ירידת ערך בגלל בניה מסתירה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ירידת ערך בגלל בניה מסתירה: נתוני רקע 1. עובר לזמנים הרלוונטיים לתביעה היו התובעים, בעל ואישה, בעלים של חנות לממכר בדים בשד' הנשיא 121-119 במרכז הכרמל בחיפה (להלן - "חנות הבדים"). בשכנות לחנות הבדים ניהלה הנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת") עסק של בית קפה וממכר מזון (להלן - "בית הקפה"). הנתבע 2 (להלן, גם "אסף") והנתבע 3 (להלן, גם "נאור") הם מנהליה של הנתבעת. הנתבעת שכרה את בית הקפה מן הבעלים שלו, היא הנתבעת 4 (להלן, גם "סימה"). 2. נטען על ידי התובעים כי בחודש נובמבר 05', או בסמוך לכך, בנו הנתבעים 3-1 (להלן, גם "הנתבעת ומנהליה") מבנה בחזית בית הקפה וסמוך לחנות התובעים, באופן בלתי חוקי וללא היתר בנייה. המבנה הוקם על משטח קרקע ציבורית של עיריית חיפה הנמצאת בחזית בית הקפה והיא כללה מסגרת עמודי ברזל, בגימור עץ, זיגוג שקוף בחלק העליון ודלת כניסה מזוגגת (להלן - "המבנה"). הכניסה למבנה נעשית מכיוון הקרקע הציבורית והוא נועד לשרת את לקוחות בית הקפה. לטענת התובעים המבנה מהווה מטרד, שהרי הוא מונע באופן כמעט מלא את האפשרות להבחין בחנות הבדים, לזהות אותה ואת השלט שלה. הדבר גורם לנזקים לתובעים. בגין נזקי התובעים נתבע סך שהועמד על 250,000 ₪, הן בגין ירידת ערך בסכום של 200,000 ₪, הפחתת רווחים בסכום של 8,000 ₪ לחודש ועוגמת נפש כדי 50,000 ₪. 3. הנתבעים התגוננו בפני התביעה. סימה טענה כי מאז ומתמיד היה קיים במקום עסק לממכר גלידה שהוצבו בו שולחנות וכיסאות בתחום השטח הציבורי. המבנה הוקם על פי היתר כדין, וזאת אף לאחר שנדחה ערר של התובעים על החלטת ועדת המשנה המקומית בעניין זה. עוד נטען להעדר נזק של התובעים ומכל מקום להעדר כל קשר סיבתי לנזק זה לבין המטרד הנטען. לחילופין הגישה סימה הודעת צד ג' כנגד הנתבעת ומנהליה. הודעה זו נסמכה על חוזה השכירות שנקשר בין סימה לבין הנתבעת, בערבותם של אסף וצד ג' 3. מחוזה שכירות זה נגזרת חובת השיפוי ככל שסימה תחויב בדינה. 4. הנתבעת ומנהליה, איפוא, התגוננו הן נגד התביעה והן נגד הודעת צד ג'. אקדים ואציין, לעניין הודעת צד ג', כי לאמיתו של דבר אין כל הגנה מבוררת לנתבעת ולמנהליה וככל שהתביעה כנגדם תתקבל, נהיר כי יש להיענות להודעה במלואה. ככל שעסקינן בתביעה העיקרית נטען כי המבנה הוקם כדין. נטען כי בסמוך לחנות התובעים פעלה מסעדה איטלקית בשם "איטליאנו", ובמשך שנים היו ממוקמים שולחנות וכיסאות שיועדו ללקוחות המסעדה, ישירות מול חנות התובעים. עוד נטען כי המבנה אינו מסתיר את חנות הבדים מן העוברים ושבים ועוד נטענו טענות לעניין שיהוי, והעדר קשר סיבתי בין נזקי התובעים הנטענים לבין המטרד הנטען. 5. התובעים נסמכו על חוות דעתו המקצועית של שמאי המקרקעין, מר דותן דרעי (להלן - "דרעי"), ולחוות דעת משלימה שלו. או-אז הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת תצהירי עדויות וסיכומי טענות כאשר לתצהירי העדויות ניתן יהיה לצרף הן חוות דעת מקצועיות והן סרטי וידיאו ומערכת תמונות הממחישה את גרסתו של כל בעל דין. תצהירי עדויות וסיכומי טענות הונחו בפניי. ככל שעסקינן בנתבעת ובמנהליה נדרשתי להשלמת ראיות מטעמה. להלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים לצורך הכרעתי. לעניינם של הליכים נוספים 6. הנתבעת ומנהליה טוענים כי התובעים הסתירו מבית המשפט קיומם של הליכים קודמים שיש בהם כדי להשליך על ההליך שבפניי. בחנתי טענה זו ובדעתי לדחותה. 7. ראשית, נטען על קיום הליך בפני מפקחת המקרקעין בחיפה. ואולם לא שזפה עיני כל כתב בי-דין בגין הליך זה, באופן שאיני יכול להכריע האם הוא יכול היה להצמיח פלוגתא פסוקה לעניין הסכסוך שבפניי. שנית, מנגד התוודעתי להליכי ערר שנדונו בפני ועדת הערר המחוזית בגין ההיתר להקמת המבנה. ואולם בחינה שלהם מעלה כי הם דנו בסוגיות פרוצדורליות ותכנוניות, שהרי העיסוק בשאלה של מטרד כלל אינו בסמכותה העניינית של ועדת הערר. משום כך טענת הנתבעת ומנהליה על פיה במסגרת ההליך האמור "לא העלו התובעים ולו חצי טענה תכנונית שעניינה בפגיעה לכאורה שתיגרם להם כתוצאה מהצבת הפרגוד במקום" (סעיף 35 לסיכומים) ולפיכך התביעה שבפניי היא ניסיון "להכניס בדלת האחורית טענות תכנוניות שלא הועלו על ידם אז" (סעיף 36), היא חסרת שחר. הטענה לקיומו של מטרד כלל אינה "טענה תכנונית" אלא "טענה נזיקית" שברי שבית המשפט, והוא בלבד, מוסמך להידרש לה. לעניינו של המטרד הנטען במבנה 8. נחה דעתי כי המבנה הוקם כדין, על יסוד היתר שניתן לנתבעת ומנהליה. היתר זה יש לו שני רבדים. ראש עיריית חיפה התיר להציב כסאות ושולחנות על משטח של 10.5 מ"ר. על יסוד זה נחתם הסכם ביום 10.3.06 בין עיריית חיפה לאסף. אף ההיתר ניתן לאסף. ככל שעסקינן בהיתר הבנייה הוא ניתן למבנה אך הותנה כי יהיה בתוקף כל שנה מ- 15.10 ועד 15.4, דהיינו יש לפרקו מדי שנה ב- 15.4. נהיר לחלוטין כי המבנה נועד לעונת החורף, על מנת להגן על אורחי בית הקפה מגשמים ורוחות. ואולם ראוי אף בעניין זה לדייק. מחוות דעתו של דרעי נלמד כי הגם שההיתר להצבת שולחנות וכיסאות הינו עד 10.5 מ"ר הרי שטח המבנה בפועל הינו 16.8 מ"ר, דהיינו סטיה של כ- 60% מעל השטח האמור. 9. ועם זאת נהיר לחלוטין כי אין קשר בין העובדה שהמבנה הוקם כדין, לבין התביעה שבפניי. אין לי אלא לאמץ בהסכמה את דברי כב' השופט רניאל בפסק דינו ב-ת.א. (חי') 21041/04 שחף חדווה נ' טלילה אדלר. הוא קבע כי "השאלה אם יש לפרגולה היתר בנייה אם לאו, יש לה משמעות מוגבלת. אין לה משמעות לשאלה אם נגרם מטרד לתובעים. יכול מבנה לקבל היתר בנייה ולהוות מטרד ויכול מבנה להיבנות ללא היתר ולא להוות מטרד. המשמעות המוגבלת שנודעת לקבלת היתר בנייה, לעניין מטרד, היא שמבנה ללא היתר עשוי לגרום להפחתת ערך הדירה בשל עצם המבנה שהוא ללא היתר, אך זאת בשיעור מוגבל מאוד". 10. בחינת השאלה האם המבנה מהווה מטרד, והאם עסקינן במטרד של ממש אם לאו לעניין הסתרת חנות הבדים, היא עניין מובהק לשמאי מקרקעין לענות בו. התובעים נהגו כך, באורח רציני, כאשר הצטיידו בחוות דעת מקצועית של דרעי. לכך הם צירפו מערכת תמונות וסרט וידיאו הממחישים את המפגע הנטען. הנתבעת ומנהליה, מנגד, צירפו מערכת תמונות המגמדת את המפגע הנטען. אכן, ככל שעסקינן בסרט הוידיאו, חלקים הימנו מוצגים באורח מגמתי, כמתואר כהלכה בתצהירה של עובדת בית הקפה, הגב' ויקי קורן. לאחר שצפיתי בסרט הוידיאו אכן התרשמתי כי חלקים ממנו נעשו כאשר צלם הוידיאו מצלם "בערך מחצי גובה של אדם רגיל וכן ממש מגובה של האדמה" (סעיף 5). ועם זאת, ולנוכח הנתונים שבפניי, אין לי ספק בקיומו של מטרד אמיתי ורציני. אכן, גם לאחר שפילחתי את מידת הגוזמה בהצגת התמונות, אם מצד התובעים ואם מצד הנתבעת ומנהליה, שוכנעתי ללא צל של ספק כי המבנה מסתיר באורח משמעותי את חנות הבדים מן העוברים ושבים, בוודאי ככל שעסקינן בחלק המתייחס לאדם המתקדם מצפון ומערב לכיוון דרום ומזרח. אכן, מן החלק האחר חנות הבדים אינה מוסתרת כל עיקר על ידי המבנה. בזווית מסוימת מוסתר המבנה באורח מלא, בזווית אחרת נגלה השלט בלבד. ביסודו של דבר מדובר בהסתרה משמעותית של חנות הבדים. העובדה שהמבנה מזוגג בזכוכית שקופה, כך להתרשמותי, אינה גורעת כל עיקר מן הנתון האמור. 11. משאלו הם פני הדברים עיקר הדיון יתמקד בשאלת גובה הנזק, ובמרכזו ירידת הערך. ירידת ערך 12. כאמור ניצבת בפניי חוות דעתו של דרעי. היא מפורטת ובוחנת מכלול נתונים ושיקולים. היא לוקחת בחשבון את מיקום חנות הבדים במרקם הסביבתי. היא מתייחסת לפגיעה במקרקעין ואינה מתייחסת לעסק המתנהל בחנות. היא לקחה בחשבון נתוני השוואה של נכסים מקבילים. על יסוד כל אלו סבור היה דרעי כי ירידת הערך עולה כדי 30% ביחס לשווי הנכס "במצבו הקודם", דהיינו 47,000 דולר שהם שווי-ערך ל- 200,000 ₪. דרעי הוסיף וציין כי "במידה ובחודשי הקיץ מוסר המפגע לחלוטין, אזי תקטן ירידת הערך בהתאמה". נמצאו לי שיקולים ונתונים על שום מה יש לאמץ את חוות הדעת כמות-שהיא, על שום מה יש להפחית הימנה, כאשר אף אז הבסיס להפחתה היא שומתו של דרעי, כנקודת מוצא והנחת עבודה. אדרש תחילה לשיקולים על שום מה יש לאמץ חוות דעתו של דרעי, כמות-שהיא. 13. ראשית, כאמור, ירידת ערך מקרקעין היא עניין מובהק לשמאי מקרקעין לענות בו. איש לא מנע מן הנתבעים להניח בפניי חוות דעת נוגדת שתציג תחשיב אלטרנטיבי של ירידת ערך נטענת, בהינתן העובדה שבית המשפט יקבע שהמבנה מהווה מטרד כשהוא מסתיר באורח לא סביר את חנות הבדים. ככל שהנתבעים היו עושים כן סביר להניח שהייתי ממנה מומחה מטעם בית המשפט. משעה שהנתבעים חדלו ולא עשו כן, שמא מדיניות שיפוטית ראויה היא לסמוך על חוות הדעת האחת והיחידה שבפניי, כאמור בעטיים של הנתבעים. 14. שנית, כאמור חוות הדעת נחזית מקצועית ומפורטת. היא אף זהירה ומאופקת. הגם שדרעי סבור היה שמסקנותיו גוזרות ירידת ערך כדי 50%, הוא ראה להפחיתה ל- 30%. 15. שלישית, מן הנתונים שבפניי נהיר כי ביני לביני חנות הבדים נמכרה. בהתאם לתחשיבו של ב"כ התובעים, שלא זוכה לכל התייחסות סותרת, אני למד כי העסקה נעשתה בהפסד של 236,560 ₪, הדומה לסכום שומתו של דרעי. אכן כן, ראוי היה לנוכח הנתון האמור כי תוגש חוות דעת מעודכנת על ידי דרעי. שמא בעקבות זאת נפתח היה הפתח להגיש חוות דעת נוגדות מטעם הנתבעים. חוות דעת מעודכנת זו, לטעמי, אמורה הייתה לערוך פילוח עדכני הן לעניין ירידת ערך המקרקעין דרך כלל במצב הכלכלי דהאידנא, הן לעניין השווי העסקי של חנות הבדים, הן לעניין המטרד שבמבנה שרק אותו יש לייחס לנתבעים. לזכותם של התובעים אציין כי בהסכם המכר שלהם הם גילו לקונים הן את קיומו של המטרד, הן את קיומם של ההליכים שנדונים בפניי. אכן, הגם שלנוכח הנתונים האמורים אין קורלציה מוחלטת בין עסקת ההפסד לבין ירידת הערך המיוחסת למטרד שבמבנה, אינדיקציה בוודאי קיימת. 16. רביעית, הוברר לי כי קדם להליכים שבפניי מכתב דרישה של ב"כ התובעים בגדרו נטען מפורשות קיומו של המטרד וירידת הערך הנגזרת הימנו. מכתב דרישה זה לא נענה על ידי הנתבעת ומנהליה, אלא אך על ידי סימה. תירוצם של הנתבעת ומנהליה כי הדבר נעשה סמוך למועד פקיעת ההיתר השנתי להצבת המבנה, ולאור זאת הם נמנעו "מלהיכנס לתכתובת מיותרת עם התובעים", נשמע לי דחוק וצולע, וכלל לא משכנע. 17. מנגד נמצאו לי שורה של נתונים ושיקולים על שום מה יש להפחית משומתו של דרעי, כעולה מחוות דעתו. 18. ראשית, המבנה הוקם תחילה שלא כדין. הוא זכה להיתר כתוצאה מהליכי לגליזציה. משמע, התובעים נקטו בשיהוי חמור. מצפה הייתי מהם כי בזמן-אמת ינקטו בצעדים למתן צו מניעה זמני וקבוע נגד עצם קיומו של המבנה. אף בגדר התביעה שבפניי הם עותרים אך לסעד כספי ולא לסעד של הריסת המבנה. נתון זה מקהה באורח נכבד את מידת הנזק שנצפתה על ידי התובעים. שמא לו סבורים היו כי מדובר במטרד בעל השלכות כה משמעותיות, ניתן היה למנוע את עצם הקמתו של המבנה, ולמצער את הריסתו טרם הושלמו הליכי הליגליזציה, באופן שהמטרד היה מוסר. במכלול ראיות וטענות התובעים לא ניתן כל הסבר לנתון האמור. 19. שנית, דרעי מציין כי ככל שהיה מוכח לו כי בעונת הקיץ מפורקים חלונות הזכוכית של המבנה, יש להפחית משומתו. בסרט הוידיאו שהוצג בפניי, לכאורה ביום שמש, ניצב המבנה במלואו. מנגד כשל הצלם ולא ציין מה מועד הסרט. אניח, איפוא, כעמדת הנתבעת ומנהליה, כי הם הקפידו בעונת הקיץ, הגם שקיבלו ארכות ניכרות מן העירייה, להסיר את השמשות באופן שמפחית את מידת הפגיעה. 20. שלישית, מוצאת במידה ניכרת מסילות ללבי טענת הנתבעים לעניין אופי העיסוק של חנות הבדים. אכן אני מתרשם כי סביר להניח כי כאשר עסקינן בחנות בדים, המנהלת עסקיה עשרות בשנים, עיקר לקוחותיה הם לקוחות קבועים ולא לקוחות מזדמנים. אכן, ככל שעסקינן בלקוחות מזדמנים, מידת הנזק בהסתרת החנות היא מוחשית בעליל. גם ככל שעסקינן בלקוחות קבועים יכול להיגרם נזק כתוצאה מהסתרת החנות. ואולם דומה שנזק זה מוקהה מקום שעסקינן בלקוחות קבועים המכירים ממילא את החנות. אכן לעניין זה מצפה הייתי להבאת ראיות נוספות, אם על ידי התובעים ואם על ידי הנתבעים בגדר הליכי ביניים שאמורים היו להינקט בנושא זה. שמא ניתן היה לערוך פילוח מהו נתח הלקוחות הקבועים מול הלקוחות המזדמנים של חנות הבדים. 21. רביעית, נטען כי לאורך שנים נהגו מסעדות בשכנות להציב שולחנות וכיסאות אף בקרבה לחנות הבדים, מבלי שהתובעים באו בתלונות וטרוניות באשר לכך. אכן, נהיר כי אין דמיון, לעניין הסתרת החנות, בין המבנה המסיבי שבפניי לבין כיסאות ושולחנות המוצבים במקום. נתון זה חובר לכך שאף שוכנעתי, כטענת הנתבעים, כי לא אחת היו אלו התובעים עצמם שהציגו לראווה במעבר את הבדים שלהם. נתון זה מלמד, לזכותם של התובעים, על אופיים הנוח. שמא יכלו לספוג מידה מסוימת של הסתרה, ונקטו בצעדים משפטיים רק לנוכח קיומו של המבנה. ואולם אף נתון זה מושך, גם אם לא באורח בולט, לכיוון הפחתת שומתו של דרעי. 22. חמישית, המבנה הוקם על יסוד תוכנית בניין עיר חפ/1888. לנוכח זאת אמורים היו התובעים לצפות את הסיכון, שאכן מומש, כי החנות השכנה תזכה בהיתר כאמור. אציין כי נתון זה נשקל במאזן שיקוליו של דרעי, ומשום כך הוא יישקל לחובת התובעים, באורח שולי. 23. שישית, דרעי ראה לנתק בין ירידת הערך המקרקעין לבין הפסד ההכנסות העסקי. דרך זו מוקשית לכאורה בעיניי, אך בהעדר חוות דעת נוגדת לא אעמיק בכיוון זה. ואולם ככל שעסקינן בשיקוליי-שלי, נהיר לי כי נושא הפחתת הרווחים מקרין אף על שומת ירידת הערך. כפי שאראה להלן בדעתי לדחות מכל וכל את טענת התובעים להפסד הכנסות, שלא הוכח להנחת דעתי. אף נתון זה מושך לכיוון הפחתת ירידת הערך שנישומה על ידי דרעי. 24. הגיעה עת שיקלול וסיכום. כפות המאזניים נוטות לכיוון הפחתת שומתו של דרעי. מנגד יש לזקוף כאמור את העובדה שלנוכח מחדלם של הנתבעים להגיש חוות דעת נוגדת שומתו היא בבחינת נקודת מוצא והנחת עבודה. לנוכח כל אלו ראיתי להפחית את ירידת הערך הנטענת מסכום של 200,000 ₪ ל- 130,000 ₪. הפסד הכנסות 25. בסיכום טענות ב"כ התובעים נזנחה לחלוטין הטענה להפסד הכנסות. די בנתון זה על מנת לדחות את תביעת התובעים מכל וכל. 26. מעבר לכך, ולנוכח מכלול הנתונים שבפניי, לא שוכנעתי כי נגרם לתובעים הפסד הכנסות, כפועל יוצא מקיומו של המבנה. הכנסתם ברבות השנים הייתה תנודתית, עם עליות וירידות. התובעים הם אנשים מבוגרים, התובע חולה במחלה קשה. טענתם של התובעים כי מעולם לא החסירו ימי עבודה נשללת בעליל משפע התיעוד הרפואי שהונח בפניי על ידי ב"כ סימה. 27. אף אם אתבונן בכתב התביעה נטען בו לנזק חודשי של 8,000 ₪ תוך שצוין כי התובעים "יצרפו בעניין זה נתונים עדכניים". אלו לא הונחו בפניי, ובוודאי לא להנחת דעתי. לנוכח כל אלו אין בדעתי לפסוק לתובעים דבר בפריט זה. עוגמת נפש 28. מנגד בוודאי זכאים התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש. אכן, ראש נזק זה "קרוב" לפריט בגין ירידת ערך, ואולם יש לו זכות קיום משל עצמו. משכך אני שופט את פני הדברים, אכן אני יכול להבין לרֵעָם של התובעים בגין תחושות התסכול, הזעם והכעס, ההתמרמרות ותחושת חוסר האונים לנוכח המטרד האמור, שקבעתי כי הוא אכן היה משמעותי. 29. לנוכח כל אלו הנני רואה לפסוק בגין עוגמת נפש סכום של 13,000 ₪. לחבותם של אסף ונאור 30. השוכרת ובעלת בית הקפה היא הנתבעת. לנוכח זאת טענתם של אסף ונאור כי אין לחייב אותם בחבות אישית, בגין עוולות של הנתבעת, זוכה לאהדתי. אכן העובדה שתאגיד מבצע עוולה, אינה גוררת באופן אוטומטי את חיובו של היחיד, הוא מנהלה. פשיטא תאגיד אינו בשר ודם אך עוולותיו, ככל פעילויותיו, נעשות על ידי בשר ודם מבלי שמטילות חבות אישית בגין כך. 31. כך אף בענייננו, זולת לעניינו של אסף. שהרי אם אכן, כטענת הנתבעת ומנהליה, הם מדקדקים באבחנה בין תאגיד לבין מנהליו, אין כל מענה לכך שההיתר להעמיד כיסאות ושולחנות, ובעקבות זאת ההסכם עם עיריית חיפה, נעשה עם אסף דווקא. מכאן, ככל שעסקינן באסף, הוא היה זה שלא טרח לעשות את האבחנה בין תאגיד לבין מנהלו, ובמכלול הטענות שבפניי לא זכיתי לקבל כל הסבר להנחת דעתי בעניין זה. 32. לנוכח זאת בדעתי לחייב בדין את אסף. לא נמצאה לי כל סיבה לחייב בדין את נאור ובדעתי לדחות התביעה כנגדו. לנוכח העובדה שייצוגם של הנתבעת ומנהליה נעשה על ידי פרקליט אחד, לא תהא לכך משמעות לעניין פסיקת הוצאות. לחבותה של סימה ולעניין הודעת צד ג' שלה 33. בהחלטתי מיום 25.12.07, וכמבואר שם, הבהרתי כי ככל שעסקינן בעילת התביעה כנגד סימה הרי "התובעים יהיו מותרים להוכיח רק את עובדת הבנייה הנטענת וממילא השלמתה של סימה עם כך" (סעיף 4). נהיר לי כי סימה לא הייתה מעורבת בהקמת המבנה, כשם שנהיר לי שממכלול הנסיבות ברי כי היא השלימה עם כך, חרף חוזה השכירות שלה עם הנתבעת. 34. והרי לנוכח סעיף 10(ה) לחוזה השכירות התחייבה הנתבעת שלא "לחסום את המעבר לחלקו הצדדי ימני ו/או שמאלי ו/או קידמי של המבנה שבשד' הנשיא 121 בחיפה". ועוד היא התחייבה, בסעיף 10(י), "לא לשנות את מבנה המושכר באיזה אופן שהוא ... ולא לבצע בו כל עבודות שיפוצים בלי קבלת רשות בכתב ומראש מאת המשכיר". ובעיקר התחייבה הנתבעת, כאמור בסעיף 10(יט), כי השכירות תתנהל "תוך שמירה והקפדה על הוראת כל חוק ובאופן שלא יהיה בו משום הפרעה לדיירים אחרים בקרבת המקום". סעיף 10, על כל פסקאות המשנה שלו, הוגדר כתנאי יסודי שהפרתו העניקה לסימה זכות אף להודיע על ביטול חוזה השכירות. 35. והרי אין עוררין כי תחילה נבנה המבנה ללא היתר. פשיטא הדבר היה אף על דעתה של סימה. ואולם אף אם לא אדקדק עם סימה בעניין זה, שונה מאזן שיקוליי משעה שסימה מקבלת מכתב דרישה מב"כ התובעים. אכן סימה, שלא כנתבעת ומנהליה, עונה לב"כ התובעים ומציינת כי עותק המכתב הועבר לשוכרת ואולם "לטענתם הבנייה חוקית, יחד עם זאת, הוראתי להם כי בהתאם לחוזה בינינו הם מחויבים לבצע את כל הפעולות כחוק ועל סמך אישורים של הרשויות הנוגעות בדבר". אכן ברי כי בכך לא סגי. שהרי מעבר לטענת החוקיות בבניית המבנה, עיקר הטענה הייתה לנושא המטרד המפריע לתובעים, הם השכנים המיידיים של הנתבעת. לנוכח זאת מוטלת על סימה חובה אף כלפי התובעים. 36. ככל שעסקינן בהודעת צד ג', לנוכח הוראות שיפוי ברורות בחוזה השכירות, אף לנוכח הגנת הנתבעת ומנהליה, ברי שבדעתי להיענות לה במלואה. שונים הם פני הדברים ככל שעסקינן בחבותה של סימה כלפי התובעים. אכן, כמעוולת במשותף, היא חבה כלפי התובעים ביחד ולחוד עם הנתבעת ואסף. אבהיר כי אף בגדר הודעת צד ג' עתרה סימה לשיפוי אך בגין עילה חוזית הנעוצה בתניית שיפוי שבחוזה השכירות, מבלי שעתרה להורות על חלוקת האחריות הנזיקית ביחסים בינה לבין הנתבעת ומנהליה, ככל שעסקינן בתביעה העיקרית. דומה שלא היה בכך צורך. שהרי גם לו הייתי קובע, כפי שסביר מאוד שהייתי קובע, שמידת חבותה של סימה פחותה בהרבה מאלו של הנתבעת ואסף, לא היה בכך כדי להושיע. ממילא, ככל שעסקינן במסכת היחסים עם התובעים, אלו אינם מעלים ואינם מורידים שהרי החבות כלפיהם היא ביחד ולחוד. וככל שעסקינן במסכת היחסים לעניין הודעת צד ג', ממילא זכאית סימה לשיפוי מלא ומוחלט, אף ללא קשר למידת חבותה-שלה. סוף דבר 37. לפיכך, הנני מחייב את הנתבעים 1, 2 ו- 4, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 143,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 5.11.06 ועד מועד התשלום המלא בפועל, בצירוף אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעים תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. 38. הנני דוחה את תביעת התובעים כנגד הנתבע 3 ללא צו להוצאות. 39. הנני מחייב את צדדי ג', ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת 4, היא המודיעה בהודעת צד ג', כל סכום אותו תחויב הנתבעת 4 לשלם לתובעים מכוח פסק דיני זה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום התשלום ועד יום ההשבה בפועל. עוד הנני מחייב את צדדי ג', ביחד ולחוד, באגרת הודעה היחסית לסכום הזכייה ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל אשר ישולמו לידיה הנאמנות של ב"כ הנתבעת 4 תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. 40. פגרת ביהמ"ש לא תקטע את מרוץ המועדים האמור. ירידת ערךבניה