עישון בחדר מדרגות בבניין משרדים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עישון בחדר מדרגות בבניין משרדים: חב' קסם מילניום בע"מ (להלן-החברה) ומנהלה, ירון בן עובדיה (להלן- התובעים) הגישו תביעה לצו עשה נגד חברת הניהול מיקדן ספנות בע"מ (להלן- מיקדן או נתבעת 1) ונציגות הבית ברח' נירים 3, תל- אביב (להלן- הנציגות או נתבעת 2), המורה להן לאסור את העישון בבניין הידוע בשם "בית הספנות" (להלן- בית הספנות או הבניין), בו שוכרים התובעים משרדים. במרכז התביעה עומד החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983 (להלן- החוק למניעת העישון או החוק). תמצית טענות התובעים התובעים שכרו משרדים בחלק הדרומי של האגף הצפוני של בית הספנות (להלן- משרדי התובעים או המשרדים). בית הספנות מנוהל על ידי נתבעת 1, בשיתוף עם נתבעת 2. על מנת להגיע למשרדים על התובעים ועובדיהם לעשות שימוש בגרם מדרגות המשותף לכל הדיירים. אין מעלית המובילה למשרדים. בשלב מסוים החליטו הנתבעות, שחדר המדרגות ישמש כאזור עישון של האגף בו מצויים משרדי התובעים. כדי להקל על המעשנים הציבו הנתבעות דליים בהם חול, על מנת שישמשו כמאפרות. בפועל משמשים הדליים גם כמעצור לדלתות הפונות לחדר המדרגות לבל תיסגרנה ועשן הסיגריות חודר למשרדי התובעים. כתוצאה מהסדר זה נגרם סבל עצום לעובדי החברה, לקוחותיה, מנהלה וספקיה, שנאלצים להיחשף לעשן הסיגריות בעת שהם עושים שימוש בגרם המדרגות ובמשרדים עצמם. למרות פניות התובעים לנתבעות ובקשתם לחדול מהסדר זה, הגורם לתובעים סבל רב, לא נקטו הנתבעות בפעולה כלשהי על מנת למנוע או לאסור את העישון בחדר המדרגות המוביל למשרדי התובעים. החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים אינו נשמר בבית הספנות מאחר ואין חדר עישון או אולם עישון מאוורר והנתבעות לא התייעצו עם העובדים בטרם התקבלה ההחלטה להפוך את חדר המדרגות לאזור עישון. העישון גורם מטרד ובאזור שהוקצה לעישון נמצאים אנשים שאינם מעשנים, דוגמת התובע. הנתבעות אחראיות לכך, שלא יעשנו בבית הספנות. נתבעת 1 מכוח הסכם הניהול ונתבעת 2, מכוח התקנון המצוי, שכן הבית טרם נרשם כבית משותף. חדר המדרגות שהפך ל"פינת עישון" משמש לא רק את דיירי הבניין, אלא גם אורחים והוא נועד לשימוש בשעת חירום. חדר מדרגות של בניין הוא מקום ציבורי והפיכתו ל"פינת עישון" מהווה לעג לחוק. הנתבעות מעוולות כלפי התובעים גם בעוולת הרשלנות, שכן על פי דין הן חייבות בחובת זהירות כלפי התובעים והן הפרו חובה זו במעשיהן ובמחדליהן. עשן סיגריות הוא דבר מסוכן העלול לגרום נזק בהימלטו, הנתבעות הן הממונות על השימוש ב"דבר המסוכן" ולכן עליהן הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן התרשלות שיחובו עליה. בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לפרסם בכתב בבית הספנות על כל משרדיו ועסקיו, פרסום המודיע על איסור העישון בשטחים הציבוריים ובמיוחד בחדר המדרגות המוביל למשרדי התובעים. כמו כן, מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבעות להנחות את אנשי המודיעין והביטחון לפקח על איסור העישון ומניעתו, לסלק את המאפרות ודליי החול מהשטחים הציבוריים ולהתקין שילוט האוסר על עישון בשטחים הציבוריים בבית הספנות ובמיוחד בחדר המדרגות. בנוסף, מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבעות בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. תמצית טענות הנתבעים מדובר בתביעה קנטרנית שכל מטרתה הפעלת לחץ על הנציגות, על מנת להפחית את שיעור דמי הניהול אשר התובעים חייבים לשלם עבור היחידה שהם מחזיקים בבניין. אילו התובעים היו מקיימים את הוראות החוק ואת נהלי הבית המשותף ומשלמים את חובותיהם לנציגות, לא היתה הבעיה, העולה מהתובענה, באה לעולם. מאז שנת 2002 מצויים התובעים במאבק משפטי מול הנציגות, לאחר שהשתלטו על פתח הכניסה לחניון הבית המשותף, בו הם מפעילים בקומה השלישית חניון ציבורי בתשלום במקומות חנייה השייכים לצד ג' ואשר הושכרו לתובעים. באורח מוזר בחרו התובעים מכל בנייני המשרדים לקבוע את משרדיהם דווקא בבית הספנות, בו יש להם סכסוך משפטי עם הנציגות. התובעים ביקשו הנחה בתשלום דמי הניהול החודשיים בטענה שמיקום משרדם, מעל דחסן האשפה של הבניין, מצדיק תשלום מופחת מאחר ואינם יכולים לפתוח את חלונות המשרד עקב מטרד הריח. הנציגות סירבה לבקשה והתובעים עשו דין לעצמם וסירבו לשלם את דמי הניהול. עקב אי התשלום, לא תיקנה נתבעת 1 את המזגן במשרד התובעים והפתרון שמצאו התובעים הוא פתיחתה לרווחה של "דלת אש", הפונה אל אחד מחדרי המדרגות באמצעות מעצור מאולתר. דלת זו חייבת להיות סגורה על פי חוק התכנון והבנייה וכשהיא סגורה היא אטומה לחלוטין למעבר עשן. התנהלות התובעים, כפי שתוארה לעיל, היא שהביאה לעילת התביעה, מאחר ואם היו התובעים מקפידים על סגירת דלת האש לא היו נחשפים לעשן הסיגריות שלטענתם גורם להם למטרד. התובעים, בכוונה תחילה ועל מנת להטעות את בית המשפט, לא ציינו בכתב התביעה כי מוליכים אל משרדם שני גרמי מדרגות, שרק אחד מהם משמש כפינת עישון. חדר המדרגות השני נקי מריחות עישון והתובעים יכולים לעשות בו שימוש כדי להגיע למשרדם ולא בחדר המדרגות המשמש כ"פינת עישון". הנתבעות פעלו בהתאם לחוק למניעת העישון: הנציגות דנה בהחלת הוראות החוק בבניין וקיבלה החלטות המחייבות את כלל דיירי הבניין. על פי החלטות הנציגות נאסר העישון בכל חלקי הבניין, נקבעו שלטים מתאימים המורים על כך ונקבעו פינות עישון בבניין. באגף בו מצוי משרד התובעים נקבעה פינת העישון באחד מחדרי המדרגות והותקנה בו ונטה רבת עוצמה, השואבת את עשן הסיגריות מחדר המדרגות אל מחוץ לבניין. בעוד הנתבעות פעלו בהתאם לחובתן על פי החוק למניעת העישון, התובעים פעלו בניגוד לדין בכך שלא שמרו על דלת האש סגורה ולא שילמו את דמי הניהול המוטלים עליהם- דבר שאם היו עושים לא היו צריכים לאוורר את משרדם באמצעות פתיחת דלת האש ויכלו להשתמש במזגן הנמצא במשרדם. מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה ולכן, אין לאפשר לתובעים ליהנות מפרי חטאם. העדים שהעידו מטעם התובעים העיד מר ירון בן עובדיה (להלן- ירון), מנהל התובעת. מטעם הנתבעות העידו גב' ענת דקר (להלן- ענת), יו"ר הנציגות, ומר גבריאל צ'יפרוט (להלן-גבי), אב הבית של בית הספנות. בתום שלב הראיות ביקשו הנתבעות להגיש כראיה נוספת את תצהירו של מר יצחק שלו (להלן- שלו), בעל יחידת משרד בבית הספנות, ששמע את התובע 1 מאשר שמנהל החשבונות שלו, בידיעתו, מעשן בחדר המדרגות הסמוך למשרדו. התרתי את הגשת התצהיר, התובעים ויתרו על חקירתו של שלו ועדותו מצטרפת ליתר העדויות שנשמעו מטעם הנתבעות. דיון התביעה מושתתת על החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים, אשר תוקן בתיקון מס' 2, שנכנס לתוקפו ביום 7.11.07. היות והתביעה אינה לסעד כספי אלא לצו עשה, שמטרתו שינוי המצב העובדתי כיום, הדיון ייערך על פי החוק בנוסחו כיום וזאת על אף שהתובענה הוגשה בטרם תוקן החוק. אין חולק שהנתבעים ערכו ישיבה של נציגות הבית, בית הספנות, בה התקבלה החלטה להפוך את אחד מחדרי המדרגות ל"אזור עישון", תוך התקנת "ונטה" שתפקידה לסנן את ריחות העשן. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא, האם ההחלטה שהתקבלה עומדת בתנאי החוק, קרי, האם ניתן להפוך חדר מדרגות בבניין משרדים ל"אזור עישון". ייתכן ש"מאחורי הקלעים" ישנן מחלוקות נוספות בין הצדדים, אולם מאחר ובבסיס התביעה לצו עשה עומד החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים, הדיון בסעד המבוקש על ידי התובעים ייעשה לאור לשון החוק ותכליתו. בחקיקת החוק למניעת העישון ביקש המחוקק להגן על הציבור הלא מעשן מפני חשיפה לעשן סיגריות במקומות ציבוריים. בדברי ההסבר לחוק איסור העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג- 1983, נאמר כדלהלן: "העישון במקומות ציבוריים פוגע ומטריד את הציבור הלא מעשן הנמצא בהם. מוצע לאסור את העישון במקומות ציבוריים שפורטו בתוספת לחוק, ולחייב הצבת שלטים המורים על איסור העישון..." (הצ"ח 1632, מס' 1632, 6.7.83). הסעיפים הרלוונטיים, הקובעים את המסגרת המשפטית לדיון הם סעיפים 1 לחוק ו- 15 לתוספת לחוק: סעיף 1(א) לחוק קובע: "לא יעשן אדם במקום המפורט בתוספת (להלן- מקום ציבורי)". התוספת לחוק מגדירה "מקום ציבורי", בין היתר, כאולם קולנוע, בית חולים, ספריה וגם מקום עבודה, בו עוסק סעיף 15 לתוספת: "מקום עבודה, למעט חלק ממנו שהוא חדר או אולם שהעישון הותר בו במפורש בידי האחראי במקום לאחר התייעצות עם העובדים (להלן- אזור עישון), ובלבד שבאזור העישון אין עובדים או נמצאים אנשים שהם או חלק מהם אינם מעשנים; באזור העישון יותר העישון אם יש בו סידורי אוורור תקינים ואם העישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של הבניין; חדר או אולם שעובדים בו רק מי שהם מעשנים, יראו כאזור עישון מבלי שיהיה צורך בהיתר מפורש של האחראי במקום; לענין זה, "מקום עבודה"-כל מקום בבניין שעובדים בו אנשים ושאינו משמש למגורים..." לטענת התובעים, חדר מדרגות אינו עונה להגדרת החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים מאחר ואינו מהווה "חדר" או "אולם", נמצאים בו אנשים שאינם מעשנים ואין חשיבות למידת ההתאמה שבוצעה בו. כמו כן, ההחלטה להפוך את חדר המדרגות ל"אזור עישון" התקבלה מבלי להתייעץ עם העובדים, וזאת בניגוד לחוק. מאידך טוענות הנתבעות, שבבית הספנות שני גרמי מדרגות המובילים למשרדי התובעים ולכן התובעים יכולים לעשות שימוש בגרם המדרגות שאינו משמש כ"אזור עישון", ובכך יימנעו מחשיפה לעשן הסיגריות. כמו כן טוענות הנתבעות, שההחלטה להפוך את חדר המדרגות ל"אזור עישון" עומדת בתנאי התוספת לחוק, מאחר ובחדר המדרגות לא עובדים (לפיכך, אין מדובר ב"מקום עבודה") ולא נמצאים אנשים שהם או חלק מהם אינם מעשנים, הותקנו בחדר המדרגות סידורי אוורור תקינים והעישון בחדר המדרגות אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של הבניין כאשר דלתות האש סגורות, כפי שהן צריכות להיות לפי החוק. האם חדר המדרגות עונה להגדרת "אזור עישון" בחוק למניעת העישון? סעיף 15 לתוספת לחוק קובע 5 תנאים מצטברים, שבהתקיימם יוּתר העישון במקום עבודה: העישון מותר ב"חדר" או "אולם" . העישון הותר במפורש על ידי אחראי במקום לאחר התייעצות עם העובדים. באזור העישון אין עובדים או אנשים שהם או חלק מהם אינם מעשנים. קיימים באזור העישון סידורי אוורור תקינים. העישון באזור העישון אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של הבניין. לצורך הכרעה בשאלה, האם חדר המדרגות הנדון עונה להגדרת התוספת לחוק למניעת העישון, יש לבחון האם מתקיימים כל חמשת התנאים באזור העישון הנבחר בבית הספנות. העישון מותר ב"חדר" או "אולם" חדר המדרגות שהפכו הנתבעות ל"אזור עישון" הוא חדר המדרגות הראשי של בית הספנות (להלן- חדר מדרגות א'), כאשר חדר המדרגות השני הוא חדר מדרגות חירום (להלן- חדר מדרגות ב'). בחקירתו הסביר גבי את ההבדל בין שני חדרי המדרגות בבניין: "א' זה השימושי וב' זה החירום, חדר מדרגות חירום... א' מרוצף, ב' לא מרוצף..." (עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 17-20). בחקירתו טען התובע, "...כולם משתמשים בחדר מדרגות א'. זה לא במקרה מכיון שבחדר מדרגות א' הוא כולו מרוצף, מואר ואילו חדר מדרגות ב' הוא לא מרוצף, זה בטון שזה נראה כמין חדר מדרגות לשע"ח בלבד, הרבה פחות נעים ואסטתי". (עמ' 7 לפרוטוקול , שורות 2-6). סבורני, כי חדר מדרגות ראשי של בניין משרדים אינו יכול להיות "חדר" או "אולם" כדרישת החוק ואינו יכול לשמש כ"אזור עישון". חדר המדרגות משמש למעבר בין קומות הבניין ונועד לשימוש עובדי הבניין, ספקים ועוברי אורח שמבקשים לעבור בין קומות הבניין ברגל ולא באמצעות המעלית. טענת התובע, שנעשה שימוש תכוף יותר בחדר מדרגות א', שנבחר לאזור עישון, מאשר בחדר מדרגות ב' לא נסתרה. מה גם שהגיוני יותר שציבור המבקרים והעובדים בבניין ייעשה שימוש בחדר מדרגות מרוצף ומואר מאשר בחדר מדרגות לשעת חירום שעשוי בטון. אף שהחוק למניעת העישון אינו מגדיר מהו "חדר" או "אולם", איני יכול לקבל את טענת הנתבעות ש"חדר" יכול להיות גם חדר מדרגות. פרשנות זו אינה עומדת בקנה אחד עם תכלית החוק למניעת העישון, שבבסיסה הגנה על ציבור הלא מעשנים מפני נזקי העישון. תכלית זו אינה נשמרת במקום בו חדר מדרגות ראשי של בניין, המשמש את כלל הציבור, הופך ל"אזור עישון" וחושף את העולים והיורדים במדרגות למטרד העישון ולנזקי העישון הפסיבי. עוד יצויין בעניין זה, שהמעלית אינה עוצרת במשרדי התובעים ועל מנת להגיע אליהם, הם ואורחיהם נדרשים לעלות דרך חדר המדרגות. המסקנה המתגבשת היא, שתנאי זה אינו מתקיים. מאחר ומדובר בתנאים מצטברים, די בכך כדי לקבוע שהעישון בחדר המדרגות אסור בהתאם לחוק למניעת העישון במקומות ציבוריים . עם זאת, למעלה מן הצורך, אוסיף לבחון את תנאי הסעיף. "הותר במפורש על ידי אחראי במקום לאחר התייעצות עם העובדים" לטענת הנתבעות, ההחלטה להפוך את חדר המדרגות ל"אזור עישון" התקבלה באסיפת נציגות הבית ולכן, משהחלטות הועד מחייבות את כלל דיירי הבית, כאמור בחוק המקרקעין, אין כל פסול בכך שחדר המדרגות הוכשר כאזור עישון. בחקירתו הסביר גבי מדוע נבחר חדר המדרגות כאזור עישון:"היות והבניין ישן אין בו חדר עישון לעובדים ואז היינו צריכים למצוא פתרון בין נציגות הבניין להנהלת הבניין. כשהבעיה הועלתה בדקנו אפשרויות והגענו למסקנה שנצטרך לשים ונטה שתשאב את עשן הסיגריות..."(עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 2-5). הנתבעות לא התייעצו עם העובדים בבית הספנות, לא באמצעות אסיפה כללית ולא באמצעות הפצת חוזר שיעלה את הסוגייה ובכך לא עמדו אף בתנאי השני הקובע, שהגדרת אזור עישון תיעשה לאחר התייעצות עם העובדים. באשר לטענת הנתבעות שהחלטות הנציגות מחייבות את כלל הדיירים יצוין, שההחלטות מחייבות את כלל דיירי הבית כאשר הן מתקבלות בהתאם לחוק. החלטת הנציגות פוגעת בזכותם של העובדים בבית הספנות לעשות שימוש בחדר המדרגות הראשי של הבניין, מבלי להיחשף לעשן סיגריות ומנוגדת לחוק. באזור העישון אין עובדים או נמצאים אנשים שהם או חלק מהם אינם מעשנים תנאי זה הוא עיקר תכלית החוק- מניעת החשיפה לעשן הסיגריות מאנשים שאינם מעשנים. די בכך, שבאזור העישון הנבחר נמצאים עובדים או אנשים, שחלק מהם אינם מעשנים כדי לקבוע שהאזור אינו יכול להיות "אזור עישון". ענת נשאלה בחקירה הנגדית, כיצד היא יודעת שבחדר מדרגות א' אין עובדים או אנשים שאינם מעשנים והשיבה, "אנשים שנמצאים בחדר מדרגות א' הם או המעשנים או אנשים שעולים במדרגות אבל הם לא נשארים שם". (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 2-5). ברור מתשובתה של ענת, שהאנשים שעולים במדרגות ואינם נשארים שם הם ה"לא מעשנים" שרק עושים שימוש במדרגות. תשובה זו מחזקת את המסקנה אליה הגעתי, שחדר המדרגות אינו יכול לשמש כאזור עישון. חדר המדרגות משמש למעבר של כלל ציבור עובדי ומבקרי בית הספנות, מעשנים ולא מעשנים כאחד, ולכן גם תנאי זה לא מתקיים. קיימים באזור העישון סידורי אוורור תקינים לכאורה, הותקנו סידורי אוורור נאותים, אך אין בכך כדי לשנות את תוצאת פסק הדין, שכן מדובר בתנאים מצטברים. העישון באזור העישון אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של הבניין לטענת הנתבעות, העישון אינו גורם למטרד ומלבד התובעים איש מדיירי בית הספנות, על שלושת אגפיו, לא התלונן על מטרד. הנתבעות תולות את הסיבה למטרד הנטען, בין היתר וככל שישנו מטרד, באי סגירת "דלת האש" על ידי התובעים ובעישון מנהל החשבונות של התובעת סמוך למשרדיה. אין בכל זאת כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי, הן מאחר וכאמור מדובר בתנאים מצטברים אשר רובם המכריע לא מתקיים, והן מאחר ותכלית החוק למניעת עישון אינה נשמרת גם ביחס לעולים ויורדים במדרגות. סוף דבר "בניין משרדים" הוא "מקום עבודה" לכל דבר ועניין, לרבות חדרי המדרגות והשטחים הציבוריים והמשותפים בבניין. הנתבעות רשאיות להכשיר בבית הספנות "חדר או אולם", שיהיה "אזור עישון" ויעמוד בתנאי החוק, לאחר שיתייעצו עם העובדים במקום. לאור כל האמור, אני מקבל את התביעה וקובע, שחדר המדרגות אינו יכול לשמש כ"אזור עישון" בהתאם לחוק למניעת העישון במקומות ציבוריים ועל הנתבעות לפעול בהתאם להוראות החוק בעניין זה. למרות זאת, איני מחייב את הנתבעות בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד לתובעים. ב"כ הנתבעות מפרט בסיכומיו בהרחבה את המניעים להגשת התובענה ואת הסתירות בעדויות התובע. אמנם, אין בכך כדי להביא לדחיית התובענה, אך יש בכך משום טעם לאי פסיקת הוצאות לטובת התובעים.בנייןמדרגותעישון במקומות ציבורייםטבק / סיגריות