תאונת עבודה בלי עדים

בהתאם להוראות סעיף 54 ל פקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, לא יפסוק בית המשפט בהליך אזרחי בנושא תאונות עבודה בנסיבות המפורטות בגוף הסעיף, על פי עדותו של עד יחיד, אלא אם ייתן טעם על שום מה הוא מוכן להסתפק בעדות יחידה, לדוגמא אם עדות התובע אמינה, כנה והוכחה כדבעי במאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי, כך במיוחד כאשר הובאו לה חיזוקים כגון (מסמכים הרפואיים, טופס בל 250 וכו') ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה בלי עדים:## מנהל או מפקח עבודה שעסק, ביחד עם עובדים אחרים, בהכשרת כביש ובפריסת כורכר עליו לשם הכנה לפריסת אספלט, שמעד עקב שיפוע או מהמורה אשר בכביש, נפל ונחבל, האם הוא זכאי לקבל פיצויים ממעבידו ? זוהי השאלה המרכזית העומדת להכרעה במסגרת תובענה זו. התביעה ראיותיה וטיעוניה: 1. התביעה: נטען בסעיף 4 לכתב התביעה כדלקמן: "ביום 4/9/04, בזמן שכיהן התובע כמנהל עבודה אצל הנתבעת ובמהלך עבודתו בכביש 3 בכפר סאג'ור, מעד הוא ונפל כתוצאה מחפירות בכביש ונפגע פגיעה קשה ברגלו הימנית". האירוע הנ"ל ייקרא להלן: "התאונה". נטען בכתב התביעה כי התובע עבד בזמן הרלוונטי אצל הנתבעת כמנהל עבודה, היה בריא בגופו ובנפשו, אירעה לא התאונה ובעקבות התאונה, הובהל לביה"ח בנהריה, נזקק לטיפולים רפואיים רבים, לרבות ניתוח וטיפולי פיזיותרפיה. היתה לו תקופת אי כושר כשלושה חודשים ואף נגרמה לו נכות רפואית אורטופדית. לכתב התביעה צורפה חוות דעת של ד"ר דניאל משה, לפיה נכות התובע היא בשיעור של 28% עם המלצה ולהפעלת תקנה 15, כך שהנכות הכוללת היא בשיעור של 42%. המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכות בשיעור של 10%. התובע טען כי לאור נסיבות התאונה, יש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" כך שעל הנתבעים להראות כי לא היתה מצידם כל רשלנות שיחובו בעדה בעניין התאונה. מכל מקום טען התובע כי התאונה אירעה עקב רשלנות ו/או חוסר זהירות ו/או הפרת חובה חקוקה מצד הנתבעים, בין היתר עקב כך שלא דאגו לשמור על ביטחון עובדיהן, לא דאגו לתנאי אחזקה סבירים באתר העבודה ו/או לא הזהירו ולא הדריכו את עובדיהן כיאות וכפי שכל מעביד סביר היה עושה כן. התובע טען כי השתכר כ- 6,000 ₪ עובר לתאונה, עם אפשרות להגדלת הכנסתו בעתיד וכי התאונה פגעה בכושר השתכרותו בשיעור של 50%. מכאן ביקש התובע לפסוק לו פיצויים בגין הפסד הכנסה בעבר ובעתיד, כאב וסבל, הוצאות ועזרת צד ג', בעבר ובעתיד וכן בגין הפסדי הפנסיה בסכום כולל של כחמישה מיליון ₪. 2. ראיות התביעה: מטעם התובע העידו התובע עצמו וכן מר ראדי חבישי מנהל איכות אצל הנתבעת מס' 1 - המעביד. התובע חזר בתצהיר עדות ראשית שלו, על הנטען בכתב התביעה ובסעיף 4.1 לתצהיר הוא שב ואמר: "ביום 4/9/04 בזמן שעבדתי כמנהל עבודה אצל הנתבעת מס' 1 ובמהלך עבודתי בכביש מס' 3 בכפר סאג'ור, נפלתי כתוצאה מחפירות בכביש ונפגעתי פגיעה קשה ברגלי הימנית". התובע נחקר נגדית על תוכן תצהירו ע"י ב"כ הנתבעת. העד ראדי חבישי מסר כי לא היה עד לתאונה, אישר כי הוא זה שמלא טופס התביעה למוסד לביטוח לאומי עפ"י פרטים שנמסרו לו ע"י התובע. כן הוא מסר, בעמ' 7 לפרו', כי: "בעת התאונה היו 6-7 עובדים, תפקיד התובע היה מפקח על עבודת בנייה ופיתוח... כשאני אומר פיקוח, הדבר אומר פיקוח ביצוע העבודות כפי שצריך...". ההגנה וראיותיה: 3. הנתבעת הגישה כתב הגנה אשר בו הכחישה כל פרטי החיוב המיוחסים לה. הנתבעת טענה כי התאונה אירעה, אם בכלל, עקב רשלנותו הבלעדית של התובע אשר לא נזהר מספיק ולמצער עקב רשלנות מכרעת מצידו. הנתבעת דחתה את גובה הנזקים הנטענים, לרבות תוכן חוות הדעת מטעם התובע. הנתבעת לא הביאה עדויות מטעמה כי אם הגישה תיק מוצגים, אשר כלל מסמכי המוסד לביטוח לאומי, לרבות הודעת התובע בעניין התאונה אשר בה צויין: "תוך כדי עבודה בכביש מס' 3 שלב ב' מעדתי וכתוצאה מהמעידה נחבלתי בברך רגלי הימנית. כן ציין התובע בהודעתו הנ"ל כי בעת אירוע התאונה נכח במקום "מהדי נבואני", כנראה אחד מבעלי החברה - המעסיקה. לציין כי התובע ביקש להזמין אותו מהדי נבואני לשם עדות, אך חרף דחייה שנתבקשה על מנת לאפשר את הדבר, התובע וויתר סופו של דבר על העדתו של אותו מהדי נבואני. דיון והכרעה: 6. החלת הכלל "הדבר מעיד על עצמו" האומנם? כאמור, התובע ביקש במסגרת התביעה ובמסגרת סיכומיו להחיל הכלל הנזיקי "הדבר מעיד על עצמו" אשר בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, כך שנטל השיכנוע, לגבי העדר רשלנות, יעבור לשכם הנתבעת. אין לאל ידי לקבל טיעוני ב"כ התובע בנדון. לשם החלת הכלל הנ"ל יש להראות קיומם של שלושה תנאים מצטברים: אי ידיעת הנפגע לנסיבות אשר גרמו לנזק, הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו וכן ניראה כי האירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט באמצעי הזהירות הסבירים הנדרשים מאשר עם המסקנה שהוא כן נקט. הינני סבור כי אף אחד מהתנאים המצטברים הנ"ל אינו מתקיים בעניינו. התאונה אירעה, עפ"י הראיות שהובאו, כאשר התובע, אשר שימש כמנהל או מפקח במקום העבודה, מעד ונפל. לא היה כל עד לתאונה מלבד התובע עצמו. הינני סבור כי אופן אירוע התאונה היה בידיעתו הבלבדית של התובע ולא בידיעת מעבידו. כן לא ניתן לומר כי האירוע נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה. אף אם ניתן לראות בכביש כנכס, עדיין אותו נכס אינו בשליטת הנתבעת כי אם נהפוך הוא הדבר, הנכס - הכביש היה בשליטת התובע, אשר עבד במקום, מטעם הנתבעת, כמנהל או מפקח עבודה. כן לא ניתן לומר כי אירוע התאונה מתיישב עם המסקנה כי הנתבעת לא נקטה באמצעי הזהירות הסבירים מאשר שהיא כן נקטה באותם אמצעים. מדובר בפריסת כורכר על כביש בטרם הנחת אספלט עליו, כאשר מטבע הדברים אותה פריסת כורכר יש בה כדי לגרום לאי סימטריה זמנית בגבהים אשר בכביש, כך שהנסיבות אינן מעידות, בהכרח, כי הנתבעת לא נקטה באמצעי הזהירות הסבירים. לפיכך, המסקנה המתבקשת היא שאין להחיל, בעניינו, את הכלל "הדבר מעיד עצמו" ועל כן נטל הבאת הראיות ונטל השיכנוע מוטלים כולם על שכמו של התובע. עילת רשלנות: 5. התובע הינו תושב הכפר סאג'ור, הישוב בו בוצעו עבודות הכשרת הכביש, כאשר הספיק לעבוד, באותו אתר, בתפקיד של מנהל עבודה, מספר חודשים לפני יום התאונה (4/9/04) ובכלל אצל הנתבעת, כשנתיים לפני כן. הינני נוטה להאמין לתובע כי אכן תוך כדי עבודה בהכשרת הכביש הוא מעד, נפל ונחבל. יחד עם זאת, גם אליבא גירסתו של התובע, אין בנמצא די נתונים עובדתיים כדי להראות כי הנתבעת ביצעה עוולת רשלנות. נזכור כי בעוולת רשלנות צריכים להתקיים כל המרכיבים כדלהלן: 1. חובת זהירות: מושגית וקונקרטית. 2. הפרת אותה חובת זהירות. בעניינו לפי מבחן המעביד הסביר. 3. גרימת נזק. 4. קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין הפרת החובה לבין גרימת הנזק. הינני בדעה כי אכן קיימת חובת זהירות, על שני גווניה, מצד הנתבעת כלפי התובע. חובת זהירות מושגית קיימת בהיות הנתבעת המעביד של התובע והאמורה לדאוג לשלומו. גם חובת זהירות קונקרטית קיימת. מעביד השולח עובד, אף בתפקיד של מנהל או מפקח עבודה, חייב לנקוט בכל האמצעים הנדרשים, הסבירים, על מנת למנוע כל סכנה מאותו עובד. יחד עם זאת, הינני בדעה כי לא הוכחה הפרת אותה חובת זהירות מצד הנתבעת. לציין כי לא הוצגו תמונות שיש בהן כדי להמחיש את מקום התאונה ומצב הכביש או אותה מהמורה או בור, בהן נתקל התובע שגרמו למעידתו. כן עד יחיד שהיה לתאונה, אליבא גירסת התובע, אותו מהדי נבואני, לא הובא למתן עדות. גירסתו הגרעינית של התובע, כפי שבוטאה בתצהיר עדות ראשית שלו, היא כי: "בזמן שעבדתי כמנהל עבודה אצל הנתבעת מס' 1 ובמהלך עבודתי בכביש מס' 3 בכפר סאג'ור, נפלתי כתוצאה מחפירות בכביש ונפגעתי פגיעה קשה ברגלי הימנית". במסגרת החקירה הנגדית (עמ' 5 לפרו') הוא "נידב" פרטים נוספים ומסר: "לשאלתך מדוע לא הסתכלתי איפה אני דורך, אני עונה כי הכביש היה בשלבי חפירה, היו מקומות שהיה צריך למלא ובחלק מהמקומות היה צריך לחפור ולפרוש מצע, אני נפלתי בצד הכביש, בשוליים השמאליים, לא נפלתי בגלל השוליים, נפלתי כיוון שהמקום לא היה ישר". הגירסה הגרעינית אשר בתצהיר עדות ראשית, כמו כן הגירסה היותר משופרת, אשר בחקירה הנגדית, אין בהן כדי להראות כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובע. העבודה, כל עבודה, כמו גם שאר נפתולי החיים, כרוכים בסיכונים לא מועטים. לא ניתן למנוע כל סכנה מכל אדם ובכל מצב. לפעמים סיכונים סבירים הם חלק קוהרנטי מהחיים ומצורכי העבודה. עבודות הכשרת כביש, מן הסתם, כוללות גם עבודות חפירה וגם יישור הכביש. הדברים מובנים וטבועים בעצם ביצוע הכשרת הכביש. לחובת התובע יש לזקוף כי לא הציג כל תמונה שיש בה כדי להמחיש כי מצב הכביש והמהמורות שבו היו בבחינת מפגע בטיחותי שאל למעביד, לכל מעביד סביר, להשלים עמם, זאת אף כי גירסתו כי תמונות כאלה אכן קיימות (עדותו בעמ' 1 לפרו'). כן לחובתו יש לזקוף כי הוא עצמו שימש כמנהל אתר העבודה, הוא היותר בכיר באתר העבודה, שהיה בו כ- 6-7 פועלים, וכי היה עליו לדאוג לכך שלא יהיה כל מפגע בטיחותי במקום. מכל מקום עובד, ובכלל זה גם מנהל עבודה, במקום, חייב לשים לב וללכת בצורה יציבה ובדוקה על הכביש ולשים לב לכל מהמורה או חפירה אשר בכביש המוכשר. התובע לא הביא כל ראייה ולא השכיל להצביע על כל מעשה או מחדל שהמעביד יכול היה לעשות או להימנע מלעשות כדי למנוע את אירוע התאונה. הצבת שלטי אזהרה או סימון מהמורות במקום לא היה בהם כדי להועיל הואיל ומחובת העובדים, כמו גם התובע, להימצא במקום כאשר עצם ביצוע העבודה כמו גם טיבה, לרבות אפשרות קיום מהמורות או חפירות, הינם בידיעתו. הדרכה ואזהרה ספציפית לתובע לא היתה מחוייבת הואיל והתובע הינו וותיק אצל המעביד וגם באתר העבודה וגם שימש כמנהל העבודה. לא נטען כי היה באספקת כלי עבודה מיוחדים כדי למנוע את התאונה. סיכום הדברים הוא, אף כי התובע היראה כי נפל ונחבל בעת עבודתו אצל הנתבעת, לא הוכחה עוולת רשלנות או עוולה נזיקית אחרת, כך שדין התביעה להידחות. גובה הנזקים: 6. לאור המסקנה כי לא הוכחה עילת תביעה נגד הנתבעים, הינני פטור מלדון בשאלת גובה הנזקים שנגרמו לתובע. יחד עם זאת, הינני מוצא לנכון לציין כי נגרמו לתובע נזקי גוף בגין התאונה. הוא אדם צעיר, כבן שלושים בעת אירוע התאונה, הנדסאי במקצועו והשתכר כ- 6,000 ₪. מטעמו הוגשה חוות דעת רפואית לפיה נכותו, בתחום האורטופדי, היא 28% עם המלצה להפעלת תקנה 15 לתקנות הרלוונטיות של המוסד לביטוח לאומי. המוסד לביטוח לאומי, כמו גם מומחה רפואי מטעם הנתבעת, קבעו לתובע נכות של 10%, מבלי להמליץ על הפעלת תקנה 15, כאשר מומחה מטעם ביהמ"ש, פרופ' סודרי, קבע לתובע נכות של 10% עם המלצה להפעלת תקנה 15 במלואה, כך שהנכות הכוללת התיפקודית שלו היא בשיעור 15%. כמובן התובע קיבל מהמל"ל תגמולים עפ"י שיעור נכותו. חישובי ב"כ התובע לפיצויים שהגיעו ל- 5,612,804 ₪ הינם לטעמי מוגזמים. גם חישובי ב"כ הנתבעים לפיצויים המגיעים, שכמעט כולם נבלעו ע"י תגמולי המל"ל, הינם קמוצים ולא היה מקום לקבלם. לאור שיעור הנכות ושאר הנסיבות, הייתי מעריך סה"כ הפיצויים המגיעים לתובע, ללא רשלנות תורמת, אך לאחר ניכוי תגמולי המל"ל, בסך של 130,000 ₪ נכון להיום. התוצאה: 7. הינני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות, לאור כך כי מדובר בעובד שנפגע תוך כדי עבודתו, אף כי מצאתי שהוא אינו זכאי לפיצוי. תאונת עבודהעדיםדיון