קשר סיבתי בתביעת רשלנות מקצועית של עורך דין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קשר סיבתי בתביעת רשלנות מקצועית של עורך דין: 1. הנתבע, עו"ד במקצועו, ייצג את התובע בתביעה שהוגשה בזמנו כנגד חברת הביטוח "סהר" בגין נזקים שנגרמו לעסק התובע, בעקבות דליקה שפרצה במקום. התיק המונח בפניי עניינו רשלנות מקצועית המיוחסת לנתבע בניהול אותה תביעה. 2. להלן תמצית העובדות הדרושות: 2.1 במועדים הרלוונטיים, ניהל התובע עסק עצמאי של חנות לכלי בית ומתנות ברחוב העצמאות 50 בקרית אתא (להלן-"החנות"). במקביל, החזיק גם במחסן המצוי בבית מספר 29 באותו רחוב. 2.2 ביום 12.12.1995 פרצה בשעות הערב שריפה בחנות, אשר כילתה, לטענת התובע, ציוד סחורה ומלאי יקרי ערך ובנוסף גרמה אף נזק למבנה החנות. התובע, אשר היה מבוטח אצל חברת "סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ (להלן-"סהר") בפוליסה שכללה ביטוח אש וסיכונים נלווים למבנה, לציוד ולמלאי החנות, פנה לחברת הביטוח בדרישה לשפותו בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות השריפה. דרישה זו נדחתה על ידי סהר, במכתבה מיום 24.12.95, מן הטעם שלא הוכחה התרחשות מקרה הביטוח. 2.3 ביום 17.6.96 הגיש התובע, באמצעות הנתבע, תביעה אזרחית כנגד סהר, בבית משפט השלום בחיפה, בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות השריפה הנ"ל. 2.4 הנתבע לא התייצב לקדם המשפט הראשון, שנועד ליום 13.10.98 בפני כב' השופט א' שאנן. חרף זאת, הורה בית המשפט באותו דיון על הגשת תצהירי עדות ראשית, כשעל התובע היה להגיש תצהיריו תוך 30 יום. התיק נקבע לקדם משפט נוסף ליום 9.3.99. 2.5 בדיון שהתקיים ביום 9.3.99 ביקש הנתבע ארכה להגשת התצהירים שהוכנו אך טרם הוגשו. בית המשפט נעתר לבקשה והאריך את המועד להגשתם ב-30 יום, ואכן תצהירי התובע הוגשו ביום 18.3.99. 2.6 לאחר אותה ישיבה התקיימו שני קדמי משפט נוספים ובשלישי, זה שנערך ביום 30.11.99, ביקש הנתבע לצרף לתיק, כנתבעת נוספת, את החברה שהתקינה בחנות את מערכת המיגון. זאת, לנוכח טענת סהר להעדר כיסוי ביטוחי, בין היתר מחמת אי עמידתו של התובע בתנאי המיגון שנדרשו בפוליסה. בהחלטתו מאותו יום קבע בית המשפט כי ניתנת לתובע שהות לתקן כתב התביעה תוך 30 יום. 2.7 חרף אותה החלטה, לא הוגשה תביעה מתוקנת עד שביום 1.2.2000 הורה בית המשפט כי אם תוך 60 יום לא ינקוט התובע צעדים שיאפשרו התקדמות התיק, תימחק התביעה. 2.8 ביום 1.7.01 התקיים קדם משפט נוסף, במהלכו ביקש הנתבע לדחות את הדיון פעם נוספת על מנת לאפשר לו הסדרת הייצוג. נאמר מפיו "כוונתי לכך שכנראה אצטרך לבקש להשתחרר. לא הגשתי בקשה קודמת משום שרציתי קודם לדבר עם מרשי". בית המשפט קבע את התיק למעקב ליום 30.12.01 תוך שהורה כי אם עד אותו יום לא תהיה התקדמות, תימחק התביעה. 2.9 ביום 26.12.01, ומשלא הוגשה כל הודעה, נמחקה התביעה אגב חיוב התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. 2.10 כשלוש וחצי שנים לאחר מכן הגיש התובע באמצעות הנתבע בקשה לביטול פסק הדין, וזאת ביום 17.4.05. בבקשה נטען כי פסק הדין ניתן ביום 26.12.01 עוד בטרם חלף המועד אותו קצב בית המשפט לתובע, היינו 30.12.01, ועל כן עמדו לזכות התובע 4 ימים נוספים לעשיית מעשה. בתצהיר עליו חתם התובע, ואשר תמך בבקשה, נאמר כי פסק הדין לא הגיע כלל לידי התובע וכי מטעם זה לא הוגשה הבקשה לביטולו מוקדם יותר. 2.11 ביום 6.7.05 דחתה כב' השופטת כ. ג'דעון את הבקשה לביטול פסק הדין בציינה כי דרושה יותר מ"תעוזה רגילה" בכדי להגיש בקשה זו לאור השתלשלות העניינים בתיק. טענות הצדדים 3. לטענת התובע, התרשל הנתבע בדרך בה טיפל בתביעתו, בעיקר משלא פעל להגשת כתב תביעה מתוקן ולא מילא אחר הוראות בית המשפט, דבר שהביא בסופו של דבר, למחיקת ההליך. עוד הוסיף, כי גם לאחר מתן פסק הדין נמנע הנתבע מלדווח לו אודות מחיקת התביעה והדבר נתגלה לו רק כאשר התעורר בלבו חשד והוא פעל לבירור מצב התיק. 4. התובע ציין כי התרשלותו של הנתבע הביאה למחיקת התביעה והתיישנותה באופן שנבצר הימנו להגיש תביעה חדשה בגין אותם נזקים שנגרמו לו בעקבות השריפה. אילולא התנהלותו של הנתבע היה התובע זוכה, לשיטתו, בפיצוי כספי מלא בגין נזקיו. בתביעתו עתר לפיצוי כספי בגובה סכום התביעה שהוגשה בזמנו לבית המשפט וכן דרש החזר שכ"ט עו"ד והוצאות המשפט בהם חויב עם מחיקת התביעה, ועוד הפסדי השתכרות מיום מחיקת התביעה ועד הגשת התביעה בתיק דנא. כמו כן עתר התובע לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. סה"כ הועמדה תביעתו במועד הגשתה על סך 831,765 ₪. 5. הנתבע טען בכתב הגנתו כי לתביעה שהוגשה בזמנו כנגד חברת סהר לא היה כל סיכוי להתקבל, באשר היא מבוססת על אדני שקר, כזב, תרמית והטעיה ותוך הפרת תנאי הביטוח. בנוסף נטען כי הקשר הסיבתי בין מחיקת התביעה לבין הנזקים הנטענים, נותק משום שהתובע ידע אודות מחיקת התובענה עוד בטרם חלפה תקופת ההתיישנות אך בחר שלא לנקוט בכל מעשה עד שתביעתו התיישנה. 6. התנהלות הנתבע שלא גרמה נזק, אינה בגדר עוולה איני רואה מקום להידרש לטענות שהעלה התובע ביחס להימנעות הנתבע מלהתייצב לקדם המשפט הראשון או לגבי האיחור בהגשת תצהירי העדות הראשית. מבלי להיכנס לגופן של הטענות שהועלו לעניין זה, אציין כי אותם מחדלים לא גרמו לתובע לכל נזק. נזק שכזה מהווה יסוד מיסודותיה של עוולת הרשלנות על פי פקודת הנזיקין (ראו: סעיף 35 לפקודה וכן ראו לדוגמא ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז(1), 113, 130). עמד על כך בית המשפט בת.א (ת"א) 3154/99 ד.א. אורבן בע"מ נ' אלכסנדר, , תק-מח 2003(4), 4587 בקבעו כי: "ככלל, לצורך הוכחת חבות עורך-דין בעוולת הרשלנות, על הלקוח להוכיח כי נגרם לו נזק כתוצאה מהתרשלות עורך-הדין. עליו להוכיח, בין היתר, לפי מאזן ההסתברויות, קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין התרשלות עורך הדין, לבין הנזק הנטען. לצורך כך, על הלקוח להראות כי אלמלא מעשיו או מחדליו הרשלניים של עורך הדין היה נמנע נזקו הנטען". לעומת זאת, מחיקת התביעה, ככל שאכן נודעה לתובע בחלוף תקופת ההתיישנות, הסבה לו נזק משום שהביאה להתיישנות תביעתו וחסמה בפניו את האפשרות לקבל שיפוי בגין הנזקים שנגרמו לו לטענתו. 7. התיישנות התביעה 7.1 סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, קובע כי תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח הינה 3 שנים לאחר קרות מקרה הביטוח. 7.2 סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, מורה כי מקום שהוגשה תובענה בפני בית משפט וזו נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בגין אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה. 7.3 בענייננו, ארע המקרה הביטוחי ביום 12.12.95 ואילו התביעה הוגשה כחצי שנה לאחר מכן, ביום 17.6.96. התביעה נמחקה ביום 26.12.2001 וברי כי מחיקתה לא היה בה כדי למנוע מהתובע הגשת תביעה חדשה בגין אותה עילה, במשמעות סעיף 15 הנ"ל. לפיכך, רק עם מחיקת התביעה התחדש מרוץ ההתיישנות, ובאותו מועד עמדו לתובע עדיין כשנתיים וחצי להגשת תביעתו, בטרם זו תתיישן. 7.4 התובע טען כי דבר מחיקת התביעה לא הובא לידיעתו וכי הוא גילה זאת רק לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. יחד עם זאת, נמנע התובע מלנקוב בתצהיר עדותו הראשית, באופן מפורש במועד שבו נודע לו אודות פסק הדין המוחק את תביעתו. לדבריו, רק ביום 8.9.05, עם הגעתו למשרד הנתבע, הוא גילה את השתלשלות העניינים בתיק (סעיף 19 לתצהיר ת/1). בהמשך טען כי גילה את דבר מחיקת התביעה על ידי עיון בתיק (סעיף 28 לתצהיר). מכאן ניתן אולי להבין שלראשונה נודע לתובע אודות המחיקה רק בחודש ספטמבר 2005. דא עקא, שעוד ביום 17.4.05 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין, אשר נתמכה בתצהיר חתום על ידו. 7.5 בניגוד לאמור בתצהירו, הנה בחקירתו הנגדית, נקב התובע במועד אחר שבו נודע לו אודות פסק הדין. לדבריו, הגיע הדבר לידיעתו שנתיים לאחר המחיקה (עמ' 17 ש' 20 לפרוטוקול), היינו בשלהי 2003. במאמר מוסגר אציין כי באם כך אכן הדבר, עדיין עמדו לתובע מספר חודשים במהלכם יכול היה להגיש תביעה חדשה, בטרם זו התיישנה. 7.6 אלא שלדעתי, ידע התובע אודות פסק הדין זמן רב קודם לכן, עוד בשנת 2002. כפי שציינתי קודם, בד בבד עם מחיקת התביעה הושתו על התובע הוצאות בסך 10,000 ₪ לטובת חברת סהר. בגין הוצאות אלו נקטה נגדו סהר בהליכי הוצל"פ, במסגרתם הטילה עיקול על חשבונו בבנק. בסמוך לאחר הטלת אותו עיקול, פנה התובע אל הנתבע בכתב, עוד ביום 13.8.2002, בבקשה כי יטפל בעבורו בביטול העיקול. במכתבו ששוגר ביום 13.8.02 (נספח י' לתצהיר הנתבע), ציין התובע כי אינו מצליח להשיג את הנתבע בטלפון וכי הוטל עיקול בחשבון הבנק לטובת חברת סהר, ולכן הינו מבקש את טיפולו הדחוף של הנתבע בעניין זה. 7.7 בהמשך לאותה פניה, חתם התובע, ביום 25.8.02, על ייפוי כוח (נ/2) לפיו ייפה את כוחו של הנתבע לטפל בעבורו בתיק ההוצל"פ שנפתח על ידי חברת סהר בגין ההוצאות שנפסקו לטובתה. 7.8 מסמכים אלה מעידים באופן ברור וודאי כי לתובע נודע אודות פסק הדין לכל המאוחר בחודש אוגוסט 2002. לא יעלה על הדעת שהתובע נדרש לשלם סכום משמעותי של 10,000 ₪ שבגינו אף הוטל עיקול על חשבונו, מבלי שהוא יטרח לברר ולדעת מה מקור אותו חיוב. למותר לציין כי בטופס הבקשה לנקיטת הליכים מבצעיים שהגישה סהר לתיק ההוצל"פ (נספח ט' לתצהיר הנתבע), צוין כי תאריך מסירת האזהרה לידי התובע הינו 29.5.02. מכאן שאפשר והידיעה לגבי מחיקת התביעה הגיעה לתובע כבר בחודש מאי 2002. בכל מקרה, ברי מעבר לכל ספק כי לכל המאוחר הוא ידע על כך בחודש אוגוסט 2002. 7.9 משעומת התובע בחקירתו הנגדית עם שלל המסמכים שצוינו לעיל, הייתה תשובתו מבולבלת, מתחמקת ובלתי משכנעת. תחילה השיב כך (עמ' 17 ש' 24 לפרוטוקול): "ש. אתה ידעת על העיקולים האלה? ת. כשקיבלתי את העיקולים פניתי אליו. ש. מתי קיבלת אותם? ת. פניתי אליו כשקיבלתי אותם והוא אמר לי שהתביעה נמחקה והשופט טעה והוא כתב מכתב לשופט שיבטל את פסק הדין". אולם בהמשך, שינה התובע את גרסתו וטען כי על אף הטלת העיקולים הוא לא ידע אודות מחיקת התביעה (עמ' 19 ש' 7 לפרוטוקול): "ש. המשיכו להציק לך ולהטיל עליך עיקולים ושלחת לו מכתב. האם גם שוחחת איתו טלפונית? ת. כן והוא אף פעם לא גילה לי שהתביעה נמחקה". 7.10 הגרסאות המבולבלות והסותרות שהעלה התובע לעניין זה, לא רק שהן מעידות על חוסר אמינותו, אלא שאינן מתיישבת עם כל הגיון ושכל ישר. כפי שציינתי, אין זה מתקבל על הדעת שמוטל עיקול על חשבונו של אדם, והוא פונה לעו"ד על מנת שיטפל בביטולו ביודעו מי הגורם שהטילו, מבלי שיטרח לגלות ולברר על שום מה הוטל אותו עיקול ומה מקורו של החיוב. גרסתו של התובע לעניין זה אינה ראויה לכל אמון ואני דוחה אותה בשתי ידיים. 7.11 המסקנה העולה ממקבץ האמור הנה שהתובע ידע למעשה אודות מחיקת התביעה לכל המאוחר בחודש אוגוסט 2002, זמן ניכר בטרם התיישנה תביעתו. חרף זאת, הוא בחר לשבת בחיבוק ידיים מבלי לנקוט בכל פעולה או הליך עד אשר חלפה תקופת ההתיישנות. בכך, ניתק למעשה התובע כל קשר סיבתי בין התנהלות הנתבע והרשלנות המיוחסת לו, שהובילה למחיקת התביעה, לבין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתיישנותה של תביעתו. מילים אחרות, גם אם התרשל הנתבע בדרך טיפולו בתיק במידה שהביאה למחיקת התביעה, יכול היה התובע להגיש תביעה חדשה בגין אותה עילה אילו נקט בצעדים המתחייבים לשמירה על זכויותיו. ישיבתו בחיבוק ידיים עד אשר חלפה תקופת ההתיישנות, מנתקת את הקשר הסיבתי בין התנהלות הנתבע לנזקים שנגרמו עקב התיישנות התביעה. למעשה, יש באמור עד שלב זה כדי להביא לדחיית חלקה הארי של התביעה. 7.12 יחד עם זאת, אמשיך ואבחן את השאלה מה היו סיכוייו של התובע לזכות בתביעתו, אילו זו נשמעה והוכרעה. בחינה זו נדרשת לעניין הנזקים העקיפים שנגרמו לתובע לדבריו כתוצאה ממחיקת התביעה, לרבות הפסדי הכנסה ועגמת נפש וכן לחיובו בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. סיכויי התביעה הקודמת 8. בתביעות שעניינן רשלנות מקצועית של עו"ד, הנטל על התובע להוכיח את יסודות עוולת הרשלנות. נאמר כי: "בהקשר זה על התובע הנטל להוכיח כי אלמלא התרשלות עורך הדין תוצאת פסק הדין הייתה משתנה לטובתו... זהו נטל כבד מבחינה ראייתית, שכן כל מי שהתנסה בהליכי משפט יודע כי אין לדעת בוודאות את תוצאותיהם של הליכים משפטיים עד למתן פסק דין חלוט, ואין לדעת כיצד היו נראים פני הדברים לו היו ההליכים מתנהלים באופן שונה" (ע"א 989/03 חוטר ישי נ' חיננזון, פד"י נט (4), 796, 812). 9. לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים כפי שהוצגו בפניי, נחה דעתי כי אילו נשמעה התביעה כנגד סהר והתבררה עד תומה, הייתה תביעת התובע נדחית אגב חיובו בהוצאות ובשכ"ט עו"ד. זאת בעיקר מפאת חוסר אמינותו של התובע וגרסתו המפוקפקת שאינה ראויה לכל אמון, הן לעניין נסיבות התרחשות השריפה והן לעניין הנזקים שנגרמו בעטיה. 10. בתצהיר עדותו הראשית הפנה הנתבע להרשעותיו של התובע, ובכלל זאת בעבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה, זיוף בכוונה לקבל דבר במרמה, שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל דבר במרמה, שבועת שקר, בידוי ראיות וכן שיבוש מהלכי משפט (ת.פ. 10311/99 בבית משפט השלום בחיפה). ערעור שהוגש על אותה הרשעה בבית המשפט המחוזי נדחה, במסגרת ע"פ 2607/01, . כמו כן, הורשע התובע בתיק אחר (ת.פ. 4921/94 בבית משפט השלום בחיפה) בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר וניסיון לקבל דבר במרמה. לטענת הנתבע, סיגל לעצמו התובע שיטה ודרך נפסדת להגשת תביעות שקריות, אגב זיוף מסמכים, שימוש במסמכים מזויפים והעלאת טענות שקריות. התביעה הנוכחית, כמו גם קודמתה, זו שהוגשה כנגד סהר בגין נזקי השריפה, אינן אלא חלק מאותה שיטה ומאותה התנהלות בכחש ובכזב שאימץ לעצמו התובע. איני רואה צורך להידרש להרשעותיו הקודמות של התובע ולשיטות הפעולה הנפסדות המיוחסות לו. אסתפק בקביעה כי גרסתו בכל הנוגע לנסיבות התרחשות השריפה דידן והנזקים שנגרמו לו בעקבותיה, היתה מפוקפקת, מלאת סתירות והתחמקויות ועל כן בלתי ראויה לאמון בעליל. להלן עיקר טעמיי לכך: 10.1 בטרם אפנה לבחון את הסתירות שנתגלו בגרסתו של התובע, אציין כי חקירת המקרה על ידי מכבי האש העלתה שמדובר בשריפה אשר פרצה ככל הנראה עקב הצתה מכוונת. בגיליון חקירת הדליקה נרשם כי בבדיקה שנערכה במקום הורגש ריח חריף של דלק וכן נמצא חלון הגלריה פתוח. בעקבות כך, נחקר התובע במשטרת זבולון כחשוד למעורבות באותה הצתה, אך בסופו של דבר לא הוגש כתב אישום בגין האירוע. 10.2 אין חולק כי השריפה התחילה בגלריה העשויה מעץ ומצויה מעל החנות. לטענת התובע, משם התפשטה האש וגרמה נזקים לציוד ולסחורה גם בקומה התחתונה. עם הגעת כוחות הכיבוי והתזת סילוני מים, נגרם נזק נוסף עקב הצפת הסחורה במים. התובע אישר כי במועד השריפה היה בעיצומו של תהליך פינוי החנות, לאחר שהסכם השכירות לגבי המקום בא אל קצו. לדבריו, הוא הספיק להעביר בסה"כ 3-4 קרטונים בלבד למחסן המצוי ברחוב העצמאות 29 (עמ' 3 ש' 25 לפרוטוקול). דא עקא, שמן הצילומים שהוצגו בפניי, ואשר נלקחו למחרת האירוע על ידי השמאי מטעם סהר, עולה בבירור כי בגלריה לא נמצאה סחורה כלל, וכי בניגוד לגרסת התובע כל שהיה בה התמצה במספר פריטים בודדים בלבד שלא התכלו. משעומת התובע, בחקירתו הנגדית, עם התמונות הנ"ל שהוצגו בפניו, טען כי הפריטים השרופים רוכזו למטה בחנות (עמ' 12 ש' 30 לפרוטוקול) ולכן אינם נראים בצילומי הגלריה. אלא שמכאן ואילך הלך התובע והסתבך בשקריו, דבר שהוביל לתשובות סותרות. לדבריו, נעשה אותו ריכוז בקומה התחתונה של החנות, לבקשת השמאי לאחר שזה ביקר במקום (עמ' 13 ש' 5 לפרוטוקול). משמע, שבמועד הביקור טרם הוזזה הסחורה שניזוקה ממקומה, ולכן לא ברור מדוע לא ניתן להבחין בה בתצלומים ובמקום זאת רואים פריטים בודדים בלבד. התובע ניסה לטעון כי אותה סחורה נשרפה כליל מבלי להותיר כל זכר. טענה זו נעדרת כל יסוד באשר ניתן לראות בצילומים על נקלה כי בגלריה נותרו קרשים ומדפי עץ שלמים. מכאן שאין זה מתקבל על הדעת שהסחורה נשרפה עד עפר ללא כל זכר, מבלי להותיר שרידים כלשהם. 10.3 לדברי התובע, על אף שמוקד השריפה היה בגלריה שמעל החנות, הרי שהאש התפשטה ופגעה גם בסחורה שבחנות עצמה. אולם עיון בתצלומים שהוצגו בפניי, ואשר אף הם צולמו למחרת האירוע, מצביע על כך שאותה סחורה כלל לא ניזוקה. ניתן להבחין בקרטונים מנייר, שיש להניח כי אילו באו במגע עם אש היו מתכלים לחלוטין, אך בתמונות הם נראים שלמים וללא כל פגע. תצלומים אלה אף הם שומטים את הקרקע מתחת לגרסתו של התובע. 10.4 התובע הודה, כאמור, כי בעת אירוע השריפה היה בעיצומה של הוצאת הסחורה מן החנות והעברתה למחסן, אלא שלדבריו הספיק להוציא 3-4 קרטונים (עמ' 3 ש' 25 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו הנגדית עלה היקף הסחורה שהועברה לכדי 5-6 קרטונים (עמ' 12 ש' 7 לפרוטוקול). אלא שהצילומים שהוצגו מטעם הנתבע, ואשר נלקחו על ידי שמאי חברת הביטוח סהר, מעידים על כך שהמחסן בו החזיק התובע, ואליו הועברה הסחורה, היה מלא על גדותיו. ניכר מן הצילומים כי דלת המחסן נפתחה אך בקושי וכי הוא היה גדוש פריטים וסחורה מסוגים שונים. עובדה זו אף היא מקעקעת את אמינותו של התובע. 10.5 אך בכך לא תמו הסתירות שנתגלו בגרסתו של התובע. בתשובה לשאלה באם נכון שנמסר לו כי אירוע השריפה הינו כתוצאה של הצתה, השיב בחקירתו הנגדית כי: "לא ידוע לי" (עמ' 4 ש' 23 לפרוטוקול). זאת על אף שהוא עצמו נחקר במשטרה תחת אזהרה בחשד למעורבות בהצתת החנות (נ/4). בהמשך, משעומת עם כך, נסוג התובע והודה כי אכן נחקר במשטרה בחשד להצתה. 10.6 בחקירתו הנגדית הכחיש התובע כי היה חייב לעזוב את החנות וכי ננקטו נגדו הליכי פינוי על ידי בעלי המבנה. בנוסף הכחיש כי נותר חייב סכום כלשהו בעבור דמי השכירות שכן לדבריו, הוא שילם לבעלי החנות את כל המגיע להם. מטעם הנתבע העיד בפניי רו"ח פסטנברג שמעון, מי שניהל בשם בעלי החנות את השכרתה לתובע. בפתח עדותו סיפר הלה כי נמנע ממתן תצהיר עדות ראשית משום שהתובע איים על חייו בעבר. לפי דבריו, לאחר שחוזה השכירות לגבי החנות הסתיים ומספר שיקים אותם משך התובע על חשבון דמי השכירות חוללו, הוגשה תביעת פינוי שהתנהלה בבית המשפט משך כשנתיים. בסופו של דבר ניתן צו פינוי, אלא שהתובע סירב לקיים אחר פסק הדין עד שננקטו נגדו הליכי הוצל"פ. במהלך אותה תקופה נשרפה החנות פעמיים, אולם בסופו של דבר נאלץ התובע לפנותה ולהחזיר את החזקה בה לידי הבעלים. עוד הוסיף מר פסטנברג כי התובע נותר חייב סך של כ- 21,000$ בגין דמי שכירות שלא שולמו, וכי הוא משלם במסגרת תיק איחוד המתנהל על שמו בהוצל"פ סך של 100 ₪ לחודש. עדותו של העד מר פסטינגר עשתה עלי רושם מהימן ואני מקבל את גרסתו במלואה, ללא היסוס. הדברים שנשמעו מפיו אינם נוגעים אמנם במישרין לסוגיות נשוא התביעה דנא אולם בהחלט מוסיפים לעננה הכבדה המרחפת מעל אמינותו ויושרו של התובע. 10.7 זאת ועוד, בסעיף 31 לתצהירו (ת/1) טען התובע כי בעקבות השריפה אבד לו מקור פרנסתו ובשל הטיפול הרשלני בתביעה שנעשה על ידי הנתבע, שהוביל לכך שלא שולמו לו פיצויים על ידי סהר, לא עלה בידו לפתוח מחדש את מקום עסקו. בחקירתו הנגדית אף הוסיף כי מאז אירוע השריפה "כמעט ולא התעסקתי בכלום. לא יכולתי. אני נכה" (עמ' 3 ש' 12 לפרוטוקול). אלא שבאורח פלא נזכר התובע לפתע בהמשך חקירתו הנגדית, כי עוד בשנת 97', כשנה לאחר השריפה דידן, פתח חנות חדשה באותו תחום וזו נסגרה מקץ שנתיים, בשנת 99', עקב חובות כבדים (עמ' 7 ש' 12 לפרוטוקול). שקריו של התובע והסתירות שנתגלעו בגרסתו לא בלבלו אותו והוא המשיך לטעון כי החובות בחנות החדשה נצברו כתוצאה מהשריפה. כיצד ומדוע? לתובע פתרונים (עמ' 7 ש' 25 לפרוטוקול). 10.8 ככל שהתקדמה חקירתו הנגדית של התובע נתגלו עוד ועוד סתירות, במידה המעיבה על אמינות גרסתו כולה. כך למשל הכחיש כי עובר לאירוע השריפה מצבו הכלכלי היה גרוע וכי עוד בשנת 95' צברה החנות הפסדים (עמ' 13 ש' 21 לפרוטוקול). משהוצג לעיונו דו"ח מס הכנסה שהוגש על ידו במועד הרלוונטי, ואשר מעיד על הפסדים של כ- 50,000 ₪, השיב "יכול להיות" (ש' 26 באותו עמוד). 10.9 באשר לטיפולו של הנתבע בתביעה כנגד סהר, טען התובע בחקירתו הנגדית כי אינו זוכר אם הלה עדכן אותו במהלך השנים אודות התקדמות ההליך. התובע אף לא זכר שחתם על תצהיר עדות ראשית. אלא שבהמשך חקירתו נזכר שהועלתה הצעה לגבי בדיקת פוליגרף ונאלץ למעשה להודות שקיבל עדכון מאת הנתבע (ש' 15 באותו עמוד). 10.10 את נזקיו ביקש התובע להוכיח באמצעות רשימת מלאי שערך, לדבריו, ובה מפורטת הסחורה שהייתה בחנות. אותה רשימה אינה אלא תרשומת ידנית של פריטים הנעדרת כל תימוכין או ביסוס ראייתי אחר כגון חשבוניות רכישה, הזמנות מאת ספקים, דו"חות רווח והפסד וכיו"ב מסמכים וראיות שהיה בהם כדי לחזק את גרסת התובע לגבי מלאי הסחורה. הרשימה אף אינה נושאת כל תאריך המעיד על מועד ביצועה ונעדרת למעשה כל משקל ראייתי. גם אילו הייתה מתבררת התביעה כנגד סהר לגופה, לא היה באותה רשימה כדי להוכיח את היקף נזקיו של התובע. אם לא די בכך, הרי שבחקירתו הנגדית הודה התובע בעצמו כי אותה רשימה כללה גם סחורה שהייתה במחסן המצוי ברחוב העצמאות 29, שכלל לא נפגעה בשריפה (עמ' 9 ש' 30 לפרוטוקול). מדוע הוכנסו אותם פריטים לרשימת הסחורה שניזוקה? לתובע פתרונים. 10.11 לא זו אף זו, עיון בחוות דעתו של רו"ח דוד פרקש (נ/7) מעלה כי ביום 31.12.05 הצהיר התובע בפני רשויות המס כי ערך המלאי שהיה ברשותו בשני המקומות (החנות שבחלקה העליון פרצה השריפה והמחסן שכלל לא ניזוק) הסתכם בסך כולל של 103,106 ₪. דא עקא שעל פי רשימת המלאי הידנית הנ"ל, מסתכם ערך הסחורה בסך של כ- 180,000 ₪. משנשאל התובע בחקירתו הנגדית לפשר ההפרש בין שני הסכומים, השיב: "אין לי הסבר" (עמ' 11 ש' 22 לפרוטוקול). 11. מסכת הסתירות שפורטה לעיל והתרשמותי הכללית מעדותו של התובע, מובילות למסקנה חד משמעית, כי אין מקום ליתן כל אמון בדבריו ובגרסתו. עדותו היתה מגמתית, מתחמקת, רווית סתירות וגרסאות מופרכות, ומכאן דינה להידחות. די בכך על מנת להוביל למסקנה שאף אילו הייתה תביעתו של התובע כנגד סהר נשמעת ומתבררת לגופה, התוצאה היתה אחת - דחיית התביעה אגב חיוב התובע בהוצאות. 12. אני רואה לציין כי גרסתו של הנתבע לעניין ניהול ההליכים בתביעה כנגד סהר נשמעה לי הגיונית ומשכנעת. לדבריו, הוא ביקש להגיע להסדר פשרה עם סהר בכל מחיר, לאחר שנוכח לדעת כי תביעתו של התובע משוללת יסוד ונעדרת תשתית ראייתית. לאחר שנוכח לדעת כי אין בידי התובע כל ראיות להוכחת היקף הנזקים הנטענים על ידו, ולאור הממצאים העולים מדו"ח החקירה אותו ערך החוקר מטעם סהר, וכן מחוות דעת השמאי ומהנדס החשמל, אף הם מטעם סהר, הסיק הנתבע כי מוטב להגיע להסדר פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. אלא שהסדר כאמור לא הושג בסופו של יום, עד אשר נמחקה התביעה. 13. למעלה מן הצורך אוסיף כי אף הדו"חות שהוציאו תחת ידם השמאי והחוקר של חברת סהר, מחזקים אף הם את מופרכות התביעה והעדר כל סיכוי להצלחתה. בדו"ח השמאי, אשר ביקר בזירת האירוע למחרת השריפה, נרשם כי זו פרצה בקומת הגלריה העשויה עץ. במרכז הרצפה נמצאו סימני בעירה חזקים אך העץ לא נשרף כליל. עוד צוין כי כל סורגי החלונות נותרו ללא פגע ומאחר ובעת כיבוי הדליקה הייתה החנות נעולה, מתבקשת המסקנה כי לא הייתה כל חדירה מבחוץ לצורך הצתתה. השמאי הוסיף כי התובע מסר לו במועד ביקורו במקום כי ערך המלאי שהיה מצוי בחנות הסתכם בסך של כ- 90,000- 100,000 ₪ וכי מרביתו המכרעת (כ-80%) היה בגלריה שנשרפה. אלא שבחינה מדוקדקת של הגלריה העלתה כי לא נמצאו בה כלל שרידים למוצרים שנטען כי היו בה, כגון: טוסטרים, מכשירי פופקורן, מאווררים עם רגל, מאווררי שולחן, כסאות מתקפלים וכלי בית שונים. לעומת זאת, נמצאו בגלריה שרידי ניירות ועיתונים שנחרכו קלות, דבר המעיד על היקף הבעירה המוגבל. השמאי הוסיף כי מרבית הפריטים שנטען כי היו בגלריה אינם מתכלים לחלוטין בשריפה. אילו היו במקום, ניתן היה לצפות לכך ששרידי המתכת היו עדיין נמצאים בגלריה, ולא היא. ממצאים אלה, המעידים על נזק מזערי, אם בכלל, אל מול תביעותיו המוגזמות והמופרכות של התובע, מעידים אף הם על חוסר אמינותו. 14. לנוכח מקבץ האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי אף אילו הייתה תביעתו של התובע כנגד סהר מתבררת ונשמעת לגופה, דינה היה, כאמור, להידחות. זאת על שום חוסר אמינותו והסתירות העולות מגרסתו, התומכות בטענת סהר לפיה היה לתובע יד בהצתת החנות וגרימת הנזקים. בכל מקרה, בהעדר תשתית ראייתית להוכחת הנזק, הרי שאף ללא הקושי בהוכחת החבות, דין התביעה היה ממילא להידחות. 15. סיכומו של דבר, אני מורה על דחיית התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל אלא אם כן שולם תוך 30 יום מהיום. עורך דיןרשלנותרשלנות מקצועיתקשר סיבתי