סירוב לחתום על הסכם פשרה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב לחתום על הסכם פשרה: א. הרקע לתובענה ועיקר טענות בעלי הדין בפני תביעה לאכיפת הסכם פשרה כספי ותשלום פיצויים בגין הפרתו. 1. עיקר העובדות הצריכות להכרעה: 1.1 התובעים דכאן הגישו ב-ת"א 45003/98 תביעה לפינוי (, להלן: "תביעת הפינוי") הנתבעת מדירה בבית ברחוב הלל 17 בתל-אביב (להלן: "הדירה"). 1.2 ביום 24.7.02 ניתן פסק דין בתביעת הפינוי לפיו חוייבה הנתבעת לפנות את הדירה: "בכפוף לכך שהתובעים ישלמו לה סך של 121,170 דולר על פי השער היציג ביום מתן פסק הדין, כאשר סכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל". 1.3 התובעים לא השלימו עם פסק הדין האמור והגישו עליו ערעור בפני בית המשפט המחוזי (ע"א 2678/02). 2. הערעור האמור התקבל בחלקו, והדיון הוחזר לבית משפט השלום ונקבע בפני כב' השופטת ברקוביץ (להלן: "ההליכים המאוחרים"). 2.1 ב"כ בעלי הדין הסמיכו את כב' השופטת ברקוביץ, ליתן פסק דין על דרך הפשרה ללא הנמקה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) 1984. 2.2 ביום 1.8.07 ניתן על ידי כב' השופטת ברקוביץ פסק דין אשר בחלקו האופרטיבי נקבע: "הנתבעת תפנה את הדירה והחצר הצמודה לה...וזאת בכפוף לכך שהתובעים ישלמו לנתבעת סך של 121,570 דולר ארה"ב ע"פ השער הידוע במועד התשלום. פסק הדין יבוצע בתוך 30 יום מהיום בתאום של 10 ימים מראש" (להלן: "פסק הדין המאוחר"). אין חולק בפני כי סכום פסק הדין המאוחר שולם לנתבעת על פי שער יום 31.12.07 והנתבעת פינתה את הבית (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת יום 9.3.08). 3. בעוד הערעור תלוי ועומד וקודם למתן פסק הדין המאוחר פנה ב"כ התובעים (עו"ד אליהוד יערי) לב"כ הנתבעת עו"ד גיל-עד חריש בניסיון לגבש הסכם פשרה בין בעלי הדין. 4. במסגרת המשא ומתן לפשרה העלה עו"ד יערי בפני עו"ד חריש מספר הצעות לתשלום סכומים הנופלים מן הסכום שנקבע בפסק הדין בתביעת הפינוי, הצעות אלו לא זכו להסכמת הנתבעת ו/או בא כוחה. 5. ביום 30.5.06 בעיצומם של ההליכים למשא ומתן לפשרה, שיגר עו"ד חריש לעו"ד יערי מכתב אשר, מפאת חשיבותו אצטט את תוכנו לכאן: "לצערי עמדתי והמלצתי לא התקבלו ומרשתי דורשת שיפור ההסדר באופן שיהא בסך 115,000 דולר. אנא הודיעני עמדתך. למניעת ספק, לא תינתן הסכמה לדחיית מועד הערעור במידה ולא יושג הסדר" (להלן: "מכתב ההצעה"). 6. עם קבלת מכתב ההצעה, פנה עו"ד יערי ליתר התובעים וביקש הסכמתם לסכום שהוצע במכתב ההצעה. בעקבות קבלת הסכמתם של יתר התובעים שיגר עו"ד יערי לעו"ד חריש, בו ביום, הודעת פקסימליה שנרשמה בכתב ידו על עותק מכתב ההצעה, כהאי לישנא: "לעו"ד גיל-עד חריש: ח.נ. מצ"ב הסכם פשרה ע"ס 115,000 דולר חתום. לחתימתך ולהחזרתו אלי חתום על ידך והגשתו לבית המשפט למתן תוקף של פסק דין. (-) עו"ד אליהוד יערי" (להלן: "מכתב ההסכמה"). 7. אין חולק בפני כי מכתב ההסכמה כמו גם נוסח הסכם הפשרה החתום על ידי התובעים, התקבלו במשרדו של עו"ד חריש. 8. עיקר טענות התובעים 8.1 כנטען בכתב התביעה התקשר עו"ד חריש לעו"ד יערי בשעות אחר הצהריים של יום 30.5.06 והודיעו טלפונית כי הנתבעת חזרה בה ממכתב ההצעה וכי הורתה לפרקליטה, עו"ד חריש, שלא לחתום על הסכם הפשרה. 8.2 בתגובה הודיע עו"ד יערי במכתבו הנוסף מיום 30.5.06 לעו"ד חריש כי התובעים קיבלו את הצעת הנתבעת כפי שהוגדרה במכתב ההצעה וכי בעקבות כך הושג בין הצדדים הסכם סופי ומוחלט אשר הופר על ידי הנתבעת. 8.3 בכתב תביעתם טוענים התובעים כי הנתבעת הפרה בריש גלי את ההסכם שנכרת בין הצדדים וכי מן הדין הוא לאכוף על הנתבעת את ההסכם. עוד טענו התובעים כי יש לאכוף על הנתבעת את ההסכם גם מכוח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). 8.4 בנפרד ובמובחן טענו התובעים כי הם זכאים לגבות מן הנתבעת, פיצויים בשל הפרת ההסכם הן בגין נזק בלתי ממוני והן כנזק ממוני המתבטא בירידתם לטמיון של משאבי זמן ועבודה מקצועית בהיקף של כ-50 שנות עבודה. 8.5 התובעים העמידו את סכום הפיצויים ע"ס 100,000 ₪. 9. עיקר טענות הנתבעת 9.1 ליבת טענתה של הנתבעת הינה כי עו"ד יערי הסתיר מידיעת עו"ד חריש "באופן מכוון וזדוני" את סכום החוב הנכון כפי שנקבע בפסק הדין מושא תביעת הפינוי וניסה תוך "הטעיה מכוונת" לסכם את המשא ומתן על בסיס חוב בסך 121,170 דולר, ללא שיידע את עו"ד חריש בדבר תוספות הריבית והפרשי ההצמדה שנקבעו במסגרת אותו פסק הדין. לגרסת הנתבעת, בשלב המו"מ בין הצדדים עמד סכום החוב הנכון על פי פסק הדין על סך כ-180,000 דולר. 9.2 בנתון לכך טענה הנתבעת כי התובעים ניהלו את המשא ומתן בחוסר תום לב. 9.3 בנפרד ובמובחן טענה הנתבעת כי אין בניהול משא ומתן לפשרה במסגרת חליפת מכתבים וללא שנחתם הסכם כלשהוא - כדי לחייב את הנתבעת, ומכאן שאין בידי התובעים עילה לאכיפת ההסכם. 9.4 הנתבעת אף כפרה בסכומי הנזק שנתבעו על ידי התובעים. עד כאן עיקר טענות בעלי הדין. ב. המחלוקת 1. הפלוגתאות הצריכות להכרעה בתובענה זו הינן כדלקמן: 1.1 האם השתכלל בין בעלי הדין הסכם כגרסת התובעים. 1.2 האם הפרה הנתבעת את ההסכם האמור באופן המצדיק את אכיפתו. 1.3 טענת הנתבעת לטעות ו/או הטעיה כעילה לביטול ההסכם. 1.4 נפקותם של ההליכים המאוחרים ופסק הדין המאוחר על צדקת סעד האכיפה. 1.5 זכותם של התובעים לפיצויים בגין הפרת ההסכם. ג. דיון וממצאים 1. כריתת הסכם על ידי הצעה וקיבול 1.1 בסעיף 2 לחוק החוזים נקבע: "פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה". 1.2 ובסעיף 5 נאמר: "הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע והמעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה". 1.3 עיון במכתב ההצעה ובמכתב ההסכמה לכשעצם מפרנס ממצא כי בין הצדדים השתכלל הסכם על דרך של הצעה וקיבול לפיו התחייבה הנתבעת לפנות את הדירה כנגד התשלום בסך 115,000 דולר (להלן: "ההסכם"). למען הסר ספק, לא נטענו בפני טענות בדבר העדר יסודות גמירת דעת ומסוימות ממכתב ההצעה, להבדיל מטענות בדבר טעות והטעיה. 1.4 הנה כי כן, טענה הנתבעת בסעיף 38 לכתב הגנתה: "הנה איפוא על בסיס שקרי שיצר ב"כ התובעים כלפי ב"כ הנתבעת, הביע ב"כ הנתבעת בטעות כמובן הסכמה להסדר פשרה על פיו יופחת מסכום החוב של 6,000 דולר ויחסכו מהתובעים הוצאות הערעור" (ההדגשות שלי-מ.ב.ח). 1.5 עו"ד חריש שהגיש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת חזר על גרסה זו גם בסעיף 38 לתצהירו. 1.6 במהלך חקירתו הנגדית ניסה עו"ד חריש ליטול מעוקצו של מכתב ההצעה בהעידו: "הראיה שחזרתי אליך למחרת עם הצעה של 115 אלף דולר. לא הצעה, אמרתי לך שהם דורשים 115,000 דולר" (בעמ' 13 לפרוטוקול ישיבת יום 9.3.08 שורות 21-19 - ההדגשה שלי-מ.ב.ח). 1.7 ולמטה מזה בתשובה לשאלה משיב עו"ד חריש: "גם אני רציתי לגמור את זה ב-115,000 דולר אבל ברגע האחרון נגלה העניין של הפרשי ההצמדה ואמרתי שאבדוק ראיתי שהיא צודקת ואז אמרתי לך את מה שאמרתי שאינני מסכים" (שם בעמ' 13 שורות 27-25 וגרסה זהה בעמ' 15 שורות 21-19). 1.8 מעדותו של עו"ד יערי בפני עולה כי מכתב ההסכמה שוגר לעו"ד חריש ביום 30.5.06 בשעה 13:00 וכי רק בשעה 15:30 באותו יום הודיע עו"ד חריש לעו"ד יערי כי: "בדעת הנתבעת להפר את הסכם הפשרה" (המכתב נספח י"ג לכתב התביעה ועדותו של עו"ד יערי בעמ' 7 שורות 11-2). העולה מן המקובץ הוא כי הודעתו של עו"ד חריש לפיה הנתבעת אינה מסכימה להתפשר בסכום של 115,000 דולר נמסרה לעו"ד יערי כשעתיים ומחצה לאחר שעו"ד יערי שיגר את מכתב ההסכמה שהתקבל אצל עו"ד חריש. 1.9 תימוכין למסקנה זו אני מוצא גם בנטען בסעיפים 36, 35 לסיכומי הנתבעת לאמור: "במקביל ימים ספורים לפני מועד הדיון בערעור שאלה הנתבעת את הח"מ (עו"ד חריש) אודות הפרשי ההצמדה, או אז בדק הח"מ לראשונה את האמור בנושא זה בפסק הדין ונוכח בחובת התובעים לשלם דמי פינוי הכוללים גם הפרשי הצמדה כאמור. מיד עם גילוי הטעות מחד וההטעיה כאמור, מיהר הח"מ להודיע לעו"ד יערי שהסכם הפשרה ששיגר - לא ייחתם". 1.10 סירובה של הנתבעת לחתום על הסכם הפשרה שצורף למכתב ההסכמה, אין בו לכשעצמו כדי לאיין את תוקפו של ההסכם האמור, בדומה לכך גם טענתה לפיה כל עוד לא ניתן להסכם האמור תוקף של פסק דין - אינה מושכלת. 1.11 הנה כי כן נפסק: "הסכם כאמור יכול להחשב וכי תוקף גם אם אין בו אלא מסגרת שלדית אשר צריכה עדיין לקרום עור וגידים בחוזה מפורט או כנוסחם של הצדדים לפנינו, ב'חוזה פורמלי' הסכמה לעריכת חוזה פורמלי נוסף אין בה לכשעצמה כדי להוליך למסקנה כי החוזה המוקדם והשלדי שנערך בין הצדדים הוא נעדר תוקף מחייב והוא, כאשר ברור וגלוי כי הצדדים אכן גמרו אומר בדעתם לכרות חוזה ונתנו לכך ביטוי בהסכם המוקדם". ראו: ע"א 62/78 יגאל זימלר נ. חברת יניצקי בע"מ (פ"ד ל"ב (3) 296). וכן ראו: ע"א 11173/02 אלוניאל בע"מ נ. זאב בר בנין ופיתוח בע"מ . 1.12 ב-ע"א 3026/98 כהן נ. ירמיהו , נקבע: "על הצדדים להעיד באופן מוחלט על רצונם וכוונתם להתקשר זה עם זה בהתקשרות מחייבת. חלופת המכתבים בין הצדדים מדברות בעד עצמן אודות רצונם להתקשרות ביניהם. אם נתקיימו במסמך כל אלה אף קיומה של הסכמה בדבר חתימת חוזה עתידי - לא תשלול את תוקפו". 1.13 אני פוסק אפוא כי בסירובה לחתום על הסכם הפשרה הפרה הנתבעת את ההסכם. 2. גרסת הנתבעת ונפקותה 2.1 במהלך חקירתה בפני טענה הנתבעת כי העלתה במהלך שיחותיה עם עו"ד חריש את דרישתה לקבל את הפרשי ההצמדה והריבית בנוסף ל-115 אלף דולר (שם בעמ' 16 שורות 21-17, בעמ' 17 שורות 5-4). 2.2 גם בהנחה המטיבה ביותר עם הנתבעת, עסקינן בדרישה שהעלתה הנתבעת בפני פרקליטה אך לא מצאה כל ביטוי במכתב ההצעה ממנו נעדר כל אזכור באשר לתוספת ריבית והצמדה. 2.3 חוששני כי הניסיון להציג כחזות הכל את הנחיותיה של הנתבעת לפרקליטה תוך התעלמות מנוסח מכתב ההצעה מתעלם מהוראת סעיף 2 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965, לפיו: "שלוחו של אדם כמותו ופעולת השלוח לרבות ידיעתו וכוונתו מחייבת ומזכה לפי הענין את השולח". 3. טענת טעות ו/או הטעיה נימוק הגנה נוסף אותו העלתה הנתבעת הינה טעות - והטעיה. 3.1 התשתית העובדתית לטענה זו פורטה בתצהירו של עו"ד חריש ואפרט להלן את עיקריה: במהלך שיחה טלפונית שהתקיימה סמוך לדיון בערעור שאל עו"ד חריש את עו"ד חריש את עו"ד יערי מהו סכום החוב ועו"ד יערי השיבו שסכום החוב הוא כ-120,000 דולר ארה"ב ללא שאמר דבר בדבר היות החוב צמוד ונושא ריבית (סעיפים 5, 4 לתצהיר). למשמע הדברים הניח עו"ד חריש שסכום החוב הינו 120,170 דולר שעל בסיס זה נמשך המו"מ (סעיף 6). עו"ד חריש לא ראה יסוד לפקפק בנתון זה מה גם שנתון זה היה במעמקי זכרונו, לאור האמור לא טרח לקרוא בשנית את פסק הדין (סעיף 9). עו"ד חריש טען: "אין לי ספק כי עו"ד יערי ידע היטב שסכום החוב הוא כ-180,000 דולר ולא 120,000 דולר" (סעיף 12 ) ולמטה מזה: "התנהגותו ומצגיו של עו"ד יערי מהווים הטעיה מכוונת או יצירה מכוונת של מצג שווא או פעולה שאינה בתום לב" (סעיף 13). 3.2 עסקינן אפוא בטענת הטעיה נוקבת המייחסת לעו"ד יערי התנהגות הנגועה ביותר מאשר רבב של חוסר יושר וככזו מחייבת רמת הוכחה ההולמת את מידת רצינותה (השוו: קדמי על הראיות בעמ' 1559-1558). 3.3 במהלך חקירתו לא כפר עו"ד יערי בעובדת קיום השיחה הטלפונית בינו ובין עו"ד חריש אך בתשובה לשאלה האם התבקש להזכיר לעו"ד חריש את סכום פסק הדין משיב עו"ד יערי: "לא ביקשת שאזכיר לך אתה נשמעת כמי שמכיר טוב מאד את סכום פסה"ד" (שם בעמ' 6 שורות 8-7). כמו כן כפר עו"ד יערי בטענות עו"ד חריש לפיו אמר לו האחרון כי הוא צריך להתייעץ עם הנתבעת (שם מול שורות 12-11). להלן בהמשך עדותו נשאל עו"ד יערי: "האם נכון שמיד אמרתי לך כבר באותו יום שהטעית אותי בקשר לסכום הפסק". והשיב: מה שהוא אמר לי אני מרגיש עם הענין הזה חרא ויש לנתבעת כנראה יועצים אחרים" (שם בעמ' 7 שורות 12-11). ולמטה מזה: "מעולם הוא (עו"ד חריש-מ.ב.ח) לא אמר לי שהטעיתי אותו, הוא רק אמר לי שהלקוחה שלו חושבת שמגיעים לה הפרשי הצמדה את ענין ההטעיה הוא המציא אחר כך" (שם בין השורות 27-26). ובהתייחסו לעיתוי המועד בו הודע לו על דרישת הנתבעת לתשלום הפרשי הצמדה מעיד עו"ד יערי: "כל זה היה אחרי המכתב שלי שמאשר את המכתב שלך" (בעמ' 8 שורות 13-12). 3.4 אשר לעו"ד חריש: בתשובה לשאלה אם כתב את מכתב ההצעה ללא שקרא וידע את פסק הדין שניתן בתביעת הפינוי השיב עו"ד חריש: קראתי אותו בהקשר לערעור שהגשתם ושדיברת איתי ביוזמתי ב-2006 הייתי מחוץ למשרד ואתה אמרת לי 120 ומשהו..." (שם בעמ' 12 שורות 7-3). אלא שבהמשך עדותו העיד עו"ד חריש: "...בשנת 2006 היה בפני רק פסק דין אחד של השופט גולדין וסכומו ברור ולשונו ברורה והתנאים ברורים. ידעתם שאתם מסרבים לשלם בגלל הערעור לפיכך היה מקח טעות שלי כתוצאה מהטעייה שלך בנושא הפרשי ההצמדה" (שם בתחילת עמ' 14). 3.5 המשך עדותו של עו"ד חריש לא מותיר כל ספק למצער באשר ליכולתו לבדוק את פסק הדין קודם למשלוח מכתב ההצעה, הנה כי כן העיד: "ניהלנו מו"מ בטלפון, לא פגשתי אותו ניהלנו 5 שיחות לפחות במהלכן...עלו סכומים שונים...אני משער שזה לקח שבועיים והכל מו"מ לא מחייב" (שם בקצה עמ' 14). ובעמ' 15 הוא מעיד: "זה לוקח בדיוק דקה לבדוק את פסק הדין. לא בדקתי והסתמכתי על מה שאתה אומר לנו" (שם בין שורות 7-6). 3.6 השוואה בין גרסת הנתבעת בעדותה לבין גרסת עו"ד חריש שופכת אור לא מחמיא על עו"ד חריש כמי שפעל בסטיה מהנחיות מרשתו, שכן מעדותה של הנתבעת עולה כי הנחייתה לעו"ד חריש הייתה לדרוש 115 אלף דולר בתוספת ריבית והצמדה (שם בעמ' 17 שורות 5-4) עם זאת אין בכך כדי לסייע בידי הנתבעת שכן גם אם אצא מנקודת הנחה כי עו"ד חריש פעל בסטיה מהוראות מרשתו הנתבעת - מחויבת הנתבעת לתוכן מכתב ההסכמה מכח הוראות חוק השליחות. 3.7 הבסיס הנורמטיבי של טענת ההטעיה מצוי בהוראת סעיף 15 לחוק החוזים שם נקבע: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה. לעניין זה הטעיה לרבות אי גילויין של עובדות אשר לפי דין לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". 3.8 על יסוד מקבץ הראיות שבפני הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את טענת ההטעיה. לא זו בלבד שלא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי עו"ד חריש שאל לגבי סכום פסק הדין או כי עו"ד יערי נקב בסכום מסוים כסכום פסק הדין, אלא שהראיות שבפני תומכות בממצא לפיו עו"ד חריש היה מודע לתוכן פסק הדין לרבות סכומו. 3.9 יתר על כן גם אם אניח כי עו"ד חריש לא היה מודע לתוכן פסה"ד ולסכומו, סבורני כי עו"ד יערי היה רשאי להניח, לאור המשא ומתן הממושך בין הצדדים ובשים לב לחובתו המקצועית של עו"ד חריש, לנהל מו"מ מתוך מודעות לפרטיו החיוניים - כי עו"ד חריש מודע לסכום פסק הדין. 3.10 הנובע מכך כי לא התקיימו הנסיבות אשר חייבו את עו"ד יערי לגלות את סכום פסק הדין לרבות מרכיב השערוך הגלום בו. אני דוחה אפוא את טענת ההטעיה. 4. אכיפת ההסכם 4.1 בצד העקרוני, משהפרה הנתבעת את ההסכם מתוך שנמנעה מלחתום על הסכם הפשרה זכאים התובעים לאכיפתו של ההסכם כמתחייב מסעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות"). בתביעתם עתרו התובעים למתן צו עשה לאכיפת ההסכם ללא שהבהירו את תוכנו של צו העשה המתבקש. 4.2 הגעתי למסקנה כי חרף הוראת סעיף 2 לחוק התרופות אין בידי לאכוף את ההסכם על הנתבעת וזאת לאור התקיימותם של ההליכים המאוחרים אשר הבשילו לכדי מתן פסק הדין המאוחר אשר בגדרו חויבו התובעים לשלם לנתבעת סך של 120,170 דולר צמוד על פי הוראות פסק הדין המאוחר. סבורני כי לא ניתן להתעלם מנפקותו של פסק הדין המאוחר ובעיקר מן העובדה שאכיפת ההסכם לפיו על התובעים לשלם לנתבעת סכום בסך 115,000 דולר חותר תחת הסעד האופרטיבי שנקבע בפסק הדין המאוחר. 4.3 הבסיס הנורמטיבי להחרגת סעד האכיפה מצוי בסעיף 3 לחוק התרופות ובענייננו יש ליישם את הוראת סעיף 3 (4) לחוק התרופות לפיו לא יינתן צו אכיפה מקום שאכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין. 4.4 ב-ע"א 3833/93 ד"ר יוסי לוי נ. אילנה לוין פ"ד מ"ח (2), 862 נדרש בית המשפט לסוגיית החריג האמור בסעיף 3(4) וקבע כי: החריג האמור חל הן לגבי נסיבות שהיו קיימות בעת כריתת החוזה כמו גם נסיבות שהתרחשו לאחר כריתת החוזה בין שהיו צפויות ובין אם לאו (פיסקה 15 לפסה"ד). בית המשפט הוסיף וקבע כי יש לשקול, בבחינת החריג האמור, גם שיקולים של טובת הציבור, ולדבריו: "לפי לשונו אין הסעיף מחייב תפיסה צרה של צדק המוגבלת ליחסים שבין הצדדים לחוזה להבדיל מתפיסה רחבה של הצדק הכוללת גם שיקולים של טובת הציבור...אנטרס הציבור כולל גם הגנה על ערכי היסוד של שיטת המשפט" (שם בפסקאות 17, 16). 4.5 כאמור לעיל מתן צו אכיפה על פי עתירת המבקשים משמעותו חתירה תחת פסק הדין המאוחר ושינויו: לדידי אכיפת הסכם מוקדם בין בעלי הדין אשר אינו מתיישב עם פסק דין מאוחר שניתן ביניהם מערער את ערכי היסוד של השיטה המשפטית וככזה מנוגד לצדק הציבורי. 4.6 אטעים כי בעלי הדין נזקקו להליכים המאוחרים לרבות מתן פסק הדין המאוחר הן במהלך טיעוניהם בפני (עמ' 11 לפרוטוקול ישיבת יום 9.3.08) ב"כ התובעים הגיש לבית המשפט ביום 17.3.08 את כל אסופת כתבי בי דין המתייחסים לדיונים בפני כב' השופטת ברקוביץ לרבות פסק הדין המאוחר, והתייחס לאותו פסק דין גם בסיכומיו (סעיפים 6, 5), בכך הוכשרה הקרקע להתייחס למשמעותם של ההליכים המאוחרים לרבות פסק הדין המאוחר. השוו ע"א 69/98 מהאד מחמד מחאג'נה נ. לביבה מחג'אנה (להלן: "פרשת מחאג'נה"). אשר על כן אני דוחה את העתירה לאכיפת ההסכם. 5. פיצויים בגין הפרת הסכם 5.1 הגם שהפרת ההסכם בין הצדדים הסבה לתובעים נזק כספי המתבטא בהפרש שבין הסכום שהתחייבו לשלם על פי ההסכם 115,000 דולר מזה ובין הסכום שנקבע בפסק הדין המאוחר (סך 121,170 דולר) נמנעו התובעים מלתבוע פיצוי בגין נזק זה בתביעתם, לא עתרו לתיקון כתב התביעה ואף לא נדרשו לסעד זה בסיכומיהם. 5.2 שקלתי האם ניתן לרפא מחדל זה ולפסוק לתובעים פיצויים בגין ראש נזק זה על יסוד ההלכה הגורסת כי בנסיבות מסוימות רשאי בית המשפט ליתן סעד שלא התבקש לו מפורשות (השוו: פרשת מחג'אנה בפסקה 12) אך הגעתי למסקנה כי פסיקת פיצוי בגין פריט זה משמעותה המעשית הינה מתן צו אכיפה לחיוב כספי בניגוד לעמדה אשר ביטאתי לעיל. אשר על כן אמנע מפסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה. 5.3 התובעים עתרו גם לשיפוי בגין ההוצאות שנגרמו להם בשל השחתת זמן יקר תוך הסתמכויות על המשא ומתן שבין הצדדים ועריכת הסכם הפשרה (סעיף 41 לכתב התביעה) וכימתו נזקיהם בפריט זה בסכום של 56,250 ₪ על בסיס 50 שעות עבודה לפי 250 דולר לשעה (סעיף 45 לכתב התביעה). 5.4 דע עקא לא הובאו בפני ראיות באשר לכמות שעות העבודה ושכרו הראוי של התובע כעו"ד ומשכך אין בידי לפסוק לתובעים פיצויים בסכום הנתבע על ידם. השוו: ע"א 136/92 ביניש עדיאל . דניה סיבוס (פ"ד מ"ז (5) 114). 5.5 עם זאת נחה דעתי כי התובעים אכן הקדישו משאבי זמן מקצועי בניהול המשא ומתן ובעריכת הסכם הפשרה וכי למצער הם זכאים מכוחו של סעיף 12 לחוק החוזים, לפיצויים מן הנתבעת בגין חוסר תום הלב שאפיינו את פעילותה במהלך המו"מ לכריתת ההסכם. אני אומד סכום זה על בסיס "שומת הדיינים" לסכום של 15,000 ₪. (השוו: ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ. מלון טירת בת שבע בע"מ פד"י ל"ה (2) )800. 6. סוף דבר 6.1 אני מקבל את התביעה בחלקה בלבד ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 6.2 לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪. הודעה זכות הערעור. פשרההסכם פשרהחוזה