אישור שקילות לתואר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור שקילות לתואר: בפניי תביעתו של מר מוסא אילן להורות לנתבעת לבטל את החלטתה שלא ליתן לו אישור שקילות לתואר האקדמי שהשלים בנציגות אוניברסיטת לטביה בישראל (להלן - "אוניברסיטת לטביה" או "האוניברסיטה"), וכן להורות לנתבעת ליתן לו אישור שקילות כאמור. רקע עובדתי 1. התובע עבד במשטרת ישראל ובשנת 2004 פרש לגמלאות. 2. הנתבעת - הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל שליד משרד החינוך - היא הגוף המוסמך להערכת תארים אקדמיים המוענקים על ידי מוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל ועל ידי שלוחותיהם בארץ (להלן - "הנתבעת"). רק לאחר שהנתבעת מעניקה לעובד פלוני אישור שקילות - שמשמעותו היא כי התואר שבו הוא מחזיק שקול לתואר ישראלי מוכר, (לצורך דירוג ושכר בלבד) - משתכללת זכותו של העובד ליהנות מתנאי השכר ומההטבות בגין התואר האקדמי שבידו. סמכות הנתבעת נקבעה בין היתר בתקשי"ר (הסיפא לפסקאות 24.292, 24.293, 24.294), ועל אף שהוראות התקשי"ר חלות בעיקר בשירות המדינה, בפועל מעניקה הנתבעת את שירותיה כמעריכת תארים לעובדי המגזר הציבורי כולו, ובכללם אנשי משטרת ישראל, וכן לתאגידים שונים במגזר הפרטי. 3. בחודש יוני 1999 נרשם התובע ללימודי תואר ראשון במנהל עסקים באוניברסיטת לטביה, וביום 15.6.01 השלים את לימודיו ופנה לנתבעת לשם קבלת אישור שקילות. 4. אלא שבסמוך לפני מועד זה (וכפי שיפורט בהמשך) נפתחה חקירה משטרתית בנוגע לפעילות אוניברסיטת לטביה, ולאור הממצאים החמורים שהעלתה החקירה, החלה הנתבעת ליתן אישורי שקילות לבוגרי האוניברסיטה רק לאחר קיומה של פרוצדורה מסוימת, שבמרכזה ראיון אישי לכל בוגר ובוגר, ושמטרתה לבחון אם אמנם קיים הבוגר הליך לימודים תקין. 5. בהתאם לכך, זומן התובע לראיון אישי. ראיון זה הופסק בשל סירובו של התובע לכבות מכשיר הקלטה שהביא עמו, אולם בהמשך, על רקע פסיקת בג"ץ, זומן התובע לראיון חוזר. 6. ביום 18.12.07, נשלחה לתובע החלטת הנתבעת הדוחה את בקשתו להעניק לו אישור שקילות, וביום 26.12.07 נשלחה אליו החלטה זהה - היא-היא ההחלטה נושא התביעה דנן (להלן - "ההחלטה"). וזו לשון ההחלטה: "בשקלול כל החומר המצוי בתיקך ותשובותיך במהלך הראיון האישי שנערך לך ואשר מטרתו להתרשם מן ההליך הלימודי אותו עברת, הגענו למסקנה, כי לא ניתן להיעתר לבקשתך זו (לקבלת אישור שקילות - מ.ש.), וזאת מהנימוקים הבאים: מתשובותיך בנוגע למושגי יסוד העומדים ביסודם של לימודי התואר האקדמי, עולה כי לא עלה בידך להרחיב אודותם, ברמה הנדרשת מבוגר תואר ראשון במנהל עסקים. מתשובותיך בנוגע להיכרות עם קורסים מרכזיים שנלמדו במהלך התואר, עולה כי לא עלה בידך להרחיב אודותם, ברמה הנדרשת מבוגר תואר ראשון במנהל עסקים. דברים אלו אמורים גם לגבי עבודת הגמר. במהלך הראיון, לא עלה בידך לספק הסבר מניח את הדעת בנוגע לאופן הכנתה ומהותה, באופן שעולה בקנה אחד עם אדם אשר עמל על הכנת עבודת הגמר המהווה אחד התנאים לזכאות לתואר.בין היתר, לא ידעת להרחיב אודות: תהליך הכנת העבודה, איסוף החומר ומקורותיך, השערת העבודה, אופן ביצוע המחקר לרבות אוכלוסיית המחקר, ממצאי והמלצות המחקר. מן האמור לעיל, עולה כי לא סיפקת לגף מידע המעיד כי עברת הליך לימודים תקין. אשר על כן, אין באפשרותנו להיעתר לבקשתך לקבלת אישור שקילות התואר לצורך דירוג ושכר." (נספחים ב' ו-ד' לכתב ההגנה). 7. ביום 16.1.08 הגיש בא כוחו של התובע ערר על ההחלטה. לטענת התובע בערר שהגיש - נימוקי הדחייה הם סטנדרטיים, כוללניים, וחסרי פירוט ענייני, אין בהם כדי להטיל דופי ביושרו של התובע בכל הנוגע להליך לימודיו, והם אינם עומדים בדרישות בג"ץ. 8. במכתב לב"כ התובע, הנושא את התאריך 13.4.08, דחתה הנתבעת את הערר. הנתבעת ציינה כי תיקו של התובע נבדק בשנית, פירטה דוגמאות מתמליל הראיון החוזר וחתמה בכך שלא עלה בידי התובע להוכיח כי עבר מהלך לימודים תקין, ועל כן עררו נדחה. מכאן - תביעה זו. פרשת לטביה - רקע ופסיקה 9. אוניברסיטת לטביה החלה לפעול במדינת ישראל בשנת 1996 כנציגות של אוניברסיטה זרה, ובמסגרת אישור הפעולה שניתן לה על ידי המועצה להשכלה גבוהה העניקה תואר ראשון ותואר שני הן במנהל עסקים והן בחינוך. 10. הלימודים לתואר באוניברסיטת לטביה כללו מספר קבוע של קורסים - כל קורס נמשך מספר שבועות ובסופו נדרש התלמיד להגיש עבודה קצרה או לעמוד במבחן "אמריקאי" - וכן הגשת עבודת גמר, שעליה הושם עיקר הדגש. עבודת גמר שכזו הקיפה כמה עשרות עמודים, כללה פרקים תיאורטיים וכן מחקר מעשי. העבודה הוכנה בעברית ותקציר שלה תורגם לאנגלית, לבדיקת אנשי הסגל הלטבים. מעת לעת היו מגיעים אנשי סגל מלטביה לישראל על מנת לערוך לתלמידים "מבחני הגנה", שבמסגרתו על התלמידים "להגן" על עבודותיהם ולענות על שאלות המרצים. הגשת עבודת גמר ו"הגנה" עליה היו תנאי הכרחי לקבלת התואר בכל מסלולי הלימוד באוניברסיטת לטביה. 11. במרוצת הזמן הגישו בוגרי האוניברסיטה לנתבעת בקשות להערכת התואר שהוענק להם על ידה, ורוב הבקשות אושרו. בחודש יוני 2001, בעקבות חקירת משטרת ישראל לגבי פעילותה של אוניברסיטת לטביה, נתקבלה החלטת פרקליטות המדינה, על דעת נציבות שירות המדינה, להקפיא את הטיפול בבקשות לאישורי שקילות שהוגשו על ידי תלמידי האוניברסיטה עד לאחר תום החקירה המשטרתית ("החלטת ההקפאה"). 12. על החלטת ההקפאה הוגשו עתירות לבית המשפט העליון (בג"ץ 478/02 הארגון הארצי לקידום מעמד השוטר והסוהר נ' משרד החינוך, הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל, ניתן ביום 26.8.02), וזה החליט שלא להתערב בהחלטה, אולם קצב מועד לקבלת החלטה סופית באשר למעמד התארים שהוענקו על ידי אוניברסיטת לטביה לצרכי שכר. 13. במקביל הובילה חקירת המשטרה להגשת כתבי אישום כנגד מפעיליה וראשיה של האוניברסיטה, וכנגד עובדי ציבור רבים שקיבלו תארים מהאוניברסיטה. כנגד רבים מהם הוגשו גם תובענות משמעתיות. לאור ממצאים אלה, נתקבלה החלטה גורפת שלא להכיר בתואר מאוניברסיטת לטביה כשקיל לתואר אקדמי ישראלי לצרכי שכר. 14. גם על החלטה זו הוגשו עתירות לבית המשפט העליון (בג"ץ 3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865; להלן - "בג"ץ מוסטקי הראשון"), וזה פסל את ההחלטה בנימוק שלא התקיים שימוע לכל אחד מבוגרי האוניברסיטה ושלא נאספה תשתית עובדתית מספקת המצדיקה קבלת החלטה גורפת. בג"ץ קבע כי המדינה רשאית להשלים את התשתית העובדתית לגבי כל בוגר ובוגר בנפרד ועל בסיסה לקבל החלטה פרטנית אם יש להכיר בתואר כמזכה בהטבות שכר אם לאו, והותיר בידיה את שיקול הדעת באשר לדרך עריכת השימוע לכל הבוגרים (סעיף 52 לפסק הדין). 15. על רקע ההחלטה בבג"ץ מוסטקי הראשון החליט היועץ המשפטי לממשלה על קיומם של הליכים שיסייעו לקבלת החלטה פרטנית לגבי שקילות התואר של כל אחד ואחד מבוגרי האוניברסיטה לצורכי דירוג ושכר (להלן - "ההליכים הפרטניים"). החלטה פרטנית כאמור ניתנה על יסוד בקשת בוגר לאישור שקילות ועל יסוד החומר שנאסף לגביו משאלונים מפורטים שנשלחו אליו; מתיקו האישי במשרדי חברת "מודום" שהפעילה את האוניברסיטה בישראל; וממידע שנמסר על ידו במהלך ראיון אישי שנערך לו. הראיון האישי כלל שאלות לגבי הלימודים באוניברסיטת לטביה ולגבי עבודת הגמר שהיה עליו להגיש כתנאי לקבלת התואר מהאוניברסיטה. במהלך הראיון יכול היה הבוגר להתמודד עם חשדות שהתעוררו כלפיו, אם היו כאלה, וכן יכול היה לומר דברים מטעמו. 16. הליכים פרטניים קוימו לגבי כ-4,000 איש. לגבי כשליש מהם הוחלט כי אין להיענות לבקשתם לאישור שקילות, בשל חשדות שונים הנוגעים לעבודות הגמר שהגישו. 17. על ההחלטה לקיים הליכים פרטניים הוגשו עתירות נוספות לבג"ץ (בג"ץ 4756/05 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, ניתן ביום 27.5.07; להלן - "בג"ץ מוסטקי השני"), בטענה שהיא בלתי סבירה, בלתי מידתית, נגועה בשיקולים זרים ועומדת בניגוד לפסק הדין בבג"ץ מוסטקי הראשון. עוד נטען כי המתכונת שבה נערכו הראיונות האישיים נשאה אופי של בחינת בקיאות ולא של שימוע, וכן הועלו טענות כנגד דחיית בקשות בוגרים לאישור שקילות בנימוק של חוסר בקיאות, תוך ציון העובדה שהלימודים התקיימו זמן רב לפני השימוע ועל כן לא ניתן היה לצפות כי המרואיינים יוכיחו בקיאות בחומר. 18. בג"ץ דחה את העתירות וקבע כי ההליכים הפרטניים מתנהלים כיום באופן ראוי, וכי ההשגות שהגישו בוגרים נבחנו בכובד ראש ובלב פתוח, ולא על מנת לצאת ידי חובה (וראה גם ההחלטה בבג"ץ 3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה מיום 11.1.05). טענות הצדדים 19. לטענת התובע, השיג את התואר מאוניברסיטת לטביה כדת וכדין, בהליך לימודים תקין, ביושר, בתום לב ובניקיון כפיים, על יסוד מדיניות מוצהרת של עידוד ההשכלה הגבוהה בשירות הציבורי ותוך שינוי מצבו לרעה בהשקעת אלפי שקלים במימון לימודיו. לדבריו, הנתבעת ציינה במפורש כי הראיון לא נועד לבחון את הבוגרים על חומר הלימודים, אלא אך לבחון אם קיימו הליך לימודים תקין. ואולם, בפועל, ערכה הנתבעת לתובע מבחן המתייחס לרמתו האקדמית, והדבר עומד בניגוד לבג"ץ מוסטקי הראשון. לדבריו, אין בנימוקי הדחייה ולו בדל ראייה שיש בה כדי להטיל דופי ביושרו. 20. התובע טוען כי אין לצפות שיעמוד ב"בחינה" שערכה לו הנתבעת, שנערכה בחלוף למעלה מ-7 שנים מהגשת עבודת הגמר, במיוחד נוכח בעיות הזיכרון של התובע שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה לו בשנת 2002, ושלגביהן צירף התובע חוות דעת רפואיות ואישורים רפואיים. 21. עוד טוען התובע כי איתרע מזלו, שכן אילו היה מספיק להגיש את עבודת הגמר זמן קצר בלבד לפני שהגיש? בפועל, היה הליך זה נחסך ממנו והיה זכאי להטבות המתלוות לתואר. לדבריו, החלטת ההקפאה יצרה אפליה פסולה בין בוגרים שכבר הספיקו להגיש את בקשות אישורי השקילות ולקבל את ההטבות על פיהן לבין בוגרים שטרם הספיקו לעשות כן בטרם נתקבלה החלטת ההקפאה. 22. התובע טוען כי מולאו לגביו הדרישות הפורמאליות להענקתה של זכות ומשכך על הנתבעת מוטלת החובה להוכיח כי נפלו פגמים המונעים את הענקת הזכות. לדבריו, הנתבעת לא הוכיחה כי לא קיים הליך לימודים תקין, וכל שעלה בידיה להראות הוא כי זכרונו של התובע בוגד בו במעט בחלוף למעלה מ-7 שנים. 23. לטענת התובע, החלטת הנתבעת שלא ליתן לו אישור שקילות, התבססה באופן בלעדי כמעט על הראיון החוזר שנערך לו והיא אינה סבירה, אינה מידתית, ופוגעת באינטרס ההסתמכות שלו לאחר שכבר שינה מצבו לרעה. 24. מנגד טוענת הנתבעת, כי בקשתו של התובע לאישור שקילות נדחתה כדין מטעמים פרטניים, לאחר שנערך לו ראיון בהתאם לפסק הדין בבג"ץ מוסטקי הראשון, ולאחר פסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ מוסטקי השני, שלפיה ההליכים הפרטניים הינם סבירים וראויים. 25. לדברי הנתבעת, הראיון החוזר שנערך לתובע לא חרג במאום מההליכים הפרטניים והיה הליך סביר וראוי, שלא קמה כל עילה להתערב בו. עוד טוענת הנתבעת כי ההחלטה שנתקבלה בעקבות ראיון זה מבוססת על תשתית עובדתית מספקת, שממנה עולה כי התואר שהוענק לתובע הושג בדרכים שאינן הולמות הליך של השגת תואר אקדמי, וזאת באשר התובע לא גילה התמצאות, ולו ברמה הבסיסית ביותר, בקורסים שנלמדו במהלך התואר ובעבודת הגמר שהגיש, ותשובותיו בעניין עבודת הגמר עוררו חשד ממשי כי העבודה לא הוכנה על ידו. 26. הנתבעת טוענת כי השגתו של התובע נבחנה בכובד ראש, תוך עיון חוזר בתמליל הראיון החוזר. 27. הנתבעת טוענת כי מתמליל הראיון עולה כי התובע ידע למסור פרטים שונים לגבי לימודיו, ועל כן אין לקבל את טענתו אודות הפגיעה בזיכרונו. לדבריה, המסמך הרפואי שצורף לתביעה אכן מצביע על כך שלתובע בעיית זיכרון, אך הוא אינו מציין מה מידתה ואם יש בה כדי למנוע ממנו לזכור דברים רלוונטיים לגבי תוכן הלימודים - ועל כן אין ליתן למצבו הרפואי של התובע את המשקל שהוא מבקש ליתן לו. דיון 28. בבג"ץ מוסטקי השני נקבע כי ההליכים הפרטניים שמקיימת הנתבעת הם ראויים וכי ניכר שהנתבעת השקיעה מאמצים רבים על מנת להגיע לתוצאות ראויות כלפי כל הצדדים. לאור קביעה מפורשת זו יש לדחות על אתר את טענת התובע כי הראיון התייחס לרמתו האקדמית וכן את יתר טענותיו כנגד ההליכים הפרטניים. בפסק דין שניתן לאחרונה, גם הוא בעניין אוניברסיטת לטביה, נאמר כך: "קיומם של ראיונות במתכונת הכוללת שאלות בנוגע לחומר הלימודים עמדה בפני בית המשפט במסגרת העתירה נגד ההליכים הפרטניים ואותה טענה עצמה הועלת על ידי העותרים שם, אך בית המשפט קבע כי 'ההליך נשוא העתירה מתנהל כיום באופן ראוי' וכי 'לא עלה בידי העותרים להצביע על פגם בהליכים בהם נקטו המשיבים' ... משלא הצביעו העותרים... על טעמים מיוחדים המצדיקים קיום ביקורת שיפוטית נוספת לגבי מתכונתם של ההליכים הפרטניים, אין מקום לחזור ולהידרש לטענות אלה." (בג"ץ 973/08 סימה בן שמעון נ' משרד החינוך, ניתן ביום 15.9.09, בסעיף 12 לפסק הדין). ויפים הדברים לענייננו. 29. עיון בתמליל הראיון החוזר (נספח ג' לכתב ההגנה) שנערך לתובע מוביל למסקנה כי החלטת הנתבעת לדחות את בקשת התובע לאישור שקילות היא החלטה סבירה, ולטעמי אף ראויה. אדם סביר שיקרא את הראיון האמור, יתקשה להאמין שהתובע אכן קיים הליך לימודים תקין. התובע השיב על שאלות רבות מִספור ב"לא זכור לי", "לא זוכר עוד", "אני לא זוכר", "עד כמה שאני זוכר",,"אני חושב ש..." "אין לי את העבודה מולי", ועוד כהנה וכהנה תשובות מתחמקות, מגומגמות ומהוססות, המובילות למסקנה כי הסבירות שהתובע אכן קיים הליך לימודים תקין היא נמוכה מאוד ולמעשה אפסית. 30. על מנת לסבר את האוזן אציג את הדוגמאות הבאות: "מר אילן: כמה עבודות עד כמה שאני זוכר, באמת אל תתפסי אותי במילה היו כמה… אני לא זוכר הכל מאיפה אני זוכר. עבר הרבה זמן. גב' אסתי: וקיבלת, המרצה היה מחזיר לך עבודות עם הערות? מר אילן: יכול להיות שפעם פעמים הוא החזיר לי עם הערה, אני לא זוכר, אני לא זוכר…" (בעמ' 8 לתמליל). ובמקום אחר: "גב' אסתי: אז בוא, בוא תיתן לי נושא אחד שנגיד נלמד בכספים, נגיד תיאוריה אחת, שם של הוגה דעות אחד, רעיון כלשהו שנלמד באיזה שהוא קורס. מר אילן: היו כמה. היו כמה שלמדנו עליהם. אני חושב שזה היה… באיזה קורס, אבל קשה לי לזכור את זה עכשיו..." (בעמ' 13 לתמליל). 31. דוגמאות כמו אלה שזורות לאורך כל הראיון החוזר: התובע התקשה לספר באיזה ימים ובאיזה שעות למד (עמ' 4 לתמליל); התובע ידע לציין שני שמות מאנשי הסגל, אך לא ידע להשיב על השאלה אם מדובר במנחות או במזכירות (עמ' 4-5 לתמליל); התובע לא זכר אם הלימודים התקיימו ברצף או אם היתה הפסקה בקיץ (עמ' 5-6 לתמליל); הוא לא זכר אם היה מבחן שנכשל בו או אם ניגש פעמיים לאותו המבחן (עמ' 6 לתמליל); כשנשאל אם הוחזרו לו עבודות לתיקון השיב כי הוא חושב שהיו מצבים שכן (עמ' 6 לתמליל); הוא לא זכר באיזה אתרי אינטרנט גלש למציאת חומר - "לא זוכר איפה נכנסתי אבל כל אתרים שיש. כל האתרים שיש." (עמ' 6 לתמליל); התובע לא סיפק כל פרט על עבודת הגמר שעשוי להצביע על כך שכתב אותה בכלל ו/או כתב אותה בעצמו ו/או ערך במסגרתה מחקר עצמאי - אמר כי "את העבודה עצמה מאוד מאוד קשה לי לזכור, קשה לי לזכור" (עמ' 13 לתמליל), וציין כי העבודה היתה "משהו עם רפואה", "הנה רשום שם מכשיר", "שיווק מכשיר רפואי" (עמ' 14 לתמליל), "נדמה לי אינפוזיה אני חושב", "עד כמה שאני זוכר משהו כמו אינפוזיה, אני חושב" (עמ' 14 לתמליל); התובע לא ידע להסביר מושגי יסוד בסיסיים שקשה לקבל שבוגר במנהל עסקים אינו יודע להסבירם (עמ' 9-11 לתמליל); כשנשאל התובע איזו שפה זרה למד במסגרת הלימודים לא ידע להשיב וחזר ואמר כי אם יראה את העבודה ייזכר בדברים רבים (עמ' 12-13 לתמליל); ומתשובותיו לעניין עבודת הגמר מתעורר החשד כי התובע העתיק נתונים מהאינטרנט במקום לאספם בעצמו (עמ' 16-18 לתמליל). (ההפניות הן לתמליל הראיון החוזר שהוגש לבית הדין ביום 18.11.09). 32. התובע טוען כאמור לבעיות זיכרון שמנעו ממנו להשיב באופן נאות על השאלות שנשאל במהלך הראיון החוזר. אלא שחו?ת הדעת שצורפו לכתב התביעה, הן חוות הדעת של פרופ' אסתר כהנא (מיום 30.9.05) והן חוות הדעת של ד"ר דוד יהודה (מיום 2.11.04), אינן מזכירות ולו ברמז בעיות זיכרון כלשהן של התובע. במסמכים הרפואיים האחרים שצורפו (הפניות של ד"ר ואדים וולקוב ושל ד"ר ריטה מש) אכן ישנה התייחסות, בין היתר, ל"חוסר זיכרון" אלא שבמסמך שעליו חתום ד"ר וולקוב אין כל ממצא וחוסר הזיכרון מפורט כתלונה של התובע, ובמסמך שעליו חתומה ד"ר מש מופיעה ירידה בזיכרון כ"אבחנה משוערת" ולא כממצא ממשי. מכל מקום, לא ניתן ללמוד ממסמכים אלה מהי מידת הפגיעה בזיכרון של התובע, וודאי שלא עלה בידי התובע להוכיח באמצעות מסמכים אלה כי פגיעתו משמעותית עד כדי כך שהוא מתקשה לזכור כל מידע שהוא מעברו. עוד ייאמר בהקשר זה כי המועד שבו פנה התובע לעזרה רפואית בעניין בעיות הזיכרון שלו - בחודשים 3/07 ו-5/07, כחמש שנים לאחר התרחשות התאונה ובסמוך למועדים שבהם נערכו לו הראיונות - מטילה צל של ספק לגבי אותנטיות הפנייה. 33. בפסק הדין בבג"ץ 973/08 הנ"ל נאמר כי - "שיקול הדעת האם לאשר בקשה לאישור שקילות אם לאו הוא שיקול דעת מקצועי על פי טיבו. כך בדרך כלל וכך בייחוד בפרשה דנן. לפיכך ייטה בית המשפט כעניין שבמדיניות שלא להתערב בשיקול הדעת שהפעיל המשיב לגבי כל בקשה ובקשה וימנע מלהחליפו בשיקול דעתו שלו, אלא אם כן קיימת עילה מינהלית להתערבות כזו." (בסעיף 13 לפסק הדין). 34. בענייננו לא עלה בידי התובע להצביע על פגם זה או אחר שנפל בהחלטת הנתבעת בעניינו ו/או בהתנהלות הראיונות עמו, שיש בו כדי להקים עילה מינהלית שתאפשר התערבות בהחלטת הנתבעת. מקריאת התמלילים עולה כי המראיינות היו אמפתיות ורגישות כלפי התובע וממש עמלו לסייע לו ב"חילוץ" מידע שיהיה בו כדי לסייע לו, ולו פרט מידע קט. לאור זאת, אין להתערב בשיקול הדעת של הנתבעת שלא להיעתר לבקשת התובע לאישור שקילות. 35. יש לדחות גם את טענת התובע כי אילו היה מקדים להגיש את עבודת הגמר, היה נחסך ממנו בירור העניין בבית הדין. אכן, חקירת המשטרה יצרה אבחנה בין בוגרי האוניברסיטה שהספיקו לקבל את אישור השקילות לבין אותם אלה שטרם עשו כן. אלא שאם נפעל על פי דרכו המוצעת של התובע, נימצא מטילים על המדינה חובה להוסיף וליתן אישורי שקילות לבוגרי האוניברסיטה ללא כל שינוי, וללא כל בדיקה, חרף ההמצאים שעלו בחקירת המשטרה. דבר זה לא יעלה על הדעת. מעבר לכך, לאחר שהחלו להתקבל ממצאי החקירה המשטרתית, שללה הנתבעת רטרואקטיבית אישורי שקילות שכבר ניתנו לבוגרים, כך שייתכן כי גם אילו היה התובע מגיש את עבודת הגמר שלו מוקדם יותר, היתה הנתבעת מחליטה לשלול ממנו את אישור השקילות. מכל מקום, מועד הגשת עבודת הגמר היה נתון כולו בידיו של התובע, ואין לו אלא להלין על עצמו בעניין זה. סוף דבר 36. התביעה, על שני ראשיה, נדחית. 37. בנסיבות העניין החלטנו שלא להשית על התובע הוצאות. הכרה בתואר / שקילות לתוארהשכלה גבוהה