שלילת פיצויי פיטורים בגין הפרת חובת אמון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת פיצויי פיטורים בגין הפרת חובת אמון: סגנית הנשיא נילי ארד במהלך השנה בה הועסק בשירותה של המערערת, הפר המשיב באורח בוטה את חובת האמון האישי כלפי מעסיקתו. האם בנסיבות המקרה כפי שהוכחו, יש לשלול מן המשיב פיצויי פיטורים והאם יחויב לשלם למעסיקה פיצוי חוזי מוסכם. שאלות אלה הן, בעיקרו של דבר, מושא הערעור. נקדים ונפנה למצע העובדתי וממנו נעבור ליישום הדין החל בעניין שלפנינו. ההתקשרות החוזית בין הצדדים וסיומה עיסוקה של המערערת - חברת טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ (להלן גם: החברה) בתחום חיתוך מתכות בלייזר. המשיב היה בעלים של חברת לייזר טכניק בע"מ (להלן: חברת לייזר) אשר פעלה באותו תחום. החברה רכשה מחברת הלייזר מכונת חיתוך לייזר וציוד אחר. ולאחר מכן, בחוזה עבודה אישי מיום 1.11.04 נקבעו תנאי העסקתו של המשיב בחברה בתפקיד "מכירות, תפעול הייצור וכל פעולה נדרשת נוספת בתחום חיתוך הלייזר". צוין בחוזה כי "עבודתו [של המשיב] ותפקידו דורשים מידה מיוחדת של אמון אישי" והוא התחייב "להקדיש את מירב זמנו ואת כל מרצו, כושרו, ידיעותיו, וניסיונו לעבודתו בחברה, לעבוד בה בנאמנות ולעשות כמיטב יכולתו לקידום עסקי החברה וענייניה" ו"להודיע לחברה מייד על כל עניין או נושא, אשר יש לו בו עניין אישי והעלול ליצור ניגוד אינטרסים כלשהו עם עבודתו בחברה". כמו כן התחייב כי "במשך תקופת עבודתו בחברה, לא יעסוק, במישרין או בעקיפין, בכל עבודה או עיסוק אחרים או נוספים, בין בשעות העבודה ובין לאחריהן, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, אלא אם קיבל לכך את הסכמתה ואישורה של החברה מראש ובכתב"; וכי ללא הסכמת החברה בכתב ומראש "לא יעבוד או ייטול חלק, בין במישרין ובין בעקיפין, בכל עסק... המתחרה בחברה או בעסקיה... לרבות עיסוק כבעלים עצמאי, בעל מניות, שותף, מנהל, סוכן, עובד, פקיד או יועץ". בנוסף, נקבע בחוזה העבודה פיצוי מוסכם לפיו: "בנסיבות המתירות על פי הדין בישראל שלילת פיצויי פיטורין ו/או פיטורין לאלתר ו/או נסיבות המהוות הפרת חובות האמון ו/או הסודיות כלפי החברה הפסקת עבודתו... יחויב העובד בתשלום פיצוי מוסכם ומוערך מראש לחברה בגובה 10,000 דולר ארה"ב, אשר ישולם על ידו לא יאוחר מ- 14 יום ממועד פיטוריו בגין העילה האמורה....". זאת, מבלי לגרוע מזכות החברה לקיזוז סכום זה מכל סכום העומד לזכות העובד (להלן: הפיצוי החוזי המוסכם). 3. תקופת עבודתו של המשיב בחברה ארכה כ-14 חודש. ביום 24.1.06 הודיע לו מנהל החברה ובעליה מר עודד סדן (להלן: המנהל) כי הוא מפוטר לאלתר ונתן בידיו מכתב פיטורים. התביעה והתביעה שכנגד המשיב (להלן בפרק זה גם: התובע) הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (סגנית הנשיא יהודית גלטנר-הופמן; עב' 3305/06) תביעה נגד החברה לתשלום פיצויי פיטורים, הלנת פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, ודמי שווי מניות בשיעור 3.33% (להלן: התביעה). החברה ביקשה לדחות את התביעה בטענה כי התובע פוטר בשל עבירות משמעת חמורות ומעשים שגבלו בפלילים, עליהם עמדה בפירוט רב. בתוך כך, הטעימה בטיעוניה כי "הקש ששבר את גב הגמל" התרחש בבוקרו של יום הפיטורים, עת לקוח החברה, מר אמיר אייזנמן (להלן: מר אייזנמן), הודיע למנהל, כי התובע יעץ לו שלא להזמין עבודה מהחברה והפנה אותו לעסק מתחרה בבעלות חברו של התובע (להלן: מר בוחניק). אי לכך, ובהצטברות הנסיבות, טענה החברה, מוצדקת החלטתה לפטר את התובע לאלתר ללא פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. בתביעה שכנגד, עתרה החברה לחיוב התובע בתשלום הפיצוי החוזי המוסכם ולפיצוי על הנזקים שגרם לה. פסק הדין של בית הדין האזורי בית הדין האזורי דחה את רכיבי תביעתו של התובע, מלבד חיוב החברה (להלן בפרק זה: הנתבעת) בתשלום פיצויי פיטורים בלבד, משנמצא כי פיטוריו לאלתר היו כדין. עיקר ממצאיו ומסקנותיו של בית הדין בהקשר זה היו אלה: התובע לא חלק על כך ש"במהלך תקופת עבודתו נתן ייעוץ ללקוחות הנתבעת, בתחומי עיסוק של הנתבעת ללא ידיעתה" וכדי לשמור על קשרים יעץ להם לפנות למקומות אחרים; התובע אף לא חלק על כך ש"הפנה לקוחות של הנתבעת לביצוע עבודות מתכת, אך טען כי עשה כן לתומו בשל קשרי הידידות שנוצרו בינו ובין אותם לקוחות כאשר מדובר בעבודות שהנתבעת לא הייתה יכולה לבצע". התובע הודה כי הפנה לקוחות החברה מבלי שקיבל אישורו של המנהל וללא ידיעתו. ובלשונו: "לא ראיתי לנכון לספר לו". מתצהירו של התובע הוברר, כי הכיר את מר בוחניק במסגרת עבודתו בענף המתכת, זמן רב לפני תחילת עבודתו בחברה. התובע אף אישר בעדותו את היכרותו עם מר אייזנמן ואת פגישתם ביבנה. בכך נמצא תימוכין לנטען בתצהירו של מר אייזנמן (עליו לא נחקר) כי באותו מעמד הציע לו התובע לבצע עבודות החיתוך במפעלו של מר בוחניק. מר יורם בוחניק אישר בעדותו כי התקיימו יחסי חברוּת בינו לבין התובע, כי התובע קישר בינו לבין "קניין של רב בריח במסגרוּת גסה" וכי ביקר ביחד עם התובע במפעל "זאט" העוסק אף הוא בחיתוך מתכת, בנוגע לבקשה להצעת מחיר בתחום זה. לאור העדויות וחומר הראיות שהובאו בפניו קבע בית הדין האזורי, כי "התובע עסק במהלך תקופת עבודתו בנתבעת בענייניו הפרטיים וביצירת קשרים עסקיים עם לקוחות, על מנת לעזור לחברו מר בוחניק"; כי ניהול ענייניו הפרטיים נעשה במהלך שעות העבודה ללא ידיעת המעסיקה; כי הוכח שבמהלך פגישה בהשתתפות התובע עם לקוח החברה - מר אייזנמן ומר בוחניק, נמסרה "עבודה מסוימת לביצועו של מר יורם בוחניק, אשר לאור עדותו ניתן היה לבצע עבודה זו במכונת הלייזר, שנמצאה אף בבעלותה של הנתבעת". נוכח התנהגותו זו של התובע, קבע בית הדין כי טענת הנתבעת לפיה פיטוריו לאלתר נבעו מהתערערות האמון בו "הינה טענה ראויה ולגיטימית" ובהפרת האמון מצידו, אף הפר את הסכם העבודה. אי לכך, נדחתה תביעתו לתמורת הודעה מוקדמת. זאת, בהעדר הוכחה לתחולתו של הסכם קיבוצי על יחסי העבודה בין הצדדים ומתוקף ההוראה שבסעיף 52 ל"הסכם קיבוצי כללי - תקנון העבודה" שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן: תקנון העבודה). עם זאת, קבע בית הדין האזורי כי חומרת מעשיו של התובע אינה מצדיקה שלילת פיצויי פיטורים. זאת, משהנתבעת לא הוכיחה כי לקוח אחד עזב בגין התנהגותו של התובע; אף לא הוּכָח שהתובע עסק בעבודה נוספת במהלך עבודתו בגינה קיבל תמורה כלשהי; ולא הוכח כי התחרה בעסקיה של הנתבעת או כי "גילה ללקוחות מתחרים את מחיר מוצריה". עוד צוין, כי רק "לאחר שפוטר ולאחר תום תקופת האבטלה" עבר התובע לעבוד בחברה בבעלותו של בוחניק. בנסיבות אלה, ולאור ההיבט העונשי של סעיף 53 לתקנון העבודה והפרשנות הדווקנית הניתנת לו, הגיע בית הדין למסקנה כי לא הוכח שהתובע עבר עבירות המדורגות במדרג הגבוה ביותר בסעיפים 52 ו-53 לחוקת העבודה, בגינן יש לשלול ממנו פיצויי פיטורים. אי לכך, חויבה החברה לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסכום כולל של 8,750 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פיטוריו. נדחתה התביעה שכנגד נדחתה התביעה שכנגד, בה עתרה החברה לחיוב התובע בפיצוי מוסכם על הפרת הסכם העבודה, ולחיובו בפיצוי בגין חוסר תום לב והפסדים עתידיים והשבת השכר ששילמה לו בתקופות בהן עסק בעבודה פרטית אחרת, לטענתה. בהתייחס לתביעה לפיצוי מוסכם, נקבע כי התובע הפר את האמון שנתנה בו החברה. אולם החברה לא הוכיחה מלוא טיעוניה כלפי התובע "באשר לביצוע עבירות פליליות כגון גניבה או גילוי סודות מקצועיים, ובנסיבות אלה גם אם נקבע פיצוי מוסכם בגין הפרת חוזה עבודה, רשאי ביה"ד להתערב". לגופו של עניין, ולאור תוצאות פסק הדין, נמצא כי שיעור הפיצוי המוסכם בסך 10,000$ אינו סביר. על כן, ולמרות הוראת החוזה לפיה בהפרתו יחויב התובע בפיצוי מוסכם, קבע בית הדין האזורי כי אין לחייבו בתשלום אותו פיצוי. התביעה שכנגד להשבת שכר ופיצוי בגין חוסר תום לב ונזקים עתידיים נדחתה אף היא, תוך שנקבע כי החברה לא הביאה "ולוּ ראשית ראיה" לשיעור הנזק הנטען על ידה ומשהודתה כי מדובר באומדנים, אין די בכך כדי לחייב התובע בתשלומם. לאור התוצאה חויבה החברה לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ. בקשה שהגישה החברה לעיכוב ביצוע בבית דין זה התקבלה, בכפוף להפקדת "סכום פיצויי הפיטורים שנפסק בקופת בית דין זה" או בהפקדת "ערבות בנקאית לטובת המשיב בגובה הסכום הפסוק" (בשא 74/09). הערעור ערעור החברה הוסב נגד חיובה בתשלום פיצויי פיטורים למשיב ודחיית התביעה שכנגד. החברה חזרה והטעימה כי המשיב פוטר בשל הפרת חוזה, הפרת חובת האמון וגזל לקוחות. לטענתה, די בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בדבר הפרת חובת האמון והתנהגותו של המשיב בגינה נקבע כי אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת, כדי לשלול אף את פיצויי הפיטורים במלואם. מטעמים אלה, יש לקבל אף את התביעה שכנגד, אשר אינה משקפת את מלוא הנזק שגרם לה המשיב. לבסוף ביקשה החברה לבטל חיובה בתשלום הוצאות משפט שהושתו עליה. המשיב תמך בתוצאת פסק דינו של בית הדין האזורי ובממצאיו בכל הנוגע לחיוב החברה בתשלום פיצויי פיטורים ובדחיית התביעה שכנגד. הכרעה 9. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו לרבות טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין ערעורה של החברה להתקבל בכל הנוגע לחיובה בתשלום פיצויי פיטורים למשיב בלבד. טעמינו לכך נבאר להלן. שלילת פיצויי הפיטורים 10. המסגרת הנורמטיבית - סמכותו של בית הדין לעבודה לפסוק פיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 מכילה את הסמכות לשלול פיצויי פיטורים או להפחיתם בכפוף לתנאים המיוחדים שבסעיפים 16 ו- 17 לחוק. ככלל, הפיטורים עצמם הם עונש לעובד גם אם שולמו לו פיצויי פיטורים. על כן, שלילת פיצויי פיטורים ושלילת הודעה מוקדמת ייעשו במשורה ו"במקרים הקיצוניים ביותר" כ"גבול עליון לסמכות הענישה". שלילת פיצויי פיטורים ושיעורה מסורה "בראש ובראשונה למעסיק אשר ראוי לו לשקול את מידתיות הפעלת הסנקציה וכמובן מסור הדבר לבית הדין המעביר ביקורת על החלטות המעסיק". כאשר מועלית על ידי המעסיק טענה בדבר שלילת פיצויי פיטורים מן העובד, או הפחתתם, יקח בית הדין בחשבון שיקוליו את מכלול נסיבות יחסי העבודה בין הצדדים, ולא רק את מעשיו של העובד, אשר לטענת מעסיקו מהווים עילה לשלילת פיצויי הפיטורים. על השיקולים לחומרה ולקולא בהפעלת הסנקציה של שלילת פיצויי פיטורים, ועל האיזון הנדרש להיעשות ביניהם, לאור תכלית החוק ונסיבות המקרה הנדון, עמדתי בעניין צ'רניאקוב תוך שציינתי כך: "השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא - אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו". לבסוף יצוין, כי ככלל לא יתערב בית דין שלערעור בשיקולי הערכאה הדיונית אם ובכלל ועד כמה יופחתו פיצויי פיטורים בשל עבירות משמעת, למעט מקרים חריגים בהם נמצאה טעות קיצונית בשיעור גבוה מדי של ההפחתה, או בשיעור נמוך מאד או שלא נעשתה הפחתה כלל. מכאן לענייננו 12. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי בנסיבות המקרה כפי שהובררו, הגענו למסקנה לפיה יש לקבל את ערעורה של החברה ולהורות על ביטול החיוב שהושת עליה לשלם למשיב פיצויי פיטורים. זאת, לאחר האיזון הנדרש שנעשה בין השיקולים לחומרה ולקולא, כפי שיפורטו להלן. 13. השיקולים לחומרה העומדים לחובתו של המשיב הם בעיקרם אלה: המשיב הפר באופן חמור וביודעין את חובת האמון המוגברת החלה עליו, מתוקף יחסי העבודה בכללותם והתחייבותו בחוזה העבודה בפרט, לפיה הוגדרו תפקידו ועבודתו הכוללים קידום מכירות, קשרי מסחר וגיוס לקוחות, כ"דורשים מידה מיוחדת של אמון אישי". והנה בשנת עבודתו הראשונה בחברה, עוד בטרם יבשה הדיו על חוזה העבודה, פעל המשיב בניגוד גמור לחובותיו ולהתחייבויותיו. על חומרת התנהלותו כפי שצוינה בפסק דינו של בית הדין האזורי עמדנו לעיל בהרחבה. במיוחד נטעים כי חומרה יתרה יש לייחס לכך שבתקופת העבודה ובשעות העבודה, נתן המשיב ייעוץ ללקוחות החברה, היפנה לקוחות לחברו מר בוחניק, ללא ידיעת החברה ואישורה, תוך שיזם פגישה בין מר בוחניק ובין לקוח החברה לשם מסירת עבודה שהיה באפשרות החברה לבצע, הגם שהעסקה לא יצאה אל הפועל. בהתנהגותו זו, הפר המשיב אף את חובתו כעובד שלא להימצא בניגוד עניינים בין עבודתו בחברה וקידום מטרותיה מחד, לבין קידום ענייניו של חברו מר בוחניק. מסקנת הדברים היא, כי המשיב פעל ביודעין ובהסתר ממנהל החברה, פעל בחוסר תום לב בביצוע חוזה העבודה ובניגוד עניינים ממשי לתפקידו ולאינטרסים של החברה. ההפרה הבוטה של התחייבויות המשיב על פי חוזה העבודה, והפרת חובת האמון שלו כלפי מעסיקתו - החברה, הינן בגבול העליון של חומרה המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים. מה גם שנוכח תקופת עבודתו הקצרה אין בכך כדי לגרום פגיעה ועוול למשיב ולבני משפחתו. במסגרת השיקולים לקולא, לא נעלמה מאיתנו קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה החברה לא הוכיחה כי המשיב עסק בעבודה נוספת בתמורה, כי התחרה בעסקיה של החברה, כי מסר סודותיה או "גילה ללקוחות מתחרים את מחיר מוצריה". בנוסף, לא עלה בידי החברה להוכיח כי נגרם בפועל נזק כלשהו ולא הוכח כי לקוחות עזבו את החברה בשל התנהלות המשיב. אף יש ליתן הדעת לפגם בהתנהלותו של מנהל החברה, אשר לא מילא חובתו להודיע למשיב במועד הפיטורים על סיבת הפיטורים ועל כוונתו לשלול כליל את פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת, ובמענה לשאלתו של המשיב מדוע הוא מפוטר, השיב לו "תחשוב לבד". הא ותו לא. 14. כללם של דברים - באיזון השיקולים נוטה הכף לחומרה. בענייננו, נקבע בחוזה העבודה שבין הצדדים כי "לא יחול על העובד כל הסכם קיבוצי ו/או מיוחד". בהעדר ראיה בדבר ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים בענף, ובהתאם להוראת סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, חלות איפוא הוראות תקנון העבודה ש"הן בבחינת מסגרת לשיקולים המנחים את בית הדין, בהפעלת שיקול דעתו בשלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת". בסעיפים 51 עד 53 לתקנון העבודה מפורטות עבירות המשמעת והעונש הצפוי עליהן, כשהחמורות שבעבירות מנויות בסעיף 53 לתקנון ובהן: הפרת "משמעת באופן חמור"; מעילה או חבלה "במהלך התקין של החברה"; מסירת סודות המפעל; עבירה פלילית חמורה; או עבודה "במקום אחר ללא רשות מאת ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל". התנהגותו של המשיב באה בגדר הוראתו של סעיף 53 לתקנון. זאת, משנמצא כי משך 14 חודשי עבודתו בחברה, הפר המשיב באורח בוטה את ההתחייבויות שנטל על עצמו בחוזה העבודה, ואת חובת האמון המוגברת שחב לחברה החלה עליו מתוקף תפקידו, שהיא יסוד מוּסָד ביחסים שבין עובד למעסיקו. אמנם, המשיב לא הפיק תועלת כספית או אחרת מהתנהלותו, ולא הוּכח כי גרם בפועל נזק לחברה, ועובר לפיטורים, אף לא הובאה לידיעתו הסיבה לפיטוריו ולשלילת פיצויי הפיטורים. אולם, על אלה גובר המשקל אותו יש לייחס לחומרת מעשיו המהווים הפרת משמעת חמורה. בנסיבות המקרה, עולה התנהגותו של המשיב לכדי הפרת "משמעת באופן חמור" ומעילה "באימון המוגבר בו הוא מחויב כלפי החברה, בהיותו ממלא תפקיד אמון" כמשמעות העבירות המנויות בסעיף 53 לתקנון העבודה, באופן המצדיק שלילת פיצויי פיטורים. זאת, בנוסף לקביעתו של בית הדין האזורי לפיה הוכיחה החברה "סיבה ראויה ולגיטימית לפטר את התובע לאלתר" מבלי שנמצא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת, לאור תחולתו של סעיף 52 לתקנון העבודה. נדחית תביעת החברה לפיצוי מוסכם על פי החוזה 15. למרות שהמשיב נהג כלפי החברה בהפרת חובת תום הלב והאמון ובהפרת התחייבויותיו בחוזה העבודה, אין להחיל עליו בנסיבות המקרה, הוראת סעיף 13.4 לחוזה העבודה שעניינה חיובו בתשלום פיצוי מוסכם לחברה. ונבאר. אמנם, ככלל לא תתערב ערכאה שיפוטית בתוכן החוזה שבין הצדדים לרבות בתנית פיצוי מוסכם, החלה עליהם והמחייבת אותם גם לאחר ביטול החוזה וסיום יחסי העבודה. עם זאת, זכות הנפגע למלוא שיעור הפיצויים שנקבע בחוזה, אינה זכות מוחלטת. במסגרת התערבותו המצומצמת של בית המשפט בפיצוי המוסכם, על פי סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970 [להלן: חוק החוזים (תרופות)], עשוי הנפגע שלא לזכות באכיפתה של הוראת הפיצוי המוסכם בחוזה. זאת, כפי שנקבע בפרשת ישראל אהרון אם "הפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה". עוד יצוין, כי קביעת פיצוי אחיד וקבוע מראש לכל הפרה שתהיה, מלמדת על כך שבקביעת תנית הפיצוי לא שיוו הצדדים לנגד עיניהם לפי קנה מידה סביר, את הנזק העלול להיגרם מהפרה זו או אחרת של החוזה, ותניה גורפת לפיצוי מוסכם מקלה את הנטל מן הטוען לחוסר סבירותה "ואולי אף מסירה אותו, משל הדבר מדבר בעד עצמו". בהתאם, אף בית הדין לעבודה לא יתערב בחוזה העבודה אלא במקרים הנדירים בהם נמצא כי הפיצוי המוסכם נקבעללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה, לרבות במקרה בו הפיצוי המוסכם הינו בסכום קבוע בגין נזקי הפרות שונות - גדולות כקטנות. 16. בענייננו, התנאי לפיצוי מוסכם בסך 10,000 דולר, מטיל על המשיב באופן גורף פיצוי אחיד ושווה ב"נסיבות המתירות על פי הדין בישראל שלילת פיצויי פיטורין ו/או פיטורין לאלתר ו/או נסיבות המהוות הפרת חובות האמון ו/או הסודיות כלפי החברה". זאת, ללא הבחנה בין הפרה סתם, ולוּ גם קלה, לבין הפרה יסודית של תנאי מהתנאים העיקריים לחוזה. אי לכך, אין מנוס מן המסקנה כי תנית הפיצוי המוסכם אינה סבירה. על אחת כמה וכמה בנסיבות המקרה שלפנינו, בו מדובר בתקופת עבודה בת כשנה אחת בלבד, ומשסכום הפיצוי המוסכם אינו עומד ביחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו מראש, לרבות הנזק שנגרם בפועל ביחס לעבירות המשמעת והפרות החוזה שהוכחו. זאת, משנקבע כי לא הוכח שהתנהגות המשיב לוותה בכוונה לגרום נזק לחברה; אף לא הוכח כי לקוח אחד עזב את החברה עקב התנהגותו של המשיב, או כי המשיב התחרה בחברה או גילה סודותיה העסקיים. הנה כי כן, במסגרת שיקול הדעת הנתון לבית הדין, לפי סעיף 15(א) סיפא לחוק החוזים (תרופות) לבחון יחס סביר בין שיעור הפיצוי לבין הנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת חוזה העבודה כתוצאה מסתברת של ההפרה, משנמצא כי תנית הפיצוי המוסכם אינה סבירה בהיותה גורפת ואחידה, ומתוך שנתנו דעתנו לנסיבות המקרה, ולכך שנשללו מן המשיב פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, הגענו למסקנה כי "הגם שאין רואים את תניית הפיצוי כבטלה", הרי שבמסגרת שיקול דעתו של בית הדין מן הראוי להפחית את הפיצוי המוסכם ולהעמידו על שיעור אפס. 17. דין הערעור שכנגד להדחות אף ברכיביו האחרים, להשבת שכר, לפיצוי על נזק והפסדים עתידיים ולפיצויים בגין התנהלות בחוסר תום לב. זאת, משלא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבותנו כערכאת ערעור, בממצאיו ובמסקנותיו של בית הדין האזורי בנדון זה. סוף דבר - ערעורה של טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ מתקבל בחלקו בלבד, באופן שמתבטל החיוב לשלם למשיב פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו וסיומה, כפי שהושת עליה בפסק דינו של בית הדין האזורי וסכום הפיצויים שהופקד בבית דין זה יוחזר לחברה. לאור התוצאה, מתבטל חיוב החברה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד כפי שנקבעו בפסק דינו של בית הדין האזורי. אין צו להוצאות בערעור זה. פיצויי פיטוריםפיטוריםהפרת חובת אמון של עובדיםפיצויים