פסילת שופט עקב התבטאות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסילת שופט עקב התבטאות: סגנית הנשיא נילי ארד 1. לפני ערעור על החלטתה של שופטת בית הדין האזורי בחיפה שלא לפסול עצמה מלישב בדין. עד שאבוא לגוף הדברים אקדים ואפנה להשתלשלות העניינים שהביאתנו עד הלום. הרקע 2. המשיבה 1 (להלן גם: חברת אשד) מספקת למשיבה 2 (להלן: מע"צ) שירותי מיקור חוץ של פקחים ומכווני תנועה, ובמסגרת זו הועסק המערער. בתובענה שהגיש לבית הדין האזורי בחיפה (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין; תע"א 2545/08) טען המערער כי פּוּטר מחמת מוגבלותו הפיזית. החברה מצידה טענה, כי המשיבות 2 ו-3 - מע"צ והמשטרה - דרשו הפסקת העסקתו מן הטעם שאין ניתן להעסיק את המערער כפקח תנועה בהיותו מוגבל בתנועת ידיו. ביום 20.5.2009 הגיש המערער לבית הדין האזורי "בקשה לשקול פסילה" נוכח התבטאותה של השופטת בדיון שנועד ביום 17.5.2009 לפיה המערער לא יכול היה לעבוד כפקח וכי שגה במבוקשו להיות מועסק בעבודה מעין זו. לטענת המערער, התבטאות זו פגעה, לכאורה, בזכותו שלא להיות מופלה לרעה עקב נכותו במיוחד כן שעה שסוגיית התאמתו לעבודה הינה מיסוד תביעתו. בקשת הפסילה נדחתה בהחלטתו של בית הדין האזורי, במסגרתה פירט את הנאמר באותו דיון, וכך קבע : "... על פי נספחים שצורפו לתצהירו של .... מטעם המשטרה... ועל פי ידיעה שיפוטית, הכוונת תנועה מחייבת שימוש בשתי ידיים. ביום 17.5.2009 התנהל דיון מקדמי בבית הדין בתביעתו של התובע. במסגרת הדיון הסבירה הח"מ, כי לא כל עבודה מתאימה לכל אדם ויש סוגי עבודה שאינם מתאימים מבחינה אובייקטיבית לאנשים עם מגבלות.... יש תפקידים/ משרות שאנשים עם מגבלות אינם מסוגלים לבצע. בית הדין הסביר, כי עבודה של הכוונת תנועה מצריכה שימוש בשתי ידים, ולא ניתן לבצעה עם יד אחת משותקת. לאור האמור ברור, כי מגבלתו של התובע מונעת ממנו לבצע עבודה של הכוונת תנועה. במסגרת הדיון הוסיף בית הדין, כי עם כל הצער שבדבר, היה על התובע להתאים את העבודה בה הוא רוצה להשתלב למגבלותיו.....". .... בית הדין אינו סובר כי אמרתו שאדם משותק ביד אחת אינו מתאים לעבוד בהכוונת תנועה מהווה הבעת דיעה אשר 'סותרת את עקרונות היסוד של משפט העבודה' כלשון הבקשה, או אשר מלמדת על חשש למשוא פנים בניהול המשפט". הערעור טענות הצדדים 3. המערער טען בבקשת רשות הערעור, כי בדיון שנועד ביום 17.5.09 הביע בית הדין דעתו בנוגע לפלוגתא עובדתית מרכזית, עליה חזר בהחלטתו, וזאת טרם שמיעת הראיות. עוד טען, כי ההחלטה מושא הבקשה מעלה חשש ממשי לדעה קדומה מגובשת בעניין שצריך היה להיבחן בתובענה, וכי בית הדין הביע דעתו באופן הסותר לכאורה את עקרונות היסוד של משפט העבודה בנוגע לשוויון זכויות העובד הנכה. בהמשך הדברים, הגיש המערער תצהיר לשם אימות העובדות העומדות ביסוד טענותיו. 4. חברת אשד טענה, כי הנחת היסוד לפיה השופט מקצועי ואובייקטיבי, לא נסתרה במקרה דנא; כי בית הדין הביע עמדה כוללנית בלבד ולא חרץ בהתבטאותו את גורל התביעה. על כן לא נוצר חשש ממשי למשוא פנים המצדיק פסלות. מע"צ מצידה הוסיפה וטענה כי דברי בית הדין בהחלטתו אינם אלא הבעת דעה גרידא, וכי האמור אינו בבחינת דעה קדומה שאינה ניתנת לשינוי, או המעידה על "נעילת" עמדתו של בית הדין; ומכל מקום התבטאותו של בית הדין האזורי בהחלטתו אינה נוגדת עקרונות יסוד של משפט העבודה בדבר שוויון זכויות העובד הנכה. המדינה טענה אף היא כי בהערות בית הדין אין כדי ליצור כל חשש ממשי למשוא פנים או לדעה קדומה בניהול המשפט, כי ההחלטה מנומקת ונכונה, לא נפל בה כל פגם וכי על כן אין עילה להתערב בה ומן הדין לאשרה מטעמיה. דיון והכרעה 5. אקדים סוף דבר לראשיתו ואומר, כי בנסיבות העניין כפי שהובררו, אין מנוס מקבלת הערעור. טעמיי לכך אפרט להלן. 6. חזקה היא כי בית המשפט ובית הדין לעבודה בכלל זה, פתוח לשכנוע וכי באמירה בלתי מוצלחת מצידו, או בביטוי שמוטב היה אלמלא נאמר, אין כדי ללמד על חשש למשוא פנים המצדיק החלפת המותב. כדי שתקום עילת לפסילת שופט, מוטלת על בעל הדין החובה להצביע על קיומן של נסיבות אובייקטיביות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. עם זאת, במקרים החריגים, כאשר נמצא כי ההתבטאות מושא הליך הפסלות נוגעת לשורש המחלוקת בין הצדדים ומשליכה על ההליך העיקרי, יכול ואותה התבטאות של בית הדין תקים חשש ממשי למשוא פנים. במיוחד כן, כאשר בהחלטתו בבקשת פסלות, אין בית הדין מסייג עמדתו או מבהיר אותה. 7. ענייננו בא בגדר המקרים היוצאים מן הכלל, המצדיקים היענות לבקשת הפסילה. זאת, משנמצא כי בית הדין האזורי לא הסתפק בהערות בעלות אופי כוללני בדבר ביצוע העבודה על רקע מוגבלות, אלא נכנס לגופה של המחלוקת מושא התובענה בכך שציין כי "ברור, כי מגבלתו של התובע מונעת ממנו לבצע עבודה של הכוונת תנועה" וכי "עם כל הצער שבדבר, היה על התובע להתאים את העבודה בה הוא רוצה להשתלב למגבלותיו.....". בהתבטאות זו יש כדי ללמד, ולוּ לכאורה, כי דעתו של בית הדין "ננעלה". ודוק. בהחלטתו חזר בית הדין האזורי על התבטאותו קודם לכן בדיון, מבלי לסייג את האמור ומבלי להבהיר, כי דבריו אלה הם לכאוריים בלבד, וכי נותר פתוח לשכנוע בכפוף לתשתית הראייתית ולטענות שיובאו לפניו בהליך העיקרי. אם לא די בכך, ראה לבסס החלטתו אף על "ידיעה שיפוטית" בסוגיה שטרם הוכרעה לגופה בנסיבות המקרה הנדון. בכל אלה בהצטברותם יש כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. 8. סוף דבר - הערעור מתקבל. נשיא בית הדין האזורי בחיפה יעביר את הדיון בתובענה בתיק תע"א 2545/08 למותב אחר. אין צו להוצאות . בשים לב למהות התובענה ישקול בית הדין האזורי הבאת ההליך לידיעת נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה בתוקף סמכותה לפי הוראת סעיף 8ח(5) לחור שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988.פסלות שופטשופטים