פיצוי על נפילה מעץ

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת פיצויים בגין נפילה לאחר טיפוס על עץ: 1. תביעה זו עניינה גבולות אחריותה של הנתבעת, רשות מקומית, לפקח על גיזומם של עצים בשטחים פרטיים בתחום שיפוטה. 2. התובע קטין יליד 9.10.1994, טוען בכתב התביעה, כי נפגע לאחר שטיפס על עץ מוזנח. יצוין כי בשלבים הראשוניים של ניהול התביעה נטען כי העץ היה בתחום מקרקעין המוחזקים על ידי הנתבעת, אולם, לאחר שנערך ברור בעניין מסכימה התביעה כי לא כך הדבר וכי העץ מצוי בשטח פרטי- "...אומנם העץ נטוע בשטח פרטי השייך לבניין ולדייריו, אך השטח בו נטוע העץ הנו בתחום שיפוטה של הנתבעת..." (סיכומי טענות התובע סעיף 10 ב). 3. על פי הנטען בכתב התביעה נסיבות התרחשות התאונה הן כדלהלן- "4. ביום 11/04/03 התובע טיפס ו/או עלה על עץ הנטוע ברח' חטיבת גולני מס' 19 או 21 או ביניהם (להלן: "העץ"), העץ הייה מוזנח לחלוטין עליו זרוקים או כרוכים חבלים ודברים אחרים. תוך כדי המשחק התובע נפל מהעץ כשאחד מהחבלים נכרך ו/או הסתובב מסביב לאצבע השנייה של היד השמאלית, דבר שגרם לקטיעת כשני גלילים של האצבע האמורה (להלן יקרא : התאונה)" "11. יודגש כי העץ עליו טיפס ו/או עלה התובע ושחק, היה מוזנח לחלוטין, ענפיו מעולם לא גוזמו ו/או מעולם לא טופלו, שכן הענפים התחתונים עבים ומגיעים לאדמה ואף נוגעים בה באופן שהווה משחק, כך ממש!מה עוד העץ לא גודר באופן שימנע כניסת וטיפוס ילדים, עץ שכזה מהווה בצורתו ובמראהו פיתוי ממשי לילדים, אשר טבעם ויצרם דוחפים אותם מעל כורחם לטפס עליו כמשחק!! ובמיוחד שכעץ בצורתו "קורא" להם לעשות כן." 4. תחילה טען התובע גם לאחריות הנתבעת כמחזיקת המקרקעין בו צמח העץ. אולם לאור ההסכמה כי העץ מצוי בשטח פרטי, אזי יש להתמקד בטענות התובע באשר לאחריות הנתבעת כמפקחת- "13. הנתבעת חייבת לפצות את התובע בגין מלוא סכום הנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונה כתוצאה ממנה, זאת מכוח היותה האחראית על הפיקוח עליהם, לרבות מבנים מסוכנים גיזום עצים והטיפול בהם, גידורם ו/או, לכל הפחות, מתן הוראה לבעליהם לעשות כן ו/או, להזהיר את העוברים והשבים מתאונות לדוגמת התאונה הנדונה." תשתית עובדתית 5. אמו של התובע הייתה העדה היחידה מטעמו. התובע לא העיד. קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לשאלה מדוע לא העיד והאם נחשב כמי שמסר תצהיר או לא ומדוע. איני נדרשת להכרעה בשאלות אלו שכן לצורך הדיון נכונה אני לקבל כי עדותה של האם מספקת לצורך הוכחת העובדות, אם אין ראיות סותרות. 6. לפיכך, לצורך הדיון אניח כי התשתית העובדתית הינה כי אכן התובע נפל מן העץ המסוים המוזכר בכתב התביעה ובעדות האם. 7. הוגשו תמונות של העץ (ת/1- ת/4). על פי עדותה של האם התמונות צולמו כיומיים לאחר התאונה (פרוטוקול עמ' 5 ש' 14). כמו כן נערך ביקור במקום בו נצפה העץ. יש לציין כי הביקור נערך למעלה מארבע שנים לאחר מועד התרחשות התאונה. 8. מן התמונות ניתן ללמוד כי אכן מדובר בעץ לא גזום. כלומר, אין בידי לקבוע האם מעולם לא נגזם, אולם בברור ניתן לקבוע כי לא נעשה כל ניסיון לתת לו צורה מוגדרת. המדובר בעץ אשר חלק מענפיו מגיעים לפני הקרקע. 9. באשר לטענה כי על העץ היו "...זרוקים או כרוכים חבלים ודברים אחרים..." הרי שרק באחת התמונות (ת/1) הצלחתי להבחין בחבל אשר היה מפותל בין ענפי העץ. לא הוצגו לפני דברים אחרים אשר היו כרוכים על העץ וכן לא חבלים רבים במספר. לפיכך, אוכל לקבוע כי אולי חבל אחד היה מונח על עץ, וסבוך בין ענפיו, אך לא יותר מכך. כמו כן, לא אוכל לקבוע כי מי שעובר ברחוב יכול לראות זאת. ניתן להבחין בכך רק באחת מתמונות התקריב של חלק מן העץ, ביתר התמונות שהציגה התביעה לא הבחנתי בכל חבל או דברים אחרים. כלומר, אין הדבר בולט למתבונן. יצוין כי לא נטען כי נערכו פעולות ניקיון ביומים שחלפו מאז התאונה ועד צילום העץ. 10. באשר למיקומו של העץ, אזי מדובר על שטח חצר התחומה מצפון בבניין מגורים ארוך ומדרום ברחוב. בין המדרכה לחצר מפרידה גדר נמוכה של אבן. מצדו המערבי של העץ, ישנה שורת מוטות ברזל הניצבת לבניין וחוצה את החצר. אמו של התובע העידה כי מדובר בגדר שמטרתה להבחין בין החצרות של השכנים. הוכח לפני כי ידוע היה כי מדובר בשטח פרטי ולא בשטח ציבורי שכן אמו של התובע ידעה לחלק את החצר בין שטחי השכנים השונים. לכל כניסה לבניין יש שטח חצר משלה. "העץ בכניסה שלנו ויש גדר ועוד עצים מאחורי הגדר ששיכים לשכנים שלנו ויש עוד גינה כזאת ששייכת לשכנים שלנו." (פרוטוקול עמ' 6 ש' 10-11) 11. התובע מתגורר יחד עם אמו ואחיו בדירה בבית משותף. על פי עדותה של האם הדירה אינה בבעלותה אלא היא דיירת של עמידר (פרוטוקול עמ' 8 שורה 2). לעניין זה אפנה את תשומת הלב כי התביעה הוגשה רק נגד עיריית עכו, כנתבעת יחידה. הטענה היא כי היה על העירייה להורות לגזום את העץ ולהסיר את המפגעים. אין כל תביעה נגד מי שהעץ מצוי בחזקתו קרי דיירי הבניין או בעליו. כלומר הטענה מופנית רק כלפי מי שלו, על פי הנטען, סמכות הפיקוח והבקרה על הבעלים הפרטיים. אין כל טענה כלפי מי שהיה אמור לבצע את הפעולה הנטענת בעצמו, קרי מי שעל פי הנטען הוא אשר היה אמור לבצע פעילות הגיזום והניקיון. השיקולים המנחים הגשת התביעה כנגד הגוף המפקח לכאורה בלבד,לא הוסברו. 12. לאור כל האמור לעיל התשתית העובדתית אשר תונח בבסיס פסק הדין הינה כי התובע טיפס על עץ בחצר הבית המשתוף. העץ מצוי בחצר ונצפה על ידי מי שעובר ברחוב . מדובר בעץ שענפיו לא נגזמו באופן מסודר או לא נגזמו כלל. לפחות אחד מענפיו העבותים ומרובי הענפים והעלים משתרע על האדמה. ניתן להניח כי היה חבל בין ענפיו, אולם לא הוכח כי מן הרחוב אפשר היה לראות אותו. כללי 13. נמצא אם כן כי השאלה בה יש להכריע הינה האם על הנתבעת, רשות מקומית, חלה חובה להורות על גיזומו של עץ, או גידורו או כריתתו, מאחר וצורתו היא כזו המאפשרת לילדים לטפס עליו, או "קוראת" להם לעשות כן. כל זאת כאשר העץ מצוי בשטח פרטי. 14. יש להבהיר כי קביעה שכזו אין משמעה רק הטלת חובת פיקוח מסוג זה על הרשות המקומית. אלא טומנת בחובה גם קביעה כי על בעל מקרקעין או מחזיק מקרקעין שיש בחזקתו עץ אשר צורת ענפיו הינה כזו המפתה ילדים לטפס או מאפשרת להם לטפס עליו, לגזום אותו או לגדרו או לכרותו. דומה בעיני כי קביעה שכזו הינה מרחיקת לכת ויש בה כדי לפגוע בזכויות הפרט ובזכות הקניין. אדגיש לא מדובר בעץ אשר ענפיו חורגים לשטח הציבורי או לשטח פרטי אחר. מדובר בעץ אשר כולו בשטח הפרטי של חצר אחד הבתים. מקורות החובה הנטענת 15. סקירת הפסיקה מלמדת כי ישנם פסקי דין בהם הוטלה אחריות על רשות מקומית בגין נזקים שנגרמו לאנשים כתוצאה מקריסת עצים או מבנים, אשר היו מצויים בשטח פרטי. אולם, בחינת כל אותם מקרים מלמדת כי ברובם הנפגע היה מצוי בשטח ציבורי. לא כך המקרה אשר בפני בו העץ עליו טיפס התובע היה כולו בשטח פרטי, כך שגם התובע נמצא באותו שטח פרטי עת נפגע. יתרה כך, התובע היה דייר של אותו שטח פרטי. עוד אציין כי קיימים פסקי דין שעניינים פגיעתם של אנשים כתוצאה מעצים אשר צמחו בשטח פרטי והטלת אחריות על הרשות המקומית. אולם, בכל אותם מקרים לא רק שהנפגע היה בשטח ציבורי, אלא שמדובר בעף של עץ שנפל או בעץ כולו אשר התמוטט. אין זה המקרה אשר בפני. לפסקי דין מסוג זה ראה למשל- ת.א. (חיפה) 1108/01 נפומניאשיץ ורה נ. עירית חיפה תק- מח 2004(3), 1365 הנפגעת הייתה עוברת אורח בשטח ציבורי אשר נפגעה כתוצאה מענף עץ שקרס עליה. בין אם העץ צמח בשטח ציבורי או בשטח פרטי, התובעת הלכה בשטח ציבורי ועל העירייה חלה החובה לדאוג לשלומה. בע"א 862/80 עירית חדרה נ. אהרון זוהר ואח' פ"ד ל"ז (3), 757 סככה קרסה ופגעה ברכב. הסככה הייתה בשטח פרטי. גם הרכב היה בשטח פרטי, אולם הוכח כי הסככה שימשה את הציבור בכללותו ומדובר היה בשטח אשר נועד לדרך ציבורית ובפועל שימש את הציבור אשר הגיע לבקר בחוף הים. בית המשפט הטיל בנסיבות אלו אחריות על העירייה שכן מדובר היה גם בסכנה אשר נקל היה לגלותה . 16. ישנם פסק דין המטילים אחריות על רשות מקומית בגין קריסת עץ או מפגע אחר כאשר הן המפגע והן הנפגע היו בשטח פרטי. במקרים אלו מפנה בית המשפט להוראת דין מיוחדת על פיה קיימת חובה על הרשות המקומית לפעול על אף היותו של השטח פרטי. לדוגמה- ע"א 1068/05 עיריית ירושלים נ' עמרם מימוני ואח' תק-על 2006 (4), 4084. במקרה זה נדונה אחריות העירייה לנזק שנגרם לאדם שביקר בעסק. נקבעה אחריות לאור העובדה כי העסק פעל ללא רישיון עסק, וזאת לאור הוראות חוק רישוי עסקים המחייב את העירייה לטפל ולפקח על רישוי העסקים שבשטח שיפוטה. ת.א. (כפר סבא) 5836/00 ביטוח ישיר אי. די. בי. חברה לביטוח בע"מ נ. ועד הבית אוסטושינסקי 21 כפר סבא ואח' תק - של 2002(1) , 11684 בית המשפט הטיל אחריות לנזק שנגרם לרכב פרטי שנה בחניה פרטית כתוצאה מנפילת עץ שהיה בשטח פרטי (של הבית השכן). בית המשפט ציין כי לא היה מטיל אחריות על העירייה אלמלא הוראות חוקי העזר של העירייה המפקיעות מידי האזרחים כל סמכות הנוגעת לעצים המצויים בשטחם הפרטי ומעבירות לעירייה את מלא סמכויות הפיקוח וההחלטה בנוגע לעצים. 17. נלמד אם כן כי לחובת הפיקוח של העירייה יכולים להיות מקורות שונים. האחד- חקיקה המטילה אחריות ישירה, כלומר קובעת חובה על פי חוק על העירייה לפקח על עצים ממין זה. השני- דיני הנזיקין הכללים- קרי עמידה במבחני עוולת הרשלנות. 18. חובותיה וסמכויותיה של העירייה קובעות בפקודת העיריות (נוסח חדש) 1964 (להלן: "הפקודה").סעיף 233 לפקודה קובע כי העירייה מוסמכת לעשות בשטחה רק מה שהפקודה או כל דין אחר מסמכים אותה לעשות. עניין זה חשוב במיוחד כאשר אנו עוסקים בשאלת סמכותה וחובתה של העירייה לפעול ביחס לעצים הנטועים בשטח פרטי, קרי המצויים בבעלות או בחזקה פרטית. במקרים כאלו ללא סמכות מפורשת המסמיכה את העירייה לפעול ביחס לרכוש פרטי ודאי שלא ניתן לקבוע כי קיימת חובה אשר כזו. מדובר בפגיעה בזכויות הקניין של התושבים ויש לכך צורך בהוראה בדין. בסעיף 249 לפקודה מפורטות סמכויות העירייה השונות. ישנו סעיף קטן המתייחס לעצים, אולם התייחסותו היא לסמכויות בקשר לעצים המצויים בשטח הציבורי- "עצים (9) לנטוע עצים בכל רחוב או בכל מקום ציבורי, ולהקים סוככי-עצים, ובלבד שהרחוב או המקום לא ייפגעו על ידי כך יותר מן הראוי;" נמצא אם כן כי סעיף קטן זה אינו יכול להוות מקור לסמכות. סעיף 249 הדן בסמכות העירייה כולל גם סעיפים קטנים שונים המוסמכים את העירייה לפעול ביחס למקרקעין פרטיים. בכולם לא מצאתי התייחסות לצמחייה. יש לדוגמא סעיפים שעניינים חזיתות הבתים- שיפוץ וסיוד, מיגון עסקים, גרוטאות וביבים. 19. נמצא אם כן כי אין בפקודת העיריות סעיף המסמיך את העירייה לבצע פעולות פיקוח על גיזום עצים בשטח מקרקעין פרטי. 20. התובע מפנה לחוקי העזר לעירית עכו. הנתבעת מתנגדת להפניה זו שכן לשיטתה מדובר במסמכים אשר צורפו לראשונה לסיכומי טענות התובע וכי מדובר בחוק עזר אשר קיימת חובה להוכיחו. איני נדרשת לטענות אלו שכן על פי הבנתי אין בחוקי העזר כדי להוות את ההסמכה החוקית הנדרשת. 21. חוק עזר עכו (מפגעי תברואה) תשי"ז - 1965 מגדיר נכסים גם כקרקעות. סעיף 2 לחוק עזר זה מגדיר מפגעים וסעיף 3 קובע את סמכויות המפקח העירוני ביחס לאותם מפגעים. התובע מפנה להגדרות המפגעים אשר בסעיפים קטנים 4,26,27,30 ו-32. "(4) פגם בנכסים הנובעים ממצב החזקתם אשר, לדעתו של המפקח, מזיק או עלול להזיק לבריאות. (26) שטח אדמה, שלדעת המפקח, אינו מגודר במידה מספקת. (27) נכסים שיש בם עצים או שיחים אשר ענפיהם בולטים או מתפשטים לעבר כל רחוב שהוא. (30) דבר אשר , לדעת מהפקח, עלול להביא לידי הרגזה או לידי פגיעה בחוש הראייה,הריח או השמיעה או להפריע לנוחות הסניטרית. (32) דבר לשעת המפקח, מפריע להחזקתם היעילה של נכסים מבינה סניטרית או מבחינה אחרת." ללא צורך בפירוט אוכל כבר בשלב זה לציין כי סעיפים קטנים ,26,27,30,32 אינם רלוונטיים לעניינו. לא מדובר בענפים בולטים, אין פגיעה בחושים ולא דובר על יעילות. כמו כן באשר לגידור לא הונחה לפני כל תשתית ראיתית באשר לקריטריונים לגידור. האם כל חפץ המצוי בשטח פרטי שיכול ילד לטפס עליו מחייב גידור? 22. נותר אם כן סעיף קטן (4). יש לשאול האם עץ לא גזום אשר ניתן לטפס עליו מהווה פגם מזיק או עלול להזיק לבריאות. איני יכולה לקבל הגדרה אשר כזו. ראשית, כאמור מדובר בהגדרה מרחיקת לכת, על פיה כל עץ בשטח פרטי שניתן לטפס עליו מהווה מפגע. מדובר גם בחדירה לתחום הפרט וזכויותיו ובראשן זכות הקניין שלו ויש בה הוראה כי חלה על הפרט חובה לגזום עציו ובדרך מסוימת, קרי, העדר ענפים עד לגובה מסוים, כאשר הטעם הוא למנוע מילדים לטפס עליו. שנית, העץ הלא גזום אינו יכול להיכלל בהגדרה זו. שכן עליו להיות מזיק לבריאות. עץ לא גזום לכשעצמו אינו מזיק לבריאות, הטיפוס עליו יכול ליצור סיכון. הטיפוס עליו דורש החלטה מכוונת של המטפס או המבוגר האחראי עליו, או העדר פיקוח של מבוגר. 23. בע"א 3021/95 - יהודית גרינבלט נ' בית הספר החקלאי תיכון .תק-על 97(1), 113 ,דן בית המשפט העליון באחריות של בית הספר, קרי של המחזיק ולא של הגוף המפקח לנזק שנגרם לתלמידה כתוצאה מקריסת חלק מהעץ על רגלה וקטיעתה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא מוטלת אחריות על בית הספר. בית המשפט העליון הפך את התוצאה אולם קבע- "אין אנו נדרשים לעצב נורמה כללית שתחול על כל אדם בגין עצים שבחצרו הפרטית או בגנים ציבוריים, ביערות ובחורשות, או לקבוע נורמה כללית לפיה יש לבדוק מעת לעת את כל העצים הצומחים בכל אתר ואתר ציבורי או פרטי כדי להווכח במצבם ובתקינותם. המקרה הנוכחי אינו מחייב הצבת נורמה כזו. די בכך שנתמקד בנזק שהיה צפוי מעץ החרוב המסויים במקום בו הוא ניצב ובמצב בו היה ובסכון שהוא הווה. מדובר בבית ספר המופקד על שלום תלמידיו. במקרקעין שבחזקתו נמצא עץ גדול ועתיק שענפיו ארוכים וכבדים במיוחד. בשטח בו נטוע העץ עוברים רבים מתלמידי בית הספר העלולים להפגע ממנו. האמצעים למניעת סכנה צפויה מענפים ארוכים וכבדים העלולים להפגע מפגעי הזמן בגלל גילו של העץ, פשוטים וזולים יחסית. האמצעי לבדוק ולהרחיק את הסכנה, מצוי בהישג יד של בית הספר וניתן ליישום ללא הוצאות יוצאות דופן וללא צורך להיזקק לאמצעים חריגים. מסתבר, כאמור שלא היה נוהל בבית הספר לפיקוח ולהשגחה על עצים הנטועים בשטחו ולמניעת סיכון בטיחותי מהם." כלומר, לא נקבעה נורמה על פיה עצם הועבדה כי עץ לא טופל מהווה מפגע או רשלנות, אלא בהתייחס לנתוניו של העץ המסוים. במקרה שבפנינו מדובר בעץ אשר כל שנטען הוא כי ניתן לטפס עליו בשל ענף נמוך מאוד. לא מדובר בסכנת קריסה. עוד יצוין כי בפרשת גרינבלט הובאו מומחים באשר למצב העץ.באותו מקרה הוכח כי ניתן היה לצפות סכנה מן העץ. במקרה שלפני כל שיש בידי הוא כי מדובר בעץ אשר ניתן לטפס עליו. 24. באשר לחוק העזר השני אשר צורף חוק עזר לעכו (עקירת עצים) תשכ"ד - 1964, איי מוצאת כי הוא שייך למקרה אשר לפני. מדובר בחוק עזר וקבע חובה לקבל אישור עירייה לצורך עקירת עץ. לא נטען בפני כי פנו לעירייה בבקשה לעקור את העץ והעירייה סירבה. 25. לאור האמור לעיל איני מוצאת כי הוכח לפי קיומה של סמכות של העירייה על פי החוק או חוקי העזר להורות בדבר גיזום העץ. 26. נותר לבחון את המקרה על פי קריטריונים של עוולת הרשלנות. השאלה הראשונה הנשאלת היא האם קיימת חובת זהירות מושגית בין העירייה לבין מתגורר במקרקעין פרטים. על שאלה זו יש להשיב בחיוב, שכן כפי שניתן היה לראות עד כה עירייה סמכויות פיקוח ואכיפה שונות ביחס לנכסים פרטיים. לפיכך יש לבחון את שאלת קיומה של חובת זהירות ספציפית. כלומר האם בנסיבות המקרה מסוים בוא אנו דנים קמה חובת זהירות של העירייה כלפי התובע. על שאלה זו יש להשיב לדעתי בשלילה. 27. לא הוכח לפי כי היה בסיס להסתמכות נטענת של דיירי הבניין על העירייה כי היא אשר תודיע להם האם העץ אשר בחצרם מסוכן. אמו של התובע מעידה למעשה כי ידוע היה לה הנתונים ההופכים לשיטתה את העץ למסוכן, ענפים לא גזומים ועל פי שיטתה חבלים תלויים על העץ. לא הובאה לפני כל שתית על פיה ניתן לקבוע כי הייתה צפייה כלשהיא שהעירייה היא אשר תיזום את הטיפול בעץ. לא הוכח לפני מדוע הדיירים, אשר העץ מצוי ברכושם המשותף, לא הם הנושאים באחריות, אם אכן קיימת סכנה מן העץ. כאמור, לא הוכחה לפני סמכות של העירייה אשר יוצרת את הצפייה להפעלתה. גם מחקירתו של העד מטעם העירייה, מר ישראל בן עזרא, אשר בתקופה הרלוונטית שישמש מנהל מחלקת חזות פני העיר, לא מצאתי בסיס לציפייה אשר כזו. הוא העיד כי העירייה מפעילה סמכויות פיקוח כאשר יש סכנה להתמוטטות של עץ. אחרת, לא מוגדר הדבר כמפגע. הדבר תואם את הוראות החוק. כאמור אין לפני כל הוראת חוק אשר יש בה כדי לבסס ציפייה של העירייה לפעול בתוך השטח הפרטי השייך לדיירים ביחס לגיזום עצים למעט ביחס לסכנת נפילה של עץ. 28. דומה בעיני כי די באמור לעיל על מנת לדחות את התביעה. אבקש להוסיף מספר הערות. ראשית, כל הנתונים היו בפני הדירים בבניין בדבר מצב העץ לא הוכח לפני ולו בראשית ראיה כי אמו של התובע או כל דיר אחר אשר חשב כי העץ מהווה מפגע כלשהוא נקט בכל פעולה ולו ראשונית ביותר על מנת להסיר את המפגע. כעת, משמעות עדות אם התובע היא, מדוע לא הכרחתם אותנו לעשות את אשר נדרש מאתינו. לא הוכחה לפני כל הוראה של אמו של התובע האוסרת עליו לטפס על העץ. שנית, היה ומסקנתי הייתה שונה וחובה הייה על העירייה להורות על הסרת ענפיו הנמוכים של העץ בשל חשש כי ילדים יטפסו עליו, נשאלת השאלה האם דין זה מיוחד לעצים או יש החילו על כל חפץ המצוי בחצרות הבתים? מה בדבר סככה שיכול ילד לטפס עליה? האם יש להורות להסירה? לגדרה? מה בדבר נדנדה שהקים הורה לילדו ואינה עומדת בתקנים למתקני שעשועים ציבוריים? האם חלה על העירייה חובה לפקח עליו? לא נעלם מעיני כי מדובר בבית משתוף ושונה הדבר מבית פרטי. אולם איני מוצאת כי העירייה היא הכתובת לאחריות לטענות אשר כאלו. הוראה כיצד יש לגזום עצים, לא בשל סכנה להתמוטטותם אלא בפני סכנה כי יטפסו עליהם ילדים, הינה חדירה לשטח הפרטי, לאופן עיצוב גינותיהם ולזכות הקניין של אדם או קבוצת בני אדם. על מנת לבסס זכות שכזו ואף חובה של העירייה יש להפנות להוראת חוק. אחרית דבר 29. לאור כל האמור לעיל לא מצאתי בסיס לטענת האחריות כלפי העירייה. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. הסכום ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 5467831נפילהפיצויים