שינוי סכום פוליסת ביטוח חוסר תום לב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שינוי סכום פוליסת ביטוח חוסר תום לב: 1. זוהי תובענה על סך של 600,000 ₪ שעניינה דרישה לפיצוי מאת חברת ביטוח בגין טענה לנזקים שהתובעת נשאה בהם כחברת בנייה באתר אשר בנתה עבור משרד הבינוי והשיכון. 2. הנתבעת גורסת כי שילמה דמי הפיצוי על פי פוליסת הביטוח אשר הוצאה עבור התובעת בעת הרלבנטית. 3. תיק זה נמחק מחסר מעש פעמיים, והוחזר לדיונים לאחר פניות לבית המשפט המחוזי בתל אביב, כמפורט בהחלטה מיום 30.10.08. ראיות התובעת 4. התובעת, חברה שעסקה בענף הבנייה, התקשרה ביום 24.3.91 בהסכם עם משרד הבינוי והשיכון לבניית בתי מגורים באתר אשר ידוע בשם "אשחר" בסמוך לכרמיאל. (להלן: "ההסכם"; "משרד השיכון"). 5. מטעם התובעת העיד מר אמנון צור, מנהלה, בתצהירו ת/2 כי התובעת התבקשה להמציא פוליסת ביטוח קבלנים ע"י משרד השיכון והבינוי לאחר שהתקשרה עימו בחוזה כקבלן לעבודות בנייה, כנהוג בענף זה. (להלן: "משרד השיכון"). 6. התובעת פנתה לחברת הדר לביטוח באמצעות סוכן הביטוח מר יעקב אשל, אשר ערך ביטוחי החברה, וביקשה באמצעותו לערוך הפוליסה הדרושה. 7. לצורך זה, מסרה בידיו העתק מדרישת משרד השיכון ומר אשל הודיעם כי תחילה ישגר מכתב כסוכן ביטוח של התובעת אשר יאשר את קיום הביטוח המבוקש, שכן הוצאת פוליסה תיעשה בפרק זמן ארוך יותר, ובינתיים, ישמש המכתב ככיסוי ביטוחי לתובעת המחייב את חברת הביטוח. 8. מר אשל שלח מכתב מיום 15.4.91 שיועד למשרד השיכון והבינוי ובו הודעה כי נערכה פוליסה לביטוח כל הסיכונים קבלנים, בהתייחס להסכם התובעת ומשרד השיכון, כשערך הפרוייקט 4,000,000 ₪. 9. עוד ציין כי הפוליסה תועבר בתוך 14 ימים לתובעת ולמשרד השיכון. 10. בחודש ינואר 1992 אירעו באתר העבודה נזקים עקב גשמים כבדים, אשר בגין הצורך בתיקון אלה, פנתה התובעת להפעלת הפוליסה. (להלן: "הסופה"). 11. התובעת סברה כי הכיסוי הביטוחי עמד על סך של 4,000,000 ₪, בעוד שבדיעבד הודיעה הנתבעת כי הסכום הינו על סך של 2,000,000 ₪ בלבד. 12. לעמדתו, נעשה שינוי בהצעת הביטוח, ללא ידיעתו והסכמתו, שעה שלא ביקש כל שינוי בהצעת הביטוח שקיבל מלכתחילה. 13. דבר זה נודע לו ולשותפו מר א. בלו לאחר אירוע הסופה, ואז הודע להם כי קיים תת ביטוח. 14. שמאי ששגרה הנתבעת, מר בר נתן ארנון, בדק הנזקים ועל פי חוות דעת שנתן הוערכו הנזקים בסך של 837,000 ₪. 15. הנתבעת גרסה כי סכום זה מוגזם ושלחה שמאי אחר מטעמה וכן שמאי נוסף לו, מר אהרון חכמוב, אשר קבע בחוות דעתו כי היקף הנזקים עמד על סך של 299,983 ₪. 16. לעמדתו, ערך הנזקים הוא כקביעת השמאי מר בר נתן, ולגבי חלקם, יש ביד התובעת קבלות על התשלומים שאכן שילמה לתיקונם. 17. מר אשל הבטיחו כי עניין ההפרש יוסדר וכי מדובר בטעות, אך לאחר מכן התברר כי הנתבעת אינה מוכנה לקבל כי המדובר בטעות ולהוסיף תשלומים נוספים על תביעת דמי הנזק ובמיוחד בגין טענה לתיקון דרכי כורכר לאתרים, שטענה התובעת, כי בעלות תיקונם נשאה. 18. לאחר המצאת מסמכי תיקוני הנזק, הנתבעת שילמה לתובעת הסך של 97,090 ₪. 19. התובעת ביצעה, לטענתו, גם תיקוני דרכים, אשר לדידו היוו חלק מן העבודה על פי החוזה ועלותם היתה בסך של 291,000 ₪, בעוד שמאי הנתבעת אישר סכום של 106,287 ₪ אשר אף הוא לא שולם. 20. בסך הכל, שילמה הנתבעת לתובעת הסך של 97,090 ₪ בגין נזקי הסופה, לאחר הפחתת השתתפות עצמית בסך של 6,658 ₪. 21. התובעת הפנתה לחוות הדעת אשר ניתנה ע"י אינג' בר-נתן ארנון, המוצג ת/3, על פיה גובה דמי הנזק שארעו, קרי, "נזקים ודאיים", הינם בסך של 344,000 ₪ ואילו נזקים בבחינת "תוצאות שתיתכנה לאחר הבדיקה ו/או בזמן התיקונים" הינם בסך של 529,878 ₪, ובסך הכל צויינו נזקים בסך של 837,000 ₪. לעמדתו, על הנתבעת להשלים תשלומיה בסך של 395,031 ₪ נוספים בצירוף דמי מע"מ מעבר לאלה אשר שולמו, בגין תיקוני הדרכים שנבעו מנזקי הסופה. ראיות הנתבעת 22. מנגד, העיד מר יעקב אשל, הנתבע מס' 2, סוכן הביטוח, בתצהירו נ/4 , כי לבקשת התובעת שיגר המכתב מיום 15.4.91 למשרד השיכון בו צויין כי גבולות הכיסוי הביטוחי הם עד לסך של 4,000,000 ₪. 23. מספר ימים לאחר שהוצא האישור התקשר אליו מר אמנון צור וביקש להפחית את סכום הביטוח למחצית וזאת, לדבריו, בהתאם להסכם בינו לבין משרד השיכון לפיו יבוצע חלק מהעבודות על פי החוזה, בשלב ההוא. כן הסביר כי מתוך 51 יחידות דיור שנכללו בחוזה המקורי הוא יבצע את העבודה בשלבים, ועל כן לא היה צורך בסכום ביטוחי כה גבוה. 24. עוד ציין כי ביחסים בינו לבין מנהל התובעת לא נהג האחרון לחתום על הצעות לביטוח פרוייקטים והכיסוי לגביהם נתבקש טלפונית, כדבר שבשגרה. 25. בעקבות שיחתו עם מר צור שלח לחברת הדר הצעת ביטוח ובה סכום הביטוח המתוקן ל - 2,000,000 ₪, אשר התקבלה בחברת הדר ביום 23.4.91. 26. החתם בחברת הדר ביקש לאשר כי הסכום אכן הינו 2,000,000 ₪, וביום 30.4.91 אישר לזה בכתב שאכן הסכום הינו 2,000,000 ש"ח. 27. לאחר מכן שיגר הפוליסה, בהתאם לסכום המתוקן, וזו הועברה בפקסימיליה ביום 22.5.91 למשרד השיכון ולמנהל התובעת. 28. על כן, לטעמו, אין כל יסוד לטענת מר צור כי נמסר לו העתק מפוליסת הביטוח ובה הסכום המתוקן רק לאחר שהגישה התביעה לפיצוי על נזקי הסופה. 29. כן מצרף מר אשל מכתבו אל התובעת אליו צורפה הפוליסה המתוקנת מיום 22.5.91, המהווה נספח ד' לתצהירו. 30. עוד הוסיף כי מנהל התובעת מודע היה לקיום סעיף זה של תת ביטוח מיד לאחר התרחש הנזק ואף שמע על כך לא פעם בישיבות אשר נוהלו במשרד השמאי מר אהרון חכמוב, מטעם הנתבעת. 31. יתר על כן, העיד, כי מנהל התובעת ביקש השתדלותו אצל חברת הביטוח להקטנת הניכוי בגין תת הביטוח, וכך פעל, ואין באמירה כנגדו כי פעל להקטנת פרמיה באופן חד צדדי דברי אמת, שכן הדבר פוגע במישרין בעמלתו כסוכן ביטוח. 32. הנתבעת צרפה חוות דעת השמאי מר נח פאר ממשרדו של השמאי מר אהרון חכמוב מיום 12.4.92, המוצג נ/5, על פיו אירעה הצפת מי גשם בשטח בו נבנו 19 בתים, וכן ניזוקו שלדי הבתים ודרכי כורכר שנסללו. 33. לאישורו, בוטח "ערך החוזה" על סך של 2,000,000 ₪, בעוד שערכו נקבע על סך של 3,990,000 ₪ ואילו הפוליסה הוצאה על סך של 2,000,000 ₪, ועל כן נתקיים תת ביטוח. 34. להסברו, מעיון בסעיף 29 לחוזה הצדדים, המהווה חוזה סטנדרטי של משרד השיכון, עולה כי אחריות המבוטח מוגבלת לנזקים שנגרמו על ידו. 35. כן ציין בסיפא לחוות דעתו: "מעיון בסעיף זה ניתן לאבחן כי אחריותו של המבוטח לתיקון נזקים מוגבלת לאותם נזקים שנגרמו על ידו. במקרה דנן, המדובר בנזקי טבע שאינם קשורים לאחריותם של המבוטחים. בנוסף ניתן להצביע על כך שהפוליסה נערכה על בסיס "ערך החוזה" ונזקים הנובעים מאחריותם של המבוטחים עוברים את ערך החוזה. במידה והיתה כוונה לבטח גם נזקים לרכוש המוחזק על ידי המבוטחים באתר הבנייה, למרות שלא נכלל בערך החוזה, היה צורך בהגדלת סכום הביטוח מעבר לערך החוזה. בנסיבות דנן, ולאור הממצאים המתוארים לעיל, נראה כי הפוליסה אמורה לכסות את "ערך החוזה" ומאחר והדרכים אינן כלולות ב"ערך החוזה" הרי שאינן כלולות אף בפוליסה. הסיכון מצטמצם, איפוא, לעבודות הבנייה בלבד ע"ס - 193,696 ש"ח". 36. עוד ציין כי התובעת בקשה פיצוי בגין דרכים שסללה, כפי טיעונה, בעוד שהדרכים בוצעו ע" משרד השיכון ולא על ידה: "עוד לפני תחילת העבודה נכללו באתר הבנייה דרכי כורכר במגמה לאפשר גישה לבתים. הדרכים בוצעו ע"י משרד הבינוי והשיכון". (ההדגשה אינה במקור - ח.י.). 37. מר חכמוב צירף לחוות דעתו תוצאות בדיקת המהנדס מר יעקב וסרמן - מ - 30.3.93, המוצג ת/2, על פיהן סך כל נזקי הסערה למבנים ולאתר סוכמו ועמדו על סך של 230,133 ₪ בלבד. הכרעה ערך פוליסת הביטוח - האם 4,000,000 ₪ או 2,000,000 ש"ח 38. על פי תעודת עובד ציבור מ - 19.3.96 אשר הוגשה ע"י עובדת הציבור גב' מלכה יעקב ממשרד הבינוי והשיכון, עולה כי לחוזה הצדדים מ - 24.3.91 הוסף "דף ריכוז" בו צויין היקף העבודה על סך של 3,990,000 ₪ על פי פירוט יחידות דיור כדלקמן: א. יח"ד מדורג - 32 יח"ד - 2,400,000 ₪; ב. יח"ד שטוח - 19 יח"ד - 1,368,000 ₪; ג. מקלט - 2 יחד' - 116,000 ₪; ד. מקלט 106,000 ₪ סה"כ 3,990,000 ₪ 39. כן הוצג מכתב מר אשל יעקב מ - 15.4.91 למשרד השיכון, על פיו הודיע כי בטחו את התובעת בגין "פוליסה לביטוח כל הסיכונים קבלנים בישוב אשחר בכרמיאל בסך של 4,000,000 ₪". 40. אין חולק כי במכתב זה נרשם כי ערך הפוליסה 4,000,000 ₪. כן נאמר כי "פוליסות בהתאם יועברו אליכם תוך 14 יום....". 41. אכן, הנתבע מס' 2, מר יעקב אשל, מודה בכך בתצהירו נ/4 דלעיל, אולם, לדבריו, כמה ימים לאחר שהוצא האישור למשרד השיכון התקשר אליו מר אמנון צור וביקש הפחתת סכום הביטוח למחציתו, שכן בהתאם להסכם עם משרד השיכון תבוצענה רק חלק מן העבודות המנויות בחוזה, והעבודה תבוצע בשלבים, כך שאין צורך בסכום ביטוחי כה גבוה. 42. בעקבות שיחה זו, שלח לחברת הדר הצעת ביטוח ובה מתוקן הסכום לשני מיליון ₪ אשר התקבלה בחברת הדר ביום 23.4.91, כמפורט בנספח ב' לתצהירו. 43. כן אישר במכתב מיום 30.4.91 לחתם הנתבעת כי הסכום הינו 2,000,000 ₪, מכתב המהווה נספח ג' לתצהיר. 44. יתר על כן, ביום 22.5.91 נשלח מכתב לחברה התובעת בצירוף הפוליסה על סכומה המתוקן בסך של 2,000,000 ₪, כדלקמן: "הנדון: פוליסות לביטוח כה"ס קבלנים וחבות מעבידים מצ"ב פוליסות לביטוח חבות מעבידים וביטוח כה"ס קבלנים. הפוליסות תיגבנה בשרות שיקים לפי הסיכום בינינו". (ראה: נספח ד' לתצהיר - נ/4). 45. כמו כן, התובעת שילמה תשלומי הפרמיה בהתאם לסכום הפוליסה המתוקן לפי שירות שיקים מ- 3.6.91 שנמשכו מחשבונה, ועל כן סביר הוא כי מנהליה, אשר ראו סכומי הפרמייה המורדים, ידעו כי הללו מתייחסים לפוליסת ביטוח אשר תשלומיה קטנים, יחסית, לאמור, פחותים באופן ניכר מדמי פרמייה אשר היו משולמים עבור פוליסה לו היתה בהיקף פי שניים בסך של 4,000,000 ₪. 46. על פי נספח ה' לתצהיר מר אשל מפורט סדר התשלומים של הפרמיה מיום 15.4.91 עד יום 15.4.92, כשהמדובר ב - 8 תשלומים, שכל אחד עמד על סך של 3,880 ₪. משמע, מנהלי התובעת יכולים היו לעמוד על נקלה על היקף הביטוח אף על פי דמי הפרמיה ששולמו, אשר להם אינם יכולים להתכחש ולטעון שלא היו בידיעתם משך חודשים רבים. 47. מר אשל חזר בעדותו בחקירתו הנגדית על כך שאכן בכתב הכיסוי הראשוני שהוצא על ידו בתם לב צוין הסכום 4,000,000 ₪ - אולם לאחר מכן הוקטן, כפי שנרשם בשולי דף טופס הצעת הביטוח, מסך 4,000,000 ש"ח לסך 2,000,000 ₪. 48. בחקירתו הנגדית לא נסתרה עדות זו של מר אשל שבתצהירו בעדותו הראשית שבכתב, ולהלן עדותו בנידון: "ש. ... מדוע לא דיווחת למשרד השיכון במקביל לדיווח לחברת הביטוח? ת. ברגע שאמנון צור פנה אלי, וביקש ממני להקטין את הפרויקט לשני מיליון שקל, כמו שקיבלתי את הדברים שלו כהווייתם. אני סך הכול רציתי שהפרויקט לא יהיה 4 מיליון שקל, הכוונה שלי לעשות פרוייקטים ב- 40 מיליון שקל. ככל שהפרויקט גדול יותר, כך הפרמיה יותר גדולה, ומטבע הדברים גם העמלה שלי יותר גדולה, כך שלי אין שום רצון להקטין את העמלה, להקטין את הפרמיה, הכוונה שלנו להגדיל את הפרמיה. זה נראה לי זמן סביר של 3 שבועות. זאת אומרת קיבלתי את הדברים של אמנון, הבנתי שהדברים של אמנון שאם הוא עושה רק חלק מהפרויקט לא את כל הפרויקט, קיבלתי את הדברים של אמנון בצורה מאוד ברורה כי בסך הכול היתה לי מערכת יחסים עם אמנון, מערכת יחסים של שנים, ביטחתי שם לא רק את הפרויקט הזה, ביטחתי פרוייקטים נוספים". (ראה: פרוטוקול עמ' 38 שורות 17-28, עמ' 39 שורות 1-2). משמע, מר אשל פעל לתיקון הסכום על פי בקשת מר צור, ולא על פי שיקול דעת שלו, אף שבכך הוקטנה עמלתו כסוכן ביטוח, דבר הנוגד, לכאורה, את אינטרסו, ויש בו להעיד על אמיתות גרסתו. 49. סבורתני, איפוא, כי מהימנה והגיונית היא עדות מר אשל בעדותו הראשית ובעדותו בחקירה הנגדית, כנזכר לעיל, כי לא הקטין היקף הביטוח על דעתו שלו אלא על פי בקשת מר צור, לאחר שזה הודיעו כי לא כל הפרוייקט בשלמותו יתבצע בבת אחת. 50. כן ניתן לומר כי הקטנת היקף הביטוח מקטינה באופן מיידי את עמלת הסוכן שלו, דבר האומר דרשני מבחינת רצונו שלו ויזמתו, כביכול, להקטנת היקף הביטוח. 51. עצם העובדה שביטוח שכזה מהווה התחייבות גם כלפי משרד השיכון, אין בה לאיין הקטנת הביטוח ולשלול תקפו, שעה שלא ניתן לקבוע כי הדבר נעשה בתרמית או תוך רמייה והונאה, במטרה לעמוד בתחרות עם סוכנים אחרים, כטענת ב"כ התובעת בסיכומיו. 52. כן יש לציין כי מנהל התובעת אומנם לא חתם על טופס הצעת הביטוח ואף לא על התיקון לה, אך הנתבעת לא התכחשה לחובתה לפיצוי, אלא שפיצתה על פי הערכים אשר קבועים היו בפוליסה, כפי שאושרה ע"י החתם מטעמה, ואשר העתקים הימנה נמסרו למנהל התובעת ולמשרד השיכון. 53. עוד גורס ב"כ התובעת בסיכומיו כי סמיכות הזמנים בין ההודעה על הצעת הביטוח מיום 15.4.91 אשר עמדה על סך של 4,000,000 ₪ לבין משלוח ההצעה שעמדה על סך של 2,000,000 ₪ מיום 23.4.91 אינה יכולה להצביע על כך כי התובעת גיבשה כה מהר עמדתה להקטנת היקף הביטוח. 54. אולם, לטעמי, משעה שמר צור קיבל העתק המכתב של מר אשל מיום 23.4.91 והעתק הצעת הביטוח, וכן מכתבו מיום 22.5.91 לו צורפו הפוליסות, יכול היה ורשאי היה להודיע לנתבעת ולמר אשל כי טעות היתה בידם בהקטנת היקף הביטוח, ברם, מר צור לא עשה זאת, לא במועד הרלבנטי, ואף לא חודשים רבים אחר כך, עת שולמה הפרמייה מן השיקים של החברה, אלא שהעלה הטענה רק בעת הגשת התביעה לפיצוי בפני חברת הדר בגין נזקי הסופה. 55. לאור אלה, לא השתכנעתי כי מר אשל תיקן סכום הפוליסה על דעת עצמו, מטעמים של העדר תם לב ובכוונה להתחרות מול סוכנים אחרים, אלא שמסקנתי הינה כי פעל כך לאור בקשת מנהל התובעת מר צור, אשר היה בידו לבקש תיקון השינוי, לו אכן חפץ בכך, דבר שלא עשה. 56. לפיכך, קובעת אנכי כי סכום הפוליסה הינו 2,000,000 ₪, וכי אכן, קיים היה תת ביטוח. תיקון הדרכים 57. התובעת גורסת כי הוציאה סכומי כסף מכיסה על מנת לתקן דרכי כורכר שניזוקו בעת הסערה. על פי סעיף 29 לחוזה הצדדים אחריות הקבלן מוגבלת לתיקון נזקי דרכים אשר נגרמו על ידו, כדלקמן: "הקבלן אחראי שכל נזק או קלקול שייגרם לכביש, לדרך, למדרכה, לשביל, לרשת המים, לביוב, לתעול, לחשמל, לטלגרף, לטלפון, לצינורות, להעברת דלק או למובילים אחרים ולכיו"ב, תוך כדי ביצוע המבנה, בין שהנזק או הקלקול נגרמו באקראי ובין שהיו מעשה הכרחי וצפוי מראש לביצוע המבנה, יתוקן על חשבונו הוא באופן היעיל ביותר ולשביעות רצונו של המנהל ובלבד שהקבלן לא יהיה אחראי לנזק או קלקול שנגרמו למתקן או לצינור כלשהו, שאינו נראה לעין ואי אפשר לגלותו תוך הסתכלות רגילה בשטח, אלא אם סומנו המתקן או הצינור האמורים בתוכניות, במפרטים, בכתב הכמויות או בכל מסמך אחר המהווה חלק מהחוזה....". (ההדגשה אינה במקור- ח.י.). 58. משמע, בענייננו אין המדובר בנזקים "תוך כדי ביצוע המבנה" אלא המדובר בנזקי טבע שאינם קשורים לאחריות המבוטחים, ולפיכך לא היה על הקבלן לשאת בתשלומם של נזקים אלה מכיסו. 59. יתר על כן, המדובר בגרסה על פיה נשאה התובעת בתשלומי עתק של 291,000 ₪, כנדרש על ידה, בערכי שנת 1991, אולם אין בידי מר צור קבלות על תשלום בגין תיקונים אלה, או מרביתם, כפי שהודה בחקירתו הנגדית, כדלהלן: "ש. הבנתי, או קיי. תאמר לי, יש פה דו"חות שמאי של חברת הביטוח. דו"ח שמאי שאתה הגשת של מהנדס בר נתן, שהוא גם עבר בתחילה עבור חברת הביטוח. למה זה חשוב לנו כל זה, אם אתה אומר אני תיקנתי הנה הקבלות. ואני אומר לך החשבוניות שצירפת הם סך הכול על 260 שלף ₪ לעומת טענה שלך שהתיקונים עלו 870 אלף ₪. למה לא צירפת לנו את כל הקבלות, חשבוניות מסודרים. הנה זה עלה לי כך וכך? ת. סדר גודל מאוד משמעותי של תשלומים של כספים זה עבודה של כוח אדם. והיה לי קבלן כוח אדם שסירב לחתום על חוזה, אבל זה לא אומר שהוא לא קיבל כספים לאורך כל הדרך, עוד מתקופת ה... ועוד לפני שקרה האסון הזה. אז הרבה כספים שולמו לכוח אדם, לשקם חזרה את האתר, שאין לי עליהם קבלות. אבל אם נבדוק בדפי בנק אפשר לראות את הסכומים שיצאו לאותו אדם." (ראה: פרוטוקול עמ' 5 שורות 19-28, עמ' 6 שורות 1 - 2). 60. משמע, אין ביד מנהל התובעת אישורים או קבלות להוצאות מכיסו של סכומי עתק אלו, ואף מטעם זה אין לקבל התביעה לתיקון דרכים. 61. על כן, מטעמים אלה, אין לקבל כי היתה חובה על התובעת לתקן תיקון הדרכים על חשבונה וכי אכן נשאה בפועל בעלות תיקונים אלה. 62. בשולי הדברים, ייאמר כי נראה הוא שהתובעת נהגה בהעדר תום לב בניסיונה להיבנות משינוי סכום היקף הפוליסה מ- 4,000,000 ₪ ל- 2,000,000 ₪ ובמלאה "תוכן" הפרש זה בטענה לזכות לקבלת כספים בהיקף אדיר בשל צורך בתיקוני דרכים ובגין מימונם, דבר הפסול מעיקרו כלפי חברת הביטוח אשר בטחה את התובעת, פעלה כיאות, ופיצתה אותה על נזקי אמת שאירעו בפרויקט, והנובעים מהסכם התובעת עם משרד השיכון. 63. לעניין חובתו של מבוטח לנהוג בהסכם ביטוח בתם לב, כבכל חוזה, על פי הכללים הנקוטים בסעיפים 12 ו - 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973, נקבע רבות בפסיקה. לעניין זה ראה: ע"א 1064/03, אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל, , כדלקמן: "חוזה הביטוח אינו שונה לעניין זה מכל חוזה אחר. ככל שברצוננו להגן על המבוטח, אין הדבר שולל כללי התנהגות ראויים וסטנדרטים של הוגנות ביחסים בין צדדים לחוזה, ובוודאי שאין הוא דוחק את רגליהם של כללים וסטנדרטים אלה." עוד ראה: ע"א 282/89, שמואל רוטנברג ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מו(2), 339, כדלקמן: "מכוחו של סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) יש להגיע לכלל המסקנה כי חובת המבוטח למסור מידע מהותי למבטח אינה נוגעת אך ורק למצבים בהם מוצגת לפניו הצעת ביטוח, או שעה שמופנות אליו שאלות בכתב. בעניינים חשובים ומהותיים חובה על המבוטח גם לנקוט יוזמה עצמית ולמסור פרטים אותם יש לשער כי מבטח סביר היה חפץ לדעת כתנאי לכך שייאות להוציא מתחת ידו פוליסת ביטוח כזו או אחרת. מידע זה יש למסור בתום לב ובהגינות; ודאי שאין להסתתר מאחרי הטענה הטכנית כי בעניינים מסויימים לא הוצגו שאלות, כדי לחפות על אי מסירת מידע חיוני הדרוש והחשוב לגמירת הדעת. כשהמידע לוקה בחסר, איננו מלא, או מעלים עובדות מהותיות, הרי עלול הוא להטעות ולהכשיל את המבטח בהוצאת פוליסה אותה לא היה מוציא אילו היו ידועות לו עובדות הסיכון אותו הוא עומד לבטח לאשורן. " 64. סיכומו של דבר, התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 15,000 ₪ בצירוף דמי מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.פוליסהתום לב