שימושים לצורך מטרת חכירה למפעל תעשייתי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שימושים לצורך מטרת חכירה למפעל תעשייתי: מבוא 1. התובע, מינהל מקרקעי ישראל (להלן - "המינהל" או "התובע"), הגיש כנגד פוגץ צבי, פוגץ מיכאל, פוגץ שרה וסגלוביץ לילי (להלן: "הנתבעים") תביעה לצו מניעה להפסקת שימוש חורג ופינוי מבנים אשר, לפי הנטען, נעשה בהם שימוש בניגוד למטרת חוזה החכירה. מדובר במקרקעין בגוש 7607 חלקה 38 בכפר סבא (להלן: המקרקעין). לטענת התובע, הנתבעים עושים שימוש חורג במקרקעין, אשר בהתאם לחוזה החכירה שבין הצדדים, הינו למפעל תעשייתי בלבד. הנתבעים טוענים כי הם אינם משתמשים במקרקעין באופן החורג מייעודם של המקרקעין כפי שנקבע בהסכם החכירה. לטענתם בהתאם לסעיף 4 בהסכם החכירה ייעוד המקרקעין הינו "מפעל" ולא "מפעל תעשייתי" כפי הנטען ע"י התובע. עוד טוענים הנתבעים כי הם שילמו לתובע דמי היוון עבור תקופת הארכה של החכירה ובמסגרת גביית דמי ההיוון הביע התובע למעשה את הסכמתו למצב הדברים ולשימוש הנוכחי הנעשה במקרקעין. לפיכך, לטענתם, יש לדחות התביעה בשל השתק, שיהוי ומניעות. התובע הגיש בקשה לפיצול סעדים וביום 8.6.06 ניתנה החלטה ע"י כבוד השופט יחזקאל קינר המקבלת את הבקשה ומתירה את פיצול סעדים לענין תביעת סעדים כספיים. מטעם התובע הוגש תצהיר של מר יוסי חברוני, מפקח אצל התובע וכן חוות דעת מומחה של המודד דרור בן נתן. 2. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבע 1, פוגץ צבי, של מר אריה מגנג'י, אשר שימש בעבר כאחד הבעלים והמנהל של מאפיית "אנטקוביץ", של מר מוחמד נאסר הבעלים והמנהל של מסעדת "אהלן וסהלן" וכן חוות דעת מומחה של מר יאיר דוידובסקי. כן הוגש מטעם הנתבעים תצהיר של מר יעקב אלבז, אך מאחר ומר אלבז לא התייצב להחקר על תצהירו, תצהירו נמשך ע"י ב"כ הנתבעים. בדיון ההוכחות נחקרו המצהירים. הוסכם על ידי ב"כ הצדדים כי חוות הדעת של המודדים יהוו חלק מחומר הראיות, מבלי צורך בחקירתם וכן הוסכם כי חוות הדעת ישמשו לעניין הוכחת המדידות ולא להוכחת השימושים. דיון והכרעה 3. אין מחלוקת כי המקרקעין הינם מקרקעי ישראל על פי הגדרתם בחוק יסוד מקרקעי ישראל, תש"ך- 1960 ומנוהלים על ידי התובע מכוחו (נספח א' לכתב התביעה) אין גם מחלוקת כי המקרקעין הוחכרו במקור "לחצרות הדר בע"מ" בחוזה חכירה מיום 4.4.67 לתקופה של 49 שנים ולאחר העברת זכויות החכירה (לרבות צו ירושה) כיום הנתבעים הינם בעלי זכויות החכירה במקרקעין. אין מחלוקות עובדתיות של ממש בדבר סוגי הפעילויות הנעשית במקום. המחלוקת הינה בעיקרה האם מטרת החכירה של המקרקעין שהוחכרו ע"י התובע לנתבעים, הינה ל"מפעל" או ל"מפעל תעשייתי" והאם השימושים הנעשים במקרקעין תואמים את המטרה המוגדרת בחוזה החכירה או חורגים ממנה. 4. לטענת התובע, בהתאם לדוחות הפקח מטעמו נעשה שימוש חורג ע"י הנתבעים במקרקעין כאשר הנתבעים הקימו על המקרקעין מספר יחידות המשמשות לצרכי מסחר שונים. התובע פנה לנתבעים וביקש כי יפסיקו מהשימוש החורג אולם, לטענתו הנתבעים המשיכו במופגן ובזלזול להתעלם מהחוק ומדרישות התובע וזכויותיו ואף הרחיבו את עסקיהם במקרקעין באופן החורג מהשימוש המותר. הנתבעים טוענים כי השימושים הנעשים במקרקעין תואמים את מטרת החכירה כפי שמופיעה בסעיף 4 לחוזה החכירה, דהיינו "מפעל". מטרת השימוש במקרקעין 5. בשני מקומות בחוזה החכירה (נספח ג' לכתב התביעה ) מוגדרת מטרת החכירה. המקום הראשון בו מוגדרת מטרת החכירה הינו במבוא לחוזה שם נכתב כי: "... על מנת שיקים עליו מפעלים תעשייתיים למטרת ניהול מפעלים תעשייתיים...". המקום השני בו מופיעה מטרת החכירה הינו בסעיף 4" לחוזה שם נכתב כי: "מטרת החכירה ... מוחכר לחוכר לתקופת החכירה למטרת מפעל תעשייתי בלבד ואסור לחוכר להשתמש במוחכר או בחלק ממנו למטרה אחרת מבלי לקבל על כך הסכמה מפורשת מראש ובכתב מאת המחכיר". אומנם ראוי לציין כי הכיתוב המופיע בסעיף 4 לחוזה החכירה אינו חד והמילה "תעשייתי" מודפסת על השורה הראשונה של הסעיף, אך אני מוצאת כי אכן נכתב שם "מפעל תעשייתי". כמו כן, לא ניתן להתעלם מהוראות המבוא לחוזה שפורטו לעיל, אשר מחזקות את טענת התובע כי מטרת החכירה הינה ל"מפעל תעשייתי" ולא "מפעל" סתם. משכך אני קובעת כי מטרת החכירה של המקרקעין הינה ל" מפעל תעשייתי". הפעילויות שבוצעו במקרקעין 6. השאלה הטעונה הכרעה הינה האם הפעילויות שבוצעו ומבוצעות במקרקעין מהוות פעילות העונה להגדרה של "מפעל תעשייתי". מר יוסף חברוני הצהיר כי בביקור שערך במקרקעין ביום 24.8.99 הבחין כי במקרקעין מצוי מבנה בלוקים המחולק למספר יחידות המשמשות לצרכי מסחר שונים כגון: מאפיה, מחסני ביגוד, חנות נעליים, חנות ירקות, מסעדה וכו' (סעיף 4 לתצהירו של מר חברוני וכן נספח ג' לתצהירו). כמו כן הצהיר מר חברוני כי בביקור שערך במקרקעין ביום 24.4.01 ראה כי הנתבעים ממשיכים בפעילותם ואף מרחיבים את עסקיהם במקרקעין בהוספת מוסך ומכון לשטיפת מכוניות (סעיף 5 לתצהירו וכן נספח ח' לתצהירו). התובע בסיכומיו מפנה לפסיקה אשר עסקה בפרשנות המונח "מפעל תעשייתי" בהקשרים שונים. לשיטתו אמת המבחן הבסיסית לקביעת מהותו של מפעל תעשייתי הינה כי מדובר במפעל העוסק ב"פעילות ייצורית" משמעותית. התובע בסיכומיו מציין כי השימושים הנעשים במקרקעין אינם יכולים להיכנס לגדר "מפעל תעשייתי" בין לפי המבחן המקל של עשייה בטובין המשביחה את הערך של אותו חומר, או לפי המבחן המקובל יותר של עשיית יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר. הנתבעים ציינו בסיכומיהם כי יש לנקוט ביחס למונח בפרשנות רחבה, הן מילולית והן תכליתית, תוך ראיית ההקשרים העובדתיים של השימוש בפועל ותכלית החקיקה והפסיקה הרלוונטית. הנתבעים הפנו לפס"ד של כב' השופטת ארבל בעע"ם 980/04 המועצה האזורית חבל יבנה נ' אשדוד בונדד בע"מ [מיום 6.12.04, פורסם במאגרים] (להלן: "ענין חבל יבנה"). לשיטתם, מפסק דין זה ניתן ללמוד כי ניתן להביא בגדר פעילות תעשייתית אף פעילות משלימה לפעילות תעשייתית. מכך מבקשים הנתבעים ללמוד, למשל, כי מחסן או מסעדה יכולים לשמש כפעילות משלימה לפעילות תעשייתית. אין בידי לקבל פרשנות זו של הנתבעים. עיון בפסק הדין בענין חבל יבנה הנ"ל מלמד כי באותו מקרה הוכרה פעילות כתעשייתית כאשר המקום שימש לאחסון, אך בנוסף לאחסון נעשתה בו פעילות נוספת אשר היתה פעילות יצרנית. כך בסעיף 15 לפסק הדין מפי כב' השופטת ארבל: "אכן, המוצרים בהם מבצעת המשיבה את אותו טיפול משלים מגיעים לידיה כשהם כבר בגדר מוצר מוכן והמשיבה עצמה אינה מכניסה כל שינוי במוצר עצמו. יחד עם זאת, אותו טיפול משלים שנעשה אצל המשיבה הינו טיפול הנחוץ על מנת שניתן יהיה לשווק המוצר בישראל. במילים אחרות, הפעילות המתבצעת בנכס מהווה חוליה אחרונה של הטיפול במוצר. פעילות זו יש בה להשפיע על ערך המוצר, ההופך נגיש לציבור הישראלי. לאור האמור, אני סבורה כי בנכס שבמוקד הדיון בפנינו מתבצעת פעילות המשלימה ייצור תעשייתי ואשר ראוי לסווגה כפעילות תעשייתית." עם זאת, אני מקבלת את עמדת הנתבעים כי בנסיבות המקרה ולאור המגמה בפסיקה יש מקום להחיל מבחן מקל, בכל הנוגע לשאלה מה יבוא בגדר "מפעל תעשייתי". אין לעוות את המשמעות המקובלת של המושג מפעל תעשייתי. בהתאם לפסיקה, שניתן ללמוד ממנה הגם שעניינה כאמור בהקשרים אחרים, ובהתאם להגיונם של דברים בכל הנוגע לאיזו פעילות תבוא בגדר "מפעל תעשייתי" יש צורך כי תתבצע במקום פעילות של ייצור (ר' ר"ע 43/86 הוצאת עיתון "הארץ" נ' אבי שוהם ואח' פ"ד מ (1) 340). נקבעו בפסיקה מבחני עזר שונים שמטרתם לסייע בבחינה האם מדובר ב"מפעל תעשייתי" וכן לענין מהי "פעילות ייצורית" כאשר בהקשרים מסוימים מדובר בדרישות מצטברות (ר' ע"א 1960/90 פקיד שומה ת"א 5 נ' חברת רעיונות בע"מ, פ"ד מח (1) 205 שבו). ככלל, ניתן ללמוד מהפסיקה כי פעילות מובהקת של מסחר איננה יכולה לבוא בגדר "מפעל תעשייתי". מובן, כי כל מקרה נבחן על פי נסיבות ההקשר בו נערכת בחינת הדברים. לאור האמור, אבחן את הפעילויות המתבצעות במקרקעין שהתובע טוען כי אינן באות בגדר "מפעל תעשייתי". מחסן חומרי בנייה- התובע טוען בסיכומיו כי מחסן המשמש את הנתבעים לאחסון חומרי בניה מהווה שימוש החורג ממטרת החכירה. יש לציין כי מחסן זה לא נכלל בגדר השימושים החורגים הנטענים בכתב התביעה או בדוחות הפקח שצורפו לתצהיר מטעם התובע ולא סומנו במפה מטעם התובע. כתב התביעה טען כנגד שימושים למסחר שנעשים במקרקעין ושיש בהם משום חריגה ממטרת החכירה. כאשר נשאל הנתבע ובחקירתו הנגדית האם נעשה על ידי הנתבעים שימוש בנכס בעצמם, או שהם רק משכירים חלקים, פירט לענין קיומו של המחסן. בעקבות זאת ועל כך מבסס התובע את תביעתו בענין המחסן. הנתבע 1 הוסיף לענין המחסן כך בעמ' 11 לפרוטוקול: "ש: ומה בעצם אתם עושים עם הדברים שאתם מאחסנים? ת: עובדים איתם בבניין, מנופים, שימוש עצמי של מחסן חומרי בנייה. יש לנו עסק בנייה. יש לנו רשיון צמיתה לזה והמינהל חתום." הנתבע 1 העיד בחקירתו כי המחסן משמש לאיחסון ציוד שלהם ולפעמים הם מתקנים שם מוצרים שחזרו מפיגום פגום ( ר' עמ' 12 לפרוטוקול). הנתבעים בסיכומיהם טענו כי פעילות מחסן חומרי הבנייה מהווה פעולה משלימה לפעילות הבנייה התעשייתית של הנתבעים. כן טענו כי הם פועלים במחסן מכוח רישיון עסק אשר חתום ע"י המינהל. סיכומו של דבר, התובע לא פירט בתביעתו כי יש לפנות את המחסן המשמש לאחסון חומרי בניה וההתיחסות לכך באה לראשונה במסגרת חקירה נגדית של הנתבע 1. התובע לא התיחס לעדותו של הנתבע 1 לענין רשיון שהמינהל חתום עליו ולא הוברר די הצורך האם מדובר ברשיון למחסן. אין בפני במפת המודד מטעם התובע פירוט של השטחים שנטען לגביהם כי מתקיים בהם שימוש חורג לענין זה. מדובר במחסן המשמש לפי דברי הנתבע 1 לצורך עסק של בנייה. לנוכח כל האמור, אני מוצאת כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה בכל הנוגע לטענתו שהמחסן האמור אינו בא בגדר מטרת החכירה. מחסני ביגוד והנעלה/חנות בגדים - בתצהירו של מר אלבז, הבעלים והמנהל של העסק, נאמר כי הפעילות העיקרית המתבצעת במקום היא מכירת בגדי עבודה למפעלים ועובדים ויש חלק המשמש כמחסן בלבד. לאור הודעת ב"כ הנתבעים כי הינו מושך את התצהיר לאחר שמר אלבז לא התייצב להחקר על תצהירו לא היה מקום להתבסס על האמור בתצהיר. יחד עם זאת, הן התובע והן הנתבעים הפנו בסיכומיהם לתצהירו של מר אלבז וביקשו ללמוד מהאמור בו על טיב הפעילות המבוצעת בו. מר חברוני העד מטעם התובע העיד בחקירתו כי מחסני הביגוד הינו מקום נרחב ואגף שלם ממנו להנעלה ( ר' עמ' 2 לפרוטוקול). כמפורט לעיל, אינני מקבלת את טענת הנתבעים כי יש לראות במחסני ביגוד משום פעילות משלימה לפעילות תעשייתית. אינני רואה כיצד ניתן לומר כי במחסני ביגוד והנעלה שככל הנראה משמשים אף למכירת בגדים, נעשית פעילות יצרנית ולפיכך לא ניתן להגדירם כ"מפעל תעשייתי" ואינם בגדר מטרת החכירה. מטבח ומסעדת אהלן וסהלן- התובע טוען בסיכומיו כי לפי דו"ח שנעשה לאחר סיום שמיעת הראיות בתיק הופסקה פעילותו של דוכן הפלאפל ושל המסעדה ולפיכך לא הרחיב בסיכומיו לענין זה. בסיכומי הנתבעים לא באה התיחסות לאמירה זו לפיה המטבח והמסעדה אינם פועלים עוד במקום ולפיכך אדון אף באופיה של פעילות זו. לטענת התובע, מדובר במסעדה ודוכן פלאפל. לטענת הנתבעים, מדובר במטבח תעשייתי אשר מרבית עיסוקו בייצור ארוחות למפעלים באזור התעשיה. בתצהירו של מר נאסר סעיף 3 הצהיר כך: "החלק הארי של המבנה הוא מטבח המבשל עבור ארוחות שאנו מספקים למפעלים וחברת היי טק באזור והחלק השני הוא חדר אוכל (מסעדה) אליו באים לקוחות אחרים שלנו, שמרביתם עובדי חברות היי טק באזור, לארוחת צהריים. חלק אחר הוא דוכן פלאפל ושווארמה המספק מוצריו לעובדי הסביבה שאין להם זמן להיכנס לארוחה סביב השולחן..." מר נאסר נחקר בקצרה ובעדותו נתן מספר דוגמאות לחברות שלהם הוא מספק ארוחות וטען כי הוא יכול להביא מסמכים המעידים על אספקה לחברות אלו. לאור האמור סבורה אני כי יש לסווג את פעילות המטבח כמספק ארוחות כבא בגדר מפעל תעשייתי ובמקרה זה, ניתן לראות אף את המסעדה הסמוכה אליו כבאה בגדר ההגדרה של מפעל תעשייתי. קונדיטורית אנטקוביץ- הנתבעים צירפו את תצהירו של מר מגנדג'י אריה אשר היה בעבר הבעלים והמנהל של הקונדיטוריה. מר מגנדג'י הצהיר כי עיקר המושכר שימש לייצור עוגות ומאפים וחלק קטן ממנו שימש לצורך תצוגת מוצריהם לקניינים. מר מגנדג'י הצהיר כי מרבית המכירות נעשו לחנויות מזון, רשתות, מסעדות, בתי קפה וכו' בכל רחבי הארץ ורק חלק קטן מהמכירות נעשו ללקוחות פרטיים. בחקירתו העיד מר מגנדג'י כי כיום הוא כבר אינו הבעלים של הקונדיטוריה ורק מר שלמה אנטקוביץ הינו הבעלים. כמו כן הודה כי הוא אינו יודע היום על ההכנסות של המקום ועל הקונים של המקום. יחד עם זאת, העיד כי הוא יודע מה נעשה במקום שכן יש לו מאפיה אחרת באותו מתחם ( ר' עמ' 8, 9 לפרוטוקול). הנתבע 1 העיד כי הוא רואה משאיות עמוסות בסחורה יוצאות מהקונדיטוריה בכל יום ( ר' עמ' 11 לפרוטוקול). מר חברוני אישר בחקירתו כי מותר להקים באיזור מפעל לאפיית לחם אם זה תעשייה. מר חברוני הודה כי מדובר בשטח גדול וכי מתקיימת שם מכירה לסיטונאים ולקימעונאים ( ר' עמ' 3). הנתבע 1 צירף לתצהירו צילומים של הקונדיטוריה ומימדי הפעילות שבה. הנתבעים ביקשו רשות לצרף לסיכומיהם שובר הארנונה אשר מסווג את המאפיה בתאור הנכס כ"מבנה תעשיה" (נספח א' לסיכומים). ניתנה להם רשות לעשות כן בהחלטת בית משפט מיום 28.12.08. על סמך התמונות שצורפו והעדויות התרשמתי כי אכן מדובר במפעל תעשייתי של ייצור דברי מאפה. חנות הירקות- הנתבעים לא הביאו לעדות את מפעילה של חנות הירקות. אינני מקבלת את הטענה כי השימוש בחנות הירקות משלים לפעילות התעשייתית המתבצעת באזור. חנות ירקות מעצם טיבה עוסקת בפעילות מסחרית של ממכר, ולא בפעילות ייצור כלשהיא. לאור האמור אני קובעת כי חנות הירקות אינה עונה להגדרה של "מפעל תעשייתי". קיוסק /פיצוציה- גם בהקשר לקיוסק טענו הנתבעים כי השימוש בקיוסק הינו שימוש משלים לפעילות התעשייתית המתבצעת באזור התעשייה בו מצוי המקרקעין ולכן עונה למטרת החכירה. הנתבעים לא הביאו את מפעיל הקיוסק לעדות. לא ניתן לקבל את הטענה כי קיוסק מהווה שימוש משלים לפעילות תעשייתית שכן קיוסק מעצם טיבו עוסק בפעילות מסחרית של ממכר ולא מתבצע בו כל הליך של ייצור ומשכך הקיוסק חורג מהשימוש המותר במקרקעין. מכון לשטיפת כלי רכב- הנתבעים ביקשו להיסמך על עדותו של מר חברוני אשר העיד בחקירתו כי מוסך לרכב תואם לבתי מלאכה ותעשיה (ר' עמ' 6 לפרוטוקול). הנתבעים אף ביקשו להיסתמך על נספח נ/ג' לתצהיר הנתבע 1, טופס בקשת רישיון למפעל (מוסך) של משרד התחבורה. נספח נ/ג הינו טופס סטנדרטי (ריק) של בקשת רשיון להפעלת מוסך. לא ברור הקשר בינו לבין מכון לשטיפת כלי רכב ובפרט למכון המצוי על המקרקעין. מהותו של מכון שטיפת כלי רכב הינו מתן שירות ולא מתבצעת בו פעילות ייצור ומשכך המכון לשטיפת כלי הרכב אינו עונה להגדרת מפעל תעשייתי. השתק, שיהוי ומניעות 7. הנתבעים טוענים כי התובע מנוע מלדרוש מהם את הפסקת השימושים לאחר שגבה דמי היוון עד לשנת 2049. לטענת הנתבעים בתמורה להיוון זכויותיהם הם שילמו לתובע מאות אלפי שקלים וזאת לאחר שהפקח מטעם התובע ביקר במקרקעין בטרם גביית דמי ההיוון ולאחר שהפקח הבחין בפעילויות השונות המבוצעות שם. הנתבעים טוענים כי התובע במסגרת גובה דמי ההיוון הביא בחשבון את הפעילויות המבוצעות במקרקעין ומשכך אין התובע יכול היום לבוא ולבקש להפסיק את הפעילות בגינה הם שילמו דמי היוון. בנוסף, טוענים הנתבעים כי התובע לקה בשיהוי בהגישו את התביעה כשנתיים וחצי לאחר שקיבל דמי היוון ולקה בשיהוי ניכר בפרט נוכח העובדה כי שימושים מהסוג שמבוקש להפסיק נעשו במקרקעין משך תקופה ניכרת, ללא כל הסתייגויות מטעם התובע. לטענת הנתבעים הם הסתמכו על מצב הדברים במקרקעין משך שנים, ביודעם כי התובע מודע לשימושים הנעשים בנכס וכי המינהל גבה דמי היוון בנכס על סמך השימושים הנעשים בו לאחר שערך ביקורות. כמו כן טענו הנתבעים כי במידה ויופסקו הפעילויות יגרם נזק עצום ובלתי הפיך, שכן העסקים הקיימים במקרקעין יאלצו להיסגר. אין מחלוקת כי הנתבעים שילמו דמי היוון בשנת 1999. אולם, העובדה כי הנתבעים שילמו דמי היוון אינה מקנה להם זכות לעשות שימוש החורג מהשימוש המותר בהתאם לחוזה החכירה. לא הוכח כי דמי ההיוון נקבעו שלא לפי מטרת חוזה החכירה וכי הביאו בחשבון את השימושים החורגים. זאת ועוד, בהתאם לתכתובת שצורפה לתצהירו של מר חברוני (נספח ד ואילך) בסמוך לאחר ששולמו דמי ההיוון בשנת 1999 דרש המינהל מהנתבעים להפסיק את השימוש החורג ולהסדיר את קבלת האישור לשימוש חורג. בשל כך אף סירב התובע להנפיק חוזה חכירה חדש לנתבעים. כך גם נדרשו לעשות כן במכתבים משנת 2001 ולאחר שהדרישות לא נענו בשנת 2002 הוגשה התובענה נשוא תיק זה. בנסיבות אלו, אמנם התובע קיבל מהנתבעים את דמי ההיוון אך כאשר בסמוך לאחר מכן דרש את הפסקת השימוש וסירב לחתום על חוזה חכירה עד להסדרת השימושים, אין לקבל את הטענה למניעות והשתק. הסעדים 8. התובע עותר להפסקת השימושים הנעשים במקרקעין בשטחים א', ב' ו-ג' בהתאם למפת המודד מטעמו. יחד עם זאת בסעיף 25 לסיכומים מסכים התובע כי : "ככל שהנתבעים יתנגדו לסיווג זה, יסכים התובע כי השטחים שיוגדרו לפינוי יהיו בהתאם למפה שהוכנה על ידי המודד מטעם הנתבעים". לנוכח כל האמור ניתן בזאת צו מניעה לפיו על הנתבעים להפסיק את השימושים אשר נעשים במקרקעין ואשר נקבע שאינם באים בגדר "מפעל תעשייתי" וחורגים מהשימוש המותר קרי: חנות הירקות המסומנת 13 במפת המודד מטעם הנתבעים (להלן: המפה) קיוסק/פיצוציה המסומנים 11-12 במפה, מתקן השטיפה המסומן 14 במפה וכן מחסני הביגוד המסומנים 6-7 במפה. כמו כן, ניתן בזאת צו לפיו על הנתבעים לפנות מהשטחים שפורטו לעיל כל אדם העושה בהם שימוש חורג וכל חפץ המשמש לשם עשיית שימוש חורג בשטחים האמורים. הצווים האמורים יכנסו לתוקף בחלוף תשעה חודשים מיום מתן פסק דין זה, על מנת לאפשר לנתבעים, ככל שימצאו לנכון לעשות כן, לפעול להשיג היתרים לשימושים החורגים. כמו כן, על הנתבעים לשלם לתובע את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתם ועד התשלום המלא בפועל וכן, בנסיבות הענין, שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.חכירהתעשיהמפעל