תביעה נגד הבנק על אי כרטיס כיבוד אשראי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד הבנק על אי כרטיס כיבוד אשראי: תביעה לפיצוי בגין נזק שנטען כי נגרם לתובעים ע"י בנק לאומי (להלן: "הבנק") בשל סירוב שתי המחאות ואי כיבוד חיובי אשראי. התביעה הוגשה בגין הפרת חוק איסור לשון הרע התשכ"א 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") ונתבע פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ₪ בגין כל סירוב (סה"כ 300,000 ₪). לחילופין נתבע פיצוי מכוח עוולת הרשלנות ו/או חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות") ו/או חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות"). אין חולק כי במועד החזרת חיובי האשראי וההמחאות חרג החשבון ממסגרת האשראי שלו, ברם הטענה העיקרית הנטענת כנגד הבנק היא שהבנק מנע מהתובעים, שלא כדין ובזדון, להפקיד בחשבונם שיקים בהם החזיקו, ומסיבה זו חרג החשבון ממסגרת האשראי. על כן נטען כי סירוב הבנק לכבד את חיובי האשראי וההמחאות נעשה שלא כדין. א. העובדות שהוכחו בפני: חשבון הבנק נפתח, בשנות השמונים, על שם התובעת בלבד (החשבון נפתח על שמה בלבד מאחר שבעת פתיחתו טרם נישאה לתובע). במהלך שנים רבות נוהל החשבון באופן תקין, ללא חריגות ממסגרת האשראי. עד לארועים נשוא התביעה הבנק מעולם לא החזיר המחאות ו/או חיובי אשראי בחשבון (ראה עדות מנהל הסניף בעמ' 17 שר' 6-7). על אף שהחשבון היה רשום על שם התובעת בלבד הוא שימש את שני בני הזוג והיה החשבון המרכזי דרכו נוהלה פעילותם הכספית של התובעים. מידי חודש הופקדה לחשבון משכורת התובעת (עובדת שכירה במשרד החינוך) בסכום של כ - 6,000 ₪, וכן המחאות נוספות של התובע, בסכום ממוצע של כ-20,000 ₪ לחודש. התובעים העידו כי מקור ההמחאות של התובע, שהופקדו לחשבון מידי חודש, היה בחברה שנמצאת בבעלות התובע, ונטען כי מדובר במשכורת אותה הוא מושך מהחברה בצירוף סכום נוסף בגין החזר הוצאות שמשולם לו ע"י החברה. התובעים הותירו בעדותם, באופן כללי, רושם מהיימן, ועדותם, בענין מקור הכספים שהוזרמו לחשבון מידי חודש, לא נסתרה ע"י עדי הנתבע על אף שניתן היה לעשות כן בנקל ע"י הצגת תדפיסי בנק לשנים עברו. יתר על כן, עדות התובעים בענין זה נתמכת לחלוטין בניתוח תדפיס חשבון הבנק לשנת 2006 (ראה הפקדות שבוצעו לחשבון באמצעות המחאות, מעבר למשכורת התובעת ממשרד החינוך, כדלקמן: 11/05 - 19,498 ₪, 12/05 - 12,147 ₪, 1/06 - 17,149 ₪, 2/06 - 37,874 ₪, 3/06 - 21,644 ₪, 4/06 - 34,728 ₪, 5/06- 12,801 ₪, 6/06 - 15,357 ₪, 7/06 - 29,960 ₪, 8/06 - 25,000 ₪, 9/06 - 14,227 ₪, 10/06 - 43,475 ₪, 11/06 - 12,183 ₪). 4. העובדה שהחשבון שימש את שני התובעים נלמדת גם מהעובדה שהתובע, על אף שלא היה רשום כבעל החשבון, היה רשום על פנקס השיקים שהוציא הנתבע לחשבון, וכן החזיק בכרטיס אשראי שחיוביו נפרעו מחשבון הבנק. 5. ביום 11/1/07 או בסמוך לכך קיבלה התובעת מכתב מהבנק, שבו הוא מתריע בפניה כי מבדיקה שערך הסתבר כי בחשבונה מתנהלת פעילות חריגה שאינה עולה בקנה אחד עם הצהרת הנהנים שמסרה התובעת, ונראה כי לכאורה מנהלת התובעת את החשבון עבור צד ג' מבלי שהצהירה על כך. כן נדרשה התובעת לחדול מהפעילות החורגת בחשבון שאם לא תעשה כן יאלץ הבנק לסגור את החשבון. 6. בעקבות קבלת המכתב התקשרו התובעים לבנק. ע"פ תרשומת הבנק נערכה שיחת טלפון ביום 18/1/07 ובה נאמר לתובעים כי הבנק זיהה בחשבון פעילות שאינה תואמת את העובדה שבעלת החשבון היחידה היא התובעת העובדת כשכירה במשרד החינוך - ראה נספח ה' לתצהיר מנהל הסניף-נ/2. לאחר שיחת הטלפון התקיימה פגישה בסניף הבנק בה השתתפו התובעים ומנהל הסניף. לא הוברר מהו המועד המדוייק בו התקיימה הפגישה ואולם סביר לקבוע כי זו התקיימה לקראת סוף חודש 1/07 תחילת 2/07 (מנהל הבנק העיד כי נכנס לתפקידו כמנהל הסניף בסוף ינואר תחילת פברואר וכי השיחה נערכה בסמוך למועד זה-ראה עדותו בעמ' 17 שר' 17), כן העידו התובעים כי הפגישה נערכה בסמוך לאחר קבלת המכתב מהבנק ובסמוך לאחר שיחת הטלפון שקיימו עם הבנק. 7. הפגישה שנערכה בבנק הוקלטה על ידי התובעים ותמלילה הוגש כראיה. מהתמליל ומעדויות הצדדים עולה כי במהלך הפגישה הבהירו התובעים למנהל הסניף כי ההפקדות "החריגות" שהיו בחשבון בחודש 12/06 נבעו מהמחאות שהופקדו על ידם אשר התקבלו עבור בנם שחגג בר מצוה (מדובר בהפקדות על סכום כולל של כ- 26,000 ₪ שהופקדו ביום 22/12/06: 15,610 ₪ -שיקים ו-10,000 ₪-מזומן). כן הבהירו התובעים למנהל הסניף כי מזה שנים רבות מופקדות לחשבון, מידי חודש, שתי משכורות: האחת של התובעת העובדת כשכירה במשרד החינוך, והשניה של התובע (כמפורט בסעיף 3 לעיל) . 8. במהלך הפגישה הציגו התובעים למנהל הסניף שתי המחאות של התובע אותן ביקשו להפקיד לחשבון, ברם מנהל הסניף הודיע להם כי הבנק אינו מסכים להפקיד המחאות אלו. שתי ההמחאות לא הוגשו כראיה ואף לא הוברר מה היה סכומן. באשר להמחאה נוספת אותה ביקשו התובעים להפקיד - המחאה על סך 300$, שנטען כי ניתנה לבר המצווה של בנם, נתן מנהל הסניף אישור להפקידה. במהלך הפגישה הציעו התובעים, למנהל הסניף, מספר דרכי פתרון על מנת שניתן יהיה להפקיד את ההמחאות: בין על ידי הוספת התובע כבעל החשבון או החתמת התובעת על הצהרת נהנים חדשה או כל דרך אחרת שתראה לבנק - מנהל הסניף סרב לקבל כל הצעה. 9. ביום 15/3/07 החזיר הבנק את חיובי האשראי של התובעת בסך 4,716 ₪ וביום 22/3/07 לא כיבד הבנק שתי המחאות שנתנה התובעת: האחת בסכום של 200 ₪ (המחאה שנטען כי ניתנה על ידה לאירוע של חברה לעבודה), והשניה בסך 278 ₪ (שנטען כי ניתנה לחנות). 10. לאחר שהבנק לא כיבד את ההמחאות ואת חיובי האשראי מסרה ב"כ התובעים מכתב לבנק. המכתב נושא תאריך 26/3/07 וע"פ האמור בו, בצירוף עדות התובעים, נמסר לבנק ביד. במכתב זה התריעה ב"כ התובעים בבנק על התנהלותו בסירובו לאפשר לתובעים להפקיד בחשבון המחאות של התובע, והבנק נדרש לאפשר הפקדת ההמחאות בין אם על ידי החתמת התובעת על הצהרת נהנים חדשה ו/או בכל דרך אחרת. 11. ביום 29/3/09 הופקדה בחשבון המחאה על סך 23,100 ₪. נטען כי מדובר במשכורת של התובע אשר הבנק הסכים להפקידה בעקבות המכתב שקיבל מב"כ התובעים. ב. טענות הצדדים (בתמצית): התובעים: 12. סירוב הבנק לאפשר לתובעים להפקיד בחשבון המחאות של התובע נעשה בשרירות, בחוסר תום לב, ובכוונת זדון. 13. גם אם סבר הבנק כי בחשבון מתנהלת פעילות המנוגדת לחוק איסור הלבנת הון התש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון") (דבר שלא הוכח ואינו נכון) הרי שהיה עליו לדווח לרשויות המוסמכות, ולא לסרב להפקיד המחאות. 14. סירובו הלא מוצדק של הבנק לאפשר את ההפקדה הוא שהביא את החשבון לחרוג ממסגרת האשראי, ועל כן קיים קשר סיבתי בין הסירוב הלא מוצדק לבין אי כיבוד חיובי האשראי ושתי ההמחאות. 15. החריגה ממסגרת האשראי החלה רק ביום 12/3/07 ונבעה מחיובי האשראי. 16. הסיבה היחידה שבגינה שלח הבנק את מכתבו מיום 11/1/07 נעוצה בכך שמספר ימים קודם לכן, כשהתובע הגיע לסניף הבנק, הבחין בו אחד מפקידי הסניף. אותו פקיד נזכר שהוא מכיר את התובע מסניף אחר בו עבד וזכר כי מדובר בלקוח בעייתי. פקיד הבנק העביר מידע זה לפקידה המטפלת בחשבון התובעת, ומכאן החלה מסכת התעללות הבנק בתובעים. 17. בחשבון לא התנהלה פעילות חריגה המנוגדת לחוק איסור הלבנת הון: מדובר בחשבון ששימש את שני התובעים כבני זוג המנהלים משק בית משותף. במהלך כל השנים הופקדו לחשבון שתי משכורות (משכורת התובעת ומשכורת התובע), ובסוף חודש 12/06 הופקדו בחשבון כספים שנבעו ממתנות שקיבל בנם של התובעים לבר המצווה שלו. 18. בעת שהתובעת חתמה בשנת 2003 על טופס הצהרה נהנים מהחשבון היא לא נתנה דעתה לאמור במסמך, ולא הוסבר לה שיש לצרף את בעלה לחשבון. ברם הבנק ידע היטב שמשכורת הבעל מופקדת מידי חודש לחשבון, ידע כי הבעל עושה שימוש בפנקס שיקים שהוציא הבנק עם שמו, ומכאן שלא נעשה דבר בהחבא או מתוך כוונה להסתיר נהנים. 19. הבנק לא איפשר לתובעים לפתור את הבעיה שנוצרה בכך שלא הסכים, שלא כדין ובחוסר תום לב, לצרף את התובע כבעלים נוספים לחשבון. אין לקבל טענת הבנק לפיה סרב לצרפו מחמת היותו "לקוח טעון בדיקה", ומכל מקום ניתן היה לבטל הגדרה זו. הבנק גם יכול היה להחתים את התובעת על הצהרת נהנים חדשה, וסרובו לעשות כן מלמד על חוסר תום לב ועל כוונת זדון. 20. סירוב הבנק לכבד המחאות בסכומים זעומים, כשהוא יודע כי אינו מאפשר לתובעת להפקיד המחאות לחשבון, ובכך גורם לו לחרוג מהמסגרת, והעובדה שהבנק לא מצא לנכון להתריע בפני התובעת על כוונתו שלא לכבד את ההמחאות, מלמדת כי הבנק פעל בזדון. 21. אי כיבוד ההמחאות וחיובי האשראי עומדים בניגוד לחוק איסור לשון הרע, ובשל העובדה כי הדבר נעשה בכוונה יש לחייב הבנק בפיצוי הקבוע בחוק בסך 100,000 ₪ בגין החזרת כל המחאה וחיוב אשראי. 22. לחילופין יש לחייב הבנק בפיצוי מכח עוולת הרשלנות, סעיף 15 לחוק הבנקאות וסעיף 13 לחוק החוזים תרופות. הנתבע: 23. במועד סירוב ההמחאות והחזרת האשראי חרג החשבון ממסגרת האשראי, ועל כן היתה על הבנק חובה חוקית שלא לכבד את ההמחאות (בהתאם לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק שיקים ללא כיסוי"). 24. החשבון החל לחרוג ממסגרת האשראי כבר ביום 15/2/07, והתובעת ידעה זאת. 25. התובעת החזיקה חשבונות נוספים בבנקים אחרים (בנק פועלים ובנק בינלאומי) ויכולה היתה לבצע העברת כספים מבנקים אלו לחשבונה אצל הנתבע, ובכך להימנע מחריגה ממסגרת האשראי. התובעת אף יכלה להפקיד כסף מזומן בחשבון. 26. התובעים לא הוכיחו כי החזיקו המחאות סחירות שאותן נטען כי הבנק סירב להפקיד. 27. התובע הוגדר בבנק כלקוח טעון בדיקה ומכאן שסירוב הבנק לקבלו כבעל חשבון נוסף נעשה כדין ותאם את נוהלי הבנק. גם אם הפר הבנק את נוהליו אין בכך כדי להצמיח זכות תביעה. 28. הבנק פעל כדין כשסרב להפקיד שיקים של התובע, זאת מאחר שהתובעת היתה בעלת החשבון היחידה ורק היא חתמה על הצהרת נהנים. הניסיון להפקיד שיקים של התובע עומד בניגוד לחוק איסור הלבנת הון. לבנק היה יסוד סביר לחשש כי מתבצעת פעילות המנוגדת לחוק איסור הלבנת הון ועל כן רשאי וחייב היה שלא לאפשר את ההפקדה. הבנק אף יכול היה לסגור את החשבון. 29. אין קשר בין סירוב הבנק לקבל המחאות בחודש 1/07 לבין אי כיבוד ההמחאות וחיובי האשראי שנעשה רק ב-3/07. 30. הבנק גילה כי בחשבון מתנהלת פעילות חריגה כבר באמצע שנת 2006 באמצעות מערכת חדשה שהוכנסה, ואין קשר בין העובדה שפקיד הבנק ראה את התובע בסניף בחודש 1/07 ובדק את ההיסטוריה שלו, לבין פניית הבנק לתובעת. 31. התובעים לא הוכיחו כי ההמחאה שהופקדה ב-29/3/07 היא המחאה של התובע. מכל מקום התובעת יכולה היתה להסב את ההמחאה בבנק אחר ולהפקיד מזומן בחשבונה. 32. לא הוצגה תשתית ראיתית לנזק הנטען. 33. ככל שהתביעה מבוססת על חוק איסור לשון הרע יש להוכיח כי נגרם נזק בפועל, ואין די בחוסר נעימות או בעוגמת נפש. מכל מקום פיצוי עשוי להפסק רק אם היתה כוונת זדון - דבר שלא הוכח במקרה דנן. ג. דיון והכרעה: בפתח הדברים אומר כי דין התביעה להדחות בשל אי הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין סירוב הבנק להפקיד את ההמחאות שהחזיקו התובעים בסוף חודש 1/07, לבין הנזק שבגינו הוגשה התביעה אשר נטען כי נגרם בגין החזרת חיובי האשראי (ביום 15/3/07) ואי כיבוד שתי ההמחאות (ביום 22/3/07). לחלופין יש מקום לדחות את התביעה בשל אשמם התורם של התובעים, שכפי שיפורט להלן, הינו מכריע ומנתק כל קשר סיבתי בין התנהלות הבנק לבין הנזק הנטען. סירוב הבנק לאפשר הפקדת המחאות התובע: 34. כאמור בפגישה שהתקיימה בין התובעים למנהל הסניף (בסוף חודש 1/07 או תחילת 2/07) הציגו התובעים לבנק שתי המחאות שמנהל הסניף סירב לאפשר להם להפקיד (הדבר עולה מהתמליל שהוגש בעמ' 13 שר' 27, ובעמ' 15 שר' 11), ומנהל הסניף אף אישר הדבר בעדותו. סירוב הבנק לאפשר לתובעים להפקיד המחאות אלו, אינו סביר כלל וכלל, ואין בידי לקבל את הסברו של הבנק לסירוב זה כפי שאפרט להלן: א. אין לקבל עדות מנהל הסניף לפיה המעקב אחר חשבון התובעים החל באמצע שנת 2006 משנכנסה לבנק תוכנה חדשה המאפשרת לבחון הפקדות חריגות. לעדות זו שנשמעה לראשונה בחקירתו הנגדית של מנהל הסניף לא הוצגה כל ראיה תומכת. עדות זו אף עומדת בסתירה מוחלטת לדואר אלקטרוני ששלחה פקידת הבנק שטפלה בחשבון התובעים, ביום 3/1/07. מהדואר האלקטרוני ששלחה הפקידה עולה כי פקיד אחר בבנק בשם דוד אוסי פגש את התובע בסניף הבנק, זכר אותו מטיפול קודם בו בסניף אחר כלקוח בעייתי, ועל כן הפנה את תשומת ליבה של אותה פקידה, וכך כותבת הפקידה בדואר ששלחה לעו"ד בבנק: "..לאור הכרות דוד עם הלקוח מהעבר (בעייתי) בדק במחשב את תעודת הזהות שלו ומצא כי חשבון מופרש בסניף הכרמל, קישרנו לחשבון על שם אשתו בסניף ובדקנו ונתחוור לנו כי מתקיימת פעילות מחזורית גבוהה והתחלנו בבירור ודווח לכם...". ב. בחשבון התובעת לא חל כל שינוי בפעילות ויש לקבל עדות התובעים לפיה במשך שנים הופקדו לחשבון שתי משכורות - דבר העולה מתדפיס הבנק לשנת 2006, ואף תואם את מסגרת האשראי שניתנה לתובעת. כן ברור כי החשבון נוהל על ידי התובעים כחשבון משותף - כאשר גם התובע נהנה ממנו והדבר אינו מוסתר כלל אלא ידוע היטב לבנק שאף הפיק לתובע פנקס שיקים הנושא את שמו. ג. הבנק לא נתן הסבר כלשהו לכך שביום 29/3/07, בסמוך לאחר שקיבל מב"כ התובעים מכתב נוזף, ניתן אישור להפקיד המחאה של התובע. לו היה ממש בטיעון הבנק כי הוא אינו מוכן להיות שותף לעבירה ועל כן אינו מאשר הפקדות שעומדות בניגוד לחוק איסור הלבנת הון, מדוע הסכים הבנק להפקיד המחאה זו ביום 29/3/07 ?? אין לקבל טענת ב"כ הנתבע לפיה לא הוכח כי ההמחאה שהופקדה ביום 29/3/07 הינה המחאה של התובע: התובעים העידו כי ההמחאה שהופקדה היתה המחאה של התובע. סכומה של ההמחאה תואם את שהוכח כי מידי חודש הופקדה משכורתו של התובע בסך של כ-20,000 ₪, כאשר גם סמיכות הזמנים בין המועד בו התקבל בבנק מכתב ב"כ התובעים לבין ההפקדה מחזקת עדות התובעים בקשר לכך. ודוק - הבנק יכול היה להפריך, בנקל, את עדות התובע בענין זה על ידי הצגת ההמחאה - דבר שלא נעשה. ד. בחוק איסור הלבנת הון נקבעו חובות דיווח המוטלות על נותני השירותים הפיננסים לגבי פעולות ברכוש המתבצעות באמצעות המערכת הפיננסית. חובות דיווח אלו נועדו לאתר מקורות לכסף שמוצאו בפשיעה, לאפשר מעקב אחר הכסף, בכניסתו לתוך המערכת הלגיטימית ובכך למנוע הסוואתו. אין בחוק חובה המוטלת על הבנק שלא לקבל המחאות אם נראה לו כי מדובר בפעולה העומדת בניגוד לחוק - ראה סעיף 9 לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון מימון וטרור) התשס"א 2001, (להלן: "צו איסור הלבנת הון"). נהפוך הוא מבחינה פרקטית על הבנק לבצע את הפעולה החשודה כאסורה שכן סירובו עלול לגלות ללקוח את חשדו ואת אפשרות קיומו של דיווח בענין - ראה בענין זה האמור במאמרה של ר. פלאטו-שנער הסודיות הבנקאית וחובת האמון על מזבח המלחמה בהלבנת הון" פורסם במאזני משפט כרך ג' 2003-2004, עמ' 264. גם אם נפנה לאמור בדברי ההסבר להצעת החוק בענין איסור הלבנת הון (סעיף 7) נראה כי מדובר בחובות דיווח זיהוי ורישום. לא מדובר כלל על חובות הבנק לסרב להוראות ובקשות הלקוח אלא עליו לזהות, לרשום ולדווח לגורם המוסמך שהוא יהיה זה שיחקור, יבחן ויקבל החלטות אופרטיביות. עוד על עקרון הדיווח הקבוע בחוק ראה ע"א 9796/03 חביב נ' מ"י ניתן ביום 21/2/05. ה. הבנק אף כלל לא הוכיח טענתו כי פעל בהתאם לחוק והעביר דיווח כנדרש לגורם המוסמך: מנהל הסניף העיד כי העביר דיווח לגורם המטפל בבנק - ברם לא הוצג מכתב דיווח של מנהל הסניף ו/או ראיה אחרת שיש בה לתמוך בעדותו. מעבר לכך הבנק כלל לא הוכיח כי המחלקה המטפלת בכך בבנק אכן דיווחה לרשות לאיסור הלבנת הון - דבר שניתן היה לעשות בנקל בהצגת מכתב ו/או דוח דיווח. האמור לעיל אף מתיישב היטב עם העובדה שלא הוכח כי ננקטו צעדים כלשהם ע"י הרשות לאיסור הלבנת הון כנגד התובעים. לו היה הבנק מדווח ניתן היה להוכיח מה נעשה בנדון: כיצד פעלה הרשות, האם המשיכה לחקור, האם הגיעה למסקנות ו/או לממצאים כלשהם וכו'. כאמור התובעים העידו כי כלל לא נחקרו ו/או לא קיבלנו פניה כלשהי מהרשות להלבנת הון. ו. גם העובדה שהבנק סרב לקבל כל פתרון שהוצע ע"י התובעת (הוספת התובע כבעלים נוספים בחשבון, הוספת נהנה מהחשבון וחתימת התובע על הצהרה מתאימה כאמור בסעיף 2(ד)(ה) לצו איסור הלבנת הון מעידה על חוסר תום ליבו של הבנק ועל כך שסירובו להפקיד את ההמחאות היה בלתי מוצדק ובלתי סביר. יש לציין בהקשר זה גם את עדותו הסותרת של מנהל הסניף אשר העיד בתצהירו כי בשיחה שקיים עם התובעים הציע להם פתרון בדמות הגדרת חשבון התובעת כחשבון נאמנות לטובת התובע אלא שלטענתו: "התובעים סרבו לקבל אפשרות זו". האזנה לשיחה שהתקיימה וקריאת התמליל מעלה כי הדבר אינו נכון כלל ועיקר (ראה עמ' 21 שר' 21). קשר סיבתי: 35. יחד עם האמור לעיל הרי שהתובעים, מצידם, כלל לא הוכיחו מה היה גובה שתי ההמחאות שביקשו להפקיד -דבר שניתן היה לעשות בנקל על ידי הצגת ההמחאות ו/או הצגת דפי החשבון בבנק אליו הופקדו ההמחאות או לחילופין אישור החברה בה עבד התובע (חברה שהוא כאמור מנהלה ובעליה) בדבר סכום ההמחאות. אין להתעלם גם מהעובדה שעדות התובעת ביחס להמחאות אלו היתה רחוקה מלהיות ברורה משלא ידעה לומר האם הן הופקדו בבנק אחר - דבר שהוא כלשעצמו תמוה: "ש. ההמחאות של בעלך שבסופו של יום לא הופקדו בבנק לאומי הופקדו בבנק אחר ? ת. יכול להיות. אני לא יודעת להגיד. ש. היתה מניעה להפקיד אותם בבנק אחר ? ת. לא זכור לי". עמ' 7 שר' 21. 36. יודגש, בהקשר זה, כי אין בידי לקבל את גרסתם העובדתית של התובעים לפיה החזיקו בהמחאות נוספות שניתנו לבר המצווה של בנם ושגם לגביהן נטען כי הבנק סירב לקבל: ראשית - הדבר לא עולה כלל מהתמליל שהוגש (פרט להמחאה אחת בודדה בסכום של 300$ שלגביה ניתן אישור להפקדתה ע"י מנהל הסניף). שנית - התובעים לא יכלו לומר, בעדותם, לא כל שכן להוכיח היכן הופקדו המחאות אלו משסרב, לטענתם, הבנק לקבלן. 37. משלא הוצגו ההמחאות ולא הוכח מה היה סכומן הרי שלא הונחה תשתית ראיתית שיש בה כדי לבסס קשר סיבתי כלשהו בין הסרוב להפקיד המחאות אלו (בסוף חודש 1/07) לבין חריגת החשבון ממסגרת האשראי (באמצע חודש 3/07), ודי בכך כדי לדחות את התביעה. ואולם גם לו היינו מתגברים על משוכת הקשר הסיבתי היה מקום לייחס לתובעים אשם תורם משמעותי מאוד ואף מכריע. אשם תורם: 38. שינוי מדיניות הבנק והחלטתו שלא לאפשר לתובעת להפקיד בחשבונה המחאות של התובע הובהר לתובעים כבר בשיחה שהתקיימה בינם לבין מנהל הסניף בסוף חודש 1/07 (או לכל המאוחר בתחילת 2/07), ואף לפני כן, בשיחת טלפון, שקיימו עם הפקידה המטפלת בחשבונם בסניף לאחר קבלת המכתב (ביום 18/1/07 - ראה תרשומת הבנק בנספח ה' , נ/1). ברם החזרת חיוב האשראי ואי כיבוד ההמחאות נעשה כמעט לאחר חודשיים !! (חיובי האשראי הוחזרו ביום 15/3/07 וההמחאות ביום 22/3/07). 39. בהתחשב בעובדה שההכנסות החודשיות הקבועות בחשבון התובעים היו מבוססות הן על משכורת התובעת (ממוצע של כ-6,000 ₪) והן על ההמחאות שנהג להפקיד התובע (שנטען כי שיקפו את משכורתו והחזר הוצאות) הרי שהיה ברור וצפוי לתובעים כי ללא הפקדת הסכומים שנהג התובע להפקיד, במוקדם או במאוחר יחרוג החשבון ממסגרת האשראי שלו, בהיותו חשבון המשמש את הזוג לכל צורכיהם, כאשר כל החיובים נפרעים מחשבון זה. 40. התובעת העידה במפורש כי במהלך כל התקופה קיבלה לביתה את דפי החשבון ועיינה בתוכנם (ראה עדותה בעמ' 5 שר' 23 וכן בעמ' 8 שר' 28), כך שגם ידעה בפועל מהי יתרת החובה בחשבון, ומכל מקום, נוכח האמור בסעיף 35 לעיל הרי שהיה עליה לדעת כי לו תמשיך לפרוע מחשבון זה את כל ההוצאות השוטפות, הוא יחרוג ממסגרת האשראי. 41. יתר על כן - ביום 18/2/07 (כחודש ימים לפני המועד בו הוחזרו החיובים) ומשחשבון התובעת כבר החל לחרוג ממסגרת האשראי שלו, הגדיל הבנק, מיוזמתו, ובאופן חד צדדי את מסגרת האשראי בסכום נוסף של 3,000 ₪ (10% ממסגרת האשראי הקודמת). הבנק יידע את התובעת על הענין במכתב ששלח (ודוק-התובעת אישרה בתצהירה כי קבלה את המכתב וידעה על כך-סעיף 18 לתצהירה). הגדלת מסגרת האשראי, על ידי הבנק, נעשתה לתקופה קצרה ומוגבלת (מיום 16/2/07 ועד ליום 5/3/07) כאשר במכתב ששלח הבנק, בענין זה, הוא מתריע במפורש כי: "מסגרת האשראי החד צדדית תבוטל בתאריך תום התוקף הנקוב לעיל, ולאחר מכן הבנק לא יהיה חייב לכבד כל משיכה אשר כתוצאה ממנה תיווצר יתרת חובה בחשבון מעבר למסגרת האשראי המוסכמת שבתוקף באותו מועד, אם קיימת. על מנת להמנע מהשלכות של החזרת שיקים וחיובים אחרים עליך ליצור קשר עם סניפך לפני מועד תום התוקף הנקוב לעיל על מנת להסדיר מסגרת אשראי מוסכמת בחשבון" (ההדגשה לא במקור - ע.ב.) מכאן שמעבר לכך שהתובעת ידעה את המצב לאשורו הרי שהבנק שלח לה, בנוסף, גם תמרור אזהרה המבהיר לה כי בכוונתו להחזיר חיובים במידה והחשבון יחרוג ממסגרתו. 42. גם לו סברו התובעים כי התנהלות הבנק וסרובו לקבל המחאות של התובע אינו מוצדק ו/או אינו תקין ו/או אינו סביר, עמדו בפניהם אפשרויות רבות על מנת להימנע מחריגה ממסגרת האשראי בחשבון - אפשרויות בהן הם אף נקטו בפועל בפעמים אחרות: התובעים אישרו בעדותם כי החזיקו בחשבונות פרטיים נוספים (בבנקים אחרים) וכי יכלו לבצע העברות כספים מאותם חשבונות לחשבון הבנק הנתבע (ראה העברה שבצעה התובעת, למשל, ביום 7/8/06 מהבנק הבינלאומי). כן עמדה בפניהם האפשרות להפקיד מזומן וכן עמדה בפניהם אפשרות למשוך המחאות מחשבונות הבנק האחרים שהיו להם (חשבונות שאליהם, ככל הנראה, גם הופקדו המחאות התובע). כמובן שבפני התובעים עמדה גם האפשרות לנקוט הליכים משפטיים נגד הבנק. 43. העובדה כי התובעים ידעו היטב מהי מדיניותו החדשה של הבנק, הרבה זמן לפני מועד החזרת החיובים, ואף על פי כן לא עשו דבר במשך כל התקופה, לא מנעו את החריגה ממסגרת האשראי ובחרו לטמון את הראש בחול, מנתקת כל קשר סיבתי בין מחדלי הבנק לבין הנזק הנטען. 44. משחרג החשבון (בהרבה) ממסגרת האשראי שלו - הרי החזרת ההמחאות ואי כיבוד חיובי האשראי נעשה כדין (ודוק - במועד בו הוחזרו חיובי כרטיס האשראי היתה יתרת החובה בסך כ-44,000 ₪, ובמועד בו הוחזרו ההמחאות עמדה יתרת החובה על כ-39,000 ₪. ונזכיר כי מסגרת האשראי עמדה על סך של 30,000 ש"ח). מכאן שאין כל בסיס לתביעה על פי חוק לשון הרע, ומשההחזרה נעשתה כדין מדובר בפרסום מותר שעל הבנק חובה לבצע מכח חוק שיקים ללא כיסוי כאמור בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע. לחילופין נגיע לתוצאה זהה בישום הגנת אמת בפרסום. ראה בהשוואה פסיקה אחרת בה התקבלו תביעות שהוגשו מכוח חוק איסור לשון הרע כאשר נפסק כי פעולת החזרת השיקים נעשתה שלא כדין, דהיינו, כאשר בחשבון היה כיסוי מלא לשיקים ולא היה טעם לסירוב - ת.א 25788/06 מעלה השרון נ' בנק הפועלים , ניתן ביום 9/9/07, ת.א. 70402/00 גלוב נ' קונטרקטינג , ניתן ביום 13/2/02. 45. סוף דבר - על אף התנהלותו הבלתי ראויה של הבנק, כפי שפורטה לעיל, הרי שהתובעים לא הוכיחו קיומו של קשר סיבתי בין סרוב הבנק להפקיד ההמחאות לבין הנזק הנטען ומכל מקום היה בידיהם למנוע את הנזק שעיקרו מתמצה בחוסר נעימות ובעוגמת נפש. דרך פעולתם של התובעים מנתקת כל קשר סיבתי בין מחדלי הבנק לנזק, וממכאן שאין מנוס מדחיית התביעה. נוכח התנהלות הבנק מצאתי לנכון שלא לחייב את התובעים בהוצאות משפט. בנקאשראי