פרשנות ניסוח לא טוב של מסמך

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרשנות ניסוח לא טוב של מסמך: א. עובדות התובע עפ"י עיסוקו מתכנת מחשבים ועוסק בפתוחן של תוכנות בתחום. התובע עובד במסגרתו של עסק הפועל תחת השם המסחרי (אך לא כתאגיד) י.מ. מחשבים - פיתוח וישום מערכות מידע. הנתבעת חברה בע"מ הרשומה אצל רשם החברות אך פעילותה מתרכזת בישוב קרית ספר הידוע גם בשם מודיעין עילית. ישוב זה מצוי מעבר לקו הירוק והוא הוכר כמועצה מקומית עפ"י צו מפקד כוחות צה"ל באיו"ש. מנהלה של הנתבעת הוא מר משה קמינצקי. 3. בין הצדדים נחתם ביום 1.2.05 הסכם לפיו התובע מתחייב לפתח לנתבעת תוכנה למיחשוב פעילותה (להלן: "ההסכם"). 4. בתמורה לקיום התחייבויותיו של התובע לפתוח התוכנה התחייבה הנתבעת לשלם לתובע סך בשקלים השווה ל - 100,000 $. 5. עפ"י הוראות ההסכם התמורה תשולם ע"י הנתבעת לתובע בשלושה תשלומים: עם סיום השלד תוך 5 חודשים מיום חתימת ההסכם 25%, עם סיום הפתוח והתקנת התוכנה במשרדי הנתבעת 25% נוספים. היתרה בשיעור 50% לאחר חודשיים של עבודה מלאה של התוכנה במשרדי הנתבעת. 6. התובע הגיש חשבון לנתבעת ביום 3.11.05 (נספח ב' לכתב התביעה)חשבון המבטא תשלום של 25%. בתגובה הוציא מנהלה של הנתבעת מכתב שבו הוא מביע את אכזבתו מבצוע התוכנה שסופקה לו עד אותו יום, ועל כן עם כל הצער שבדבר הוא מבטל את ההסכם שבין הצדדים. 7. א. התובע הגיש חוות דעת של מומחה חתומה ע"י ד"ר עמיר תומר ולפיה מצב התוכנה כפי שזו סופקה לנתבעת ביום 3.11.05 עונה להגדרת "שלד" כנקוב בהסכם. ב. הנתבעת הגישה חוות דעת של מומחה החתומה ע"י מר יאיר חן וממנה עולה כי מצב התוכנה, כפי שזו נמסרה ע"י התובע לנתבעת ביום 3.11.05, אינו מתיישב עם המונח שלד הנקוב בהסכם. ג. נוכח הפערים בין חוות דעת המומחים הנ"ל מינתה חברתי כב' השופטת קוצר את מר אריק עשוש כמומחה מטעמו של ביהמ"ש שהגיש אף הוא חוו"ד של מומחה שממנה עולה כי מצב התוכנה כפי שהוגש ע"י התובע לנתבעת הוא 80% ממה שנהוג לכנות שלד. 8. בכתב התביעה עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 475,000 ₪ העולים כדי שווים של 100,000 $ הנקובים בהסכם. ב. הדיון 1. התובע טוען כי: א. התוכנה שספק לנתבעת עונה בהחלט להגדרת שלד כפי שזו מקובלת במקצוע התכנות ויש לאמץ את חוו"ד של ד"ר תומר הקובעת כי הוא מילא חלקו בהסכם. ב. לחילופין יש לאמץ את חוו"ד של המומחה עשוש הקובע כי מה שבוצע מהווה 80% מהמצב הקרוי שלד. ג. הציע לנתבעת שלושה פתרונות ע"מ לקדם את הפרוייקט ולהביאו לידי גמר באופן שישביע את רצונה של הנתבעת. הוא הציע שהמוצר שהכין יבדק ע"י גורם אוביקטיבי וככל שאותו גורם ימליץ על תיקונים או תוספות, התובע יבצעם על חשבונו. פתרון שני שהוצע ע"י התובע הפקדת כספי התמורה בנאמנות אצל גורם שלישי המקובל על שני הצדדים. פתרון שלישי התווית מתווה ע"י הנתבעת שישקל על ידו. ד. הנתבעת סרבה לכל פתרון ולכל הצעה שלו לתקון המעוות והכל ע"מ שההסכם יקויים. ה. נוכח סירובו העקש של מנהל הנתבעת לכל הצעה שהוצעה לו, התובע חש כי הנתבעת מבקשת לסגת מהעסקה בשל העדר אמצעים כלכליים לממשה. ו. המונח שלד המופיע בסעיף 9.1 להסכם צריך לפרשו כפי שאדם סביר מפרשו. אין המדובר במוצר חי ויש לדמות זאת לשלד אדם שאינו מתפקד עדיין כאדם. ז. יש לקבוע כי האיחור במסירת השלד לנתבעת היה ידוע לה והיא קיבלה זאת. ח. ההסכם בוטל על ידי הנתבעת באופן חד צדדי ועל כן מגיעים לו פיצויי צפיה או פיצויי קיום, כן פצויים ועל מניעת רווח המוערכים על ידו בסך 3,000 ₪ לכל שנה. 2. הנתבעת טוענת כי: א. היא חיפשה מפתח תוכנה שיקח על עצמו לפתח תוכנה עבורה ובסוף תשלם למפתח את התמורה המגיעה לו. כל עוד לא מקבלים מוצר מוגמר לא משלמים שקל. ב. יש לבוא חשבון עם התובע על ניסוחו של ההסכם והשימוש במילה שלד בסעיף 9.1 מופשט ולא מלא בתוכן כלשהו. ג. איש מהצדדים לרבות פרקליטיהם והמומחים שהגישו חוו"ד אינם יודעים להגדיר שלד תוכנה מהו. ד. התובע הפר את ההסכם בכך שלא ספק מוצר שהבטיח. ה. התובע טועה ומטעה ביחס לאיחור במסירת המוצר לה. נקבע מועד למסירת המוצר שכיום מודה התובע כי אחר. אין לקבל את עמדתו כי היה איחור שלא באשמתו או כי הנתבעת נתנה הסכמה לאיחור כלשהו. ו. טיעונו של התובע לפיו הנתבעת סרבה לתת לו מסד נתונים אינו נכון ובכלל הוא הרחבת חזית אסורה. ז. יש לדחות את התביעה לתשלום כלשהו שכן לא מגיע לו מאומה עפ"י כל קנה מידה. 3. הצדדים הופיעו לפני בישיבת יום 31/3/09 שבה נחקר מומחה ביהמ"ש על חוות דעתו, התובע עצמו העיד ומנגד מר קמינצקי מנהלה של הנתבעת, הפרקליטים סיכמו בטיעוניהם ויש ליתן פס"ד. 4. אין חולק כי המסגרת הנורמטיבית המחייבת את הצדדים הוא ההסכם כהגדרתו לעיל וכי דרישת התשלום הראשונית של התובע שבאה לידי ביטוי ביום 3/11/05 בהגשת החשבונית 1473 (נספח ב' לכתב התביעה ונספח ג' לתצהיר התובע), המדברת על תשלום שווה ערך בשקלים של 25,000 דולר לא נענתה על ידי הנתבעת. לא זו בלבד,הנתבעת בטלה את ההסכם בין הצדדים במשלוח הודעתו של מר קמינצקי לתובע. מאמצי התובע ופרקליטו לנסות ולהשיב את ביצוע ההסכם למסלול כלשהו של קיום בהצעות אלטרנטיביות על ידו כפי שפורטו לעיל כשלו. למעשה אין כל תקשורת בין הצדדים זולת התביעה שלפני כאשר כל צד מאשים את זולתו בכשלון העסקה המגולמת בהסכם. 5. לאחר שקראתי את חוות הדעת של המומחים, כמו גם את תצהירי הצדדים וסיכומי הפרקליטים, אני מקבל את עמדתו הבסיסית של ב"כ הנתבעת הטוען כי ההסכם שלגביו אין מחלוקת כי נוסח על ידי התובע או מי מטעמו והובא כמקשה אחת לחתימת הצדדים, לוקה חמורות בניסוח ובעיקר חסרה הגדרה בין בלשון בני אדם ובין בלשונם של מתכנתים ומפתחי תוכנות למה התכוון המשורר (התובע) שעה שכתב כי בתום השלד יהא זכאי לתשלום של 25% מערך ההסכם. המונח שלד נפוץ בין עוסקים בבנייתם של מבנים או של יבואני אוטובוסים וגם בהעדרה של הגדרה יכול ביהמ"ש לתהות על קנקנה של מילה זו, וליתן לה את הפרשנות הראויה. בעולמן של תוכנות מחשב, מינוח זה לא שגור ובזהירות המתבקשת אבקש לומר כי ככל הנראה אין לו הגדרה חד חד ערכית כפי שנהוג לומר בעולמם של מחשבים. עפ"י הקבוע בשיטתנו המשפטית כל אימת שיש לפנינו בעיה כלשהי בפרשנותו של מסמך אזי ניסוח קלוקל או למצער לא בהיר דיו ופועל לרעתו של מנסח המסמך, בנידון דידן התובע. 6. מאידך גיסא, ועמ' לאזן בין הגישות יש לציין כבר עתה את האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת מר יאיר חן אשר ערך עבור הנתבעת את מסמך האיפיון של המערכת המבוקשת על ידו. בעמ' 5 לחוות דעתו תחת הכותרת המערכת הנדונה מספר לנו המומחה חן כי הנתבעת חוותה שני נסיונות שלא צלחו עם תוכנות שפותחו עבורה. עמ' להגיע למיקסום התוכנה המבוקשת על ידה והמתאימה לצרכיה וכן עמ' שלא לבזבז זמן הקפידה הנתבעת לבצע איפיון חדש שיחסוך אי הבנות ומפח נפש שכבר נגרמו לה בעבר. מוסיף המומחה חן, כי מר קמינצקי ככל הנראה הדגיש בפניו כי הפעם הזאת "לא יאשר תוכנה חדשה עד שלא יתנסה בהפעלת המערכת לכל "שלביה המהותיים"" (ההדגשה במקור ד.ג.). כיוון שכך קובע המומחה כי בהסכם שנחתם בין הנתבעת לתובע הוגדרו שלבים כאלו "כאשר השלב העיקרי הינו שלב "השלד" אשר לאור הנ"ל מהווה מבחינת המזמין את השלב בו תועמד המערכת לשם בדיקה של הפעולות החיוניות והעיקריות של הארגון. (ההדגשה במקור - ד.ג.). מר חן לא הובא למסור עדות בביהמ"ש ומחוות דעתו אני מגיע לחוסר הלימה בין מה שמר חן מספר כי התבקש בפניו לבין מה שנכתב בסופו של יום בהסכם בין הצדדים. מר חן אינו מספר בחוות הדעת האם ההסכם הועבר לעיונו עובר לחתימתו על ידי הצדדים. המסקנה אליה אני מגיע היא שלא כך ארע, משום שאם ההסכם היה נגד עיניו של מר חן, הכיצד אפשר לנתבעת לחתום עליו כאשר המונח שלד נעדר הגדרה בסיסית, ובנסיבות העניין הגדרה ממצה ומרחיבה ע"מ שתענה על ציפיות הנתבעת. מחקירתו הנגדית של התובע מסתבר כי המומחה חן אולי טעה כאשר אמר בחוות דעתו שבר הפלוגתא שלו דר' תומר לא ראה את האיפיון שערך חן. התובע סיפר בחקירתו הנגדית כי הוא עמד על כך שהאיפיון מצורף כחלק בלתי נפרד להסכם וזאת ע"מ למנוע ויכוחים וחילוקי דיעות עם הנתבעת ומנהלה בעתיד. האיפיון נועד לדעתו של התובע בעמ' 15 רישא ע"מ להגדיר את גבולות המערכת באופן שהוא לא ידרש להכין תוכנה למשכורת עובדים תוכנה לבלאי ועוד תוכנות נוספות. צפיתי כי בנקודה זו יעמת ב"כ הנתבעת את התובע מול סעיף 12 לחוו"ד תומר אך לא באה כל תגובה או שאלה בנושא. קביעתו של המומחה חן גם אינה מקובלת עלי שעה שהוא אומר שחלק השלד בפיתוח היה השלב העיקרי. ההסכם אינו אומר זאת וגם אחוזי התשלום בעת העמדת השלד אינם אומרים זאת, תשלום בשיעור 25% מערך ההזמנה אינו מבטא כי השלב של השלד הוא עיקרי. אמירה זו נועדה, לטעמי, לרצות את מזמין חוות הדעת הא ותו-לא. השלב העיקרי כפי שנראה מההסכם ועפ"י הגדרתו הוא אותו שלב שבו מועמדת התוכנה המוזמנת ליישום, ועד אותו יום היו אכן צריכים לשלם 50% מערך ההזמנה כאשר התוכנה עוברת בחינה ובדיקה בחיי המעשה של הנתבעת תוך ביצוע תיקונים המתבקשים עם גילוי תקלות/בעיות. עפ"י הוראות ההסכם מדובר על חודשיים שבסיומם על הנתבעת לשלם את המחצית השניה של התמורה. בכל הכבוד הראוי והמתבקש, למר חן איונה של התוכנה במצב שלד כדי אפס מוחלט, נשמע לי מרחיק לכת ומשל למה הדבר דומה, לחוו"ד הנדסית שמזמין רוכש דירה ואשר לפיה הדירה החדשה שנמסרה לאותו רוכש במצב כה גרוע, עד כי איננה ראויה למגורי אדם בעוד אנו רואים שאנשים חיים ומתגוררים בבית בבטחה לאחר שזה עבר ביקורת הוועדה המקומית וקיבל טופס 4. 7. מול חוו"ד של חן עומדת חוו"ד של ד"ר תומר שהוגשה על ידי התובע וממנה עולה כי חלוקת ההזמנה ופיתוח התוכנה לשני שלבים כפי שעשו כאן הצדדים, סבירה ומקובלת. המומחה תומר מפרט בחוות דעתו סעיף 11, מה הכילה תוכנת השלד שספק התובע לנתבעת, ומקריאת הנתונים שבה עולה לטעמי - לפחות, כדי הגדרת שלד של תוכנה כפי שאני שלא שייך לעולמם של מתכנתי תוכנה, הייתי רואה זאת. בפרק המסקנות, קובע המומחה תומר כי בשלד שסופק יש את מירב האלמנטים המבטיחים השלמה מוצלחת של הפרויקט (סעיף ב' לפרק המסקנות). המומחה תומר לא כמת את "המירב" כלשונו וגם נוכח הפערים בין חוות דעת מונה המומחה מטעם ביהמ"ש מר עשוש. כחוט השני בחוו"ד תומר, עולה הקביעה כי תוכנה במצב שלד אינה אמורה לפעול כתוכנה סופית אלא מגמתה להוכיח למפתח ולמזמין כי הם עלו על דרך נכונה ולאחר שיתוקנו לקויים והפיתוח יושלם, היא תענה לצרכיו המיוחדים של המזמין. סעיפים 8, 13 ו- 14 לחוו"ד תומר , אינם מקובלים עלי שכן אין הם בגדרי סמכותו של המומחה והוא, כמומחה חן, חורג מעבר למנדט שעליו הוא אמור ליתן את חוות הדעת. 8. המומחה עשוש לעומת זאת, רכז לפניו את כל הנתונים, קרי הן את חוות דעת שני המומחים, הן את האפיון של חן, קיבל את השלד שבמחלוקת - התקין והפעיל אותו. כך גם שוחח המומחה עשוש עם הצדדים ולמד את ציפיותיהם. משאנו קוראים את מסקנותיו הוא קובע חד משמעית כי מה שהכין התובע אכן עונה להגדרת שלד כפי שהוא היה מצפה לראות מתוכנה שבפיתוח. לטעמי, במסקנה מס' 1 קיים משפט מפתח והוא: "אין משמעות לבדוק אותו מול אפיון". משפט זה חורץ את גורלה של המחלוקת האם ראה המומחה תומר את האפיון של חן אם לאו, שכן אין משמעות לאפיון בשלב השלד. כך גם קובע המומחה עשוש, כי לא ניתן לייחס לשלד מצב של גרסה ראשונית של תוכנה. המומחה עשוש, להבדיל מהמומחה תומר, מציין כי היו חסרות לשלד זה שתי פונקציות ע"מ שיחשב כשלד מושלם והן: פונקציה לאשראי ופונקציה להוראות קבע. כך גם עשה המומחה עשוש מעשה, וכמת את החסר בשלד, להבדיל מהמומחה תומר שהשתמש במונח "מירב האלמנטים", לכדי 20%. יתירה מזו, המומחה עשוש קבע בחוו"ד עמ' 5 כי לדעתו בחודש עבודה אפשר היה להשלים את השלד עד למתכונת שהוא רואה אותה כשלד מוגמר. באשר למועד הדרוש להשלמה, המומחה עשוש נחקר על ידי ב"כ הנתבעת וסיפר לביהמ"ש כי המועד הנקוב הוא הערכה בלבד, ואם המפתח בעל מיומנות גבוהה אין כל מניעה שהמועד יתקצר באופן משמעותי. המומחה עשוש נחקר בביהמ"ש על ידי ב"כ שני הצדדים, הותיר עלי רושם של אדם היודע את אשר הוא שח, ולא היה בחקירתו בביהמ"ש כדי לשנות מהותית את חוו"ד ובעיקר המסקנות הנובעות ממנה. משכך, אני מקבל חוו"ד זו על היבטיה. 9. משהגעתי למסקנה כי ביום 3/11/05 נמסר השלד למזמינה התובעת, אזי ברי כי עפ"י הוראות ההסכם החל על הצדדים יש כאן איחור. ההסכם נחתם כאמור לעיל ביום 1/2/05 ועפ"י הוראותיו היה על המפתח להגיש את השלד תוך 5 חודשים, קרי בתחילת חודש יולי 2005. עפ"י הוראות סעיף 10.1 להסכם, הוסכם מראש כי איחור של עד 30 יום לכ"א מהשלבים, לא ייחשב כאיחור לצרכי ההסכם. בסעיף 10.2 להסכם נקבע מנגנון פיצוי מוסכם ומוערך מראש והוא הפחתה של 3% ממחיר ההזמנה בגין כל חודש איחור. מכל החומר המונח לפני, אני בא למסקנה כי איש מהצדדים לא נהג כפי שהייתי מצפה שינהג בנסיבות העניין . התובע לא פנה לנתבעת בכתב, בזמן אמת, בטענה שזו אינה מספקת לו נתונים שמשבשים לו את לוח הזמנים שנקבע בהסכם. לפיכך, כל אמירה ו/או טענה שהיא של התובע כלפי הנתבעת כאילו זו לא עמדה במטלות שהטיל עליה, מחדל שהביא לאיחור המדובר, לא הוכחה. מנגד, הנתבעת לא המציאה מכתב תלונה/דרישה/טרוניה כלשהי ואף זאת בזמן אמת שיהיה בו כדי להביע לפחות מורת רוח מכך שהמוצר אינו מסופק בזמן ההסכמי שנקבע בין הצדדים. תמיהה זו מתגברת נוכח האמור בחוו"ד של המומחה חן שהובאה מטעמה של הנתבעת, שתאר את הנזקים שנגרמו לנתבעת מכך שהיא נאלצת "לחיות" עם תוכנה מיושנת והיא לא עושה מאומה להתריע לפחות. לא זו אף זו, העד מר קמינצקי מודה בחקירתו הנגדית בביהמ"ש, בעמ' 19 לפרוטוקול, נשאל ביחס לאיחור ע"י ב"כ התובע לאמר: "ש. אנו 9 חודשים אחרי המועד כאשר אתה יודע שהיו איחורים ועיכובים וארכה שנתת של חודשיים. אתה הסכמת? ת. מציאות שכך היה" הפרקליט לא מוותר ושואל: "ש. הוא (התובע-ד.ג.) ביקש ולא סירבת? ת. זה היה המציאות. לא הסכמתי לשנות את החוזה". מכל האמור, משמע כי היתה, ככל הנראה, לפחות פניה אחת בע"פ של התובע לנתבעת לאפשר לו דחיה במסירת חלק השלד שבהזמנה. לא ניתנה לבקשה זו תשובה חיובית בכתב אך הנתבעת לא מחתה ולא התנגדה (אף לא בע"פ) ומכאן ששתיקתה יכולה להתפרש כויתור או למצער הסכמה בדיעבד. העולה מן המקובץ בסעיף זה, כי התובע איחר בהספקת המוצר, אף במצב שלד, תקופה של 4 חודשים ולמען הדיוק 3 חודשים מעל לתקופה הקצובה בהסכם. הנתבעת לא מחתה ואף הסכימה בין בשתיקה ובין בחוסר מעש, לאיחור שנוצר ומכאן שאין לבוא חשבון עם התובע. בסופו של יום, חרף האיחור המעשי אין לקבוע איחור משפטי המחייב הפעלת הסנקציה הנקובה בסעיף 10.2 לחוזה. 10. מכאן, יש לעבור ולהכריע בשאלת הפיצוי שאותו יש לפסוק לחובת הנתבעת ככל שכך נחליט. לגבי הסכום הראשוני, לאחר שדחיתי את חוו"ד חן וקיבלתי את חוו"ד תומר ועשוש אין בלבי ספק כלשהו כי על הנתבעת לשלם לתובע סכום זה שכן הגעתי למסקנה כי המוצר שסופק על ידי התובע לנתבעת היה המוצר שהוזמן על ידה ובמידה מסוימת אף עולה על הנדרש, נכון ליום מסירת התוכנה. השאלה היותר קשה, היא האם ועד כמה זכאי התובע לפיצוי צפיה כפי שהדבר מוגדר בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1971 (להלן-"חוק התרופות") ע"מ להיכנס לגדרו של מבחן זה, שתואר בהרחבה וביסודיות ב- ע"א 1229/97 איי.אמ.איי. - שיווק והשקעות בינלאומיים בעמ' ז. ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ פד"י נג(4) 657, יש לקבוע האם ועד כמה הפרה הנתבעת את ההסכם והאם התובע נקט בפעולה/פעולות ע"מ להקטין את נזקו. לגבי המבחן השני כי ניתן היה להקטין את הנזק שנגרם לתובע, הנטל מוטל על כתפי המפר אך קודם עלינו לקבוע מיהו המפר והיקף הפרתו. מעיון בעדויות התובע וקמינצקי, עולה כי עובר להוצאת החשבונית הנ"ל, ביצע התובע הדגמה במשרדה של הנתבעת כיצד תראה התוכנה ביום שיושלם פיתוחה וזאת על בסיס מצב השלד. לטענת התובע שלא נסתרה, עובדות במשרדה של הנתבעת גילו עניין והתלהבות ביישומים שכבר הוצגו להן והעד קמינצקי לא מחה או טען דבר כנגד ביצועי התוכנה. ממשיך התובע וטוען כי בערב שקדם להוצאת מכתב ביטול ההסכם של קמינצקי בשם הנתבעת, הוא הגיש את החשבונית ותוך לא יותר משעות בודדות (כ- 8 שעות) הגיע קמינצקי למסקנה שהמוצר המוצע ע"י התובע אינו תואם לדרישותיו ועל כן הוא מבטל את ההסכם. בנקודת זמן זו משראה התובע כי קמינצקי נחרץ בדעתו שלא לשלם לו הציע הוא שתי הצעות לקידום ההסכם, האחת כי המוצר יבדק על ידי גורם אוביקטיבי וככל שהאחרון ימצא לקויים ו/או טעויות אלו יתוקנו לאלתר על ידי התובע, וכן כי הכסף יופקד בנאמנות אצל גורם שלישי עד להתקדמות בהליכי הפיתוח. כן הוצעה לנתבעת אופציה נוספת לפיה היא תציע דרך משלה זולת "שבירת הכלים" לפתרון המחלוקת אך כל דרך שכזו לא התקבלה על דעתו של קמינצקי. אם לא די באמור עד כאן הציעה חברתי כב' השופטת קוצר כי מומחה ביהמ"ש יפקח פיקוח הדוק וצמוד על התובע והאחרון יעבוד עפ"י הנחיותיו. התובע הסכים גם לאופציה זו והנתבעת סרבה. משמע מכל האמור עד כאן כי התובע, נכון היה לבוא לקריאת הנתבעת אך זו התעקשה התעקשות בלתי סבירה ובלתי מידתית באשר סירבה לכל פתרון שהציע לה התובע ו/או ביהמ"ש. מן האמור, יש להסיק כי נוכח העובדה המוסכמת שהנתבעת לא שלמה מאומה לתובע עד עצם היום הזה, היא הפרה את ההסכם ברגל גסה ועליה יהיה לשאת בתוצאות הפרתה. קודם שאגיע לשאלת הסכום הראוי לפיצוי, יש להכריע בנקודה נוספת והיא מה עשתה הנתבעת כדי להקטין את נזקו של התובע שכן הנטל וחובת השכנוע עליה. מחומר הראיות שפורט עד כה סירבה הנתבעת לכל הצעה שנמסרה לה וההסבר לכך ניתן ע"י העד קמינצקי בחקירתו הנגדית. התברר כי הנתבעת והעד חד הם, וכל שמוש שעושה הנתבעת בלשון רבים אינו מדויק אלא מכוון לעד קמינצקי. האחרון הוא המוציא והמביא בענייניה של הנתבעת ועל פיו יישק כל דבר. העד תאר כי הוא משתכר כעובד בעמותה בשם קרוב לשמה של הנתבעת (האחרונה הוקמה בשל דרישות מס), והוא משמש גם כרב של בית כנסת במקום מושבו בהתנדבות, ולא שוכנעתי כי הוא מצוי בעולמם של מחשבים ברמה כה גבוהה שיכול לבחון תוכנה מבחינה מקצועית. העד התבצר בעמדה בלתי מתפשרת ומוטעית, כפי שתארתי לעיל, כי עד שהוא לא יבדוק את התוכנה ועד שהוא לא יראה במו עיניו תוכנה במצב עבודה, הוא לא יאשר לנתבעת לשלם מאומה. בכך חטא קמינצקי לנתבעת, לתובע ולהוראות חוק התרופות כפי שזה פורש בפסיקה. התובע טען כי מלווה אותו תחושה קשה שהנתבעת נקלעה למצב כספי מסוים, כנראה לא שפיר, והוא זה שמדריך את ראשה בנסיונו להתנער מההסכם עליו חתמה. בכל הכבוד הראוי והמתבקש לנתבעת וראשיה, ותוך גילוי הבנה לרגישותה, נוכח כשלונות עבר שלה במציאת תוכנה מעודכנת ההולמת את צרכיה, כך לא מתנהגים. צודק ב"כ התובע שעה שהוא מבקש בסיכומיו כי נקבע שחוזים יש לכבד ועפ"י עקרון זה יש לפצות את התובע. אומנם אין המדובר כיום בסעד של אכיפת החוזה על הנתבעת שכן אנו במרחק של כ - 4 שנים מיום ההפרה, וכל הנסיונות לרכך את הנתבעת עלו בתוהו כך שאין מנוס אלא להורות על פיצוי כספי שיהלום את נסיבות הענין. כפי שקבעתי לעיל מגיע לתובע סך של 20,000 $ וזאת עפ"י קביעת המומחה עשוש בגין מה שעשה עד יום ההפרה. באשר ליתרה - התובע תובע את כולה, קרי 80,000 $ עד למסגרת החוזית הכוללת. אכן ענייננו שונה מפסה"ד שצרף ב"כ התובע וכוונתי לענין ע.ר.מ. רעננה הנ"ל, כמו גם ע"א 8854/06 חיים קורפו עו"ד ואהרון ברוכין עו"ד נ. משה סורוצקין וקרית טלז ארווינג סטון שבקרית יערים בע"מ וישיבת טעלז בישראל , בכך שבשני המקרים לא היתה לביהמ"ש מסגרת כספית מתוחמת ולכן בענין קורפו ניתן פס"ד הצהרתי בלבד ובענין ע.ר.מ. נקבע סכום של 100,000 $. דווקא כאן מתייחד המקרה בכך שהנתבעת לא "סחבה" את הענין במובן זה שהעד קמינצקי תוך 8 שעות סרב סרוב מוחלט ונחרץ שלא השתנה, גם עקב פניות התובע ופרקליטו. משמעות הדברים כי התובע הבין או היה עליו להבין כי כח האדם והזמן שייעד לפרוייקט זה יכול להתפנות לפרוייקטים אחרים שלו. אני גם לוקח בחשבון כי עקב הפסקת הפתוח של התוכנה "חסך" התובע הוצאות רבות ונכבדות של בדיקות (טסטים) בלשון אנשי המחשבים והתוכנה ומכאן שלדעתי יש לחייב את הנתבעת להוסיף ולשלם לתובע 30,000 $ כפיצוי הסתמכות. אני מסכים עם טענתו של ב"כ הנתבעת כי אין לפסוק פיצויי הסתמכות וצפיה בו זמנית שכן לו כך עשיתי היה התובע זוכה בכפל פיצוי, תוצאה אסורה עפ"י חוק התרופות והפסיקה. לענין זה אבקש להפנות את הצדדים וב"כ לפסה"ד המנחה של כב' השופטת ב. בר זיו ב-ת.א. (מחוזי חיפה) 337/02 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל ואח' , ובעיקר לסעיף 36 לפסה"ד המודפס והמובאות שם. ג. לסכום 1. העולה מן המקובץ כי אני מקבל את התביעה בחלקה ומורה לנתבעת לשלם לתובע סך בשקלים השווה ל - 50,000 $ עפ"י שערו היציג ביום התשלום בפועל כאשר נוכח התנודתיות בשער זה הוא לא יפחת משער של 4 ₪ לכל 1 דולר. 2. נוכח התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בלווית מע"מ בשיעורו החוקי ביום התשלום בפועל. סכום זה ישולם ע"י הנתבעת עד ליום 15.9.09 שאם לא כן יתלוו אליו רבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 3. נוכח ניסוחו הקלוקל של סעיף 9.1 להסכם ע"י התובע אינני פוסק לו הוצאות משפט הוא הביאן על עצמו ועל כן כל צד ישא בהוצאותיו למעט שכ"ט עו"ד הנקוב בפסקה 2 לעיל.פרשנותמסמכים