משמעות רישום הבעלות ברכב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משמעות רישום הבעלות ברכב: השאלות העומדות לדיון הן: האם התובעים העבירו את הבעלות ברכב פרטי מסוג מרצדס לנתבע 3? אם לא; האם חייבים הנתבעים 3 ו-4 לשלם לתובעים את סכום התביעה או חלק ממנו? האם הנתבעת 5 התרשלה כלפי התובעים, וחייבת היא לשלם להם את סכום התביעה? מאחר והתביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 נדחתה בהסכמה, יתמקד פסק הדין בנתבעים 3, 4 ו-5. כללי: מערכת היחסים בין הצדדים: שני התובעים הינם אחים. בשנת 2004 היה רכב פרטי מסוג מרצדס מ.ר. 6371815 (להלן-"הרכב") רשום על שם התובע 1, מר יהודה לפידות (להלן-"לפידות"). מהעדויות עולה שלמעשה הרכב היה בבעלותו של התובע 2, מר ליפ אלי (להלן-"ליפ"), אך מסיבותיו האישיות בחר לרשום את הרכב על שם מר לפידות. בחודש יוני החליט מר ליפ למכור את הרכב, ולכן פנה אל הנתבע 3, מר ונונו סלומון (להלן-"ונונו") אותו הכיר במסגרת עסקיהם המשותפים, בהצעה לקנות ממנו את הרכב. מר ליפ ומר ונונו הגיעו להסכמה שמר ונונו ישלם למר ליפ תמורת הרכב את הסך 70,000 דולר ארה"ב (להלן-"דולר"). בו במקום מסר מר ליפ למר ונונו את החזקה ברכב. לטענת התובעים, מסר מר ליפ למר ונונו את החזקה ברכב בלי להעביר לו את הבעלות. בטענה זו נדון להלן. מר ונונו לא שילם למר ליפ את התמורה עבור הרכב. התובעים החלו לקבל מאת הגורמים הרלוונטיים קנסות בגין שימוש ברכב בניגןד לדין. לכן ביקש מר ליפ ממר ונונו להתחייב בכתב שישלם את תמורת הרכב. וזו לשון ההתחייבות עליה חתם מר ונונו ביום 17.11.04: " הסכם וזכרון דברים אני ונונו סולומון ת.ז. .... מתחייב בפני מר אלי ליף ת.ז. ..... להעביר סכום כסף המגיע לו בתשלומים בסך: 22/11/04 20,000 $ עשרים אלף דולר 24/11/04 20,000 $ עשרים אלף דולר 26/11/04 30,000 $ שלושים אלף דולר בסך הכל 70,000 $ שבעים אלף דולר בגין מכירת הרכב מסוג מרצדס 320S ( - ) ונונו סלומון" לאחר שמר ונונו לא עמד בהסדר התשלומים, חתמו מר ליפ ומר ונונו בחודש ינואר 2005 על הסכם לפרעון החוב, שנוסחו כדלקמן: " הסכם התחייבות צד א' צד ב' ונונו סלומון ת.ז. .... ליפ אלי ת.ז. ....... הוסכם בין הצדדים על יתרה של 40,000 $ שצד א' חייב לצד ב' עבור רכב מסוג מרצדס 320 מס' רישוי 6371815 שנמסר לצד א'. על סכום זה מתווסף החל מחודש ינואר 2005 מידי חודש בחודשו ריבית. התשלומים הנ"ל יבוצעו כלהלן: פרעון החוב במלואו עד 10.5.05. להבטחת סכום זה צד א' מתחייב להמחות זכות תביעה לטובת צד ב' בערך של 220,000 ₪ הנמצאת אצל עו"ד סגל יצחק. על החתום צד א' צד ב' ונונו סלומון ליפ אלי" עד ליום 4.7.05 שילם מר ונונו למר ליפ את הסך 32,890.65 דולר ונותר חייב לו את הסך 37,109.35 דולר. אז בדק מר ליפ במשרד הרישוי האם הועברה הבעלות ברכב. מפרטים שנמסרו לו מהנתבעת 5 התברר לו כי לגבי הרכב נרשמו במשרד הרישוי מספר העברות בעלות כדלקמן: ביום 31.8.04 נרשמה העברת בעלות על שם הנתבע 4; ביון 5.9.04 נרשמה העברת בעלות על שם ר.י.ו החברה המרכזית, בצד רישום זה ישנה הערה שהמדובר בסוחר רכב (המדובר ביבואנית מכוניות מתוצרת חברת ב.מ.וו. לארץ); ביום 10.11.04 נרשמה העברת בעלות לשקרא אליין; ביום 16.5.05 נרשמה העברת בעלות לעיאט סוניה. תביעת התובעים: לאור נתונים אלו הגישו התובעים את תביעתם זו כנגד הנתבעים על הסף 224,237 ש"ח. כאמור לעיל, התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 נדחתה בהסכמה, ועל כן לא אדון בטענות התובעים כנגדם. כנגד הנתבע 3 טוענים התובעים שעליו לשלם להם את החוב על פי ההסכם מחודש ינואר 2005. כנגד הנתבע 4 טוענים התובעים שהוא רכש רכב שלא היה שייך למר ונונו, ולכן הוא צריך לשלם להם את יתרת שוווי הרכב שלא שילם מר ונונו. כנגד הנתבעת 5 טוענים התובעים שהיא התרשלה בעת ביצעה את העברת הבעלות ברכב, ולכן עליה לשלם לתובעים את יתרת התמורה שלא שילם מר ונונו. טענות הנתבעים: טוען הנתבע 3 כי אכן רכש את הרכב ממר ליפ, אך הוסכם בינו לבין מר ליפ שהוא ישלם את תמורת הרכב בהתאם ליכולותיו הכספיות. הנתבע 4 טען כי מר ונונו היה חייב לו כספים, ולכן מר ונונו מסר לו את הרכב לתשלום חלק מהחוב. על מנת לקבל מזומנים תמורת הרכב, הוא מכר אותו לחברת ר.י.ו. תמורת הסך 220,000. הנתבעת 5 טענה שלא התרשלה בעת העברת הבעלות ברכב, ובכל אופן רישום הבעלות ברכב במשרד הרישוי, מתבצע על פי תקנות התעבורה, והינו רישום דקלרטיבי בלבד ואינו רישום קונסטיטוטיבי כמו רישום זכויות במרשם המקרקעין. העדויות: מטעם התובעים העידו שני התובעים, ומי שטיפל בעניינם מטעם בא כוחם, עו"ד פיטר מלניק. הנתבעת 3 לא התייצב לדיוני ההוכחות, לא עדכן את כתובתו במזכירות בית המשפט, ובא כוחו התפטר מייצוגו. ב"כ התובעים ביקש פסק דין כנגד נתבע זה, והחלטתי שאת פסק הדין בעניינו אתן לאחר שמיעת הראיות בתיק. מטעם הנתבעת מס' 4 העידו הנתבע בעצמו ושני עובדיו מר ששון ג'אן ומר יפרח גולן. מטעם הנתבעת 5 העיד הפקיד שביצע את העברת הבעלות ברכב על שם הנתבע 4. כל העדים נחקרו חקירות שכנגד על עדויותיהם. לאחר מכן הגישו התובעים והנתבע 4 את סיכומיהם. הנתבע 3 והנתבעת 5 לא הגישו את סיכומיהם. דיון ומסקנות: משמעות רישום רכב במשרד הרישוי: על משמעות הרישום במשרד הרישוי עמד בית המשפט המחוזי בחיפה ב-ע"א 4764/07 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. רוזנברג שמש רבינוביץ בע"מ . בפס"ד זה כתב ביהמ"ש המחוזי כדלקמן: "9. ....... מכירת רכב היא מכר של מיטלטלין, ולפיכך, חלה על המכירה הוראת סעיף 33 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, לפיה, הבעלות ברכב עוברת במסירתו לקונה ואינה טעונה רישום כלשהו. הכלל שהשתרש בפסיקה הוא כי רישום הרכב במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד, להבדיל מרישום מקרקעין בלשכת רישום המקרקעין שהוא קונסטיטוטיבי. לפיכך, אין בכוחו של הרישום כדי ליצור זכויות בעלות ברכב, וכך, אין בהעדרו של הרישום, כדי לשלול זכויות אלה, שכן, כאמור, זכויות הבעלות ברכב נקבעות לפי דיני הקניין ולא לפי הרישום או העדרו (ראה: רע"א 5379/95 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פד"י נ"א (4) 464 473, וכן ע"א 492/64 לוי נ' רייס, פד"י י"ט(1) 586, ע"א 782/86 חברת אוטובוסים מטאר אל-קודס נ' מנהל מס ערך מוסף, עמ' 570). 10. מהאמור עולה כי אין לבחון במקרה שבפנינו את זכויותיה הקנייניות של המערערת ברכב על פי הרשום במשרד הרישוי - רישום הנעדר כאמור, כל ראיה קונסטיטוטיבית לזכויות הקניין ברכב - אלא יש לבחון את זכויותיה לפי בחינת הראיות כפי שבאו בפני בית משפט קמא. 11. בעניין זה עמדה המערערת בנטל הראיה המוטל עליה והוכיחה בבית משפט קמא כי על פי דיני הקניין, הרכב הינו בבעלותה המלאה, זאת לאחר ששילמה למבוטח את מלוא תגמולי הביטוח, והלה חתם על ייפוי כוח לפיו אישר כי המערערת רכשה מידיו את כל זכויותיו ברכב. די היה בראיות אלה כדי לקבל את תביעת המערערת ולקבוע כי היא בעלת זכויות הבעלות ברכב, ובהתאם, להיענות לעתירתה לבטל את העיקול שנרשם לאחר שרכשה את הזכויות ברכב. 12. מקרה דומה התעורר בע"א 492/64 לוי נ' רייס לעיל, שם נקבע כי הרישום במשרד הרישוי אינו יוצר בעלות והשינוי ברישום אינו משנה בעלות, ולפיכך עיקול שנרשם במשרד הרישוי לא תפס לגבי משאית שנמכרה כדת וכדין קודם להטלת העיקול. וכך בענייננו." ולעניין חשיבות הרישום במשרד הרישוי, ואימתי רשלנות ברישום יכולה להקים עילת תביעה בנזיקין, כתב ביהמ"ש המחוזי בפסה"ד הנ"ל כדלקמן: "13. המשיבה חזרה והדגישה בפנינו את חשיבותו של הרישום במשרד הרישוי, ואת החובה לדאוג לרישום הזכויות ברכב על פי תקנה 284 לתקנות התעבורה. צודקת המשיבה בהדגישה את חשיבות הרישום. אמרנו אומנם כי אין לייחס לרישום (או להעדרו) ראיה קונסטיטוטיבית, וכי נפקותו של הרישום הוא בהיותו דקלרטיבי גרידא. אך אף אם אין לרישום כוח קונסטיטוטיבי, אין חולק על חשיבותו. ראה "הרישום יוצר מאגר מידע בידי רשות, ועליו מסתמכים רוכשי רכב כדי לוודא בעלותו של המוכר ברכב הנמכר בטרם ירכשוהו. עיקולים ושעבודים נרשמים על הרכב במשרד הרישוי ומתאפשר מעקב אחר חובות של בעלי כלי הרכב והחלפת הבעלות בהם. ברישום יש כדי לתרום בעקיפין למלחמה בנגע הגניבות של כלי רכב. לפיכך, גם אם אין הרישום בגדר אקט קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי, חשיבותו רבה..." (ראה רע"א 5379/95 לעיל, עמ' 473). 14. עם זאת, כאמור לעיל, על אף חשיבותו הרבה של הרישום, אין בכוחו ליצור או לשלול זכויות קנייניות. כך, תקנה 284 לתקנות התעבורה עליה נסמכת המשיבה, מסדירה את אופן ביצוע הרישום בלבד ואין בכוחה לקבוע זכויות מהותיות או לשוללן. נציין כי הפרת חובת הרישום על פי תקנה 284 יכולה, לכל היותר, להעמיד עילת תביעה נזיקית למי שהסתמך על הרישום המטעה, ובלבד שיוכח כי ההימנעות מהרישום היוותה התרשלות, וכי התרשלות זו הסבה נזקים (ראה שם, שם "ואף שרישום הנעשה שלא כראוי תוך התרשלות עלול להעמיד עילת תביעה למי שהסתמך עליו.... "). אך, כאמור, אין בהתנהגות עוולתית כלשהי, ככל שתהיה, כדי לשלול זכויות מהותיות. 15. מכל האמור, אני סבורה כי משהוכיחה המערערת את זכויותיה הקנייניות ברכב, לא היה מקום לשלולן בשל מחדלה (בין אם הוא מוצדק ובין אם לאו, ואינני סבורה כי יש צורך להביע עמדתנו בשאלה זו) לרשום זכויותיה אלה במשרד הרישוי. ממילא, לא היה מקום לדון בהתנהגותה של המערערת ובחינתה על פי אמות המידה של דיני הנזיקין וחובות הזהירות, כפי שנהג בית משפט קמא. בחינה זו, כאמור, מקומה בתביעה אחרת." לאור האמור לעיל, יש לדון בשתי שאלות, והן: האם בעת כריתת חוזה המכר העביר מר ליפ למר ונונו את הבעלות ברכב? האם נגרם למר ליפ נזק כלשהו כתוצאה מהעברת רישום הבעלות ברכב אצל הנתבעת 5? האם מי מהנבעים 4 ו-5 חייב לפצות את התובעים בסכום כלשהו? העברת הבעלות ברכב: טוענים התובעים בכתב התביעה כי בעת מסירת הרכב למר ונונו לא התכוונו להעביר לו את הבעלות ברכב. סבור אני שאין לקבל את טענתם זו של התובעים, מהסיבות כדלקמן: סעיף 33 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן-"חוק המכר") קובע כי הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות. במקרה שבפנינו החוזה נעשה בעל פה ולא בכתב, כך שאיננו יודעים מה הוסכם בין הצדדים, וממילא חלה החזקה הקיימת בחוק המכר שהבעלות עוברת בממכר לקונה במסירתו. על התובע לסתור את החזקה שבחוק המכר, ולא נראה שהם הצליחו לסתור חזקה זו; מההתחייבות עליה החתים מר ליפ את מר ונונו ביום 17.11.04 נראה שהצדדים ראו את העסקה כתקפה, שכן מסמך זה דן בהחזר חוב ולא בביטול העסקה. יש לציין שביום 17.11.04, לאחר העברת הבעלות ברכב על שם הנתבעת 4, עדיין ראה מר ליפ את העסקה כתקפה; גם במסמך עליו חתמו מר ליפ ומר ונונו בחודש ינואר 2005 היה מדובר על החזר חוב ולא על עסקה בהתהוות או על עסקה באמצע ביצוע. דבר זה מלמד שהצדדים ראו את העסקה כמושלמת, ואת התמורה בגין הרכב ראו כחוב של מר ונונו למר ליפ; ביום 11.8.04 נרשמה לרכב ע"י משטרת ישראל הודעה על תשלום קנס שמספרה 5148352775. באותה עת נהג ברכב מר ונונו. ב"כ התובעים פנה ביום 21.2.05 במכתב למשטרת ישראל בבקשה להסב את הקנס על שם מר ונונו. להלן נוסח המכתב הנ"ל: "בשם מרשי מר יהודה לפידות, הנני לפנות אליכם בעניין שבנדון, כדלקמן: הרכב נשוא הקנס שבנדון, מס' 6371815, לא היה בבעלותו ו/או בחזקתו של מרשי בזמן ביצוע העבירה. הרכב הנ"ל נמכר למר ונונ סולומון ת.ז. ... , ובעת ביצוע העבירה היה הרכב בבעלותו ובשימושו של ה"ה הנ"ל. למען הסר ספק רצ"ב כתב הצהרה מטעם ה"ה סלומון ונונו, בעל הרכב בעת ביצוע העבירה נשוא הקנס שבנדון. בכתב ההצהרה הנ"ל מאשר ה"ה כי אכן הרכב היה בבעלותו ובשימושו. ..... ...." (ההדגשות שלי - י.ז.) כמדומני שהאמור במכתב זה מדבר בעד עצמו, ומעיד שבעת מסירת הרכב למר ונונו מסר לו מר ליפ גם את הבעלות ברכב. לאור האמור לעיל אני קובע שבעת העברת הרכב למר ונונו בחודש יוני 2004, העבירו לו התובעים גם את הבעלות ברכב. התביעה כנגד הנתבע 4: המכתב הנ"ל של ב"כ התובעים נכתב ביום 11.8.04. במכתב זה יש עדות על העברת הבעלות ברכב (על פי דיני הקניין) לפני מועד העברת הבעלות ברכב על שם הנתבע 4 (31.8.04) ולפני שהנתבע 3 העביר את הרכב לידי הנתבע 4. המסקנה העולה מדברים אלו היא שהנתבע 3 העביר לנתבע 4 כדין את הרכב, שכן הרכב היה בבעלותו. לאור זאת אין כל חשיבות לשאלה האם גרסת הנתבע 4 סבירה לא. די בכך שהנתבע 3 העביר לנתבע 4 נכס שבבעלותו. כלפי התובעים אין לנסיבות ההעברה כל רלוונטיות. מה עוד שגרסתו של הנתבע 4 לגבי נסיבות ההעברה לא נסתרה. לאור זאת, דין התביעה כנגד הנתבע 4 להידחות. התביעה כנגד נתבעת 5: מאחר ועל פי דיני הקניין הבעלות ברכב עברה לידי הנתבע 3 וממנו לנתבע 4, לא נגרם לתובעים כל נזק כתוצאה מרישום הבעלים החדשים של הרכב. אמנם קיימת אי בהירות לגבי נסיבות רישום העברת הבעלות, אך חוסר בהירות זה לא גרם נזק לתובעים. למרות חוסר הבהירות לגבי נסיבות רישום הבעלים החדשים של הרכב, מצב רישום הבעלות במשרד הרישוי תואם את העברת הבעלות על פי דיני הקניין. לאור האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 5. התביעה כנגד הנתבע 3: התובעים מבססים את תביעתם כנגד הנתבע 3 על החוזה שנחתם ביניהם בינואר 2005. על פי הסכם זה החוב של הנתבעת 3 עומד על הסך 40,000 דולר ונושא רבית חודשית בסך 5% לחודש. במלים אחרות, החוב נושא רבית שנתית בשיעור 60%. רבית זו הינה רבית נשך, בהתחשב בעובדה שמדובר בחוב צמוד לשער החליפין של הדולר ובתקנות הרבית לעניין חוב צמוד מטבע חוץ. סבור אני שתנאי חוזה זה הינם בניגוד להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993. אשר על כן, סבור אני שיש לחייב את הנתבעת 3 בסך 40,000 דולר (שגם הוא נושא קנס מסוים בהתחשב בתמורה המוסכמת ובסכומים ששילם הנתבעת לתובעים) כערכם בשקלים ביום הגשת התביעה בתוספת הפרשי הצמדה ורבית, כאשר סכום זה מחושב על פי הסכום שתבעו התובעים מאת הנתבעים האחרים. סןף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 נדחתה בהסכמה; אני מחייב את הנתבע 3 לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הסך 174,237.20 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (1.2.06) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. התביעה כנגד הנתבע 4 נדחית; התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבע 4 כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; התביעה כנגד הנתבעת 5 נדחית; התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעת 5 כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;בעלות רכבבעלותרכב