חיבור לחשמל ומים הסכם קניית חנות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיבור לחשמל ומים הסכם קניית חנות: תביעה זו עניינה שאלת הפרתו של הסכם מכר שנחתם בין הצדדים ונזקי התובעת עקב אותה הפרה. לטענת התובעת ביום 15.7.2004 נחתם בין הצדדים הסכם מכר לרכישתה של חנות מס' 5 בנכס ברחוב סחרוב 22 בראשון לציון (להלן: "הממכר"). בכתב התביעה נטען כי על פי הסכם המכר היה על הנתבעת למסור את החזקה בממכר, כשהוא כולל חיבור לחשמל, מים וטלפון וכן לאחר שהותקן בו מזגן מפוצל חדש. כל זאת לא יאוחר מיום 30.10.2004. לטענת התובעת הנכס נמסר לה באיחור רב, תוך שלממכר אין כל תשתית או חיבור לחשמל או למים והמזגן לא הותקן. תביעתה של התובעת הינה בגין עלויות התקנת המזגן כמו גם אובדן דמי שכירות ביחס לתקופה שממועד המסירה הנקוב ועד למועד החיבור לחשמל ולמים ואובדן דמי שכירות בגין שוכר אשר הסכם השכירות עימו הופסק עקב העדרן של התשתיות שנזכרו לעיל. עוד הוסיפה התובעת ועתרה כי בית המשפט יורה על פיצויה בגין הוצאות ונזקים נוספים. בכתב ההגנה נטען על ידי הנתבעת כי פעלה בכפוף ובהתאם להסכמות שבין הצדדים. עוד נטען כי התובעת הפרה את הסכם המכר במקום שבו התשלום האחרון שולם באיחור וממילא לא היה מקום למסירת החזקה קודם לאותו מועד. עוד נטען על ידי הנתבעת כי התשתיות בנכס היו מוכנות וכי כל שהיה על התובעת לעשות הוא ליצור קשר עם חב' החשמל והרשות המקומית לצורך רכישת מונים וחיבור הממכר בפועל. ביחס למזגן נטען על ידי הנתבעת כי בפועל לא נכללה בהסכם המכר כל התחייבות לאספקתו של מזגן או מהותו ומכאן שגם דין תביעתה זו של התובעת להידחות. הנתבעת הוסיפה והעלתה טענות שונות ביחס לגובה הפיצוי שנתבע כמו גם העדרן של ראיות להוכחת הסכומים הנדרשים. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים ובראיות שצורפו ושמעתי את עדות הצדדים בפני, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. להלן יפורטו הטעמים להחלטתי כמו גם היקפה. הסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים : מהות והיקף הסכמות הצדדים ביחס לחיבור הנכס למערכת החשמל והמים. מצבו של הנכס במועד מסירת החזקה. מהות והיקף הסכמות הצדדים ביחס למזגן. קיומו והיקפו של פער זמנים בין מועד מסירת החזקה המוסכם לזה בו בוצעה מסירת החזקה בפועל. הנזק. הסכמות הצדדים ומצבו הפיזי של הנכס בעוד שלטענת הנתבעת היה על התובעת לפעול באופן עצמאי לצורך חיבור הנכס לחשמל ולמערכת המים, שהרי לטענת התובעת הוסכם במפורש בין הצדדים כי הנתבעת היא שתוודא קיומם של חיבורים אלו. עיון בהסכם המכר מלמד באופן מפורש וברור כי הנתבעת לא אך שנטלה על עצמה התחייבות לאספקת החשמל והמים אלא שהצהירה במסגרת הסכם המכר כי הממכר חובר לרשת המים, החשמל והטלפון (סעיף 3 להסכם המכר). יש להדגיש, לא מדובר על פוטנציאל חיבור, על אפשרות חיבור או צורך בביצוע התאמה כלשהי, אלא כי הממכר חובר. בהמשך, במסגרת סעיף 13 להסכם המכר חוזרת הנתבעת על הצהרתה על פיה הממכר מחובר, נכון למועד חתימת הסכם המכר, לרשת החשמל והמים. כב' השופט דנציגר, חיווה דעתו במספר פסקי דין שניתנו לאחרונה כי במקום שבו ההסכם שבין הצדדים מדבר בעד עצמו, אין לקרוא לתוכו אלא את שנאמר בו במפורש. בעניין זה ראה ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט (טרם פורסם) , וע"א 5925/06 בלום נ' אנגלו סכסון סוכנות לנכסים ( ישראל 1992) (טרם פורסם) . ככל שסברה הנתבעת כי יש מקום לביצוען של פעולות נוספות על ידי התובעת לצורך חיבור הממכר לנכס, שהרי מוטל היה עליה לרשום סייגים אלו במפורש במסגרת ההסכם. סייג כאמור לא נזכר בהסכם. עוד יש להוסיף כי גם בטופס הבקשה לרכישה (נספח א' לתצהיר התובעת) נקבע כי המחיר אינו כולל רכיבים מסוימים. מתוך הרשימה נמחק רכיב החיבור לחשמל, ונותרה עלות מונה המים וההתקנה. מתוך שכך יש להסיק כי עוד בשלב שקדם לחתימת ההסכם, הוסכם במפורש בין הצדדים כי התובעת לא תישא ולא תעסוק כלל ועיקר בסוגיית החיבור לחשמל. אני מוצאת לציין כי גם אילו היה בידי לקבל את טענת הנתבעת על פיה מוטל היה על התובעת לשלם עבור מונה החשמל שהרי עדיין היותי נותרת עם השאלה האם אכן, כטענת הנתבעת התשתית במקום אפשרה חיבור מונה. עיון במסמכים המרובים שצורפו על ידי הצדדים לתיק בית המשפט מלמד כי הנתבעת לא שלחה לתובעת במשך חודשים ארוכים כל הודעה על פיה כנגד פנייה לחב' החשמל ותשלום עבור מונה, ניתן יהיה להתחבר וכי כל התשתית מוכנה. זאת ועוד, בפני העיד מר רייכפלד אשר הציג עצמו כמהנדס אשר בנה את הפרויקט. ככל שאכן היו תשתיות המבנה לרבות תוכניות החשמל כוללות תשתית ביחס לממכר נשוא הדיון, שהרי דרכה של הנתבעת להוכחת טענתה זו היתה פשוטה ולו על דרך של הצגתן של תוכניות המלמדות על קיומה של אותה תשתית. אומנם, קיומן של תוכניות אינו מוכיח בהכרח ביצוע, אך העדר הצגתן של תוכניות אלו, זועק מבין השורות. בתחילת עדותו בפני טען נציג הנתבעת כי הממכר נבנה במקור כיחידה נפרדת מיחידה מס' 1 על תשתיות נפרדות לכל אחת מן היחידות (עמוד 25 שורות 1-3 לפרוטוקול). עם זאת, בסוף חקירתו הודה כי יתכן מאוד והשוכרים הקודמים של הנכס ניזונו משירותים שניתנו על ידי חב' הניהול, דהיינו שלא סופקו לממכר חשמל ומים באופן עצמאי (עמוד 30 שורות 22-24 לפרוטוקול). ככל שאכן התשתית לנכס נשוא הדיון היתה מושלמת הדעת נותנת כי לא היה כל צורך או הצדקה לכך שיסופקו מים וחשמל מחב' הניהול דהיינו מן הרכוש המשותף. טענתו של נציג הנתבעת בעניין זה בדבר העדרו של מונה, אינה סבירה בעיני. אין חולק בין הצדדים כי ביום 28.11.2004 הושלם תשלום כל התמורה בגין הנכס (למעט התשלום בגין המע"מ ביחס לסכום זה). כמו כן אין חולק כי ביום 16.12.2004 נתקבל מכתבו של ב"כ הנתבעת על פיו אין כל מניעה לקבלת החזקה בנכס ( נספח ד' לתצהיר התובעת). שאל ב"כ הנתבעת את מנהל התובעת מדוע לאחר אותו מועד לא קיבל לידיו את המושכר, ואולם דומה כי התשובה נעוצה דווקא בעדותו של נציג הנתבעת אשר העיד כי מסר את החזקה במועד שבו ניתן היה לבצע את מסירת החזקה (עמוד 30 שורה 10 לפרוטוקול), ללמדך כי קודם לאותו מועד, אף הנתבעת סברה כי לא הבשילו התנאים למסירת החזקה. עיון בפרוטוקול המסירה מיום 13.4.05 (נספח ז' לתצהיר התובעת) מלמד כי גם באותו מועד נרשם כי יש לחבר את המושכר לרשת החשמל וזאת בתוך 14 יום. אני מודעת לעובדה כי נציג הנתבעת טען במסגרת חקירתו הנגדית כי אינו מזהה את חתימתו על נספח ז' ואולם מאידך במסגרת תצהירו לא נאמר בעניין זה דבר וחצי דבר, והעד אף התייחס לנספח זה במפורש בתצהירו באומרו בסעיף 25 כי כל שנאמר הוא שיש לחבר את הממכר לחשמל, אך לא נאמר על ידי מי. בעניין זה אני מוצאת לציין שניים. ראשית יש בטענותיו של מר רייכפלד בעדותו בפני משום הרחבת חזית ברורה ככל שהיא מתייחסת להעדר חתימתו על המסמך, וממילא נוכח עדותו כי ברוב המקרים שימש הוא כנציג הנתבעת לצורך מסירת החזקה וכן נוכח העובדה כי אין חולק כי החזקה נמסרה במועד הנקוב בנספח ז', שהרי הדעת נותנת כי מסירת החזקה בוצעה לכל הפחות בנוכחותו. באשר לטענה כי לא נאמר במסגרת פרוטוקול המסירה כי חיבור החשמל יעשה על ידי הנתבעת שהרי מדובר בטענה שאין לקבלה. פרוטוקול מסירה, מעצם טיבו, כולל רשימת ליקויים או טענות של מקבל החזקה כלפי הקבלן, שאם לא כן מדוע לנקוב בהם במסגרת הפרוטוקול. ככל שהיה על התובעת לממן או לפעול לחיבור החשמל בממכר, לא היה מקום לציין עובדה זו במסגרת פרוטוקול המסירה כשם שלא היה מקום לציין את חובתה של התובעת להשגת רישיון עסק, תשלום לחב' לניהול וכיוצא באלו. מן הראיות שהוצגו בפני, לרבות מכתבו של המצהיר מטעם התובעת מיום 28.4.2005 (חלק מנספח יג' לתצהיר התובעת), עולה כי בפועל הוזמן חשמלאי כשבועיים לאחר מועד המסירה על ידי הנתבעת. מכך אני למדה כי הנתבעת אף פעלה בהתאם לאמור בפרוטוקול המסירה, ועובדה זו מחזקת את המסקנה בדבר חובתה של הנתבעת לעשות כן. עוד יש לציין כי במסגרת עדותו בפני הודה נציג הנתבעת כי בפועל בתחילת חודש מאי 2005 טופל נושא החשמל על ידי הנתבעת (עמוד 32 שורות 17-18 לפרוטוקול). יש להניח כי ככל שהאחריות לטיפול בנושא החשמל לא היתה מוטלת על הנתבעת, לא היתה זו פועלת להתקנת וחיבור מערכת החשמל בממכר. לא זו אף זו, ככל שנותר אך לטפל בתשלום המונה לחב' החשמל, שהרי לא היה מקום לביצוען של עבודות כלשהן על ידי הנתבעת עצמה, וזו לא היתה מתנגדת לביצוע עבודות על ידי התובעת, כפי שאכן עשתה (בעניין זה ראה נספח י' לתצהיר מנהל התובעת). טענה הנתבעת כי קיומו של טופס אכלוס ("טופס 4") מלמד כי המבנה חובר כדין למערכות החשמל המים והטלפון. ואולם טופס אכלוס ניתן למבנה כולו. אין באישור זה כדי ללמדני דבר וחצי דבר על קיומם של חיבורים בתוך המבנה לנכס הספציפי נשוא הדיון, והנתבעת כשלה בהוכחת טענתה על פיה התשתית לנכס הייתה קיימת במועד החתימה על הסכם המכר, או אף לאחר אותו מועד. ב"כ הנתבעת חזר וטען בסיכומיו כי העדר פנייה של התובעת בנושא התשתית קודם מועד המסירה מלמד על העובדה כי לא היו הסכמות כטענת התובעת. לא מצאתי לקבל טענתו זו שכן מועד המסירה הוא המועד לבחינת שלמותו של הממכר. ממכלול הטעמים שנמנו לעיל אני מסיקה כי החובה לחיבור התובעת למערכת החשמל, לרבות תשתית, מוטלת היתה על הנתבעת וכי הנתבעת הפרה חובתה זו ודאגה לחיבור לחשמל רק בתחילת חודש מאי 2005. אין ספק בעיני כי העדר חיבור המושכר לחשמל מנע שימוש בסיסי וסביר במושכר ומכאן חבותה של הנתבעת לנזקיה של התובעת עקב אותו כשל. באשר לחיבור המושכר למים, שהרי דומה כי טענות הצדדים בעניין זה מתייתרות נוכח מסקנתי דלעיל ואולם על מנת שלא ימצא פסק דיני כחסר, אוסיף ואומר כי מן הראיות שהוצגו על ידי הצדדים עולה כי על התובעת היה לשאת בעלות חיבור המונה למים (ראה נספח א' לתצהיר התובעת), ואולם על הנתבעת היה לוודא קיומה של תשתית אשר תאפשר חיבור כאמור. הסכמות הצדדים ביחס להתקנתו של המזגן כשם שהסכם המכר כולל במפורש התייחסות לחובתה של התובעת לחיבור הנכס לחשמל ולמים, כך נעדרת ממנו כל התייחסות לנושא המזגן. נוכח כך השאלה היחידה לה נדרשתי הינה האם הגיעו הצדדים לכלל הסכמות מאוחרות או נוספות לאלו שבאו לידי ביטוי במסגרת הסכם המכר. טען מנהל התובעת בפני כי עוד קודם הרכישה וכתנאי לביצועה, התחייבה הנתבעת להתקין במקום מזגן מפוצל חדש 5 כ"ס. בתמיכה לטענתו צירף מנהל התובעת את העתק פרוטוקול המסירה וכן העתקי תכתובת שבינו לבין הנתבעת (נספח יג' לתצהירו). עיון בפרוטוקול המסירה (נספח ז' לתצהיר התובעת) מלמד על התחייבות מפורשת של הנתבעת להתקנת מזגן מפוצל, על חשבונה. פרוטוקול המסירה אינו כולל הנחייה על החלפת מזגן קיים או התניית התקנת המזגן בכשל במזגן המקורי או כל תנייה אחרת. כל שנאמר בפרוטוקול המסירה הוא כי החברה תדאג להתקנת מזגן מפוצל. בפועל, גם כיום, לא טוענת הנתבעת כי התקינה מזגן מפוצל. בנוסף, ממכתבים שונים שנשלחו על ידי מנהל התובעת, חוזרת ועולה הדרישה להתקנת המזגן (ראה בתוך נספח יג' את המכתבים מיום 15.4.2005, 26.4.2005, 28.4.2005, 4.5.2005). ביחס לחלק הארי של מכתבים אלו לא קיבלה התובעת כל התייחסות ככל שהדבר נוגע להתקנת המזגן מן הנתבעת. מעל כל אלו יש להוסיף את מכתבו של ב"כ הנתבעת , עו"ד שיין מיום 16.12.2004, ממנו עולה כי נציג הנתבעת, מר רייכפלד הודיע לו כי הטיפול במיזוג האויר יטופל כפי שהתחייבה החברה. בפועל, רק בחודש יוני 2005, דהיינו חודשים לאחר מסירת החזקה, נשלח פרוטוקול של ישיבה מחודש מאי 2005 ובמסגרתו מועלית טענת הנתבעת על פיה רק ככל שיתברר כי המזגן הקיים במקום, הינו בעל פחות מחמישה כוחות סוס, יותקן מזגן , לרבות התקנת תעלות ומערכת וזאת עד לחודש יוני 2005. טענתו של מנהל התובעת על הבטחתו בעל פה של מנהל הנתבעת לא נסתרה במסגרת חקירתו הנגדית. מאידך, לא מצאה הנתבעת לצרף את תצהירו של מנהל הנתבעת אשר נכח במהלך המשא ומתן בין הצדדים, ועובדה זו עומדת לחובתה. מר רייכפלד הודה במסגרת חקירתו הנגדית כי לא היה כלל מעורב בהליך המשא ומתן ומכאן שלא יכול היה לאושש או לסתור את טענותיו של מנהל התובעת. מן המסמך מחודש יוני 2005 עולה כי הסכמתה של הנתבעת היתה למזגן של חמישה כוחות סוס (נספח ד1 לתצהיר התובעת). נציג הנתבעת לא ידע מה סוכם קודם רכישת הממכר, לא זכר מה היה בממכר, לא זכר מה ביקש מעו"ד שיין לעשות, ומה היה היקף הכוח שסיפק המזגן שהיה בממכר. דומה כי בעניין זה, רב היה הנעלם על הנגלה ככל שהדבר נוגע לעדותו של מר רייכפלד. במקום שבו הוצג פרוטוקול המסירה המלמד על התחייבות הנתבעת, תכתובת שברובה לא נענתה, אישור ב"כ הנתבעת על הטיפול במיזוג האוויר ועדותו של מנהל התובעת שלא נסתרה, שהרי יש לקבל את תביעתה של התובעת ככל שהיא מתייחסת להתקנת המזגן במקום. מועד מסירת החזקה כתב התביעה מתייחס להפרת הסכם המכר החל ממועד המסירה הצפוי, דהיינו 30.10.2004. עם זאת עיון במסמכים ובראיות מלמד כי באותו מועד נטען כי טרם שולמה כל התמורה בגין הממכר, ומכאן שבדין לא נמסרה החזקה לידי התובעת. לטענת התובעת מסירת החזקה נתאחרה מטעמים התלויים בנתבעת וכי לשיטתה ניתן היה לשלם ולקבל את החזקה עוד בחודש אוקטובר. לא מצאתי לקבל טענתה זו. לא הוכח בפני כי היה הבדל בין מידת מוכנותו של הממכר בין סוף אוקטובר 2004 לבין זו של סוף נובמבר 2004. למעשה, ההבדל היחיד בין הזמנים הוא מועד תשלום יתרת התמורה. במסגרת עדותו בפני אף הודה מנהל התובעת כי הסכים לאיחור במסירה עד לסוף חודש נובמבר 2004 (ראה עמוד 19 שורה 7 לפרוטוקול). עיון בנספח ג' לתצהירו של מנהל התובעת, שהוא מכתב שנשלח על ידי התובעת לנתבעת, מלמד כי יתרת התמורה שולמה רק בסוף חודש נובמבר, תוך ציון העובדה כי החזקה אמורה להימסר עד ליום 30.11.2004. נוכח כך, יש להסיק ולראות את יום 30.11.2004 כמועד המסירה המוסכם בין הצדדים. בשולי סוגייה זו אציין כי לא מצאתי את טענת הנתבעת בסיכומים בדבר תשלום המע"מ כטעם לדחיית המסירה ליום 15.12.04. הוכחת הנזק והיקפו משנחה דעתי כי אכן הפרה הנתבעת את הוראות הסכם המכר שבין הצדדים וכן הסכמות נוספות שנתקיימו ביניהם, יש לבחון האם הוכיחה התובעת קיומו של נזק, וכן שיעורו כפועל יוצא של אותה הפרה. התקנת המזגן התובעת הוכיחה כי אכן הוסכם בין הצדדים על התקנתו של מזגן חדש, מפוצל, עם חמישה כוחות סוס. לתצהיר מנהלה צורפו חשבוניות בגין רכישת המזגן ובגין הרכבתו בסך כולל של 11,700 ₪ נכון לחודש יוני 2005. התובעת זכאית להשבת סכום זה במלואו. יצוין כי בסיכומי התובעת נפלה טעות באשר לגובה הדרישה לתשלום אל מול זו המופיעה בנספח יד' לתצהירה. הסכום שמצאתי לפסוק הוא זה הנתמך בראיות. דמי השכירות תקופה והיקף מיום 30.11.2004 ועד ליום 1.5.2004 משהוכח כי מועד המסירה שנקבע בין הצדדים היה ה-30.11.2004, וכן הוכח כי בתקופה שבין יום 1.12.2004 ועד ליום 1.5.2004, לא ניתן היה לעשות שימוש סביר בממכר, יש להורות כי התובעת זכאית לדמי השכירות הראויים ביחס לאותה תקופה. יובהר כי מן המסמכים שהוגשו על ידי התובעת הוכח כי החיבור לחשמל בוצע רק ביום 1.5.2005. באשר לחיבור הממכר למים שהרי מן המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים לא ניתן היה לבסס עובדתית את המועד בו הושלמו פעולות התקנת התשתית של הנתבעת, ונותר לתובעת רק לפעול לרכישת וחיבור המונה לאחר חודש אפריל 2005. מן המכתב שנשלח על ידי התובעת לנתבעת ביום 28.4.2005 עולה לכאורה כי גם ביחס למים הסתיימו פעולות הנתבעת עד ליום 1.5.2005, הגם שישנם מכתבים מאוחרים לכך מהם עלה לכאורה כי פעולות הנתבעת לא נסתיימו גם לאחר אותו מועד. בהעדר ראיות ברורות בשאלת מועד סיום העבודות על ידי הנתבעת, לאחר יום 1.5.2005, יש להורות כי התקופה הרלוונטית בגינה זכאית התובעת לפיצוי הינה כנקוב לעיל. התובעת צירפה לתצהירה את הסכם השכירות עם חב' אוטו לאופרד בע"מ, מן התקופה הרלוונטית ממנו עולה כי דמי השכירות ביחס לממכר עמדו באותה עת על סך בשקלים השווה ל- 1,500 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ לחודש (נספח ח' לתצהיר התובעת), דהיינו 33,750 בתוספת מע"מ. במסגרת הראיות שהוצגו על ידי הנתבעת לא הונח כל בסיס עובדתי להניח כי הסכומים דנן אינם משקפים את שכר הדירה הראוי. מתוך שכך אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 33,750 ₪ בתוספת מע"מ כדין. באשר למע"מ יובהר כי תשלום המע"מ הוא בהתאם למועד התשלום בפועל כיום ועל פי שיעורו, וזאת במקום שבו לא נטען ולא הוכח כי התובעת שילמה את המס באותה עת. דמי השכירות ביחס לתקופה של 45 יום מיום 1.5.2004 באשר לטענת התובעת בדבר ביטול הסכם השכירות עם חב' אוטו לאופרד בע"מ, עקב העדרן של תשתיות שהרי בעניין זה יובהר כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה את הקשר הסיבתי שבין הפסקת ההסכם לבין הפרת התחייבויותיה של הנתבעת. עיון בהסכם השכירות (נספח ח') מלמד כי תקופת השכירות הינה מיום 1.5.2005 ואילך. הגם שניתנה לשוכר האפשרות להיכנס למושכר עוד קודם לכן, שהרי אין בכך כדי לשנות מן העובדה כי על התובעת היה למלא חיוביה כלפי השוכרת רק מיום 1.5.2005, ולא קודם לכן. הוכח כי החיבור למערכת החשמל בוצע ביום 1.5.2005. באשר לחיבור הממכר למים, לא הונחה תשתית עובדתית ממנה ניתן להסיק כי הכשל בחיבור למערכת המים נבע מן הנתבעת לאחר יום 1.5.2005. לא זו אף זו, עיון בסעיף 14 להסכם השכירות מלמד לכאורה כי שאלת התקנת מוני המים והחשמל, נותרה לטיפול של השוכר, ועל חשבונו. התובעת לא ביקשה להעיד מי ממנהלי הצד השלישי, ואף לא הציגה כל מסמך או ראייה ממנו ניתן ללמוד כי החלטת השוכר לביטול הסכם השכירות נבעה מהעדר חיבור לתשתיות. נתתי דעתי לדבריו של מנהל התובעת על פיהם נוכח האירועים שהביאו להפסקת הסכם השכירות וטענות השוכרת כלפי התובעת לא ניתן היה לבקש את נציגיה להעיד בתיק זה, ואולם גם ראיות בדמות תכתובת בין השוכרת לבין התובעת לא הוגשו ואיני מוצאת כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה ביחס לרכיב נזק זה. שכר טרחת עורך הדין בגין הצורך בעריכת הסכם השכירות הנוסף טענה התובעת כי היא זכאית להחזר בסך של 6,750 ₪ בגין הצורך בעריכת הסכם שכירות נוסף לאחר עזיבתו של השוכר המקורי. בעניין זה לא מצאתי לקבל את טענות התובעת הן מן הטעם שלא הוכח כי השוכרת אכן עזבה בגין הפרת התחייבויות הנתבעת והן מן הטעם שהתובעת לא הציגה כל ראייה על תשלומו של סכום בגין רכיב נזק זה או שיעורו. לציין כי בעדותו הודה מנהל התובעת כי לא שולם לבא כוחה סכום זה עבור ההסכם אלא שהתובעת משלמת לבא כוחה סכומים שונים עבור מכלול השירותים הניתנים על ידם. אין מקום נוכח האמור לעיל לקבל את תביעתה של התובעת בגין רכיב נזק זה. התקנת תאורה בהתאם לדרישות הכבאות טענה התובעת כי על הנתבעת להוסיף ולשלם לידיה את התשלום בגין התקנת תאורה בהתאם לדרישות רשות הכבאות לצורך קבלת רישיון עסק. טענה זו לא נזכרת בסיכומיה של התובעת ומכאן שיש לראותה כמי שזנחה טענות אלו. במסגרת הסכם המכר לא נאמר דבר וחצי דבר על חבותה של הנתבעת לתשלום עבור התקנת תאורה בהתאם לדרישות שירותי הכבאות. כמו כן, מן המסמכים השונים שהוגשו לא נטען ולא הוכח כי היתה התחייבות כלשהי של הנתבעת ביחס לכך. דרישות הרשויות השונות לצורך מתן היתרים או רשיונות, אינן בהכרח באחריות הקבלן המבצע. אין מקום נוכח האמור לעיל לקבל את תביעתה של התובעת בגין רכיב נזק זה. עוגמת נפש והוצאות אין אני סבורה כי לתובעת, בהיותה חברה בע"מ נגרמה "עוגמת נפש". באשר להוצאות, שהרי ביחס להללו לא הונחה כל תשתית עובדתית באשר לשיעורו של הנזק והיקפו. לא צורפו לי קבלות, לא פורטו רכיבי הסעיף ( שיעור הנזק בגין הנסיעות, טלפונים וכו'). בבואה של תובעת לעתור כי בית המשפט יורה על פיצוי זה או אחר, עליה להוכיח לא רק את קיומו של הנזק אלא גם את שיעורו, בבחינת המציא מחברו עליו הראייה. אין לי ספק כי התובעת אכן נדרשה, נוכח נספחי תצהירו של מנהל התובעת, להוצאות שונות נוכח התנהלותה של הנתבעת, ואולם בהעדר ראיות ברורות ביחס להיקפו של נזק זה, אין מקום לפסיקתו. החלטת כב' הרשם סעדון במסגרת טיעוני הנתבעת נטען כי נוכח החלטתו של כב' הרשם סעדון בתביעתה של עיריית ראשון לציון כנגד הצדדים להליך בפני, שהרי מנועה התובעת מלהעלות טענות שונות ביחס לאחריותה של הנתבעת או הנזק שנגרם לה. אני מוצאת לציין במפורש כי אין מקום לקבל טענתה זו של הנתבעת. כב' הרשם סעדון ציין במפורש במסגרת החלטתו כי השאלה היחידה שנדונה בפניו הינה שאלת מערך היחסים שבין עיריית ראשון לציון לבין התובעת והנתבעת, וזאת על בסיס הוראות הדין המתייחסות לתשלומי ארנונה ומים ברשות המקומית. עיון באותה החלטה מלמד כי בחינת שאלת מתן הרשות להתגונן נבחנה על ידו "במסננת" הוראות הדין והפסיקה ביחס לחובת התשלום לרשות המקומית, ותו לא. שאלת הסכסוך שבין התובעת לנתבעת לרבות בשאלת תשלום דמי הארנונה, יכולה וצריכה לשיטתו של כב' הרשם סעדון להידון בנפרד, ובלבד שאין להטיל על הרשות המקומית להפוך ל"שופט" בין הצדדים. מתוך שכך יש להורות במפורש שאין בהחלטתו של כב' הרשם סעדון כדי להוות מחסום או מניעה לניהולו של הליך זה. פיצול סעדים במסגרת תביעתה עתרה התובעת למתן היתר לפיצול סעדיה. הנתבעת התנגדה לכך במסגרת כתב הגנתה. למעט שאלת תשלום דמי הארנונה, לא נטען בפני דבר קיומו של נזק נוסף, או עילה נוספת שלא ניתן היה לעתור בגינה במהלך הליך זה שבפני. אין אני מוצאת מקום להיעתר לבקשה באופן כוללני, אלא לאפשר לתובעת לעתור לפיצוי בגין נזקיה, ככל שישנם כאלו, ביחס לתשלום מיסים ואגרות לרשות המקומית בלבד. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 45,450 ₪, וכן מע"מ ביחס לסך של 33,750 ₪ . סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (21.12.2006) ועד התשלום בפועל. כן תישא הנתבעת בהוצאות ההליך בגובה האגרה ששולמה בסך של 2,736 ₪, וכן בשכר טרחת עורך דין בשיעור של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. חשמלחיבור לחשמלחיבור למיםחוזה