסגרת התביעה. א. אי גילוי שיפוץ המנוע (אוברול): אין חולק בין הצדדים שמנוע המשאית עבר שיפוץ מנוע (אוברול) בשנת 2002 כעולה מתצהיר הנתבעת בסעיף 11 ומספר הטיפולים שצורף כנספח לתצהיר זה. המחלוקת בין הצדדים האם הנתבעת גילתה עובדה זו לידי התובעת. המצהיר מטעם התובעת מר ירון מלכה העיד בפני שהוא יחד עם אביו ניהל את המו"מ לרכישת הרכב והצהיר בסעיף 6 לתצהירו " שבזמן ניהול מו"מ ביני לבין נציג חברת שלמה לא נאמר לי דבר אודות בעיות שאירעו למנוע המשאית לפני הרכישה וכן לא נאמר לי כי בוצע אוברול למנוע." בכתב התביעה הציגה התובעת גרסה שונה במקצת מעודנת בדבר אי הגילוי ובה הודע לה טרם הקנייה שהוחלף ראש מנוע בלבד (סעיף 11 לכתב התביעה), גרסה מעודנת זו קיבלה אישור בעדות מר ירון מלכה שציין : " לפני שקנינו את הרכב, במהלך המו"מ נאמר לנו שבוצע ראש מנוע" ראה עמוד 4 לפרוטוקול הדיון שורה 8 ו-9. יחד עם זאת המשיך העד לטעון כי לא גילו לו במהלך המו"מ בין הצדדים כי המשאית עברה שיפוץ מנוע וכי לא הוצג בפניו ספר הטיפולים. ( ראה שורות 23 בעמוד 3 ושורה 14 עמוד 4 לפרוטוקול הדיון). על יסוד מידע זה, ככל הנראה, ביקשה התובעת להוסיף לתנאי ההסכם הערה שתתקיים בדיקת גיר ומנוע על ידי התובעת. בדיקה זו התאפשרה לתובעת אך התובעת ויתרה על קיום הבדיקה. כך העיד מר ירון מדוע הבדיקה, בסופו של יום, לא בוצעה: " לאחר החתימה הרכב נשאר אצל הנתבעת. חזרנו לשם ביום ראשון, יומיים או שלושה לאחר מכן. לקחנו את הרכב לבדיקה. אבא שלי לקח את הרכב למספר של מוסכים קרובים ואף אחד לא רצה לבדוק את הרכב כי מדובר במשאית. לאחר כמה זמן הוא חזר ואמר שאף אחד לא רוצה לעשות בדיקה ואמרתי לו שמדובר בחברה גדולה ויש אחריות וניקח את המשאית. לקחנו למוסכים הקרובים אמרו לנו שלא מבצעים בדיקת קנייה למשאיות אלא רק לרכבים פרטיים." ראה שורות 28 עד 30 לעמוד 3 לפרוטוקול. מצד הנתבעת העיד מר שוקי רובין מנהל מחלקת רכבים מסחריים שהעיד בתצהירו ובפני שהוא זה שניהל את המו"מ מטעם הנתבעת. לגרסתו ניתנה הנחה משמעותית בערך הרכב כי המשאית נמכרה כפי שהיא ( AS-IS) ללא אחריות וללא תיקונים. בסעיף 11 לתצהירו ציין מר שוקי כי ההצגה הייתה במעמד בדיקת המשאית, אז הציגה הנתבעת בפני נציג התובעת את ספר הטיפולים והתיקונים שבוצעו במשאית ובכללם השיפוץ שעבר המנוע. אך בחקירתו מתברר כי ניהל המו"מ ברמת המחיר בלבד והוא לא הציג בפניהם וכך העיד:- " ש. ירדת והראית להם את הרכב? ת. לא. ש. הצגת להם את תעודת הזהות של הרכב? ת. לא. ישבתי מול הלקוח לסגור ברמה העסקית. ש. תפקידך התמצה בלסגור את החוזה ולקבל את הכסף? ת. כן. ש. מיהו זה שהציג בפני התובעת או מטעמה את הרכב? ת. יתכן שהם פנו לבחור בשם משה. יכול להיות שהפנייה הראשונה היתה אליו ולאחר מכן הם באו אלי לסגור את העסקה. ש. מה היו הפרטים הראשונים על הרכב? ת. מן הסתם כן. זה יכול לכלול פרטים על ק"מ , עבר של הרכב וכדומה." מעדות זו ניתן להבחין שהעד מטעם התובעת לא הציג בפני הנתבעת ו/או נציגה כל מידע אודות הרכב אלא אדם אחר מטעם התובעת. משמיעת הצדדים אני סבור כי הנתבעת גילתה לנתבעת שהוחלף ראש המנוע במשאית אך לא גילתה לה כי המשאית עברה שיפוץ מנוע ( אוברול), מסקנה זו הגעתי אליה מהטעמים הבאים:- ראשית, גרסת העד מטעם התובעת השאירה עלי רושם מהימן, הייתה עקבית ולא נסתרה בכל הקשור להצגת ספר הטיפולים. רושם זה נוצר בין היתר על רקע הודאתו החלקית במהלך העדות ובמסגרת כתב ההגנה, שהיה גילוי חלקי בעניין מצב המנוע בכל הקשור להחלפת ראש המנוע. לו היה מבקש העד להכחיש לחלוטין את העובדה כי גילו לו דבר וחצי דבר לגבי מצב המנוע היה יכול לעשות זאת, אך הוא בחר להציג את הגרסה כפי שהציגה והבנויה על כך שהיה לו מידע אודות המנוע ולשם כך גם נדרשה הבדיקה של המנוע. שנית, גרסה זו משולבת בפאזל הגרסה שהוא הציג ועונה על השאלה מדוע ביקשה התובעת לבצע בדיקת גיר ומנוע לרכב ומדוע בסופו של יום ויתרה על בדיקה זו. שלישית, הנתבעת שטענה כי הציגה בפני נציג התובעת את ספר הטיפולים לא הביאה כל עדות בנדון. העד מטעמה לא נכח ולא הציג כל מידע ביחס לפרטים אודות עבר הרכב. מר שוקי גם במסגרת המו"מ על מחיר הרכב , אף לא ציין בתצהירו ובעדותו שהודיע במסגרת המו"מ מידע אודות הרכב ולא כחלק משיקולי הנתבעת בהפחת המחיר. העד אישר שההפחתה הייתה נעוצה בעובדה שהרכב הינו "השכרה" ולכן הייתה הפחתה וכן עקב המו"מ בין הצדדים, אך גם בשלב זה לא ציין כי עברו של הרכב ,לרבות שיפוץ המנוע, הביאו את הנתבעת להפחית במחיר כתוצאה ממצב הרכב ועברו. רביעית, הנתבעת לא הביאה ראיה ישירה מטעמה לעובדה זו ולא הזמינה לעדות את אותו "משה" שהציג בפני התובעת את ספר הטיפולים. מדובר בעד שבשליטתה של התובעת. אי הבאתו למתן עדות יש לזקוף לחובת הנתבעת. אי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר או מניח את הדעת להימנעות כזו, מערערת את גרסתו ולפעמים אף שוללת את גרסתו של הצד, שנמנע מהבאת העדות. בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651 בעמוד 658 נקבע: "אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת בדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה כנגד". בע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, בעמוד 760 נאמר :"מעמידים בעל דין - בחזקתו, שלא ימנע מביהמ"ש ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית, שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים האזרחיים והן במשפטיים פליליים, וככל שהראיה משמעותית, כן רשאי ביהמ"ש להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה." חמישית, ההסכם שנחתם בין הצדדים הוא הסכם סטנדרטי והנתבעת היא שערכה ואף הוסיפה ומחקה סעיפים מתוכו, והיה ביכולתה לפרט בגוף ההסכם הערות נוספות ביחס למצב הרכב ולצרף כחלק מההסכם את ספר הטיפולים והיא לא עשתה כן. מכל הנימוקים האלו, אני סבור כי הנתבעת לא גילתה לתובעת שהמנוע עבר שיפוץ. אמנם היה לתובעת ההזדמנות לבדוק את הרכב ובדיקה זו אכן התאפשרה לה, אך בסופו של יום התובעת לא ביצעה בדיקה כזו. העדר ביצוע בדיקה ,כאמור, אינו מעלה ואינו מוריד לגבי החובה המוטלת על מוכר לגלות פרט מהותי על מצב הרכב. אני סבור כי במקרה דנן הייתה מוטלת חובה על הנתבעת לגלות לתובעת ,לפני חתימת ההסכם, שמנוע המשאית עבר שיפוץ, גילוי זה מתחייב מטיב וממהות העסקה. בכל רכישת רכב על המוכר לגלות פגמים או אירועים חריגים שהתרחשו כגון תאונות וטיפול לא שגרתי כגון שיפוץ מנוע, פרטים אלו יש בהם כדי להשפיע על המו"מ בין הצדדים. פרטים אלו היה מקובל לגלותן לפי חוק המסחר ברכב משומש התשל"ז - 1977 , שבוטל ועל פי סעיף 40 לחוק הגנת הצרכן התשמ"א - 1981, אך המחוקק חזר והדגיש גילוי פרטים אלו בחוק שחוקק לאחרונה בחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008 . אני ער לכך שהתובעת לא ביצעה בדיקה למנוע ולגיר וביצועה היה מביא לגילוי העובדה שמנוע המשאית עבר שיפוץ ולא החלפת ראש מנוע. אך אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מהחובה המוטלת עליה לגלות את העובדה הנ"ל וזאת מכוח חובת תום הלב החלה על הנתבעת בשלב הטרום חוזי מכוח הוראת סעיף 12 לחוק החוזים, וכן מכוח סעיף 16 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 . בנסיבות המקרה בתיק זה, היה בידי הנתבעת מלוא המידע על הממכר ואף נגישותו אל הנתונים הרלוונטיים לעסקה טובה יותר, בידה ספר הטיפולים של הרכב ,מספר התאונות סוג הטיפולים שעבר הרכב, ומידע זה לא נגיש לתובעת אלא בביצוע בדיקה שכרוכה בעלות כספית. מכאן, שגם אם הייתה מידה מה של רשלנות מצד התובעת, בכך שלא הקפידה על ביצוע הבדיקה, הרי רשלנות זו אינה פוטרת את הנתבעת מאחריותה לגלות את המידע בצורה מלאה ולא חלקית. ראו להשוואה: בע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, פ"ד לב(1) 231 (1978): עא 2469/06 רונן סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ ( לא פורסם) . מכאן שהייתה מוטלת על הנתבעת החובה לגלות את העובדה שהמנוע עבר שיפוץ ועובדה זו, למרות רשלנות התובעת באי ביצוע הבדיקה, אינה פוטרת את הנתבעת, מהחובה מוטלת עליה והיא הפרה חובה זו, כפי שקבעתי לעיל. ב. אי גילוי ואי מסירת מכתב ההתראה:- התובעת טוענת כי הוצא מכתב על ידי חברת ניסאן לכל בעלי הרכב מהסוג שרכשה התובעת וכן לכל המוסכים המורשים מטעם חברת ניסאן תחת הכותרת "מערכת אזהרה נוספת למנוע במשאית קבסטאר". לפי מכתב זה וכעולה ממנו כל הנראה קיימת תופעה של חימום יתר והנהגים לא שמים לב לשעון/מד החום בתא הנהג, ולכן ממליצים על התראה נוספת הכוללת נורית אזהרה וזמזם אזהרה לנהג בעלות של 320 ₪. הנתבעת הכחישה שמכתב מסוג זה הגיע אליה והיא לא ידעה על קיומו ולכן לא היה ביכולה לגלות לתובעת דבר אודות מכתב זה. לאחר ששמעתי את שני הצדדים ועדיהם ומכלול הראיות שהובאו בפני, שוכנעתי כי לא עלה בידי התובעת להוכיח בפני קיומה של ידיעה על קיומו של המכתב או ידיעה על התקלה או תופעת חימום היתר, וזאת מהנימוקים שלהלן: ראשית, המכתב מיום 4/5/03 אינו מופנה לבעלי הרכבים אלא ממוען למוסכי הרשות אשר מתבקשים להמליץ בפני בעלי הרכב להרכיב את המערכת, ובכך גם מתוכנו וגם מכותרתו, ניתן להסיק כי המכתב לא נשלח כלל ועיקר לנתבעת, שהייתה הבעלים של הרכב במועד הוצאת המכתב. שנית, עד התובעת, שעליה כאמור מטל נטל השכנוע, הודה מפורשות שאין בידיו כל עדות לכך שהנתבעת ידעה על קיומו של המכתב או שהמכתב נשלח אל הנתבעת. מפנה לשורות 10 עד 11 בעמוד 5 לעדות מר ירון מלכה. שלישית, התובעת לא זימנה נציג מחברת ניסאן או מהמוסך בו טופל הרכב כדי לתת עדות אם יידעו את התובעת על מערכת ההתראה או המכתב. ואי הזמנת עד רלבנטי מטעם התובעת בדמות נציג חברת ניסן או נציג מוסך מורשה בו ניתן הטיפול, יש לזקוף לחובתה. רביעית, עד הנתבעת העיד ועדותו בעניין זה לא נסתרה שלא נתקבל כל מכתב ואף לא נשלח אל התובעת כל מכתב בעניין בעיית חימום היתר של המנוע. מכל האמור לעיל, לא הצליחה התובעת להוכיח כי הנתבעת ידעה או היה עליה לדעת על קיומו של המכתב ומשכך לא הפרה כל התחייבות כלפי התובעת ולא התרשלה כלפיה. מעבר לאמור לעיל, הרי גם אם הנתבעת היתה מיידעת את התובעת על המכתב ,שכאמור, קבעתי שהמכתב לא הגיע אליה ולא ידעה על קיומו- הרי הדבר לא היה מביא להתקנת המערכת ברכב. שכן המוסך המושרה להתקין את המערכת החדשה לא ידע על קיום אותה מערכת וכך ציין, מר מלכה, בתצהירו בסעיף 16 וכי מוסך סכס- מוסך מורשה של ניסן- הודיע לו שאינו יודע על קיומה של המערכת ,ובעקבות כך גם התובעת בעצמה לא התקינה את המערכת לאחר האירוע הראשון. האם נגרם נזק והפיצוי הראיות:- התובעת עותרת לחייב את הנתבעת בעלות החלפת המנוע הראשון, עלות תיקון המנוע בפעם השנייה וכן ימי השבתת המשאית. כאמור, הגעתי למסקנה כי הנתבעת לא גילתה לתובעת שמנוע המשאית עבר אוברול, ותשאל השאלה האם זכאית התובעת לפיצוי שנתבע בכתב התביעה? בהיבט דיני החוזים, נבחן הדבר במשקפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 הקובע כי "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". בית המשפט מצא כי אין מקום לפיצוי כזה. אם כך, תנאי מוקדם להיווצרות הזכות לפיצויים הוא נזק שנגרם לנפגע כתוצאה מהפרת החוזה. סעיף 10 לחוק התרופות מסדיר את תיחום הנזק או ריחוקו, היקפו ומידתו של הנזק שאחראי לו המפר, בשלב השני שיעור הנזק מתורגם לסעד כספי ממשי . לשון הסעיף קובע שני מבחנים לתיחום הנזק: סיבתיות וצפייה., וכך ציין כבוד השופט חשין בע"א 2251/05 - בנימין יעקב ואן -דאם ואח' נ' דניאל כהן , :- " בעוד שמטרת ההשבה הינה העמדת הצדדים במצב בו היו אלמלא היה נכרת החוזה, בבחינת השבת המצב לקדמותו, מטרתה של תרופת הפיצויים בדיני החוזים הינה העמדת הנפגע במצב בו היה עומד אילו קוים החוזה ואילולא הופר. בכך, מגינה תרופת הפיצויים על אינטרס הצפיות של הנפגע - הוא האינטרס של הנפגע ליהנות מביצוע החוזה (רע"א 3557/02 י.י. מפעל טחינה וחלבה זהב בע"מ נ' ביכורי השדה דרום, , ניתן ביום 28.10.03, בפיסקה 5 לחוות דעתו של השופט ריבלין; ע"א 195/85 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סוראקי, פ"ד מב(4) 811, בעמ' 834; שלו, בעמ' 578; קציר, בעמ' 867-869). סעיף 10 לחוק התרופות קובע מבחן כפול להיותו של נזק בר פיצוי: "סעיף זה [סעיף 10] יוצר מבחן כפול לתיחום הנזק בר הפיצוי: מבחן הסיבתיות ומבחן הצפיות. כלומר, לצורך תיחום הנזק 'מאתרים את הנזקים שנגרמו על ידי ההפרה (בחינת הסיבתיות), תוך ייחוד אותם נזקים שהם צפויים, ושבגינם מוטלת אחריות (מבחן הצפיות)' ... " (ע"א 8556/96 לוביאניקר נ' משרד האוצר, פ"ד נו(5) 289 בעמ' 301-302, מפי השופט גולדברג)." השלב הראשון הוא איתור הנזקים שנגרמו "עקב ההפרה ותוצאותיה" דהיינו: שלב ניפוי הנזקים שאינם קשורים בקשר סיבתי להפרה ולתוצאותיה ,ובשלב השני עוברים מבחן הנזקים הצפויים. הנזק הנתבע בכתב התביעה הוא נזק שנגרם מתיקון המנוע פעמיים והפסד רווח שנבע מהשבתת הרכב בתקופת התיקון, והשאלה אם נזק זה קשור להפרה או תוצאותיה? כעולה מעדות מר ירון מלכה , השבתת המנוע בפעם הראשונה, נגרמה עקב קרע בצינור המים וכתוצאה מכך נזלו מים מהמנוע שגרמו להתחממות המנוע. התובעת לא הצליחה לקשר בין הזנק שהגרם לה לבין העובדה שהמנוע עבר שיפוץ לפני כן וכיצד קריעת הצינור לא קשורה בנהיגה רשלנית מצד הנהג שלא שם לב למד החום בעת הנהיגה . אני סבור כי להחלפת המנוע בפעם הראשונה אין כל קשר סיבתי להפרה ולא נמצא במתחם הנזקים הצפויים מאי הגילוי, והנזק שנגרם נגרם מהעדר מערכת ההתראה ומנהגיה רשלנית של הנהג. בפעם השנייה המנוע הושבת ולדברי מר ירון -עד התביעה, הן בתצהירו והן בחקירתו הנגדית, שכשל במנוע נגרם כתוצאה מהתחממות מנוע שנבעה מצינור מים שנקרע וגרם לאיבוד מים. אם כך לא ברור לי באיזה אופן קשור אי הגילוי שהמנוע עבר שיפוץ לקריעת צינור המים שהביאה להתחממות המנוע. התובעת לא הצליחה להוכיח בפני נזק זה כיצד הוא קשור באי הגילוי. לא הובאה כל ראיה בפני כי עצם ביצוע שיפוץ במנוע גרם לקריעת צינור המים שעה שצינור זה ככל הנראה לא הוחלף בעת שיפוץ המנוע. על הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בין ההפרה לנזק, נאמר על ידי בית המשפט העליון בע"א 571/80 - אילן רחמים חברה לבנין והשקעות נ' אריה טביק , פ"ד לז(2), 77 ,עמ' 80-8, את הדברים הבאים:- ”משמע, הפיצויים נקבעים לאור שיעורו של נזק הממון, הניתן להערכה כספית, לרבות כל חסרון הכיס ומניעת רווח, שנגרמו לנפגע. לצורך קביעת גבולותיו של הנזק הכספי, שהוא בעל נגיעה בשאלת שומת הפיצויים, נזקקים לקשר הסיבתי (קרי: "עקב ההפרה ותוצאותיה") ומרחיקים ונפנים לא רק לנזק, שהמפר ראה אותו מראש, אלא גם לזה שחייב היה לצפותו מראש. לאור מבחן הסיבתיות, כמוזכר לעיל, רשאי בית המשפט לכלול בגדר שומתו של הנזק כל שנגרם על-ידי ההפרה, לרבות, כפי שנפסק כאן, השינוי בשל תנודת המדד, אשר חל בכוח הקנייה של שביעית מן הסכום במזומנים, שהיה מוכן בידי הנפגע לשם רכישת דירה, לפני ששילם אותו למפר. עניין זה של התאמת המשאבים הכספיים המזומנים למחירה של דירה מצויה הוא כה ברור וגלוי בכל עיסקה בין קבלן לבין קונה דירה, עד כי אין צורך להרבות בהסברים, כאשר באים ליישם את מבחן הצפיות לנזק כגון זה, הנובע מירידת כוח הקנייה של סכום פלוני, השמור בידי הקונה בכוח, שהוא הנפגע מהפרת החוזה. מובן הוא, כי מי שתובע פיצויים חייב להוכיח את הנזק, שנגרם לו בפועל עקב ההפרה. לצורך קביעת שיעורו של הנזק יכול שהנפגע, ובית המשפט בעקבותיו, יפנה למועד-קובע- להערכת-נזק, שהוא אף מאוחר יותר מיום ההפרה או מיום ביטול החוזה, לפי העניין (ע"א 601/75, בעמ' 106), היינו המועד הקובע לעניין מדידת שיעורו של הנזק אינו אחד ואחיד אלא יכול להיות שונה, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. כפי שנפסק בע"א 601/75, רשאי בית המשפט אף לפנות למועד בו רכש הנפגע בפועל דירה אחרת, וזאת גם אם מועד זה מאוחר יותר ממועד ההפרה או הגשת התביעה." מכאן, חוזרים לעובדות המקרה שבפנינו ובוחנים, אם יש קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין התקלה במנוע לבין שיפוץ המנוע או אי גילוי בעניין שיפוץ המנוע. על התובעת היה להוכיח בפני שאי גילוי העובדה שהמנוע עבר שיפוץ (ההפרה) ,מבחינה פיסית, סיבה הכרחית לתוצאה המזיקה. בחנתי ובחנתי את חומר הראיות, לרבות תצהיר מטעם התובעת שחזר והדגיש לאורכו ולרחובו, וכן בעדותו של המצהיר בפני, שהכשל במנוע שנבע מהתחממות המנוע, נגרם עקב קרע בצינור המים ואיבוד המים במנוע שהביא להתחממות, וברור שמבחינה פיסית ומשפטית, שאין כל קשר בין אי גילוי לשיפוץ המנוע לבין התקלה שנגרמה במנוע, ככל הנראה הסיבות נבעו מנהיגה רשלנית או מבלאי הנובע משימוש טבעי ורגיל, אך אין כל קשר בין כשל המנוע לבין עובדת אי הגילוי. משזו מסקנתי, הרי אין כל אחריות לנתבעת, עקב ההפרה ולמרות קיומה כאמור לעיל, אין הנתבעת נושאת באחריות לנזקים שנתבעו בכתב התביעה. התובעת לא כללה נזקים אחרים או טענות אחרות ביחס להפרה ואין בית המשפט מתייחס לסעדים שלא נדרשו ולא נתבעו על ידי התובעת. התוצאה:- העולה מכל האמור לעיל, שהתביעה נגד הנתבעת מס' 1 נדחית. שקלתי להטיל הוצאות על התובעת, אך סברתי שמן הדין, בהתחשב בקיומה של ההפרה של אי הגילוי, ראוי שכל צד ישא בהוצאותיו. גילוי נאות במכירת רכבחובת הגילוירכברכב משומש