קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סגירת סניף בשטח מפונה: 1. עניינו של הערעור שלפנינו, החלטת המשיבה מיום 05.11.08 שניתנה על פי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה - 2005 (להלן - החוק), ושבה נקבע כי המערערת, אשר עיסוקה במסחר בתשומות חקלאיות, אינה זכאית לפיצוי בשל סגירתו של סניף שניהלה בישוב גני טל בגוש קטיף (להלן - הסניף) עקב הפינוי (להלן - ההחלטה). כפי שיפורט להלן, הנימוק העיקרי של המשיבה בדחותה את תביעת המערערת לפיצוי היה, כי לא הוכחה במקרה דנן פגיעה ניכרת בהכנסות העסק, בעל הסניף, עקב הפסקת פעילותו של הסניף, כפי שנדרש בהגדרה "סניף שהיה פעיל ביום הקובע" בסעיף 62 לחוק. המסגרת הנורמטיבית 2. "סניף" מוגדר בסעיף 62 לחוק כך: "סניף, לרבות שלוחה, של עסק שאינו עסק בשטח מפונה, שפעל, במועד כלשהו לפני היום הקובע, במקרקעין בשטח מפונה, ושביום הקובע התקיימו לגביו שני אלה: (1) בעל העסק היה ישראלי; (2) לעסק, לבעל העסק או לתאגיד שבשליטת מי מהם היתה זכות במקרקעין שבהם פעל הסניף". 3. לצורך הפיצוי, מבחין החוק בין "סניף שהיה פעיל ביום הקובע", הזכאי לפיצוי על פי סעיף 66 לחוק לפי שווי הנכסים של הסניף או לפי השווי הפיננסי, לפי בחירת הזכאי, לבין "סניף שלא היה פעיל ביום הקובע", הזכאי לפיצוי לפי סעיף 67 לחוק בסכום ההוצאות שהוציא לרכישת הזכות במקרקעין שבהם פעל הסניף ולבניית המבנה על המקרקעין, הרחבתו או התאמתו. 4. "סניף שהיה פעיל ביום הקובע" מוגדר בסעיף 62 לחוק כך: "סניף שהתקיימו לגביו כל אלה: (1) הועסקו בו עובדים בתקופה של 6 חודשים מתוך 12 החודשים שבתכוף לפני היום הקובע; (2) היה העסק בעל הסניף חייב בהגשת דוחות תקופתיים לפי חוק מע"מ - העסק הגיש דוחות תקופתיים לתקופה כאמור בפסקה (1) שבהם נכללו נתונים לגבי פעילותו של הסניף; (3) ועדת זכאות קבעה כי פעילותו הכלכלית של העסק בעל הסניף תיפגע פגיעה ניכרת עקב הפסקת הפעילות של הסניף, באופן שהכנסותיו של העסק יקטנו בהיקף ניכר". הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים 5. תביעת המערערת הוגשה לועדת הזכאות בשנת 2005. מחוות דעת של מ. זליגמן ושות' מיום 16.03.06, שהוגשה לועדה על ידי המערערת ושימשה בסיס להחלטתה הראשונה שניתנה ביום 06.12.06 (להלן - ההחלטה הראשונה) עולה, כי המערערת התאגדה כחברה בישראל בשנת 1962 ועד למועד הפינוי הפעילה יותר מ- 30 אתרים ברחבי ישראל, כאשר הסניף הקבוע בגוש קטיף הוקם בשנת 1991. הסניף נוהל כיחידה עצמאית והתאפיין בפעילות עצמאית מיתר סניפי העסק. לטענת המערערת, הסניף היה במשך כל שנות קיומו רווחי ביותר ויצר את מוקד הרווח השני בגודלו בעסק כולו. הסניף היווה לאורך השנים את המוקד המרכזי לחקלאים בגוש קטיף לרכישת תשומות חקלאיות. בשונה משאר אזורי המכירות של המערערת בארץ, אזור גוש קטיף התאפיין בריכוז חקלאים גבוה ביחס לשטח מצומצם ומוגדר, ולטענת המערערת, הפינוי הפחית "בן לילה" את מכירותיה באופן דרמטי. 6. בהלחטה הראשונה דחתה המשיבה את תביעת המערערת משני טעמים עיקריים: האחד - כי לא התקיים התנאי של "העסקת עובדים" על פי פסקה (1) להגדרה "סניף שהיה פעיל ביום הקובע", והשני - כי לא היתה "פגיעה ניכרת בהכנסות העסק" עקב סגירתו של הסניף, כנדרש על פי פסקה (3) להגדרה האמורה. 7. המערערת הגישה ערעור לבית משפט זה על ההחלטה הראשונה (וע 103/07) . במסגרת פסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת ענת זינגר ביום 08.05.07, הוחזר הדיון למשיבה בשני העניינים האמורים, וזאת על בסיס ראיות חדשות שהותר למערערת להגיש לועדת הזכאות. 8. ביום 05.11.08 ניתנה, כאמור, ההחלטה נשוא הערעור שלפנינו. יצויין, כי ההחלטה ניתנה לאחר שניתן פסק דין ביום 11.08.08, על ידי כב' השופטת זינגר בוע 164/07 פז חברת נפט בע"מ נ' ועדת הזכאות לעסקים - מינהלת סל"ע (להלן - פס"ד פז), שעניינו אף הוא פיצוי בשל סגירת סניף, תחנת תדלוק של החברה בישוב נווה דקלים. לאחר שהמשיבה בחנה את הראיות והטענות הנוספות של המערערת, ובעקבות האמור בפס"ד פז, החליטה המשיבה כי אמנם התקיים התנאי של "העסקת עובדים" לגבי המערערת, אולם לא התקיים תנאי הזכאות בענין "פגיעה ניכרת בהכנסות העסק" - ומכאן הערעור שלפנינו. נימוקי ההחלטה וטענות המשיבה 9. המשיבה קבעה, כי על פי סקירת הדו"חות הכספיים של המערערת, ובכלל זה דו"ח רווח והפסד לשנת 2003, שיעור ההכנסות של הסניף ביחס לכלל הכנסות העסק עמד על 4.6%, ובערכים נומינליים היו הכנסות הסניף בסך של כ- 8,000.000 ₪ לשנה. המשיבה קבעה כי אובדן הכנסות עתידי משוער בשיעור האמור, גם אם פירושו אובדן בפועל של כל הלקוחות בגוש קטיף, אינו מהווה "פגיעה ניכרת" בהכנסות העסק. לטענת המשיבה, אי מתן פיצוי לסניף של עסק בלא שנגרמה לו פגיעה ניכרת בהכנסות נובע מיסודו מהצורך לאזן בין זכות הפרט לפיצוי בשל קניינו מחד, לבין צרכי הכלל ומגבלות התקציב מאידך. 10. עוד קבעה המשיבה, כי אין מניעה ואף רצוי לבדוק את נתוני העסק גם לשנים 2005 ו- 2006 ולא ניתן להתעלם מהם. בדיקה של הכנסות העסק בדו"חות הכספיים לשנים 2005 ו- 2006 העלתה כי לא רק שלא נגרמה לעסק פגיעה בהכנסות לאחר הפינוי, אלא שההכנסות אף גדלו בשנים שלאחר הפינוי. בשנת 2005 היה יחס הגידול בהכנסות של כ- 3% (כ- 2,900,000 ₪), ואילו בשנת 2006 היה יחס הגידול בהכנסות של כ- 8% (כ - 14,000,000 ₪). בנסיבות אלה, סברה המשיבה, שאין המערערת זכאית לפיצוי בשל סניף פעיל. 11. בהקשר זה יצויין, כי היתה בועדה דעת מיעוט של נציג הציבור לפיה יש לבחון את שיעור "הפגיעה הניכרת" למועד הקובע והצופה פני עתיד, ולא במסגרת של "חוכמה לאחר מעשה", בהתאם למצב שהתרחש בפועל לאחר המועד האמור, דהיינו ביום מתן ההחלטה. נציג הציבור אף ציין, כי גם אם הלכה למעשה גדלו רווחי העסק, הרי שבהחלט ייתכן שהגידול נבע מהתפתחותו הטבעית של העסק ולולא הפינוי היו רווחיו גדולים בהרבה. לדעתו, ייתכן ויש לבחון את העסק לא רק על פי ביצועיו אלא גם על בסיס הביצועים אליהם היה מגיע לולא הפינוי. 12. המשיבה דחתה את גישת המערערת לפיה יש לבחון את הפגיעה הכלכלית בעסק באמצעות הרווח ולא באמצעות ההכנסות בלבד, הואיל וסברה כי לשון החוק בענין זה ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. גם לגבי לשון החוק ביחס לשיעור הפגיעה בהכנסות העסק ("פגיעה ניכרת"), סברה המשיבה, כי לשון החוק שנבחרה בסופו של דבר על ידי המחוקק מצביעה על כוונה לפגיעה ממשית בהכנסות ולא לפגיעה מסוג כלשהו שאיננה מגיעה לכדי פגיעה ניכרת. דיון 13. מעיון בנוסח פסקה (3) להגדרה "סניף שהיה פעיל ביום הקובע" עולה כי מצויים בו למעשה שני תנאים מצטברים: (א) הפסקת הפעילות של הסניף עקב הפינוי תיגרום לפגיעה ניכרת בפעילות הכלכלית של העסק בעל הסניף; (ב) הפגיעה תהא כזו, שהכנסותיו של העסק בעל הסניף יקטנו בהיקף ניכר. 14. ההגיון שעמד מאחורי תנאי "הפגיעה הניכרת" במקרה של סניף הוא, שבניגוד לעסק ראשי שהפינוי "חיסל" אותו במחי יד ועקב כך נגדע מקור פרנסתו של בעל העסק, הרי שבמקרה של סניף של עסק, אשר רוב פעילותו מחוץ לשטח המפונה, הכנסותיו רובן ככולן אינן תלויות דווקא בסניף שפונה. על כן מצא המחוקק לנכון להקשות על דרישות הסף לפיצוי בשל סניף שהיה פעיל ביום הקובע לעומת הפיצוי לעסק ראשי. 15. כידוע, הלכה פסוקה היא שיש לפרש דבר חקיקה על פי תכליתו, כאשר לשון החוק עצמו הינה אחד המרכיבים העיקריים בשיקוליו של הפרשן, ומבין האפשרויות הלשוניות על בית המשפט לבחור את זו המגשימה את תכלית החקיקה (ראה ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ. פקיד שומה רחובות פ"ד לט (2) 75; א. ברק "פרשנות דיני המיסים" משפטים כח (תשנ"ז) 425). בהקשר זה יצויין, כי בדברי ההסבר לפסקה (3) האמורה בהצעת החוק נאמר: "תנאי נוסף לכך שסניף יוגדר כסניף פעיל הוא שועדת הזכאות תיקבע שסגירתו של הסניף תשפיע באופן מהותי על הכנסותיו של העסק אשר הסניף היה חלק ממנו". הסעיף בנוסחו הסופי בחוק נוקט בלשון עתיד, וכך גם בדברי ההסבר. ההנחה היא שעל ועדת הזכאות להתבסס על צפי עתידי של פגיעה ניכרת בפעילות הכלכלית של העסק. סתם המחוקק ולא פירש לאיזה צפי עתידי הכוונה - האם להשערה תיאורתית ביום הקובע או בסמוך לו, או שמא על פי תוצאות ביצועיו של העסק, דה פקטו, בתקופה שלאחר סגירת הסניף בעקבות הפינוי. 16. בסופו של דבר בחר המחוקק בפסקה (3) האמורה בתיבה "פגיעה ניכרת". המחוקק לא בחר במילים "השפעה מהותית", ולהבדיל - לא נבחרה המילה "פגיעה" בלבד. כמו כן, נבחרו המילים "באופן שהכנסותיו של העסק יקטנו בהיקף ניכר" ולא נאמר שההכנסות יקטנו או ייפגעו מבלי לציין את היקף הפגיעה. מכאן המסקנה, שכוונת המחוקק היתה כי הפגיעה בפעילותו הכלכלית של העסק בעל הסניף תהיה פגיעה של ממש באופן שהכנסותיו של העסק יקטנו באופן ניכר. לו רצה המחוקק לנקוט במבחן של "זוטי דברים", חזקה עליו שהיה משתמש במונח זה ולא במילים פגיעה "ניכרת". בהקשר זה יש לציין, כי עיון ב"מילון החדש" של אבן שושן מעלה כי ישנה הבחנה בשפה העברית בין המילה "מהותי" לבין המילה "ניכר". בעוד ש"מהותי" הוא: "המתייחס אל המהות, להבדיל מאיכותי או כמותי" הרי שלגבי המילה "ניכר" נאמר: "בולט, מוחש, נראה לעין: "היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק" (מסכת גיטין נג)". במילים אחרות, מדובר במבחן כמותי, והפגיעה צריכה להיות בולטת, מוחשית ונראית לעין. לגבי התיבה "הכנסותיו של העסק" ייאמר, כי הואיל והמחוקק מודע היטב להבחנה בין המילה "הכנסות" לבין המילה "רווח" (ראה משל קביעת הרווח התפעולי בסעיף 11 לתוספת השלישית לחוק) - מכאן, שכוונת המחוקק בפסקה (3) בהגדרה "סניף שהיה פעיל ביום הקובע" היתה לפגיעה ניכרת בהכנסותיו של העסק ולא ברווחיו. 17. על בסיס ההנחות הלשוניות שפורטו לעיל, השאלה שעומדת בפנינו הינה - כיצד יש לפרש את המילים "פגיעה ניכרת" בפעילותו הכלכלית של העסק בעל הסניף עקב הפסקת פעילותו של הסניף בעיקבות הפינוי, כאמור בפסקה (3) להגדרה "סניף שהיה פעיל ביום הקובע" שבסניף 62 לחוק. שאלה זו נחלקת למספר שאלות משנה וביניהן: א. האם לאור פס"ד פז זכאית המערערת לפיצוי בשל הסניף שפונה הואיל והמצב העובדתי לגבי הסניף של המערערת שונה מהמצב העובדתי הנוגע לתחנת התדלוק של חברת "פז" בנווה דקלים. ב. האם יש לבחון את הנזק למערערת המתבטא באובדן של מקור רווח עצמאי בגוש קטיף, דהיינו אובדן ההכנסות מהלקוחות שהיו לעסק בגוש קטיף, או שמא יש לבחון את הפגיעה על רקע מצב כלל ההכנסות של העסק לאחר הפינוי, לעומת כלל ההכנסות של העסק לפני הפינוי. ג. האם פגיעה בהכנסות המערערת בשיעור של כ- 4.6%, הבאה לידי ביטוי בסכום אבסולוטי של כ- 8,000.000 ₪, מהווה "פגיעה ניכרת בהכנסות", ובמילים אחרות - האם יש לקבוע מבחן של אחוזים כאלה ואחרים, או שמא יש לשקול את מכלול הנסיבות. ד. האם יש לבחון את הפגיעה הכלכלית בעסק גם באמצעות הרווח ולא באמצעות ההכנסות בלבד. ה. האם יש מקום למבחן "הנאמנות" של הלקוחות, דהיינו שאין ליתן פיצוי לסניפים של עסקים אשר לגביהם סביר שהלקוחות ימשיכו לעבוד עם העסק על אף פינויו של הסניף, ומאידך יש מקום לפיצוי כאשר סביר שרוב הלקוחות של הסניף יאבדו. ו. האם יש מקום לבחינה בדיעבד של סוגיית "הפגיעה הניכרת", דהיינו, האם בענייננו יש להסתמך על התוצאות העסקיות של המערערת בשנים 2005 ו- 2006, מבלי שנערך ניתוח כלכלי לגבי הסיבות לגידול. ז. האם יש להקיש לענייננו מההוראות שבחוק לפיצוי מפוני סיני, התשמ"ב - 1982 בכל הקשור לפיצוי סניף. פסק דין פז 18. בפס"ד פז נדונה, בין היתר, השאלה האם תחנת התדלוק בנווה דקלים, אחת מ- 250 תחנות תדלוק שמפעילה חברת "פז" ברחבי הארץ, עמדה בתנאי ההגדרה "סניף שהיה פעיל ביום הקובע", לפי סעיף 62 לחוק. עמדת כב' השופטת זינגר היתה כי חברת "פז" לא עמדה בתנאי "הפגיעה הניכרת" לגבי תחנת התדלוק ולא היה מקום להתערבות בית המשפט בהחלטתה של ועדת הזכאות לענין הסניף של חברת "פז". 19. כב' השופטת זינגר קבעה (בסניף 81 לפסק הדין) כי הפגיעה בחברת "פז" לא עלתה על 1%, פגיעה שהיא בגדר שינוי מזערי בערך החברה שחברה נסחרת בבורסה עוברת לעיתים קרובות. לדעתה, מאחר והמקרה לא עבר אף את מבחן "זוטי הדברים" - מקל וחומר שאין הוא עומד במבחן "הפגיעה הניכרת". 20. לענין "הפגיעה הניכרת" עצמה, נקבע בפס"ד פז (סעיף 82 לפסק הדין) כי אין לנקוט במבחן פשטני של אחוז זה או אחר, ויש לשקול ולאזן בין שיקולים שונים, כאשר גובה הפגיעה באחוזים יהא מרכזי בהם, אך לא היחיד. בסעיף 84 לפסק הדין קבעה כב' השופטת זינגר, לענין הבחינה היחסית, כי יתכן שפינוי של אותה תחנת תדלוק יזכה חברה אחת בפיצוי (כך לדוגמא חברה אשר לה רק שני סניפים נוספים מחוץ לגוש קטיף), אך לא יזכה חברה אחרת (כמו חברת "פז" אשר לה כמאתיים וחמישים תחנת נוספות). 21. כב' השופטת זינגר השאירה בצריך עיון את שאלת משמעותו של ההפסד הכספי מבחינת הסכום האבסולוטי. בסעיף 86 לפס"ד פז נקבע: "... אף אם יש מקום להתחשב בנתון זה (וכאמור איני מכריעה שכך הוא), מכל מקום כשם שהגובה היחסי של הפגיעה לא יהא בגדר שיקול יחיד, כך גם הגובה האבסולוטי של הפגיעה, אם יובא בחשבון, אין מקום כי יהא בגדר שיקול יחיד". 22. לענין מבחן "הנאמנות" של לקוחות לעסק הנפגע, לא פסלה כב' השופטת זינגר (בסעיף 87 לפסק הדין) את האפשרות שיתכן ויש מקום להתחשב בשאלה מה יהא דין הלקוחות עם סגירת הסניף, אך קבעה כי "יש לזכור כי לא מדובר במבחן קל ובענין זה יכולות להינטש מחלוקות רבות". 23. יצויין, כי בפס"ד פז לא נבחנה השאלה שפורטה בסניף 16(ו) לעיל, בדבר המועד שבו יש לבחון את "הפגיעה הניכרת" של העסק - האם בסמוך ליום הקובע בלבד או שמא יש לקחת בחשבון את תוצאות האמת בשנים מאוחרות יותר, שבהן הסתבר שהכנסות העסק לא רק שלא נפגעו אלא אף גדלו. אמנם בסעיף 83 לפס"ד פז נעשתה הבחנה בין מקרה בו סגירת הסניף תגרום לכך שהעסק כולו יינזק קשות לבין מקרה בו העסק יוכל לשקם את עצמו באופן שהפגיעה לא תורגש לאחר זמן קצר - אולם לא נקבעה הלכה לענין המועד שבו יש לבחון את השיקום, היקפו, והשפעתו על שאלת "הפגיעה הניכרת". האם לענין "הפגיעה הניכרת" יש לאבחן את תוצאת פס"ד פז מהמקרה שלפנינו? 24. בטרם נענה על שאלה זו, נתייחס לשאלה מהי המשמעות, לענין ההחלטה בדבר "הפגיעה הניכרת, לגידול בהכנסות המערערת בשנים 2005 ו- 2006. 25. לטענת המשיבה בסיכומיה, מקום בו קיימים נתונים עדכניים לתקופה המאוחרת ליום הקובע, צריך ונכון לבחון אותם, ואין בסיס או הגיון בטענת המערערת כי על הועדה להתעלם מנתוני אמת אלה. המשיבה טוענת כי מתן פיצוי לעסק שלא רק שלא היתה פגיעה ניכרת בהכנסותיו אלא הן אף גדלו עומד בסתירה לשמירה על צרכי הכלל והתחשבות במגבלות התקציב. 26. אין בידי לקבל טענה זו, ובענין זה דעתי כדעת המיעוט בועדה. מלשון החוק, הנוקט בלשון עתיד, עולה שכוונת המחוקק בהציבו את התנאי לפיו תיתן ועדת הזכאות את החלטתה בשאלה האם פעילותו הכלכלית של העסק תיפגע פגיעה ניכרת עקב הפסקת פעילות הסניף היתה כי ההחלטה תינתן על סמך מבחן תיארוטי המבוסס על הערכת שווי העסק הצופה פני עתיד, וזאת על פי נתוני העסק כפי שהם ידועים עובר לפינוי, ותוך הפעלת השיקולים השונים שפורטו לעיל. נראה שכוונת המחוקק היתה, שבדיקת ועדת הזכאות לגבי תוצאות הפינוי של הסניף והשפעתו על העסק כולו תיעשה בסמוך ליום הקובע (06.06.04), בדומה לבדיקה שיש לבצע על פי החוק, לגבי עסק שהיה פעיל ביום הקובע. לאור תכליתו של החוק, כאמור בסעיף 1(2) לחוק, למתן פיצויים הוגנים וראויים בנסיבותיו המיוחדות של הענין, שפירושם גם מתן פיצויים באופן שיוויוני לכלל הזכאים - לא יתכן ששיעורו של הפיצוי יושפע מהמועד שבו הוגשה תביעה לועדת הזכאות. 27. הכנסותיו של עסק יכולות להשתנות, לטוב או לרע, לאורך זמן ממגוון סיבות. בהחלט סביר להניח שסמוך למועד הפינוי קטנו הכנסותיו של עסק באופן ניכר עקב פינוי סניף מסניפיו, על כל המשתמע מכך, אך בשנים שלאחר מכן, כתוצאה משינויים בשוק או מביצוע פעולות עסקיות שונות, שמטרתן למזער את הפגיעה מהפינוי - "תימחק" הפגיעה האמורה והעסק יגיע אף להגדלות כלל הכנסותיו. כלום יש "להעניש" עסק כזה על פעולות התייעלות שביצע ולשלול ממנו פיצוי עקב פינויו של הסניף אשר הוא זה שגרם, בעקיפין, לצורך בביצוע הפעולות האמורות, אשר הוכתרו בהצלחה בשנים שלאחר מכן? 28. לאור האמור, אני מקבלת את טענת המערערת לפיה המועד הקובע לענין הבדיקה האם היתה "פגיעה ניכרת" בעסק המערערת הוא המועד בסמוך לפינוי ולא המועד שבו ניתנה ההחלטה הסופית לגבי העסק, ולאחר שהיו בפני ועדת הזכאות תוצאות ממשיות של שנים 2005 ו- 2006, המצביעות על גידול כזה או אחר בהכנסותיה של המערערת. על כן, לצורך הבדיקה בדבר "הפגיעה הניכרת" אין להתבסס על התוצאות של שנים 2005 ו- 2006. 29. אני ערה לכך שהתוצאה שהגעתי אליה עלולה להכביד על התקציב שעומד לרשות המדינה לצורך מתן פיצויים על פי החוק, ובכך יתכן שצרכי הכלל אל מול התקציב עלולים להיפגע במקרה של מתן פיצוי לעסק שהשכיל להתגבר על הפגיעה שנגרמה לו בעקבות הפינוי, והכנסותיו אף גדלו. עם זאת, נראה שבאיזון שבין צרכי הכלל ומגבלות התקציב לבין זכותו של אדם לקבל פיצוי על פי החוק בשל קניינו - נוטה הכף דווקא לעבר אותו פרט אשר, כפי שנאמר, השכיל למנוע או למזער את תוצאות הפינוי לגביו, ובלבד שעמד בכל התנאים שהציב החוק בענין זה, לרבות התנאי בדבר קיומה של "פגיעה ניכרת" בפעילותו הכלכלית במועד הפינוי. 30. האם במועד הפינוי אכן היתה "פגיעה ניכרת" בעסקי המערערת עקב הפינוי של הסניף בגני טל? בהקשר זה אני מקבלת את הקביעות שבפס"ד פז לפיהן אין לבחון את הפגיעה באמצעות הרווח אלא באמצעות ההכנסות בלבד, וכי אין לקבוע מבחן של אחוזים כאלה ואחרים, ואף לא סכום אבסולוטי, לצורך הקביעה האם היתה "פגיעה ניכרת", אלא יש לשקול את מכלול הנסיבות. 31. מכלול הנסיבות הקשורות במערערת מביאני למסקנה שיש להבחין בינה לבין תחנת התדלוק של פז", נשוא פס"ד פז, או סניף של בנק שעמד לנגד עיני ועדת המשנה של ועדת הכספים של הכנסת בעת חקיקתו של החוק. כפי שנאמר לעיל, הסניף בגוש קטיף היה סניף ייחודי של המערערת, שפעל כיחידה עצמאית והתאפיין בריכוז לקוחות גבוה שעסקו בתחום החקלאות ביחס לשטח מצומצם ומוגדר. לקוחות אלה, ברובם, חדלו מלעסוק בחקלאות, לפחות בתקופה הראשונה שלאחר הפינוי ולא נזקקו כלל לשירותיה של המערערת, על כל סניפיה ברחבי הארץ. בכך שונה עסקה של המערערת מהעסק של חברת פז, שתחנת תדלוק אחת מתוך כמאתיים וחמישים תחנות שלה פונתה, או מבנק, שאחד מסניפיו הרבים פונה. אמנם אני מצטרפת לעמדה שהובעה בפס"ד פז לפיה מבחן הנאמנות הוא בעייתי ויכולות להינטש מחלוקות רבות לגביו, אך נראה שאין דומה אדם, יהא מקום הימצאו אשר יהא, שבכל מקרה נזקק לשירותי בנק, ואם ברשותו רכב - גם לשירותי תחנת תדלוק, לאדם שהיה חקלאי וככזה נזקק לשירותי המערערת, אשר לאחר שחדל מעיסוקו זה שוב לא תדרוך כף רגלו בסניף מסניפי המערערת או של כל חברה אחרת שעיסוקה בתשומות חקלאיות. 32. בפס"ד פז, בסעיף 84, נאמר במפורש כי יתכן שפינוי של אותה תחנת תדלוק יזכה בפיצוי חברה אחת, אשר לה רק מספר מועט של סניפים מחוץ לגוש קטיף אך לא יזכה חברה אחרת, כדוגמת חברת פז. בהקשר זה אני מקבלת את טענת המערערת לפיה המחוקק התכוון להבחין בין שני סוגי סניפים - סניף שהכנסותיו מלקוחות לא פסקו או לא פסקו עד כדי פגיעה ניכרת עם סגירת הסניף, והעסק המשיך לשרת את מרבית הלקוחות של הסניף בסניפיו האחרים, לעומת סניף כדוגמת הסניף נשוא הערעור שלפנינו, שהכנסותיו מלקוחות הסניף אבדו כליל לאחר סגירת הסניף. יושם אל לב, כי נוסח פסקה (3) להגדרה "סניף שהיה פעיל ביום הקובע" הוא כי פעילותו הכלכלית של העסק בעל הסניף תיפגע פגיעה ניכרת עקב הפסקת הפעילות של הסניף, ולא נאמר לאחר הפסקת הפעילות של הסניף. במבחן זה, במקרה של המערערת, להבדיל מחברת "פז" או מבנק, הפגיעה הינה אבסולוטית. 33. לאור האמור, נראה שיש לאבחן את תוצאתו של פס"ד פז מהמקרה שלפנינו, ולכן אני קובעת כי המערערת עמדה גם בתנאי של "פגיעה ניכרת" לפי פסקה (3) להגדרה "סניף שהיה פעיל ביום הקובע" שבסעיף 62 לחוק. האם יש מקום להשוואה בין החוק לבין חוק פיצוי מפוני סיני, התשמ"ב - 1982. 34. בשולי הדברים נתייחס גם לנושא זה. אמנם סעיף 27(ד) לחוק פיצוי מפוני סיני, התשמ"ב - 1982 (להלן - חוק מפוני סיני) קבע כי אדם בעל זכויות בעסק באזור סיני, המהווה רק חלק מעסקו העיקרי שמרכזו מצוי במקום אחר, יקבל פיצוי רק בשל זכויות במקרקעין ובשל הוצאות פירוק והרכבה. עם זאת, יש לזכור שחוק מפוני סיני נחקק בשנת 1982, כעשר שנים לפני חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, האוסר על פגיעה בלתי מידתית בקניינו של אדם. על כן, אין מקום להשוואה בין חוק מפוני סיני לבין חוק יישום תכנית ההתנתקות אשר תכליתו היא, כאמור, מתן פיצויים הוגנים וראויים בנסיבות המיוחדות של הענין, וחזקה שיש לפרשו בהתאם להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. סוף דבר 35. לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל, ויש לראות את המערערת כזכאית לפיצוי לפי הגדרת "סניף שהיה פעיל ביום הקובע" שבסעיף 62 לחוק. המשיבה תשלם למערערת, תוך 30 ימים, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. תוכנית ההתנתקות / מפונים