שינוי במסמכים במכרז

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שינוי במסמכים במכרז: 1. זהו פסק דין בתביעת התובעת לחייב את הנתבעת, לשלם לה יתרת התמורה, בגין הסעות שביצעה עבור הנתבעת, פיצויים בגין הוצאת לשון הרע על ידי הנתבעת, וכן להורות לנתבעת "...להחזיר את התובעת לספר הקבלנים המורשים לעבוד עם עיריית ערד". הוחלט לקבל את התביעה באופן חלקי, כמפורט להלן. 2. התובעת הינה חברת הסעות, אשר ביצעה הסעות עבור הנתבעת, משנת 1996, עד להפסקת עבודתה, ע"י הנתבעת בחודש אפריל 2004. יצויין, כי כתב התביעה הוגשה על ידי התובעת בשם אחר - "חברת אחים הסעות ערד בע"מ" אך, ביום 5.11.05, הורה בית המשפט (כב' ס. הנשיא כתארו אז, הש' א. יעקב), על תיקון שם התובעת. במסגרת ההתקשרות עם הנתבעת, הסיעה התובעת תלמידים לבתי ספר, בכללם תלמידים בעלי צרכים מיוחדים, וכן הסיעה מורות מישובי הר חברון, המלמדות בבית הספר "טללים" בערד. במכרז 4/2003, אשר פורסם ע"י הנתבעת בתאריך 04.08.03, ואשר עניינו מתן שירותי הסעה לתלמידים ומורים בחינוך המיוחד, התבקשו הצעות מחיר, לקו הסעה מהיישובים סוסיא וכרמל, לבית הספר "טללים" בערד, כאשר מחיר המקסימום, שנקבע לקו הסעה זה, על פי האמור במסמכי המכרז, היה 90.70 ₪. יצויין, כי בשנים קודמות, ביצעה הנתבעת הסעות לישובים האמורים עבור התובעת, לאחר שזכתה במכרזים שפורסמו מידי שנה, להסעות בקו האמור. התובעת הגישה הצעה במסגרת המכרז, במחיר 98 ₪ לכל כיוון, לקו סוסיא-כרמל-ערד, אולם, היות שכל ההצעות שהוגשו, במחיר הגבוה ממחיר המקסימום שנקבע, המכרז נפסל. ביום 07.09.03, פורסם מכרז נוסף- 5/2003 (להלן: "המכרז"). התובעת הגישה הצעה נוספת במסגרת המכרז, אולם, בטופס ההצעה שהוגש לוועדת המכרזים, שינתה את מסלול הנסיעה בקו מס' 1, לישובים כרמל -סוסיא- ערד, באופן שמחקה את שם היישוב "כרמל" בנוזל מחיקה (טיפקס), והגישה צילום של הטופס לאחר המחיקה. המחיר שהציע התובעת לקו זה ע"פ האמור בנספח למכרז, היה 88 ₪ לכל כיוון. בפרוטוקול ועדת מכרזים מס' 58 מיום 07.10.03 אושרה הצעת התובעת ע"ס 88 ₪, לקו מס' 1. במכתב ששלח מנכ"ל העירייה אל התובעת, מיום 02.11.03, התבקשה התובעת להשלים מסמכים שונים טרם חתימה על הסכם. בפועל, לא נחתם הסכם מפורט עם התובעת, לאחר זכייתה במכרז, אך התובעת המשיכה לבצע את ההסעות בקו האמור, בפועל. ביום 04.04.04 שלחה הנתבעת אל התובעת, מכתב החתום ע"י היועצת המשפטית של הנתבעת, עו"ד הגברת מירב מירון, במסגרתו הודיעה הנתבעת לתובעת, על הפסקת ההתקשרות עימה, בכל קווי ההסעה וכן על הוצאתה "...מספר הקבלנים של העירייה". בין היתר נטען במכתב האמור, כי הנתבעת ביצעה "...הטעייה חמורה ביותר במסמכי המכרז...". זאת, בשל מחיקת שם הישוב "כרמל" מטופס ההצעה, כאשר לטענת הנתבעת , ידעה התובעת "...בוודאות שהחל מחודש ספטמבר 2003, מתבצעות הסעות לערד גם מהישוב המרוחק כרמל, ולא רק מסוסיא". הנתבעת טענה עוד, לעניין ההטעייה: "על סמך הצעת מחיר של 88 ₪ ליום זכיתם במכרז, וכל אותה עת, גם לאחר הזכייה במכרז, המשכתם לשלוח חשבונות בסך 130 ₪ ליום, תוך שאתם מנצלים את פערי המידע שבין נושאי התפקידים השונים במחלקת החינוך". הנתבעת טענה במכתבה גם כי התובעת התחמקה מחתימה על חוזה, בטענה שאינו תואם את המכרז, ורק אז נערכה בדיקה והתגלתה התרמית. וכן נטען, כי באופן קבוע ניסתה התובעת להטעות את הנתבעת, בחשבונות שהגישה, ולקבל כספים שלא כדין. 3. התובעת טענה בכתב התביעה, כי בטופס ההצעה חלה טעות, כאשר במקום לציין שני מסלולי נסיעה- מסלול קצר: סוסיא-ערד ומסלול ארוך: כרמל-סוסיא-ערד, צוין בטעות המסלול הארוך בלבד, במחיר המקסימום של המסלול הקצר - 90.7 ₪. לטענת התובעת, הסב נציגה את תשומת ליבם של חברי הועדה, מנהל מחלקת החינוך מר יהודה אפיאס, ומנכ"ל העיריה מר אבינועם ורבנר, לטעות, וקיבל הסכמתם בעל פה: "...להמשך הסדר הקיים שהיה נהוג בין הצדדים שמחיר הקו הקצר יעמוד על סך 88 ₪ והקו הארוך על סך 130.70 ₪". התובעת טענה, כי במשך כשישה חודשים, עד קבלת מכתבה של היועצת המשפטית מיום 04.04.04, ביצעה התובעת את ההסעות כסדרן, והנתבעת לא העלתה טענה כלשהי כלפי התובעת, בקשר לאופן ביצוע ההסעות. לטענת התובעת, הסיבה להפסקת ההתקשרות על ידי הנתבעת היתה, תביעה שהגישה התובעת, נגד העמותה לקידום הכדורגל בערד, במסגרתה הטילה עיקול על כספי הנתבעת, שאמורים היו לעבור אל העמותה. סכום התביעה, בגין תמורת ההסעות אשר בגינן לא קיבלה תשלום, הינו 58,950.70 ₪. התובעת טענה בכתב התביעה, כי: "...הסכום שבמחלוקת בין התובעת לנתבעת (ההפרש בין דרישת התשלום של התובעת לבין טענת הנתבעת (130.70 ₪ - 88 ₪) עמד (ביום משלוח מכתב היועצת המשפטית - ג.ג.) על סך של 10,918.50 ₪ בלבד!!! הווה אומר שהנתבעת נותרה חייבת לתובעת גם אם יתקבלו כל טענותיה של הנתבעת במלואן...סך של 48,032.20 ₪ !!!... יודגש כי הסכום שהנתבעת חבה לתובעת בסך 48,032.20 ש"ח, היה ללא מחלוקת ונבע בין היתר, משירותי הסעות שביצעה התובעת עבור הנתבעת גם בקווים אחרים". התובעת תבעה אפוא, את יתרת התמורה המגיעה לה לטענתה, וכן תבעה פיצוי בשל לשון הרע שהוציאה נגדה הנתבעת לטענתה, במכתב מיום 4.4.04. עוד תבעה להורות לנתבעת להחזיר את שמה ל "ספר הקבלנים המורשים לעבוד עם עירית ערד", משום שהוצאתה מאותו "ספר קבלנים", מהווה לטענתה פגיעה בחופש העיסוק שלה. הנתבעת טענה כאמור, כי התובעת בצעה הטעיה ותרמית, בשל השינוי שביצעה במסמכי המכרז, אשר לטענת הנתבעת, הוביל לקבלת הצעתה של התובעת במכרז, בהיותה ההצעה הזולה ביותר מבין ההצעות שהוגשו. הנתבעת טענה, כי הנתבעת הגישה חשבונות, על סכומים גבוהים מהמחיר שנקבה במכרז, ואלה אושרו בטעות. כמו כן, כללו החשבונות לטענתה, דרישה לתשלום, עבור הסעות שלא בוצעו בפועל. הנתבעת טענה כי: "בנסיבות שכאלה, חובת ההוכחה המוחלטת, מוטלת על כתפי התובעת לשכנע שאכן זכאית היא לכל חשבון וחשבון שהוגש על ידיה במהלך השנים בהן עסקה בהסעות לטובת העיריה, תוך זכותה של העיריה שלא לשלם כל דרישה שאינה מוכחת לגופה, כמו גם לקזז סכומיים שכבר שולמו, אם לא הוכח פוזיטיבית, ששולמו כדין", והוסיפה וטענה, לעניין נטל ההוכחה הרובץ על התובעת: "העיריה תטען שבנסיבותיו של מקרה זה חובת ההוכחה לגבי כל נסיעה בנפרד, מוטלת על אחים הסעות (התובעת-ג.ג.), לפי שמי שהוכח שדרכי רמיה הן שיטותיו, אינו זכאי עוד להנות מחזקת היושר המיוחסת למרבית בני האדם". הנתבעת טענה גם, כי נוכח התרמית הנטענת, אין התובעת זכאית לתשלום כלשהו, וכל דרישה שלה לתשלום, הינה בגדר נסיון להתעשר שלא כדין. עוד טענה, כי בשל התנהגותה של הנתבעת והצורך לסיים את התקשורת בעיצומה של שנת הלימודים, נגרמו לה נזקים שונים, אשר חלקם טרם התגבשו בעת הגשת כתב ההגנה. יצויין, כי הנתבעת לא פירטה את הנזקים האמורים, ולא הביאה ראיות לקיומם . פסק הדין אינו עוסק בשאלה זו, ולא נקבע להלן ממצא כלשהו, ביחס לטענה האמורה. אשר לסיבת אי חתימת הסכם מפורט בין הצדדים, טענה הנתבעת, כי במהלך חודש נובמבר 2003, הועבר אל התובעת נוסח הסכם אשר כלל את המחיר שהוצע על ידה, אולם התובעת סירבה לחתום על ההסכם, ודרשה כי מחיר ההסעה למסלול הארוך, ישונה למחיר גבוה מזה שהוצע. לעניין התביעה לפיצוי, בגין הוצאת לשון הרע, טענה הנתבעת, כי המדובר ככל הנראה בטעות משפטית של התובעת, וכי טענותיה לעניין התנהגות התובעת (אשר פורטו במכתב) הינן נכונות. סבורני, כי הנתבעת הוכיחה טענתה, לפיה ביצעה התובעת הטעיה במסמכי המכרז, וכי על כן, קמה לנתבעת הזכות לבטל את החוזה. אין מחלוקת, כי מנהל התובעת, מר רמאדן אבו עג'אג, מחק את שם היישוב "כרמל" ממסמכי ההצעה למכרז. מר אבו עג'אג העיד לעניין זה: "אני לא מכחיש שמחקתי." בתצהירו טען מר אבו עג'אג, כי טרם ישיבת ועדת המכרזים פנה למנהלן מחלקת החינוך, מר יהודה אפיאס, והפנה את תשומת ליבו לכך, שיש טעות במחיר הקו ערד- סוסיא- כרמל וכי המחיר אמור להיות 130.70 ₪, כפי שהיה בשנים קודמות. לטענתו, מר אפיאס הודה בטעות האמורה, אך טען כי אינו יכול לתקן את המחיר, אלא לאחר שיסתיים המכרז. לטענת מר אבו עג'אג, לאחר שהתובעת זכתה במכרז, נפגש עם מנכ"ל העירייה, מר אבינועם ורבנר, ועם מר אפיאס, וסיכם עימם, כי התובעת תמשיך לספק שירותי הסעה בקו הארוך, במחיר 130.70 ₪. בנספח להצעה במכרז, המכונה "מפרט הצעות ומחירים" , מיום 24.09.03, שהעתקו צורף לכתב התביעה (נספח א'1) נמחק שם הישוב "כרמל" בקו אלכסוני בצד המחיקה נרשמה המילה : "נמחק", ותחתיה קו מדגישה. עם זאת בעותק מסמך, "מפרט הצעות ומחירים", מאותו תאריך 24.9.03, אשר נמסר לנתבעת בשני עותקים זהים, אשר הוגשו וסומנו נ/2 ו- נ/3, נמחק שם הישוב כרמל לחלוטין, באמצעות נוזל מחיקה, באופן שהמחיקה איננה בולטת. יודגש, כי נ/2 ו- נ/3 לנספח א' 1 האמור לעיל, בכל יתר הפרטים. יצויין כי בנ/2 ו- נ/3, נכתבו המחירים בעט כחול, והמסמכים גם נחתמו בחתימת מנהל התובעת בעט כחול. מר אבו עג'אג אישר, כי המסמכים שהגיש במסגרת המכרז היו נ/2 ו- נ/3, וכי לא הגיש מסמך הזהה לנספח א1. כן יצויין, כי בבעותקי הנספח "מפרט הצעות ומחירים", שהוגשו במסגרת ההצעה הראשונה, במכרז 4/03 - נ/4, נ/5, לא נמחק הישוב כרמל, וההצעה שניתנה לקו כרמל - סוסיא - ערד, היתה 98 ₪ לכל כיוון (כאשר מחיר המקסימום - 90.70 ₪). מר אבו עג'אג נחקר לעניין השינוי במסמכים, והחשד להטעיה במסמכי המכרז העולה מתוך המסמכים האמורים. סבורני, כי קשה לקבל את ההסברים שסיפק, וכי החשד האמור, הלך והתבסס במהלך חקירתו. להלן יצוטט החלק הרלוונטי של החקירה: " ש: אני מסתכל על נספח א' 1 לכתב התביעה ורואה את מה שהגשת לוועדת המכרזים וישנו שוני מעניין בין האופן שבו מחקת את המילה כרמל לבין האופי שבו הוצגו הדברים בכתב התביעה. בעוד שבמסמך המקורי זה מחיקה בטיפקס שצולמה כך שלא ניתן כמעט להשגיח שבוצעה המחיקה, ובמסמך שהגשת לבית המשפט ישנה מחיקה ברורה בקו, האם זה נכון? ת. אני לא רואה הבדל. ש. אתה לא רואה הבדל בין א' 1 לנ/2? ת. הקו הזה לא היה כך. אני הגשתי כמו בנ/2. ש. למה צרפת לכתב התביעה את א 1? ת. לא זוכר. ש. כאן, בנ/2 ובנ/3, יש דבר מעניין, בעט מקורי, את רשימת המחירים הנלוות לקווי ההסעות. בעמוד הראשון, אין חתימה מקורית שלך, כך אתה נוהג לחתום, בדרך של צילום? זהצילום של לחתימתך נכון? ת.זה חתימה בצילום. במכרז אתה בדרך כלל נוהג להגיש חתימה במקור או בצילום? כל המסמך הזה הוא בצילום. תסביר לי למה בעמוד השני, עד הרביעי החתימות מקוריות? ת. אולי התבלבלתי באותו יום ושמתי חלק מצולם וחלק לא. ש. אז למה גם בנ/2 ובנ/3 הוא שונה? ת. אני לא מכחיש שמחקתי. אני ידעתי את וועדת המכרזים באותו יום שמחקתי את כרמל ואת מנהל מחלקת החינוך גם ידעתי. לפני שנכנסה לוועדה אפילו באותו יום שהוציאו את המכרז אמרתי לו שיה הטעייה במחיר של האומדן של הקו הזה. ש. זה נכון ולא ציינת בכתב התביעה שמדובר היה במכרז שני באותו עניין בפער של חודש? ת. אף אחד לא זכה במכרז הראשון. ש. אתה מסכים איתי שאלו ההצעות שאתה הגשת במסגרת המכרז שקדם בחודש למכרז הזה ואף אחד לא זכה בו: כן, אלה ההצעות שלי. למה איש לא זכה במכרז? כולם עברו את מחיר האומדן. במכרז הראשון לא מחקת את כרמל? אתה רואה כאן מחוק? התכוונת כשהצעת במכרז הראשון שההצעה שלך תכלול את כרמל? כן. 98 ₪ לנסיעה זאת היתה הסעה הכוללת את כרמל בהצעה הזאת: שחור על גבי לבן". בהמשך השיב לשאלות בית המשפט: "בעמ' 2 של נ/4 יש מחיקה בטיפקס, ולידו חתימה וחותמת. למה יש חותמת וחתימה: כי בהתחלה כתבתי הצעה והתחרטי ומחקתי בטיפקס כשראיתי שדובר במעלון. חתמתי עם החותמת כי בתנאי המכרז דורשים שכל תיקון או מחיקה יהיו עם חתימה וחותמת. למה בנ/2 ונ/3 לא הוספת את החותמת ליד המחיקה? לא הוספתי כי באתי אל יהודה אפיאס עם המסמך הזה ואמרתי לו בפרוש שאני מוחק את כרמל. אם אתה אומר שצריך להוסיף חותמת וחתימה על יד המחיקה על פי הוראות המכרז?ת. יכול להיות ששכחתי או שאני לא זוכר. איפה הדפים המקוריים עם הטיפקס? ת. אני לא זוכר". בתצהיר מר אפיאס, נטען לעניין זה: "אין זה נכון שרמי (מר אבו עג'אג' - ג.ג.), פנה אלי בשלב כלשהו של ניהול המכרז בשאלה זו, ואף אין זה נכון שלאחר מכן הפנה את תשומת ליבי לטעות הקיימת לדבריו במסמכי המכרז... הייתה הנחיה מפורשת, חד משמעית, מטעמי, שכל פניה אלי בשאלות הקשורות במכרז, תיעשה בכתב בלבד.". בחקירתו הנגדית, במענה לשאלה, האם מנהל התובעת הפנה את תשומת ליבו לטעות, לפני המכרז השיב מר אפיאס: "אני לא מחפש לי עבודה נוספת. אם היה פונה אלי והייתי מבין שזה לא בסדר אני בטוח שהייתי אומר לו לפנות בכתב. אינני זוכר שהוא פנה אלי בע"פ בקשר לנושא זה." בהמשך, כאשר עומת עם טענת מנהל התובעת לפיה, הוא ומנכ"ל העירייה ידעו שהיישוב "כרמל" נמחק טרם המכרז, השיב מר אפיאס: "לא נכון". בסיכומי התובעת נטען, כי יש להעדיף את גרסת מנהלה, על פני גרסת הנתבעת, בין היתר משום שהנתבעת לא טרחה להעיד את המנכ"ל לשעבר, מר ורבנר. נכון, כי יש לזקוף לחובת הנתבעת במאזן הראיות, את מחדלה באי העדת מר ורבנר, ואולם, נוכח הקושי בגרסת מנהל התובעת, סבורני כי אין לקבלה, על אף שמר ורבנר לא הובא להעיד. השינוי שערכה התובעת במסמכי המכרז, ומה שנראה כמאמץ להסתיר את המחיקה, בכך שלא הוגש המקור הכולל את המחיקה, ובכך שלא הוספה חותמת לצד החתימה (כאשר מנהל הנתבעת העיד כאמור, כי במכרז 4/03 ביצע מחיקה והוסיף לידה חותמת), כל אלה אינם מתיישבים, עם טענת התובעת, כי פעלה בתום לב וביצעה שינוי במכרז, על דעת הגורמים המוסמכים אצל הנתבעת, אלא נראים אכן כנסיון להטעיה, על מנת לזכות במכרז, תוך עקיפת מחיר המקסימום שנקבע לקו ההסעה. יצויין, כי במסמך "מפרט הסעות ומחירים", אשר הוגש לוועדת המכרזים, מופיע "מסלול הנסיעה" בחלק שיש למלא על ידי הנתבעת, ונכתב במפורש בראש הטבלה בחלק זה: "למילוי על ידי הרשות המזמינה". נראה אפוא, כי כוונת ההוראה הינה שמסלול הנסיעה נקבע ע"י הרשות, המזמינה את ההצעה, ואינו ניתן לשינוי ע"י המציע. בסיכומי התובעת נטען בין היתר, כי מחיקת הישוב כרמל, לא היה אלא נסיון לתיקון טעות שנפלה במסמכי המכרז. כאמור להלן, נראה כי אכן נפלה טעות במסמכי המכרז, ביחס למחיר המקסימום שנדרש, אלא שאין בכך לפגוע במסקנה, בדבר הטעיה מכוונת שבוצעה על ידי התובעת, שהרי אילו ביקשה לתקן את הטעות בתוך מסמכי המכרז (וככל שאכן רשאית היתה לבצע תיקון כזה...), יכולה היתה לערוך התיקון במסמכי המכרז, באופן גלוי וברור, תוך ציון שני קווי ההסעה, עם המחירים המוצעים בגינם. סבורני, כי דרך ביצוע השינוי, ומה שנחזה כפעולה שננקטה להסוואתו, אינם מתיישבים, עם אפשרות של תיקון הטעות בתום לב, אלא מבססים כאמור, את המסקנה בדבר הטעייה מכוונת. נראה, כי התנהגות התובעת בעת הגשת התביעה, כאשר בחרה לצרף לכתב התביעה את נספח א'1, הכולל מחיקה בקו של השם כרמל, כאשר לצד המחיקה כתובה באופן מודגש המילה "נמחק", וכאשר נמנעה מלצרף את העותק שהוגש בפועל במכרז, ואשר בו בוצע השינוי הכולל מחיקה בנוזל מחיקה, אף היא התנהגות בעייתית. קשה שלא לסבור, כי בכך נעשה נסיון להקשות על איתור השינוי במסמכי המכרז (והפעם - באופן שהקושי בזיהוי ניצב לפתחו של בית המשפט...).יודגש, כי המקור ממנו נעשה הצילום של נ/2 ונ/3ואשר בו בוצעה המחיקה בנוזל המחיקה, נותר בידי התובעת, ולא הוגש במסגרת הראיות. גם בכך יש לחזק את המסקנה, בדבר ההטעיה שביצעה התובעת, ולפגוע במהימנות גירסתה. ההטעיה האמורה מהווה פגם בכריתת החוזה, ופגם בהליכי המכרז, באשר הצעתה המטעה של התובעת, נעלמה מעיני יתר המציעים, ופגעה בשוויון בין המציעים. המסקנה הינה, כי יש לקבל את טענת הנתבעת לעניין הטעיה שביצעה התובעת נוכח השינוי במסמכי המכרז. מכאן, כי הנתבעת היתה רשאית לבטל את החוזה, מכח הוראת ס' 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973. עם זאת כאמור להלן, אינני סבור כי ההטעיה שבצעה התובעת גוררת שלילת התמורה עבור ההסעות שביצעה בפועל, עד הפסקת פעילותה. 6. כאמור, טענה הנתבעת כי על התובעת מוטל נטל מוגבר, להוכחת ביצוע ההסעות בגינן נתבע התשלום. לעניין זה טענה הנתבעת, כי אין לקבל את החשבונות שהגישה התובעת, ואת המסמכים הנוספים שהגישה התובעת להוכחת ביצוען, לרבות יומן העבודה שצורף לתצהיר מר אבו עג'אג, כראיות מהימנות להוכחת ביצוע ההסעות. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי החשבונות שהוגשו ע"י התובעת, כללו דרישת תשלום בגין הסעות שלא בוצעו, משום שבפועל, איחדה נסיעות וצופפה את התלמידים ברכב אחד במקום לבצע בו זמנית הסעות בשני רכבים. כן טענה, כי התובעת דרשה תשלום בגין הסעות מורות בימי רביעי בשבוע, כאשר באותו יום לא עבדו המורות שנזקקו להסעה בבית הספר, ולא היה על כן צורך בהסעה. עוד טענה הנתבעת, כי בגין חודש אוקטובר 2003 קיבלה התובעת לפי דרישתה, תשלום בסך 120 ₪ עבור נסיעה ליישוב סוסיא בלבד, בלי להמשיך ליישוב כרמל. על פי הנטען בכתב ההגנה, דרישה זו סותרת את טענת התובעת, כי מחיר הנסיעה ליישוב סוסיא בלבד עמד על 88 ₪. טענות אלה פורטו בתצהיר הגברת עדה כרמיאלי, אשר בזמנים הרלוונטיים, עבדה במחלקת החינוך של הנתבעת וריכזה את נושא הסעות התלמידים. התובעת טענה לעניין זה, כי לא ביצעה איחוד נסיעות באופן שגרתי אלא רק במקרי חירום, כגון תקלה ברכב, או מחלה של אחד הנהגים. אשר לביצוע הסעות בימים בהם לא עבדו המורות, התובעת טענה, כי בהתאם להוראות המכרז, היא נדרשה לבצע הסעות ביום ד, ולא ידעה מהם ימי העבודה של המורות. מר אבו עג'אג' העיד, כי בימי רביעי נסעו בהסעות מורים מחליפים. התובעת טענה, כי מיום שנמסרה לה ההוראה, להפסיק את ההסעות בימי רביעי, חדלה לבצען. אשר לגביית תשלום בסך 120 ₪ עבור ההסעה ליישוב סוסיא, טענה התובעת כי ההסעה בוצעה בשעה 20:00 בערב, ונגבתה תוספת עבור שעות לילה, על פי סיכום אשר אושר ע"י הגברת כרמיאלי. בתצהיר עדותה הראשית של הגברת כרמיאלי נטען, כי במהלך ביקורת שערכה בחודש ספטמבר 2001, גילתה כי נהגי חברת התובעת מצופפים בהסעה אחת תלמידים מבתי ספר שונים, אשר אמורים היו להיות מוסעים בהסעות שונות על מנת לחסוך בהסעות. לתצהיר צורפה תרשומת מיום 21.10.01, המתעדת מעקב ביקורות שערכה הגברת כרמיאלי בהסעות התובעת, בחודש אוקטובר 2001, ואשר העלו, כי במס' מועדים בחודש זה, אכן איחדה התובעת בפועל הסעות. יצויין ויודגש, המדובר בתקופה של כשנתיים לפני המכרז האמור בתביעה. הגברת כרמיאלי הצהירה, כי התריעה בפני מנהל התובעת פעם אחר פעם בדבר האיסור לאחד הסעות והבהירה לו כי עליו להסיע כל קו הסעה בנפרד. לתצהיר צורפו מכתבים ששלחה אל מנהל התובעת, בהם הודגש, כי אין לבצע שינויים במערך ההסעות, אין לאחד הסעות, ואין להעביר תלמידים בין רכבים. עוד טענה הגברת כרמיאלי, כי במהלך חודש ספטמבר 2003, התלוננה בפניה, מלוות הילדים לגן "קשת", וטענה כי הנהגים מחברת התובעת מאחדים הסעות ומסיעים את ילדי גן "קשת", יחד עם ילדי החינוך המיוחד בבתי ספר אחרים. לדברי הגברת כרמיאלי: "בעקבות התלונות ערכתי ביקורות פתע וגיליתי כי אכן כך הדבר. שעה שהמתנתי ליד "גן קשת" ראיתי כי לאחר שהילדים הלומדים ב"גן קשת" הורדו מהרכב, נותרו ילדים נוספים שהוסעו על ידי הנהג לבית הספר אבישור, אף שכאמור, הכרח היה לבצע את שתי ההסעות בנפרד." העדה טענה, כי ברבים מהחשבונות שהוגשו לאישורה, נדרש תשלום בגין הסעות שלא בוצעו בפועל. לטענתה: "מתוך החשבונות אותם בדקתי קיזזתי את אותן נסיעות לגביהן ידעתי בוודאות כי לא בוצעו בפועל והתשלומים העודפים שנדרשו קוזזו מאותם חשבונות. יחד עם זאת יתכן, ברמת סבירות גבוהה ביותר, כי ישנן נסיעות רבות נוספות שלא בוצעו בפועל, ולא ידעתי עליהן". לתצהיר צורפו העתקי חשבונות מחודשים ספטמבר, אוקטובר, נובמבר 2001 ומחודש ספטמבר 2003, בהם הודגשו, נסיעות שאוחדו. עוד טענה, כי בימים 29-30 בספטמבר 2003, ביצעה התובעת הסעה של תלמיד הסובל משיתוק ונכות קשה ע"י הסעה אחרת, היוצאת משעה מוקדמת מהשעה בה אמור התלמיד לסיים את לימודיו, וכל זאת, על מנת שלא תאלץ לבצע נסיעה מיוחדת עבורו. נטען, כי נדרש תשלום גם בגין ההסעה שלא בוצעה עבור התלמיד, והדרישה קוזזה על יד הגברת כרמיאלי מתוך חשבון זה. העדה טענה, כי התובעת נהגה לבצע שימוש ברכבים גדולים מהנדרש, שעלויותיהם גבוהות, ללא צורך, וכי גם במקרה זה, קוזזו הסכומים העודפים. אשר לדרישת תשלום, עבור מורות שאינן מלמדות בבית הספר ביום רביעי, טענה הגברת כרמיאלי בתצהירה, כי באופן מקרי, יום רביעי היה היום החופשי של כל המורות שהוסעו בקו כרמל-סוסיא-ערד, מתחילת שנת הלימודים בחודש ספטמבר 2003. לטענתה גילתה שהחשבונות לתשלום שהוגשו על ידי התובעת, כללו את ימי רביעי למרות שההסעות לא בוצעו בפועל. הגברת כרמיאלי טענה, כי אישרה את התשלום עבור נסיעות אלה, עבור החודשים ספטמבר - נובמבר 2003 אולם לאחר מכן, נתנה למנהל התובעת תוכנית חודשית מפורטת. זאת, לאחר שפנתה בעניין אל מנהל התובעת שסיפר לה כי הנסיעות בוצעו בכל יום רביעי בפועל. בחקירתה הנגדית העידה הגברת כרמיאלי: "... במהלך השנים היו אין סוף איחודי הסעות, שבוע כאן, יום שם... כשאני דיברתי על חודשים, אני דיברתי על משך הזמן של חודשים. לא במהלך שנים רצופות אלא לפרקים..." הגברת כרמיאלי הופנתה לאמור בתצהירה, בדבר התלונה שקיבלה ממלוות הילדים בגן "קשת", בגין איחוד ההסעות. במענה לטענת ב"כ התובעת, כי המלווה הגברת יקירה כהן מעולם לא התלוננה על איחודי הסעות, ואף הכחישה כי היו כאלה, השיבה העדה, כי הגברת כהן היא שהפנתה את תשומת ליבה לאיחוד ההסעות, ולכן ביצעה ביקורת. הגברת כרמיאלי הופנתה לאמור בתצהיר הגברת יקירה כהן, שהוגש כעדות הזמה. בתצהיר זה נטען, כי לא התלוננה בפני הגברת כרמיאלי על איחוד הסעות. הגברת כרמיאלי השיבה: "מה שכתוב לא נכון ולא מדויק בכלל. אם היא לא הייתה מפנה את תשומת ליבי, לא הייתי באה יום אחרי יום לבדוק." בחקירתה הנגדית, העידה הגברת כהן כי מעולם לא עלו להסעות ילדים שללא הופיעו ברשימות . העדה אישרה, כי פוטרה בהסכמה מתפקידה עקב תלונה שהגישה נגדה הגננת שעבדה עמה. העדה אישרה כי היא כועסת על עירית ערד, לדבריה: "אני כועסת על עירית ערד שאמרו עלי דברים לא נכונים... הכעס שלי לא יגרום לי לשקר נגד העיריה". יצויין כי הנתבעת לא העידה עובדים נוספים שלה שהיו לכאורה עדים, להתנהגות בלתי תקינה של התובעת, לרבות איחוד הסעות, על אף שבכל הסעה שבוצעה נכח עוד הנתבעת . מחדל זה יש לזקוף לחובת הנתבעת במאזן הראיות, ביחס לטענה זו של הנתבעת. מן האמור לעיל נלמד, כי עוד בשנת 2001 הועלו טענות בגין התנהלות בלתי תקינה של התובעת. לבד מעדותה של הגברת כרמיאלי, כי ראתה בעיניה מס' מקרים איחודי הסעות, לא הוגשו ראיות להוכחת הטענה, כי איחוד הסעות נעשה ברגיל והיה שיטת העבודה של התובעת. עדותה של העדה גברת כהן מחזקת את גרסת התובעת, לפיה לא היה מדובר בשיטת עבודה. הנתבעת אישרה את החשבונות שהגישה לה התובעת במהלך כל תקופת עבודתה, למעט קיזוזים שערכה הגברת כרמיאלי, ועליהם העידה. במצב זה, סבורני, כי הנטל להוכחת הטענה בדבר איחוד הסעות, רובץ על הנתבעת ונוכח האמור לעיל, סבורני כי לא הרימה את הנטל. מעבר לאמור, חרף טענותיה הקשות של הנתבעת כלפי התובעת, לעניין איחוד הסעות, ודיווח על הסעות שלא בוצעו בפועל, לא הפסיקה את ההתקשרות עימה, ואף התקשרה עימה במכרזים נוספים, לאחר גילוי התקלות הנטענות בשנת 2001. עובדה זו אינה מתיישבת עם טענות הנתבעת, לעניין הסעות שלא בוצעו בפועל, ולעניין הפגיעה הקשה בתלמידים שהסיעה. המסקנה היא, כי התובעת הוכיחה ביצוע ההסעות הנטענות בפועל, ויש אפוא לבחון, מהי התמורה לה זכאית התובעת בגינן. 7. התובעת טענה כי יש לשלם לה עבור הנסיעות לפי 130.70 ₪, עבור כל נסיעה בקו הארוך, קו כרמלי ערד , ו- 88 ₪ עבור כל נסיעה בקו הקצר יותר סוסיא - ערד. הנתבעת הכחישה בסיכומיה זכות התובעת לתשלום כלשהו, ולא העלתה כל טענה, לעניין מחירי ההסעות. הנתבעת לא חזרה בסיכומיה על הטענה, כי יש לתמחר את כל ההסעות שבוצעו , לרבות ההסעות בקו כרמל - ערד במחיר 88 ₪. הנתבעת טענה כאמור, כי נוכח ההטעיה שנקטה התובעת, רובץ עליה נטל מוגבר, להוכחת ביצוע "...כל נסיעה בנפרד...". יודגש, כי הנתבעת לא טענה בכתב הגנתה ובסיכומיה, כי נוכח ביטול החוזה יש לבצע השבה במחיר עלות, ולהפך, נלמד מכתבי טענותיה, כי הסכימה שהביטול כוחו יפה ממועד ההודעה לתובעת והלאה בלבד וכי נקודת המוצא של הנתבעת, הינה, כי התובעת זכאית לתשלום התמורה החוזית , עבור כל נסיעה שביצעה בפועל, אם תוכח. לפיכך, משנקבע כי התובעת הוכיחה ביצוע הנסיעות הנטענות בפועל, וכאשר החשבונות שהגישה עד הפסקת פעילותה אושרו, הרי שהיא זכאית לתשלום הסכומים הנקובים בחשבונות. מעבר לאמור -הוכח כי במסמכי המכרז נפלה טעות, וכי מחיר המקסימום לנסיעה בקו כרמל - ערד, היה אמור להיות 130.70 ₪. מפירוט החיובים ללקוח, לחודש אוקטובר 2002, שהוציאה התובעת לנתבעת, אשר הוגש על ידי הנתבעים, כנספח לתצהיר הגברת כרמיאלי, נלמד, כי בשנת 2002, שילמה הנתבעת לתובעת סך 130.70 ₪, עבור כל נסיעה בקו הארוך המוגדר שם "ממ"ד טללים סוסיא - כרמל". הגברת כרמיאלי טענה, כי החשבונות אשר כללו דרישה לתשלום בסך 130.70 ₪, לקו כרמל - ערד בשנת 2003, אושרו על ידה בטעות. הגברת כרמיאלי אישרה עם זאת בחקירתה הנגדית, כי מחירי המקסימום במכרז, נקבעים על פי המחירים בשנה הקודמת. כאשר נשאלה מדוע נקבע במכרז 05/03 מחיר מקסימום לקו כרמל - ערד בסך 90 ₪, על אף שהמחיר בשנת 2002 היה 130 ₪ השיבה: " יכול להיות שזה טעות". מר יהודה אפיאס אישר בחקירתו הנגדית, את דבר הטעות שנפלה במסמכי המכרז. העד נשאל "אתה מפנה לסעיף 6 על פיו מחיר המקסימום הוא לפי משרד החינוך משנה קודמת?" והשיב: "כן, בדיעבד אני יודע שהייתה טעות. לפי הרשימה שקיבלתי מעדה כרמיאלי המחיר היה 90.70 ₪ כפי שנכתב". מכאן, כי קשה לקבל טענת הגברת כרמיאלי, כי החשבונות אשר כללו דרישות לתשלום סך של 130.70 ₪ לקו כרמל - ערד, אושרו בטעות. נוכח האמור, יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום הנתבע בגין החשבונות שאישרה. כאמור להלן, יש לדחות את יתר עתירותיה של התובעת. 8. התובעת טענה כי החלטת הנתבעת להוציאה מ"ספר הקבלנים של העירייה", מהווה פגיעה קשה בחוקי היסוד, בחופש העיסוק של התובעת ובכבוד האדם. לא הוכח, מה התנאים לכניסה לספר הקבלנים ולהוצאה ממנו, ומה גדרי סמכויות העירייה באמור. כאמור לעיל, הוכח כי התובעת הטעתה את הנבעת, בהצעה שהגישה במכרז. במצב זה, נראה כי אין יסוד לעתירתה לעניין החזרתה ל"ספר הקבלנים". אשר לתביעת התובעת לפיצויים, בגין הוצאת לשון הרע נגדה על ידי הנתבעת, הרי שתביעה זו לא הוכחה כלל. לא הוכח, כי המכתב שהוציאה עו"ד מירון מהווה "פרסום" לעניין החוק, ומעבר לכך - משנקבע כי התובעת ביצעה הטעיה, הרי קמה לנתבעת טענת "אמת דיברתי". 9. אני מקבל איפוא את התביעה לעניין תשלום יתרת התמורה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 58,951 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. יתר העתירות בתביעה נדחות. נוכח התוצאה האמורה, ובשל הקביעה לעיל, כי התובעת ביצעה הטעייה כלפי הנתבעת במסגרת המכרז, אין צו להוצאות. מסמכיםמכרז