קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף אי תחרות בהסכם פרישה עם עובדים בכירים: זוהי תביעה לתשלום סכום פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם פרישה שנכרת בין התובעת לנתבע 1 ולחיוב הנתבעים 2,3 ו-4, ביחד ולחוד, בתשלום אותו הסכום בגין כך שגרמו לנתבע 1 להפר את הסכם הפרישה. רקע עובדתי 1. התובעת (להלן - "ברמן") הינה חברה העוסקת בשיווק סיטונאי של מכשירי כתיבה, ציוד ומיכון משרדי, לרבות ייבוא מוצרים מארצות שונות, תוך היותה סוכנת, לעיתים בלעדית, של יצרניות או ספקיות בעולם. 2. אטלס מכשירי כתיבה בע"מ, ובשמה הקודם - קסקו מחשבים בע"מ (להלן - "אטלס") הינה חברה אשר בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה הייתה בבעלותה המלאה של ברמן, העוסקת בין היתר, ביבוא ושיווק מכונות חישוב ומחשבונים מתוצרת קסיו, לוג'יטק וקאזין. 3. הנתבע 1 (להלן - "מוטי") הועסק כשכיר בברמן משנת 1987 וזאת בשתי תקופות שונות, הראשונה עד לתום שנת 1991 והשנייה, החל מיום 1.1.94 ועד ליום 15.10.04. במהלך השנים 1992- 1993 נתן מוטי שירותים לברמן כקבלן עצמאי. מוטי עבד בברמן כמנהל מכירות ובמהלך השנים קודם לתפקיד של סמנכ"ל מכירות ותפעול. ביום 2.8.04 הודיע מוטי לברמן על החלטתו להתפטר מעבודתו בה. 4. הנתבע 2 (להלן - "רמי") החל לעבוד באטלס, בעקבות עסקה בין רמי לברמן משנת 2001, במסגרתה מכר רמי לברמן את כל הפעילות העסקית של החברות שבשליטתו. פעילות זו כללה הסכמי סוכנות עם הספקים קסיו מיפן ולוג'יטק מטייואן, באופן שהפעילות הועברה במלואה לברמן. (הסכם העברת הפעילות, צורף לתצהירו של רון אלקלעי, סמנכ"ל ברמן כנספח ת/12 ואישורים מקסיו ולוג'יטק על העברת הפעילות צורפו כנספחים ת/13). רמי הועסק באטלס כמנהל מכירות החל מפברואר 2001 ועד לסוף חודש ספטמבר 2004. 5. מוטי, על אף התפטרותו, ביקש לקבל פיצויי פיטורים. ביום 15.10.04 לאחר משא ומתן בין מוטי לברמן, נחתם בין הצדדים הסכם פרישה שהעתקו על נספחיו צורף לתצהירו של רון אלקלעי כנספח ת/8. (להלן - "ההסכם"). בהסכם נקבע, כי ברמן הסכימה לשלם למוטי, לפנים משורת הדין, פיצויי פיטורים ומענק פרישה בכפוף לקיום מלוא התחייבויות מוטי על פי ההסכם. בסעיף 5 להסכם שכותרתו "סודיות" התחייב מוטי " שלא לגלות ו/או להעביר לכל אדם ו/או גוף שמחוץ לברמן ו/או לעשות שימוש כלשהו במידע השייך לברמן או מידע שהגיע אליו במסגרת עבודתו בברמן ו/או בקשר עם ברמן, אשר אינו נחלת הכלל". ידע ומידע של ברמן על פי סעיף 5.2 כולל בין היתר, מידע לגבי רשימת לקוחות וספקים של ברמן, פעילות הלקוחות בעסקיהם עם ברמן וכיוצ"ב. בסעיף 6 להסכם שכותרתו "אי תחרות" התחייב מוטי כדלקמן: " 6.1 מוטי מתחייב כי עם הפסקת עבודתו בברמן ועד לתאריך 31.12.06 (להלן:" תקופת ההגבלה") 6.1.1. לא יעסוק ו/או ישתתף ולא יקבל כל תפקיד, הצעה, עבודה, בצורה או באופן כלשהו, לא במישרין ולא בעקיפין, בעסק אשר יעסוק בקניה ו/או מכירה של מוצרים המיוצרים ו/או המשווקים על ידי ספקים של ברמן ו/או של חברת קסקו מחשבים בע"מ (להלן:"קסקו") המפורטים ברשימה המצורפת להסכם זה כנספח א'1. על אף האמור לעיל, מוטי יהא רשאי לעבוד ו/או להתקשר ו/או להשתתף ו/או להסכים לקבלת הצעת עבודה בעסק שיעסוק בקניה של מוצרים מהספקים המפורטים בנספח א'2 להסכם זה ובלבד שרכישת המוצרים מהספקים הנ"ל על ידי אותו עסק נעשתה קודם לחתימת הסכם זה... 6.2 מוטי יימנע מעשיית הדברים הנזכרים בסעיפים 6.1 לעיל, על סעיפי המשנה, הן במישרין והן בעקיפין, לרבות באמצעות אחרים ו/או קרובי משפחה ו/או באמצעות תאגידים שבשליטתו או בשליטת אחרים או בשליטת קרובי משפחה במישרין או בעקיפין. 6.3 מוטי מצהיר כי הוא מסכים לחלוטין להגבלות שפורטו לעיל לאחר שבחן את היקפן ומצא שאין הן מגבילות הגבלה מכבידה את יכולתו להוסיף ולעסוק בתחומי מומחיותו ומקצועו וכי הן נותנות הגנה לגיטימית ומצומצמת ככל האפשר לאינטרסים העסקיים והחיוניים ביותר של החברה ". בנספח א'1 להסכם מופיעים בין השאר, הספקים קסיו ולוג'יטק. בסעיף 7 להסכם נקבע כי ברמן תשלם למוטי סכום כולל בסך של 576,459 ₪ כמענק פרישה ופיצויי פיטורים, בכפוף כאמור, למלוא התחייבויותיו על פי ההסכם. סעיף 8 להסכם שכותרתו "פיצוי מוסכם" קובע: " 8.1 בכל מקרה שמוטי יפר התחייבות מהתחייבויותיו לסודיות ולאי תחרות כמפורט בסעיפים 5 ו- 6 בהסכם זה לעיל, ישלם לברמן פיצוי קבוע ומוסכם מראש ללא צורך בהוכחת נזק, אשר שיעורו יהיה בגובה מלוא פיצויי הפיטורין ומענק הפרישה, כמפורט בהסכם זה. 8.2 הצדדים מאשרים כי סכום הפיצוי נקבע על ידם לאחר שקילה והערכה של הנזקים המסתברים הצפויים כתוצאה מהפרת התחייבות כאמור ולפיכך לא תשמע מצד מוטי כל טענה בעניין זה ". בהתאם להסכם, שילמה ברמן למוטי את הסכומים האמורים ונתנה למוטי מכתב שחרור וטופס 161 לגבי כספי הפיצויים שנצברו בפוליסה, שהעתקיהם צורפו לתצהיר רון אלקלעי כנספח ת/11. 6. ביום 15.10.04, באותו היום בו נחתם ההסכם, החלו מוטי ורמי לעבוד בנתבעת 3 (להלן -"חאן") חברה פרטית המתחרה בברמן, שתחום עיסוקה ביבוא ושיווק של מכשירי כתיבה וציוד משרדי. בתקופת עבודתם של מוטי ורמי בחאן, ייבאה חאן מוצרים מהספק לוג'יטק תחת המותג זיירו. ביום 31.7.05 הסתיימה תקופת עבודתם של מוטי ורמי בחאן. 7. הנתבעת 4 (להלן -"אקסל") נוסדה בינואר 2006 על ידי מוטי ורמי ועוסקת ביבוא והפצה של ציוד משרדי. מוטי ורמי הינם בעלי המניות והדירקטורים היחידים באקסל. תמצית טענות הצדדים 8. לטענת ברמן, הפר מוטי את התחייבויותיו כלפיה בהסכם. ההפרות בוצעו הן בתקופת עבודתו כשכיר בחאן והן במסגרת אקסל. כל ההפרות בוצעו בתקופה לגביה התחייב לסודיות ולאי תחרות בברמן. על פי ההסכם התחייב מוטי לשלם לברמן פיצויים קבועים ומוסכמים מראש בגובה מלוא הסכומים ששולמו לו, דהיינו להשיב לברמן את מלוא התמורה ששולמה לו - לפנים משורת הדין - על פי ההסכם. עוד לטענת ברמן, רמי, חאן ואקסל גרמו, ביודעין וללא צידוק מספיק, למוטי להפר את הסכם, ועל כן חייבים הם ביחד ולחוד לשלם לברמן את מלוא סכום התביעה. לטענת הנתבעים 1,2 ו-4 מוטי כלל לא הפר את ההסכם והתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח שהפר. ההסכם אינו תקף בהיותו מנוגד לפסיקה שעניינה הגבלת חופש העיסוק. הפיצוי הנדרש מנוגד לדין ולפסיקה בדיני החוזים. לא רמי ולא אקסל גרמו להפרת חוזהו של מוטי. לטענת חאן, לא היא ולא מי מטעמה גרמו למוטי או לרמי להפר הסכם כלשהו עם ברמן, אם הסכם שכזה אכן הופר. 9. מטעם ברמן הוגשו תצהיריהם של רון אלקלעי, סמנכ"ל ברמן ומר מרדכי אורן המשמש כמנהל מחלקת המיכון המשרדי בברמן. מטעם חאן הוגש תצהירו של מנהל החברה יצחק נוימן. מטעם הנתבעים 1,2 ו-4 הוגשו תצהיריהם של מוטי, רמי, צחי פישביין אשר שימש כמנכ"ל חברת אופיס דיפו בין השנים 1994 - 2007 וכן תצהירה של הגב' רונית עובדיה אשר התפטרה מעבודתה בברמן בשנת 1998. בנוסף העידו מטעם ברמן מר אלון פרקש המנהל המסחרי בתחום הטכנולוגיה ברשת אופיס דיפו, ומטעם הנתבעים 1,2 ו-4 עו"ד שלמה בכור. דיון והכרעה הפרת ההסכם - תקופת העבודה בחאן 10. כאמור לעיל, עבד מוטי בחאן בתקופה שמיום 15.10.04 ועד ליום 31.7.05. מן הראיות המפורטות להלן עולה כי בתקופת עבודתו של מוטי בחאן, החלה חאן לראשונה לעסוק ברכישת מכונות חישוב מתוצרת הספק לוג'יטק. חאן אישרה כי מוטי ורמי עסקו ברכישת מוצרים מלוג'יטק ובשיווקם במהלך תקופת עבודתם אצלה (סעיף 28 לכתב ההגנה מטעמה וסע' 12 לתצהיר נוימן) וכי טרם עבודת השניים בחברה לא עסקה חאן במוצרי לוג'יטק (עדותו של נוימן בעמ' 44 לפרוט' מיום 18.1.09). רמי אישר כי במהלך עבודתו בחאן טיפל והיה מעורב בהזמנות של דוגמאות ומוצרים מלוג'יטק תחת שם המותג ZIRO כמי שהיה אחראי בחאן על תחום המיכון המשרדי וכמי שבקיא בתחום זה (סע' 3.5 לתצהירו). חשבונית של חברת לוג'יטק מיום 7.1.05 הממוענת לרמי בחאן, המעידה על אספקת דוגמאות של מכונות חישוב מתוצרת לוג'יטק צורפה כנספח ת/18 לתצהיר רון אלקלעי. חשבונית של לוג'יטק מיום 14.6.05 המעידה על אספקת 3000 יחידות של מכונות חישוב מתוצרת לוג'יטק לחאן ואישור הזמנה צורפו כנספח ת/19 לתצהיר רון אלקלעי. ואף מוטי הודה: "חאן ייבא מוצרי זיירו שיוצרו בלוג'יטק" (עמ' 21 לפרוט' מיום 25.12.08). 11. לוג'יטק הינו ספק הנמנה על רשימת הספקים המופיעים בנספח א'1 להסכם לגביהם התחייב מוטי שלא לעסוק ו/או להשתתף, בצורה ובאופן כלשהו, לא במישרין ולא בעקיפין, בעסק שיעסוק בקניה ו/או מכירה של מוצרים המיוצרים ו/או המשווקים על ידם (סעיף 6 להסכם). אלא שלשיטת הנתבעים מוטי לא הפר את ההסכם וזאת מאחר שהמוצרים שחאן ייבאה מלוג'יטק נשאו שם של מותג אחר - " זיירו" וכי הוא אישית לא היה מעורב ביבוא המוצרים מלוג'יטק, יבוא שנעשה על ידי רמי. בתצהירו טען מוטי כי "כשנערך הסכם הפרישה אני הבנתי כי כאשר מדברים על לוג'יטק מדובר במוצרים הנושאים את השם לוג'יטק" (סעיף 7.9 לתצהיר). כמו כן ביקשו הנתבעים להבהיר כי לוג'יטק הינה חברה יצרנית ומפעלה הוא מפעל ייצור ענק של מכונות חישוב ומחשבונים שונים עבור צדדים שלישיים תחת מותגים שונים שאינם קשורים ללוג'יטק, כך שפרשנות לפיה ההסכם חל על כל מכונה שמיוצרת בלוג'יטק , אינה סבירה ואינה לגיטימית (סעיף 2.5 לתצהירו של רמי). 12. אלא שטענה זו של הנתבעים סותרת את לשונו המפורשת של סעיף "אי התחרות" בהסכם. בסעיף זה אין אזכור למונח "מותג" או "שם מוצר" כלשהו. נהפוך הוא - ניסוח הסעיף מדגיש כי איסור התחרות מתייחס לכל מוצר "המיוצר או משווק" על ידי הספקים, ללא כל התייחסות לשם המוצר או למותג שתחת שמו הוא משווק. לשונו של הטקסט היא נקודת המוצא לפרשנות הסכם, היא משרטטת לפרשן את גבולות הגזרה של הפרשנות. אולם אין היא מהווה נקודת סיום שכן יש לאתר את אותה פרשנות המגשימה את תכלית החוזה, לאמור את אומד דעת הצדדים לו. (ע"א 2553/01 ארגון מגדלי הירקות נ' מדינת ישראל, פ"ד נט' (5) 481 בעמ' 492). בענייננו נראה כי לשון ההסכם משקפת את אומד דעת הצדדים עובר לחתימתו. במהלך המשא ומתן, הובהר למוטי כי ברמן חוששת משיתוף פעולה בינו לבין רמי, בכל הנוגע למוצרי קסיו ולוג'יטק כך העיד רון אלקלעי (בעמ' 7 לפרוט' מיום 15.12.08) וכך אמר גם מוטי (בעמ' 20 לפרוט' מיום 25.12.08): " רון אמר לי שאכן החשש של ברמן שאני אפתח עסק יחד עם רמי וזה החשש שלהם...". נמצא איפוא, כי מוטי ידע שהאינטרס העומד מאחורי ההסכם וסעיף "אי התחרות" הוא הרצון למנוע שיתוף פעולה בינו כמי שמומחה בתחום השיווק ובין רמי שלו היכרות אישית עם הספקים לוג'יטק וקסיו , שכן שיתוף פעולה שכזה עלול להסב נזק חמור לברמן. יתרה מכך, אף עדותו של מוטי בחקירתו הנגדית מעלה כי הבין את משמעות הסעיף וידע היטב את גבולות ההגבלה החלה עליו: " לגבי הפגישה בבית של נוימן - אני אמרתי שכל מוצר שהוא מכל חברה שהוא רשום בהסכם שלי אנחנו לא נביא... מלוג'יטק אסור היה לי להביא... זיירו זה רק מותג ואני לא יודע מי מייצר את המוצרים של זיירו. אם מוצר מיוצר על ידי לוג'יטק וכתוב עליו המותג זיירו, לשיטתי אסור לי לייבא... זה נכון שכל מוצר שמיוצר על ידי ספק שמופיע ברשימה אני לא יכול לייבא ולא לעבוד בעסק שעוסק ביבוא שלו ". (עמ' 20 לפרוט' מיום 25.12.08). אף עדותו של רמי תומכת במסקנה כי השניים ידעו שאסור למוטי לייבא מלוג'יטק תחת כל שם שהוא בתקופת ההגבלה. כשנשאל רמי מדוע התחילה אקסל לייבא מלוג'יטק רק לאחר תום תקופת ההגבלה הסביר: "לוג'יטק הבאנו מכונות אקסל באיזה שלב בתחילת 2007. לא עשינו קודם כי הסיטואציה באקסל הייתה שונה מחאן. באקסל מוטי הוא בעל מניות ומנהל בחברה ולא עשינו עסקים באותו שלב גם כן אופיס דיפו קנו מברמן בגלל ההגבלה של מוטי. אני בהסכם שלי יכול להביא לוג'יטק תחת אקסל אבל מוטי ביקש שאנחנו לא נעשה את זה". (עמ' 17 לפרוט' מיום 25.12.08). עובדה נוספת שאין עליה חולק היא, כי ייבוא המוצרים מלוג'יטק על ידי חאן בתקופת עבודתם של מוטי ורמי אצלה, נעשה באמצעות חברה גרמנית, כפי שעולה מהחשבונית נספח ת/21. ממכלול הראיות שלעיל עולה חשש של ממש, כי מוצרי לוג'יטק יובאו על ידי מוטי, רמי וחאן תחת השם זיירו ובאמצעות צד שלישי על מנת להסוות את העובדה כי אלו מוצרים המיוצרים ומשווקים על ידי לוג'יטק. 13. באשר לטענה השנייה אשר הועלתה על ידי הנתבעים ולפיה מוטי כלל לא היה מעורה ביבוא ובשיווק מוצרי לוג'יטק (תחת המותג זיירו). לכאורה על פי לשון סעיף "אי התחרות" אין כלל חשיבות לשאלה אם מוטי ידע או לא ידע או אם היה מעורב באופן אישי ביבוא אותם מוצרים, שכן בסעיף זה התחייב מוטי שלא לעבוד בעסק שיעסוק בקניית ו/או מכירת מוצרים המיוצרים או משווקים על ידי לוג'יטק. עם זאת שוכנענו, כי מעורבותו של מוטי ביבוא המוצרים ושיווקם אכן הוכחה. נוימן מנכ"ל חאן, הצהיר לגבי תפקידו של מוטי בחברה כי זה היה מנהל מכירות של כלל מוצרי חאן, ומוטי היה זה שקובע מה יימכר באמצעות חאן ומה לא (סע' 6 לתצהירו). יתרה מכך במסגרת חקירתו העיד: " מוטי היה זה שקבע שחברת חאן תייבא את מוצרי לוג'יטק אפשר להגיד שכן". ובהמשך: " מוטי היה ממונה על כל הסוכנים וכל מערכת ההפעלה ורמי עסק בנושא הטכנולוגי כך שכל הדברים היו תחת פיקוחו של מוטי ולא ניתן היה לעשות דבר בלעדיו " (עמ' 44 לפרוט' מיום 18.1.09). עדותו של נוימן לגבי הקשר של הנתבעים עם לוג'יטק הייתה עקבית ולא נסתרה. נוימן הצהיר כי למוטי ורמי הייתה יד חופשית לגבי ההתקשרות עם ספקים בזמן שעבדו בחאן, כי הם אלו שיזמו את ההתקשרות עם לוג'יטק והם אלו שהציעו לחאן לעבוד עמה, מתוך היכרות של שנים עם ספק זה (סע' 11 לתצהיר נוימן). נוימן חזר על גרסה זו אף בחקירתו הנגדית, על אף נסיונותיו של ב"כ הנתבעים למצוא סתירות בגרסתו : " רמי טיפל בהזמנה בלוג'יטק לפי הנחיות של מוטי ולא עשה שום דבר בלי לקבל הנחיות ממוטי כמו כל הסוכנים. גם כל הרכש היה בידי מוטי. הוא היה מנכל מכירות בחברת חאן והוא גם מנהל את הרכש וקבע איזה מוצרים יביאו ובאיזה כמויות ובאיזה מחירים ימכרו. אנחנו מכרנו זיירו. מוטי קבע שיביאו מחשבי זיירו. .... אני מסביר את העובדות ולא מתעקש. רמי היה האדם שבחר את המוצרים אבל לא קבע את הכמות של המוצרים ואת המועדים. הוא פעל בהתאם להוראות שהוא קיבל.. כפי הנראה אם מוטי רצה להזמין מוצרי זיירו הוא פנה לרמי". (עמ' 46 לפרוט' מיום 18.1.09). 14. הנתבעים ניסו לקעקע את הרושם שנוצר בכל הקשור למעמדו הבכיר של מוטי בחאן לעומת תפקידו של רמי, אלא שנוימן העיד כי באותו הזמן הפחית את משרתו לחצי משרה מתוך רצון לפרוש ועל כן המטרה בהבאתו של מוטי לעסק הייתה שיעזור לחתנו לנהל את העסק שכן האחרון היה חדש בענף. (עמ' 47 לפרוט' מיום 18.1.09). אין ספק שמדובר במעמד בכיר של מוטי במסגרת חאן. עוד הוכח כי הן במסגרת תפקידו בברמן והן במסגרת תפקידו בחאן היה מוטי אחראי על ארגון תערוכות שנערכו כל שנה לפני החזרה ללימודים בבתי הספר. בתערוכות אלה, הוצגו גם מוצרי מיכון משרדי, כולל המוצרים של לוג'יטק וקסיו. במסגרת התערוכות הוציאו הן ברמן והן חאן חוברות פרסום לכלל המוצרים המוצגים בתערוכה. מוטי היה זה שאירגן את שלוש תערוכות המוצרים שערכה חאן. בתערוכה שערכה חאן בחודש מאי 2005 הוצגו כל המוצרים שהיו במלאי של חאן, לרבות הדוגמאות מלוג'יטק שהגיעו בינואר 2005. (עמ' 21 לפרוט' מיום 25.12.08, עמ' 44 ו- 48 לפרוט' מיום 18.1.09). 15. על מנת להוכיח שקיים התחייבותו על פי הסכם הפרישה ונמנע מלקיים קשר עם ספקי לוג'יטק וקסיו במשך תקופת ההגבלה, צירף מוטי לתצהירו (כנספח ה') מכתבים מספקי לוג'יטק וקסיו ובהם מצהירים אלה כי מוטי לא יצר עמם קשר בכל אמצעי בתקופה זו. אלא שממסמכים אלו לא ניתן ללמוד, כי מוטי לא היה מעורב ביבוא המוצרים של הספקים הללו ובקשר שבינם לבין רמי. כך גם מתצהירו של מוטי לא ניתן להסיק, כי הוא שולל את ידיעתו או את מעורבותו בעקיפין ביבוא המוצרים והדוגמאות מלוג'יטק- ראה סעיף 6.5 לתצהירו : " הפרשנות התכליתית והנכונה של הגבלת העיסוק בהסכם הפרישה מחייבת כי הוא יחול אך ורק על מעשים ומחדלים שנעשו על ידי באופן אישי ובמודע... לא ייתכן כי ההגבלה תפורש כך שמעשים או מחדלים של אחרים, ככל שנעשו ללא מעורבות פעילה שלי, תהווה הפרה על ידי ". 16. מוטי ורמי מנסים לייחס את הפעילות מול לוג'יטק בתקופת עבודתם בחאן לרמי בלבד. תוך טענה שרמי הוא בעל ההיכרות הקודמת עם הספק והא היחיד מבין השנים שהינו בעל הידע בתחום המיכון המשרדי וזאת להבדיל מתחום הציוד המשרדי. אלא שממכלול הראיות והעדויות שהוצגו בפנינו מצטיירת תמונה שונה. הוכח כי מתוקף תפקידו כמנהל מכירות כללי בברמן, פיקח מוטי על כל סוכני המכירות של ברמן ושל אטלס (עמ' 12 -13 לפרוט' מיום 25.12.08). מוטי הודה כי הצטרף לרמי לנסיעות ללקוחות בארץ לצורך שיווק המיכון המשרדי, וכי בנסיעות של השניים לחו"ל היה מצטרף לא פעם לרמי בביקורים אצל ספקים (עמ' 22 לפרוט' מיום 25.12.08). 17. זאת ועוד, העדויות והראיות שבתיק מלמדות על קשר הדוק בין רמי למוטי, קשר שהתחיל בשנת 2001 והתהדק עם השנים עד להקמתם במשותף את חברת אקסל. השניים נהגו לנסוע לנסיעות עסקים יחד (ת/14). רמי אישר כי כשהתפטר מעבודתו באטלס ידע שמוטי כבר התפטר מעבודתו בברמן (עמ' 12 לפרוט' מיום 25.12.08). השניים החלו לעבוד בחאן באותו המועד - 15.10.04, מועד שבו נחתם הסכם הפרישה עם מוטי. מייד עם תחילת עבודתם בחאן, נסעו השניים לחו"ל בנסיעה עסקית מטעם חאן בגינה שולם להם באמצעות חברה בבעלותו של רמי סך של 83,000 ₪ (עמ' 16 לפרוט' מיום 25.12.08). נוימן העיד כי במהלך המו"מ עם מוטי להעסקתו בחאן הבהיר לו האחרון כי הוא קשור לרמי וכי הוא יסכים לעבוד בחאן רק אם רמי יועסק אף הוא על ידי חאן (עמ' 46 לפרוט' מיום 18.1.09). כפי שהעידו מוטי ורמי הם ניסחו ביחד טיוטת הסכם הבנות להעסקתם בחאן (ת/17). בטיוטה זו מכונים מוטי ורמי "השניים" וכל ההתייחסות אליהם במסגרת הטיוטה הינה כאל אחד. אף בעדותו נוקט רמי לשון רבים (עמ' 16 לפרוט' מיום 25.12.08), עובדה המחזקת את המסקנה בדבר שיתוף פעולה הדוק בין השניים. השניים אף סיימו את עבודתם בחאן באותו מועד, הקימו את חברת אקסל ביחד, בה הם משמשים כדירקטורים וכבעלי מניות בחלקים שווים ביניהם. 18. הוכח איפוא כי השניים פעלו בשיתוף פעולה ועל כן, לא מצאנו את גרסתם בדבר "הפרדת הכוחות" בכל הקשור בהתקשרות מול לוג'יטק במסגרת עבודתם בחאן, כמהימנה. הפרת ההסכם - באמצעות חברת אקסל 19. כאמור, סיימו מוטי ורמי את עבודתם בחאן בו זמנית ביום 31.7.05, וביום 8.1.06 נרשמה ברשם החברות חברה חדשה בבעלותם ובניהולם היא הנתבעת 4 חברת אקסל ציוד משרדי בע"מ (ת/22). מקבץ הראיות שהובאו במסגרת תיק זה, מוכיח ברמת ודאות גבוהה כי גם במסגרת אקסל, המשיך מוטי להפר את הסכם הפרישה, כאשר במאי 2006, היינו בתוך תקופת ההגבלה, ייבאה אקסל מוצרים מקסיו עבור אופיס דיפו באמצעות מפיץ מטעם קסיו בשם פונטו אזול. 20. הוכח כי בשנת 2006 ירד היקף המכירות של מוצרי קסיו ולוג'יטק מברמן לאופיס דיפו באופן משמעותי מכ- 2.3 מיליון ₪ לכ- 900 אלף ₪. (ראה ת/27 וכן עדותו של פרקש בעמ' 4 לפרוט' מיום 25.12.08). פרקש העיד כי בתקופה זו אופיס דיפו הפסיקה לרכוש את מוצרי קסיו ולוג'יטק מברמן והחלה לייבא אותם ישירות מפונטו אזול במקום לפנות ישירות ליצרן למרות ש "ברוב המקרים לקנות מהיצרן זה המחיר והמוצר הכי טוב". (ראה גם ת/24). עוד הוכח כי המפיץ פונטו אזול, עבד עם רמי בכל תקופת עבודתו באטלס (ראה עדותו של רמי בעמ' 18 לפרוט' מיום 25.12.08). מקבץ הנתונים הללו בצירוף העובדה כי אופיס דיפו קיבלה עבור מוצר מבוקש - מחשבון FX-82MS - מחיר מוזל מהמחירון והזהה למחיר המיוחד שניתן לברמן, בעת שרמי עבד אצלה (סעיף 58 לתצהיר רון אלקלעי ונספחים ת/24, ת/25 ו- ת/26), מעידים על כך שלא מדובר בצירוף מקרים, אלא בתכנון מוקפד של רמי ומוטי אשר ידעו כי אינם רשאים לייבא מוצרים מקסיו בתקופת ההגבלה וניסו להסוות זאת על ידי יצירת מצג כאילו אופיס דיפו, יבאה את המוצרים מפונטו אזול ללא קשר לאקסל. 21. תמיכה למסקנה זו מוצאים אנו אף בעדותו של פרקש. כשנשאל פרקש מי ניהל את המו"מ מטעם אופיס דיפו מול פונטו אזול , ציין כי קניין בשם גיא אשרוב פנה לבדו אל המפיץ. אלא שדברים אלה עומדים בסתירה לעדותו של מנכ"ל אופיס דיפו, שהעיד כי האחראי על בחירת הספקים לאופיס דיפו הוא מנהל הרכש היינו אלון פרקש בעצמו. מנכ"ל אופיס דיפו אף סיפר בעדותו על הקשר ההדוק בין אקסל לאופיס דיפו, קשר של ספק לקוח, שיתוף במחסנים, מימון של אקסל בידי אופיס דיפו ועוד (עמ' 10-11 לפרוט' מיום 25.12.08). 22. מכל האמור לעיל ניתן להסיק שאקסל היא שייבאה למעשה את מוצרי קסיו עבור אופיס דיפו, בהציגה מצג מטעה כאילו היבוא נעשה על ידי אופיס דיפו באופן ישיר. הדבר נעשה מן הטעם שמוטי ורמי ידעו כי פעולותיהם הינן בניגוד להסכם של מוטי. נסיבות חתימת הסכם הפרישה 23. בכתב ההגנה טען מוטי כי הוא חתם על ההסכם "בלית ברירה ומתוך מצוקה כספית, הטעיה, טעות, כפיה ועושק כלכלי" (סעיף 3.7 לכתב ההגנה). לא זו בלבד שטענה זו לא נתמכה בבדל ראיה ואין בצידה כל פירוט כיאה לטענה מסוג זה, אלא שהוכח ההיפך. מוטי לא ציין מי אילץ אותו לחתום על הסכם הפרישה ובאילו נסיבות היה האילוץ. כל שידע לספר הוא על יוסי זקליס ז"ל מנכ"ל ברמן עמו היו לו יחסים קרובים של יותר מאח (עמ' 20 לפרוט' מיום 25.12.08). גם טענתו בדבר היותו מצוי במצוקה כלכלית, לא הוכחה. כשנשאל בחקירתו הנגדית האם נכון לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2004 - המועד בו חתם על ההסכם - היו תלויות נגדו תביעות כספיות, הליכי הוצאה לפועל, עיקולים על נכסים וכד' השיב על כל אלו בשלילה (עמ' 23 לפרוט' מיום 25.12.08). הוכח כי משכורתו החודשית של מוטי בארבע השנים שקדמו לעזיבתו את ברמן היתה בסך של כ- 42,000 ₪ בתוספת תנאים סוציאליים והטבות נוספות (טפסי 106 צורפו לתצהירו של רון אלקלעי כנספח ת/10). רון אלקלעי גם העיד על כך שבמועד ההתפטרות, כשניסה לשכנע את מוטי להישאר בברמן, אמר זה שיש לו אלטרנטיבה לקבל שכר של 80,000 ₪ מאחד המתחרים (עמ' 7 לפרוט' מיום 15.12.08). עוד הוכח שבאותו יום בו חתם מוטי על ההסכם, החל לעבוד בחאן, שם השתכר סכום לא מבוטל של כ- 43,000 ₪ (סע' 8 לת/17). 24. גם טענתו של מוטי כאילו במהלך המו"מ לחתימת ההסכם לא היה מיוצג על ידי עורך דין - נסתרה. הוצגה בפנינו התכתובת שהוחלפה בין עו"ד יעקב שרעבי מטעם מוטי לבין עורכת הדין מטעם ברמן וכן התכתבות בין האחרונה לבין רון אלקלעי. מתכתובת זו עולה כי בין הללו נוהלו מספר שיחות טלפון והוחלפו טיוטות שהביאו לידי שינויים ותיקונים שביקש גם מוטי לבצע בהסכם (ראה ת/5, ת/6 ו- ת/7 לתצהיר רון אלקלעי) . עדותו של רון אלקלעי באשר להתנהלות המו"מ בנוגע לחתימה על הסכם הפרישה הייתה מהימנה עלינו. על פי עדות זו בין המועד בו הודיע מוטי על התפטרותו בחודש אוגוסט 2004 לבין יום ה- 15.10.04 מועד בו נחתם ההסכם, נוהל מו"מ בין הצדדים ברוח טובה. רון אלקלעי העיד כי מוטי ביקש לערוך תיקונים בהסכם ובעיקר בכל הנוגע לסעיף "אי התחרות". מוטי אישר כי הפתק (ת/4) שמסר לרון אלקלעי במהלך אחת הפגישות נכתב על ידו, בכתב ידו בפתק זה רשם מוטי נוסח מוצע לסעיף הנ"ל וכתב כי הוא "בהתאם להבנות שהיו". (עמ' 21 לפרוט' מיום 25.12.08). 25. מן המקובץ עולה כי מוטי כאיש עסקים מנוסה, ניהל מו"מ ארוך כשהוא מיוצג או לפחות נעזר בשירותי עורך דין וכשהוא שוקל את כל החלופות העומדות בפניו. אין איפוא יסוד לטענה בדבר הטעיה, עושק וכיוצא באלו טענות. תוקפו של "סעיף אי התחרות" בהסכם 26. טענה מרכזית אותה מעלים הנתבעים הינה כי ההסכם וסעיף אי התחרות אינם מבטאים אינטרסים לגיטימיים של ברמן כמעביד ומהווים הגבלת עיסוק בלתי סבירה. משכך, אין תוקף לסעיפים אלו שבהסכם. 27. אנו דוחים טענה זו. אנו סבורים כי בענייננו אין המדובר בתביעה שעניינה הגבלת חופש עיסוק, שכן ברמן לא עתרה למתן צו שימנע ממוטי לעבוד בחברה מתחרה ואף לא לפיצוי על נזקים שנגרמו לה. עניינו של הליך זה הוא בתביעה כספית שעילתה הפרת הסכם שנחתם בין מוטי לברמן ואילו הסעד המתבקש הינו השבת הסכום ששולם למוטי כנגד ההתחייבויות שהופרו. ניתן להצביע על שלושה מצבים עיקריים בהם בית הדין נדרש לשאלות בעלות זיקה לנושא הגבלת חופש העיסוק: א. בקשה לצו מניעה - זמני או קבוע - למנוע עיסוקו של עובד בין אם מדובר בבקשה הסומכת עצמה על התחייבות מפורשת ובין אם לאו. ב. תביעה לפיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו למעסיק על ידי עובד לשעבר אשר הפר התחייבות שעניינה הגבלת עיסוקו של העובד או הפרת חובתו לשמירת סודותיו המסחריים של המעסיק. ג. תביעה להשבת סכומים שניתנו לעובד כנגד התחייבותו שלא להתחרות במעסיקו לשעבר לאחר שהעובד הפר התחייבות זו. בשני המקרים הראשונים, מדובר בתביעות שעניינן הגבלת חופש העיסוק של העובד. על אותם מקרים חלות אמות המידה שבפסיקה הקובעות מתי ובאלו תנאים ניתן להגביל את חופש עיסוקו של העובד. אף שיש דגשים שונים ולהבחין בין מקרה של בקשה לצו מניעה ובין מקרה של תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו, הרי שבשני המקרים מדובר בהגבלת העיסוק. במקרה דנן, אין אנו נדרשים להבחנות בין שני מקרים אלו. המקרה השלישי הוא המקרה העומד להכרעתינו. עילת התביעה אינה להגבלת עיסוקו של מוטי וגם לא תביעה כספית לפיצוי בגין נזק שנגרם לברמן בגין הפרת ההתחייבות להגבלת העיסוק. התביעה הינה להשבת סכומים ששולמו למוטי בגין הסכמתו להגבלה חלקית של עיסוקו והפרת התחייבותו זו של מוטי. משכך, אין מקום להחיל על מקרה זה את אמות המידה שנקבעו בפסיקה באשר לאפשרות הגבלת עיסוקו של עובד. (ראה גם: עב' (ת"א) 6191/03 איזוטסט בע"מ נ' שמעון מיכאלי, , פס"ד מיום 20.3.06 ועב' (חיפה) 2029/04 מילניום תשלובת דפוס דיגיטלי נ' בנו אורי, , פס"ד מיום 27.4.06). סעיף "אי התחרות" תקף גם אם מדובר בהגבלת עיסוק 28. אף אם מדובר בסעיף שעניינו הגבלת עיסוק, הרי שבמקרה דנן יש ליתן לו תוקף וזאת על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת תוקפה של תניה בהסכם המגבילה את חופש העיסוק של העובד. פסקי הדין המנחים לעניין הגבלת חופש העיסוק הינם, פסק דינו של בית המשפט העליון ע"א 6601/96 AES SYSTEM UNC נ' משה סער ואח' פ"ד נד (3),850 (להלן - "ענין סער") ופסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ נ. רדגארד בע"מ פד"ע לד' 294 (להלן - "ענין צ'ק פוינט").   בעניין סער נקבע על ידי בית המשפט העליון, כי תניה בין עובד ומעביד המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו, בלא להגן על אינטרסים לגיטימיים של המעביד (הגבלה "עירומה"), היא בטלה. האינטרס הלגיטימי של המעביד הוא, בין השאר, בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו. עוד נקבע, כי יש להתחשב ביחסי האימון שבין העובד והמעביד, בהלכות מסחר ראויות ובחובת תום הלב. בהיקף ההגבלה יש להתחשב גם בסבירות ובמדתיות. קובע הנשיא ברק (עמ' 878) : "את עמדתי ניתן לסכם בארבע הפרופוזיציות האלה: ראשית, תניה בין מעביד לעובד המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרסים לגיטימיים" של המעביד, היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור"; שנית, "האינטרס הלגיטימי" של המעביד - הנותן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד - הוא האינטרס ה"קנייני" או "מעין קנייני" של המעביד בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו (עד כמה שהיא סודית). רשימה זו אינה סגורה, בקביעה של רשימת "האינטרסים הלגיטימיים" יש להתחשב ביחסי האמון שבין עובד מעביד, בהילכות המסחר הראויות ובחובת תום - הלב וההגינות שבין עובד למעביד; שלישית, ההגנה הניתנת "לאינטרסים הלגיטימיים" של המעביד אינה מוחלטת.היקפה נקבע על פי מבחנים של סבירות ומידתיות, המתחשבים במועדה, בתחומה ובסוגה של ההגבלה; רביעית, ככלל, אין למעביד "אינטרס לגיטימי" שעובדו לא יתחרה בו לאחר סיום עבודתו. על כן הגבלת חופש העיסוק של המעביד המגשימה אך את האינטרס של המעביד שעובדו לא יתחרה בו ("אי תחרותיות כלשעצמה") נוגדת את תקנת הציבור. בטלותה של הגבלה זו נובעת מהיעדר "אינטרס לגיטימי" ביסודה, ועל כן, ככלל, אין מקום כלל לבחון את סבירותה או את מידתיותה של אותה הגבלה".   בענין צ'ק פוינט קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי להגבלת חופש העיסוק אין ליתן שלעצמה משקל רב. תינתן להגבלה זו נפקות רק אם היא סבירה ומגינה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים. ניתן להגביל את חופש עיסוקו של עובד בין השאר, במקרים הבאים: משהוכח סוד מסחרי, כשניתנה הכשרה מיוחדת, כשניתנה תמורה מיוחדת וכן כשהופרה חובת תום הלב.   בית הדין הארצי מפי הנשיא אדלר קובע, כי בטרם יגביל בית הדין את עיסוקו של עובד, עליו לבחון את הנסיבות הבאות (עמ' 314- 313): "(א) סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם. "סודות מסחריים" מוגנים מכח החוקים העוסקים בקניין רוחני ובעתיד אף מכח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999... מכיוון שהנושא מוסדר בחקיקה, אין צורך בתניית הגבלת עיסוק כל מנת לאכוף את זכויות המעסיק הקודם... (ב) הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסויימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסויימת; זאת, כתמורה עבור ההשקעה של המעסיק בהכשרתו. ברי, שאם העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה. ג) תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד - מעביד. ד) חובת תום הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב. דוגמה להפרת חובת האמון היא התקשרות עובד בזמן עבודתו עם אנשים אחרים כדי להעתיק את תהליך הייצור של מעסיקו... בהקשר זה נציין, כי חובות האמון המוטלות על בעלי תפקידים בכירים רחבות יותר בהשוואה לעובדים זוטרים יותר. מחובת האמון המוטלת על עובד נגזרות חובות רבות, שרובן מתייחסות לפרק הזמן בו מתקיימים יחסי עובד- מעביד. עם זאת, חובת האמון מתקיימת גם בתום יחסי העבודה, ובדרך כלל קשורה לנושא התחרות של העובד עם מעסיקו הקודם...".   מוסיף הנשיא אדלר, כי ארבעת הנסיבות הנ"ל, אינן רשימה סגורה ועל בית הדין לשקול כל מקרה לגופו כאשר הכלל המנחה הוא שאין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אלא אם כן מתקיימת אחת מאותן נסיבות. אין בקיומה של אחת הנסיבות, כדי לחייב את בית הדין ליתן תוקף לתנייה זו וההכרעה תעשה על פי מכלול העקרונות והאינטרסים של הנוגעים למקרה הנדון. 29. על פי ההסכם וסעיף "אי התחרות" היה רשאי מוטי להמשיך ולעסוק בתחום עיסוקו בשיווק מוצרי כתיבה ובמיכון משרדי. מוטי היה רשאי לעשות שימוש בכל כישוריו, בידע ובמיומנות שלו במכירות ובשיווק, בקשרים שצבר עם לקוחות וספקים, בכפוף להגבלה אחת המתייחסת לחלק מהספקים של ברמן ואטלס ששמותיהם פורטו בנספח א'1 להסכם. ההתחייבות לאי תחרות הוגדרה לתקופה קצובה ולגבי רשימת ספקים מצומצמת. משכך אין המדובר בהגבלה גורפת שהוטלה על מוטי אלא באינטרס לגיטימי של מעביד להגן על הקשר עם הספקים שלו, ולדרוש מעובד בכיר, שהיה חשוף לכל המידע העסקי והמסחרי- תקופת צינון מוגבלת. בהתחשב בכך, יש לכבד את חופש החוזים ועקרון כיבוד ההסכמים (דבע נא/148-3 צור גיסלר בע"מ נ' כהן , פד"ע כג 115). תמורה מיוחדת 30. הוכח כי מוטי קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבותו שלא להתחרות בברמן, תמורה שהורכבה ממענק פרישה ופיצויי פיטורים, שלא הגיעו למוטי על פי דין, בסכומים נכבדים. משכך, התקיים אחד התנאים המצדיק הגבלת עיסוק על פי המפורט בענין צ'ק פוינט. הואיל ומוטי לא עמד בתנאי ההסכם והפר אותו הרי שזכאית התובעת להשבת הסכומים ששולמו כתמורה מיוחדת להגבלת עיסוקו של מוטי. הזכאות לפיצויי פיטורים 31. אין חולק כי מוטי התפטר מעבודתו בברמן. ההסכם קובע בסעיף 4 למבוא, כי: "ביום 2.8.04 הודיע מוטי לברמן על התפטרותו מעבודתו בברמן וביקש לקבל מברמן, לפנים משורת הדין, ובהתחשב בתקופת עבודתו הארוכה והיחסים שבין הצדדים, מענק פרישה ופיצויי פיטורין". כיום טוען מוטי כי הפיצויים הגיעו לו ממילא, וזאת מכח נוהג שהיה קיים בברמן. הנתבעים הצביעו על כך כי גם רמי קיבל פיצויי פיטורים כאשר התפטר והראו כי שני עובדים נוספים- רונית עובדיה וגיא טומננקו - קיבלו פיצויי פיטורים כשהתפטרו. ולפיכך אין מדובר בתשלום חריג ולא בתמורה מיוחדת אלא בתמורה רגילה המשתלמת לעובדי ברמן גם לאלו שאינם זכאים לפיצויי פיטורים מכח החוק. 32. נוהג הינו בן חריג בעולם יחסי העבודה והוא פועל יוצא ממציאות מסוימת במקום העבודה שאינה מעוגנת בהסדרים בכתב. ההלכה הפסוקה קובעת כי הוכחתו של נוהג חייבת להיות וודאית וחד משמעית (דב"ע מח/40-3 חבקין נ' גחלת גמול חסכון לחינוך בע"מ, פד"ע כ 169). הוכחה חד משמעית זו צריך שתתייחס הן לקיומו של נוהג והן להיקפו. הנטל להוכחת קיומו של נוהג מוטל על כתפי הטוען לו, כשלצורך הוכחת נוהג יש להציג תשתית ראייתית נאותה ואין די בהוכחת מספר מקרים בודדים (דב"ע נז/115-3 מרקדו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, , מיום 20.5.98). 33. נקדים ונאמר כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת נוהג לתשלום פיצויי פיטורים גם במקרה של התפטרות. מוטי עבד בברמן משך כמעט שני עשורים, ואף על פי כן ידע להצביע על שלושה עובדים בלבד שלטענתו התפטרו ובכל זאת קיבלו פיצויי פיטורים. מעבר לכך מוטי לא ציין כל פרט עובדתי אחר בנוגע לאותם עובדים, כגון: תפקידם, וותקם בברמן, נסיבות התפטרותם או כל נתון אחר. מחומר הראיות למדנו כי העובדת רונית עובדיה והעובד גיא טומננקו, התפטרו מעבודתם בברמן לצורך נסיעה לחו"ל ובנסיבות אלה שולמו להם פיצויי פיטורים (עמ' 14 לפרוט' מיום 15.12.08 ועמ' 7 ו- 23 לפרוט' מיום 25.12.08). בעובדות אלה אין די בכדי להצביע על נוהג לפיו כל מי שמתפטר מברמן, זכאי לפיצויי פיטורים. 34. באשר לרמי, ראשית יש לציין כי מבחינת הנתונים האישיים -וותק ומעמד- שונה המקרה שלו מהמקרה של מוטי. ובכל מקרה שוכנענו כי נסיבות סיום העסקתו היו על רקע עימות שנוצר בינו לבין ברמן, ודרישתה של ברמן כי ישיב לה סכום אותו נאלצה לשלם בגין שימוש שעשה בקוד הרשאה למחשב של ברמן, ללא אישור. הודעתו של רמי בעקבות דרישה זו היתה כי הוא מתפטר או כפי שהעיד רון אלקלעי אמירתו "תפטרו אותי" (סע' 45 לתצהירו של רון אלקלעי וכן עמ' 13 לפרוט' מיום 25.12.08). בנסיבות אלה, כפי שהעיד רון אלקלעי, התעוררה שאלה האם רמי התפטר או פוטר והינו זכאי לפיצויי פיטורים. לאחר קבלת ייעוץ משפטי, הוחלט לשלם לו את פיצויי הפיטורים על מנת להימנע מחשיפה לתביעה משפטית בעתיד ומאחר והיה מדובר בסכום פיצויים נמוך לאור וותקו. (עמ' 7 לפרוט' מיום 15.12.08). כך שגם מקרהו של רמי אינו מלמד על נוהג כלשהו. (יש לציין כי רמי חתם על כתב קבלה ואישור - ת/15 במסגרתם התחייב התחייבויות עתידיות שונות כלפי ברמן ואטלס). 35. נמצא איפוא, כי מוטי לא הצליח להוכיח נוהג. בניגוד לטענתו זו וכך העיד רון אלקלעי כי אין ולא קיים שום נוהג בברמן לפיו פיצויי הפיטורים משולמים לעובדים שמתפטרים בכל מקרה. קופות הפיצויים הינן בבעלותה הבלעדית של ברמן, וכל מקרה נדון לגופו והיה מסור לשיקול דעתו הבלעדי של המנכ"ל יוסי זקליס (סע' 34 לתצהירו). רון אלקלעי אף העיד כי בסמוך להתפטרותו פנה אליו מוטי וביקש כי יסייע לו לשכנע את זקליס להסכים לכך שברמן תשלם לו לפנים משורת הדין פיצויי פיטורים, בהתחשב בתקופת עבודתו הארוכה והיחסים הטובים שבין הצדדים (סע' 10 לתצהירו), גרסה המתיישבת עם מה שסוכם בסופו של דבר במסגרת ההסכם. מענק הפרישה 36. כאמור, פיצויי הפיטורים שולמו למוטי לפנים משורת הדין וכנגד התחייבויותיו של מוטי במסגרת ההסכם. בכל הנוגע למענק הפרישה - אין חולק כי כשלוש שנים לפני התפטרותו, בתאריך 13.9.01, קיבל מוטי מברמן סכום של 120,000 ₪ בהמחאה. 37. בסעיף 2 להסכם תחת הכותרת "הצהרות מוטי" נכתב כדלקמן: " מוטי מצהיר, מאשר ומתחייב בזה כדלקמן:... 2.2 כי הוא נותר חייב לברמן סך של 120,000 ₪ בגין הלוואה שקיבל מברמן, במהלך תקופת העבודה השנייה, אשר טרם נפרעה על ידו (להלן:"החוב לברמן")". בסעיף 4 להסכם שכותרתו "החזר הלוואות ושחרור ברמן מערבותה". התחייב מוטי, בין היתר, לפרוע את החוב לברמן, ובסעיף 7 נתן מוטי לברמן הוראה בלתי חוזרת ליטול את מענק הפרישה על חשבון החוב לברמן. 38. בניגוד לאמור בהסכם, טוען מוטי כי הסכום של 120,000 ₪ ניתן לו כמענק מלכתחילה ולא כהלוואה. מוטי לא השכיל להציג הוכחות כלשהן לסתירת הסכם חתום. מדובר בהתחייבות בכתב, החוזרת במספר סעיפים, עליה חתם מוטי תוך ידיעה והבנה ולאחר שהסתייע בייעוץ משפטי. אכן, גם התובעת כשלה מלהביא ראיה חותכת, דוגמת הסכם הלוואה הקובע מועד לפירעון, שיעורי ריבית וכיוצא באלו נתונים המעידים על כך שדובר בהלוואה ולא במענק. אלא שההסכם מדבר בעד עצמו. לכך נוספת עדותו של רון אלקלעי ולפיה יוסי זקליס ז"ל קרא לו מיד לאחר השיחה עם מוטי ואמר לו שהחליט לתת למוטי הלוואה ושהוא יטפל בצעדים הטכניים של מתן ההלוואה (עמ' 6 לפרוט' מיום 15.12.08). עוד נמצא, כי בספח ההמצאה שניתנה למוטי נרשם בזמן אמת על ידי גב' ורדה זקליס אשר הוציאה את ההמחאה, כי מדובר ב"הלוואה" (ת/12). בספרי ברמן נרשם כי מדובר בהלוואה. מוטי חויב מדי חודש, בשווי הריבית בגין ההלוואה, בהתאם לתקנות מס הכנסה, כפי שניתן לראות בתלושי השכר שלו (טפסי 101, המפרטים את רכיבי השכר השנתי של מוטי, במהלך השנים 2002-2004, המעידים על זקיפת "שווי הריבית" בגין ההלוואה צורפו כנספח ת/2). מוטי אישר בעדותו כי בתלושי השכר היה רשום במפורש ניכוי מס בסך 600 ₪ בגין "שווי הריבית" על ההלוואה. (עמ' 22 לפרוט' מיום 25.12.08). זאת ועוד, התברר כי במשכורת חודש אוגוסט 2004 (אשר שולמה בספטמבר), קיבל מוטי מענק של 50,000 ₪ (- בונוס ראה ת/2) ועל כן אין זה סביר כי מספר ימים לאחר מכן יקבל מענק נוסף בשווי 120,000 ₪. מכאן שאנו מקבלים את גרסת ברמן ולפיה הסכום של 120,000 ₪ היה בגדר הלוואה ואין מדובר במענק. 39. לאור האמור משהוכח כי מוטי קיבל תמורה משמעותית ומיוחדת בעד התחייבותו , הרי שהגבלת עיסוקו, במתכונתה המצומצמת כפי שהוגדרה בהסכם, עומדת בדרישות הפסיקה והיא תקפה מן הבחינה המשפטית. משלא עמד מוטי בתנאי ההסכם עליו להשיב לברמן את הסכומים שקיבל בגין התחייבות זו. אין אנו מקבלים את טענת הנתבעים ולפיה, אין די בהוכחת תמורה מיוחדת מקום בו לא קיים סוד מסחרי. לפי טענה זו, על המעסיק הטוען לתקפותו של סעיף אי תחרות להוכיח גם קיומו של סוד מסחרי וגם מתן תמורה מיוחדת. בהתאם למפורט בענין צ'ק פויינט, מדובר בשני עניינים שונים אשר בהתקיים אחד מהם, רשאי בית הדין לבחון האם ליתן תוקף להתחייבות להגבלת העיסוק. ככל שמוכח סוד מסחרי, הרי שהתקיימה אחת העילות להגבלת העיסוק ובכפוף לתנאים נוספים שפורטו בפסיקה. ככל שניתנה תמורה מיוחדת, הרי שאין צורך בהוכחת סוד מסחרי בנוסף לכך ובית הדין ישקול האם אכן מדובר בתמורה מיוחדת ובהתאם לכך, יקבע את עמדתו באשר למתן תוקף להגבלת העיסוק. כמפורט לעיל, במקרה דנן הוכח כי ניתנה למוטי תמורה מיוחדת בגין התחייבותו להגבלת העיסוק. תום לב 40. יש ליתן משקל לחובות תום הלב גם בסוגיית הגבלת העיסוק. בע"ע 189/03 גירית בע"מ נ' מרדכי אביב ואח' פד' לט' 728 (להלן - ענין גירית), הוגבל עיסוקם של העובדים למשך 12 חודשים, בהסתמך על שני אינטרסים שהוכרו כ"לגיטימיים": האחד, בלעדיות הקשר שבין המעסיק לשעבר לבין הספק הרלוונטי, קשר שנמשך כארבעים שנה ואשר אותו ניסו העובדים לנכס לעצמם; השני, חוסר תום הלב הקיצוני של העובדים, אשר "במהלך עבודתם אצל המעסיק קשרו קשר - תרתי משמע - עם הסוכן הראשי של מעסיקם לפתוח עסק מתחרה לאחר סיום עבודתם בחברה" (שם, בסעיף 12 לפסק הדין).   כבר בשלב זה נציין, כי למרות שעניין גירית עסק בהפרת חובת האמון תוך כדי יחסי העבודה, הרי שאותן חובות - גם אם בדגשים שונים והיקפים אחרים - חלות גם לאחר סיום יחסי העבודה. 41. אנו סבורים כי מוטי הפר את חובות תום הלב וההגינות בהן הוא חב כלפי ברמן, באופן המגיע כדי הפרת "אינטרס לגיטימי" של ברמן כדרישת הפסיקה.   מנהל בכיר ברמה של סמנכ"ל דוגמת מוטי, שהיה נגיש וחשוף לכל המידע העסקי והמסחרי של ברמן, וניהל קשרים עם ספקים שהקשר בינם לבין ברמן נקשר משך שנים ארוכות - אינו רשאי להקים חברה מתחרה במסגרתה ינצל את קשריו עם ספקים אלו, וזאת בניגוד להתחייבות מפורשת שנטל על עצמו שלא לעשות כן. בע"ע 1055/01 אירוקה אינטרנשיונל בע"מ נ' אנתוני קורי ואח' (פסק דין מיום 6.3.01) עומדת סגנית הנשיא ברק על משמעות תום הלב בהקשר לשאלת הגבלת חופש העיסוק וקובעת (סעיף 17 לפסק הדין): "...מדובר במי שהיה מנהל של המערערת ולימים חתם עמה על הסכם ניהול לפיו הוא לא יחשב לעובד של המערערת וכן הוא לא יתחרה בה. ספק אם במקרה זה מדובר בעובד הנמצא בעמדת מיקוח חלשה לעומת מעבידו. מדובר במי שהפסיק לעסוק במערערת על מנת לפתוח עסק משלו. כאשר באים לשקול את מאזן האינטרסים יש לקחת בחשבון את האיזון הראוי בין עקרון חופש העיסוק, לפיו יש לתת משקל לזכותו של עובד לעבוד בשטח בו הוא מיומן ובו הוא מפיק את מירב הסיפוק... העיקרון לפיו אין לפגוע בקניינו של אדם במידה וקניין זה אינו יכול להיות נחלת הכלל או נחלתו של העובד המתחרה והעיקרון שחוזים יש לכבד... יש לקחת בחשבון הן לעניין השיקול של קביעת זכויותיו של המשיב מספר 1 כעובד, והן לעניין הגבלת חופש העיסוק את התחייבותו המפורשת של המשיב מספר 1 ואת שאלת תום לבו... בעת הדיון בפנינו אמרה באת כוחו של מר קורי כי הוא היה מודע להסכם אלא שהוא סבר שלמרות ההסכם הוא יכול לנהוג בניגוד לו לאור הפסיקה האחרונה. אלא שהפסיקה מאזנת בין אינטרסים. כמו כן היא מאזנת גם בין האינטרס להגן על עובד בעל כושר המיקוח החלש לעומת כוח המיקוח של המעביד. עם זאת יש לקחת בחשבון את התנהגות העובד ולבחון האם היא התנהגות בתום לב. תום לב הוא מושג שסתום אשר נקבע על פי אמת מידה אובייקטיבית. אשר על כן יש לבחון את התנהגותו האובייקטיבית של המשיב מספר 1 לאור התחייבותו המפורשת ובלקיחה בחשבון את המיוחד ליחסי עבודה ואת זכותו לחופש העיסוק...". 42. בהתחשב בכל האמור לעיל, אנו קובעים כי מוטי הפר את ההסכם, הסכם אשר הינו תקף על פי הדין ואמות המידה שנקבעו בפסיקה. גרם הפרת חוזה 43. לטענת ברמן יש לחייב את רמי, חאן ואקסל באותו סכום שנדרש ממוטי וזאת בגין כך שגרמו למוטי להפר את ההסכם. עוולת גרם הפרת חוזה נועדה להגן על חוזה מחייב מפני התערבותו של מי שאינו צד לחוזה. העוולה מעוגנת בסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין ולפיו: "מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון" .   כדי להוכיח שבעניינינו מתקיימים תנאי העוולה, על ברמן להראות כי בינה לבין מוטי היה חוזה מחייב (כפי שאכן הוכח), שהופר בעקבות התערבותם של רמי, חאן ואקסל, אשר ידעו על קיומו של החוזה ועל אף זאת, ללא צידוק מספיק גרמו במעשיהם להפרת החוזה. 44. באשר לרמי - מן התשתית העובדתית אשר נפרשה לפנינו עולה כי רמי במסגרת תפקידו באטלס, הוא זה שעמד בקשר רציף עם הספקים לוג'יטק וקסיו (והמפיץ מטעמו פונטו אזול) והיה אחראי על כל רכישת המוצרים מהספקים הללו, על כל הכרוך בכך. כפי שהוכח, רמי היה בקשר הדוק עם מוטי, הן בתקופת עבודתם בברמן, הן במסגרת עבודתם המשותפת בחאן וכמובן עת הקימו השניים במשותף את חברת אקסל. רמי ידע והכיר את הסכם הפרישה של מוטי על תנאיו והתחייבויותיו, כפי שהעיד: "ידעתי שלמוטי אסור להיות בקשר עם לוג'יטק לתקופה של שנתיים". (עמ' 14 לפרוט' מיום 25.12.08). כמו כן רמי ומוטי טענו כי הציגו בפני נוימן את ההסכם ואת רשימת הספקים עמם הייתה התקשרותו של מוטי מוגבלת. (עמ' 19 לפרוט' מיום 25.12.08). 45. חרף ידיעתו הברורה, הוכח כי בתקופת עבודתם של השניים בחאן וכמובן במסגרת חברתם המשותפת- אקסל, קיים רמי קשר עם לוג'יטק וקסיו ועסק בייבוא ובשיווק של מוצריהם בשיתוף עם מוטי. כפי שקבענו לעיל, גרסתם בדבר "הפרדת כוחות" בכל הקשור לקשר עם הספקים הללו, איננה סבירה ואיננה הגיונית ומתקבל הרושם כי רמי פעל להסוואת עובדת יבוא מוצרי לוג'יטק באמצעות חברה גרמנית, תוך שימוש במותג "זיירו", בכדי ל"מלט" את מוטי משיניו של סעיף "אי התחרות". בעקבות עדותו של רמי לפיה, לשיטתו, מותר היה על פי ההסכם לייבא מוצרים מלוג'יטק אם הם נושאים את שם המותג "זיירו", עומת רמי בחקירתו הנגדית מול ההוראות המפורשות בהסכם של מוטי, ואז השיב: " זה לא מענייני ההסכם של מוטי. כל מה שכתבתי בתצהיר שלי באשר להסכם של מוטי יש להתעלם ממנו ". (עמ' 15 לפרוט' מיום 25.12.08). 46. לפיכך קובעים אנו, כי רמי גרם ביודעין למוטי להפר את הסכם הפרישה שלו עם ברמן, וזאת ללא כל צידוק, ובכך ביצע כלפי ברמן עוולה של גרם הפרת חוזה. כך גם בכל הנוגע לאקסל. זו עבדה בשיתוף פעולה עם אופיס דיפו ועסקה בתוך תקופת ההגבלה ביבוא ושיווק מוצרי קסיו, תוך הסוואת הייבוא כאילו נעשה על ידי אופיס דיפו. אקסל, כחברה שמוטי ורמי הם בעלי המניות והדירקטורים היחידים, ידעה היטב, מתוקף ידיעתם של מוטי ורמי, על התחייבויותיו של מוטי בהסכם, וחרף זאת גרמה אקסל באמצעות השניים, להפרתו של הסכם זה. 47. בדומה לכך מצאנו כי גם חאן באמצעות מנהלה נוימן, ידעה על ההסכם לרבות מגבלתו של מוטי להתקשר עם הספקים המנויים בנספח א'1 להסכם וביניהם לוג'יטק, ואף על פי כן גרמה לו להפר את אותה מגבלה. חאן ידעה היטב שברמן היא זו שמייבאת את מוצרי לוג'יטק לישראל (סע' 12 לתצהיר נוימן ) וכן עדותו (בעמ' 44 לפרוט' מיום 25.12.08): "הספקים של ברמן היו ידועים לי ולא היו סודות מי הם הספקים". נוימן אף אישר, כי מוטי אמר לו כי כשעבד בברמן היה בקשר עם הספק לוג'יטק (סע' 10 לתצהירו). חאן ידעה כי מוטי מנהל מו"מ עם ברמן על הסכם פרישה וכי יש טיוטות להסכם זה ונוימן אף אישר שנאמר לו שמוטי ורמי מנועים מלפנות לספקים מסוימים (עמ' 44 לפרוט' מיום 18.1.09). אין חולק כי בתקופת עבודתם של מוטי ורמי בחאן, פעלה זו לקניה ומכירה של מוצרים מחברת לוג'יטק, ספק הנמנה על רשימת הספקים המפורטים בנספח א'1 להסכם. 48. כיצד מסביר זאת נוימן ? "... לא היה אכפת לי מרשימת הספקים... ידעתי שהם מנהלים מו"מ על הסכם הפרישה. ידעתי שהם מנועים מלעבוד עם ספקים מסוימים ולא עניין אותי מי הם אותם ספקים.." (עמ' 44 לפרוט' מיום 18.1.09). בהמשך עדותו, נתגלו סדקים בגרסה זו של נוימן - שכן אם נוימן לא ידע על המגבלה שחלה על מוטי להתקשר עם הספק לוג'יטק, מדוע כפי שהעיד (בעמ' 48 לפרוט' מיום 18.1.09) טרח לשאול את רמי אם מותר לו להביא מוצרים מחברה זו. ומדוע היה חשוב לו לציין במסגרת עדותו: "ידעתי שברמן מוכר לוג'יטק אבל הוא אמר שהוא מביא זיירו ולא לוג'יטק. לא הבאנו לוג'יטק רמי אמר את זה " (עמ' 48 לפרוט' מיום 18.1.09). 49. מוטי ורמי העידו כי בפגישות עם נוימן קודם לתחילת עבודתם בחאן, הם הציגו בפניו את ההסכם את רשימת הספקים וכי נוימן ידע היטב את המגבלות החלות עליהם (ראה עדות רמי בעמ' 16 לפרוט' מיום 15.12.08 וסע' 7 לתצהירו של מוטי). גרסה זו של השניים מקובלת עלינו. רשימת הספקים היא לב ליבה של ההגבלה שהוטלה על מוטי במסגרת ההסכם, ועל כן אם יידעו את נוימן בדבר ההסכם (עובדה שאינה מוכחשת), סביר להניח שיידעו אותו אף בדבר עיקר תוכנו. אף הפגישה שנערכה בין השניים לבין נוימן ועו"ד בכור, תומכת במסקנה כי נוימן ידע על המגבלה שחלה על מוטי לפרטיה, שכן ללא עדכונו של עו"ד בכור בדבר פרטי המגבלה, במה זה יכול להועיל? הכיצד יכול היה ליתן יעוץ משפטי מבלי לדעת את התשתית העובדתית? יש לציין כי עו"ד בכור אף לא שלל את האפשרות שההסכם הוצג בפניו (עמ' 7 לפרוט' מיום 25.12.08). 50. נראה איפוא שחאן ידעה על התנאים הכלולים בהסכם הפרישה ופעלה להסוואת עובדת יבוא המוצרים מחברת לוג'יטק באמצעות יבוא עקיף מחברה גרמנית ותוך שימוש בשם מותג אחר למוצרים אלה. יתרה מכך, אף אם נאמץ את גירסתו של נוימן, ונצא מתוך הנחה כי נוימן לא קרא את ההסכם ולא ידע את תנאיו המדויקים, די בכך שהייתה לו ידיעה כללית על עצם קיומו וקיומן של הגבלות בקשר לעבודה עם ספקים מסוימים, כדי לקיים את יסוד הידיעה. כפי שהעיד נוימן, לא עניין אותו הסכם הפרישה ולא עניינו אותו ההגבלות הספציפיות, ולמעשה נקט בדרך של "עצימת עיניים". הלכה היא כי יסוד המודעות כולל גם מקרים בהם צד פעל תוך עצימת עיניים, קרי חשד בדבר אפשרות קיום הנסיבות תוך הימנעות מלבררן (ע"א 628/77 חסיד נ' קונפף, פ"ד לד (2) 225). בע"א 2600/90 עלית חברה ישראלית לתעשיית שוקולד וסוכריות בע"מ נ' יעקב סרנגה פ"ד מט' (5) 796 קובעת השופטת שטרסברג כהן, כי ההגנה על סוד מסחרי כוחה יפה גם כנגד צדדים שלישיים. לשיטתה, ניתן להטיל על צדדים שלישיים אחריות בגין שימוש במידע סודי אפילו פועלים הם בתום לב. באשר לידיעת הצדדים השלישיים את פרטי החוזה המופר נקבע (עמ' 811): "במסגרת העוולה של גרם הפרת חוזה ניתן לעשות שימוש בעיקרון של ידיעה קונסטרוקטיבית ולייחס לצד השלישי ידיעה על פרטי חוזה הניתנים להשלמה נורמאטיבית. וגם אילו ידיעה ממש לא היתה כאן, ניתן - בנסיבות הענין - לראות במשיב 2 כמי שעצם עיניו מראות את חובת האמון המופרת על ידי שימושו יחד עם המשיב 1 במידע שהביא עמו המשיב 1 מן המערערות, ועצימת עיניים זו כמוה כידיעה". 51. סיכומו של דבר. גם לגבי חאן, הוכח כי זו גרמה ביודעין למוטי להפר את הסכם הפרישה שלו עם ברמן, וזאת ללא צידוק, ובכך בצעה כלפי ברמן עוולה של גרם הפרת חוזה. 52. בענייננו הוכיחה ברמן כי סבלה נזק ממון, תנאי לזכאותה בפיצוי מכח סעיף 62 (א) לפקודת הנזיקין. הנזק שנגרם לברמן הינו, לכל הפחות, הסכום ששולם למוטי כנגד התחייבות לאי תחרות.   סיכום 53. על יסוד הראיות, העדויות וטענות הצדדים בפנינו אנו קובעים כדלקמן: מוטי התפטר מעבודתו, בנסיבות בהן לא היה זכאי לקבל פיצויי פיטורים ואלו שולמו לו ביחד עם מענק הפרישה, לפנים משורת הדין וכנגד התחייבויות שנטל על עצמו במסגרת ההסכם. בהסכם נקבע כי במקרה של הפרת ההתחייבות יהיה על מוטי להשיב לברמן את הכספים ששולמו לו על פי הוראות הסכם הפרישה, כאשר סכום זה יהווה פיצוי מוסכם וקבוע מראש. כל הוראות הסכם הפרישה תקפות, הן מידתיות וסבירות ואינן נוגדות את תקנת הציבור. מוטי הפר את הסכם הפרישה הן בתקופת עבודתו כשכיר בחאן והן כשותף (בעל מניות ומנהל) בחברת אקסל. רמי, חאן ואקסל גרמו ביודעין, למוטי להפר את ההסכם שנחתם בינו לבין ברמן. 54. אנו קובעים, כי מוטי הפר את ההסכם והפרה זו הינה בגדר הפרה יסודית כהגדרתה בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970. מכח סעיף 7 (א) לחוק זה, רשאית היתה ברמן לבטל את ההסכם. ההסכם בוטל בדרך של הגשת התביעה לבית הדין (ג. שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה התשנ"ה) עמ' 560 והאסמכתאות בהערה 74). אנו דוחים איפוא את טענת הנתבעים, כי לא נמסרה הודעת ביטול כדין. מכח סעיף 15 (א) לחוק זה, זכאית ברמן לשיעור הפיצויים כפי שנקבע בהסכם וללא הוכחת נזק. לא מצאנו עילה להפחית את סכום הפיצויים המוסכמים ולא שוכנענו בהעדרו של יחס סביר בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק (ג. שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה התשנ"ה) עמ' 593 והאסמכתאות שם). 55. אשר על כן, אנו מחייבים את מוטי להשיב לברמן את סכום הפיצוי המוסכם (פיצויי הפיטורים וכן מענק הפרישה ששולמו לו) בסך 576,459 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד קבלת סכום זה ועד למועד השבתו בפועל. אנו מחייבים את הנתבעים 2, 3 ו-4 (רמי, חאן ואקסל) לשלם לברמן את הסכום בו חוייב מוטי. חיוביהם של כל הנתבעים הינם ביחד ולחוד. כל הסכומים דלעיל ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. מוטי ישא בהוצאות ברמן ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. כל אחד מהנתבעים 2,3 ו-4 ישא בהוצאות ברמן ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. סעיף הגבלת תחרות / מניעת תחרות