חישוב פדיון ימי חופשה בתקופת אכשרה לדמי אבטלה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב פדיון ימי חופשה בתקופת אכשרה לדמי אבטלה: השופט יגאל פליטמן בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופטת אורית יעקבס ונציגי הציבור מר איציק רז ומר אילן גבריאלי; בל 2591/06), בו נדחתה תביעת המערערת כנגד החלטת המשיב (להלן- המוסד) לדחות את תביעתה לתשלום דמי אבטלה, מן הטעם שלא צברה את תקופת האכשרה הנדרשת בסעיף 161(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן- החוק). נציין, כי לתביעת המערערת צורפה גם מעסיקתה לשעבר כנתבעת 2, אולם במסגרת דיון מוקדם שהתקיים ביום 1.5.2007 בבית הדין האזורי, הוחלט על מחיקת הנתבעת 2 מן התביעה. עוד נציין, כי במכתב הדחייה ששלח המוסד למערערת נכתב כי המערערת צברה 186 ימים בלבד מתוך 300 הימים הנדרשים על פי סעיף 161 לחוק, אולם לאחר בדיקה מחודשת הודיע המוסד לבית הדין האזורי בכתב ההגנה, כי המערערת צברה תקופה של 279 ימים. להלן נביא את עיקרי העובדות כפי שפורטו בפסק דינו של בית הדין אזורי: "א. התובעת עבדה כעובדת יומית, בחברת "שי" שירותי סיעוד בע"מ מתאריך 1/7/97 ועד לחודש 11/04. ב. בתאריך 17/11/04 ארעה לתובעת תאונת עבודה אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה (להלן:"התאונה"). ג. בגין התאונה שולמו לתובעת דמי פגיעה מיום 17/11/04 ועד ליום 16/2/05 כשלאחר מכן נקבעו לה נכויות זמניות בשיעור של 100% וזאת עד ליום 31/3/06. ביום 11/5/06 הגישה התובעת תביעה לדמי אבטלה, אשר נדחתה תוך הסתמכות על סעיף 161 לחוק". ההליך בבית הדין האזורי: המוסד הסביר בסיכומיו, כי התאריך הקובע לחישוב תקופת האכשרה למערערת הינו יום 1.4.2006. תקופת האכשרה חושבה על ידי המוסד 540 ימים לפני התאריך הקובע, ועוד 180 ימים בהתאם לסעיף 162(2) לחוק, על פי אישורי מחלה שהציגה המערערת לגבי חלק מהתקופה שלאחר 14.2.2005, כלומר- בתקופת בה נקבעה למערערת נכות זמנית. לכן חושבה תקופת ההתייחסות מחודש אפריל 2004 ועד לחודש מרץ 2006 (להלן- תקופת ההתייחסות). המערערת טענה בפני בית הדין האזורי, כי המוסד לא חישב נכונה את תקופת האכשרה שצברה, שכן לא הכליל במסגרתה את ימי המחלה ששולמו לה בתלוש השכר לחודש מרץ 2005, וכן לא הכליל את פדיון החופשה שקיבלה בתלוש השכר לחודש אוגוסט 2005. עוד נטען, כי לא חושבו מלוא ימי העבודה בחודש מרץ 2004 ובחודש ספטמבר 2004. טענה נוספת שטענה המערערת היא כי היה על המוסד להאריך את תקופת ההתייחסות בשלושים יום בהתאם לסעיף 162(4) לחוק העוסק ב"היעדרות אחרת של עובד מעבודתו מסיבות שאינן תלויות ברצונו", נוסף על 180 הימים שהוארכו בשל תקופת מחלתה בהתאם לסעיף 162(2) לחוק העוסק ב"מחלה או תאונה". לסיום טענה המערערת, כי יש לקחת בחישוב הימים גם את תקופת הנכות הזמנית שנקבעה למערערת. המוסד טען בפני בית הדין האזורי, כי הן דמי המחלה שקיבלה המערערת והן פדיון החופשה שולמו למערערת לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים ומשכך, לא ברור עבור איזו תקופה שולמו. לגבי חודש ספטמבר 2004 נטען, כי מדיווח המעבידה עולה כי בחודש זה עבדה המערערת 23 ימים, ולפי דיווח זה חישב המוסד את הימים. לגבי חודש מאי 2004 נטען, כי מספר ימי העבודה האפשריים לחודש זה הוא 25 ולא 26 כפי שטענה המערערת. לגבי חודש אפריל 2004 נטען, כי תקופת ההתייחסות נגמרה לאחר 21 ימים בחודש זה בלבד, ועל כן אין לקחת בחשבון את כל ימי העבודה האפשריים בחודש זה. לגבי התקופה בה שהתה המערערת בנכות זמנית נטען, כי מגמלת הנכות שקיבלה לא הופרשו דמי ביטוח לאומי, ועל כן, על פי סעיף 161 לחוק, אין להכליל תקופה זו בתקופת האכשרה. התקופה שבעדה שולמו למערערת דמי פגיעה, לעומת זאת, כן נכללה בתקופת האכשרה, שכן ממנה הופרשו דמי ביטוח. לסיום נטען, כי משמחלתה של המערערת כבר נכנסה בגדר סעיף 162(2) לחוק, הרי שאין להחיל על המערערת בגין אותה המחלה גם את סעיף 162(4) לחוק. בית הדין האזורי קיבל בפסק דינו, באופן כללי, את חישוב המוסד. לגבי ימי המחלה ששולמו למערערת בתלוש השכר לחודש מרץ 2005 קבע בית הדין האזורי, כי למרות שלא ברור לגבי איזו תקופה מתייחסים ימים אלו, הרי שלו היו אלו הימים היחידים שחסרו למערערת לצורך השלמת תקופת ההכשרה, אזי היה מוכן בית הדין לאפשר למערערת להוכיח כי ימים אלו נוצלו בתקופת ההתייחסות. אולם משלמערערת חסרים ימים נוספים, לא הלך בית הדין האזורי בדרך זו. לגבי ימי החופשה ציין בית הדין האזורי, כי משמדובר בפדיון חופשה ששולם למערערת לאחר סיום יחסי העבודה, הרי שאין מקום להכלילו בגדר תקופת האכשרה. לסיום קבע בית הדין האזורי, כי הוא מקבל את פרשנות המוסד לגבי סעיף 162 לחוק, לפיה המחוקק השתמש בביטוי "היעדרות אחרת" על מנת לאבחן את עילה זו מן העילות האחרות המנויות בסעיף. מאחר וסעיף 162(2) מתייחס באופן ספציפי לאפשרות של תאונה או מחלה, הרי שאין מקום להתייחס גם לסעיף 162(4) כאילו מתייחס גם הוא לאותה עילה. מכאן הערעור שבפנינו. ההליך בפנינו: המערערת חזרה בערעורה, בעיקרו של דבר, על טענותיה בפני בית הדין האזורי והוסיפה, כי מדמי הפגיעה שקיבלה מהמוסד ומגמלת הנכות ששולמה לה הופרשו דמי ביטוח לאומי כחוק. במהלך ישיבת קדם הערעור שנערכה בתיק זה ביום 18.6.2008, הוחלט כי ב"כ הצדדים יבדקו האם שולם למערערת פדיון חופשה ועבור כמה ימים, וכן האם שולמה למערערת תמורת הודעה מוקדמת. לאור זאת התבקשו הצדדים להודיע עמדתם לאור הנפסק בעניין זעפרני וקרויטרו (עב"ל 123/07 ועב"ל 840/06). המערערת הגישה תצהיר מטעמה בו הצהירה כי לא שולמה לה תמורת הודעה מוקדמת שכן היא זו שהודיעה על התפטרותה בשל מצבה הרפואי ביום 15.12.2005. לגבי פדיון החופשה הצהירה כי קיבלה את התשלום בחודש אוגוסט 2005 עבור 29.33 שעות. ב"כ המוסד הגיב על כך, כי לאור העובדה שהמערערת לא קיבלה תמורת הודעה מוקדמת, הרי שפסקי הדין בעניין זעפרני וקרויטרו אינן רלבנטיים למקרה זה, וכי גם פדיון חופשה אינו יכול להיכלל בגדר תקופת אכשרה. לאור תגובות הצדדים והשאלות המתעוררות בתיק זה, הועבר התיק לדיון בפני מותב. בעיקרי הטיעון חזרה המערערת, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלתה במסגרת הערעור. בעיקרי הטיעון מטעמו תמך המוסד בפסק דינו של בית הדין קמא, וחזר על טענותיו בפני בית הדין האזורי ועל תגובתו להחלטת בית הדין מיום 18.6.2008. בדיון העיקרי ביקש ב"כ המערערת להדגיש, כי בתקופת הנכות הזמנית של המערערת הופרשו דמי ביטוח לאומי, ועל כן יש להוסיף תקופה זו לתקופת האכשרה. ב"כ המוסד הדגישה, כי המוסד ניסה ללכת בחישוב תקופת האכשרה לקראת המערערת ולהכליל כל תקופה נוספת אפשרית, אולם לא ניתן להוסיף ימים על אלו שכבר נלקחו בחשבון. דיון והכרעה: לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ונתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות. זאת, הן מטעמיו של בית הדין האזורי בפסק דינו, והן, על פי המפורט להלן: באשר לחישוב הימים בחודשים אפריל, מאי וספטמבר 2004, מקובל עלינו חישוב המוסד וכן קביעת בית הדין האזורי. באשר לתקופת הנכות הזמנית טען ב"כ המערערת כי הופרשו דמי ביטוח לאומי מגמלת הנכות. אולם נראה, כי ב"כ המערערת התכוון לתקופה בה שולמו למערערת דמי פגיעה, שאמורים להיות תחליף הכנסה, ולפיכך יש חובה לנכות מהם דמי ביטוח לאומי, כפי שאכן נעשה בעניינה של המערערת. אולם אין חובה שבדין להפריש דמי ביטוח לאומי מגמלת נכות ולפיכך אף לא הוצג אישור מהמוסד בדבר ניכוי שכזה. סעיף 161 לחוק קובע כי תקופת האכשרה תהיה "360 ימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה בתוך 540 הימים בתכוף לתאריך הקובע" (ההדגשה שלי- י.פ.), ולגבי עובד יומי נקבע, כי די ששולמו דמי אבטלה עבור 300 ימים מתוך 540 הימים שקדמו לתאריך הקובע. לפיכך, בדין לא לקח המוסד בחשבון הימים את התקופה בעדה שולמה למערערת גמלת הנכות הזמנית. באשר לתשלום עבור ימי מחלה שקיבלה המערערת, אין חולק כי תשלום זה שולם לה בחודש מרץ 2005, כלומר- לאחר שנסתיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין מעסיקתה. לא ניתן לקבוע עבור איזו תקופה שולם סכום זה ואף לא הוכחו מספר ימי המחלה בפועל. אולם, גם בהנחה שימים אלו נוצלו בתקופת ההתייחסות, אין בכך כדי לעזור למערערת להשלים את תקופת האכשרה הנדרשת. באשר לפדיון החופשה ששולם למערערת בחודש אוגוסט 2005, נזכיר את שפסקנו לאחרונה בעב"ל 129/07 חביבה סבאג - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 3.8.2008) באותו עניין: "פדיון חופשה הינו פיצוי שניתן לעובד עם סיום עבודתו אצל מעסיקו עבור ימי החופשה אשר לא ניצל בתקופת עבודתו, ואין מדובר, לעניין זה, בשכר עבור ימי עבודה בפועל. בחוק ניתן ביטוי לחשיבות שראה המחוקק עת קבע את תקופת האכשרה המקוצרת הנדרשת מעובד יומי, כי ייכללו בתקופת האכשרה ימי עבודה בפועל בלבד. זאת, להוציא את אותם חריגים אשר הוחרגו מפורשות בחוק". פדיון חופשה המשולם לאחר סיום יחסי עובד מעביד אינו תשלום שניתן עבור ימי עבודה בפועל ולפיכך אין מקום לקחתו בחשבון תקופת האכשרה הנדרשת ליצירת זכאות לתשלום דמי אבטלה. באשר לפרשנות סעיף 162 לחוק, מקובלת עלינו פרשנות המוסד אשר נתקבלה בבית הדין האזורי, לפיה משנכנסת תקופה בגדר אחת מן החלופות הספציפיות המנויות בסעיף 162(1), 162(2), 163(3) ו- 163(5) לחוק, הרי שאין להיזקק לחלופה הכללית המנויה בסעיף 162(4) לחוק העוסקת ב"היעדרות אחרת". ולענייננו- משמחלתה של המערערת נכנסה בגדר החלופה בדבר מחלה המנויה בסעיף 162(2) לחוק, לא ניתן להאריך את תקופת ההתייחסות בגין אותה מחלה גם על פי החלופה המנויה בסעיף 162(4) לחוק בשל "היעדרות אחרת". מן האמור לעיל עולה, כי לא נפל פגם בהחלטת המוסד שלא לשלם למערערת דמי אבטלה, מן הטעם שלא צברה את תקופת האכשרה הנדרשת בחוק. לאחר שקראתי את הערותיה של חברתי השופטת רונית רוזנפלד ברצוני להדגיש, כי בערעור שבפנינו לא מתעוררת שאלת צבירת תקופת אכשרה בגין תמורת הודעה מוקדמת, ולפיכך לא מצאנו מקום להידרש לאותה שאלה. עם זאת יוער, כי הפסיקה בעניין זפרני וקרויטרו, לפיו יבואו במניין תקופת האכשרה של עובד ימים שעבורם זכאי הוא לתשלום תמורת הודעה מוקדמת, הינה פסיקה נוגדת מציאות, המעוררת בעיות רבות שנראה כי לא נלקחו בחשבון. ואבאר דברי: על פי משפט העבודה, במקרה שבו מפוטר עובד מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת, מסתיימים יחסי עובד ומעביד לאלתר. הפסיקה בעניין זפרני מתעלמת מן הקשר שבין סיום יחסי עובד ומעביד מכוח משפט העבודה כאמור, לבין הזכאות לדמי אבטלה לאחר סיומם, על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי, ומעוררת, מבלי משים, בעיה בקביעת התאריך הקובע ממנו ואילך ייחשב אותו עובד כמובטל: האם למחרת פיטוריו ללא הודעה מוקדמת, או שמא רק לאחר חלוף התקופה שבעדה שולמה לו תמורת ההודעה המוקדמת. כך עלול להיווצר מצב אבסורדי לפיו כאשר העובד המפוטר מעוניין להיחשב כמובטל לצורך רישומו כמחפש עבודה בלשכת התעסוקה ולצורך קבלת דמי אבטלה, ייחשב הוא עדיין כעובד עד לתום התקופה שבעדה שולמה לו תמורת ההודעה המוקדמת, ורק לאחר תום תקופה זו יוכל לקבל דמי אבטלה. במיוחד אמורים הדברים לגבי עובד שאינו זקוק לתקופת ההודעה המוקדמת לשם צבירת מלוא תקופת האכשרה הנדרשת לשם קבלת דמי אבטלה, שלגביו עלולה הפסיקה בעניין זפרני להוות פגיעה במעמדו ובזכויותיו. יושם אל לב, כי לפסיקה זו עלולה להיות גם השלכה רוחבית, מעבר לשאלת הזכאות לדמי אבטלה, לגבי השלמת תקופת אכשרה ותשלום דמי ביטוח כעובד בענפים אחרים, כגון תשלום דמי לידה, תשלום קצבת נכות כללית, צבירת תקופת אכשרה לקבלת קצבת זקנה ושאירים ועוד. לאור האמור נראה לי, כי אין מקום לקבוע כי הימים שעבורם זכאי עובד לתשלום תמורת הודעה מוקדמת יבואו במניין הימים לצבירת תקופת אכשרה לצורך קבלת דמי אבטלה. אולם כאמור, אין קביעה זו נדרשת בערעור שבפנינו. השופטת רונית רוזנפלד מקובלת עלי חוות דעתו של חברי השופט יגאל פליטמן, לפיה לא נפל פגם בהחלטת המוסד שלא לשלם למערערת דמי אבטלה מן הטעם שלא צברה את תקופת האכשרה כנדרש בחוק. מצאתי לנכון להוסיף הערות אחדות משלי, בקשר לטענת המערערת, המבקשת למנות ימים שעבורם שולם לה פדיון חופשה, כחלק מתקופת האכשרה לצורך הזכאות לדמי אבטלה. בחוות דעתו ציין חברי כי במהלך ישיבת קדם הערעור שנערכה בתיק זה הוחלט כי ב"כ הצדדים יבדקו האם שולם למערערת פדיון חופשה ועבור כמה ימים, וכן האם שולמה למערערת תמורת הודעה מוקדמת. לאור זאת התבקשו הצדדים להודיע עמדתם לאור הנפסק בהלכת זפרני וקרויטרו [עב"ל 123/07, 840/06 המוסד לביטוח לאומי- זפרני וקרויטרו (26.3.08, לא פורסם), להלן- עניין זפרני], בה נפסק כי במניין תקופת האכשרה של עובד יבואו ימים שעבורם זכאי העובד לתשלום תמורת הודעה מוקדמת. בתגובתו טען ב"כ המוסד בין השאר, כי הלכת זפרני אינה רלבנטית למקרה זה, וכי פדיון חופשה אינו יכול להיכלל בגדר תקופת אכשרה. אכן, ראוי להדגיש כי אין ללמוד גזירה שווה מפסיקתנו בעניין זפרני, לעניין מניין הימים עבורם זכאי העובד לתשלום פדיון ימי חופשה כחלק מתקופת האכשרה לעניין דמי אבטלה. בפרשת זפרני עמדנו על כך ש"מתוך ההסדר שבחוק עולה, כי המחוקק ער למגוון אפשרויות, שבגינן אפשר שלא יעלה בידי העובד, מסיבות שאינן תלויות בו, להשלים את מניין ימי תקופת האכשרה כפי שנקבעה בו. כך למשל, נקבע בחוק כי בתקופת אכשרה של מובטל ייכללו, אף ללא תשלום דמי ביטוח, ימי אבל במשפחה, שמטעמי דת או נוהג המובטל לא עבד בהם, ימי מחלה שבהם היה זכאי לדמי מחלה כמשמעם בחוק דמי מחלה התשל"ו-1976 וכן ימי שירות סדיר או ימי שירות מילואים בצה"ל אף ער המחוקק לתקופות נוספות שבהן נמנע מן העובד לעבוד ובגינם לא השלים את תקופת האכשרה ". בפרשת זפרני הצבענו על תכלית ההסדר לעניין צבירת ימי האכשרה כפי שהיא עולה מהוראות חוק הביטוח הלאומי "ומן המבנה הפנימי שלו, שהוא מכוון לאפשר למי שנפלט ממעגל העבודה קיום בכבוד, וכל זאת תוך מתן משקל מיוחד לעבודתו של המובטל בסמוך לפני תקופת האבטלה. משזו תכלית ההסדר, אין המחוקק זוקף לחובתו של המובטל היעדרויות שלו מן העבודה מסיבות שאינן תלויות בו". מתוך ההסדר הזה, כפי שהוא עולה מהוראות חוק הביטוח הלאומי הגענו באותה פרשה למסקנה כי מקום שעובד מפוטר מן העבודה על אתר, מבלי שהמעסיק מאפשר לו להוסיף ולעבוד בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת, כך שהיעדרותו מן העבודה הינה מסיבות שאינן תלויות בו, יש למנות את ימי ההודעה המוקדמת כחלק מתקופת האכשרה לעניין הזכאות לדמי אבטלה. 3. פדיון חופשה מהווה תשלום עבור ימי חופשה שאותם לא ניצל העובד במהלך העבודה, והצטברו לזכותו בתום תקופת העבודה. אין מדובר בתשלום שבמהותו משולם לעובד בעד פרק זמן שבו נמנע ממנו מסיבות שאינן תלויות בו לנצל בפועל את ימי חופשתו. בתשלום עבור פדיון חופשה לא נמצא את כל המאפיינים המיוחדים לתשלום תמורת ההודעה המוקדמת שעליהם מתבססת החלטתנו בפרשת זפרני. אשר על כן אין בפסיקתנו באותה פרשה כדי לבסס את טענת המערערת בקשר למניין ימי תקופת האכשרה לצורך הזכאות לדמי אבטלה. 4. בחוות דעתו חולק חברי השופט פליטמן על פסיקתנו בעניין זפרני ומפרט טעמיו לכך. נוכח העובדה שאין מתעוררת בנסיבות העניין שלפנינו שאלה בדבר מניין ימי "ההודעה המוקדמת" כחלק מתקופת האכשרה, איני מוצאת מקום להרחיב את היריעה לעניין זה במסגרת הדיון כאן. אפנה אך לטעמים העומדים ביסוד פסיקתנו בעניין זפרני, שניתנה על דעת כל חברי המותב. הנשיא סטיב אדלר [1] אני מצטרף למסקנת חברי השופטים פליטמן ורוזנפלד, כי דין הערעור להידחות משום שהמערערת לא צברה מספר ימי אכשרה כדי לזכות אותה בדמי אבטלה. [2] אשר לחישוב דמי תמורת הודעה מוקדמת ודמי פדיון חופשה - [א] סעיף 162(4) לחוק נוגע ל"היעדרות אחרת של עובד מעבודתו מסיבות שאינן תלויות ברצונו - 30 ימים". במקרה של תמורת הודעה מוקדמת כאשר העובד פוטר על אתר, ההיעדרות אינה תלויה בו ולכן ניתן ליישם את סעיף 162(4) לחוק על פי לשונו. לעומת זאת, פדיון חופשה אינו בא בהגדרה של היעדרות "מסיבות שאינן תלויות ברצונו". מדובר בימי חופשה שהעובד היה יכול לקחת בזמן העבודה. כמו כן, ייתכן כי פדיון החופשה נוגע לימים שהעובד היה יכול לקחת בתקופה שלפני תקופת האכשרה. [ב] סוגיית פירוש סעיף 161 לחוק לגבי אירועים, שלא צויינו במפורש בסעיף 161(ג) לחוק (כגון: ימי אבל, ימי שירות סדיר וימי מחלה), אינה מתעוררת במקרה דנן. בפסק דין זפרני נדונה שאלת תקופת הודעה מוקדמת כתקופה בעדה קיבל העובד תשלום תמורת הודעה מוקדמת, אך לא עבד בגלל רצונו של המעסיק. המקרה דנן נוגע לפדיון חופשה אשר שונה באופיו מדמי הודעה מוקדמת. אין להגדיר פדיון חופשה שנתית, שהעובד מקבל לאחר סיום יחסי עובד - מעסיק, כימי עבודה לצורך סעיף 161 לחוק. העובד לא היה מיועד לעבוד באותם הימים ומדובר בתנאי נלווה שניתן עם סיום יחסי עובד מעסיק. זאת ועוד, ככל שהסוגיה שנדונה בפסק דין זפרני תתעורר פעם נוספת, נדון בה לאחר שמיעת טיעונים מלאים ועל סמך מכלול עובדות המקרה. נציגת עובדים גב' אסתר פרץ אני מסכימה לתוצאת פסק הדין, ומצטרפת להערתו של כבוד השופט פליטמן באשר להשלכות הפסיקה בעניין זפרני, בכל הנוגע לצירוף תקופת ההודעה המוקדמת למניין הימים לשם צבירת תקופת האכשרה הנדרשת לקבלת דמי אבטלה. נציג מעבידים מר אורן צבי שחור אני מסכים לתוצאת פסק הדין ומצטרף להערותיהם של השופטת רונית רוזנפלד והנשיא סטיב אדלר. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. דמי חופשה שנתיתדמי אבטלהתקופת אכשרהדיון