חישוב תוספות שכר לצורך משכורת קובעת

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב תוספות שכר לצורך משכורת קובעת: השופטת לאה גליקסמן ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (עב 300568/96 , ואח'; השופטת אפרת לקסר ונציגי הציבור מר אפטר ומר פרידמן), בו נדחתה תביעתם של המערערים לקבוע כי רכיבי השכר "תוספת עבודה נוספת", "תוספת כוננות" ו"דמי כוננות" כלולים ב"שכר" לצורך חישוב זכויות אלה: המשכורת הקובעת לפנסיה; השלמת פיצויי פיטורים (מענק 1/3 2); פדיון חופשה; מענק מחלה; מענק פרישה; מענק הסתגלות. הרקע לערעור: לבית הדין האזורי הוגשה תביעה של 107 תובעים אשר עבדו במשיבה 1 (להלן -בזק). מתוך 107 תובעים, 97 הגישו ערעור זה. המערערים, למעט שניים מהם, עבדו קודם לעבודתם בבזק במשרד התקשורת, ועברו לעבוד בבזק עם הקמתה. המערערים עבדו באגף מערכות ומחשבים (להלן - אמ"מ) בבזק, אליה הועברו מיחידת המחשב במשרד התקשורת. המערערים נמנו עם שלוש קבוצות: עובדים פעילים; גמלאים שפרשו לגמלאות בפרישה רגילה, דהיינו עקב הגיעם לגיל פרישה; גמלאים שפרשו לפנסיה מוקדמת על פי הסכמי פרישה. על הצדדים חלים מספר הסכמים קיבוציים: הסכמים אשר הסדירו את מעבר עובדי משרד התקשורת לבזק וזכויותיהם; הסכם פנסיה מקיפה; הסכמים אשר הסדירו פרישה מוקדמת לגמלאות. בתקופת עבודתם שולמו למערערים תוספות שכר אלה: "תוספת עבודה נוספת" בעד 50 שעות נוספות (גמול שעות נוספות המחולק לשניים - ש.נ. 125% ו- ש.נ. 150%), "תוספת כוננות" ו"דמי כוננות" (להלן יחד - תוספות השכר). התוספת "דמי כוננות" שולמה למערערים בדרגות ניהול בלבד. תוספות השכר לא נכללו ב"משכורת הקובעת" לפנסיה של המערערים, הן לעניין רכישת זכויות פנסיה בעד תקופת עבודתם במשרד התקשורת עד למעבר לחברת בזק והן לעניין תשלום שוטף של דמי גמולים לקרן הפנסיה ולחברת ביטוח כלל. כמו כן, לא נכללו תוספות השכר ב"שכר" לצורך חישוב זכויות נוספות. ההליך בבית הדין האזורי: המערערים טענו בבית הדין האזורי כי תוספות השכר, ששולמו להם עוד בתקופה בה עבדו במשרד התקשורת, הן לאמיתו של דבר חלק משכר היסוד, והגדרתן כתשלום בעד עבודה בשעות נוספות או בעד כוננות היא פיקציה. לגרסת המערערים, נוכח העובדה כי שכרם של עובדי אגף המחשוב על פי סולמות השכר היה נמוך יחסית לשכר עובדים בענף המחשוב במגזר הפרטי נוצר קושי הן בקליטת עובדים מקצועיים והן בשימור העובדים המקצועיים שנקלטו לעבודה באגף. תכלית תשלום תוספות השכר, אשר היוו מרכיב משמעותי בשכרם של המערערים, הייתה להגדיל את שכרם של עובדי אגף המחשוב, על מנת למשוך ולשמר כוח אדם מקצועי באגף, וכאמור הן לא היוו תמורה בעד עבודה בשעות נוספות וכוננות; גם על פי הוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים, אשר בהם נקבע עקרון שמירת זכויותיהם כעובדי מדינה, תוספות השכר הן חלק מ"המשכורת הקובעת" לפנסיה וחלק מ"שכר היסוד" לצורך חישוב זכויותיהם האחרות; עד סמוך להגשת התביעה לא היה ידוע למערערים כי "תוספות השכר" לא נכללו ב"משכורת הקובעת" לפנסיה לעניין רכישת זכויות הפנסיה בעד תקופת עבודתם במשרד התקשורת ותשלום דמי גמולים, וכאשר נודע להם על כך פעלו בעניין, ופנו הן לקרן הפנסיה "מקפת" והן לבזק. בזק טענה בבית הדין האזורי כי תוספות השכר שולמו למערערים בתמורה לעבודה בשעות נוספות בפועל ובתמורה לביצוע כוננות בפועל; התשלום החודשי השתנה בהתאם לעבודה בפועל, על יסוד דיווחים שהוגשו על ידי המערערים, והוא לא שולם בעד תקופת היעדרות מהעבודה; מקור הזכות לדמי כוננות הוא חוזי, ולכן אין משמעות אם רכיב השכר מותנה בתנאי; ביום 10.8.95 נחתם הסכם קיבוצי בין מדינת ישראל לבין ההסתדרות הכללית, על פיו מופרשים דמי גמולים מתוספות השכר; חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תש"ל - 1970 (להלן - חוק הגמלאות) לא חל על הצדדים, ומקור זכותם של המערערים לפנסיה הוא הסכם הפנסיה בלבד; הכללת תוספות השכר ב"משכורת הקובעת" לצורך חישוב הזכויות השונות נוגדת את הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב; אותם מערערים שחתמו על הסכמים לפרישה מוקדמת אינם זכאים לתשלום נוסף לנוכח תנאי הפרישה המועדפים שניתנו להם והצהרתם כי אינם זכאים לפיצוי נוסף מעבר לאמור בהסכמי הפרישה. בית הדין האזורי דחה את תביעתם של המערערים. בפסק דינו, ניתח בית הדין האזורי את העדויות והראיות שהיו בפניו, וקבע כי על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה לאבחנה בין "שכר" לבין "תוספת" תוספות השכר שולמו למערערים בעד עבודה בשעות נוספות או ביצוע כוננות ולא היוו פיקציה. את מסקנתו בדבר מהות התשלומים ביסס בית הדין האזורי על קביעות אלה: המערערים עבדו שעות נוספות בפועל; המערערים עבדו שעות נוספות בפועל גם מחוץ לחצרי בזק, וזאת במוצאי שבת ובשעות לא שגרתיות, והסדר השעות הנוספות נועד לתת מענה למאפייני עבודתם היחודיים של המערערים; התשלום היה מותנה בדיווח; התשלום לא היה קבוע; לא ניתן להפריד בין עבודת המערערים בשעות נוספות בפועל לבין עבודתם בשעות הנוספות "הפיקטיביות" לגרסתם; טענת המערערים כי הרישומים והדיווחים היו פיקטיביים מוטב היה שלא תיטען, ובית הדין לא ייתן יד להתנהגות פסולה; תוספת הכוננות ודמי כוננות שולמו בתמורה לכוננות בפועל או לנכונות לביצוע כוננות, וכנגד דיווח. בית הדין האזורי קבע כי יש לדחות את התביעה גם מנימוקים אלה: בכל מקרה, יש לדחות את התביעה להכללת דמי כוננות במשכורת הקובעת לפנסיה על פי ההלכה שנקבעה בעניין ברנע [עע 1089/02 יוסף ברנע - בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, , מיום 13.10.04], שכן מקור הזכות לדמי כוננות ששולמו למערערים הוא הנוהל שנדון בעניין ברנע. בזק לא הפרישה בפועל דמי גמולים מתוספות השכר, ויש לדחות את טענת המערערים כי נתון זה לא הובא לידיעתם. העובדה שלא הופרשו דמי גמולים בעד תוספות השכר תומכת בדחיית התביעה. התביעה לא כומתה כנדרש. בית הדין האזורי דחה גם את התביעה (שהועלתה רק בסיכומים) כי יש לכלול את רכיב דמי הכוננות ב"שכר" לעניין חישוב זכויות קוגנטיות - גמול שעות נוספות וחופשה שנתית - בהיעדר כימות ולנוכח טענת המערערים כי לא עבדו בפועל בשעות נוספות. טענות הצדדים בערעור: המערערים טענו כי בית הדין האזורי שגה לאורך כל הדרך בקביעותיו העובדתיות ובמסקנה אליה הגיע על יסוד קביעותיו העובדתיות, והיה עליו לקבוע כי תוספות השכר היו פיקטיביות וחלק מה"שכר" לצורך חישוב הזכויות הסוציאליות שנתבעו; בית הדין התעלם מעדויות וראיות רלוונטיות, ובעיקר מסמכים של בזק המעידים חד משמעית כי מדובר בתוספות שכר פיקטיביות; בית הדין נתן פרשנות לא נכונה לחלקי עדויות; בית הדין פסק על יסוד טענות ומסמכים שלא נטענו בכתב ההגנה ובתצהירים מטעם בזק, וחרף התנגדות המערערים לשינוי חזית; בית הדין התעלם מהסתירות בעדותו של העד מטעם בזק, מר יצחק גלנטי; בית הדין התעלם מהתנהגות רבת שנים, לפיה שולמו למערערים תשלומים ללא שנדרשו לבצע עבודה נוספת, בידיעת ובהסכמת הצדדים, התנהגות המחייבת את המסקנה כי מדובר בתשלומים פיקטיביים שבמהותם הם שכר. כן טענו המערערים כי בית הדין שגה בכך שקבע כי הם מבוטחים בהסדר פנסיה צוברת, תוך התעלמות מכך שבמשך שנים רבות היו מבוטחים בהסדר של פנסיה תקציבית, וכי על פי הסכמי המעבר לבזק נשמרו זכויותיהם כעובדי מדינה, לרבות זכויותיהם על פי חוק הגמלאות; בית הדין שגה בקביעתו כי המערערים היו מודעים לכך שתוספות השכר אינן חלק מה"משכורת הקובעת" לפנסיה, והתעלם מהעובדה שהסדרי הפנסיה התגבשו רק בראשית שנות התשעים, ועד למועד זה לא היה ידוע אלה רכיבי שכר נכללים ב"משכורת הקובעת". בזק טענה כי יש לדחות את הערעור, מנימוקים אלה: אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, המבוססות על התרשמותו מהעדויות וכלל חומר הראיות שהיו בפניו; יש לדחות את התביעה לנוכח הפסיקה בעניין ברנע ופסקי דין מאוחרים יותר בהם נפסק כי אין רלוונטיות לשאלה אם רכיב דמי כוננות הוא פיקטיבי אם לאו, לנוכח העובדה כי מדובר בזכות חוזית; יש לתת תוקף לקביעת הצדדים בהסכם הקיבוצי לפיה תוספות השכר אינן חלק מהשכר לצורך זכויות סוציאליות, ומסקנה זו אף נובעת מההקשר התעשייתי; יש לדחות את התביעה לתשלום גמול שעות נוספות ודמי חופשה בהיעדר כימות של התביעה על פי החלטת בית הדין האזורי שחייבה את המערערים לכמת את תביעתם; על פי הסכם קיבוצי החל על הצדדים החל מיום 1.1.95 מופרשים דמי גמולים מתוספות השכר, ואין לחייב את בזק בתשלום כפול בגין תוספות השכר; יש לדחות את התביעה על פי הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב; חלק מהמערערים מנועים מלהעלות את תביעותיהם לנוכח העובדה שפרשו בתנאי פרישה מועדפים על פי הסכמי פרישה מיוחדים. דיון והכרעה: המסגרת הנורמטיבית: כאמור, תביעתם של המערערים היא להכללת "תוספת עבודה נוספת" (גמול שעות נוספות), "תוספת כוננות" ו"דמי כוננות" (להלן יחד - תוספות השכר) ב"שכר" לצורך חישוב זכויות שונות המגיעות למערערים: המשכורת הקובעת לפנסיה, דהיינו המשכורת בעדה נרכשו זכויות פנסיה בעד תקופת העבודה במשרד התקשורת וממנה הופרשו באופן שוטף דמי גמולים לקרן הפנסיה בתקופת העבודה בבזק; השלמת פיצויי פיטורים (מענק 1/3 2); פדיון חופשה; מענק מחלה; מענק פרישה; מענק הסתגלות (להלן יחד - הזכויות). למעט הזכות לפדיון חופשה בחלקה, דהיינו הזכות לפדיון חופשה בעד מכסת ימי החופשה המגיעים לעובד מכוח החוק, תביעתם של המערערים היא בנוגע לזכויות המגיעות להם מכוח הסכם, דהיינו זכויות חוזיות, ולא זכויות המגיעות למערערים מכוח החוק. ונבהיר: אכן, בעבר, בתקופת עבודתם במשרד התקשורת, חל על המערערים חוק הגמלאות. אולם, החל ממועד עבודתם בבזק, זכויות הפנסיה של המערערים הוסדרו בהסכם הפנסיה המקיפה שנחתם בין ההסתדרות, בזק וקרן מקפת ביום 21.9.89 (להלן - הסכם הפנסיה). אכן, בהסכם הפנסיה המקיפה אומצו הסדרים שונים מחוק הגמלאות, אולם אין בכך כדי לשנות את המצב המשפטי לפיו זכויות הפנסיה של המערערים מוסדרות בהסכם הפנסיה ולא בחוק הגמלאות, וזכויות הפנסיה של המערערים הן זכויות חוזיות ולא זכויות מכוח החוק. ככל שחלות על המערערים הוראות מחוק הגמלאות, הן חלות מכוח אימוצן בהסכם הפנסיה וכפי שאומצו בהסכם הפנסיה ולא מכוח החוק. גם הזכות ל"השלמת פיצויי פיטורים" (מענק 1/3 2) אינה זכות לפיצויי פיטורים מכוח החוק, שכן כל אותם מערערים שסיימו את עבודתם בבזק פרשו לגמלאות (חלקם בפרישת גיל רגילה וחלקם בפרישה מוקדמת). כידוע, בהתאם לפסיקה, בעת סיום עבודה בדרך של פרישה לגמלאות, כאשר קיים הסדר פנסיוני מלא ומקיף, העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים. [דב"ע שם/ 139 - 3 מועצת פועלי חיפה - יהושע ירחמיאל ואח', פד"ע יב', 365]. הלכה זו חלה גם כאשר עובד פורש לפנסיה מוקדמת תוך הסדר פנסיוני מלא ומקיף [דב"ע מד/18 - 3 גקט יעקב ואח' - מקורות בינוי ופיתוח בע"מ, פד"ע טו', 294]. מכאן, כי התשלום שכונה "פיצויי פיטורים" או "השלמת פיצויי פיטורים" אינו פיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963, אלא הוא מענק פרישה בשיעור של 2.33% מהשכר, אשר המערערים זכאים לו מכוח הסכם. גם הזכות למענק מחלה (דהיינו פדיון ימי מחלה שלא נוצלו), מענק פרישה ומענק הסתגלות הן זכויות חוזיות שאינן מעוגנות בחוק אלא בהסכמים והסדרים שחלו על המערערים, לרבות הסכמים שהסדירו פרישה מוקדמת לגמלאות. כללו של דבר: המערערים עותרים להכללת תוספות השכר - עבודה נוספת, תוספת כוננות ודמי כוננות - בשכר לצורך חישוב זכויות שונות שהן זכויות חוזיות, דהיינו זכויות המגיעות לעובד מכוח הסכם, ולא זכויות המגיעות לעובד מכוח חוק. בהתאם לפסיקה, בכל הנוגע להגדרת "שכר" לצורך חישוב זכויותיו של עובד יש להבחין בין זכויות המגיעות לעובד מכוח חוק לבין זכויות המגיעות לעובד מכוח הסכם (הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי או הסכם אישי). בעניין זה נקבע כי - במידה והזכאות נקבעה בחוק, קובע החוק אם רכיב שכר מסוים יובא בחשבון אם לאו (לדוגמא: הגדרת "משכורת קובעת" בסעיף 8 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל - 1970; סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. ואולם, אם הזכות לא נקבעה בחוק או שהחוק לא נותן תשובה לגבי דרך חישוב אותה זכות, יש לפרש את הזכות לפי כללי הפרשנות המתייחסים למקורה של הזכות: חוזה אישי, הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי. דב"ע שנ/42 - 3 ז'אק פרחי - חברת החשמל לישראל בע"מ (מיום 4.3.90). וראו גם: דב"ע מג/85 - 3 רשות הנמלים בישראל - גוניק, פד"ע יט 21. בג"צ 567/87 גוניק ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מב (4) 693. ע"ע 1089/02 ברנע - בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ , (13.10.04). ע"ע 383/03 בר עוז - חברת החשמל לישראל בע"מ (מיום 22.5.05). לפיכך, לצורך הכרעה בתביעתם של המערערים להכללת תוספות השכר ב"שכר" לצורך חישוב הזכויות השונות, יש לבחון את הוראות ההסכמים שהם מקור הזכות, ובייחוד את הגדרת "השכר" בהוראות ההסכמים שהם מקור הזכות. בחינת הוראות ההסכמים הקיבוציים תיעשה על פי כללי הפרשנות של הסכם קיבוצי ולא על פי כללי הפרשנות של הוראות חוק הגמלאות או כל הוראת חוק אחרת. תמצית כללי הפרשנות להסכם קיבוצי: בהתאם לפסיקה - פרשנותו של הסכם קיבוצי תיעשה על פי תכליתו של ההסכם הקיבוצי ומטרתו ואומד דעתם של הצדדים; לאור לשונו של ההסכם; ולפי "ההקשר התעשייתי" של המפעל - בשים לב לנסיבות העניין הנדון, לאופיו ומהותו של ההסכם אותו באים אנו לפרש. עע (ארצי) 190/99 אנוש - האוניברסיטה העברית (מיום 20.6.02). כן קבע בית הדין כי אין לפרש הסכם קיבוצי רק על יסוד משמעותו המילולית בקובעו - בבואנו להעניק פרשנות לסעיף 8(ג) להסכם הפנסיה, אין להסתפק בבחינת המשמעות המילולית, אלא שומה עלינו לנסות ולהתחקות אחר הפרשנות הנכונה העולה מאומד דעת הצדדים וממרכיבים אחרים הנוגעים לעניין. עס"ק 1006/02 ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת חיפה נ' אוניברסיטת חיפה (מיום 4.11.02). בבחינת השאלה אם רכיב השכר בו מדובר הוא חלק מהשכר הקובע לפנסיה, על בית הדין לבחון מה הייתה הסכמת הצדדים בכל הנוגע להכללתו של רכיב השכר בשכר הקובע לפנסיה, תוך התחשבות בהקשר התעשייתי ולתת תוקף להסכמת הצדדים להסכם הקיבוצי. ע"ע 461/03 פאנוס אסחאק - עיריית רמלה (מיום 18.5.05). ע"ע 1089/02 יוסף ברנע - בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (מיום 13.10.04). ע"ע 249/03 מיכל קאהן - מדינת ישראל (מיום 9.12.04). בפרשנות הסכם קיבוצי יש לתת משקל רב לאופן בו יושם ההסכם הקיבוצי על ידי הצדדים במהלך התקופה שלאחר חתימת ההסכם הקיבוצי, שכן יש בו כדי להעיד על אומד דעתם של הצדדים. עע 1308/04 שרגא קריגל ו- 13 אח' - רשות הנמלים (מיום 11.6.07) דב"ע מג/85 - 3 רשות הנמלים בישראל - גוניק ואח', פד"ע יט 21, 25. בג"צ 567/87 גוניק ו- 28 אח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מב(4) 693, 700. עע 300212/97 מוהר ואח' - עירית תל אביב (מיום 13.5.99). סיכומם של דברים: המערערים עותרים להכללת תוספות השכר - עבודה נוספת, תוספת כוננות ודמי כוננות - ב"שכר" לצורך חישוב זכויות שונות שהן זכויות חוזיות, דהיינו זכויות המגיעות לעובד מכוח הסכם, ולא זכויות המגיעות לעובד מכוח חוק. בכל הנוגע להגדרת "שכר" לצורך חישוב זכויותיו של עובד יש להבחין בין זכויות המגיעות לעובד מכוח חוק לבין זכויות המגיעות לעובד מכוח הסכם (הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי או הסכם אישי). ככל שמדובר בזכויות חוזיות, יש לבחון את הוראות ההסכמים ובמיוחד את הגדרת "השכר" בהסכמים שהם מקור זכותו של העובד. בחינת הוראות ההסכמים הקיבוציים תיעשה על פי כללי הפרשנות של הסכם קיבוצי ולא על פי כללי הפרשנות של הוראות חוק הגמלאות או כל הוראת חוק אחרת. על יסוד המסגרת הנורמטיבית כמפורט לעיל, נבחן את טענת המערערים כי היה על בזק לכלול את תוספות השכר ב"שכר" לצורך חישוב הזכויות השונות. המשכורת הקובעת לפנסיה: נסקור תחילה את הוראות ההסכמים הרלוונטיות, ולאחר מכן נבחן האם על פי הוראות ההסכמים יש לכלול ב"משכורת הקובעת" לפנסיה את תוספות השכר השנויות במחלוקת. הסכם המעבר: ביום 15.6.1986 נחתם הסכם קיבוצי (ת/12), בו נקבעו הוראות שונות לעניין מעבר עובדי משרד התקשורת לבזק (להלן - הסכם המעבר). בסעיף 4 להסכם המעבר נקבע כי "בכפוף ובהתאם לאמור בהסכם זה, כל זכות שצבר בשירות המדינה עובד שהועבר לחברה, תקוים ותמומש על ידי החברה כאילו תקופת שירותו של העובד במדינה הייתה שירות בחברה לכל דבר ועניין". בסעיף 5 להסכם המעבר נקבע כי "מבלי לגרוע מכלליות האמור בהסכם זה, כל הוראות קיבוציות או אישיות של התקשי"ר, ההסכמים, ההסדרים הנהוגים ונוהלי העבודה שהיו קיימים או מחייבים במשרד התקשורת ואשר חלו על הצדדים להסכם זה ועל עובדים שהועברו לחברה, וכפי שיעודכנו מפעם לפעם, ימשיכו לחול על הצדדים להסכם זה ועל עובדי החברה, כל עוד לא הוסכם אחרת בהסכם קיבוצי זה או בהסכם קיבוצי אחר שייחתם בין הצדדים". בסעיף 7(א) להסכם נקבע כי נספח י' להסכם המעבר מסדיר את הביטוח הפנסיוני של עובדים שהועברו לחברה משירות המדינה. בנספח י' (הקצר) להסכם המעבר נקבע כי - החברה תנכה משכר העובדים 5% ותעבירם לקרן הפנסיה בה העובדים האמורים מבוטחים. למען הסר ספק, שכר העובדים לעניין זה כולל את מרכיבי השכר הפנסיוני על פי חוק שירות המדינה (גמלאות, נוסח משולב, התש"ל - 1970) נכון ל- 1.2.85, ואותן תוספות מפעליות אחוזיות שנקבעו בהסכם זה כי יהיו שכר לכל דבר ועניין במפורש. נספח י' (הארוך) להסכם המעבר הוא הסכם בין מדינת ישראל, בזק, ההסתדרות וקרן מקפת, והוא הסכם הפנסיה הזמני. על פי הסכם זה, התחייבה המדינה להעביר לקרן את התחייבויותיה על פי חוק הגמלאות, ולשלם לקרן את התשלומים הדרושים לרכישת זכויות העובדים המועברים. כן נקבע בהסכם כי מיד לאחר חתימת ההסכם ייכנסו הצדדים למו"מ מזורז לחתימת הסכם פנסיה מקיפה לכלל עובדי החברה בתוך ארבעה חודשים. הסכם הפנסיה המקיפה: המו"מ לחתימת הסכם הפנסיה התמשך מעבר לארבעה חודשים. זכויות הפנסיה של עובדי בזק הוסדרו בהסכם הפנסיה המקיפה מיום 21.9.89 (ת/ 13; ההסכם נחתם סופית בחודש פברואר 90, לאחר קבלת כל האישורים הדרושים לחתימתו; להלן - הסכם הפנסיה). בהסכם זה הוסדרו זכויות הפנסיה של כלל עובדי בזק, כאשר זכויות העובדים שהועברו לבזק ממשרד התקשורת הוסדרו בהסכם הפנסיה ובנספחים א' ג' ו- י' להסכם הפנסיה. על פי הוראות הסכם הפנסיה, המדינה ובזק רכשו ממקפת זכויות פנסיה לעובדים שהועברו ממשרד התקשורת כנגד "סכום רכישה", שחושב על בסיס הנתונים ביחס לכל עובד מועבר - תקופת שירותו עד יום 1.2.85 ומשכורת פברואר 1985. בסעיף 4(א) להסכם הפנסיה - הפרשות לקרן - נקבע כי - החברה[=בזק] והחברים ישלמו לקרן דמי גמולים בהתאם לתקנות הקרן כפי שתהיינה מזמן לזמן ממשכורתו המבוטחת של כל חבר כהגדרתה בהסכמי העבודה, כאשר ההפרשות לקרן [י]היו בשיעור 16% - 5% הופרשו ע"י החברים ו- 11% הופרשו על ידי החברה. מתוך הפרשת החברה נזקפו 5% ע"ח תגמולים ו- 6% על חשבון הפרשות לפיצויים. בנספח ג' להסכם הפנסיה הוסדרו זכויות העובדים המועברים (להלן - נספח ג'). בסעיף 2 לנספח ג' הוגדרה ה"המשכורת הקובעת" כ-"המשכורת אשר תהווה בסיס לחישוב הפנסיה בהתאם להסכם הפנסיה". בסעיף 5 לנספח ג' התחייבה הקרן כי "כל זכויותיהם של העובדים המועברים, שאיריהם, או הזכאים לזכות או לגימלא כלשהן, על פי חוק הגימלאות, בגין שירותם במדינה ובחברה לא תפגענה ולא תגרענה". בסעיף 7(א) בנספח ג' נקבע כי "עובד מועבר, או שאירי עובד מועבר, יהיו זכאים לקבלת גימלא על פי מבחני הזכאות כמפורט בחוק הגימלאות". בסעיף 10(ב) לנספח ג' הוגדרה המשכורת הקובעת על פיה תחושב הקצבה כמפורט להלן: בזכאות לקצבה על פי חוק הגימלאות תחושב משכורתו הקובעת כמשמעותה בחוק הגמלאות כמפורט להלן: רכיבי שכר שבגינם משלמת החברה ל"מקפת" דמי גמולים החל מ- 1.2.85 יילקחו בחשבון במלואם, אף אם ערכם יעודכן מעת לעת. רכיבי שכר חדשים שאינם כלולים במשכורת עובד מועבר ב- 1.2.85 ואשר יתווספו למשכורת הקובעת לאחר תאריך זה ואשר בגינם תשלם החברה דמי גמולים מיום הוספת הרכיב החדש למשכורת כאמור - יילקחו בחשבון במלואם, גם אם ערכם יעודכן מעת לעת. (א) רכיבי שכר שנכללו במשכורת עובד מועבר לפני 1.2.85 אשר אינם כלולים במשכורת, בגינה חושב סכום הרכישה, יחושבו על פי היחס שבין התקופה שחלפה החל מהמועד בו יחל תשלום דמי גמולים בגין רכיבים אלה ועד מועד הזכאות לפנסיה, לבין כל התקופה לגביה תחושב הזכאות לפנסיה (עד 35 שנה). (ב) רכיבי שכר שנכללו במשכורת עובד מועבר לאחר 1.2.85 (כולל 1.2.85) ואשר המועד בו החלו לשלם דמי גמולים בגין רכיבים אלה חל לאחר המועד בו נכללו במשכורת העובד יחושבו כמוזכר בסעיף 3(א) לעיל. טענת המערערים בנויה משני נדבכים: הנדבך הראשון - על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה לאבחנה בין "שכר" לבין "תוספת", תוספות השכר הן במהותן "שכר"; הנדבך השני - לאור האמור, היה על בזק לכלול את תוספות השכר ב"משכורת הקובעת" לפנסיה הן לצורך רכישת זכויות הפנסיה בגין תקופת עבודתם במדינה וכן לצורך תשלום דמי גמולים באופן שוטף מתוספות השכר. מהאמור לעיל עולה כי נקודת המוצא של טיעון המערערים היא שיש להחיל את המבחנים שנקבעו בפסיקה לאבחנה בין "שכר" לבין "תוספת" לעניין יישום סעיף 8 לחוק הגמלאות, ועל פי מבחנים אלה לקבוע אם תוספות השכר הן חלק מהמשכורת הקובעת לפנסיה. אולם, כמובהר בהרחבה לעיל, נקודת מוצא זו אינה נכונה, שכן זכותם של עובדי בזק לפנסיה היא זכות חוזית, הנגזרת מהוראות הסכם הפנסיה. לפיכך, יש לבחון האם על פי הוראות הסכם הפנסיה היה על בזק לכלול את תוספות השכר ב"משכורת הקובעת" לפנסיה, על פי כללי הפרשנות של הסכם קיבוצי. על פי הוראות הסכם הפנסיה, על בזק לשלם דמי גמולים מהמשכורת המבוטחת בהתאם להוראות הסכם העבודה. לטענת המערערים, המשכורת המבוטחת היא המשכורת הקובעת על פי חוק הגמלאות. טענה זו מבססים העובדים על נספח י' (הקצר) להסכם המעבר, בו נקבע כי השכר לעניין תשלום דמי גמולים לקרן הפנסיה "כולל את מרכיבי השכר הפנסיוני על פי חוק שירות המדינה (גמלאות, נוסח משולב, התש"ל - 1970) נכון ל- 1.2.85, ואותן תוספות מפעליות אחוזיות שנקבעו בהסכם זה כי יהיו שכר לכל דבר ועניין במפורש", ועל ההוראות בהסכם המעבר ובהסכם הפנסיה בהן נקבע כי יישמרו זכויות העובדים על פי חוק הגמלאות. אנו סבורים, כי אין לקבל את טענת המערערים. כאמור, יש לפרש את הוראות ההסכם הקיבוצי על פי אומד דעתם של הצדדים, בהתחשב בין היתר בהקשר התעשייתי ובאופן בו יושם ההסכם הקיבוצי לאחר חתימתו. יישום כללים אלה במקרה נדון מביא למסקנה לפיה תוספות השכר אינן חלק מ"המשכורת הקובעת" לפנסיה על פי הוראות הסכם הפנסיה והסכם המעבר. להלן, נפרט את הנימוקים. על פי המקובל בשירות המדינה תשלומים בעד שעות נוספות וכוננות אינם חלק מ"המשכורת הקובעת" על פי חוק הגמלאות. כך נקבע גם בתקשי"ר (סעיף 27.217 לתקשי"ר בעניין שעות נוספות; סעיף 27.508 לתקשי"ר בעניין כוננות). [לעניין שעות נוספות ראו: דב"ע נא/ 4- 7 מדינת ישראל - יעקב זכאי, פד"ע כד' 193; לעניין כוננות ראו: עע 439/06 מאיר מן - מדינת ישראל (מיום 14.4.08)]. אכן, בעבר, במקרים מסוימים, לאחר התדיינות משפטית, בית הדין קבע כי רכיב שכר שכונה "שעות נוספות" או "כוננות" הוא חלק מ"המשכורת הקובעת" לפנסיה של גמלאי זה או אחר או של קבוצת גמלאים. זאת, כאשר הוכח כי מדובר בתשלום פיקטיבי או בתשלום המשתלם לעובד בעד עבודתו הרגילה. אולם, מקרים אלה היו חריג לכלל לפיו תשלומים בעד שעות נוספות וכוננות אינם חלק מ"המשכורת הקובעת" על פי חוק הגמלאות. התחייבותן של המדינה ושל בזק לרכוש לעובדים המועברים זכויות פנסיה בעד תקופת עבודתם בשירות המדינה והתחייבותה של בזק להפריש דמי גמולים על בסיס השכר הפנסיוני על פי חוק הגמלאות ניתנה בהתייחס להגדרת "המשכורת הקובעת" על פי המקובל בשירות המדינה, דהיינו לא כולל תשלומים בעד שעות נוספות וכוננות, ולא בהתייחס לאפשרות היפוטתית לפיה רכיבים אלה יוכרו על ידי בית הדין כ"שכר יסוד" על פי המבחנים לאבחנה בין "שכר" לבין "תוספת" שנקבעו בפסיקה. ובמלים אחרות: את הביטויים "מרכיבי השכר הפנסיוני על פי חוק הגמלאות" או "המשכורת הקובעת לפנסיה" או "המשכורת המבוטחת על פי הסכם העבודה" יש לפרש על פי ההקשר התעשייתי בו נחתמו הסכם המעבר והסכם הפנסיה, דהיינו על פי ההסדר המקובל בשירות המדינה, על פיו תוספות השכר אינן חלק מ"המשכורת הקובעת" לפנסיה. זאת ועוד: משמעות טענת המערערים היא כי המדינה ובזק נטלו על עצמן התחייבות שהיקפה ושיעורה אינם ידועים ואינם מוגדרים מראש, אלא תלויים בהכרעה שיפוטית בדבר מהותם של רכיבי השכר שלא נכללו מראש בתחשיב "סכום הרכישה" ששולם למקפת בעד זכויות הפנסיה של העובדים לתקופה שעד המעבר לחברת בזק. פרשנות זו אינה סבירה, ואף אינה מתיישבת עם הוראת הסכם הפנסיה, לפיה "סכום הרכישה" חושב על בסיס הנחות אקטואריות (סעיף 7(ב) לנספח ג' להסכם הפנסיה) ועם נספח א' להסכם הפנסיה, ממנו עולה כי בנוגע לכל עובד חושב סכום הרכישה על בסיס נתונים מוגדרים - וותקו בעבודה ומשכורת פברואר 1985. התוצאה אליה הגענו נתמכת גם באופן בו יושם הסכם הפנסיה בפועל, כאשר מאז שנת 1985 בזק לא שילמה דמי גמולים מתוספות השכר. כאמור לעיל, בפרשנות הסכם קיבוצי יש משקל רב לאופן בו יושם ההסכם הקיבוצי מאז חתימתו. כעולה מהחומר שבתיק, נציגות העובדים לא העלתה טענה בעניין זה עד להגשת הליך קיבוצי בשנת 2002 [סק (י-ם) 1005/02 ההסתדרות הכללית החדשה - בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, ], וגם במסגרת הסכסוך הקיבוצי הטענה הועלתה בהתייחס לרכיב שכר אחד בלבד - דמי כוננות לעובדים בדירוג הניהולי. גם אם נקבל את גרסתם של המערערים כי עד תחילת או אפילו מחצית שנות התשעים לא ניתן היה לדעת מה הייתה משכורת פברואר 1985 ששימשה בסיס לחישוב "סכום הרכישה", הרי גם מהמועד הנטען על ידי המערערים חלף פרק זמן משמעותי בו יושם ההסכם על פי פרשנות בזק, ללא ערעור מטעם נציגות העובדים. נוסיף, כי במהלך שנות התשעים פרשו אלפי עובדים לפנסיה מוקדמת, וחזקה כי נציגות העובדים הייתה פועלת בנדון אילו סברה שזכויות המערערים קופחו. זאת ועוד. בהסכמים קיבוציים שנחתמו בין המעסיקים בשירות הציבורי לבין ההסתדרות (הסכם קיבוצי מיום 10.8.95 והסכם קיבוצי מיום 3.3.99), הוסכם כי העובדים והמעבידים יעבירו הפרשות לקופת גמל או לקרן פנסיה צוברת בגין הרכיבים שאינם פנסיוניים (שעות נוספות; עבודה נוספת כולל כוננויות, תורנויות, משמרות, וכל תשלום בגין עבודה נוספת אחרת; פרמיות; החזר הוצאות רכב קבועות ומשתנות; החזר הוצאות נסיעה; אש"ל וכלכלה). גם הוראות הסכמים קיבוציים אלה תומכים במסקנה כי עד לחתימתם תוספות השכר לא נחשבו לחלק מ"המשכורת הקובעת" לפנסיה בשירות המדינה ובמגזר הציבורי. הסכמים קיבוציים אלה הם חלק מההקשר התעשייתי שיש להביא בחשבון בקביעה האם תוספות השכר הן חלק מ"המשכורת הקובעת" על פי הוראות הסכם הפנסיה. המערערים הדגישו בסיכומי הטענות מטעמם את ההתחייבות שניתנה בהסכם המעבר ובהסכם הפנסיה לפיה יישמרו מלוא זכויותיהם של העובדים על פי הסכמי העבודה שחלו עליהם בתקופת היותם עובדי מדינה, התקשי"ר וחוק הגמלאות. לטענתם, מכוח התחייבות זו לא ניתן היה לגרוע בהסכם הפנסיה מזכותם להכללת תוספות השכר במשכורת הקובעת לפנסיה. גם טענה זו אין בידינו לקבל. המערערים לא טענו, ובודאי לא הוכיחו, כי בעת עבודתם במשרד התקשורת נכללו תוספות השכר במשכורת הקובעת לפנסיה, בניגוד למקובל בשירות המדינה. בהקשר זה המערערים גם לא הוכיחו כי תוספות השכר נכללו במשכורת הקובעת של עובדי משרד התקשורת שפרשו לגמלאות לפני הקמת בזק. מכאן, כי המערערים לא הוכיחו כי מדובר בזכות שצברו או שהייתה קיימת להם בעת עבודתם בשירות המדינה, וכפועל יוצא מכך גם לא נשללה מהם זכות כלשהי שהייתה מוקנית להם. גם בהקשר זה אין לקבל את טענת המערערים כי יש לראות באפשרות ההיפוטטית שבית הדין לעבודה יקבע כי מדובר בתשלומים פיקטיביים שהם במהותם שכר "זכות" של המערערים על פי הסכם המעבר או הסכם הפנסיה. לנוכח המסקנה אליה הגענו בדבר פרשנות הוראות הסכם הפנסיה, השאלה אם על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה לאבחנה בין "שכר" לבין "תוספת" תוספות השכר השנויות במחלוקת בהליך זה הן בגדר "שכר" אינה רלוונטית ואינה דרושה להכרעה בשאלה אם יש לכלול את תוספות השכר במשכורת הקובעת לפנסיה. כללו של דבר: אנו קובעים כי תוספות השכר אינן חלק מ"המשכורת הקובעת" לפנסיה על פי הוראות הסכם הפנסיה. כפועל יוצא מכך, המערערים לא היו זכאים להכללת תוספות השכר ב"משכורת הקובעת" לפנסיה הן לעניין חישוב סכום הרכישה לרכישת זכויות פנסיה בעד תקופת עבודתם בשירות המדינה והן לעניין תשלום שוטף של דמי גמולים. מענק פרישה בשיעור 2.33%: על פ סעיף 12 להסכם הפנסיה, על בזק להפריש 2.33% "ממשכורתו המבוטחת של כל חבר כהגדרתה בהסכמי העבודה אשר יחולו מעת לעת לקופת הגמל אשר תבחר/נבחרה על ידי נציגות העובדים והחברה", וזאת בגין השלמת פיצויי פיטורים, בנוסף לתשלום על חשבון פיצויי פיטורים בשיעור של 6% שנכלל בדמי הגמולים לקרן הפנסיה בשיעור של 11% (שיעור ההפרשות נכון למועד חתימת הסכם הפנסיה. כידוע שיעור הפרשות המעסיקים והעובדים לקרן הפנסיה הועלה מאז חתימתו של הסכם הפנסיה). לאור המסקנה אליה הגענו, לפיה המשכורת המבוטחת אינה כוללת את תוספות השכר, בזק לא הייתה חייבת לכלול את תוספות השכר ב"שכר" לצורך הפרשות לקופת גמל בשיעור של 2.33% על פי הסכם הפנסיה. לפיכך, יש לדחות את טענת המערערים כי תוספות השכר הן חלק מ"השכר" לצורך הפרשות לקופת גמל בשיעור של 2.33%. כאמור, אותם מערערים שפרשו לגמלאות, לא היו זכאים לפיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים. מכוח ההסכמים הקיבוציים בהם נקבעו תנאי הפרישה או הסדרי הפרישה האישיים (ת/14 עד ת/20) המערערים היו זכאים לקבלת הכספים שהצטברו לזכותם מהפרשות בזק בשיעור 2.33%. זכותם החוזית של המערערים היא לקבל את הכספים שהצטברו מהפרשות בזק בשיעור של 2.33% ותו לא. לאור האמור לעיל, במקרה הנדון אין צורך להכריע אם על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה לאבחנה בין "שכר" לבין "תוספת", תוספות השכר הן חלק מ"שכר היסוד" על פי חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963. כמו כן, אין צורך להכריע במשמעות הקביעה בסעיף 12 להסכם הפנסיה, לפיה תשלומי בזק לקרן מקפת ולקופת גמל באים במקום חובת תשלום פיצויי פיטורים בהתאם לחוק. כללו של דבר: על פי הוראות הסכם הפנסיה, בזק לא הייתה חייבת לכלול את תוספות השכר ב"שכר" לצורך הפרשות בשיעור של 2.33% לקופת גמל. על פי ההסכמים החלים על הצדדים, המערערים לא היו זכאים לפיצויי פיטורים מכוח החוק, אלא לקבלת הסכומים שהצטברו מהפרשות בזק בשיעור של 2.33%. לפיכך, דין התביעה להכללת תוספות השכר ב"שכר" במענק פרישה בשיעור 2.33% להידחות. מענקי פרישה ומענק הסתגלות: אותם מערערים שפרשו לפנסיה מוקדמת על פי הסכמי הפרישה היו זכאים למענק פרישה ומענק הסתגלות. גם זכויות אלה הן זכויות חוזיות, שהגיעו למערערים מכוח ההסכמים ולא מכוח החוק. לפיכך, גם לעניין הכללת תוספות השכר ב"שכר" לצורך חישוב זכויות אלה, אין רלוונטיות לתשובה לשאלה אם על פי המבחנים שנקעו בפסיקה תוספות השכר הן במהותן "שכר" או "תוספת". עיון בהסכמי הפרישה האישיים שהסדירו את תנאי הפרישה (ת/ 17 עד ת/20) מעלה כי ברובם המכריע נקבע כי מענק הפרישה ישולם על בסיס "המשכורת הקובעת" וכי מענק הסתגלות ישולם על בסיס "המשכורת הכוללת לחישוב הסתגלות". בחלק מהסכמים הקיבוציים שהסדירו את תנאי הפרישה המוקדמת אין הגדרה של "שכר" לעניין מענק פרישה ומענק הסתגלות. בהסכם קיבוצי מיום 23.11.97 נקבע כי הבסיס לתשלום חודשי הסתגלות הוא "משכורת כוללת ממוצעת של 6 חודשי העבודה האחרונים (לרבות 1/12 מדמי הבראה שנתיים) למעט תשלומים שנתיים חד פעמיים כגון: ביטוח ורישוי, בונוס, מענק יובל". כאמור לעיל, על פי המקובל בבזק, תוספות השכר השנויות במחלוקת אינן חלק מ"המשכורת הקובעת" לפנסיה ולחישוב זכויות אחרות. בנסיבות אלה, מוטל על המערערים הנטל להוכיח כי יש לכלול את תוספות השכר ב"שכר" לצורך חישוב מענק פרישה ומענק הסתגלות, וזאת מכוח ההסכמים החלים על המערערים ועל בזק. המערערים לא הרימו נטל זה, וכאמור בחלק מהסכמי הפרישה נקבע במפורש ההיפך, דהיינו שמענק הפרישה ישולם על בסיס "המשכורת הקובעת" לפנסיה. לאור האמור, גם התביעה להכללת תוספות השכר בחישוב מענק פרישה ומענק הסתגלות דינה להידחות. מענק מחלה: כפי העולה מהסכמי הפרישה "מענק מחלה" הוא למעשה "מענק אי ניצול ימי מחלה" (פיצוי בעד חופשת מחלה שלא נוצלה במהלך תקופת העבודה) על פי המקובל בבזק. גם זכות זו היא זכות חוזית שאינה מעוגנת בחוק, ויש לבחון מה היא הגדרת "שכר" לצורך חישוב זכות זו על פי המוסכם והמקובל בבזק. כאמור, לנוכח העובדה שעל פי המקובל בבזק תוספות השכר השנויות במחלוקת אינן חלק מ"המשכורת הקובעת" לפנסיה ולחישוב זכויות אחרות, מוטל על המערערים הנטל להוכיח כי יש לכלול את תוספות השכר ב"שכר" לצורך חישוב מענק אי ניצול ימי מחלה, והמערערים לא הרימו נטל זה. זאת ועוד. מקור זכותם של עובדי בזק לתשלום פיצוי בעד חופשת מחלה שלא נוצלה במהלך תקופת העבודה הוא התקשי"ר. על פי התקשי"ר (סעיף 33.270) השכר לצורך חישוב פיצוי בעד ימי מחלה שלא נוצלו הוא המשכורת הקובעת על פי חוק הגמלאות. לפיכך, משקבענו כי תוספות השכר אינן נכללות במשכורת הקובעת לפנסיה, אין לכלול אותן ב"שכר" גם לעניין חישוב ימי מחלה. פדיון חופשה וגמול שעות נוספות: בכל הנוגע להכללת תוספות השכר ב"שכר" לצורך חישוב פדיון חופשה, יש להבחין בין חופשה שהגיעה למערערים מכוח החוק לבין חופשה שהגיעה למערערים מכוח הסכם. ככל שתוספות השכר הן במהותן "שכר" ולא "תוספת" לשכר, יש לכלול אותן בשכר לצורך תשלום דמי חופשה ופדיון חופשה בעד ימי חופש המגיעים למערערים מכוח חוק חופשה שנתית. לעומת זאת, תוספות השכר אינן חלק מהשכר לצורך תשלום דמי חופשה בעד ימי חופשה, שהם מעבר למכסת החופשה על פי החוק, המגיעים למערערים מכוח הסכמי העבודה בבזק. עיון בסיכומי המערערים בבית הדין האזורי מעלה כי המערערים לא עשו הבחנה בין ימי "החופשה החוקית" לבין ימי "החופשה החוזית", כך שבכל מקרה גם אם הייתה מתקבלת טענתם לעניין מהות תוספות השכר לא ניתן לכמת את תביעתם ברכיב זה. כמו כן, כפי שנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי, התובעים לא כימתו את תביעתם לפדיון חופשה. בנסיבות אלה, אין מקום לקיים דיון תיאורטי, שאינו דרוש להכרעה בהליך, בשאלת מהותן של תוספות השכר השנויות במחלוקת. התביעה להכללת תוספות השכר בגמול שעות נוספות לא הועלתה בכתב התביעה אלא בסיכומים בלבד, וכפועל יוצא מכך אף לא כומתה, ודינה להידחות משני טעמים אלה. סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי: תביעתם של המערערים סבה על הכללת תוספות השכר במשכורת הקובעת לצורך חישוב זכויות שונות, שהן זכויות חוזיות המגיעות למערערים מכוח הסכם (למעט התביעה לפדיון חופשה, בחלקה). לנוכח העובדה שמדובר בזכויות חוזיות ולא זכויות מכוח החוק, אין רלוונטיות לתשובה לשאלה אם תוספות השכר הן בגדר "שכר" על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה לאבחנה בין "שכר" לבין "תוספת". לאחר בחינת ההסכמים החלים על הצדדים הגענו לכלל מסקנה תוספות השכר אינן חלק מ"השכר" לחישוב הזכויות השונות המגיעות למערערים מכוח ההסכמים החלים על הצדדים. לאור האמור, אין מקום לדיון תיאורטי בעניין מהותן של תוספות השכר, והאם הן בגדר "שכר" או "תוספת". הערעור נדחה. בהתחשב בעובדה כי המערערים (או רובם) הם גמלאים, אין צו להוצאות. תוספות שכרהשכר הקובע / משכורת קובעתמשכורת