תאונת דרכים בתחנת דלק בזמן בדיקת שמן

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בתחנת דלק: 1. הנתבעים, החלוקים בשאלה על מי מהם לשאת בנזקי התובע, הגיעו להסכמה דיונית כי שאלה זו תוכרע על בסיס חקירה קצרה, שנערכה לתובע במסגרת בקשתו לתשלום תכוף (בקשה אשר הוסכם כי מכוחה תשלם הנתבעת 2 לתובע סך של 7,500 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד, ר' בש"א 8246/07). 2. ואלה העובדות שעלו מאותה החקירה: א. התובע עבד בתחנת תדלוק כמתדלק ובעת שבדק שמן לרכב מסוג סובארו, נפגע מרכב פסאט שעמד לפניו. ב. נהג רכב הפסאט התכוון לנסוע קדימה אך בשגגה נסע לאחור וכך נגרמה הפגיעה. ג. בעת האירוע עמד התובע עם פניו לכיוון הסובארו ועם הגב לפסאט, ללא שנשען על איזה מהרכבים. ד. התובע עמד במרחק של כ- 10 ס"מ מהסובארו ולא נגע בו או בטמבון. ה. הפסאט נתן לתובע מכה והמשיך לנסוע הלאה וכך נמחץ התובע אל הסובארו. ו. באשר לשאלה האם הפסאט אף המשיכה לנסוע עד שגם הסובארו בעצמו נדחף - השיב התובע "אני לא זוכר". ז. באשר לשאלה האם נגרם נזק לסובארו השיב התובע: "אני זוכר ששמעתי קול שנוצר מהתנגשות של 2 הטמבונים". ח. בהתייחסותו לאירועים לאחר הפגיעה עצמה אמר התובע כי לאחר שהפסאט התקדם הוא נפל על הרצפה, ללא שקיבל מכה מהסובארו. (ר' עמ' 2-3 לפרוטוקול מיום 29.10.08 בבש"א 8246/07). 3. הנתבע 1 הוא נהג הפסאט והנתבעת 2 היא מבטחת אותו הרכב. הנתבע 3 הוא נהג הסובארו והנתבעת 4 היא מבטחת הסובארו. טענות הנתבעים 1-2: 4. הנתבעים 1-2 טוענים כי יש להטיל את האחריות רק על נתבעים 3-4, שכן לנוכח תדלוק רכב הסובארו היה הנפגע בגדר משתמש בו. בהקשר זה הם טוענים כי פעולת בדיקת השמן מהווה טיפול דרך, שכן היא חיונית לצורך פעולת הרכב ומאחר וזו בוצעה בתחנת דלק, ממילא היא אף בוצעה בדרך. נטען כי מאחר שהתובע בא בנסיבות אלה בגדר משתמש, העובדה שרכב הפסאט הוא שגרם לו להימחץ אל הסובארו אינה מעלה ואינה מורידה לשאלת החבות ויש להטיל האחריות כולה על נתבעת 4 מבטחת הסובארו. 5. לחלופין טענו הנתבעים 1 ו-2 כי יש לראות את התובע כהולך רגל או אדם הנמצא מחוץ לכלי הרכב וכי במקרה זה עסקינן בתאונה מעורבת, עליה חלות הוראות סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). הנתבעים אינם חולקים על כך שגם במקרה האחרון, מעבר לעמידה במבחן המגע, יש צורך לעמוד בנוסף במבחן הקשר הסיבתי בין המגע ובין הפגיעה בניזוק, אך לטענתם הם עומדים בכך. 6. הנתבעים 1-2 טוענים כי לנוכח הקרבה לסובארו, אין מקום לסברה שהפגיעה הייתה אותה פגיעה גם ללא רכב זה. באשר לת"א (שלום - ת"א) 183845/02 גורן זעירא אורית נ. Palestine Insurance Co (מיום 30.6.04), אשר עליו הסתמכו הנתבעים 3-4, טוענים נתבעים 1-2 כי פסק דין זה הסיק מסקנות שגויות מפסיקה קיימת ומכל מקום גם אינו נוגע לענייננו. (באותו מקרה דובר ברכב שחנה בשולי הכביש באדום לבן, כאשר חציו אחד של הרכב על הכביש וחציו האחר על המדרכה ובעת העמדת סחורה עליו, הדרדר לעבר הנפגעת רכב אחר ופגע בה, עת שרגלה נתקעה בין שני הפגושים של הרכבים). 7. הנתבעים 1-2 הסתמכו מנגד על ע"א 6527/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. עופר ארד (מיום 7.10.08), שם הדרדר טרקטור ומחץ את הנפגע אל פז'ו והמשיך והדרדר אל מיצובישי כאשר בין הנפגע ובין הרכב האחרון לא היה מגע ופגיעותיו היו רק מההימחצות אל רכב הפז'ו. באותו מקרה לא הייתה בין הצדדים מחלוקת כי רכב הפז'ו הינו בבחינת רכב מעורב והדיון המשפטי עסק בשאלת אחריות רכב המיצובישי. נטען שיש ללמוד מכאן כי אין מחלוקת שבענייננו גם מבטחת הסובארו צריכה לשאת באחריות. הנתבעים 1-2 הסתמכו עוד על ת"א (שלום - ת"א) 29829/93 קלימן צילה נ. עוזיאל יעקב (מיום 21.12.96). טענות הנתבעים 3-4: 8. הנתבעים 3-4 טוענים מנגד כי לא מתקיימת כלל הגדרה הבסיסית לגבי רכב הסובארו ולו משום שהתובע היה מתדלק במקצועו וממילא אין מקום לטענה שהתובע היה משתמש באותו הרכב. 9. באשר לטענה כי עסקינן בתאונה מעורבת, טוענים נתבעים 3-4 כי עת עסקינן בחניה במקום שמותר להחנות בו, כאשר נפגע אדם בתוך הרכב החונה תוטל האחריות על הרכב הפוגע, ולא תקבע תאונה מעורבת, שכן הנפגע אינו בגדר משתמש ברכב החונה. לעמדת נתבעים 3-4יש להחיל את אותו הדין גם במקרה בו הנפגע עמד מחוץ לרכב החונה, במקום בו מותר להחנות (ר' ההפניות בעניין זה בסעיפים 7-8 לסיכומיהם). 10. על יסוד רע"א 1953/03 הכשרת היישוב נ. אדרי, פ"ד נח(1) 817, נטען כי רכב הסובארו לא חנה במקום שאסור להחנות בו, שכן אין איסור מבחינת דיני התעבורה לחניה שם ולא הוכח קיומו של סיכון תחבורתי. הנתבעים 3-4 הפנו גם לדברי כב' השופט ריבלין ברע"א 1675/06 אררט חב' לביטוח בע"מ ואח' נ. מנורה חב' לביטוח בע"מ ואח' (מיום 31.10.07), כי ספק אם ניתן להניח קיומה של חניה במקום שאסור להחנות בו, כאשר תקנות התעבורה מתירות חניה באותו מקום. 11. בנוסף נטען כי גם אם מדובר בחניה אסורה, עדיין יש לעמוד במבחן הקשר הסיבתי וכי לכך לא די בקשר סיבתי עובדתי אלא יש צורך גם בקשר סיבתי משפטי. נטען כי התשובה לשאלה האם עצם החניה האסורה היא שיצרה את הסיכון לתאונה - הינה שלילית, שכן גם לולא חנה שם הסובארו היה רכב הפסאט פוגע בתובע ומפיל אותו ארצה. נטען כי יתכן שרכב הסובארו אף מנע נזק גדול יותר, שכן אילו היה הפסאט ממשיך בנסיעתו, ייתכן והיה עולה על התובע במקום להיעצר על ידי הסובארו. 12. הנתבעים 3-4 טענו עוד כי אין כיום עוד מקום לטענה שדובר בעצירה להבדיל מחניה. לביסוס הטענה הפנו לפסיקה (ר' סעיפים 21-22 לסיכומיהם) וכן להגדרת חניה בתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. 13. באשר לע"א 6527/06 הנ"ל, נטען כי אין מקום לטענות הנתבעים 1-2, מאחר ששם רכב הפג'ו אליו נמחץ הנפגע היה במהלך נסיעה. הכרעה: אין אני מקבלת את טענות הנתבעים 1-2 וטענות הנתבעים 3-4 מקובלות עלי. אבהיר הדברים בקצרה; 14. התובע אינו יכול לבוא בכלל המשתמש ברכב מנועי (הסובארו), על יסוד החלופה של טיפול או תיקון בדרך (כפי שטוענים נתבעים 1-2) וזאת אף מבלי שאדרש לשאלה האם פעולת תדלוק או בדיקת שמן, מהווה כלל טיפול או תיקון. (לעניין זה ר' רע"א 5099/08 חסן נביל נ. הדר חברה לביטוח בע"מ (מיום 4.2.09), המציין את הצורך שהטיפול יינתן עקב אירוע פתאומי). התובע אינו יכול לבוא בכלל האמור - ולו מחמת ההוראה המפורשת של המחוקק כי טיפול או תיקון הנעשים במסגרת עבודת המטפל, מוציאים את המקרה מגדר שימוש (ר' הגדרת "שימוש ברכב מנועי", בסעיף 1 לחוק הפיצויים - ור' המילים "שלא במסגרת עבודתו"). מי מהצדדים לא חלק על כך שהתובע בדק את השמן, במסגרת עבודתו וממילא לא ניתן לומר, על יסוד החלופה של טיפול/תיקון דרך, כי התובע השתמש ברכב הסובארו. 15. זאת ועוד, אף אם אתעלם מהאמור ואראה בנפגע משתמש ברכב הסובארו, מכל מקום רכב זה חנה בתוך תחנת תדלוק ולא הובאה כל ראיה שחנה במקום שאסור להחנות בו מבחינת יצירת סיכון תחבורתי, ר' רע"א 1953/03 הנ"ל. ממילא אין גם מקום להפניה לפסיקה בה עלתה שאלה אם עסקינן בתאונת דרכים על יסוד החזקה המרבה של חניה במקום אסור. 16. משהתובע לא השתמש ברכב הסובארו, ומשרכב הסובארו לא חנה במקום שאסור לחנות בו ממילא אין מקום להטיל אחריות על מבטחת רכב זה, על יסוד הוראת סעיף 2(א) לחוק הפיצויים. נותר אפוא לבחון אם יש מקום להטיל על אותה המבטחת אחריות ביחד עם מבטחת הפסאט, מבחינת תאונת דרכים מעורבת, בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק הפיצויים. 17. סעיף 3(ב) קובע: "נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד; בינם לבין עצמם ישאו בנטל החיוב בחלקים שווים. לענין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע". 18. כדי לבוא בגדר סעיף זה צריך שהגדרת תאונת דרכים תתקיים לגבי כל אחד מהרכבים המעורבים ובנוסף יש צורך בקיום קשר סיבתי. לטעמי המקרה דנן אינו עומד בכלל זה. הפסיקה קובעת כי אין להטיל אחריות על מבטחת רכב חונה וזאת אף במקרה בו הרכב חנה בחניה אסורה ורכב אחר הדרדר ופגע בנפגע שבו, או פגע ברכב החונה והאחרון פגע בנפגע שעמד בחוץ, זאת - כל עוד הנפגע לא היה בגדר משתמש ברכב החונה ו/או לא התקיים קשר סיבתי בין החניה האסורה והסיכון שיצרה ובין הפגיעה. נראה כי הדברים יפים מבחינת קל וחומר, במקרה דנן, כאשר אין מדובר אף ברכב שחנה בחניה אסורה וכאשר לא ניתן לטעון כי הנפגע עשה בסובארו שימוש, כמשמעו בהגדרת "שימוש ברכב מנועי". 19. בעניין זה די בהפניה לשלושת המקרים הבאים: א. ת"א (מחוזי-חיפה) 625/06 ענתר אוסמה נ. ענתר סירט ואח' (מיום 22.6.08); באותו מקרה הנפגע עצר את רכבו על אי תנועה בגין תקלה וירד מהרכב מסיבה לא ידועה, שאינה קשורה בתקלה או בטיפול ברכב וקיים ויכוח מחוץ לרכב. התובע נפגע על ידי רכב אחר, שעבר בסמוך וזאת עת שאחז בדלת הימנית הקדמית של הרכב החונה, שהייתה פתוחה (אם כי נקבע שכניסתו לא הייתה למטרת תחבורה). ביהמ"ש קבע שהנפגע היה בגדר הולך רגל ולא משתמש ברכב בעת הפגיעה ונקבע כי אין מקום להכיר באירוע כתאונה מעורבת וזאת חרף קיום מגע בין הרכבים. וכך נאמר ע"י כב' הנשיאה גילאור: "אכן, לדברי בוחן התנועה, התובע "נמחץ" בין הרכב הפוגע לבין רכב הסובארו. בכך מתקיימת דרישת המגע בין התובע לבין כל אחד משני כלי הרכב כדרישת סעיף 3(ב) לחוק. כמו כן, לאור הימצאות סימני צבע של הרכב הפוגע בסימני הפגיעה שנמצאו על רכב הסובארו, הבוחן אישר בעדותו כי ייתכן והיה בין שני הרכבים מגע קל בעת שהתובע נמחץ ביניהם. אולם, דרישת המגע בין שני כלי הרכב או הנפגע עם שני כלי הרכב, אינה מספיקה. מלשון החוק ותכליתו עולה כי לא די בהימצאות כלי הרכב בזירת התאונה או במגע בינו לבין הנפגע, על מנת שייחשב "רכב מעורב" בתאונה על פי סעיף 3(ב) לחוק. הוראת סעיף 3(ב) כפופה למבחנים שנקבעו בסעיף 2 לחוק, לפיה בנוסף לדרישת המגע, נדרש כי אותו רכב, לענייננו רכב הסובארו, יקיים את מבחן "המעורבות" בתאונה על פי סעיף 1 לחוק, ורק לאחר מכן נבדקת התקיימות המגע הפיזי עם כלי הרכב האחר או הנפגע. בעת שהתובע נפגע על ידי הרכב הפוגע, לא נעשה ברכב הסובארו, שעמד על אי התנועה ללא יכולת התנעה, "שימוש"-ע"י התובע או ע"י אחרים. בהקשר זה יש להדגיש כי "השימוש" שנעשה ברכב עד עצירתו על אי התנועה בשל התקלה שאירעה בו, דהיינו "הנהיגה" בידי הנתבע, הופסק עם עצירת הרכב על אי התנועה ואינו רלוונטי עוד לרגע שבו קרתה התאונה. התאונה ארעה מספר דקות לאחר העצירה ולאחר שהתובע יצא מהרכב מסיבות שאינן קשורות ברכב או ב"שימוש" בו במובן סע' 1 לחוק. ניתן לראות ברכב הסובארו ככל חפץ אחר, מעקה או קיר הנמצא בזירת התאונה, אליו, אפשר, נמחץ התובע, כתוצאה מהפגיעה על ידי הרכב הפוגע". במקרה דידן, לא מדובר אף בחניה שיצרה סיכון ומדובר בפגיעה במתדלק, להבדיל מנהג רכב הסובארו והדברים יפים בבחינת קל וחומר. ב. ע"א (מחוזי - ת"א) 1264/08 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ ואח' נ. דוידי ניסן ואח' (מיום 16.3.09); דובר ברכב פורד אשר הושבת בצידי הדרך. הבת שנהגה ברכב התקשרה לאביה אשר הגיע למקום עם אופנוע והחנה אף את האופנוע בשולי הכביש. האב הזמין גרר ובזמן ההמתנה ישבו האב ובתו מחוץ לפורד. בשלב כלשהו, הם שבו לרכב רק כדי להוציא ממנו חפצים יקרי ערך אך שבו לשבת בחוץ. הפגיעה ארעה על ידי רכב מיצובישי וזאת 40 דקות לאחר העצירה המקורית וכדקה לאחר היציאה האחרונה מהפורד. המיצובישי נצמד לימין, עקב רכב שעקפו משמאל והבחין בטווח קצר מאוד ברכב הפורד, החונה בשוליים הימניים. המיצובישי לא הספיק לבלום ופגע בחלק האחורי של הפורד והדפו אל הבת ואביה. התובעים נפגעו אפוא מרכב הפורד, עת שזה נהדף ע"י המיצובישי. באותו מקרה אישרה ערכאת הערעור את עמדת הערכאה הראשונה כי יש להטיל את האחריות רק על רכב המיצובישי וכך נאמר שם: "ומן הכלל אל הפרט, אין ספק שבמקרה שבפנינו חנה רכב הפורד בחניה במקום שאסור לחנות בו, חניה אשר יצרה סיכון תעבורתי. יחד עם זאת, כאמור יש לבחון עדיין האם התקיים קשר סיבתי בין החניה האסורה לבין הנזק שנגרם לנפגעים והאם רכב הפורד הוא רכב מעורב לפי סעיף 3(ב) לחוק. בעניין זה, אני סבור כי בדין פסק בית משפט קמא שלא מדובר בתאונה מעורבת. אמנם להבדיל מעניין אררט, ועניין ארד, שם לא היה מגע בין הנפגע לרכב שנבחן האם הוא מעורב, היה מגע בין רכב הפורד לבין הנפגעים, שכן רכב המיצובישי פגע ברכב הפורד והדפו והוא זה שפגע באב ובתו שישבו בקרבתו. יחד עם זאת, לטעמי, לא מתקיים התנאי הראשון שהוצב בעניין אררט ע"י כבוד השופט ריבלין, שהינו האם נעשה ברכב (הפורד) "שימוש" או "ניצול" כמשמעותו בחוק הפיצויים." אם הוטלה האחריות על רכב שכלל לא בא במגע ישיר עם הנפגעים ואם לא הוטלה אחריות על הרכב שפגע בהם פיזית וזאת אף שאותו רכב חנה בחניה אסורה - מקל וחומר שאין להטיל אחריות במקרה דנן על רכב הסובארו. ג. ע"א (מחוזי - י-ם) 2621/08 קרנית נ. נור אלדין סקאפי ואח' (מיום 19.3.09); במקרה זה, עת שהנפגעים התקרבו למקום בו עמד רכב מיניבוס, אשר בו התכוונו לנסוע, פגע בהם רכב טרנזיט שהדרדר לאחור. הרכב פגע בשני הנפגעים והשליכם לעבר המיניבוס, אשר לא יצר סיכון תעבורתי באופן חנייתו. הן הערכאה הראשונה והן ערכאת הערעור הגיעו למסקנה שאין מדובר בתאונה בה מעורבים מספר רכבים. ערכאת הערעור הפנתה לדברי כבוד סגן הנשיא צור בפסק הדין המקורי שם ציין כי רכב המיניבוס שחנה במקום דמה - "לקיר או לכל עצם קשיח אחר שלצידו הלכו הנפגעים". 20. כמו כבוד הנשיאה גילאור וכבוד סגן הנשיא צור, אף אני סבורה, שבמקרה דנן, דמה רכב הסובארו למעין קיר ולא די בכך שהנפגע הוטח עליו, כדי להטיל אחריות על המבטחת של אותו רכב. הנפגע אינו יכול לבוא בכלל המשתמש ברכב הסובארו ואין להטיל אחריות על מבטחת רכב זה, בטענה שהרכב היה מעורב בתאונה, משלא מתקיים קשר סיבתי. 21. אין אני מוצאת מקום להידרש לפסיקה נוספת של בתי משפט שלום אליה הפנו הצדדים שכן להנמקתי די לי בפסיקת בית המשפט המחוזי, שהובאה לעיל. אעיר רק כי לא בהכרח יש מקום להשוואת מקרה של חניה אסורה למקרה דנן, אך מכל מקום, אם במקרה של חניה אסורה, ניכר כי נערכת בדיקה האם הפגיעה הייתה קשורה בקשר סיבתי מספק לסיכון שיצרה אותה החניה, קל וחומר שיש לערוך בדיקת קשר סיבתי במקרה שבפניי. 22. בשולי הדברים אתייחס עוד להפניית הנתבעים 1-2 לע"א 6527/06 דלעיל; באותו מקרה הדרדר טרקטור ומחץ רכב מסוג פז'ו ולאחר מכן המשיך הטרקטור ופגע ברכב מיצובישי. הדיון הגיע לפתחו של כבוד השופט פוגלמן, לאחר שהייתה כבר הסכמה כי עסקינן בתאונה מעורבת לגבי הטרקטור והפז'ו והדיון התמקד במיצובישי אשר נקבע כי אינו בכלל רכב מעורב. התובע טוען כי מכאן יש להסיק שכאשר עסקינן בחוליה הראשונה של הפגיעה, עת שהרכב מדרדר ומוחץ את הנפגע לרכב אחר, הרי שהרכב האחר צריך אף הוא לשאת באחריות. אין אני רואה הדברים עימו עין בעין; באותו מקרה לנוכח הסכמות הצדדים נשא גם הפז'ו באחריות וממילא לא התקיים כלל דיון באשר לחלקו, מעורבותו, נסיבות עמידתו במקום והשפעת סיכון שיצר, אם יצר, על האירוע וכיו"ב. חזקה על הצדדים שהגיעו להסכמות עוד טרם לבירור משפטי, מאחר והיו שם נסיבות שהצדיקו את הטלת האחריות גם על מבטחת הפז'ו, חרף עמדת הפסיקה אליה הפניתי לעיל. ואכן, ב"כ נתבעים 3-4 מציין בפתח סיכומיו כי ייצג את המערערת באותו מקרה וכי שם, בשונה מהמקרה דנן, היה רכב הפז'ו במהלך נסיעה בכביש. בהמשך לכל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה כנגד נתבעים 3-4. מאחר ונתבעים 3-4 צורפו לתביעה ולדיון בבקשה לתשלום תכוף, רק עקב עמדת הנתבעים 1-2 ומשעמדו אותם הנתבעים על טענותיהם, אף לאחר שמיעת עדות התובע - ישאו האחרונים בהוצאות נתבעים 4-3 וכן בשכר טרחת עו"ד תאונות דרכים, בסך של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ. משהחליט התובע להמתין להכרעת המל"ל באשר לנכותו, יעדכן את בית המשפט בשלב בו מצויים אותם ההליכים וזאת עד ליום 1.6.09. מובהר כי ככל שיעלה שההליכים שם עתידים להמשך עוד זמן רב, והתובע יבחר להמשיך ולהמתין להם תישקל הפסקת התובענה.תחנת דלקתאונת דרכיםדלק